שער המלך/שחיטה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שחיטה ב

א

אבל

החולין אסור לשוחטן בעזרה כו'. בפ' האיש מקדש דנ"ז ע"ב אמרינן חולין שנשחטו בעזרה מה"מ אמר ר"י משום ר"מ אמרה תורה שחוט לי שלי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור כו' וי"ל דבפרק כ"ש דף כ"ב אמרי' דלר"מ דנפ"ל איסורי הנאה מדפרט בנבלה אותו אצטריך למעוטי חולין שנש"ב והשתא קשה דלר"מ למאי אצטריך אותו ת"ל ממה מצינו דמה שלי בשלך אסור כו' ואיפכא ליכא למידק דלמאי אצטריך ר"מ למילף איסו' חש"ב ממה מצינו ת"ל מאותו דאי לא הוה נפ"ל איסו' אכילה ממה מצינו לא הוה מוקמינן אותו למעוטי חש"ב כיון דאכתי לא שמעינן דאסור באכילה וכה"ג צריך לומר לקמן דממעטינן מאותו חש"ב ואפי"ה אצטריך קרא דכי ירחק ממך המקום לאיסורי אכילה וכ"כ הרב החדושין יע"ש אך מאי דקשה הוא דאותו ל"ל ת"ל ממה מצינו דכי היכי דילפינן ממה מצינו איסור אכילה ה"נ נילף מיניה איסור הנאה והיה אפשר לומר דאע"ג דאתיא במה מצינו אפי"ה טרח וכתב קרא כי היכי דאמרינן בעלמא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא: האמנם ראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ד מהלכות מו"ל הלכה א' שנסתפק בזה אי גבי בנייא אמרינן טרח וכתב קרא והביא ראיה דלא אמרי' גבי בנייא טרח וכתב קרא מההיא דגרסינן בפרק השוחט והמעלה והא דתנן הקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור מנ"ל ומהיכא תיתי דחייב תיתי משחיטה מה לשחיטה שכן נפסלה שלא לאוכליו בפסח תיתי מזריקה מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה תיתי מבנייא א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבנייא כו' להכי כתב קרא למימר דלא אתי מבנייא ואי אמרת דמילתא דאתייא מבנייא טרח וכתב קרא אם כן אמרינן קומץ ומקבל לא אתייא מבנייא משום דזורק אתי מבנייא ואפילו הכי רבי ליה קרא ולעולם דקומץ ומקבל אתי מבניא א"ד יע"ש ואני תמיה עליו שהרי התוס' במס' שבת דף קל"א ע"ב ד"ה אי מעומר כתבו בהדיא דמילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב קרא כמו מילתא דאתיא בק"ו ומבואר שם מדבריהם דדוקא במילתא דאתיא במה הצד טרח וכתב קרא אבל מילתא דאתיא במה מצינו בלא מה הצד לא אמרינן טרח וכתב קרא כיון דהוא פשוט כ"כ יע"ש ומההיא דפ' השוחט והמעלה שהביא הרב ז"ל מבואר דאפילו במילתא דאתיא במה הצד לא אמרינן טרח וכתב קרא ועיין בס' הליכות אלי בכללי המ"מ כלל תקכ"א ויש לתמוה על עוצם חכמתו איך אשתמיט מיניה דברי התוספת הללו ולדברי התוס' צריך ליישב ההיא דפ' השוחט דאע"ג דמילתא דאתייא במה הצד טרח וכתב קרא אפי' הכי כל דאיכא לשנויי משנינן כדאמרינן בריש קידושין ובספר כריתות להר"ש ז"ל בחלק לשון למודים שער א' כ' דמילתא דאתיא במה מצינו אי אמרינן טרח וכתב קרא פלוגתא דתנאי היא דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ה"ט משום דאיכא למימר מלתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב קרא ולמ"ד אין מלמדים ס"ל דלא אמרינן הכי אלא דוקא בק"ו יע"ש ולדאתאן עלה נראה דאכתי קושיין בדוכתא קיימא אף למ"ש הכריתות ז"ל שהרי בפ"ק דקדושין דל"ה אמרינן דר"מ ס"ל דב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין וא"כ ע"כ דס"ל דדוקא בק"ו אמרינן טרח וכתב קרא אבל במה מצינו לא וא"כ הדרא קו' לדוכתא ואפשר ליישב דלר"מ אי לא הוה כתיב אותו לא הוה ילפינן ממה מצינו משום דאיכא למיפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת כדפריך בגמ' אמנם השתא דכתיב אותו ע"כ למילף במה מצינו משום דאל"כ אותו ל"ל כנ"ל ועיין במוהרלנ"ח סי' ל"ח עוד אמרינן התם אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי כו' וי"ל דהא קיימא לן אין עונשין מן הדין ומתוך כך היה נראה להביא ראיה למ"ש ה"ה ז"ל בפ"ב מה' מאכ"א הלכה א' דכל שנאסר בלאו הבא מכלל עשה מזהירין מ"הד וא"כ ה"נ כיון דאיכא לאו הבא מכלל עשה כדכתיב וזבחת מבקרך כו' בשעריך כמ"ש רש"י מזהירין ועונשין מ"ה האמנם הרב מוצל מאש סי' ך' כתב שאף ה"ה ז"ל לא כ"כ אלא דוקא גבי אזהרה אבל לענין עונשין אין עונשין מ"ה אע"ג דאית ביה לאו הבא מכלל עשה אלא שדבריו ז"ל סותרים למ"ש הרא"ם בפ' שמיני יע"ש וכבר הארכתי בזה מאוד במקום אחר ושוב ראיתי להרב שיירי כנה"ג ז"ל בכללי הק"ו דף קכ"ב עמוד שלישי שרצה להביא ראיה מסוגיא דשמעתין לדעת הרא"ם ז"ל ורבי' אליקים דסוברים דבכרת עונשין מן הדין וכתב וז"ל ולמ"ד דעונשין במ"מ לק"מ אבל למ"ד אין עונשין מאי איכא למימר ויראה דהכא פריך למ"ד עונשין מן הדין נימא דמה שלי בשלך ענוש כרת כו' יע"ש ודרך אגב ראיתי להרב מש"ל ז"ל בפ"ב מה' נזירות הלכה י"ז שהקשה לדעת הסוברים דבמ"מ עונשין מן הדין מההיא דפ' השוחט והמעלה שכתבנו לעיל דפריך א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבנייא ואם כדבריהם אימא דאצטריך לומר בזריקה כדי לחייבו כרת על הזריקה יע"ש ולדעתי נראה דל"ק שהרי כתב הריטב"א בספ"ב דמכות והביאו מוהרי"ק בכללי הגמ' דבמידי דקרבן עונשין מ"ה ועיין בס' הליכות אלי בכללי האלף כלל ו' וכלל י"א שע"פ דברי הריטב"א ז"ל הללו ישב ההיא דפריך בזבחים דכ"ג אי מה זר במיתה אף יושב במיתה ופי' רש"י ז"ל דנגמר ממה מצינו אע"ג דאין עונשין מ"ה משום דכיון דהוו מידי דקרבן עונשין מ"ה יע"ש ודו"ק:
טעם המלך

א)

בקונטרוס הכללים אשר לי ת"ל גם אנכי הארכתי בענינים האלה והנה במה שכתב הרב פה להקשות מאי הקשה הש"ס מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת הא אין מזהירין מן הדין ונקט לפשוטו דמלתא דכמו שאמרינן גבי ק"ו אין מזהירין מן הדין כן נמי אמרינן גבי מה מצינו ואולם דבר זה מחלוקת הפוסקים הוא ועיין במ"ל פ"ד מהל' נזיר הביא בזה פלוגתא בין הר"ן ומהר"ם די בוטן ואנכי תליתי הפלוגתא בין ב' טעמים אלו שאמרינן דאין מזהירין מן הדין הטעם הא' הוא לפי שאינו כתוב מפורש ואף דהוי משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן מ"מ דלמא איכא פירכא וכדומה וא"כ אין חילוק בין ק"ו למה מצינו דכמו דק"ו הוא אינו מפורש ואף שהוא מי"ג מדות וה"ה נמי מה מצינו אבל לטעם השני והוא הטעם שכתב המהרש"א בסנהדרין משם הסמ"ק דלכן לא לוקין על ק"ו לפי שאמרינן יען שדבר הנלמד חמור מן הדבר הלמד לכן אי אפשר לענוש עליו דדלמא לא די בעונש הקל עיין במהרש"א סנהדרין וא"כ לפ"ז מאי שני ק"ו ממה מצינו דזה דוקא ק"ו אבל במה מצינו הרי הנושאים שוין הן באיכותן וראוי' זה כראוי' זה והנה לפי ייעוד הזה אמרתי נמי דסברות הרב המגיד אשר רמז עליו הרב פה והיינו אי אמרינן אי איכא עשה בהדי ק"ו שלוקין עליו תלי' נמי בהך סברא דודאי אי אמרינן דהטעם והוא דאין מזהירין ועונשין מן הדין לפי שהנושא דנלמד אינו דומה לנושא המלמד דזה קל ודי בעונש מלקות וכרת ונושא הנלמד החמור אינו די בעונש הזה א"כ ודאי ליתא לסברת ה"ה דאי איכא עשה בהדיה לוקין אדרבה הלא עוד חמור הוא שאיכא נמי עשה בהדיה ודוקא אימת איכא סברת הה"מ אי אמרינן דטעמא הוי משום דאמרינן לפי שלא נכתב בפי' לכן המציא הה"מ סברתי' אי איכא עשה בהדיה הרי חזינן התורה אסרתיה ושוב ילפינן המלקות מק"ו עיין בזה כי נכון הדבר ולפ"ז ב' דינים אלו משולבות אחת אל אחת דאם אמרינן כסברות הה"מ דאם איכא עשה בהדי' הק"ו לוקין ומזהירין וע"כ דלא כסברת מהרש"א ולפ"ז גבי מה מצינו נמי אין לוקין דמ"ש אבל אי לא אמרינן כסברות הה"מ משום דאמרינן כסברת מהרש"א א"כ גבי מה מצינו בלא"ה לוקין וה"ה איפכא. ולפ"ז הכל יבא על נכון וליתא נמי לקושית רבינו המחבר מתחלה דהקשה ר"מ אדר"מ דהכא מילף א"ח בעזרה ממה מצינו דשלי בשלך ובפסחים יליף לה מאותו למה לי תרתי ואמרתי דל"ק לפ"ז דהנה ממה מצינו לחוד לא הוי לוקין עליו לפי שאין לוקין על מה מצינו כמו בק"ו והיינו טעמא כיון דלא נכתב בפי' ולא כמהרש"א ולפ"ז אי אמרינן דלא כמהרש"א ודאי אמרינן בהך סברא כהה"מ דאם איכא עשה בהדיה לוקין לכך בעינן תרתי דמאותו לחוד לא הוי לוקין דהוי לאו הבא מכלל עשה ועיין בתוספת פסחים ובמשנה למלך הל' יסודי התורה ועל מה מצינו לחוד נמי לא הוי לוקין לפי שאין לוקין על מה מצינו ועל שתיהן יחד לוקין עליו והנה במה שעמד הרב פה אי אמרינן גבי מה מצינו נמי טרח וכ' לה קרא והביא הרב בס' כריתות דתליא הדבר בפלוגתא בב' כתובים אי מלמדין אי לא בזה סרה תלונות החכם בס' באר יעקב בקונטרס הכללים שהרב בעל באר יעקב רצה להוכיח נמי דע"כ גבי מה מצינו נמי אמרינן אין מזהירין מן הדין ממכות (ה' ב') דאמרינן שם אחותו ל"ל מכאן שאין מזהירין מן הדין והרי האי נמי מה מצינו הוא אף בלאו ק"ו אלא דנקט ק"ו מפני שהוא אלים אבל עכ"פ מידי מה מצינו לא יצא ואכתי קשה ל"ל אחותו ע"כ דעל מה מצינו נמי אמרינן אין מזהירין מן הדין וחכם אחד הקשה עליו מהאי דאמרינן ביבמות (כ"ב ב') אחותך היא לומר דאין מזהירין מן הדין ואם הוי כ' אחותו לחודיה ה"א מזהירין מה"ד ואחותך דכ' רחמנא מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא לכך נאמר היא ע"כ הגמ' ואי כדעת בעל באר יעקב דהאי ק"ו איכא נמי מה מצינו והאי דנקט ק"ו משום דאלים יקשה וכי אפשר לומר טרח וכ' לה קרא הא כ' תוס' שבת (קל"א ב') דגבי מה מצינו לא אמרינן טרח וכ' לה קרא ע"כ תשובת חכם אחד שם ולפי ספר לשון למודים ל"ק דהא דאמרינן ביבמות האי היא מבעיא ליה דאי מאחותו ה"א טרח וכ' לה קרא זהו קאי שם לרבנן דר' יוסי בר יהודה וי"ל דהנהו רבנן ס"ל כמ"ד ב' כתובים הבאין כא' מלמדין ומאן דסובר אין מלמדין סובר באמת כר' יוסי בר יהודה ובאמת על ר' יוסי בר יהודה גופא הוי מצי שם הש"ס לתרץ כן אלא דהש"ס לא רצה לתלות פלוגתא זו דוקא בהך פלוגתא ועיין בזה: והנה ת"ל יש לי בענינים האלו חבילות חבילות ואין פה המקום לאספן זולת דבר אחד אזכיר במה שראיתי בספר פני יהושע בחדושיו לביצה (ז' א') דכתב שם בפלפולו דמה דאמרינן לכתוב רחמנא חמץ ולא לבעי שאור ואנא אמינא ומה חמץ שאין חמוצו קשה כו' שאור שחמוצו קשה לא כ"ש וכתב שם הפני יהושע דאין זה שייכות למזהירין מן הדין דזה לא הוי ק"ו דבכלל מאתים מנה וכי בשביל שחמוצו קשה מגרע גרע וכדומה לזה כתב רבינו המחבר לעיל (פי"ו מהל' א"ב הל' ב') דמה שאמרינן בקדושין (ע"ז ב') לא יאמר גרושה בכהן גדול כו' דזה נמי לאו ק"ו הוא ואין לו שייכות למזהירין מן הדין דה"נ וכי בשביל שהוא כהן גדול מגרע גרע ועל שניהן תמה אנכי מה יענה ליסוד הנטבע עליו דין אין מזהירין מן הדין והוא דרשת אחותך היא והלא התם נמי וכי אם היא בת אביו ובת אמו מגרע גרע הלא כשהיא בת אמו לא יצאה מלהיות בת אביו וכן איפכא אם היא בת אביו הכי גרע מהיות נמי בת אמו ואפילו הכי אמרינן אין מזהירין מן הדין ומי יתן סכינא חריפא ומפסקי הסברות ועיין לעיל בדברי רבינו פ"ב מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב' מ"ש בשם ס' גופי הלכות ודי בזה:
מעשה חושב

(שלג) והיה אפשר לומר דאף על גב דאתיא במה מצינו אפ"ה טרח וכתב קרא. כי היכי דאמרינן בעלמא מלתא דאתיא בק"ו כו'. והר"ן בריש נדרים בסוגיא דלנדור נדר כתב לענין היקש נמי דאפשר דטרח וכתב לה קרא והנה מדברי התוס' שבת דף קל"א שהביא המחבר כאן משמע דלא ס"ל כן דודאי היקש עדיף ופשוט יותר ממה מצינו אבל הר"ן הביא מאי דאמרינן בפ' א"נ דמלתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא אולם ממ"ש התוס' שבת דף קל"א ע"ב בד"ה אי מעומר כו' דמייתי נמי הגאון המחבר לקמן מבואר דאפי' במה מצינו לא אמרינן כן דכיון דהוא פשוט לא טרח למכתב לה קרא ומכ"ש בהיקש דעדיף ממה מצינו דודאי לא אמרינן טרח וכתב לה קרא וע"ש ועכ"ר דפליגי התוס' על הר"ן דנדרים שהבאתי: אולם לכאורה דברי התוס' תמוהים שהרי ג"ש נמי עדיפא ממה מצינו אפ"ה אמרינן בפ' א"נ דטרח וכתב לה קרא כמו שהביא הר"ן ז"ל ונראה דכוונת הר"ן ז"ל אהאי דאמרי' בר"פ איזהו נשך לענין נשך אוכל ורבית כסף. ואמנם למאי שפירשו שם התוס' בד"ה ג"ש לא צריך כו' אין משם ראיה משום דהתם לא טרח למכתב קרא באריכות אלא דסמך נשך ומרבית זה לזה וע"ש והיינו דהתוס' אזלי לשיטתייהו שכתבו בשבת דף הנ"ל דאפי' במה מצינו נמי לא אמרינן דטרח וכתב לה קרא. אבל תמהני שהרי בסנהדרין דף מ"ג ע"א לענין בית הסקילה שהוא חוץ לג' מחנות איכא התם ג"ש מפרים הנשרפים ואפ"ה טרח וכתב לה קרא והתם הא לא שייך תירוצם של התוס' הנ"ל שבריש פ' איזהו נשך דהא המקרא דויוציאו את המקלל גו' כולו קרא יתירא הוא ומה יענו התוס' על זה וגם ק"ק על הר"ן ז"ל שלא הביא האי דסנהדרין דהא אהאי דפ' איזהו נשך יש להשיב כמ"ש התוס' שם וצ"ע:

ב

אבל

הנוחר כו' והשוחט ונמצא טריפה מותרים בהנאה. כתב מרן פרק האיש מקדש משמע דלא מיתסר בהנאה אלא בשוחט דומיא דוזבחת וכל הני לאו שחיטה נינהו ומה שכתב ונמצא כו' פסק כר"ש וצריך טעם למה עכ"ל ואפשר דיצא לרבינו כן מדאמרינן בפ' כ"ה דפ"ה ראה ר' דבריו של ר"ש בכסוי הדם ושנאה בלשון חכמים ואמרינן דה"ט משום דכתיב אשר יאכל ור"מ ההוא למעוטי עוף טמא ור"ש עוף טמא מ"ט דלאו בר אכילה טריפה נמי לאו בר אכילה וכן פסק רבינו ז"ל פרק י"ד מהלכות אלו דין יו"ד וא"כ ה"נ כיון דכתיב וזבחת ואכלת משמע דבראוי לאכילה הוא דאסר קרא כנ"ל אך מאי דק"ל טובא הוא ממ"ש רבינו ז"ל פ"א מהלכות מחוסרי כפרה הלכה ז' האשה שלא הוחזקה עוברה כו' ואין חטאת אחת משניהם נאכלת שחטאת העוף הבאה על הס' נשרפת שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה כמו שביארנו בהלכות שחיטה עכ"ל והוא תימא שהרי כפי מה שפסק בה' שחיטה דהנוחר והמעקר או שנמצא טריפה מותר בהנאה אם כן איך כתב דנשרפת שמא חולין בעזרה הן הא לכשת"ל דחולין בעזרה הן אפילו הכי מותרים בהנאה דלא אסרה תורה אלא שחיטה הראויה לאכילה דומיא דוזבחת והך לאו שחיטה אלא מליקה ואפילו נימא שהטעם שכתב שמא אינה חייבת כו' לא קאי אנשרפת אלא אאינה נאכלת וטעמא דנשרפת הוא משום דשמא קדש הוא אבל קדש שאינו נאכל טעון שריפה כמ"ש רש"י ז"ל בכריתות דכ"ו ע"ב אכתי קשה דכי היכי דמותר בהנאה מטעמא דלא אסרה תורה אלא שחיטה דוזבחת כתיב מה"ט באכילה אין בו משום חולין בעזרה דאיסור אכילה נמי מוזבחת ואכלת נפ"ל ושוב ראיתי בס' קול בן לוי דל"ב ע"ד שתמה מעין זה על מ"ש רש"י ז"ל בכריתות דף הנזכר בד"ה אם משנמלקה וז"ל ומשום חולין בעזרה לא איכפת לן דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא עכ"ל דבפ"ד דנזיר דף כ"ט פריך לר"ל דאמר חולין בעזרה ושחיטת העוף לאו דאורייתא מברייתא דקתני ריב"י אומר מניין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה וכו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכלת אמרת לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקבה שכן שני איסורים מאי שני איסורים לאו איסור נבלה וחולין בעזרה הרי להדי' שאף במליקה אית ביה איסור חולין בעזרה יע"ש ולפי חומר הנושא נראה לומר דמ"ש רש"י ז"ל דבמליקה אין בו משום חולין בעזרה משום דלא אסרה תורה אלא שחיטה לא כ"כ אלא לפום מאי דמסיק אביי בשמעתין דחולין בעזרה נפ"ל מקרא דכי ירחק והילכך אית לן למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה משום דוזבחת כתיב כמ"ש הכ"מ ז"ל אבל לר"מ דס"ל דנ"ל במ"מ מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור משמע ודאי דבמליקה נמי אית ביה משום חולין בעזרה דילפינן במ"מ משלי בשלך ואף דקי"ל דהמולק עוף בחוץ פטור היינו דוקא לענין דלא מחייב כרת אבל לענין איסור הנאה פשיטא ודאי דאסור ומטעמא שכתב רש"י ז"ל בד"ה שלי בשלך דמי יתיר הנאה שנאסר בו מחיים אחרי שאין דמו נזרק יע"ש וא"כ איכא למימר דכי קאמר התם בגמרא מאי שני איסורים לאו איסור נבלה וחולין שנשחטו בעזרה ה"ק וריב"י ס"ל כר"מ דנפ"ל במ"מ ומ"ש רש"י ז"ל היינו לפום מאי דקי"ל כאביי דנפ"ל מקרא דכי ירחק ואין זה מן הדוחק שהרי ע"כ מאי דקאמר התם לאו איסור נבלה וחולין בעזרה לאו אליבא דכולי עלמא שהרי לר"ש דס"ל דהשוחט ונמצא