שער המלך/שחיטה/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שחיטה יא

א

כל

בהמה כו' ובנקבה עד שתלד. הנה הרב פר"ח בתשובה שבס' מים חיים סי' ב' נסתפק אי אמרינן הכי בזכר דטריפה אינו מוליד והרב ז"ל הביא ראיה לזה מהא דגרסינן פ' השולח דמ"ג ע"א ת"ש המית מי שחצייו עבד וחצייו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל אמר רב אדא בר אהבה בשעשאו טריפה ומאי יורשיו נפשיה ואם איתא דטריפה מוליד אמאי הוצרך לדחוקי ולומר מאי יורשיו נפשיה ואמאי לא קאמר דיורשיו כפשטיה קאמר וכשהוליד אחר כך אלא ודאי משמע דטריפה אינו מוליד יע"ש ולע"ד אחר המחילה יש לדחות דאף על גב דטריפה מוליד הוצרך רב אדא לומר דמאי יורשיו נפשיה משום דכיון דהמית דקתני ברייתא ל"ד אלא שעשאו טריפה אמאי איכפל תנא למיתניה נותן חצי כופר ליורשיו ובשמת אח"כ ואמאי לא קאמר דנותן חצי כופר לעבד עצמו ואמטו להכי הוצרך לומר דמאי יורשיו נפשיה אמנם יש להביא ראיה דטריפה ג"כ אינו מוליד מהא דגרסינן בפ"ק דע"ז ד"ה אר"א מניין למחוסר אבר שאסור לב"נ דכתיב מכל החי מכל בשר כו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ופריך האי מבעי ליה למעוטי טריפה דלא ומשני ההוא מלהחיות זרע נפקא והדר פריך הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מאי איכא למימר כו' והשתא אם איתא דאפילו למ"ד טריפה מוליד היכי קאמר תלמודא הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת הא אפילו למ"ד אינה יולדת תיקשי דאצטריך מכל החי למעוטי טריפת זכר דלא נפיק מקרא דלהחיות זרע וזה נראה לי ראיה ברורה ומיהו יש לדחות דתלמודא הכי קאמר דלמ"ד דטריפה אינה יולדת וקרא דלהחיות זרע אתא למעוטי טריפה ניחא דע"כ קרא דמכל החי אתא למעוטי מחוסר אבר נמי דאי למעוטי טריפה גרידא אם כן לישתוק קרא מלהחיות זרע ומקר' דמכל החי ממעטינן טריפה אלא ודאי דאתא למעוטי מחוסר אבר והילכך אי לא הוה כתוב להחיות זרע למעוטי טריפה לא הוה ממעטינן אלא טריפה גרידא דהא לא מייתר קרא משום הכי כתיב להחיות למעוטי טריפה דאינה יולדת כי היכי דנייתר קרא וע"כ למדרש למעוטי מחוסר אבר אלא למ"ד טריפה יולדת ע"כ קרא דלהחיות זרע לא אתא למעוטי טריפה כי היכי דנייתר קרא ואם כן נימא דקרא דמכל החי אצטריך למעוטי טריפה ודוק. שוב ראיתי שמה שכתבתי לדחות ראית הפר"ח ז"ל טעות הוא בידי שראיית הפר"ח ז"ל נראה נכונה על אופן זה דנהי דרב אדא בר אהבה ע"כ הוצרך לומר דמאי יורשיו נפשיה כמ"ש מ"מ רבא דפריך עלה וקאמר ב' תשובות בדבר חדא דיורשיו קתני ועוד כופר הוא ואמר ר"ל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אמאי נייד רבא מהך אוקמתא דר"א דהשתא לדידיה ניחא דהוצרך תנא למתנייה דוקא יורשיו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אלא מוכרח דטריפה אינו מוליד הן אמת שמריהוט לשונו של הפר"ח ז"ל משמע שעיקר ראייתו מאוקמתא דר"א גופיה ואפשר שהרב ז"ל מרוב מבינתו סמך על המבין וקצר בלשונו כנ"ל. ודרך אגב ראיתי לעמוד במ"ש התוס' שם בד"ה מנין למחוסר אבר כו' וז"ל והא דאמרינן בפ"ק דקדושין דמצרכינן מן העוף למעוטי נקטעה רגלה ל"ל פשיטא מי איכא מידי דלישראל מותר ולגוי אסור וי"ל דס"ד כו' וי"ל דאמאי ל"ק להו מהא דגרסינן בפ"ק דמנחות ד"ה ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה כו' דל"ל קרא מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור דהא טריפה אסור לב"נ דהשתא