מעשה רקח/שחיטה/ב

מעשה רקח ‏ שחיטה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות שחיטה

א

שנאמר וזבחת וגו'. פסוק זה בפרשת ראה ובאותה פרשה כתוב פסוק אך כאשר יאכל וגו' ונחלקו בגמ' בביאורם ורובם ככולם סברי דבפסולי המוקדשין הכתוב מדבר כדאיתא בפ"ק דחולין דף כ"ח ופ"ה ופ"ב דבכורות דהיינו לומר שבשר תאוה לא נאסר להם אלא שבשר נחירה היה מותר במדבר וכשבאו לארץ נאסר להם והיינו כי ירחיב וגו' ורבינו בסוף פ"ד כתב כן להדיא אף דבריש פ"ב משמע מדברי רבינו שלא בא זה הפסוק אלא להזהיר שלא ישחוט בשר תאוה אלא חוץ לעזרה מ"מ יש ליישב דהא והא איתא אך מאי דקשה טובא מנין יצא לו לרבינו דפסוק דאך כאשר יאכל את הצבי וגו' איירי בבכור בעל מום. ומלבד מ"ש מרן ז"ל עוד מצאתי להרשב"ש ז"ל סי' תצ"א שרבינו ס"ל דכיון דפרשה ראשונה בפסולי המוקדשים איירי לכו"ע ואין בכור בכללם דהרי דרשינן בשר ולא חלב ובבכור ליכא חלב דאינו נוהג אלא בזכרים וכו' ע"כ. ופרשה שכתב ז"ל היינו הפסוק הראשון שהוא וזבחת וגו' ופרשה שניה היא פסוק אך כאשר יאכל וגו'. ודע שבספר המצוות עשין קמ"ו פסק רבינו כהספרי דפסוק וזבחת מבקרך לא בא אלא ללמד על שחיטת חולין וכו' וגם זה יש ליישב ודוק. וכבר ידוע דרכו של רבינו שכשלא יש נפקותא לענין דינא מביא הדרשות ופסוקים שבחר הוא בדעתו הרמה וזה יספיק קצת גם לההיא דאשר יצוד וכו' שהביא לשחיטת העוף ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל.

ב

לפיכך וכו'. כתב הרב לח"מ ז"ל כלומר כיון שאמרנו שהשחיטה היא מצות עשה ואינה רשות לכך צריך לברך ע"כ. ולכאורה כך היה נראה לענ"ד אך אין נראה כלל דא"כ משמע דמפני היותה מ"ע מן התורה היא דיברך הא אם היא מ"ע דרבנן לא יברך וזה אינו דכמה מ"ע דרבנן וחייבים אנו לברך וכמ"ש רבינו פי"א דהל' ברכות לכן נראה כמ"ש מרן ז"ל דבא לתת טעם למה שקדם דהלכות שחיטה שוין בין בבהמה חיה ועוף ולכך דין הוא לברך ברכה שוה לכולן ואין לחלק בברכה זו וכו' ומסתבר עוד שכן הוא האמת דאם לא כן מלתא דפשיטא היא שעל כל המצות יש לנו לברך ולא ס"ד שתהיה רשות מכיון שהקדים שהיא מ"ע וק"ל. ומ"ש

ואם לא בירך וכו' כלומר דאם כבר שחט אין לו לברך עוד וכמ"ש בהל' ברכות שם דין ו'.

ומותר לחתוך וכו'. מבואר בגמרא דבין לישראל בין לגוי שרי ולית ביה משום אבר מן החי ורבינו פ"ט דמלכים פסק דלבני נח אסור משום אבמ"ה והרשב"א ומרן ז"ל הניחוהו בצ"ע ועיין להרב כנה"ג יו"ד סי' י"ד שהאריך בזה אך אשתמיטיתיה מ"ש רבינו פ"ב דאבות הטומאה דין א' שכתב דאבר המפרכסת אסור לב"נ כפורש מן החי עיי"ש.

ג

ובחגבים נאמר וכו'. פסוק זה לא הוזכר בגמרא כלל ואדרבה משמע דכי כתיבה אסיפה במקום שחיטה כמו הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם אז מוכחינן דבאסיפה לחוד קאמר אבל אי כתיבה אסיפה לחודה אין להוכיח כן. אכן לדעת רבינו צ"ל דכי קאמר בגמרא הכי אינו אלא כלפי הקושיא שהקשה מויאספו את השליו ולא הקשה כן אלא משום דאמר תחילה דעוף בעי שחיטה וכלפי הקושיא הוצרך לתרץ כן לאוקומי שחיטה בעוף אבל אי לא הוה מוכח מתחילה דבעי שחיטה לעוף לא הוה פריך מידי מויאספו את השליו דהוה אמינא הן הכי נמי וכיון שכן בחגבים דליכא סתירה אם נאמר באסיפה בעלמא הן הכי נמי דילפינן מקרא וכבר הוכחנו דדרכו של רבינו למילף מקראי אף דלא הוו לפום הש"ס במלתא דלית בה נפקותא לענין דינא ודוק ועיין למרן והרב לח"מ והרב כנה"ג יו"ד סי' י"ג.

לפיכך אם מתו וכו'. הלשון מגומגם דכיון שסיים דאסיפת הדגים כשחיטת בקר וצאן מעתה אם מתו קודם אסיפתן הו"ל לאוסרן דומיא דמתו קודם שחיטה ואף לפי מ"ש מרן ז"ל דבבהמה קפדינן על השחיטה קודם שתמות אי משום נבילה אי משום אבר מן החי משא"כ בדגים וכו' ע"כ מ"מ תיבת לפיכך לא תתישב והו"ל למימר ואם מתו מאליהן וכו' ואולי י"ל דכוונתו שמתו אחר שצדם קודם שיוציאם מן המים דכיון שנצודו זו היא אסיפתן ומתיישב שפיר לפ"ז תיבת לפיכך ויותר נראה שתיבת לפיכך היא נמשכת עד ומותר לאכלם חיים שכוונתו שכיון דבאסיפה תליא מלתא אף שאספן חיים ואח"כ מתו מותרים כיון שקיים בהם מצות אסיפה אף דלשון אכילה לא יתיישב כל כך וגם מ"ש דמותר לאכלם חיים אם נפרש כפשוטו דהיינו חיים ממש יקשה עליו מההיא דשלהי פ' אמר ר' עקיבא דקאמר רב כהנא הוה קאי קמיה דרב והוה קמעבר שושיבא אפומיה אמר ליה שקליה דלא לימרו מיכל קאכיל ליה וקעבר משום בל תשקצו ופי' רש"י שושיבא מין חגב טהור ע"כ הרי דאסור לאכול החגב חי וה"ה לדגים דאתקוש להדיא בקרא דזאת תורת הבהמה וכו' וגם בלשון אסיפה. לכן נראה כמ"ש שכוונתו לבשלם או לצלותם כשהם חיים דידוע הוא שאין דרך לאכול דגים בלא בישול וכמ"ש פי"ז דהל' מאכלות אסורות דיש בהם משום בשולי גוים משום שאין נאכלין חיים וכו' מפני שקדם לעיל דבבהמה אף שנשחטה אסור לאכול מבשרה כל זמן שהיא מפרכסת לכך השמיענו דבדגים אין הדין כן ועיין עוד להרב כנה"ג שם.

ה

מקום השחיטה מן החי. כתב מרן ז"ל דנקט לישנא דמן החי לכלול בהמה חיה ועוף וי"א דנקט הכי לאפוקי ששה נבילות מחיים שהיא חשובה מתה ע"כ. ודין הששה נבילות ביארם רבינו פ"ג דין י"ט ועוד נראה לומר שבא לכלול הטריפות שאף שסופן למות מ"מ כיון דשייך בהו שחיטה להוציאם מטומאת משא מקום שחיטתו הוא מן הצואר וכו' וכמ"ש רבינו פ"ב דאבות הטומאות דין ו' עיי"ש.

ו

שחט למעלה וכו'. כתב מרן ז"ל דקשה דתורבץ הושט וכרס שניקבו לא הויא אלא טריפה ולא נבילה וי"ל דמשו"ה לא אמר רבינו פ"ג הרי זה נבילה ומטמאה במשא אלא אם אכל ממנה כזית לוקה וכו' ע"כ. ולכאורה איני רואה קושיא ולא תירוץ דמה שהקשה מתורבץ הושט שניקב וכו' יש לחלק בין דרך שחיטה לדרך נקיבה דכשניקבה לא מתה להדיא משא"כ בשחטה וגם מה שתירץ אינו מיושב דכיון שכתב רבינו ה"ז נבילה ואם אכל לוקה משום אוכל נבילה הרי מדשנה בדבר משמע דדינה כנבילה גמורה וכמ"ש פ"ג דין י"ח ועיין מ"ש שם בע"ה בדין י"ט.

ז

ואיזה הוא מקום שחיטה וכו'. אף דלישנא דמתני' וגמרא משמע דבדיעבד דוקא קאמר רבינו סמך עצמו למ"ש לקמיה דין ט' והאמת הוא דרבינו לא נחית אלא להשמיענו עד אימת מקום השחיטה.

י

רובו של זה וכו'. נראה דאקנה קאי ולא אגרגרת דקנה הוא הקרום הפנימי המחבר טבעות הגרגרת וא"כ כשישחוט רובו של קנה אפילו כחוט השערה טפי הו"ל לגבי גרגרת יותר מזה השיעור ורבינו בקנה איירי כמ"ש בדין ז' ועיין להרב פר"ח סימן כ' וכ"א.

יב

כל השוחט וכו'. פ"ק דחולין דף ט' אמר רב יהודה אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנין לאחר שחיטה (ופירש"י ד"ה נשחטה וכו' דשמא לא נשחט הרוב ע"כ) לא בדק מאי ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אמר טריפה וכו' במתניתא תנא נבילה מטמאה במשא וקמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכו' מר סבר בחזקת איסור קיימה והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת איסור אמרינן בחזקת טומאה לא אמרינן ע"כ. ורבינו פסק לחומרא כמתניתא אלא דקשה דלמה הוסיף רבינו ונחתך הראש לימא סתמא כלישנא דגמרא ואפשר שנתכוון להסביר לנו הענין דאם לא נחתך הראש אלא שהניחה וחזר ובא ומצאם שנשחטו כהוגן מותרת ולא נימא שביני ביני בא אחר וגמרן וכו' דאף דנראה כספיקא דאורייתא מ"מ הרי נתכוון לשחוט כראוי אלא דקשיא לן טפי מההיא דפסק רבינו לקמן דין כ"ד שאם מצא הסכין פגום אחר השחיטה הרי זה ספק נבילה וכו' דכפי הכלל שכתב כאן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע וכו' וכל עוד שלא ידענו בודאי שנשחטה כראוי דיינינן לה כמתה מעתה גם שם הו"ל לאוקומה אחזקתא ונימא נמי שהיא נבילה ודאי ועוד נראה שהדברים ק"ו השתא ומה אם כשנתכוון לשחוט כראוי מפני שלא בדק הויא נבילה אף שאין לנו שום ודאות של פיסול כשמצא הסכין פגום דהרי הריעותא לפנינו לא כ"ש שתהא נבילה ודאי וי"ל דשאני כשאירע הפיסול בבהמה מכשאירע בסכין דהרי אמרינן התם דף י' סכין אתרעאי בהמה לא אתרעאי וכמ"ש מרן שם וכתבו התוס' שם דהכוונה דכשהפגם בסכין איכא ספיקי טובא שמא בעצם נפגמה ואפי' בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנין כנגד הפגימה והוי בספק ספיקא וכו' עיי"ש. אך נסתפקתי בנדון דידן אם ילקה משום נבילה וכן אם יטמא טומאה ודאית דהן אמת דדיינינן לה כנבילה ודאית להחמיר מ"מ איך נאמר שילקה עלה כיון שהשוחט בקי ומומחה כמ"ש רבינו וכפי' רש"י ז"ל ונתכוון לשחוט כראוי אלא ששכח לבדוק הסימנין והא עכ"פ מידי התראת ספק לא יצאנו וצ"ע.

יד

אבל אם היה כמו תלם וכו'. לא ידעתי למה כינה הפגימה לתלם ומדברי מרן ז"ל נראה דהיינו אפי' פחות מכדי חגירת צפורן וכן נראה ממ"ש רבינו לקמן דין כ"ג שלא יהיה בה פגם כלל אך קשה דא"כ רבינו סותר את עצמו שבפ"א דהל' בית הבחירה כתב וז"ל כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה הרי זו פסולה וכו' הרי דבחגירת הצפורן דוקא הוא דפוסל אבל פחות מזה לא ותו דלדברי מרן מזבח נשתנה דינו מסכין וזה אינו דבגמרא מוכח ששניהם שוין ואפשר לומר בדוחק דחגירת צפורן שכתב שם רבינו לאו היינו שחוגרת בה הצפורן אלא הרגשה בעלמא קאמר והיינו תלם שכתב רבינו כאן ולעולם בעינן שתהיה חוגרת אפי' חוט השערה דאל"כ הו"ל סאסא שאמרו בגמרא דשרי אף שדברי מרן ז"ל עדיין הם מגומגמים ודו"ק.

טז

כיצד סכין וכו'. הרמ"ך ז"ל בכת"י הקשה על רבינו וכבר מרן ז"ל יישב דברי רבינו עיין עליו.

כ

שחט בהן כשהן מחוברין וכו'. זה נ"ל מדכתיב ויקח את המאכלת שהוא דבר שאינו מחובר.

כג

וכיצד בודקה וכו'. מבואר דעת רבינו שמוליך ומביא הסכין לא שמוליך ומביא הצפורן כמנהגינו וגם אין מנהגינו לבדוק אבשרא כלל דאין אנו מרגישין בבשר האצבע כלל ואולי דבזמנם היו מקלפין העור הראשון של האצבע כדי להרגיש אך אין נראה כן אלא שאומנות יתירה היתה בהם כמו שמצינו שהיו בודקין במים ובשמש שהוא דבר בלתי אפשרי בזמנינו ועל מ"ש רבינו שלא יהיה בה פגם כלל עיין מ"ש בדין י"ד.

כד

וצריך לבדוק וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו שלא אמרו כן בגמרא וכו' ע"כ. אך רש"י ז"ל פי' כן ד"ה למפסל קמייתא דף י' ע"ב וכ"כ הרשב"א. ולמ"ש רבינו לפיכך וכו' קשה לי לפי מ"ש התוס' דכשנמצא הסכין פגומה אחר השחיטה דאסרינן לה משום ספק דהוי ספק ספיקא כמ"ש בדין י"ב עיי"ש מעתה לא הו"ל למיסר אלא בתרייתא דהוו כמה ספיקות וי"ל דכולה חד ספיקא חשבינן ליה ודו"ק.

כה

שחזקת הסכין שנפגמה וכו'. בגמרא אפליגו בה רב הונא ור' חייא ולרב הונא אפי' שבר בה עצמות פסולה ואנן קי"ל כר"ח דכשרה וכיון דאיכא רב הונא דקאמר שהיא פסולה לא הו"ל לרבינו לכתוב שחזקת הסכין שנפגמה בדבר קשה ששיבר בה דאין זו חזקה אמיתית דרב הונא יוכיח. וי"ל דהוצרך לכתוב שחזקת הסכין וכו' כלפי הדין שהזכיר בדין י"ג דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך בודאי שנשחטה שחיטה כשרה ע"כ וכיון דפסקו בגמרא הלכתא כר"ח בהכרח צריך חזקה דהיתר להוציאו מן החזקה הראשונה של איסור וק"ל.

כו

כל טבח וכו'. הנה המפרשים ז"ל האריכו לתת טעם לדברי רבינו ע"פ הש"ס ועיין להרב כנסת הגדולה יו"ד סי' י"ח בהגהת הטור והגהת הב"י. ואני הצעיר אכתוב הנראה לענ"ד הנה רבינו ס"ל דאפי' אם שחט בה לעצמו הדין כן ודלא כריא"ז אשר סביב הרי"ף ז"ל שחולק בדבר ודעת רבינו נראית נכונה בטעמה דמה לי לאחרים מה לי לעצמו ותו דכיון דאפי' שנמצאת סכינו יפה מנדין אותו מפני שסומך על עצמו וכו' מעתה אף שוחט לעצמו דינא הכי אך טעם הנידוי מוכח בגמרא שאינו אלא מפני כבודו של חכם שהרי אמרו בדף י"ז לא אמרו להראות סכינו לחכם אלא מפני כבודו של חכם והרב לח"מ כתב דרבינו מפרש דלא מפני זה יתחייב נידוי כל עוד שלא זלזל בדברים וכו' ע"כ. ובאמת כן נראה ממ"ש רבינו פ"ו דהלכות תלמוד תורה המזלזל את החכם אפילו בדברים דמשמע דלפחות דברים בעינן ועוד נראה דרבינו חשש להחמיר בדבר זה שנוגע באיסור דאורייתא חדא דאם נאמר מפני כבודו של חכם לבד אם החכם מחל על כבודו כבודו מחול א"כ יתכן שלא יענישו את החוטא זאת ועוד דמקום שאין שם חכם או בזמן שאין דין ת"ח כמו בזמן הזה לא יתחייב זה העונש משא"כ אם נאמר דטעם הנידוי כדי שלא יסמוך ע"ע פעם אחרת אתי שפיר בכל מקום ובכל זמן שלא ימלט מן העונש ואין לחלק ג"כ מהיכא דגמיר ללא גמיר כמ"ש הרב לח"מ דאדרבה למאן דגמיר שייך טפי העונש כדי שלא יסמוך על דעתו מכיון דגמיר.

ומאי דלא הזכיר רבינו ההיא דרבינא דממסמס לה בפרתא שהכוונה שמאבדין הבשר ג"כ הדבר מבואר שחשש לאיסור בל תשחית וזלזול אוכלין וס"ל דכולהו שאר אמוראי דהתם לא ס"ל הך מלתא דכיון שכבר אנו מענישין אותו בנידוי והעברה והכרזת כל מה ששחט למה לנו להפסיד האוכלין בלי שום תועלת וזלזולם. ועוד דאם היה אומר שהבשר אסור בהנאה הרי מצינו דוגמתו אך הביזוי הזה ללכלך הבשר עם הפרש זו לא שמענו ולכך רבינו לא הביאה וגם לא הביא רבינו ההיא דתלו ביה טפלי משום דמעשה הוא דקחשיב תלמודא וקמ"ל דהיכא דאפשר לרחם על הבריות יש לנו לעשותו וזה הדבר פשוט הרבה.

כז

כמה הוא וכו'. משנה וגמרא שם וצ"ל דסובר רבינו דאין לו קרנים דקאמר התם דף ל"א ר"ל החוד הדק וכן כתבו ז"ל דלא כפי' רש"י שפי' דקרנים היו עושים לנוי הסכין כלפי ראשו אלא דלרבינו קשה דהו"ל למימר שאין לו קרן בלשון יחיד דהא חוד אחד לבד יש בכל הסכינים ואולי י"ל דיש סכינים שמלבד החוד שבראשה יש להם חוד אחר לצד הקתא שנראה כאילו בולט לחוד והוא חד כמו הראש ממש ולכך אמרו קרנים בלשון רבים אלא דעדין קשה למה השמיט ההיא דאיבעיא לן מחטא מאי ומשני מחטא מבזע בזע וי"ל דמחטא דקאמר תלמודא היינו בהחוד של המחט וא"כ היינו מ"ש והוא שלא יהא דבר דק וכו' וכבר כתב בדין י"ד דבעינן דברים החותכים עיי"ש.

