שרשי הים/שחיטה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ שחיטה ב

א

שורש איסור שוחט חולין בעזרה

בכל מקום מותר לשחוט כו' עד וכל השוחט חולין בעזרה מכין אותו מ"מ. עכ"ל. וכתב מרן כ"מ בד"ה ומ"ש אבל הנותר בעזרה כו' וז"ל ומ"ש דה"ה לשוחט ונמצאת טריפה בפ' האיש מקדש כו' ופסק כר"ש וצריך טעם למה עכ"ל ואנכי לא ידעתי אמאי לא הגדיל מרן תמיהתו עליו דמלבד שפסק כר"ש עוד בה שנראה סותר דברי עצמו שהרי הוא ז"ל פסק דשחיטה שאינה ראוייה לאכילה שמה שחיטה כמ"ש בהדיא בפי"ב מה' שחיטה ה"ו וכמ"ש בפ"ב מה' גניבה ה"ח יע"ש ואלו טעמיה דר"ש דמתיר טריפה שנשחטה חולין בעזרה היינו משום דאזיל לשיטתיה דאמר לענין כסוי הדם ולענין דו"ה שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וכ"כ רש"י בפ' האיש מקדש דנ"ח ד"ה הב"ע כו' יע"ש ולפ"ז נר' דבריו כמזכי שטרא לבי תרי וראיתי להרב לח"מ לקמן בפי"ב ה"ו שכתב דמשו"ה פסק רבינו כר"ש שסמך על הכלל דהלכה כר"ש לגבי ר"מ וחכמים דברייתא היינו ר"מ ובמתני' דוקא הוא דאמרינן כיון דשנאו בלשון חכמים סמך עליו לא בברייתא יע"ש וע"פ האמור אין מקום לדברי הרב דכיון דר"ש אזיל לשיטתיה דס"ל בעלמא שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה א"כ הא סתם לן תנא דמתניתין דלא כוותיה במתני' דפ' מרובה ד"ע יע"ש וכעת צ"ע ובעיקר דינא דחשב"ע לדעת רבינו אי הוו דאורייתא או דרבנן מרן בכ"מ בד"ה וכל השוחט והלח"מ כתבו שדעת רבינו דהוי דאורייתא והל"מ ישב סוגייא דפסחים לפי דעתו יע"ש ועיין בהרב עצמות יוסף שתמה לפי שיטה זו ממ"ש רבי' בפ"ב דגניבה ה"ח יע"ש ובסוף דבריו כתב שלא עמד על דעת רבינו:
ואני בעוניי נלע"ד בדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור שחיטת חב"ע וכן איסור אכילתו הוי דאוריי' אמנם איסור הנאתו ס"ל דהוי דרבנן וזה כדברי רש"י דפסחים דכ"ב שכתב דמאי דקאמר תלמודא ור"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא היינו איסור הנאתו דוקא יע"ש ומעתה נתיישבו כל המקומות שמ"ש בפרקין הרי הוא אומר כי ירחק ממך המקום הא למדת כו' דמשמע שאיסורו דאורייתא היינו איסור אכילתו ושחיטתו ומ"ש בפי"ו מה' מ"א וה"ה בחתיכה של בשר בחלב או של חולין בעזרה שהרי הן אסורין בהנאה מדבריהם לפי האמור ניחא דמיירי באיסור הנאה וניחא נמי במה שפסק דהשוחט ונמצא טריפה מותר בהנאה ואפ"ה שאני ליה דכשאינו נמצא טריפה אסור בהנאה מדבריהם וכן במה שפסק גבי כסוי הדם דפטור מלכסות משום דנ"ל מקרא דיאכל וכו' ואיסור אכילה היא מדאורייתא שוב ראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג סי' ק"א הגהב"י אות מ"ח שתירץ כן יע"ש וראיתי להתוס' בחולין דפ"ה ע"ב ד"ה אין והתנן כו' שכתבו דמאי דלא פריך ממתניתין דכסוי הדם דפטר בה ר"ש בח"ש בעזרה משום דר' קתני לה ולא אתמר ר"ש בהדייא ושוב הקשו דאמאי לא מייתי ממתני' דמרובה כו' ותירצו דאי מהתם איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע מש"ה דייק ממתני' דחולין יע"ש ואין ספק אצלי שע"פ תירוצם הלזו כונתם ליישב נמי ההיא דמרובה ועיין במ"ש הלח"מ וצ"ע ודוק:
ובהכי ניחא נמי מה שהקשה הרב עצמות יוסף מההיא דה' גניבה דהתם מיירי לענין איסור הנאה וברור ומאי דקאמר תלמודא נימא קסבר ר"י חולין שנשחטו בעזרה דלאו דאורייתא היינו איסור הנאה דאיסור אכילה כ"ע מודו בה וכיון דאיסור הנאה דאורייתא שפיר מקשה לר"י מדידיה אדידיה דהא איהו ס"ל דאף באיסור הנאה הוי דאורייתא כמ"ש שם התוספות וכיון שהרמב"ם פסק דאיסורו דרבנן לא הוצרך להביא האוקמת' דאוקי התם תלמודא לר"י וברור גם מה שתמה עוד הרב ע"י ממה שפסק רבינו בפ"ח דמ"א דט"ו ישוב דבר זה עיין שם בהלח"מ ובפ"א מה' חו"מ יע"ש והסכמת הרב הנז' דמקומות אלו היא הפך הסכמתו בפרקין ששם הסכימה דעתו לומר בדעת רבינו דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה היא מדרבנן ולא ידעתי למה לא זכר הרב ההיא דכסוי הדם שפטר רבינו שנראה הפך זה וכמו שהכריח הוא גופיה במקום הזה ומראיות אחרות ג"כ וישכחם וצ"ע ועיין עוד בהרב מ"ל בד"ה ומ"ש רבינו כו' במה שתמה על דברי מרן ודבריו תמוהים למעיין כדברי מרן בה' אישות ועיין בהרב ע"י שכ"כ בפשיטות וברור:
ודרך אגב ראיתי לעמוד בסוגייא דפ' האיש מקדש דנ"ח זעיר שם זעיר שם דהנה מריהטא דשמעתא נר' בהדיא דר"מ נפקא ליה הא דחולין שנשחטו בעזרה שאסורין באכילה ובהנאה מהקשא דמה שלי בשלך כו' אבל אביי לא הונח לו בהאי הקשא ויליף לה מתלתא קראי כו' ואיסור הנאה נ"ל מקרא דאותו אתה משליך כו' וק"ל דא"כ היכי אמרינן בפ' כל שעה דכ"ב דלר"מ אצטריך אותו לומר אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משלי' חולין שנשחטו בעזרה כו' דהא לר"מ נ"ל הא מהקשא דמה שלי בשלך כדאמרינן הכא וא"כ אותו אכתי למאי אצטרי' ליה ואף אם נדחוק ונאמר דאביי דפליג הכא ונ"ל הא מתלתא קראי כו' לפלוגי אר"י הוא דאתא ולמימר דאי אתמר הך דר"מ לאו מהקשא אתמר אלא מהך דתלתא קראי איתמר מיהו אכתי ק' אמאי לא פריך תלמודא בפ' כ"ש לר"י דאותו מאי עביד ליה ר"מ וי"ל בדוחק:
עוד ראיתי להרב ע"י שתמה בהאי דקאמר תלמוד' אי מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת דהיכי מצינן למילף כרת מהקשא מאחר דקי"ל אין עונשין מן הדין ואפילו כרת וכמ"ש התוס' בחולין דקט"ו עכ"ל וכמו כן ראיתי להרב הלכות אלי סי"ט הזכיר כלל זה ע"ש התוס' הנז' ולא ידעתי למה זה תקעו עצמן לדברי התוס' ועזבו סוגייא ערוכה במסכת מכות ד"ה ע"ב גבי מאי דקאמר תלמודא בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אשת אביך כו' עד שלא יאמר יש לי מן הדין הא למדת שאין מזהירין מן הדין והכי איתא נמי התם בדי"ד ע"א והתם בעונש אחותו קיימינן שעונשו כרת ואפ"ה אמרינן אין מזהירין מן הדין ובעיקר תמיהת הרב ז"ל יש ליישב ע"פ כלל אחד מחודש שכתב מוהר"ש אלגאזי שם בס' הליכו' אלי סי' ז' ע"ש הריטב"א דבקרבן עונשין מן הדין יע"ש וה"נ דהוי מידי דקרבן שפיר הוה בעי למילף מיניה כרת ודוק ודע שהראיה שהביא מוהר"ש אלגאזי לכלל זה היא נעלמת אצלי דהמקום שהזכיר הרב מיירי בב"ה לא בקרבן יע"ש:
עוד ראיתי להרב ע"י שתמה במאי דקאמר תלמו' איכא למפרך מה לשלי בשלך כו' וז"ל דכל איסורי דמתני' יוכיח שאין בהן כרת ואסורין בהנאה ותי' דבשלמא אם אותן איסורין דמתני' היו אסורין בכניסתן לעזרה הוה עבדינן פירכא מנייהו דדמיין ממש למאי דבעי למילף אבל טעמא דהנך משום דרחמנא שדי עלייהו איסורא אבל חולין שנשחטו בעזרה מנ"ל דמשום שחיטה בעזרה להוו אסורין עכ"ל ואני בעוניי כשאני לעצמי לא אדע שכו'ל מאי קאמר דא"כ כדהוה בעי למילף תלמוד' בחולין דקט"ו דבשר בחלב אסורה בהנאה מק"ו דערלה וקא' מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר היכי קאמר חמץ בפסח יוכיח דהא חמץ בפסח איסורו הוא משום דשדי עלה רחמנא איסור חמץ לא משום ערלה ובשר בחלב והדרא ק"ו וצ"ע:
עוד ראיתי להרב הנז' שכתב על מה שאמרו מנין לרבות החיה וז"ל ודע שאין נוסחת רש"י ז"ל שבידינו כנוסחת התוס' בדבריו וכפי הכתוב בספרינו דברי רש"י מסכימות לכל מ"ש התוס' בפי' עכ"ל הן אמת כי מצאתי בנוסח ספרים ישנים בפירש"י דגרסי הכי חד לבעלי מומין וחד לעופות כו' והיא דברי התוספו' עצמן אמנם נ"ל ברור שהיא נוסחא מוטעת בדברי רש"י שהרי סיים ע"ז וכתב ודקתני מרבה אני את החיה כו' ואם איתא למה נקט רש"י ז"ל החלוקה הלזו והול"ל ודקתני מרבה אני בעלי מומין שהיא היא מאי דמרבה בקרא דושחט דחיה לא מרבינן לה וברור עוד כתב שם וז"ל ויש לדקדק ע"ד רש"י ז"ל דפ' מרובה שכתב דפלוגתא היא עכ"ל ולא ידעתי למה לא הזכיר דבריו שבפסחים דכ"ב ששם מבואר יותר ודוק:

ב

אאא:

ג

אאא:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.