שער המלך/שחיטה/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שחיטה יב

ט

היתה

בת הצביה הזאת נקבה וילדה בת כו' לוקה. כן פסק מרן בש"ע סימן ט"ז ס"ח והנה כל גדולי האחרונים תמהו עליו ז"ל דכיון דרבינו פסק בדין י"א דאיסור או"ב נוהג בזכרים מס' אלמא דמספ"ל אי חוששין לזרע האב או לא ואם כן איך פסק כאן שלוקה הא אין מלקין על הס' ושמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפילו מקצת שה וראיתי להרב פר"ח סימן הנזכר ס"ק י"ז שתי' לזה וז"ל ולי נראה שדעת הרב דכי היכי דגבי מתנות לא קי"ל כהך סוגיא אלא כדמסיק ר"י בפרק הזרוע דאם שה לרבות את הכוי ה"נ גבי או"ב לא קי"ל כפי מאי דמשמע מפשטא דהך סוגיא דליכא מלקות בכ"הג אלא כדמוכח בריש הפ' או"ב דפרכינן התם אימא קדשים כלאים לא אף או"ב כלאים לא ומשני אמר קרא או לרבות את הכלאים וסבר הרב ז"ל דמאי דמרבינן במלת או הוי בין כלאים של בהמה הבא ממין כבש ועז בין כלאים של חיה ושל בהמה שקראו כוי הברייתא כ"ז נתרבה במלת או וא"כ אע"ג דבעלמא מספ"ל אי חוששין לזרע האב מ"מ הכא גלי קרא ורבי למלקות דחוששין לזרע האב והילכך בת הצביה יש בה מקצת שה ושפיר לוקה עלה את"ד והנה לעין הקורא דבריו תמוהים דכפי דבריו אמאי קתני בברייתא גבי זרוע ולחיים אם שור לרבות את הכלאים אם שה לרבות את הכוי ואמאי אצטריכו ב' ריבויי הא ממלת אם דמרבינן כלאים מרבינן נמי כלאים הבא מחיה ומבהמה דהיינו כוי. האמנם הא ודאי אין בו מן הקושי כלל שהרב לא כ"כ אלא ליישב דעת רבינו וכבר כתב הרב בסימן ס"א ס"ק כ"ח שדעת רבינו דכי אתא ר"י ואסיק דכוי לרבנן חייב בכולהו מתנות מדרשה דאם שה לאו בצבי הבא על התיישה מוקמינן לה אלא בכוי דבריה בפ"ע דההוא רבי קרא לשוייה כבהמה יע"ש וא"כ מש"ה אצטריך שפיר קרא דאם שה לכוי דבריה בפ"ע דלא נפקא מכלאים אלא דאכתי נראה דקשה לתירוצו דאם כן גבי זרוע ולחיים בכוי הבא מצבי על התיישה או איפכא ליחייב בכולהו מתנות דממלת אם דמרבינן כלאים נתרבה בין כלאים של בהמה בין כלאים הבא מחיה ומבהמה דומיא דאו"ב ולזה כתב רבינו דצבי הבא על התיישה וילדה הולד חייב בחצי מתנות ובתייש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות ואפשר ליישב דבריו דהתם גבי זרוע ולחיים אין ס' לומר דממלת אם מרבינן נמי כוי הבא מתייש וצבייה דכיון דלכ"ע בודאי חוששין לזרע האם א"כ אין כאן אלא מקצת שה ואין ס' לומר דחייב בכל המתנות ולומר דקרא לא רבי אלא לענין לחייב בחצי מתנות זה אינו דכי מרבינן מקרא בכולהו מתנות חייב כדכתיב ונתן לכהן הזרוע כו' משא"כ בא"וב דאיכא למימר דקרא רבי כלאים הבא מחיה ומבהמה לחייבו משום מקצת שה שבו ומ"מ אף שטרחנו ליישב את דבריו הרואה יראה דלא זו הדרך השורה בתלמוד לומר דלא קי"ל כההיא סוגיא דפרק או"ב משום ההוא סוגיא דר"פ או"ב דמאחר דתלמודא בתר דמייתי ההיא שינויא דאו לרבות את הכלאים שקיל וטרי ומסיק דכוי הבא מתייש וצביה אין לוקין עליו איך הפה יכולה לדבר דלא שמיע ליה ההיא דר"פ או"ב ועדיין לחלוחית הדיו קיימת אלא ודאי דהא ליתא ול"נ ליישב דלרבינו קשיתיה הלכתא אהלכתא דכיון דקי"ל בעלמא כר"י דס"ל דו"יו לחלק וכדס"ל לרבא בפרק השואל כמו שכתבו התוספות פרק או"ב ד"ה עייל אם כן היכי קיימא לן כר"י דמספ"ל אי חוששין לזרע האב כדאמרינן בפרק שני דייני גזירות הלכה כר"י בפרדו' הא כיון דקיימא לן וי"ו לחלק על כרחך לפסוק כחנניה דסבירא ליה חוששין לזרע האב ולא מייתי ליה אותו לרבנן דאין חוששין אמרינן דמייתי להו אותו לחלק כדאיתא בפרק א"וב וכיון דקי"ל וי"ו לחלק אותו ל"ל וכן ראיתי להתוספות בפרק שור שנגח את הפרה דנ"ד ד"ה או שהקשו וז"ל ובפ' א"וב גבי פלוגתא דחוששין לזרע האב משמע דתלייא בפלוגתא דר"י ור' יאשיה יש לתמוה למה אין אנו פוסקין כמ"ד כר"י מכח מלתא דרבא דפרק השואל יע"ש שהניחוה בצ"ע כי ע"כ ס"ל לרבינו ליישב זה דאע"ג דקי"ל כרבא דפרק השואל דוי"ו לחלק אפי"ה קי"ל כר"י דמספ"ל אי חוששין לזרע האב או לא דאי ס"ל דחוששין א"כ אותו אצטריך לגופיה ואו מבעי לן לרבות את הכלאים ואי ס"ל אין חוששין אותו אצטריך לרבות את הכלאים ואו אצטריך לרבות את הכוי כי היכי דדרשינן גבי זרוע ולחיים אם שור לרבות את הכלאים אם שה לרבות את הכוי וכו' דפרק א"וב דמסיק התם ר"פ תייש הבא על הצביה לרבנן איסור הוא דאית ביה ואין לוקין עליו היינו משום דס"ל כר"י דוי"ו להוסיף ואותו אצטריך לחלק כדקאמר התם בראש הסי' אמנם לפום הלכת' דקי"ל כרבא דפרק השואל ע"כ כדי ליישב ההלכות דאי ס"ל דאין חוששין מייתר לן אותו לרבות את הכלאים ואו לרבות את הכוי ועיין בספר יש"ש שכתב מעין זה שלדעת הפוסקים כת"ק דחנניא דאין חוששין לזרע האב וקי"ל כר"י דוי"ו לחלק אותו אצטריך לרבות את הכלאים ואו לא דריש כדאמרינן בעלמא ר"י או לא דריש:
ומעתה עלה כהוגן פסק רבינו ז"ל דלענין אי נוהג בזכרים פסק דאין לוקין עליו משום דמספ"ל אי חוששין לזרע האב אמנם גבי תייש הבא על הצביה וילדה בת כו' פסק דלוקין ממ"נ דאי חוששין לזרע האב א"כ ודאי לוקה דהא איכא מקצת שה ואי ס"ל דאין חוששין א"כ ע"כ אותו לרבות את הכלאים ואו לרבות את הכוי וממ"נ חייב כנ"ל נכון ודו"ק. והרב ל"מ ז"ל האריך ליישב דברי רבינו ז"ל וכלל דבריו שרז"ל פסק כמ"ד דחוששין לזרע האב בודאי ומש"ה כתב דאם היתה בת הצביה הזאת נקבה כו' לוקה ומ"ש רבינו שהדבר ספק אם נוהג בזכרים כו' לאו היינו משום דמספ"ל אי חוששין לזרע האב אלא אע"ג דפשיטא ליה דחוששין לזרע האב אפ"ה אפשר שאינו נוהג בזכרים מטעמא דגזרת הכתוב הוא דאמר קרא בנו מי שבנו כרוך אחריו כדקאמר בברייתא אלו תורף דבריו יע"ש. וראיתי למרן החבי"ב ז"ל סי' ט"ז בהגהת ב"י ס"כ שהקשה עליו דאי כפי דבריו ז"ל א"כ מאי פריך בגמ' פרק אותו ואת בנו דף ע"ט ע"ב אבריית' דאו"ב נוהג בכלאים ובכוי וליפלגו בחוששין לזרע האב בפלוגתא דחנני' ורבנן כו' ואי כדברי הרב ז"ל מאי קו' אפשר דאפי' דס"ל לרבנן דחוששין לזרע האב מספ"ל אי נוהג בזכרים משום דכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו אלא ודאי הדבר ברור דהא בהא תלייא דמאן דס"ל חוששין לזרע האב ס"ל דנוהג בזכרים ומאן דס"ל אין חוששין ס"ל דאינו נוהג בזכרים כו' את"ק יע"ש ואנכי הרואה לא ידעתי אדק"ל לדברי הרב ל"מ ז"ל אמאי לא קי"ל קו' הלזו על דברי הרמב"ן ז"ל שכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל לפיכך כתב הרמב"ן דליכא הכא אלא שתי מחלוקות דתנא קמא דחנניא ר"י הוא דר"י בעלמא הוא דמספקא לי' אבל לענין או"ב פשיטא ליה דאין חוששין מדרשא דקראי ומספ"ל בעלמא משום דקסבר חידוש הוא שחדשה תורה באו"ב דאין חוששין אבל בעלמא חיישינן כו' יעוי"ש דכפי דברי הרמב"ן ז"ל מאי פריך בגמ' וליפלגו בחוששין לזרע האב כו' הא אפי' רבנן דס"ל חוששין אפשר דס"ל כתנא קמא דחנניא דחידוש הוא שחדשה תורה באו"ב דאינו נוהג בזכרים וליכא למימר דלהרמב"ן ז"ל לא ק"ל להרב ז"ל משום דע"כ ל"ק הרמב"ן דר"י אע"ג דבעלמא מספקא לי' גבי או"ב פשיטא ליה דאין חוששין אלא דוקא לענין פרדות וכסוי הדם ושאר דברים אבל בפלוגתא דרבנן ור"א אי א"וב נוהג בכוי פשיטא ליה לתלמוד' דלתנא קמא דחנניה כיון דס"ל דאינו נוהג בזכרים מגזרת הכתוב ה"נ דאינו נוהג בכוי דתייש הבא על הצביה דכיון דגלי קרא בא"וב דאינו נוהג בזכרים דאין חוששין לזרע האב ילפינן מיניה לכל ענייני או"ב דהא ודאי לית' וכמבואר מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמותיו שכתב וז"ל א"ה א"כ הא דתני בא"וב אינו נוהג בזכרים מני ולא ר"י ולא רבנן ולא ר"א אבל באמת מאן תנא דפליג עליה דחנניה דאמר אינו נוהג בזכרים ר"י הוא וה"ה לרבנן ור"א דכולהו ס"ל דאינו נוהג בזכרים כו' יע"ש: הנה מבואר מדבריו דאפילו רבנן ור"א דמספקא להו בא"וב אי חוששין לזרע האב ונוהג בכוי או לא אפ"ה ס"ל דאינו נוהג בזכרים מטעמ' דגזרת הכתוב הוא דוקא דאינו נוהג בזכרים וא"כ אדק"ל דמאי פריך לפלגו בחוששין לזרע האב כו' וצ"ע עוד הקשה הרב ז"ל על דברי הרב ל"מ ז"ל דאם איתא דלרבינו ז"ל פשיטא לי' דחוששין לזרע האב א"כ במחלוקת ר"י ורבנן גבי כסוי הדם דרבנן אמרי דאם שחט חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכולן ור"י אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף הי"ל לפסוק כר"י שהרי בפ' כ"ה אמרו דטעמא דר"י משום שנאמר או עוף הפסיק הענין להטעין כסוי אחד לכולן ורבנן האי או מבעי ליה לחלק ור"י לחלק מדמו נפקא ורבנן דמו טובא משמע יע"ש ומבואר בפ' או"ב דלחנניה דס"ל חוששין לזרע האב או לחלק גבי או"ב לא צריך קרא דמסברא נפקא וא"כ גבי כסוי הדם דכתיב חיה או עוף ודאי דאו אתא להפסיק למ"ד חוששין דלחלק לא צריך קרא דמסברא נפקא את"ד יע"ש ולא הבינותי דבריו דקו' הלזו תקשי ליה לדידן למאי דמשמע מדברי רבינו ז"ל דמספ"ל אי חוששין לזרע האב דא"כ גבי כסוי הדם היה לו לפסוק מספק דטעון כסוי לכל אחד ואחד שהרי למ"ד חוששין ע"כ או לא אתא לחלק אלא להטעין כסוי לכולן ולמ"ד אין חוששין אתא או לחלק וכיון דמספ"ל צריך כסוי לכל אחד מס' דומיא דאו"ב דנוהג בכוי מס' ורבנן ור"י דפרק כ"ה דס"ל דכסוי אחד לכולן ע"כ לומר דס"ל דאין חוששין וכמבואר מדברי התוספות שם. ואחר החיפוש מצאתי למוהר"ם מלובלין ז"ל סימן ס"ה שהקשה כן וכתב ב' תשובות בדבר והרואה יראה דישוב השני שכתב הרב שם עולה יפה לדברי הרב ל"מ כפי שיראה המעיין שם והנראה דאשתמיט מיניה ועוד נ"ל דאפי' למאן דס"ל דחוששין לזרע האב ולא צרכינן או לחלק אפ"ה מצי סבר כת"ק דר"י דכסוי אחד לכולן דאו דגבי כסוי הדם אצטריך למ"ש בת"כ עוף יכול אף עוף טמא ת"ל חיה וכתב הרב קרבן אהרן ז"ל וז"ל דסמיך חיה לעוף לומר שחיה או עוף שהוא כחיה וממלת או דריש לה שלא נאמר זה או זה אלא על דברים שהן ממין אחד א"ד יע"ש כנ"ל נכון ודכוות' כעין זה קשה על מה שפסק ר' בה' נזקי ממון ועיין בתוס' שם פ' הפרה דנ"ד ע"א ד"ה או ועיין בהרב כנה"ג חי"ד סימן רפ"ח בהגב"י מ"ש משם נמוקי מוהראנ"ח מכ"י ע"ש ודו"ק ובפרק י"ד מה' אלו דין ד' כתב רבינו וז"ל כלאים הבא מחיה ומבהמה כו' צריך לכסות ואינו מברך כו' וכן השוחט ספק או כלאים בי"ט מכסה דמו לאחר י"ט וי"ל למה סתם והוה ליה לפרש דאם הוא בא מתייש הבא על הצביה דמכסין אותו בי"ט כדפרכינן בגמ' לשחוט וליכסי ומה שתי' הרב ז"ל יש בו מן הקושי כמו שתמה עליו מרן החבי"ב ז"ל סימן הנז' והנכון כמו שתי' הוא ז"ל דס"ל לרבי' דסוגיא דפ' או"ב דפריך אי בתייש הבא על הצביה לשחוט וליכסי הוא משום דאתיא כמ"ד בפ"ק די"ט דטעמא דכוי דאין שוחטין אותו ביו"ט משום דאפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק אמנם למאי דמסיק התם דטעמא גזירה משום התרת חלבו ופסקו רבינו בפ"ג מה' י"ט וז"ל וכן בריה שהיא ספק חיה או בהמה אין שוחטין אותה בי"ט כו' שמא יאמר הרואה כו' ויבא להתיר חלבו ה"נ דבתייש הבא על הצביה נמי אין מכסין בי"ט מה"ט אלו דבריו יע"ש וע"פ דרכו י"ל מה שהקשה הרב ל"מ ז"ל שם דאמאי הוצרך רבינו לטעם גזירת חלבו הא כי היכי דבשחט חיה ועוף ונתערבו דמן אע"ג דאיכא חד דטעון כ"ה ודאי אפ"ה לא יכסה בב' דקירות משום דטרח טירחא יתירא שלא לצורך כו' ה"נ דינא הוא גבי כוי דלא נכסיה אע"ג דמספ"ל אי חיה אי בהמה משום דילמא בהמה הוא וטרח טירחא שלא לצורך וכדפרש"י ז"ל שם יע"ש. אכן כפי דברי הרב ז"ל הנה נכון דהוצרך רבינו ז"ל לטעם זה לאשמועינן דאפי' בכוי דתייש בהא על הצביה דממ"נ טעון כסוי ודאי אפ"ה אין מכסין גזירה משום התרת חלבו כנ"ל נכון ועוד כתבתי ישוב נכון בזה בחידושי על מס' י"ט יע"ש ומ"מ אכתי ק"ל למה שסתם וכתב דכלאים הבא מחיה ובהמה צריך לכסות ואינו מברך דהי"ל לפרש ולומר דאם הוא מתייש הבא על הצביה דה"ז מברך כיון דטעון כסוי ודאי מדינא ול"ל דה"ט דרבינו ז"ל דכתב דאינו מברך שמא יבואו להתיר חלבו וכמ"ש בספר זבחי צדק והביאו מרן החבי"ב סי' כ"ח שהרי מדברי רבינו ז"ל בתשו' שהשיב לחכמי לוניל הביאו מרן הכ"מ בפ"י מה' מילה מבואר שטעמו מפני הס' יע"ש וצ"ע:
עוד כתב הרב ל"מ ז"ל ליישב מה שפסק רבינו פ"א מה' מ"א דין י"ג וז"ל כלאים הבא מחיה ובהמה הוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו דלמה סתם ולא כתב דאם הוא בא מצבי הבא על התיישה לוקין עליו ממ"נ די"ל דה"ט משום דבעינן שיהא ראוי לקרב ע"ג מזבח לאוסרו וכמ"ש רבינו בפ"ז מהל' הנזכר וכוי אינו קרב לגבי המזבח א"ד יע"ש וק"ל דכפי דבריו כלאים הבא מבהמה עם בהמה לא יהא לוקין עליו מה"ט כיון שאינו ראוי ליקרב ע"ג המזבח וכ"ת ה"נ אם כן אמאי נקט רבינו כלאים הבא מחיה ובהמה ועדיפא מינה הי"ל לאשמועינן אפי' בכלאים הבא מבהמה עם בהמה ותו דבהדי' אמרינן בת"כ פ' צו וז"ל אין לי אלא חלב שור ועז המיוחדים מנין לרבות את הכלאים ת"ל שור וכשב ועז דברי ר"ע ואם נפשך לומר הרי הוא אומר מן הבהמה לרבות את הכלאים שיכול כל שהיה בכלל עונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואיכא בעונש כו' הרי מבואר דכלאים הבא מבהמה לוקין עליו ויש בו כרת כדנפ"ל מקרא דמן בהמה האמור בעונש וצ"ע. עוד ראיתי לעמוד במה שהקשה מרן הב"י י"ד סימן י"ב על רבי' שהשמיט מימרא דרב משרשיא בפ' בהמה המקשה דע"ה ע"ב דאמרינן התם אמר ר"מ לדברי האומר חוששין לזרע האב בן פקועה הבא על בהמה מעלייתה אותו ולד אין לו תקנה ומאחר דרבי' ז"ל פסק בה' שחיטה דמספ"ל אי חוששין לזרע האב הי"ל להביא הא דר"מ יע"ש שהניחו בצ"ע וראיתי להפר"ח ז"ל סימן הנז' ס"ק י"ג שתי' לזה וז"ל ולי לק"מ שרבינו סבור כפרש"י ז"ל שכתב וז"ל דר"מ לית ליה הא דאמרינן לעיל ד' סימנין אסר ביה רחמנא וא"כ כיון דקי"ל דד' סימנין אכשר ביה רחמנא עכ"ל סימנין דידיה יועיל להתירו לו באכילה אבל התו' ז"ל והרשב"א ושאר התוס' ס"ל דכי אמרינן ד' סימנין אכשר בי' רחמנא ה"מ כשאמו טריפה דלא הועיל בו סימני אמו אבל בן פקועה שהועילו לו סימני אמו להתירו באכילה סימני דידיה כשחוטין דמי וכאלו לית ליה סימנין דמי ולפיכך אין לולד תקנה אלו דבריו ז"ל וכן כתב מוהרש"ל בפרק הנזכר: ולדעתי קשה טובא על תי' זה שהרי בתוספות כתבו שם ד"ה ב"פ וז"ל ומודה נמי לסוגיא דריש פרקין גבי מהו לחוש לזרעו של עובר דמשמע דעובר היוצא אין לו תקנה בשחיטה דהתם הסימנין כשחוטין ושוב אינם בני שחיטה להתיר הולד ולפירוש הקונטריס כולה ההיא סוגיא דלא כותיה וזה דוחק א"ד יע"ש וכן כתב הר"ן ז"ל שם יע"ש: והשתא א"כ איך הפה יכולה לדבר דס"ל לרבינו ז"ל כפרש"י דא"כ הי"ל להשמיט ההיא דאבר היוצא ובהדיא כתב רבינו ז"ל פ"ה מהלכות מ"א הלכה י"ב דאבר היוצא אין לו תקנה בשחיטה והחלב שלו אסור ושמא נאמר דס"ל לרבינו ז"ל דבאבר היוצא לכ"ע לא אמרינן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא דכיון דאהני שחיטת אמו לגבי עובר נמי להתירו כולו בלתי שחיטה חשיב כשחוט ולא אהני שחיטה דידיה לגבי אותו אבר משא"כ בב"פ שבא על בהמה מעלייתא דכיון דשחיטת אמו לא אהני גבי ולדה דחשיבי חצי הסימנין כשחוטין אמרינן דסימני דידיה מועילים להתירו בשחיטה דומיא דאמו טריפה וזה נראה דעת רש"י ז"ל מדלא כתב גבי ההיא בעיא דרבי ירמיה מהו לחוש לזרעו וכו' דלית ליה הא דאמרינן ד' סימנין כו' כמו שכתב בההיא דר"מ כנ"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.