קרית ספר/טומאת צרעת/יא

קרית ספר ‏ טומאת צרעת יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קעו שתהיה טהרת המצורע כמו שכתוב בתורה דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וגו' ומביאין מזרק של חרש חדש ונותן לתוכה רביעית מים חיים כדתנן ריש פרק ד' וכתיב אל כלי חרש אל מים חיים ותניא בת"כ אל כלי יכול אחד מכל הכלים תלמוד לומר חרש יכול מקידה שהיא שבירת כלי תלמוד לומר כלי וחדשה ילפינן בפרק שני דסוטה מדכתיב כלי חרש אל מים חיים מה מים שלא נעשו בהן מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ותניא בת"כ ובסוטה מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית והוי מדרבנן ומביא שני צפרים דרור טהורות לשם טהרת צרעת כדתניא בת"כ ולקח למטהר לשם המטהר כלומר לשם טהרת מצורע בין איש בין אשה או קטן מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לבית כשרות למצורע למצורע כשרות לבית דלשם המטהר קרינא ביה כיון דהוי לטהרת מצורע צפרים מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהיו שוות ומנין אע"פ שאינן שוות כשרות בדיעבד ת"ל צפור צפור ריבה דסד"א תהיה תורת המצורע כתיב לעיכובא קמ"ל קרא יתירא דלא מעכב וכדא' פ"ב שעירי ושתהיה צפור דרור דרשינן במדרש רבה רבי יהודה ברבי סימון יבא הקול ויכפר על הקול דאילין צפריא קולנין ורבי יהושע בן לוי אמר ציפורי דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו ובת"כ תניא רבי שמעון אומר מה מים ברורים שבמינם כדכתיב מים חיים אף צפור ברורה שבמינה ואיפשר דאע"ג דילפינן ממים חיים דלא ליהוי עכובא בצפרים שיהו דרור מן המובחרים. ושוחט הברורה שבשתיהן על המים שבכלי וממצה עד שיהי' הדם ניכר במים כדכת' ושחט את הצפור האחת ותני' בת"כ ברורה שבשתיהן דהאחת משמע הברורה ושיהיה הדם ניכר בהם משמע מדכתיב וטבל אותם בדם הצפור השחוטה דאף על גב דדם היה בתוך המים ניכר שהוא דם ובפרק ג' אמרינן מים חיים רביעית שדם צפור ניכר בהן. וקובר הצפור השחוטה בפניו כדתנן במתני' פרק בתרא ובסוף התמורה מתנינן לה בהדי נקברין דאיסורין הנאה נינהו [ובפניו לא ילפינן ליה בתורת כהנים מקרא והרב ז"ל כתב ודבר זה הלכה מפי השמועה] ובפניו ילפינן ליה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה אורך אמה ורביע עובי כרעי המטה כדתנן במתניתין וכדתניא בתוספתא ובת"כ עץ ארז יכול כל עץ תלמוד לומר ארז יכול טרף כלומר עלה ממנה ת"ל עץ הא כיצד זו בקעה של ארז ואזוב שאין לו שם לווי כדדרשינן גבי פרה אדומה דאזוב סתם הוא אותו שאין לו שם לווי ואין פחות מטפח נראה דילפינן ליה מדכתי' ביה לקיחה ושני תולעת משקלו שקל והשיעורין הלכה למשה מסיני טעמה פוסלת בצביעת שני תולעת בצביעה תחלה דבעינן לשמה כדילפינן התם בדוכתיה ובת"כ דרשינן אי תולעת יכול כל צבעונין ת"ל ושני תולעת הא כיצד זו זהורית טובה דאית ליה זוהר טוב מצבע תולעת. וד' מינין אלו מעכבין זה את זה כדתנן פרק הקומץ רבה ובגמרא יהיב טעמא דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תהיה עיכובא הוא ומים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם ותנא ושייר ולא חשיב הזאות מצורע דמעכבי נמי כמו שכתבו בתוספות עלה דמתניתין ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולים [דמשמע עץ ארז ואזוב שלמים]. וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתם במים שבכלי ובדם שבו ומזה שבע פעמים כדתניא במתניתין פרק בתרא וכדכתיב בקרא את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ותניא בת"כ יכול לא תהא עמהם בכלל טבילה הואיל ולא היתה עמהם בכלל אגודה דכתיב את הצפור החיה יקח אותה דמשמע דמפרישה לעצמה והדר ואת עץ הארז ואת וגו' דמשמע דאינהו באגודה אחת וקיחה אחת לשלשתן להכי הדר כתב ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה והזאת שבע פעמים דכתיב והזה עליו המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטיהרו וכו' ותנן פרק בתרא לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו והלכתא כתנא קמא ומשמע ליה על המטהר לאחר ידו. ומשלח את הצפור מן העיר חוץ לחומה ואינו הופך פניו לים ולא לעיר ולא למדבר אלא לשדה כדתנן במתניתין דכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה אל מחוץ לעיר משמע דאין הופך פניו לעיר ומדכתיב אל פני השדה משמע לא לים כשהיא עיר יושבת בשפת הים ולא למדבר כשיושבת על שפת המדבר שלחה וחזרה ואפילו מאה פעמים חוזר ומשלחה. ואחר כך מגלח הכהן את המצורע מעביר תער על כל בשרו הנראה ותניא בת"כ וכבס המטהר את בגדיו וכי מה זה בא ללמדנו אם ללמד שיטמא בגדים במגע ולהכי הוצרך לכיבוס ק"ו הוא מימי ספרו שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא במגע דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים אם כן למה נאמר וכבס אחת מלטמא משכב ומושב ואחת מלטמא בגדים וגלח את כל שערו פרט לבית הסתרים דנאמרה תגלחת אחר כך בימי ספרו מה להלן פרט לבית הסתרים כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ודרשינן את כל שערו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו הם הנראה אף כל הנראה פרט לבית הסתרים וה"נ דנאמרה תגלחת פרט לבית הסתרים כרבי עקיבא דדריש ריבויי ומעוטי את כל שערו ריבה את ראשו ואת זקנו מיעט ואת כל שערו יגלח הדר ריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעטה מיעט שבתוך החוטם והיינו דתניא ומגלח כדלעת ואחר כך מכבס בגדיו וטובל כדכתיב וכבס ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו דהיינו שיכנס לפנים מן החומה ומונה שבעה ואף על גב דכתיב וכבס המטהר את בגדיו והדר וגלח את כל שערו כיון דילפינן מימי ספרו והתם כתיב גילוח והדר כיבוס ורחיצה הכא נמי האי גילוח דהכא הוי קודם כיבוס וטבילה דהכא נמי כתיב רחיצה דהיינו טבילה בתר גילוח וכל שלא רחץ אכתי מטמא בביאה ומשכב ומושב ואם כן כיון דטבילה הוי בתר גילוח כיבוס נמי הוי בתר גילוח וכיון שטבל טהור מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. ואסור בתשמיש המטה כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואין אהלו אלא אשתו כדאמרינן ריש פרק ז' מחוסרי כפרה ובמועד קטן ומצורעת מותרת בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ולא אהלה כדאיתא התם.

ב

כל שבעת הימים האלו עדיין הוא מטמא אדם וכלים כדכתיב והיה ביום השביעי וגו' וכבס בגדיו מלמד שהיה מטמא בגדים במגע דהא בגדיו נוגעים בו ומטמא אדם נמי דכל שמטמא בגדים מטמא אדם כדאיתא לעיל וביום השביעי מגלח בתגלחת הראשונה כדילפינן לעיל מהני קרא ומכבס בגדיו וטובל כדכתיב בקרא והוי טבול יום שאוכל במעשר עד שיעריב שמשו ואוכל בתרומה כדתנן פרק בתרא דנגעים וריש ד' מחוסרי כפרה וכתיב בתר קרבן מצורע וכפר עליו הכהן וטהר דהיינו טהר לאכול בתרומה דמעשר מחוסר כפורים נמי אכיל ליה כדילפינן בדוכתיה:

מצות קעז שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה בתגלחת שניה כדכתיב וביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ורחץ בשרו וטהר מלטמא והרי הוא כטבול יום עד שיביא קרבנותיו. כשהוא מגלח אינו מגלח אלא בתער ואם גלח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום כדתנן התם ומייתי לה פ"ג מינין ויליף תער במצורע במה הצד מנזיר ולויים דכתיב בהו תער ואסיק דלרבנן דרבי אליעזר נפקא לן מדכתיב זקנו יתירא במצורע משום דכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו תלמוד לומר וגלח זקנו וגו' והאי גילוח דכהן בתער דכתיב גבי ישראל לא תשחית את פאת זקנך ואי זו היא השחתה שיש בה גילוח זה תער וכיון דאיצטריך זקנו למשרי מצורע בגילוח זקן מכלל דתגלחת מצורע בתער ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום דילפינן מנזיר טמא דאי שייר שתי שערות לא עשה כלום כדילפינן פרק ג' מינין מדכתיב ביום השביעי יגלחנו דמשמע דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח וב' שערות ולא א' או ג' נראה דהוי הלכתא ואינו מגלחו אלא כהן כדדרשינן בסמוך מדכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן ואם שייר שתי שערות וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת והרי היא הראשונה וסופר שבעה ומגלח שניה וכדתניא בתוספתא וכל היום כשר לטהרת מצורע כדתנן פרק ב' דמגלה משום דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו.

ד

תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים ובתוספתא פרק ח' תניא איפכא ומייתי לה הר"ש ז"ל פרק בתרא דנגעים הכי תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו והכי נמי משמע מדאמר לעיל דאם גלח שלא בתער או שייר ב' שערות דלא עשה כלום משמע דתגלחת הוי לעיכובא וכן שאר מצוה שבגופו דהיינו טבילתו והזאתו אבל לא שילוח צפרים וכבוס בגדים שאין בגופו ולכך נראה דטעות סופר הוא מה שכתב הרב ז"ל וכמו שכתב הראב"ד ז"ל ות"כ גבי הזאת שבעה תניא וטהרו בדמים הנעשים בגופו יכול הרי הוא מסולק מטומאתו לגמרי ת"ל ושלח וכבס ורחץ וגילח יכול יהו כולן מעכבין בו ת"ל וטהרו וכתיב נמי התם וטהר מה טהרה דהכא בדבר הנעשה בגופו דהיינו גילוח ורחיצה והזאה לאפוקי שילוח וכיבוס דלא מעכבי משום דאין נעשין בגופו.

ה

שחיטת הצפור והתגלחת ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה כדתניא בסיפא דההיא בריתא בתוספתא פרק ח' ותניא בת"כ זאת תורת המצורע ביום טהרתו מלמד שטהרתו וטומאתו ביום דכתיב ביום בין מצורע לטהרתו אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מנין שחיטת צפריו והזאתו והתגלחתו ביום ת"ל תורת המצורע ביום דמשמע עיקר תורתו ומעשה טהרתו יכול אפילו לקיחת צפריו ושילוחן וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת"ל תורת המצורע ביום ולא אלו תורת המצורע בכהן דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן כדאמרי' אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מנין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת"ל תורת המצורע בכהן ובשחיטה פליגי תנאי התם דכתיב וצוה הכהן ושחט ציווי בכהן שחיטה בכל אדם דברי רבי ר' יוסי אומר אף שחיטה בכהן והרב ז"ל כתב שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה ובתוספתא מתני' הזאה בהדי שחיטת צפור ותגלחת דהוו ביום וכהן ואיפשר דלא דק בלישניה הרב ז"ל והכי קאמר שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה נמי ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה ואלו בכהן ושאר כל מעשיו בין בכהן בין בישראל בין באיש בין באשה וכיון דלא בעינן כהן לא בעיא נמי איש וטעמא דשחיטת צפרים ותגלחת והזאה הוא דבעינן כהן וביום ולא שילוח וכיבוס ורחיצה נראה משום דכיבוס ושילוח לא מעכבי כדאמרינן לעיל ולהכי לא בעו כהן וביום ורחיצה אף על גב דמעכבה לא בעי כהן דרחיצה היינו טבילה וליכא בה מעשה אלא לכניסתו למקוה.

ו

טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית כדתני' בת"כ זאת תהיה תורת המצורע לבית עולמים דהיינו בית המקדש זאת אינה נוהגת בבמה הזאת למעוטי במה שאין קרבן מצורע בה תהיה בזמן הזה דלהכי כתיב תהיה דבזמן הזה נמי מטהרין את המצורע אף על גב דאין בית המקדש קיים כדרבי טרפון בתוספתא ובת"כ דקאמר בעץ ארז זה טהרת ג' מצורעין ורבי טרפון שלא בפני הבית הוה כדמשמע סוף פרק אלו דברים בפסחים ובהאי תוספתא נמי תניא ומטהרין בגבולין וילפינן לה מדכתיב לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ ובת"כ נמי תניא לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ לטהרו או לטמאו כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו לטהרו או לטמאו כהן שמטמאו מטהרו דכיון דפירש למעלה מה שהוא טהור ומה שהוא טמא למה חזר ואמר לטהרו או לטמאו אלא לומר שיטהר או יטמא אפילו בחוצה לארץ ומשמע נמי דכשם שמצוה לטהר כך מצוה לטמא דהקישן הכתו' ומדכת' לטהרו או לטמאו ולא כתב לטהר או לטמא משמע דכהן שמטמאו מצוה לטהרו. והכל כשרין לטהר את המצורע אפי' זב ואפי' טמא כדתני' בתוספת' אבל אין מצורע מטהר מצורע כדתני' נמי התם וכדתניא נמי בת"כ ויצא הכהן אל מחוץ למחנה כהן שאיפשר ליכנס לפנים מן המחנה לצאת מטהר את המצורע דהיינו כהן טמא לאפוקי כהן מצורע דאי אפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה. ואין מטהרין ב' מצורעין כאחת כדתניא בתוספתא [ובפרק ערבי פסחים (קב, ב) גבי אין אומ' שתי קדושות על כוס אחד אמרי' שאין עושין מצות חבילות חבילות ואפשר דגבי [מצורע] (מצות) הוי דאורייתא וילפינן לה הכא מפשטיה דקרא דכתיב (ויקרא יד, ב) ביום טהרתו דמשמע טהרה דכל חד לחודיה] ובפ' ערבי פסחים אמרינן ואין עושין מצות חבילות חבילות ואיפשר דהוי דאורי' וילפי' לה.

ז

עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעין אחרים כרבי טרפון דאמר בזה טהרתי שלשה מצורעין וכדתניא נמי התם הזה בו לחטאת כשר למצורע דאינם נפסלין במלאכה דלא כרבי אליעזר דדוקא חרש הוא דבעינן שלא נעשה בו מלאכה דומיא דמים שבו דהוו מים חיים אבל הני לא וכן צפור משתלחת כיון שמותרת מאחר שנשתלחה וכבר נעשית מצותה ובפרק ב' דקידושין נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה"א כשדה דהוא הפקר ומותר ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטתה כדילפינן פרק האיש מקדש דכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ומשום דלא נימא איפוך כתיב השדה במשולחת דמותרת כשדה שהוא הפקר כדאמרינן לעיל ואיסור הנאה בשחוטה למ"ד לא תאכלו לא משמע איסור הנאה גמרה איסור שחוטה מאיסור משולחת קודם שילוחה דאסורה בהנאה כדתנן במתניתין צפורי מצורע והיינו איסור הנאה לקידושין דמחיים לא שייך אכילה ובשחוטה נמי אסורה בהנאה ואם שחטה שלא בעץ ארז ואזוב נמי אסורה כדתניא התם רבי יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לאוסרה בהנאה. והאוכל כזית מצפור שחוטה עובר על לאו דלא תאכלו מהם ועל עשה דכל צפור טהו' תאכלו הא אסור' לא תאכלו וכדאמרי' לעיל.

ח

אין לוקחין שתי הצפרים מעיר הנדחת כדאמר' פ' שילוח הקן טהורות דכתיב גבי צפרים למעוטי צפרי עיר הנדחת ולהי מנייהו איצטריך למשולחת פשיטא דלעיר הנדחת לאו בר שילוח היא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דיהי' בני אדם צדין אותן אלא אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת ורב פפא אמר לצפרים שהחליפן בע"ז ואיצטריך לשחוטה כדאמרי' לעיל דמשולחת לא אמרה תורה שלח לתקלה ורבינא אמר בעוף שהרג את הנפש ולשחוטה איצטריך דלמשולחת הא בעיא לאיתוייא לב"ד וקיומיה בה ובערת הרע מקרבך ורבא אמר ברישא למעוטי שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון ותיפוק האי לשילוח דתרוייהו ואף על גב דהני אמוראי פליגי בהי מינייהו ממעט קרא דטהורות אי צפרי עיר הנדחת אי חילוף ע"ז אי אחריני דאמרן לעיל אפילו הכי לכ"ע כולהו אסירי אלא דקרא משמע טפי האי מיעוטא למר והאי מיעוטא למר וממילא אימעיטו כולהו. שתי צפרים מצותן שיהיו שוות במראה ובקומה ובדמי' ולקיחתן כאחת אף על פי שאינן שוות כדתנן פר' בתרא דנגעים ותניא בת"כ ולקח למטהר שתי צפרים חיות אלו נאמר צפרים היינו יודעים שהם שנים דמיעוט רבים שנים אם כן למה נאמר שנים שיהיו שוות בכל מנין אף על פי שאינם שוות כשרות ת"ל את הצפור האחת את הצפור החיה משמע אע"פ שאינן שוות באלו הדברים כשרות. לקחן לשם איש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לאדם כשרות לבית המנוגע לבית כשרות לאדם דכתיב ולקח למטהר לשם המטהר כדאמ' לעיל ריש פרק.

ט

שחט אחת מהם ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה כדתנן התם ואם נמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה כדתנן נמי התם דכיון דלא מעכבי לקיחתן כאחד יכול ליקח שניה ולא נאסרה השחוטה כיון שלא היתה דרור או שלא היתה כשרה דכשרה בעינן דכתיב חיות טהורות ולא טרפות אי נמי כדאמרינן פרק האיש מקדש דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מה מכפר בעינן כשר אף מכשיר כדאי' התם. נשפך הדם מניחי' את המשתלחת עד שתמות דכיון דנאסרה השחוטה אסורה המשתלחת מתה המשתלחת קודם הזאת דם השחוטה ישפוך הדם כדתנן נמי התם וטעמא דבעינן טבילה המשתלחת ועץ ארז ואזוב ושני תולעת בדם השחוטה וכיון דלא מצי לאטבולי המשתלחת שכבר מתה לא טביל נמי ג' מינין כדכתיב את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז וגו' וטבל אותם דמשמע כולהו בהדי הדדי ובעודה חיה כדכתיב את הצפור החיה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.