שער המלך/מעשר שני/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מעשר שני ג

יז

מעשר

שני ממון גבוה כו'. פ' הא"מ דנ"ד ע"ב אמרינן הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא כותיה וראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו שהק' וז"ל וא"ת הא בתרי מסכתי אין ס' למשנה ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא ותי' בתו' דנהי דסתם גמור לא הוי מ"מ הוי כרבים אצל יחיד יע"ש וכלל זה כתבוהו התוס' פ' החולץ דף מ"ב ע"ב ד"ה סתם ובפ"ק דע"ז ד"ז ד"ה פשיטא ובעירובין פ' כל גגות דל"ב ע"א ד"ה והאמר ר"י יע"ש וראיתי להרב יבין שמועה כלל רצ"ט דצ"א ע"ב הק' דכיון דיחיד ורבים הלכה כרבים א"כ מאי נ"מ אם נחשב כסתם או יחשב כרבים לעולם כך הלכה יע"ש מה שהאריך בזה ובכלל ר"ג דקי"א תי' דנ"מ טובא דאי הוי סתם גמור הוי פסק הלכה גמורה אע"ג דמסתבר טעמיה דיחיד דפליג אבל כשהסתם חשוב כרבי' אז התנא לא נחית לפסוק הלכה אלא גלי לן שהוא דעת רבים ואז חזינן אי מסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כיחיד א"ד יע"ש וכדבריו ממש כתב הרשב"א בתשובה סי' קי"ד וכתב עוד דמש"ה פסק רבי יוחנן בההיא דהחולץ כר"י משום דמסתבר טעמיה דר"י יע"ש ודע דכל זה שכתבנו היינו דוקא כשהסתם הוא אליבא דיחיד אז אע"ג דחשיב כרבים אפי"ה פסקינן כיחיד היכא דמסתבר טעמיה אך היכא דהסתם הוי אליבא דרבים אז אע"ג דמסתבר טעמי' דיחיד אפי"ה פסקינן כההיא סתמא וזה מבואר מההיא דפ' החולץ דאמרינן התם הכי אמר ר"י הלכה כרבי יוסי מכלל דיחידאה פליג עליה אין משמע דאי הוי סתמא אליבא דרבים אין כח ביד ר"י לפסוק כרבי יוסי אף ע"ג דמסתבר טעמיה וכ"כ הרב ח"ה שם יע"ש אלא דק"ל ממ"ש התוס' בעירובין דף הנז' ד"ה והאמר וז"ל וקשה דסתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ואע"ג דלכל הפחות חשיב סתם כרבים כלפי היחיד הכא אין נ"מ דבל"א פליגי רבנן עליו יע"ש וכונתם ז"ל לומר דליכא למימר דמאי דפריך התם והאמר ר"י כו' משום דחשיב ההוא סתמא כרבים פריך דאם כן בלא"ה תיפוק ליה דאמאי פסק כר"ש דיחידאה הוא לגבי רבנן דפליגי עליה התם והוצרכתי לזה מפני שראיתי להרב י"ש כלל רנ"ט שנראה מדבריו שרצה להבין במ"ש התוספות דבלא"ה רבנן פליגי עליה שכונ' לומר דרבנן פליגי אההוא סתמא וכיון שכן אף ע"ג דההוא סתמא חשיבא כרבים אפי"ה הוי רבים כנגד רבים ושקולי' הם ופעמים כך ופעמים כך ואין אלו אלא דברי תימא שכונתם מבוארת כמ"ש דבהדייא תנן התם בריש פרק כל גגות דחכמים ס"ל דאפי' גגות כל אחד ואחד רשות לעצמו ור"ש פליג עלייהו וס"ל דאפי' חצירות רשות אחד הן וא"כ ההיא סתמא ודאי אתיא כרבנן והשתא קשה טובא דמאי ק"ל הא שפיר איכא למימר דמאי דפריך ואמר ר"י כו' הוא משום דחשיב כרבים ואף על גב דבלא"ה פליגי רבנן עליה אפי' הכי אי לאו משום ההוא סתמא לא הו"מ למיפרך לר"י משום דאיכא למימר דפסק כר"ש משום דמסתבר ליה טעמיה אכן כיון דאיכא סתמא אליבא דרבים קשיא ליה שפיר דאפילו מסתבר ליה טעמיה דר"ש לא הי"ל לפסוק כמותו כדמוכח מההיא דפ' החולץ וכמ"ש ושמא י"ל דס"ל דהא דמוכח פ' החולץ דהיכא דסתמא הוי אליבא דרבים אין כח ביד האמורא לפסוק כיחיד אע"ג דמסתבר טעמי' היינו דוקא כשהמחלוקת בסמוך באותה משנה כההיא דהתם דליכא למימר דהדר ביה רבי אבל כשאין המחלוקת בסמוך אע"ג דההוא סתמא הוי אליבא דרבים יש כח ביד האמורא לפסוק כיחיד היכא דמסתבר טעמיה כיון דאיכא למימר דר' הדר ביה ומסתבר ליה טעמא דיחיד ושנאה באחרונה וכעין זה חילקו התוספות ז"ל פרק יש נוחלין יע"ש ודוק:
וראיתי למוהרנ"ח ז"ל ח"ב סימן ע"א שהקשה על דברי הרמב"ן ז"ל שכתב פ' אלו עוברין דההיא סתמא דריש פ' אלו עוברין דאתיא כר"א דאמר על עירובו בלאו לאו דסמכא היא משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת בשלהי ההוא פירקא דקתני שאור ישרף והאוכלו פטור יע"ש וז"ל ויש להבין שהרי הכריחו התוספות דסתם ואחר כך מחלוקת נהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד ומן הסתם פסקינן כההוא סתמא ואם כן הרמב"ן איך דחה ההוא סתמא בלי ראיה א"ד יע"ש ואחר המחילה רבה לא ידענא מאי ק"ל שהרי מבואר מדברי הרמב"ן ז"ל שם שלא כ"כ אלא ליישב לרבי יוחנן דפסק כרבנן אע"ג דאיהו הוא דקאמר הלכה כסתם משנה ולא רמינן עליה דידיה אדידיה כדפריך בדוכתי טובא אהא הוא דכתב דלא חשיב סתמא משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וא"כ מעתה מה מקום להקשות דסתמא חשיב כרבים הא אע"ג דסתמא חשיב כרבים סבירא ליה לר"י דלא כוותייהו דיש כח ביד האמורא לפסוק כיחיד וכדס"ל בההיא דהחולץ נגד סתם משנה דחשיב כרבים ובר מן דין דהכא רבנן הוא דפליגי אההוא סתמא ואם כן הו"ל רבים כנגד רבים ומדברי תלמידי הרשב"א ז"ל שהביא מוהרי"ק בכללי הגמרא משמע דכל שהסתם אליבא דיחיד ורבים פליגי אההוא סתמא אין הלכה כההוא סתם ואף למה שפי' הרב יבין שמועה בכונתם מ"מ הא מיהא ס"ל כיון דרבים נגד רבים הם יש כח ביד האמורא לפסוק פעמים כך ופעמים כך וזה פשוט גם מה שהקשה עוד שם על מה שתי' הרשב"א בקידושין לקו' התוס' ז"ל דר"ן משום דברייתא קאי כותיה דר"מ קאמר וז"ל ועוד דמה יאמר ברב יאודה דפסק כותיה משום דסתם לן תנא כותיה אע"ג דליכא התם בר' דקאי כוותיה ואע"ג דר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ כיון דאצטריך לומר הלכה כר"י הואיל שסתם לן תנא כותיה נראה דלית ליה להאי כללא וכרב דלא ס"ל הכי בפ' הוציאו לו יע"ש מה שהאריך ליישב זה גם בזה אחר המחילה לא ידענא מאי ק"ל שהרי הרשב"א ז"ל עצמו נרגש מזה ויישבו שכתב בס"ד וז"ל והא דאמרינן וכר"י בהקדש משום דסתם לן תנא כותיה בדוכתה דהי' עיקר עכ"ל ומהפלא על הרב איך אשתמיט מיניה ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.