טריפה מותר בהנאה משום דס"ל דבעי' שחיטה הראויה לאכילה פשיטא ודאי דמליקה בעוף חשיב אינה ראויה לאכילה משום איסור נבלה אלא ע"כ ה"ק וריב"י ס"ל כחכמים א"כ אף אנו נאמר דריב"י כר"מ ס"ל כנ"ל וראיתי למו"ה הי"ו בספר לשון למודים חי"ד הל' נדרים דע"ד ע"ד שכתב לתרץ לזה דס"ל לרש"י דאף במליקה נמי איכא לתא דחולין בעזרה דלא עדיף מליקה מסתם חולין שאסור להכניסן לעזרה אפילו בשר שחוטה או פירות ופת כמ"ש רבינו אלא דס"ל דלענין הנאה לא אסרה תורה אלא שחיטה דומיא דוזבחת ובהכי ניחא דבשלמא בההיא דנזיר דלענין איסור אכילה קאי קאמר שפיר דמשום דאיכא תרי איסורים איסור נבלה ואיסור חולין בעזרה אינה נאכלת ובהנאה נמי אסרה דשמא קדש הוא כמ"ש רש"י משא"כ בההיא דכריתות דלענין הנאה קאי דקאמר מתניתין בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה משום דחולין גמורים הן וליכא ספיקא אהא ק"ל דא"כ מן הדין אסור בהנאה משום חולין בעזרה ואהא תי' דלא אסרה תורה ר"ל איסור הנאה אלא שחיטה אבל מליקה לא דוזבחת כתיב את"ד יע"ש ודבריו סתומים דכי היכי דלענין איסור הנאה אמרינן דמליקה מותרת בהנאה משום דוזבחת כתי' ה"נ לענין איסור אכילה אין בו משום איסור חו"ב מה"ט דוזבחת כתיב דמיניה ילפי' איסור אכילה ואם כן היכי קאמר התם בנזיר דאינה נאכלת משום דאי אכיל ליה עביד שתי איסורים איסור חולין בעזרה ואיסור נבלה ואולי שכונתו לומר דמ"ש בנזיר מאי שתי איסורים לאו איסור נבלה ואיסור חולין בעזרה לאו אאיסור אכילת חולין בעזרה קאמר אלא אאיסור הכנסה ואפילו דמעיקרא בעי' למימר דכי היכי דזכר מביא קרבן ונאכל אע"ג דבאכילתו עכשיו הו"ל איסור מוסיף ואיסור אכילה איסור הכנסה ה"נ נקבה מביאה קרבן ונאכלת אע"ג דמוסיף באכילתו איסור נבלה וקאמר דלא דאי אמרת בזכר שכן איסור אחד דאין בו אלא איסור אכילת חולין בעזרה וכיון דהתורה התירתו לענין הכנסה הותרה נמי אכילה דשם חולין בעזרה אחד הוא ואיסור א' מקרי והואיל ואשתרי אשתרי מה שא"כ בנקבה שכן ב' איסורין איסור חולין בעזרה דהיינו הכנסה ואיסור נבלה והילכך אע"ג דהתורה התירה איסור הכנסת חולין בעזרה לא מפני כן נאמר שהתירה איסור נבלה ודוק ומ"ה דברי רבינו ז"ל אינם מתיישבים לשום א' מהתי' וצ"ע כעת ודרך אגב אומר מה שהוקשה אצלי במ"ש רבינו ז"ל פי"א מה' שגגות ה"ב וז"ל יראה לי שכל אלו החייבין קרבן מס' אינם מביאים קרבן שמא יכניסו חולין בעזרה וא"ת הלא חטאת העוף הבאה על הס' ואינה נאכלת מפני שהמביא אותו מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מס' עכ"ל וק"ל שהרי כתב רבינו ז"ל פ"ט מה' נזירות דין ט"ו וז"ל מת אחת מהן ה"ז מביא חטאת העוף ועולת בהמה ויאמר כו' ואם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת העוף ס' כו' הרי אע"ג דנזיר אינו מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים ואפילו הכי מביא חטאת העוף מס' ואיך כללא כייל דמי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מס' ועיין מה שהקשה עוד בזה מו"ה הי"ו ומה שתי' לא יגהה מזור לקושיתנו ודוק ועיין בהרב מש"ל בה' נזירות יע"ש ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.