שער המלך/טומאת צרעת/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ טומאת צרעת יא

ז

ומאימתי

תיאסר משעת שחיטה כו'. פרק האיש מקדש דנ"ו ע"א וכתבו התוס' בד"ה משעת שחיטה וז"ל פי' ומשולחת נמי תיאסר משחיטת חברתה עד השילוח ואין לפרש כו' דהא תנא צפורי מצורע דמשמע תרוייהו עכ"ל. וראיתי להרב מש"ל ז"ל בפרק זה הלכה א' דף י"ד הקשה דהכרח זה איכא למשדי ביה נרגא דהא בסוף תמורה תנן ואלו הן הנקברים כו' צפורי מצורע והתם ע"כ לאו דוקא אלא ע"כ אצפורי' דעלמא קאי וא"כ ה"נ לאו דוקא ולע"ד נרא' בכונתם דבשלמא אם נאמר דהמשולחת אסורה משעת שחיטה עד שעת שילוח וצפורי מצורע דנקט הכא במתני' בדוקא וכן נמי מתני' דפרק השוכר את הפועל דקתני אלו דברים אסורין ואיסורן בכ"ש כו' וצפורי מצורע התם נמי דוקא קתני ובשנתערבה לאחר שחיטת חבירתה איכא למימר דאיידי דתני בכל הני צפורי מצורע תני נמי התם ואשגרת לישן הוא כההיא דפ"ק דמגילה דקתני הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחש"ו ואמרי' בירושלמי דחרש אשגרת לישנ' הוא דחרש שדברו בו חכמים בכ"מ הוא שאינו מדבר ואינו שומע אלא איידי דרגיל התנא למיתני בכ"מ חרש בהדי שוטה וקטן תנא נמי הכא אכן אם נאמר דבמשולחת ליכא איסור כלל ק' דאמאי תני בכל הני צפרי מצורע ועוד אפשר לומר דלפ"ד התוס' דס"ל דהמשולחת אסורה משעת שחיטה עד שעת שילוח א"כ נראה דאם עבר ושחטה באיסור' קאי וטעון קבורה וא"כ נאמר דצ"מ דנקט בתמורה אתרוייהו קאמר ובשעבר ושחטה משא"כ לדעת רש"י דס"ל דמשולח מותרת אם עבר ושחטה ודאי מותרת באכילה אלא דעבר אעשה דושלח את הצפור כנ"ל. עוד ראיתי להרב הנז' שהקשה אמ"ש התוס' בפרק שילוח דק"ע אההיא דאמרינן התם רבא אסר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שילוחיה וז"ל שלא לזווג לה אחרת צ"ע איך משמע זה מטהורות ע"כ והקשה הרב הנז' וז"ל ודבריהם תמוהים בעיני דהא כי היכי דלר"ן בר יצחק דאמר למעוטי צפורי עיר הנדחת הוי משמעות הכתוב טהורות ולא אסורות ה"נ לרבא הוי הכי דקודם שילוח אף המשתלחת אסורה הן אמת דאליבא דרש"י דס"ל דהמשולחת לא חייל עליה איסור כלל שייכא קו' זו דהאיך משמע זה מטהורות ואולי יאמר דרבא אית ליה כר"ל דאמר משעת לקיחה ולדידיה אף המשולחת נאסרה משעת לקיחה עד שעת שילוח כו' אך אליבא דהתוספות דסבירא להו דאף לר"י נאסר המשתלחת משעת שחיטה לא ידעתי מה זו תמיה וצ"ע עכ"ד והנה מה שרצה ליישב לדעת רש"י דרבא ס"ל כר"ל דאמר משעת לקיחה הוא דבר תמוה שהרי מבואר בשמעתין דטעמא דר"ל הוא משום דיליף מכשיר ממכפר וס"ל דע"ע אסורה מחיים ובהדיא פרכינן פ' אותו ואת בנו למאי דהוה בעי למימר דר"ל ס"ל דע"ע אינה משנה ואינה אסורה מחיים מהא דר"ל דקאמר דצ"מ אסורין משעת לקיחה הרי מבואר דאם הוה ס"ל דע"ע אינה אסורה מחיים ציפורי מצורע נמי לא אסירי משעת לקיחה וכיון שכן איך אפשר לומר דסבירא ליה כר"ל דצ"מ אסורין משעת לקיחה הא רבא ס"ל בהדי' בפ' המביא אשם דע"ע אינה אסורה אלא לאחר עריפה הן אמת שקו' הלזו קשה ג"כ לדעת התוס' דפ' נגמר הדין דף מ"ז שכתבו וז"ל תימא כי נמי גמר מע"ע הא אמר ר"י בפרק אותו ואת בנו עריפתה אוסרתה ורבא פסק כר"י בר משלש כו' יע"ש וקשה דאמאי הוצרכו להקשות ממאי דפסק רבא בפרק החולץ כר"י לבר משלש ותיקשי להו בפשיטות מדרבא גופיה בפרק המביא ואולי נוסחא אחרת היתה להם ובמקום רבא גרסי רבה ומ"מ אכתי דברי הרב מש"ל יש בו מן הקושי דהן לו יהי דנימא דרבא ס"ל כר"ל מ"מ הא אמרינן בשמעתין דהא דר"ל תנאי היא ור"י ור"ש ס"ל דאינן חוזרות משעת לקיחה וכיון שכן היכי משני התם רבא בפשיטות דטהורות אצטריך למעוטי שלא לזווג לה אחרת ותיקשי ליה הניחא למ"ד צ"מ אסור משעת לקיחה אלא לר"י ולר"ש דסבירא להו משעת שחיט' מאי איכא למימר וכדפריך התם לעיל מיניה הניחא למ"ד טרפה אינה חיה כו' ויש ליישב דלר"י ולר"ש איכא למימר דסבירא להו כמ"ד טריפה חיה וטהורות אצטריך למעוטי טריפה וזה דוחק ולכן נראה דאע"ג דס"ל לרש"י דהמשולחת מותרת היינו דוקא בהנאה אבל לשוחטה כדי לאוכלה ודאי אסור משום דעבר אעשה דושלח את הצפור החיה וא"כ שפיר ממעטינן מטהורות דמשמע מותרת לשוחטן כדי לאוכלן יצא זה שאסורות לשוחטן כדי לאוכלן כנ"ל:
טעם המלך

א)

במה שעומד הרב ז"ל על דברי תוס' סנהדרין מדוע הביאו ממרחק לחמם והלא מפורש בכריתות (ק"ה א) דרבא ס"ל עגלה ערופה לאחר עריפה נאסרת וכתב ואולי נוסחא אחרת היה להם ובמקום רבא גרסי רבה הנה בזה אין ספק כלל דודאי היה להם הגירסא רבה ובכ"מ מצינו בר פלוגתא דרב המנונא הוא רבה ועיין בסנהדרין. וראיתי נמי לרב ב"ש במס' הוריות (י"א א) יעוי"ש. אבל אכתי קשה היאך פריך מרבא על רב המנונא והלא רב המנונא תלמיד דרב היה כדאמרינן סוף פ"ק דסנהדרין (י"ז ב) ובפרק חלון (ע"ו ב) ובפ' כיצד מערבין (נ"ד א) ובהגוזל קמא (ק"ו א) ואפילו לר"ת דלא גרס בסוף פ"ק דסנהדרין אלא אימא רב המנונא. מ"מ הא ודאי דרב המנונא גדול מרבא דהוי רב המנונא תלמיד חבר דרב חסדא כדאיתא בפ' המפקיד ובדוכתא טובא עכ"ל. הרי עינינו רואות דנדחק נמי בזה ולכן נראה ודאי דצ"ל רבה דהא רב המנונא תלמיד דרב היה וכן רבה תלמיד דרב הי' כמו שמצינו הרבה פעמים בש"ס והראיות ללא צורך וא"כ רב המנונא ורבה בזמן א' היו והי' בעל פלוגתי' ואי קשיא על המ"ל הא קשיא לכאורה הא ודאי דרבא כר"י ס"ל משום דאמר שבכל מקום הל' כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת וכמו שהוכיחו תוס' שהביאו רבינו זה נמי ליתא דכלל זה הוא היכא שאין בזה פלוגתא זולת פלוגתת ר"י ור"ל אבל הכא הרי ר' ינאי דאמר כפרה כתיב בה כקדשים ס"ל כר"ל וכמ"ש תוס' קדושין ד"ה כפרה ועיי"ש במהרש"א ובמהרש"ל ופ"י וכן עיין בדברי רבינו הל' רוצח ושמירת הנפש ומה שכתבנו שם בעניותינו ועיין בתוס' בכורות (י"ג ב) ד"ה רב אשי:
והנה המ"ל רוצה להוכיח מדברי הר"ם שכ' בדין זה וכן צפור המשולחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה ומדכתב הרמב"ם מאחר שנשתלחה ומותר באכילה משמע דקודם השלוח אסורה והיינו כדעת תוס' דצפור המשולחת נמי אסורה דהא קיי"ל כר"י שמשעת שחיטה נאסרה עיין במ"ל היטב. והנה אנכי רואה (בפ"י מהל' מ"א הלכה ז') שכ' וז"ל וכל בעלי חיים חשובים ואינם בטלים כגון שור הנסקל וצפור מצורע השחוטה ומדנקט הרמב"ם ודייק בפי' צפור מצורע השחוטה לומר דוקא השחוטה ולא המשולחת מוכח דס"ל כרש"י דבצפור המשולחת ליכא איסור כלל דאלו אמרינן כתוס' הא המשולחת לר"י קודם השילוח נמי אסורה ולמאי נקט צפור השחוטה הא המשולחת נמי משכחת לה אם נתערבה קודם שלוחה לאחר שנשחטה השחוטה ואדרבה היא יותר בסוג בעלת חיים שחשוב מצפורי השחוטה ומזה ע"כ מוכח כדעת רש"י דוקא השחוטה אסורה ולא המשולחת ולא תימא דלפ"ז מוכח אפילו דלא כסברת רבינו האחרונה פה שסובר דלרש"י עכ"פ אסורה באכילה דהוי כמו לאו הבא מכלל עשה ושלח אותה ע"פ השדה ולא לאוכלה דא"כ אכתי קשה אמאי נקט הרמב"ם ז"ל צפור השחוטה והלא צפור המשולחת מי אסורה ואע"ג שאינה אסור' בהנאה מ"מ הרי אסורה באכילה ואינה בטלה להיות מותר באכילה והלא לאו בהנאה תליא מלתא וכמו שחשיב שם הרמב"ם (הל' ה') חתיכה של נבלה די"ל דאף שגם צפור המשולחת אינה בטלה לענין אכילה מ"מ בהאי הלכה איירי הרמב"ם לענין איסורי הנאה וקחשיב דוקא דברים שאסורין בהנאה לענין שאסורין בהנאה אפילו אם נתערבו לכך לא נקט אלא צפור השחוטה ובאמת בצפור המשולחת נמי אינה בטלה לענין איסור אכילה והיא בכלל כל בעלי חיים. ועיין בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ז שהעמיק ג"כ בענין הזאת במה שעומד בו המ"ל. ואולם הוא כ' שם בתחלת דבריו דמדברי הרמב"ם הלכה ז' שכתב צפור המשולחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה אין ראיה שהוא דעת רבא שלא לזווג לה אחרת דהיינו כונת הרמב"ם דלאחר השלוח מותר לטהר בה ולהיות אפילו צפור השחוטה משא"כ קודם השלוח אסורה להיות צפור השחוטה אבל להיות שמשולחות מי יימר דאסור עייש"ה והנה ודאי אף אם יהבינן ליה דעתיה בזה מ"מ מסמיכת לשון הרמב"ם שכתב ומאחר שנשתלחה ומותרת באכילה משמע דוקא מאחר שנשתלחה מותרת באכילה ולא קודם לכן ומזה לכאורה מוכח כדעת המ"ל בזה דרמב"ם סובר כפי' תוס' דאף לר' יוחנן צפור המשולחת אסורה עד אחר השלוח ונסתר בזה סוף דברי פנים מאירות שרוצה לומר היפך דברי המ"ל לכך הביא הרמב"ם דעת רבא שלא לזווג לה אחרת דרבא אליבא דר"ל קאי ור"מ פוסק כר"י דצפור השחוטה אסורה ולא המשולחת ולא נפקא מטהורות וכבר עמד בזה הר"ב מרכבת המשנה לסתור דעת בעל פנים מאירות עיין עליו אמנם כאשר הוכחנו אנו אין לנו אלא לומר דמ"ש הרמב"ם ומאחר שנשתלחה ומותרת באכילה היינו לומר דלאחר השלוח מותרת אפילו באכילה וקודם השלוח אף שבהנאה מותרת כדמוכח מדעת הרמב"ם פ"ח מהל' מ"א וכאשר הוכחנו לעיל מ"מ באכילה היתה אסורה לדעת רבינו פה ונקטי' בידן קצת כדברי המ"ל דכונת הרמב"ם בהל' ז' דקודם השלוח אסור לזווג לה אחרת אפי' לשלחה ובמה נקטי' כדעת הרב פה דהר"מ היה סובר אף שאינה אסורה בהנאה מ"מ אסורה באכילה והכל על נכון. ועיין עוד בהל' רוצח ושמירת הנפש ואם כך נקטי' אפשר לתרץ נמי קושית הריטב"א דהביא ראיה ממשנה נגעים (פי"ד משנה ה) דתנן התם נשפך הדם תמות המשתלחת הרי חזינן דאסורה וא"כ קשיא לדעת רש"י אליבא דר"י דהא על האי מתני' אין חולק דנאמר תנא דבי ר' ישמעאל היא ולפי דעת רבינו ל"ק דודאי תמוה כיון דעכ"פ אסורה באכילה ותו לא מידי:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.