ליכא לתרוצי כתי' הראשון ותו קשה לכאורה לתי' השני א"כ מאי פריך התם והלא דין הוא ומה בעל מום שמותר להדיוט אסורה לגבוה כו' דאימא דאצטריך קרא משום דאי לא הוה כתיב מן הבקר להוציא את הטריפה הוה אמינא דב"נ משתרו בטריפה משום דכל מצות שנאמר לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ ולהא יש לדחות דלפום מאי דמסיק התם דכל אשר יעבור תחת השבט שממעטינן מניה נטרפה ולבסוף הקדישה ומן הבקר אצטריך למעוטי הקדישה ואח"כ נטרפה שפיר קאמר בברייתא והלא דין הוא כו' כלומר דלהקדישה ולבסוף נטרפה לא צרכינן קרא דמק"ו נפקא ואי לאשמועינן דב"נ מוזהרין עליה דהו"ל נאמרה לב"נ ונשנית בסיני הא מכל אשר יעבור תחת השבט נפקא וזה ברור. האמנם חזות קשה הוגד לי למה שראיתי למרן הכ"מ בפ"ב מה' א"מ דין יו"ד שכתב וז"ל ומה שכתב רבינו הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך יש לתמוה שהרי בת"כ ובפ"ג דתמורה דריש כשהוא אומר מן הבקר למטה כו' להוציא את הטריפה משמע שמן התורה הוא דהא דריש לה מקרא ואפשר דסובר רבי' דסמך בעלמא הוא דמסמיך להו אקרא ואג"ש כו' וק"ט דאיך אפשר לומר שדעת רבינו דאין איסור טריפה מן התורה דא"כ תקשי ליה דכיון דלב"נ אסור מקרא דלהחיות זרע וא"נ מקרא דאתך ומוכח התם דמן התורה קאמר מדמייתר להו קראי להכי מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ואפילו תימא דס"ל דקר' מן הבקר אסמכתא בעלמא מ"מ כיון דנאמר' לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ ואסור מן התורה הן אמת שרבינו בפ' מה"מ השמיט דין זה במחוסר אבר דאסור לב"נ ולא ידעתי למה ואפשר דס"ל דהך דרשה מן הבקר וג"ש אינו אלא אסמכתא בעלמא וכן דרשה דמן העוף למעוטי מחוסר אבר כמ"ש מרן והלכך הו"ל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני ולישראל נאמרה ולא לב"נ והכריחו לזה קושית התוספות שהקשו דאמאי לא מנא להו בהדי זיי"ן מצות וא"נ דכיון דלא נשנית בפירוש בסיני אמרינן לישראל נאמרה ולא לב"נ אכן דברי מרן ז"ל קשה ואפשר לומר לדעת מרן דס"ל לרבינו דכי פריך תלמודא הא מבעי ליה למעוטי טריפה לאו לענין לפוסלו מקרבן קאמר אלא הכי פריך דמנ"ל דקרא אתא למעוטי מחוסר אבר ולפוסלו לקרבן אימא דקרא לא אתא אלא למעוטי טריפה מהבאת התיבה משום דאינם ראוים לקיום העולם ואהא שני דק' דטריפה מלהחיות זרע נפקא והדר פריך הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מאי א"ל כלומר דטפי אית לן למימר דקרא אתא למעוטי טריפה מהבאת התיבה ואע"ג דטריפה יולדת וכ"ש דטריפה חיה להאי מ"ד מ"מ כיון שאינה בריאה כ"כ אלא חולה כל ימיה ומתמעטת והולכת כמ"ש התוספות חשש הכתוב פן ימות בתיבה ומש"ה מיעטיה מהבאת התיבה ולעולם דלקרבן ה"נ דכשרים הם ולא מיעטו אלא מחוסר אבר משום דמאיס טפי כמ"ש התוספות בד"ה אתך ועיין במוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר ל"ס בד"ה מנין למחוסר אבר ודוק מיהו קשה טובא לדעת מרן מהא דגרסינן בפ"ק דחולין דגרסינן התם מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ובעי למפשט ר"א מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה וניחוש שמא ניקב קרום של מוח ופרש"י שמא ניקב והוא א' מי"ח טרפות וקרבן טריפה פסולה בשמעתתא קמייתא דמנחות עכ"ד הרי מסוגיא זו מוכח בהדיא דקרבן טריפה פסולה מן התורה וכן מוכחא כולה סוגיא דהתם וצ"ע:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.