מעשה רקח/טומאת צרעת/יא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
טהרת המצורע מצות עשה ותגלחתו. פי' תגלחתו השניה דאילו תגלחת הראשונה אינה מ"ע ולכך הוא כשרה בכל אדם כמ"ש רבינו פ"ח הל' ג' ובספר המצוות עשין קי"א ובדפוס מגדל עוז כתוב קבלה היא שיהיה של חרש וטעות סופר הוא כמ"ש מרן ז"ל:
ושוחט את הברורה. נראה דאין פירושו על המובחרת והמשובחת שהרי תנן בפי"ד דנגעים ופסקה רבינו לקמן הל' ח' דמצוותן שיהיו שניהם שוין במראה ובקומה ובדמים א"כ בהכרח היו שניהם שוין בשבח אלא הברורה דקאמר היינו משום שהיה צריך לבררן מקודם דומיא דשני שעירי יום כיפור:
ומצוותו שיהיה ארכו אמה. בפ"ג דפרה אדומה לא הזכיר אורך העץ ארז גם בפי"א הל' ד' לא הזכיר אורך האזוב כמ"ש כאן וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם:
ג[עריכה]
כשהוא מגלח וכו'. כבר נתבאר דהמצות עשה של תורה וכל מה שהקפידה תורה בכהן ובתער וכו' אינו אלא בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הראשונה כשרה מ"מ כמ"ש רבינו פ"ח הל' ג' וגם אינה מ"ע, ומדדקדק רבינו לכתוב
וכל היום כשר לטהרת המצורע משמע דהתגלחת הראשונה אין בה קפידא זו דומיא דאינך דאמרן:
ה[עריכה]
וההזיה ביום. בדפוס מגדל עוז כתוב והתגלחת ביום וההזיה ושאר כל מעשיו וכו' וכבר הגיהו מרן ז"ל:
ו[עריכה]
ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצוות חבילות. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציאו רבינו וברייתא מפורשת היא בפ"ק דסוטה דף ח' אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצוות חבילות ע"כ וכן פסק רבינו פ"ג דהל' עבדים הל' ט' ופ"י דהל' רוצח הל' ה' אך בפ"ד דהל' סוטה הל' ב' מייתי לה מקרא דוהעמיד אותה הכהן, ולכאורה קשה דלמה לא הביא הטעם דאין עושין מצוות חבילות כמ"ש באלו דהא כולם שנויים יחד, ותו קשיא לי דבפי"ב דהל' נדרים הל' י"ד פסק דהבעל מיפר נדרי שתי נשיו כאחת והיא בעיא בפ' נערה המאורסה דף ע"ג ופשיט לה רבינא מברייתא דאין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בה בחברתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה ע"כ ומדפסק להיתרא גבי שתי נשים אף דכתיב אותה כמ"ש רש"י ז"ל מוהניא אותה מוכרח דפסק כת"ק דדריש טעמיה דקרא וכ"כ מרן ז"ל שם דלא משמע להו לרבנן אותה דווקא, וא"כ תימה איך נתן טעם גבי סוטה מכח קרא דוהעמיד אותה הא איהו ס"ל כת"ק דהטעם הוא מפני שלבה גס בה בחברתה ואיך פסק כר"י ותפיס חבלא מתרי ראשי וי"ל עם מ"ש רש"י שם דגם ת"ק מודה לדרשא דאותה אלא דס"ל דהוי טעמא תדע דהא לדידיה נמי אין משקין שתי סוטות כאחת אלא שהוא סבור שהטעם מפני שלבה גס בה בחברתה ומפני זה הזכיר רבינו הפסוק וכעין זו מצינו לרבינו גבי פ"א כמ"ש ברפ"ד שם עיי"ש ועם כל זה עדיין הדבר דחוק:
ז[עריכה]
ומאימתי תאסר משעת שחיטתה. הרב עצמות יוסף ז"ל בס"פ האיש מקדש תמה על רבינו שבפירוש המשנה דכתב דציפורי מצורע משעת שחיטה כר' יוחנן וכתב היקשה דרבי ישמעאל בדרך סתם ור"י לא ס"ל היקשה עיי"ש ולענ"ד י"ל דרבינו פסק כברייתא דדריש וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה וכמ"ש כאן להדיא וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר ואין כאן תמיהא:
ח[עריכה]
ומצותן שיהיו שתיהם שוות וכו'. עיין מ"ש בזה בפ"ה דעבודת יום הכיפורים הל' י"ד ופ"ד דתמידין ומוספין הל' ט':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |