מגיד משנה/אישות/ד

מגיד משנה ‏ אישות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין האשה מתקדשת וכו'. זה מבואר בכמה מקומות ומהם פ"ק דקידושין (דף כ'):

והמקדש אשה בעל כרחה וכו'. מסקנא פרק חזקת הבתים (בתרא מ"ח) דאמר רב אשי הוא עשה שלא כהוגן ולפיכך עשו לו שלא כהוגן לפיכך אפקעינהו רבנן לקידושי מיניה:

אבל האיש שאנסוהו לקדש וכו'. זה דעת רבינו והטעם דעד כאן דלא אפקעינהו רבנן אלא כשנאנסה האשה מפני שאם היו הקידושין קידושין לא היתה יכולה להפקיע עצמה ממנו אלא ברצונו אבל האיש הרי הוא יכול לגרשה בעל כרחה והילכך הרי היא מקודשת. והרב בעל העיטור נחלק בזה וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כדברי רבינו: ובהשגות א"א והוא שיאמר רוצה אני ע"כ. ואני אומר שהרי זה כמי שמוכר באונס שהמכר קיים כמבואר פרק עשירי מהלכות מכירה וכ"ש כאן שהוא קונה שאע"פ שהוא באונס שקנינו קנין ולא ראיתי שהצריך שם הר"א ז"ל שיאמר רוצה אני אלא כל זמן שהוא עושה הדבר קיים הוא:

ויש לאיש וכו'. בבא זו מבוארת במשנה בהאיש מקדש ובגמרא:

ב

המקדש את האשה וכו'. פרק קמא דנדרים (דף ו') בעי רב פפא יש יד לקידושין או לא היכי דמי אילימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה לחבירתה ואת נמי פשיטא היינו קידושין עצמן אלא כגון דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה לחבירתה ואת מי אמרינן ואת נמי אמר לה לחבירתה ותפסי בה קידושין לחבירתה או דילמא ואת חזאי קאמר לה לחבירתה ולא תפסי בה קידושין בחבירתה ולא איפשיטא בעיין ופירוש רבינו בה מבואר. ויש פי' אחר ולדברי הכל אם נתן כסף לשתיהן שתיהן מקודשות ודאי:

ג

התקדשי לי בדינר וכו'. ברייתא שם וסוגיא:

אמרה לו תנהו לאבא וכו'. גם זה ברייתא שם (קידושין ח'):

ד

אמרה לו הניחהו על הסלע וכו'. גם זה ברייתא שם וסלע של שניהם בעיא ולא איפשיטא וכתב הרשב"א ז"ל דבהניחהו על הסלע אפילו אמרה ואתקדש אני לך אינה מקודשת ואינו דומה לדין שנתבאר פ"ה האשה שאמרה תן לפלוני דינר ואתקדש אני לך וכו' משום דהתם נתן אותו לבן דעת אבל ע"ג הסלע או זרקו לים ודאי לא אלו דבריו ז"ל. והרמב"ן ז"ל מחמיר כל זמן שאמרה ואתקדש אני לך. ומדברי רבינו שכתב פ"ה נראה שאפילו באומרת תנהו לפלוני ואתקדש אני לך צריך שיאמר הוא הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו אלא שכאן כבר א"ל הרי את מקודשת לי:

אמר לה התקדשי וכו'. שם ובודאי העני הרי הוא כאחר לענין שאם אמרה תנהו לו ואתקדש אני לך שהיא מקודשת על הדרך שיתבאר פ"ה:

תנהו לכלב וכו'. גם זה שם. וכלב הרץ אחריה בעיא ולא אפשיטא:

ה

היה מוכר פירות או כלים וכו'. שם מעשים בגמרא והם כמו שכתבם רבינו וכתב הרשב"א ז"ל הטעם מפני שהוא אמר לה בלשון שאלה מתחלה ואפילו חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי והיא אמרה אחד מן הלשונות שהזכיר רבינו אינה מקודשת אבל אם שתקה ודאי מקודשת ע"כ דבריו:

ו

המקדש בע"א וכו'. מסקנא דגמרא פרק האומר לחבירו (שם ס"ה:):

המקדש בפסולי עדות וכו'. דין הפסולי עדות מן התורה פשוט הוא ומבואר בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ו) שהפסולין אינן כשרין לעדות אשה לא לעיולי ולא לאפוקי ודין הפסולי עדות מדבריהם מבואר בדברי קצת הגאונים ז״ל שדנין בהן להחמיר והוו דינן כקידושי ספק כמ״ש רבינו ודין קידושי ספק כתבו כאן רבינו ועוד יש להוסיף שאם עמד אחר וקידשה הרי היא מקודשת לשני מספק וצריכה גט משניהם או מגרש ראשון ונושא שני אבל לגרש שני ולכנוס ראשון לא שמא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לאחר דומה לדין המבואר פ״ט יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני. ודע שבפסולי עדות יש מחלוקת בין המפרשים ז״ל אי אלו הן מדברי תורה ואי אלו מדברי סופרים שקצת מן הגאונים סוברין שכל אותן שהן נלמדין מן המדרש כקרובי האם הם מדברי סופרים וכ״כ רבינו פי״ג מהלכות עדות והוא ג״כ מהשרש הב' שהניח בספר המצות כמו שכתבתי פ״א וכבר חלקו עליהם ז״ל ואמרו שכל הבאים מן המדרש הן מן התורה בין קרובי האם בין קרובי האב וזה דעת הרמב״ן ז״ל והרשב״א ז״ל:

ז

קטן שקידש וכו'. משנה פרק האיש מקדש (קידושין נ'):

אבל גדול שקידש וכו'. דברי רבינו בזמנים אלו למדם ממה ששנינו ביבמות פרק בית שמאי (יבמות דף ק"ז) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אין צריכה למאן ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס ובגיטין פרק התקבל (גיטין דף ס"ה) אמר רבא שלש מדות בקטן וכו' הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ושתי המאמרים האלו בהלכות וזמן הפעוטות ידוע בפרק הניזקין שהוא מבן ו' עד בן י' כל חד לפום חורפיה וכבר נזכר זמן זה בהלכות בפרק התקבל והסכים רבינו בין שני המאמרים האלה שפי' יכולה לשמור קידושיה שאמר רב חנינא יודעת לשמור כסף קידושיה כמו במקחה וממכרה כפעוטות וכן פירש בפירוש המשנה ששיעורו של רבי חנינא היא מבת שש עד בת עשר וכן כתב בעל העיטור ז״ל וכן מוכיח בירושלמי כמ״ש הרשב״א ז״ל וכן עיקר. ויש בהשגות בזה שיטה אחרת:

ח

כיצד מקודשת למיאון וכו'. שם ביבמות פרק בית שמאי. ודע שמה שכתב רבינו שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרו קידושיה ונעשית אשת איש גמורה הוא דוקא כשבעל אחר שגדלה אבל לא בעל אחר מכאן אינה אשת איש אלא מדברי סופרים וקידושי אחר תופסין בה וכבר ביאר רבינו זה בארוכה פי"א מהלכות גירושין. ומה שכתב כאן נעשית אשת איש גמורה לומר שצריכה גט ואם בא עליה אחר שגדלה היא אשת איש מן התורה ואם לא בא עליה היא אשת איש מדברי סופרים וזה מבואר בדבריו שם בהלכות גירושין. ובזה נסתלקה ההשגה הכתובה כאן. א"א זה אינו אלא מדרבנן והיא אינה יכולה למאן ע"כ. וכבר נתבארה כוונת רבינו בהלכות גירושין ודבריו שם כדברי ההלכות ולא השיגו שם הר"א ז"ל:

ט

חרש שנשא פקחת וכו'. ביבמות פ' חרש (דף קי"ב) מבואר במשנה ובגמרא שתיקנו חכמים לחרש ולחרשת נישואין והן מדבריהם ויש חולקין בגמרא ואומרים שהן ספק קידושי תורה ואין הלכה כן.