כח

ומתי שוחטין וכו'. הנה רבינו נתן טעם כדי שיראה מה יעשה משמע שיראה אם נשחטו רוב הסימנין אם לאו ופי' רש"י שם דף י"ג שכתב לכתחילה לא נשחוט בלילה שמא לא ישחוט רובא והוא לא ידע ע"כ אלא דלכאורה קשה לי טובא במאי דאמרינן התם דף ט' אמר ר' יהודה אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק הסימנין לאחר שחיטה וכו' לא בדק מאי ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ב"ר ינאי אמר טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמאה במשא ע"כ. וקמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכו' ע"כ וכיון שכן היכי כתב דהטעם הוא שמא לא ישחוט רובם דא"כ היכי שרינן אפילו בדיעבד ואולי י"ל דהן הכי נמי דצריך הוא לבדוק אח"כ וגם אם הוא באפילה יכול למשמש בידיו לבדוק אם נשחטה רובא דמנכר כדי לצאת מן הספק אכן אחרים פי' הטעם שלא נשחוט בלילה לכתחילה שמא ישהה או ידרוס באינו מתכוון כיון שאינו רואה ורצו להבין דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אלא שחששה היא שמא ישהה או ידרוס וכו' אך רבינו שתלה הדבר בראיה אינו מבואר כל כך והוא נוטה יותר לפי' רש"י. תו איכא למידק דלמה לא העתיק רבינו דין הסומא האמור שם דנראה דהוי רבותא טפי מאפילה דנקט וזה אינה קושיא כלל שדין הסומא כבר ביארו פ"ד דין י' והכא בהכרח נקט אפילה כלפי אבוקה. ובהך דינא דאבוקה נחלקו הפוסקים ז"ל אם היא דוקא דרבינו בפי' המשנה העתיק נר ולא הזכיר אבוקה כנראה דס"ל דאבוקה לאו דוקא והכי מסתברא דלכתחילה הדבר תלוי באור גדול כעין אבוקה כדי שיראה מה יעשה כמ"ש רבינו ובדיעבד אפי' באפילה שרי ובהכי מתיישבים דברי רבינו שתפס החלוקות מן הקצה אל הקצה ודוק ועיין להרב דמשק אליעזר דף ל"ה והרב כנה"ג ז"ל.

כט

השוחט ביום הכפורים וכו'. עיין להרמ"ך בכת"י שהשיג על רבינו ז"ל וי"ל לרבינו דהן הכי נמי דאפי' במזיד שחיטתו כשרה אלא משום דלא פסיקא לן מלתא שהרי לגבי דידיה הו"ל כשחיטה פסולה כיון שהוא מזיד וקנסינן ליה לעולם להכי נקט שוגג דבין לו בין לאחרים שרי ותדע דבגמרא גופה הכי צ"ל בהכרח דהא פריך ומי מצית מוקמת לה בשוגג ורבי יהודה והא אע"פ שמתחייב בנפשו קתני הכי קאמר אע"פ דבמזיד מתחייב בנפשו הוא הכא דבשוגג שחיטתו כשרה ע"כ הרי דלר"י בהכרח אפילו במזיד שחיטתו כשרה דהא ר' יוחנן הסנדלר דס"ל דבין לו בין לאחרים אסור היינו משום דדריש כי קדש היא לכם מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ורבי יהודה דשרי בהכרח הוא דורש אידך דרשה דהיא קדש ואין מעשיה קדש וכיון שכן זכינו לדין דגם לדעת רבינו אפילו במזיד שחיטתו כשרה. אך ראיתי להרב ב"י יו"ד סי' י"א שכתב דנראה מדברי רבינו דבמזיד שחיטתו פסולה וכו' ע"כ ומלבד מה שהכרחתי עוד מצאתי לרבינו פ"ו דהל' שבת שכתב וז"ל ישראל שעשה מלאכה בשבת אם עבר ועשה בזדון אסור לו ליהנות מאותה מלאכה לעולם ושאר ישראל מותר וכו' שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש היא היא קדש ואין מעשיה קדש כיצד ישראל שבשל וכו' ע"כ הרי שהתיר כל המלאכות ובכללם שחיטה לאחרים מיהא וע"פ זה לא ס"ד לחלק כמו שאמרו בגמ' לר' מאיר בין מבשל לשוחט שהרי רבינו כלל כל המלאכות ותו דכיון דבר' יהודה אנן קיימין הרי בגמרא הביאו דר"י דאיירי במבשל לאוכוחי דמתני' דהשוחט בשבת וכו' ר"י היא א"כ בהכרח דדיניהם שוין ואין לחלק ותו דאם איתא הו"ל לרבינו לחלק שם בהל' שבת חילוק זה כמבואר אלא דבפי' המשנה נמשך רבינו אחר דרשת ר"י הסנדלר ואין זה פלא אך האמת יורה דרכו שזו היא דעתו בחיבורו ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---