קרן אורה/זבחים/כ/א

קרן אורה זבחים כ א

דף כ' ע"א

גמרא מהו דתימא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה כו'. הקשו המפרשים נילף ממחוסר בגדים דמחלל אפי' עבודה דלא מעכבא כפרה. ואע"ג דלעיל לא אמרינן אלא עבודה שאין זר חייב עליה ה"ה עבודה דלא מעכבא כפרה פסולה בחיסור בגדים כיון דהוי כזר וזר מעכב אפילו עבודה דלא מעכבא כפרה והכי ילפינן לעיל עבודה שאין זר חייב עליה בשלא רחוץ ממחו"ב. ותירץ דלא ילפינן ממחוסר בגדים בגז"ש דחוקה אלא חילול אבל לא תחילת האיסור ולא משמע הכי לעיל בהא דאמרינן דה"א שתוי יין אינו מחלל אלא בעבודה שזר חייב מיתה בזמן הבית משום דכתיב מיתה בפרשה. ולפ"ז גם איסור לא שמענו בעבודה שאין זר חייב מיתה בזה"ב וילפינן ממחו"ב לכל מילי לאיסור ולחילול וה"נ נילף עבודה דלא מעכבא כפרה. ועוד מנלן בשתויי יין דמוזהר גם על עבודה דלא מעכבא כפרה והיה נראה דנהי דקים לן מחו"ב אפילו בעבודה שאין זר חייב עליהם מיתה בזה"ב משום דהוי כזר מ"מ בעבודה דלא מעכבא כפרה לא שמענו לא מיבעיא לר"ל ביומא דס"ל דהרמת הדשן סגי בב' כלים אלמא דמחוסר בגדים לא הוי ממש כזר וה"ה דלענין עבודה דלא מעכבא כפרה ה"א דלא הוי כזר אלא אפילו לר' יוחנן דס"ל דבעינן ד' כלים גם להרמה מ"מ מדאיצטריך קרא לרבות מצנפת ואבנט להרמה ש"מ דלאו כזר הוא ולא שמעינן בכל עבודה דמעכבי כפרה דליפסל מחו"ב. להכי כתב רחמנא הכא ברחיצת ידים כו' דמעכבי אפילו בעבודה דלא מעכבא כפרה וילפינן מיניה לשתויי יין ולמחוסר בגדים ג"כ. ובאמת נראה דלעיל דס"ל דהרמת הדשן סגי בב' בגדים גם רחיצת ידים כו' לא שמענו דצריך אלא דתנן סתמא בתמיד דטעון קידוש ידים ורגלים וצ"ע:

שם גמרא והוינן בה למחר אינו מקדש דלא צריך לקדושי או דילמא אפסילו בלינה ופירש"י ז"ל דהך מימרא דר"י משמיה דאילפא אליבא דר"א בר"ש היא ומיבעי ליה לר' אסי מאי אינו מקדש דאין צריך לקדושי או דילמא דמיפסיל בלינה ואינו מקדש מן הכיור. מדלא פשיט ליה דאין צריך לקדש קאמר דבלינה לא מיפסלי אלמא דמספקא לר' אסי אליבא דר"א בר"ש אי מיפסיל בלינה וכי בעי למימר דאין צריך לקדושי היינו משום דבלינה לא מיפסיל. וא"כ מאי קאמר שלא שקעו מבערב כו' הא לא צריך כלל שיקוע אי לא פסיל לינה לר"א בר"ש ויתבאר לקמן בזה:

שם גמרא אמר אביי לעולם לרבי ולינה דרבנן ופירש"י ז"ל דסברא היא דאין לינה פוסלת כיון שאין המים בפנינו ולא ס"ל הני קראי דלעיל דילפינן מבגשתם. וא"כ ע"כ במי כיור לכ"ע פסלי לינה כיון דרבי ור"א בר"ש לא פליגי אלא מדרבנן. אבל מה"ת לכ"ע לא פסול לינה בקידוש מסברא ותו ליכא למימר מדקידוש גופיה לא פסיל לינה כו'. וא"כ קשה לאביי מאי קאמר ר' יוחנן לעיל דאילפא בעי במי כיור אי פסיל לינה. ומאי קמיבעי ליה פשיטא דפסול לינה לדברי האומר אין לינה פוסלת בקידוש כמו לדברי האומר יש לינה כיון דאפילו למ"ד יש לינה אינו אלא מדרבנן. וצ"ל לאביי דר"י קאמר דאילפא מיבעי ליה אבל ליה לא ס"ל ולא מספקא ליה כלל:

ורבא מוקי לה להא דר"י כר"א בר"ש וראה דבריו בתחילת עבודה. והיה נראה דרבא נמי מודה לאביי דלרבי נמי דרבנן היא. ושפיר איכא למימר דראה דברי ר"ש בתחילת עבודה כיון דאפילו לרבי אינו אלא מדרבנן אפילו בסוף עבודה. אבל אי רבא ס"ל דלרבי פסיל לינה מדאורייתא היכי אשכחן לאמורא דמכרע מדעתיה דנפשיה בין תרי תנאי באיסור תורה. וכה"ג מקשו התוס' ז"ל בכמה דוכתי אלא דא"כ הא דילפינן לעיל מקרא דבגשתם הוא דלא כמאן ודוחק לומר דאסמכתא בעלמא היא ע"כ נראה דרבא ס"ל דלרבי פסיל לינה מה"ת מקרא דבגשתם ועכ"ז ראה ר' יוחנן דברי ר"א בר"ש אם קידש מתחילת עבודות יום דזה ג"כ בכלל בגשתם הוא וכיון שקידש בתחילת עבודות היום תו לא פסיל לינה. ויש ליישב בזה תרתי סוגיא ביומא דקשיין אהדדי דבדף כ"ב מסקינן דתרומת הדשן לאו תחילת עבודת יום הוא ואימא שכבר קידש מתחילה לעבודה. ובד' כ"ו שם מסיק דהוי תחילת עבודת יום וכמו שהקשו שם בתוס' ישינים. ולפי הנ"ל ניחא דבדף כ"ב אזלי שמעתא אליבא דאביי דר' יוחנן אליבא דרבי קאמר ושפיר מצינן למימר דלאו תחילת עבודת יום הוא ומ"מ מקרות הגבר לא פסיל לינה ובדף כ"ו אזיל לשיטתיה דרבא דראה ר"י דברי ר"א בר"ש בתחילת עבודה וע"כ צ"ל דתחילת עבודת יום הוא וזה נכון:

ויש לומר עוד דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דרב חסדא ורב אחא ביומא (דף ל"ב) אביי דאמר דלרבי נמי לינה דרבנן ס"ל כר' אחא בר יעקב דלרבי נמי קידוש שני אחר לבישה מקרא דבגשתם ותו ליכא קרא למיפסיל בלינה ואינו אלא מדרבנן. ורבא ס"ל כרב חסדא שם דלרבי כשהוא פשוט מקדש. וא"כ ע"כ בגשתם אתי למיפסיל בלינה מה"ת. ועוד היה נראה דאיכא בין אביי לרבא חילול עבודה בידים שנפסלו בלינה לאביי לא פליגי אלא לכתחילה להצריך קידוש אבל שיהא העבודה מחוללת מדרבנן לא מסתבר ולרבא דמיפסיל בלינה מה"ת הוי כמו שלא קידש כלל ועבודה פסולה. והרמב"ם ז"ל כתב דעבודה פסולה וע"כ ס"ל דפסול לינה מה"ת. ואפ"ה פסק כר' יוחנן דאם קידש לתרומת הדשן אין צריך לקדש עוד. והיינו כאוקימתא דרבא דראה ר"י דבריו של ר"א בר"ש בתחילת עבודה. ולפי מש"כ דטעמיה דרבא בתחילת עבודה משום דקרינן ביה בגשתם כיון דתחילת עבודת היום הוא לכאורה הוי מצי למימר איפכא דר"י כרבי וראה דבריו בסוף עבודה אבל לא בתחילת עבודה דאי לר"א בר"ש דלא דריש בגשתם להכי מנלן לחלק בין תחילת עבודה לסוף עבודה כיון דלית לן קרא דלינה פוסל בקידוש ומסברא לא פסיל לינה דאין על מה לחול אפילו בסוף עבודה לא ליפסיל. וי"ל כיון דר"י אין צריך לקדש קאמר ומש"ה אמר דכר"א בר"ש הוא דלא מצריך אבל לא מטעמיה דהוא לא דרש בגשתם כלל ור"י ס"ל דרשא דבגשתם ואם קידש מתחילת עבודת יום אפילו קודם עמוד השחר לא מיפסיל בלינה ודו"ק ועיין תוס' חדשים ביומא פ"ב שהקשה אי תה"ד היה בכה"ג למה ליה טבילה וקידוש שחרית הא לא פסיל לינה מתה"ד ולאביי ניחא דלא אמר אלא מקרות הגבר כו' אבל ביוה"כ תורם בחצות אבל מטבילה קשה למה ליה טבילה אחריתי:

שם תוס' בד"ה מיתיבי כו' הקשו למאי דס"ד דלא מיירי בכהני חדתי. ונראה דראוהו אחיו הכהנים משמע כל הכהנים הנמצאים בעזרה ובתוכם היו כהנים שעסקו בעבודה כל הלילה ואפ"ה כולן קידשו ידיהם ורגליהם ולהכי פריך דלא אתיא לא כרבי ולא כר"א בר"ש. והתוס' ז"ל בהג"ה כתבו דס"ד דהיסח הדעת ג"כ לא פסיל כמו לינה. ובאמת הכי משמע מדברי ר"א בר"ש דאמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים אין צריך לקדש ועשרה ימים א"א בלא שינה והיסח הדעת. אבל לא משמע הכי לקמן דפשיטא ליה להש"ס דאי אסח דעתא וודאי צריך לקדש. וע"כ מכאן ועד עשרה ימים לאו דווקא דהא אי אפשר בלא היסך רגליו והטלת מים דצריך לחזור ולקדש ויתבאר לקמן:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תמידים הלכה י"א דתה"ד היה אחר שיעלה עמוד השחר. וקשה לזה מאי קמ"ל ר' יוחנן דאם קידש לתה"ד אין צריך לקדש פשיטא כיון דכבר עלה עמוד השחר ומה מקום לפסול לינה הכא. ונהי די"ל דהיה מקדש קודם עלות השחר אכתי תיקשי מאי פריך מהא דראוהו אחיו הכהנים כו' כיון שקידשו אחר תה"ד הרי כבר הוא אחר עלות השחר ותו לא פסלי לינה. ובפ"ה מה' ביאת מקדש הלכה ט' כתב קידש כו' לתה"ד אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש אחר שהאיר היום עכ"ל. מזה נראה דעלות השמש הוא זמן פסול לינה. וקשה מנלן הא הא עמוד השחר יום הוא לכל מילי. ועוד דמשמע ממתניתין דסדר התמיד דאח"כ אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה משמע דכל המעשים דלעיל היו קודם אור היום ובפ"ו מהל' תמידים בסדר התמיד כתב דהממונה היה בא סמוך לעלות השחר אבל כל העבודות אפילו הרמת הדשן הכל היה אחר עמוד השחר וא"כ הקידוש של אחיו הכהנים היה ביום וצ"ע. ובתענית פ"ק מבואר דקריאת הגבר לאו עמוד השחר הוא וכן משמע בכמה דוכתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף