שער המלך/מלווה ולווה/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מלווה ולווה כא

א

בעל

חוב גובה את השבח כו'. לענין אי בעל חוב גובה מן הראוי הנה להקת הנביאים הלא המה הרא"ש ז"ל פ' יש בכור והרמב"ן ז"ל בחי' בתרא פ' מי שמת ורבינו חננאל ז"ל ורי"ו בנתיב ז' כתב דאין ב"ח גובה מן הראוי ועפ"י זה אני תמיה למה שראיתי להרב פמ"א ח"ב סי' ט' שנסתפק שם על מי שנתחייב לחבירו לתת פירות דקל ומת המתחייב אי חייבים היורשים לתת וכתב וז"ל וענין זה מתברר מההיא דאמרינן פ' מי שמת מסוגיא בן שמכר מנכסי אביו אמרי' התם ומי מצית אמרת בברכה כתיב אבל לענין דינא לא והתנן נפל הבית עליו ועל אביו כו' ואי ס"ד לא מצי אמר מכח אבוה דאבא קא אתינא כו' כי מת הבן ואח"כ מת האב מאי הוי נימא ליה ב"ח ירושת אבוהן קא שקילנא כו' ופי' המפ' דהיינו בדכתוב דאקנה כו' וה"ז נשתעבד בדשב"ל ומת ואח"כ בא לעולם ולא אמרינן דאין חייבים היורשין כיון שאין כאן כי אם חיוב גוף המתחייב ופקע במותו מאי פריך אימא ליה ירושת אבוהן קא שקילנא והא מצי למימר יורשי האב כיון שאתה לא זכית בנכסי אבינו כי אם מחמת החוב שנתחייב לך ונכסים אלו לא אתו ליד אבינו כי מת קודם פקע שעבודך מחמת אבינו אלא ודאי שמעינן שחייבים היורשים בחיוב שנתחייב מורישם וכמ"ש ואף על גב דדחי לה בגמרא ומוקי להו יורשיו אחי מורישם אחי דאבוהא מכל מקום טעמא דנפטרו משום דאמרינן מכח אבוה דאבא קא אתינא אבל היכא דלא שייך למימר הכי כנדון דידן שיורשים מכח אביהן חייבים את"ד יע"ש ובעניותי לא אדע שכול איך כתב זה כאלו היא הלכה פסוקה והלא להקת הנביאים ז"ל שכתבנו ס"ל דב"ח אינו גובה מן הראוי ואפי' היכא דליכא טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא ומאי דפריך בגמ' לימא להו ירושת אבוהון קא שקילנא ולא משני דה"ט משום דאין ב"ח גובה מן הראוי וכבר נרגשו בזה הראשונים ז"ל ועיין במוהרא"ש ז"ל סי' כ"ח מה שיישב בזה דרך נכון ובהרב נ"מ ז"ל די"ו וי"ז יע"ש א"כ משמע ודאי דלהנהו רבוותא ז"ל מי שנתחייב לתת פירות דקל לחבירו ובאו לעולם אחר פטירתו אין היורשין חייבין ליתנם לו מכח חיוב אביהן דהו"ל ראוי ואין ב"ח גובה מן הראוי וכמ"ש הרב מקור ברוך ז"ל ועוד אני אומר דאפי' לדעת הסוברים דב"ח גובה מן הראוי היינו דוקא בשחל החיוב בחיים חיותו וכגון שלוה מחבירו ובשעת פטירתו לא היה לו מעות ואחר שמת נפלו לו בירושה וכההיא דנפל הבית עליו ועל אביו התם הוא דס"ל להו דב"ח גובה מן הראוי משום דבחיים חיותו חל עליו חיוב גמור לפרוע לו אלא דלא היה לו דמים והילכך כי נפלו לו אח"כ ב"ח גובה מהן אבל במתחייב לתת פירות דקל לחבירו אין החיוב חל אלא לכשיבא בעולם וכל זמן שלא בא לעולם לא חל עליו החיוב עדיין מודו הנהו רבוותא ז"ל דאינן חייבין היורשין כיון דבחיים חיותו לא חל עליו החיוב כנ"ל ועיין מה שכתב הרב בעל מש"ל ז"ל בפרקין דס"ח ע"א:
ודרך אגב ראיתי לעמוד עמ"ש הרב מש"ל ז"ל וז"ל אך עדיין יש להסתפק בנדון זה שלא תועיל תפיסתו משום דאפשר דאף מאן דאית ליה דב"ח גובה מן הראוי ה"ד בדכתב לו דאקני אבל לא כתב לו דאקני אינו גובה מן הראוי ודל מהכא ראוי דלוה ואח"כ קנה ומת איכא מ"ד ב"ח אינו גובה מהם כל דלא כתב דאקני וכמ"ש הרב בעה"ת שער מ"ג ח"ד סי' ג' כו' אלא שיש להסתפק ולומר דאף מאן דאית ליה דלוה וקנה ואח"כ הוריש דמשתעבד אף שלא כתב דאקני הוא דוקא בנכסים שבאו ליד המוריש בחייו אף שקנאם אח"כ מ"מ כיון שנשתעבד בחייו אף שנפלו קמי היורשין גובה אותן ב"ח כו' אבל בנכסים שלא באו ליד הלוה מעולם אף דנימא דב"ח גובה מן הראוי היינו דוקא בדכתב דאקני דאי לא אינו גובה בעל חוב מהם דמעולם לא נשתעבדו לו ומה שהביאני לזה הוא לפי שראיתי להרב בעל התרומות זלה"ה שער מ"ג ח"ד סי' ט"ו כשהביא מחלוקת אי ב"ח גובה מן הראוי או לא כתב דלוה שלוה וכתב בשטר דאקני ומת הלוה אך לימים מת מורישם כתב רבי' אשר שב"ח גובה מהן כו' הרי דאף לסברתו דב"ח גובה מן הראוי כתב דהיינו דוקא בדכתב דאקני וכן כשהביא סברת המ"ד דב"ח אינו גובה מן הראוי כתב אף על פי שכתב דאקני משמע דאי לא כתב דאקני פשיטא דב"ח אינו גובה מהן כו' ולומר דכל הני רבוותא דנקט פלוגתייהו בדאקני לאו משום דס"ל דאשתני דין הראוי דבעינן דאקני אלא משום דס"ל בעלמא דמשלוה וקנה והוריש לא משתעבד וכאיכא מ"ד שכתב הבעל התרו' זה דוחק בעיני כו' עד מ"ש אלא ודאי דסבירא ליה כדכתיבנא דכל הנהו רבוותא דאית להו בעלמא דלוה וקנה והוריש משתעבד כראוי לכ"ע בעינן דאקני ולפי זה בנדון שלנו לא מהני תפיסתו כיון דהוי ראוי ולא כתב לו דאקני את"ד ז"ל:
ובעניותי לא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוס' ז"ל שבסוף פרק מי שמת דקנ"ט ע"א ד"ה לימרו ליה אבוך זבין שנראה שדבר זה אין בו מחלוקת כמ"ש שם וז"ל ופירש ריב"ם דודאי המכר אינו מכר אלא לענין חזרת מעות איירי הכא שבו מוציא שעבוד שהיה להם ללקוחות מן הדין כו' ואע"ג דאמרינן לעיל דאקני קנה והוריש לא משתעבד ה"ד משום דשמואל לטעמיה דאית ליה מע"פ אינו גובה מן היורשין אבל לדידן דקיימא לן מלוה על פה גובה מן היורשין משתעבד אע"פ שלא באו לעולם יע"ש הנה מתבאר מדבריהם דס"ל דלוה וקנה והוריש אע"פ דלא כתב דאקני משתעבד לדידן דקי"ל מע"פ גובה מן היורשין ודלא כאיכא מ"ד שהביא הרב ז"ל שהרי הא דבן שמכר בנכסי אביו כיון שאין מכירתו מכירה משום דהוי דשלב"ל נמצאו המעות מע"פ לגביה ואפי' הכי כתבו דמשתעבד ובס"ד דחו פי' ריב"ם משם ר"י וז"ל ועוד קשה למה יש לו להיות ללקוחות שעבוד ע"ג מי עדיף ממע"פ דאין לך מע"פ גדולה מזו עכ"ל ובודאי שכונתם לומר דאף שכ' לעיל דקיימינן הכא למ"ד מע"פ גובה מן היורשים היינו דוקא בשחל השעבוד על הקרקע זו בחיי אביהן אז הוא דאמרינן דלוה וקנה והוריש משתעבד אבל כל שלא חל השעבוד על נכסים הללו בחיי אביהן אלא נפלו לו לאחר מיתה לכ"ע אינו גובה מהן כו' וכן פי' הרב חד"ה ז"ל כונתם יע"ש:
הנה מבואר דלדעת ר"י ז"ל אף דנימא דב"ח גובה מן הראוי וכמ"ש שם בתחילת דבריהם היינו דוקא בדכתב דאקני אבל כל שלא כתב דאקני הוה ליה מלוה על פה ומלוה על פה אינו גובה מן הראוי ולפירוש ריב"ם ז"ל צ"ל דס"ל דב"ח גובה מן הראוי ואף בדלא כתב דאקני כי היכי דלא תיקשי ליה קו' התוס' וא"כ איך כתב הרב ז"ל שלא מצינו מי שיאמר דב"ח גובה מן הראוי בדלא כתב דאקני מאחר שלדעת ריב"ם ז"ל מבואר דסבירא ליה דאפי' מלוה ע"פ גובה מן הראוי גם הרב התרומות שער מ"ח ח"ג סימן ג' כתב כפי' ריב"ם ז"ל ופי' רבוותא בלא דמים וזו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק פי' אבוה מזבין ומפיק בדמים כו' והבן מוציא בלא דמים מפני שאביו מכר מה שאינו שלו ואיהו זכה בו מכח זקנו עד כאן דבריו הנה מבואר ג"כ מדבריו דס"ל דמע"פ גובה מן הראוי אי לאו משום טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא גם מדברי הראב"ד ז"ל שכתב שם סימן ד' נראה דס"ל כפי' ריב"ם ממש וז"ל וכתב על זה הראב"ד בפי' השתא דאוקימנא בדיני ממונות שבן הבן מוציא מיד הלקוחות מכח אבי אביו אסתפק לי כו' או שמא לא אמרינן אלא בשמכר בנכסי אביו שהיתה מכירתו שלא כדין היה ממכרו ממכר כו' הנה מבואר מדבריו שמפרש כפי' ריב"ם ז"ל דהא דבן שמכר בנכסי אביו איירי לענין הדמים ואפי' הכי אי לאו משום טעמא דמכח אבי אביו קא אתי חייב ומעתה אני תמיה על הרב נ"מ ז"ל די"ט ע"ב שכתב לחלק כדעת הרב מש"ל ז"ל והביא ראיה לדבריו ממ"ש הרב התרומות שער מ"ג ח"ד משם הראב"ד שהוא סבור דלוה וקנה והוריש משתעבד וכתב בס"ד וז"ל וכיון דמשתעבדא ליה מחיים דאבוהון כדאמרינן מיניה ואפי' מגלימא דעל כתפיה מיתמי נמי גבי ליה עכ"ד נראה שכונתו לומר דכיון דנשתעבדו לו מחיים בלתי דאקני לא פקעי שעבודייהו מיורשים ונ"מ דבכה"ג דלא נשתעבד לו בחייו לא חייל שעבודא על היורשים ואין אנו צריכין לטעם ראוי א"ד יע"ש והוא תימא שהרי מדברי הראב"ד ז"ל שכתבנו מבואר דס"ל דמע"פ גובה מן היורשים אפי' היכא שלא נשתעבדו לו מחייו אלא דוקא בההיא דבן שמחל הוא שמוציא מיד הלקוחות מכח טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא אבל בעלמא היכא דליכ' ה"ט אין ה"נ דגבו מן היורשים וע"כ צ"ל דמ"ש הראב"ד וכיון דמשתעבדו לו בחיי דאבוהון כו' אתי לאפוקי היכא שנפלו לו נכסים אחר מותו משום טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא כמ"ש בשער מ"ח וכנזכר לעיל גם על מוהראנ"ח ז"ל אני תמיה שכתב בסי' ק' בהדיא מחלוק' הפוסקים בענין ראוי אי ב"ח גובה ממנו וז"ל ומכל מקום לכאורה היה נראה דכל זה דוקא בשכתב לב"ח דאיקני אבל בלא דאקני אפילו בלא טעמא דראוי כו' לא משתעבדי לב"ח מיהו הא דנכסי לא משתעבדי לב"ח בלא דאיקני היינו לוה וקנה ומכר אבל בלוה וקנה והוריש אף בלא דאיקני ב"ח גובה כמ"ש רשב"ם כו' ולפי זה בראוי נמי כך דינו דאפי' לא כתב לב"ח דאיקני גובה לדעת הסוברים דב"ח גובה מן הראוי עכ"ד יע"ש הנה הרב כתב בפשיטות דלדעת הסוברים ב"ח גובה מן הראוי אפי' במע"פ נמי גובה והוא תימא שמדברי התוס' שכתבנו מבואר דס"ל דאפי' נימא דב"ח גובה מן הראוי וקנה והוריש משתעבד אפי' לא כתב דאיקני אפי"ה כל שלא נשתעבדו לו בחייו אין ב"ח גובה ממנו וזה פשוט:
עוד כתב הרב מש"ל וז"ל אך ראיתי להרב נ"מ שכתב חילוק זה שכתבנו ובסוף חזר בו מחילוק זה ממ"ש בעה"ת בשער מ"ח ח"ג אמתני' דנפל הבית וז"ל והא מלתא ע"כ בדלא כתב דאיקני מיירי דאלת"ה אמאי ליגבו מיורשים למאן דס"ל לוה וקנה והוריש לא משתעבדי בלתי דאיקני וכתב הרב הרי דדוקא למאן דס"ל לוה והוריש לא משתעבד הוא דבעינן הכא דאקני אבל למאן דס"ל דלוה והוריש משתעבד בלתי דאיקני גם הכא לא בעינן דאיקני ואע"ג שנפלו לו הנכסים אחר מותו עכ"ד ולא ירדתי לסוף דעת הרב דמדברי הבעה"ת ליכא תברא כלל למה שחילק דבעה"ת הכריח דמטענת הב"ח וכתובת אשה שאומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ורוצין לגבות חובם מנכסי הבן דע"כ בדכתב דאיקני למ"ד לוה וקנה והוריש משתעבד דאל"כ הן לו יהיה כדבריהם דהאב מת תחילה וזכה הבן בנכסי אביו בחייו מ"מ כיון שמת הו"ל לוה וקנה והוריש דלא משתעבד ולמ"ד דלוה וקנה והוריש לא משתעבד אפי' בלתי דאיקני אתי שפיר טענת הב"ח וכתובת אשה כו' ומטענת היורשין שאומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב אין ראיה דמיירי בדאיקני דהן לו יהא טענת היורשין שאומרים הבן מת ראשון דכיון דנפלו הנכסים לאחר מותו לא משתעבדי יע"ש ולע"ד כונת הרב נ"מ מבואר' שכונתו להקשות ממ"ש הבעה"ת דמתני' דנפל הבית מיירי בדכתב דאקני למ"ד לוה וקנה והוריש לא משתעבד דמשמע מדבריו דלמ"ד לוה וקנה והוריש משתעבד מתני' מיירי בדלא כתב דאיקני והשתא אם איתא דכל שלא נשתעבדו לו בחייו לכ"ע אין ב"ח גובה ממנו א"כ איך אפשר לומר דלמ"ד לוה והוריש דמשתעבד מתני' מיירי בדלא כתב דאיקני דא"כ מאי פריך בגמרא ואי ס"ד תחת אבותיך לברכה נימא להו ירושת אבוהון קא שקילנא ומאי קו' הא טעמא דמתני' היינו משום דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין כל שלא נשתעבדו לו מחייו ולא משום טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא אלא משמע ודאי דס"ל דלמ"ד לוה וקנה והוריש משתעבד אפי' היכא דלא נשתעבדו לו בחייו משתעבד אי לאו משום טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא:
הן אמת דקו' הלזו קשיא לדעת התוס' שכתבנו דס"ל דלוה וקנה והוריש משתעבד לדידן דקי"ל מע"פ גובה מן היורשים אפי"ה ס"ל דכל שלא נשתעבדו לו מחיי' אינן חייבין היורשים דא"כ קשה דמאי פריך בגמ' לימא להו ירושת אבוהון קא שקילנא אימא דמתני' מיירי בדלא כתב דאיקני ומש"ה אי בן מת ראשון פטורין מלשלם משום דמע"פ אינו גובה מן היורשין כל שלא נשתעבדו לו בחייו וצ"ל דס"ל לתלמודא דמתני' סתמא קתני ומשמע דמיירי בין בדכתב דאיקני בין דלא כתב דאיקני ומעתה אין ראיה מדברי בעה"ת ז"ל שכתב הרב נת"מ ז"ל דאיכא למימר דמ"ש הבעה"ת והא מילתא ע"כ בדכתב דאיקני למ"ד לוה והוריש לא משתעבד לאו למימרא דלמ"ד משתעבד מתני' מיירי בדכתב דאקני אלא ה"ק דלמ"ד לא משתעבד ע"כ מתני' מיירי דכתב דאקני דוקא אבל למ"ד משתעבד מתני' בכל גונא מיירי בין דכתב דאקני בין דלא כתב דאקני ומש"ה פריך בגמרא לימא להו ירושת אבוהון קא שקילנא משום דמשמע ליה דמתני' סתמא קתני ואפילו בדכתב דאקני ואפשר שלזה כוון הרב מש"ל ז"ל אלא שקצר במקום שהיה לו להאריך וע"פ האמור אשכחנא פתרי למה שהקשה מוהרח"ש ז"ל סימן הנזכר משם חכם אחד והביא דבריו הרב נת"מ ז"ל דף ט"ו לדעת הרא"ש ז"ל מלוניל דס"ל דהא דאמרינן בפ' מי שמת לא יורשיו אחי אבל בניו אפי' הבן מת ראשון ב"ח גובה מהן ולא מצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא לא נאמר על שעת הדחק כפי' רשב"ם ז"ל אלא מסקנא דמילתא הכי הוא דלמ"ל מכח אבוה דאבא קא אתינא משום דתחת אבותיך לברכה הוא דכתיב דא"כ הא דשלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו ומת הבן בנו מוציא מיד הלקוחות משום דמצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא לאו הלכתא היא והוא תימא שנראה מסוגיית הגמרא דהלכה פסוקה היא וכמ"ש רוב הפו' הרי"ף והרא"ש ורבי' גם הרב התרומ' כתבה בשער מ"ח בסתם ולא הזכיר שום חולק בזה ואם איתא היל"ל דלדעת הרא"ש מלוניל הא דלא כהלכתא את"ד יע"ש ועיין בתשובת הרב פני יהושע סי' כ"ג וכ"ד ולע"ד נראה ליישב דס"ל להרא"ש מלוניל דטעמא דשלחו מתם דבנו מוציא מיד הלקוחות לאו היינו משום דמצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא אלא משום כיון דאין מכירתו מכירה וכפי' ריב"ם ז"ל א"כ המעות הוו מע"פ ולוה וקנה והוריש לא משתעבד כאיכא מ"ד שכתב הרב בעה"ת ז"ל וא"כ דכל שלא נשתעבדו לו בחייו לכ"ע לא משתעבד וזהו שכתב הרא"ש מלוניל דלוה שכתב בשטרות דאקני לומר דאי לא כתב דאקני לכ"ע אינו גובה אע"ג דב"ח גובה מהראוי משום דמע"פ אינו גובה מן היורשים בנכסים שקנה אחר כך או שנפלו לו לאחר מיתה דהיינו ההיא דשלחו מתם דבנו מוציא מיד הלקוחות וטעמא כדכתיבנא ואמרו בגמ' זו היא שקנאה כלומר אע"ג שהדין כך לא מצינו לזה טענה מפורשת ואהא פריך ואע"ג שזו לא מצינו לו ראיה מפור' מ"מ הדין דין אמת דבנו מוציא מיד הלקוחות מטעמא אחרינא המפורשת בתורה דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כלומר דאפי' תימא דבשאר יורשים לא הוי מפורשת גבי בן הבן מפורשת מטעמא דתחת אבותיך ודחי דגם בזה אין ראיה מפורשת דההיא בברכה הוא דכתיב ואהא פריך ומי מצית אמרת כו' והתנן נפל הבית וכו' ודחי מאי יורשיו אחיו ולעולם דגם בבן אין ראיה ממתני' אבל מ"מ אע"ג דאין ראיה ממתניתין הדין דין אמת ומשום טעמא אחרינא דמע"פ אינו גובה מן היורשים כל שקנה אח"כ או שנשתעבדו לו אחר מותו וכדכתיבנא ועיין במוהרח"ש מה שיישב דעת הסוברים דב"ח אינו גובה מהראוי כעין דרך זה שכתבנו:
ולדעתי נראה קצת ראיה לדעת הרא"ש מלוניל דתחת אבותיך לברכה לפום מסקנא דמילתא מלישנא דתלמודא דקאמר אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקא קשיא לך תחת אבותיך כו' ההוא לברכה כתיב משמע דמסקנא דמילתא הכי הוא דאל"כ הכי הול"ל דלמא לברכה ודוק ובהכי נראה ליישב דעת איכא מ"ד שהביא הרב התרו' ז"ל דלוה וקנה והוריש לא משתעבד ואפי' לדידן דקי"ל מע"פ גובה מן היורשין והוא תימא שבגמרא פרק מי שמת דף קנ"ז ע"א בעי למיפשט דאיקני וקנה משתעבד מההיא דנפל הבית עליו כו' ואי סלקא דעתיך דאיקנה קנה ומכר קנה והוריש לא משתעבד נהי נמי דאב מת ברישא דאקני הוא ודחי אמר להו ר"ן זעירא חברין תרגמא במצוה על היתומין לפרוע חובת אביהן מתקיף לה רב אשי מע"פ הוא ורב ושמואל דאמרי תרוייהו מע"פ אינו גובה מן היורשים ע"כ הרי מבואר בגמ' דלמאן דס"ל דמע"פ גובה מן היורשים אפילו בלוה וקנה משתעבד שהרי לא דחי ליה הא דזעירא אלא משום דשמואל סבירא ליה דמע"פ אינו גובה מן יורשים אבל למאן דס"ל דגובה מן היורשים מודה הוא דמשתעבד ואפילו בלוה וקנה ולזה נראה שכוון להק' הרב ש"ך סי' קי"א ס"ק י"ג אכן כפי מ"ש נר' לומר שדעת האיכא מ"ד כדעת הרא"ש מלוניל דס"ל דב"ח גובה מן הראוי ואפי' גבי בן משום דתחת אבותיך לברכה דמסקנא דמלתא היא וא"כ ק"ל הא דשלחו מתם דמשמע דהלכתא פסיקתא היא וס"ל דה"ט משום דמלוה על פה אינו גובה מן היורשים בנכסים שקנה אח"כ ומאי דפריך התם תלמודא מטעמא דשמואל דס"ל דמע"פ אינו גובה מן היורשין ולא פריך בפשיטות אפי' למ"ד גובה מן היורשים משום דהו"ל לוה וקנה והוריש היינו משום דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא הא דשלחו מתם ואי נמי דעדיפ' ליה לתלמוד' למפרך מדשמואל גופיה אבל לפום מאי דק"ל כההיא דשלחו מתם ע"כ היינו משום דמע"פ אינו גובה מן היורשים בנכסים שקנה אחר שלוה כנ"ל נכון :
עוד ראיתי לעמוד בענין זה עמ"ש בהגהות אשירי פרק מי שמת וז"ל והיכא דלא שייך למימר מכח אבוה דאבא כגון שמת ואח"כ נפל נכסים מאבי אמו ובא אחיו מאביו לירש וב"ח דמת דבכה"ג היורש הוא בא מכח המת ודאי דמכח אבי אמו של המת לא שייך ליה ירושה ב"ח גובה מהן אי ב"ח גובה בראוי כבמוחזק: וראיתי למוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' הנז' תמה עליו דבכה"ג לא ירית האח מן האב ותלמוד ערוך בפ' מי שמת דאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב והיא קו' עצומה וע"ש מה שתי' שהוא דוחק גדול ועיין בס' פני יהושע בתשו' למוהר"ש גאון ז"ל מה שתי' שדבריו תמוהים כמו שיראה המעיין אין צורך להאריך ולפי חומר הנושא אמינא שדעת הגהות אשר"י ז"ל כדעת הרשב"א בתשו' חדשות סי' ל"א משם רבינו אברהם בר מאיר הכהן ז"ל הובאו דבריו בס' כנה"ג סי' רע"א בהגהות הטור ז"ל סי' ו' וז"ל לפעמים יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב כמו שמת הבן בחיי האם ואחר מיתתו נפל הירושה מאמו הרי הבן יורש את אמו בקבר וכשמתה מנחיל לאחים מן האב יע"ש א"כ אפשר דבהכי מיירי הגהות אשר"י ז"ל וצריך לעיין בזה בעת הפנאי:
עוד ראיתי למוהרח"ש ז"ל שהקשה לדעת הסוברים דבע"ח גובה מן הראוי ודוקא בבן הבן אינו מוציא משום דמצי למימר מכח אבוה דאבא קא אתינא מההיא דאמרי' בפ' יש בכור עלה דמתני' דקתני וכולן נותנין ולא מן הראוי כבמוחזק ואמרי' בגמ' לאתויי מאי לאתויי נכסי דאבא דאבוה ולפי סברא זו בנכסי אבא דאבוה אמאי אצטריך טעמא דראוי דהוי בבכור דוקא ובכתוב' אשה משום מקולי כתובה הא אפי' בב"ח שגובה מן הראוי אינו גובה מנכסי אבא דאבוה משום טעמא דמכח אבוה דאבא קא אתינא עכ"ל יע"ש ואנכי מצאתי בשיטה מקו' כ"י פ' יש נוחלין דקכ"ג ע"ב שהקשה משם הר"י בגליון וז"ל ויש להק' בהא דמפיק בגמ' דאין הבכור נוטל פי שנים בראוי מדכתיב בכל אשר ימצא לו ת"ל דמצו יורשים לומר מכח אבוה דאבא כו' וכבר הוכחנו דראוי דמתני' הוא ראוי דירושה ועוד דקתני סיפא כולן אין נוטלין בראוי לאתויי נכסי דאבא כו' ויש לפרש דאי לא כתיב ימצא לו דממעטינן מינה ראוי ודאי דהיינו אומרים שהבכור נוטל פ"ב בנכסי מורישו אבא דאבא אע"פ שמת אחר מיתת אביו שאין היורשין יכולין לומר אבי אבוה קא ירתינן לעקור דין הירושה שאביהן ראוי לירש ולהורישן דודאי הבן קודם לבניו ויורש בקבר כדי להוריש לבכור פי ב' והיכא שייך לומר מכח אביה דאבא קא אתינא כגון דלא מיעקרא ירושה כלל בהדי ירושת אביהן והבנים יורשים מאבי אביהן מה שהם ראוים לירש מאביהן הילכך באים מכח אביהם ליפטר מב"ח של אביהן עכ"ל ודו"ק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.