שער המלך/טומאת צרעת/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ טומאת צרעת י

יא

ומטמא

משכב ומושב כו'. עיין בתוס' פ"ק דיומא ד"ו ע"ב ד"ה שמטמא שכתבו שרש"י ז"ל חזר בו ממ"ש פ' א"ד דמצורע אינו מטמא מו"מ לטמא אדם ובגדים אלא לטומאה קלה דאתו מק"ו מזב כו' יע"ש וכפי דברי רש"י המוצגים לפנינו שם נרא' שדברים אחדים ושפה אחת הן שכ"כ שם וז"ל בד"ה זב וז"ל אבל מצורע אע"ג דתניא בתוס' דמטמא מו"מ לאו אב הטומאה היא לטמא אדם ובגדים אלא לטמא אוכלין יע"ש ואפשר לומר שכונתו דמצורע אינו עושה משכב לטמא אדם ובגדים שעליו כזב אלא לטמא אדם כדי לטמא אוכלין מיהו אדם וכלים מיהא מטמא במגעו דמיעוטא דזבה לא אהני אלא למעוטי שאינו מטמא אדם ובגדים שעליו כמו זב אבל לטמא אדם ולעשות ראשון לטומאה כדי שיטמא אוכלין מיהא מטמא מק"ו דאהני קרא ואהני ק"ו ומשום הכי הכא בשמעתין דקיימינן השתא לבועל נדה שאינו מטמא משכב ומושב שלו אדם וכלים במגעו אלא אוכלין דוקא כדין ראשון לטומאה שאינו מטמא אדם וכלים וכדאיתא בפרק בנות כותים שפיר כתב רש"י ז"ל ולא לטמא אדם וכלים כשאר כל עושה מו"מ כגון זב ומצורע דטומאתן אב הטומאה לטמא אדם וכלים ודייקי דברי רש"י ז"ל שכתב לטמא בגדים כמ"ש בפסחים משום דמצורע אינו מטמא בגדים שעליו אלא אדם וכלים במגען גם מדברי התוס' ז"ל שם נראה שהבינו כדברי רש"י ז"ל כמ"ש הכא דמצורע אינו מטמא מו"מ לטמא בגדים במגעו ואפשר דמשמע להו הכי ממ"ש לאו אב הטומאה לטמא אדם כו' ואם איתא הא ע"כ אב הטומאה הוא מדמטמא אדם וכלים אלא שאינו מטמא בגדים שעליו והכי הול"ל אע"ג דתניא כו' לאו לטמא בגדים שעליו אלא לטמא אדם ובגדים במגען ועיין ברש"ל שם ודוק מיהו מ"ש דמצורע ואבן המנוגעת אתו בק"ו מזב לטומאה קלה קשה שהרי מת יוכיח דאע"ג דמטמא בביאה אינו עושה מו"מ כדתנן במס' זבים פ"ד מ"ה. ועיין בתוס' בפרק דם הנדה ואפשר לומר דס"ל דמת נמי מטמא מו"מ לטומאה קלה מקל וחומר דזבים וההוא מתני' דזבים דקתני חומר בזב מבמת כו' איירי לטומאה חמורה דמת אינו מטמא טומאה חמורה ממיעוטא דזב ומתני' דהכא דקתני אלא שחמור ממנו בועל נדה שמטמא מו"מ לטומאה קלה היינו דוקא לטמא מת שאינו מטמא בביאה ולא אתי מק"ו מזב אבל מת גופיה ה"נ דמטמא טומאה קלה כיון שמטמא בביאה ואתי מק"ו מזב ועיין בפיה"מ לרבינו פ"ג דזבים מי"א שכתב דמת אינו מטמא משכב ומושב אפילו טומאה קלה אלא שאכתי קשה דבת"כ תניא דקמ"ז הזב ולא טמא מת והלא דין הוא ומה הזב שאינו טעון הזאה שלישי ושביעי מטמא משכב ומושב. טמא מת שטעון הזאה שלישי ושביעי אינו דין שמטמא מו"מ כו' והשתא קשה דכפי דבריהם דמיעוטא דזב לא אהני אלא לטומאה חמורה אבל לטומאה קלה אתי בק"ו א"כ ה"נ נימא הכי שמטמא טומאה קלה מק"ו דזב ובמתניתין בהדיא קתני דאינו מטמא טומאה קלה וצ"ע כעת: עוד ראיתי לעמוד עמ"ש התוס' ז"ל שם וז"ל ולי הוקשה על מה שפי' התוס' כו' דהיכי אתו מק"ו דזב דאיכא למיפרך מה לזב שעושה מו"מ לטומאה חמורה מיהו הא ל"ק דאיכא למימר בועל נדה יוכיח וראיתי להרב חד"ה ז"ל שהקשה וז"ל ק"ק במה שפירש דמצורע ואבן המנוגעת אתו מק"ו מזב כו' ואם ניפרוך מה לזב שכן מטמא מו"מ כו' צ"ל ובועל נדה יוכיח דאתי חדא מתרתי הוה ליה לפרושי בפשיטות טפי חדא מחדא דמצורע ואבן המנוגעת אתו בק"ו דבועל נדה יע"ש ולי נראה ליישב במאי דקשה עוד אבריית' דריש פרק דם נדה דהיכי בעי למילף דאבן המנוגעת מטמא מו"מ מק"ו דזב הא איכא למיפרך מה לזב שכן מטמא במשהו תאמר באבן המנוגעת ששעורו כב' גריסין כדנפ"ל מקרא בת"כ וכי האי גונא פריך תלמודא בפרק א"ד גבי שילוח מחנות דלא אתיא מק"ו דבעל קרי משום דאיכא למפרך מה לב"ק שכן מטמא במשהו ולכן נראה דהך ברייתא ס"ל כר"נ דס"ל דזב צריך כחתימת פי האמה וכדמשני התם תלמודא לר"ש דס"ל הכי וא"כ מש"ה לא אתי חדא מחדא מצורעת ואבן המנוגעת מק"ו דבועל נדה משום דאיכא למיפרך מה לבועל נדה שכן חמור דמטמא במשהו דאפי' ראתה דם כטיפת חרדל הבועלה טמא לכ"ע משא"כ מצורע דבעינן כגריס אלא חדא מתרתי כי פרכת מה לבועל נדה שמטמא במשהו איכא למימר זב יוכיח דאע"ג דאינו מטמא במשהו מטמא מו"מ וכי פריך מה לזב שכן עושה מו"מ לטומאה חמורה איכא למימר בועל נדה יוכיח ודוק: עוד כתבו התוספות דבועל נדה מטמא כ"ח בהסט כמו שהוכיח שם ר"י מדאמר בפ' ב"כ מה היא מטמא' כ"ח אף הוא מטמא כ"ח שאין מטמא מגבו מ"מ מטמא בהיסט צ"ע שהרי התוס' כתבו בפרק תינוקת דף ע"א ע"ב ד"ה מערה משם דבועל נדה מטמא במשא ואינו מטמא בהיסט שכן כתבו וז"ל ואומר ר"י דל"ק מידי דאפילו אם מטמא במשא כנבלה היינו דמטמא את הטהור הנושאו אבל כשהוא נושא את הטהור כגון הכא שהוא נושא המים לא מטמא כדאמרינן בפ' ר"ע זה הסיטו של זב שלא מצינו לו חבר בכל התורה עכ"ל וא"כ נמצאו דברי ר"י סותרים וצ"ע: וראיתי להרב חד"ה ז"ל שם שהקשה לדעת ר"י דבועל נדה אינו מטמא בהיסט מההיא דפ' בנות כותים והיא הראי' שהביאו התוס' ז"ל בפ"ק דיומא והנראה שאשתמיט מיניה ז"ל מדלא הזכירו על דל שפתיו. ולי נראה שהתוס' בפרק תינוקות ס"ל דהא דאמרינן בפרק בנות כותיים מה היא מטמא' כ"ח אף הוא מטמא לאו למימרא דכמו שהיא מטמא' כ"ח בהיסט אף הוא מטמא בהיסט וכמו שנראה מדברי רש"י שם וכן כתב הרא"ם והרב ק"א ז"ל אלא ברייתא ה"ק דאלו לא נאמר ותהי נדתה עליו הייתי אומר דבועל נדה דינו כנוגע בה דהוי ראשון לטומאה וראשון לטומאה אינו מטמא אדם וכלים במגען להכי כתיב ותהי נדתה לומר מה היא אב הטומאה ומטמאה אדם וכלי חרס אף הוא כן וכ"ח דנקט לרבותא כמ"ש התוס' והר"ש מיהו לענין טומאתן חלוקים הם דנדה מטמא כ"ח בהיסט ובועל נדה אינו מטמא אלא מאוירו ואין זה מן הדוחק שהרי לדעת הר' אברהם זעירא ורבינו ישעיה שכתב הרא"ש ז"ל בפ' מצורע בד"ה ותהי נדתה חלוקת מה היא מטמאה אדם אף הוא מטמא אדם ה"נ מתפרשה ולא משוי להו לגמרי אלא לטמא אדם מיהו חלוקים הם שנדה מטמא' אדם לבגדים שעליו ובועל נדה אינו מטמא בגדים שעליו ה"נ איכא למימר גבי כ"ח דלא משוי להו אלא לענין קבלת טומאה דמקבלים טומאת הנדה מיהו בעיקר דינא חלוקים הם כמ"ש ועיין בהרב מש"ל ז"ל ה' מטמאי מו"מ דין א' ואפשר שדעת התוס' ג"כ כדעת רבינו ישעיה דבועל נדה אינו מטמא אדם לטמא בגדים שעליו וכן הוא דעת הר"ש ז"ל בפ"ק דכלים ובהכי ניחא מתני' דריש כלים דקתני למעלה מהם זובו של זב שמטמאין במגע ובמשא כלומר לטמא בגדים שעליו מה שאין הנבלה ובועל נדה מטמא ואין צורך למ"ש הרב חד"ה יע"ש ועיין בהרע"ב ודו"ק:

· הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.