שער המלך/ביאת מקדש/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ ביאת מקדש ו

י

כהן

שעבד ונמצא חלל כו' ואם עבד לא חלל כו'. כתב מרן וז"ל ולכאורה הוה משמע דלא מכשרינן אלא מה שעבד קודם שנודע כו' ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודה כו' מהי תיתי לן לומר שאם עבד לאחר שנודע חילל כו' יע"ש וקשיא לי טובא לדעת רבינו ז"ל דבפרק האומר אמרי' מעשה במגורה ביבנה כו' ונמצאת חסרה כל טהרות שנעשו על גבה למפרע היה ר"ט מטהר כו' אר"ט משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה שעבודתו כשרה והק' בתו' דמאי משל הוא זה הרי בבן גרושה אפילו נודע שפסול הי' בשע' עבודה אפי"ה עבודתו כשרה ובמקוה כה"ג טמא למפרע אפילו לר"ט ותי' משם ר"י דבתרתי פליגי כו' ופליגי נמי במקוה שטבל בו כהן ועבד עבודה ובאו עדי' והעידו שהיה המקוה חסר קודם הטבילה דלר"ט כשרה העבודה מידי דהוה אבן גרושה ואהא קאי המשל א"ד יע"ש והשתא לדעת רבינו ז"ל אכתי קשה דמאי משל הוא זה דבן גרושה שאני דאפילו עבד אחר שנודע עבודתו כשרה משא"כ במקוה דאם עבד עבודה אחר שבאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר דעבודתו פסולה כדקי"ל בעלמא דטמא מחלל עבוד' ועיין בהריטב"א ז"ל שתי' לקו' התו' הלזו משם הרמב"ן דבן גרוש' ובן חלוצה לא הכשירה תורה עבודתו למפרע אלא כשנמצא ס' אבל כשנמצא ודאי חלל לכ"ע עבודתו פסולה ועוד תי' שם תי' אחר יעש"ב והמעיין יראה שלדעת רבינו לא יתכן שום א' מהתי' האלו והדבר צ"ע ועוד ק' טובא דבפ"י מה' תרומות דין י"ב כתב רבינו וז"ל וכן כהן שהיה אוכל תרומה ונודע לו שהוא בן גרושה הרי אלו משלמין הקרן בלבד ואם היה ע"פ הרי אלו פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול וכתב מרן שם וז"ל וסובר רבינו דלא פליגי הני תרי לישני דבתרומה בע"פ פטור לגמרי מטעם דזמנה בהול ושאר הימים כיון דאכיל' תרומה איקרי עבודה ורחמנא אכשריה בדיעבד קודם שנודע אינ' כזרים לו ולכך פטור מן החומש כו' יע"ש והשתא ק' טובא דלפי דעת רבינו דחלל שעבד אפילו אחר שנודע עבודתו כשרה א"כ כיון דרבינו ז"ל פוסק כלישנא בתרא דטעמא דר"י משום דתרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר אם כן הי"ל לרבינו לפסוק דחלל שאכל תרומה אינו משלם אלא קרן בלבד ואיך כתב מרן דרחמנא אכשרי' קודם שנודע והלא אפילו אחר שנודע נמי וצ"ע כעת והתוספות ז"ל בפ"ב דתעניות די"ז ע"ב ד"ה דבר זה מתורת משה לא למדנו הק' וז"ל וא"ת נילף מק"ו ומה ב"מ שמותר באכילת קדשים אסור בעבודה ערל שאסור באכילה אינו דין שאסור לעבודה וי"ל דחלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה כדאמרינן פ' האומר כו' יע"ש הנה מבואר שדעתם כדעת רבינו דס"ל דחלל שעבד אחר שנודע עבודתו כשרה ושלא כדעת ר"י שכתבו פרק האומר דאי הוה ס"ל דאחר שנודע עבודתו פסולה ליכא למימר יוכיח כלל כמובן הן אמת דק"ט לדבריהם ז"ל דברפ"ב דזבחים אמרינן דתנא רבי ישמעאל מייתי דזר מחלל עבודה מק"ו מב"מ ומה ב"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה לב"מ שכן עשה בו כו' והשתא לדעת התוס' ז"ל ה"נ איכא למיפרך חלל יוכיח שאינו אוכל ועבודתו כשרה דתו לא אתייא במה הצד כלל ומצאתי בשיטה מקובצת כ"י למס' סנהדרין ס"פ כ"ג שהביא משם נכדו של הר"ש מישנ"ץ כתי' התוס' דבפ"ב דתעניות וכתב עוד וז"ל וא"ת דבפ"ב דזבחים דיליף זר מק"ו דב"מ לימא הכי חלל יוכיח וי"ל משום דאיכא למיפרך מה לחלל דמזרע כהונה אתייא מיהו בפ' האומר מוכח דמה שאינו מחלל היינו דוקא בדלא ידיע ליה בשעת עבודה כו' א"ד יע"ש ונראה שזה היתה דעת התוס' ז"ל ואולם אכתי תמה אני על תי' זה דמה יענו למאי דאמרינן התם סמוך ונראה גבי אונן דמחלל עבודה דנפ"ל לתנא דבי רבי ישמעאל מק"ו דב"מ והשתא אמאי לא פריך חלל יוכיח שאינו אוכל ועבודתו כשרה דהכא ליכא למיפרך מה לחלל שכן מזרע כהונה שהרי כהן אונן נמי מזרע כהונה ולכן נראה דכיון דהא דחלל שעבד עבודתו כשרה פלוגתא דר"א ור"י הוא דר"א ס"ל דחלל שעבד עבודתו פסולה איכא למימר דתנא דבי ר"י דמייתי דכהן אונן דמחלל עבודת' מק"ו דב"מ ס"ל כר"א דחלל שעבד עבודתו פסולה ומש"ה ל"ק חלל יוכיח וההיא דר"ח רפ"ב דתעניות דקא' דבר זה מתורת משה לא למדנו אתיא אליבא דר"י דהלכתא כותיה מיהו אכתי ק' דאמרי' התם רב משרשייא אמר אתיא מק"ו דיושב ומה יושב שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל והשתא אמאי לא פריך חלל יוכיח ולומר דרב משרשייא ס"ל כר"א הא ודאי דחיקא מילתא טובא דקי"ל דאין הלכה כר"א דשמותי הוא וכמו כן קשה על רבינו ז"ל דבפ"ב מה' אלו דין ז' כתב ומנין שעבודת האונן פסולה מק"ו ומה ב"מ שאוכל אם עבד חילל אונן כו' והשתא קשה דלפי מה שפסק ז"ל דחלל שעבד עבודתו כשרה אפילו לאחר שנודע ק"ו פריכא איהו דאיכא למימר חלל יוכיח ולדעת רבינו ז"ל אפשר ליישב דס"ל דפירכא דחלל יוכיח ליכא למיפרך משום דאיכא למימר מה לחלל שכן אוכל בפסח וכמו שכן ראיתי בתוספ' הרא"ש שדחה תי' התוס' הלזו מטעם זה יע"ש בשיטה מקו' אכן לדברי התוס' ז"ל ק"ט מההיא דרב משרשייא וצ"ע והתוספות ז"ל פ"ב דכתובות דכ"ג ד"ה עידי טומאה הק' משם ר"ת לפירש"י שפי' דבשבויה הקלו משום דאין בו אלא לאו וז"ל וק' לר"ת דבשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנו ע"ג המזבח בשבת יע"ש ודבריהם תמוהים דכיון דקי"ל דחלל שעבד עבודתו כשרה פשיטא ודאי דאינו חייב סקילה וכבר ראיתי להפר"ח בליקוטיו בספר מים חיים שתמה על ר"ת כן והניחו בצ"ע והנר' לע"ד שדעת ר"ת כדעת הרמב"ן שכתבנו לעיל דבן גרושה לא הכשירה תורה למפרע אלא בשנמצא ס' חלל אבל ודאי חלל עבודתו פסול' (ועיין בפ' ד' אחין דל"ג ע"ב דפרכינן התם זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ופרש"י ואין כאן משום זרות נראה מדבריו דמשום שבת מיחייב אע"ג דשחיטה בזר כשרה ודוק):
ואולם תמה אני על דברי הרמב"ן דבפ' אלו דברים דע"א מוקמינן לפלוגתייהו דר"א ור"י גבי כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה דר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר דה"ט דר"י משום דתרומה איקרי עבודה ועבודה אכשריה רחמנא דתנן היה עומד ומקריב כו' והשתא לפי דעת הרמב"ן ז"ל עכ"ל דההיא דתרומה איירי נמי בנמצא ס' בן גרושה דודאי חלל כיון דעבודתו פסולה ה"נ מחייב קרן וחומש לר"י וכיון שכן ק' טובא דבס' חלל היכי מחייב ר"א קרן וחומש הא קי"ל המע"ה ובהדייא תנן פ"ז דתרומות ב' קופות אחת של תרומה וא' של חולין ואין ידוע איזה מהן תרומ' ואכל זר א' מהן ה"ז פטור שהמע"ה ובריש פ' נושאין על האנוסה תנן כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה כו' הגדילו התערובות ושחררו זה א"ז אינן אוכלים בתרומה ואם אכלו אין משלמי' קרן וחומש וכתבו התוס' שם וז"ל נהי דאין משלמין מ"מ צריכים להפריש משום כפרה יע"ש ואולי שלדעת הרמב"ן מאי דקתני ר"א מחייב קו"ח מיחייב להפריש קאמר ומשום כפרה ולעולם דאינו מחייב ליתנ' לכהן וזה דוחק ולדעת רבינו ז"ל שכתב בהלכות תרומות הכהן שאכל תרומה ונודע שהוא בן גרושה משלם את הקרן וכתב מרן דה"ט משום דחומש הוא דתלי רחמנא בזר גמור אבל הקרן חייב כל היכא דאינו כהן גמור ואינו ראוי לאוכלו וס"ל דר"י פוטר דקתני מתניתין מטעמא דתרומה איקרי עבודה היינו דוקא לחומש בלבד ק"ל מהא דתנן פרק קמא דמכות כיצד העדים נעשים זוממים מעידים אנו על איש פ' שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה אלא לוקה מ' ורבינו ז"ל פ"ב מה' סנהדרין דין ח' כתב וז"ל עדים שהעידו על אחד והרשיעו רשע שאין בו לא מיתה ולא מלקות ולא חיוב ממון ואחר כך הוזמו הרי אלו לוקין כו' כיצד העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו נתגרשה אמו כו' והוזמו הרי הן לוקין עיין שם והשתא לדעת רבינו קשה הרי בעדות זה יש בו חיוב ממון שהוא חייב לשלם את הקרן על התרומה שאכל ואפילו לר"י ואיך כתב דאין בו חיוב ממון בעדות זה ומצאתי להרמב"ן ז"ל בשיטה כ"י למסכת מכות שהקשה וז"ל ואם תאמר אמאי לא משלם הא מפסיד ליה מיניה אכילת תרומה ושאר מתנות כהונה איכא למימר גרמא בעלמא הוא ופטור חדא דלא ברי היזקא כדינא דגרמי ועוד דל"א דדאין דד"ג אלא בשגרם והפסיד אבל זה לא הפסיד כלום שהרי אינו בן גרושה על פיהם ורחמנא אמר כאשר זמם לעשות ולא כאשר זמם לגרום ואיכא נמי לפרוקי דכיון שאי אתה מקיים בהם כאשר זמם בעיקר עדותם שהוא הפיסול אין אתה יכול לקיים כאשר זמם בתשלומין א"ד והרואה יראה ששום א' מהתי' הללו אינו עולה למה שהקשינו לדעת רבינו ז"ל דאי משום טעמא דגרמא לא שייך למה שבאים לחייבו ממון על מה שאכלו כבר ותי' הב' נמי ליתא לדעת רבינו דתלי טעמא מפני שאין בו חיוב ממון דמבואר מדבריו שאם הי' בו חיוב ממון היו חייבים לשלם אע"ג דאין אתה יכול לקיים כאשר זמם בעיקר עדותם ולומר דמתני' מיירי בכהן שלא אכל תרומה מימיו זה ממה שאין האוזן יכולה לשמוע וכעת צ"ע:
טעם המלך

א)

מה שהעלה הרב מאי דקתני רבי אליעזר מחייב קרן וחומש מחייב להפריש קאמר ומשום כפרה וסיים שהוא דוחק לדידי מוכחא מלתא אף בלא דעת הרמב"ן. דהא באמת בלא"ה קשיא על ר"א דמיחייב קרן וחומש למי מחייב ולמי ישלם הא אמרינן בחולין (ק"ל א) אר"ח המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם פי' במתנות כהונה שלא בא עדיין ליד כהן איבעית אימא דכתיב זה כו' ואיבעית אימא דהוי ממון שאין לו תובעין א"כ הכי נמי האי כהן שהי' אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה למי מחייב קרן וחומש דהא אם נתן הבעל הבית התרומה לדידי' שהיה סובר שהוא כהן וא"כ כעת שהוא אינו כהן הרי עכ"פ לא בא ליד כהן אחר ומי זכה בו זולתו ולמי ישלם והלא אין הדבר גרוע ממי שאכל מתנות כהונה בשלא הגיע ליד כהן וה"ה בתרומה כמו שהסיק הש"ס שם בחולין ואפילו אם אכל אחר היינו שבע"הב הפריש התרומה או מתנות כהונה ובא אחר ואכלם אינו חייב עליו לשלם כלל ואפילו בעלי' לא צריך לשלם מידי דהא אין לבעלים זכות בזה אלא טו"ה וטוה"נ אינו ממון בזה ועיין בפר"ח סי' ס"א עייש"ה ואנחנו בעניותינו הארכנו בזה במקומו הראוי לו בחבורינו הגדול ת"ל (וכן פירש הרמב"ם פ"ט מהלכות בכורים הלכה י"א) עייש"ה וע"כ דזה ליתא דמאי דאמר הש"ס חולין המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם או מדכתיב זה משפט הכהנים או משום דהוי ממון שאין לו תובעין היינו שאכלו במזיד אבל אם בשוגג אכל התרומה ודאי מחייב קרן וחומש משום כפרה וכן כתבו תוס' בהדיא בכתובות (ל"ב) ד"ה זר שאכל בס"הד וז"ל ואפילו אכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו וחומש לכהן והיינו שכוונו למה שבארנו אם אכל הבע"הב תרומה טרם שבא ליד כהן והיינו תרומת עצמו אפ"ה משלם קרן לעצמו דבקרן הוי ממון שאין לו תובעין והוא בעצמו זכה בו או מצד זה משפט הכהנים וחומש משום כפרה עכ"פ הכא במשנתינו קשיא דקתני משלם ק"וח למי משלם קרן וחומש ואף אם החומש משלם לכהן מצד כפרה מ"מ למי משלם הקרן הא בקרן זכה כדעת התוס' וע"כ דמאי שאמר משלם קרן וחומש היינו שצריך להפריש קרן וחומש והקרן משלם לעצמו וחומש למי שירצה דרבי אליעזר סובר דהאי נמי מקרי בשוגג ומאי דוחק לפ"ז לדעת הרמב"ן דאפילו החומש לא צריך לשלם יען שהוא ספק ורק צריך להפריש משום כפרה ואח"כ מעכב לעצמו ואדרבה יש קצת ראיה לדברי הרמב"ן דחומש דומיא דקרן מה קרן כונת ר"א דמפריש ומשלם לעצמו ה"נ חומש דאי לא כרמב"ן כל כי האי גונא הו"ל לפלוגי וע"כ דבחדא מחתא נינהו האי משלם קרן רק אפרושי קאמר:
ובחדושי אמרתי לתרץ בזה דקדוק צח ונכון על מה שאמר הש"ס בחולין (ק"ל א) שם ת"ש בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום כו' ולכשיחזור ישלם דברי ר' אליעזר אר"ח מדות חסידות שנו כאן א"ר חנא תני ישלם כו' ועוד מדר' אליעזר ליקום וליתב וקשה טובא אמאי לא ליקום וליתב מדר' אליעזר דהא רב גוברי' הוא ומאי חטא ר' אליעזר דמדידי' אין להקשות. ואמרתי דודאי מדרבי אליעזר בלא"ה מוכח דלא ס"ל כרב חסדא בהאי דמזיק מתנות כהונה מדר"א מחייב הכי קרן וחומש וז"ל מדר' אליעזר ליקום וליתב בתמי' הא לדידי' ודאי לא ס"ל האי דרב חסדא ורב חסדא רק אליבא דר' יהושע אמר למילתי' קל וצח:
והשתא דאתאן לזה פרקתי נמי קושית הרב פה ממתני' מכות דמקשה דהא יש לקיים הזמה בממון דהא חייב לשלם הקרן על התרומה שאכל. ונראה דלא קשה דודאי כיון שכ' הרמב"ם דחייב בקרן ופטור מחומש האי דמחייב בקרן לאו משום כפרה כלל כיון דפטור מחומש וכמו שקיי"ל במתניתין דתרומות משנה ד' זה הכלל כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל וכל המשלם את הקרן ואינו משלם חומש התשלומין חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל והרי כתבו תוס' כתובות (ל"ב) ד"ה זר שאכל דכל מקום שכהן אינו מוחל טעמא משום כיון דלכפרה היא לכך אינו יכול למחול ובכל מקום שהכהן יכול למחול היכי דאין התשלומין משום כפרה אלא משום גזל כשאר בעלים וא"כ נקוט כללים אלו בידך כיון שכתב הרמב"ם דפטור משום חומש ע"כ התשלומין לאו משום כפרה דאי משום כפרה אי אפשר דלא לחייב חומש וע"כ רק משום דאכל מאי דלאו דידי' כיון דאינו כהן גמור וצריך לשלם הקרן ועכ"פ קשיא אמאי משלם הא הו"ל כאוכל מתנות כהונה או שהזיקן כאשר בארנו לעיל והדבר קצת צריך עיון. וע"כ לומר כיון דפסק הרמב"ם (פ"ט מהלכות בכורים) דהמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם משום דהוי ממון שאין לו תובעין וכ' שם הרב הכ"מ דלכך נקט הרמב"ם האי טעמא משום דהוי ממון שאין לו תובעין ולא נקט לישנא קמא דכתיב זה משפט הכהנים לפי דהרמב"ם רצה לומר דעכ"פ חייב לשלם לצאת ידי שמים דאי משום זה פטור אפילו לצאת י"ש דהתורה פטרו ואי משום דהוי ממון שאל"ת חייב לצאת י"ש כמ"ש תוס' חולין (ק"ל ע"ב) ד"ה ואבע"א וכן כתב הרא"ש שם וכל הפוסקים אחריהם ולפי"ז הכי נמי מאי דכתב הרמב"ם דחייב בקרן היינו לצי"ש אבל באמת אי אפשר לשום כהן לתבוע משום דהוי ממון שאל"ת. ומעתה נחזי אנן דזה הוא הדין באמת באחד שנודע לו שהוא בן גרושה והעדים מעידים אמת א"כ חייב לשלם לצאת י"ש אבל הכא במשנתינו שהוזמו עדים ועל שקר היו מעידין א"כ א"א לקיים הזמה בממון דעדים אמרו על מה אנו משלמין לו דמי התרומה שאכל הלא לא חייבנו דבר דהא הוא לא היה משלם כלל דבב"ד לא היו מוציאין ממנו משום דהוי ממון שאל"ת ולצאת י"ש הלא לא היה משלם דבר דהא הוא היה יודע ששקר הוא ואין הוא בן גרושה וא"כ לא היה משלם לצאת י"ש ואם יש לומר דאיירי המתני' כ"ז שלא הוזמו לא היה יודע הכהן שהעידו עליו בעצמו אם שקר הדבר ואולי האמין להם והיה משלם לצאת ידי שמים חדא דזה צריך חקירה ומדברי הרמב"ם הלכות עדות משמע מכמה מקומות שדין הזמה לא שייך כלל אם אין הבעל דבר שהעידו עליו מכחישן וכתבנו מזה במקומות ארוכות ועוד מאן יימר לן אם כזאת מחייבין העדים ממון אם לא שחייבוהו ממון שמוציאין ממנו בב"ד והדבר צריך שקידה אם עדים מחייבין אחד בדבר שאין התשלומין אלא לצאת י"ש והוזמו אם חייבים כלל בהזמה דהעדים יכולין לומר מי יודע אם ישלם אם לא ישלם וגם בזה אנכי עמדתי בזה בהל' עדות והבאתי כמה ראיות לכאן ולכאן ופה אין מקום המאסף ומה שיש להקהות מענין פדיון הבן שהוא דבר מסוים לשעבר ויש לו תובעין דאם הוא אינו כהן הרי אין הוא פדוי וצריך לפדות את עצמו ע"י כהן אחר וא"כ הרי שייך הזמה כ"ז כתבתי במ"א ואין להאריך כאן:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.