שער המלך/אישות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ אישות ד

יט

קדשה

באוכל כו' ששוה פחות מפרוטה ה"ז מקודשת מס' שמא שו"פ במקום אחר. מימרא דשמואל פ' קמא דקדושין די"ב ודע שאני מסתפק בדין זה אם היינו דוקא בקדשה סתם בדבר שאינו שו"פ בהא הוא דחיישינן שמא שו"פ במדי ומקודשת מס' אמנם במפרש ואומר לה הרי את מקודשת בכלי זה ששו"פ ואינו שו"פ באותו מקום אינה מקודשת כלל ואפי' שו"פ במדי וטעמא רבה איכא במילתא דבשלמא בנתנה לה סתם הרי נתרצית היא להתקדש בפחות משו"פ אלא שמדין תורה הוא דאינה מקודשת משום דבעינן שיתן לה כסף דהיינו פרוטה ופחות משו"פ לא מקרי כסף והילכך איכא לספוקי שמא שו"פ במדי ונמצא דהרי שוה כסף האמור בתורה אמנם באומר לה בהדיא ששו"פ ודאי דאינה מקודשת כלל משום שדעתה ודאי היתה שיהא שו"פ במקומה ולא אמה ששוה במדי. ונראה להביא ראיה לזה ממ"ש רבינו פ"ז מה' אלו דין י"ט אמר לה הרי את מקודשת בבגדים אלו שהן שוים חמשים דינרים כו' ואם אינם שוים אינה מקודשת אשר מבואר מדבריו דאינה מקודשת כלל קאמר והשתא קשה דהיה לו לומר שהיא מקודשת מס' שמא שוה חמשים דינרים במדי וכמ"ש בכל המקומות דמקודש' מס' משום חשש זו אלא נראה ודאי דכל שפירש ואמר שוה חמשים או ש"פ אין דעתה אלא על מה ששוה באותו פרק ובאותו מקום ואולם לדעת החולקים על רבינו וס"ל דאפי' ידוע ששו"פ במקום אחר אינה מקודשת דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ומשום גזרת הרואים נגעו בה דשמא יש כאן אחד מאנשי מדי ואם יראה שאין אנו חוששין כאן אף במקומו לא יחוש נראה ודאי דאפי' במפרש לה ששו"פ הרי זו מקו' מספק משום חששה זו ולפי זה צ"ל דכי פרכינן בגמרא הא לא שוו חמשים לאו למימרא דאינה מקו' כלל אלא הכי פריך כיון דלא שוו חמשים היכי קאמר רב דא"צ שומא ומקודשת ודאי היל"ל דמקודשת מס' שמא שוה חמשים במדי. ואמנם יש לפקפק בזה ממה שהטור ז"ל בסימן ל"א הביא סברת החולקים על רבי' בחשש שמא שו"פ במדי וכתב שלזה הסכים הרא"ש ז"ל ובריש סי' הנז' כתב וז"ל אם אמר לה התקדשי בחפץ זה ששוה חמשין זוזי כו' אם מצא אח"כ ששוה חמשין זוזי מקודשת אשר נראה מדבריו דאם אינו שוה אינה מקודשת כלל וכמ"ש רבינו מדלא ביאר הדבר ולא ידעתי למה שהרי מבואר דבמפרש נמי איתא להאי חששה שמא שוה חמשין במדי ואפי' במקומו לא יחוש וכעת דין זה צל"ע ודע דבפ"ק דקדושין סמוך ונר' למימרא דשמואל אמרינן ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רבי חנינא וקמשער אי אית ביה שוה פרוטה אין ואי לא לא ופרכינן והאמר שמואל חיישינן ומשני ר"ח לא סבר להא דשמואל כו' וכתבו התו' בד"ה ר"ח וז"ל הכא לא מצי לשנויי הא בקדושי ס' כדלעיל משום דאיירי שקדש' אחיו כו' הנה בדברי התו' הללו צווחו בו קמאי דקמאי דאמאי הוצרכו לומר שקדשה אחיו דהא ע"כ ר"ח לא חייש לדשמואל כלל להצריכה גט מדאמרו לו רבנן והאיכא סהדא באידית כו' ועל כרחין אותם רבנן לא היו רוצים לומר דהיא מקודשת ודאית אלא מס' דניחוש לקלא אלמא דר"ח אפי' ס' אינה לדעתו ועוד דאי ר"ח חייש לדשמואל א"כ לא התירה לאחרון אם לא אצטריכה גט מן הראשון ואמאי פרשו רבנן מההיא משפחה ואין לומר דאותה אשה נשאת לשני בלא גט כיון שאפי' ר"ח היה מצריכה גט ועוד מאי האי דקאמר ר"ח לאו כל כמינך דאסר' לך אבתרא והא בלא"ה נמי אסור לשני בלא גט מן הראשון ולאחר שגירשה אפי' מאמין לדבריה נמי הרי היא מותרת לשני כל זה הוקשה להו בדבריהם הלא בספרתם ועיין במוהריט"ץ סי' ובמוהרימ"ט ז"ל: ואנכי שיירתי דרך לעצמי כלפי מה שראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל לקמן סמוך ונראה שהעמיד הא דרב חסדא דמעשה שהיה בשנשאת לב' ועל פי זה יישב דברי הרא"ש בתשו' ודברי תוס' ר"י ע"ש ואף שמוהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' צ"ב הרבה להקשות על דבריו והוכיח מדברי המרדכי דמעשה דר"ח באירוסין הוה מ"מ מסתייה דרב גובריה אמרה ולא נפלאת היא ליחס סברא הלזו לדברי התוס' ואף גם זאת דאיכא למימר דקושט' דמילתא ס"ל להתוס' ז"ל דמעשה דר"ח כפשטיה מתפרש' באירוסין אלא שלא הכריחו הדבר מכח ההיא דפירשו רבנן וכל הני משום דהיה מקום לומר דמעשה דר"ח בנשאת איירי ולהכי הוצרכו לומר דמיירי שקדשה אחיו והדברים מגיעים כלפי מ"ש מוהריב"ל ז"ל ח"א כלל ג' סי' ח"י דבקדושין דרבנן כגון קדושי קטנה שהגדילה ולא בא עליה וכן המקדש בדבר שאינו שו"פ לדעת הרמב"ן והתוס' שכתבו דאינו אלא חומרא דרבנן בעלמא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וכן כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אליבא דרבה דאינו אלא קדושין דרבנן אם נשאת לא תצא אע"ג דבקדושי ס' אם נשא' תצא והולד ס' ממזר בקדושין דרבנן דקילי לא אמרינן אם נשאת תצא יע"ש מה שהאריך בזה וזו הלכה העלה בס"ד יע"ש הן אמת שדבריו ז"ל מן המתמיהים דבקדושי קטנה שגדלה ולא בא עליה דהוו קידושין דרבנן כתב רבינו ז"ל פי"א מה' גירושין דתצא מזה ומזה וכן הוא דעת הרי"ף פ' ב"ש והראב"ד ז"ל השיג עליו דאם אמרו באשה שהלך בעלה למ"ה ועמדה ונשאת דאיסור לאו ואיסור ערוה יאמרו באיסור דרבנן והרא"ש ז"ל שם האריך בדבר והסכים לס' הראב"ד ז"ל דבקדושין דרבנן לא אמרינן תצא מזה ומזה והטור ז"ל סי' קנ"ה הביא מחלוקת זה וכתב שמסקנת הרא"ש כדעת הראב"ד ז"ל וכבר ראיתי להרב בני יעקב ז"ל דקמ"ח שתמה על מוהר"י קולון ז"ל שכתב על אשה שנתקדשה בפחות מש"פ דכיון דקי"ל כשמואל דחיישינן שמא שו"פ במדי אם נשאת לב' תצא מזה ומזה דאיך כתב הדבר בפשוט מאחר שהדין זה במחלוקת הוא שנוי כי לדעת הראב"ד והרא"ש כיון דמידי דרבנן הוא אם נשאת לא תצא יע"ש ואנכי הרואה כי לא על מוהר"י קולון ז"ל תלונתנו כי גם על הטור ז"ל ק' דבסי' קנ"ה הסכים למסקנת הרא"ש דבקדושין דרבנן אם נשאת לא תצא ואלו בסי' ל"א גבי מקדש בפחות משו"פ הביא בסתם דברי הרמ"ה ז"ל וז"ל כתב הרמ"ה אם ילדה מב' ולא גרש הראשון הולד כשר דנהי דחיישינן לקדושי ראשון להצריכה גט ולהוציאה מב' כו' ומבואר הדבר הוא שדעת הרמ"ה דחששה דשמא שו"פ במדי אינו אלא מדרבנן וכמ"ש מרן שם ואפ"ה כתב דאם נשאת תצא והדבר צ"ע ועיין בתשובת מוהר"י באסאן ז"ל סימן פ' יע"ש מה שכתב בזה: ואיך שיהיה לדעת הראב"ד והרא"ש ז"ל מבואר דבקדושין דרבנן אם נשאת לא תצא וא"כ אף אנו נאמר שדעת התוס' נמי כן הוא ומש"ה הוקשה להו שפיר דאמאי ל"ק הא בקדושי ספק דלעולם ר"ח חייש לדשמואל אלא דהוה קא מעיין בה דאי אית ביה ש"פ כל שנשאת לב' תצא מזה ומזה ואי לית ביה שו"פ כיון דקדושין דרבנן נינהו לדעת התוס' ז"ל כיון שנשאת לב' לא תצא אלא נותן לה ראשון גט והיא יושבת תחת בעלה כמ"ש רבי' בדין גט פסול מדרבנן יע"ש והיינו דקאמר שפיר ר"ח לאו כל כמינך דאסרת לך אבתרא משום דלפי דבריה שאומרת דההיא שעתא הוה ביה שו"פ הוה ליה אשת איש שנשאת לאחר דתצא מזה ומזה ואפי' מגרש ראשון אסורה לב' לא כן משום חששא דשו"פ במדי כיון דמידי דרבנן היא כיון שנשאת לא תצא והיינו נמי דפרכי' עלה והאיכא סהדי באידית כו' וכיון דס' קדושין הוא קי"ל דאם נשאת תצא מזה ומזה ומש"ה פירשו רבנן מינה משום דס"ל דהוי ספק מקודשת ותצא מזה ומזה וכל שלא גרשה הב' אף שגרשה הראשון אסורה לב' והולד פגום ולהכי הוצרכו לומר דמיירי בשקדשה אחיו דמהשתא אי הוה ס"ל לר"ח כשמואל ע"כ צריך שיגרש ראשון והיא יושבת תחת בעלה וא"כ הו"ל גרושת אחיו ואיך קאמר לאו כל כמיניה זה הנ"ל כפתור ופרח ליישב דבריהם ז"ל ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.