וכתב רבינו לפיכך אם בא פקח וקידש וכו'. ודברים פשוטים הם שכל שהקידושין הם מדברי סופרים קידושי תורה חלין בה דומה לקטנה שהגדילה ולא בא עליה משהגדילה שקידושי תורה תופסין בה.

וכתב רבינו ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש. ובהשגות אמר אברהם טעה בזה שאינה מותרת וכו'. ואני אומר לא טעה רבינו דע"כ לא אמרו אבל מגרש שני ונושא ראשון לא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכו' אלא כשהראשון יש לו קידושין מן התורה שאז יש לחוש שמא יאמרו גירש אבל חרש שאין לו קידושין ולא גירושין דבר תורה אין לחוש שמא יטעו בו שאפילו יאמרו שגירש ואחר כך החזירה אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם וזה נראה לי מבואר בדברי רבינו. ודע שהר"א ז"ל לא דקדק בלשונו כשכתב מחזיר גרושתו מן הנשואין והיה לו לומר מן האירוסין שהרי לא נשאת לפקח הזה:

אבל השוטה וכו'. שם פרק חרש מבואר בסוגיא:

י

סריס שקידש בין סריס חמה בין סריס וכו'. נתבאר פרק ט"ז מהלכות איסורי ביאה שסריס אדם אינו ראוי לבא בקהל והוא בלאו ומ"מ קידושיו קידושין כדאיתא ביבמות (דף צ"ב) ואין צריך לומר סריס חמה שהוא כשר לבא: וכן איילונית שנתקדשה הרי אלו קידושין וכו'. זה מתבאר בהרבה מקומות בכתובות (דף ק') וביבמות והעלה רבינו יעקב ז"ל במשנה ראשונה דיבמות דאף על פי שלא הכיר בה כשקדשה צריכה גט וכן עיקר:

יא

טומטום ואנדרוגינוס שקידשו אשה או וכו'. דין הטומטום כבר נתבאר שהוא קודם שנקרע ספק זכר ספק נקבה. והדין הזה הוא ברייתא בהערל (יבמות דף ע"ג) ואנדרוגינוס פוסק רבינו כרבי יוסי דברייתא (שם דף פ"ג) דאמר בריה בפני עצמו הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה. ועל מה שכתב רבינו וצריכין גט מספק כתוב בהשגות אמר אברהם ולמה הם צריכין גט מספק והלא אינן ראויין לינשא כלל ע"כ. ורבינו הזכיר שני דברים כשקידשו הם וכשנתקדשו הם ובודאי כשקידשו דבר פשוט שצריכין לתת גט להתיר אשה זו אבל כשנתקדשו הם יש לומר שהצריכן רבינו גט לענין הבא עליהם דרך נקבותן שלא יהיה כבא על ספק אשת איש ובפרק ראשון מהלכות איסורי ביאה יתבאר עוד בדין האנדרוגינוס:

יב

המקדש אחת מן העריות וכו'. מבואר במשנה בקידושין פרק האומר (דף ס"ו) ודין הנדה שם מבואר בגמרא: וכתב רבינו ואין ראוי לעשות כן שכיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה כמו שיתבאר פרק י' אין ראוי לקדשה. ויש מי שכתב שטעם דברי רבינו כאן הוא שמא יגע בבשרה:

יג

אשת איש שפשטה ידה וכו'. בגיטין סוף המגרש (גיטין דף פ"ט) אמר רב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת וכדרב המנונא דא״ר המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, ואמרו שם דשמואל פליג אדרב הונא וכי איתמר דרב המנונא דוקא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה ופסק רבינו כשמואל וכ״נ מן ההלכות, ויש מי שכתב שחוששין להא דרב הונא ואף אם נתקדשה שלא בפניו צריכה גט וכבר העלה הרשב״א ז״ל פרק התקבל כדעתו של רבינו. ובדין האשה שאמרה לבעלה גרשתני כתוב בהשגות. א״א אני אומר שאינה נאמנת וכו' וכדעתו סברו קצת מפרשים ז״ל אבל כבר הכריחו הרמב״ן והרשב״א ז״ל בראיות שנאמנת היא אף להנשא ודעת הרמב״ן ז״ל שנוטלת כתובה ולא תוספת ובפי״ב מהלכות גירושין עיקרו של דין זה ושם יתבאר:

יד

המקדש אחת מן השניות וכו'. השניות כבר נתבאר דינן פרק ראשון שהם מדבריהם, ואיסורי לאוין ואיסורי עשה ואע"פ שהן מן התורה קידושין תופסין בהן כסתם משנה שבפרק האומר בקידושין (דף ס"ו):

וכן יבם שקידש צרת יבמה וכו'. כך היא עיקר הנוסחא בספרי רבינו ובקצתן נמצא צרת ערוה וט"ס הוא לפי שצרת ערוה היא אשת אח שלא במקום מצוה והיא בכרת ואין קידושין תופסין בה אלא צרת יבמה הוא פירושו שהאח שמת היו לו שתי נשים ונתיבמה האחת מהן וצרתה אסורה לשאר האחין בעשה שנאמר יבמה יבא עליה ולא על צרתה ולאו הבא מכלל עשה עשה וכן מבואר פ"א מהלכות יבום וכן השיב הרב ז"ל לחכמי לוני"ל שהקשו לו לפי שנזדמנה להם נוסחא שכתוב בה צרת ערוה וכן השיב לא עלי תלונותיכם כמו שאמרתם ולא על עצמכם אבל תלונתנו על הסופר ועל המגיה ונוסח דברינו הם וכן היבם שקידש צרת יבמה הרי אלו קידושין גמורים עכ"ל. ולא מנאה רבינו עם איסורי עשה לפי שאינה נמנית במצוה מיוחדת כמו האחרות ולזה הוצרך רבינו לפרוט אותה בכאן:

חוץ מיבמה שנתקדשה וכו'. ביבמות פרק האשה רבה (יבמות דף צ"ב) א״ר יהודה אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה וכו' לא תהא בה הויה לזר ושמואל אמר בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל האי לא תהיה אי ללאו הוא דאתא אי דלא תפסו בה קידושין הוא דאתא ושם אמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל:

טו

המקדש כותית או שפחה וכו'. מפורש במשנה בקידושין פרק האומר (דף ס"ו) ודין העכו"ם והעבד מפורש בהרבה מקומות ומסקנא בהחולץ (יבמות מ"ה):

ישראל מומר שקידש אע"פ שהוא עובד וכו'. ביבמות פרק החולץ (יבמות מ"ז) בדין הגר אמרו בגמרא טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר הוא וקידושיו קידושין וזה מבואר. ומן הסוגיא שבפ"ק דיבמות (שם ט"ז) נ"ל שאפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו זרע ישראלית קידושיו קידושין ודוקא שהולידו מישראלית ואפילו מומרת אבל הולידו מן העובדת כו"ם אין חוששין לו שהרי אפילו ישראל גמור הבא על העובדת כו"ם והוליד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה וזה ברור:

טז

המקדש אשה שחציה וכו'. בגיטין פרק השולח (גיטין דף מ"ג) נחלקו אמוראים חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה אם קידושיה קידושין ופוסק רבינו כדברי האומר שהן קידושין ושפחה חרופה האמורה בתורה היא זו כמו שיתבאר בסמוך. עוד שם איתמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אמר ר״נ פקעי קידושי ראשון ר' זירא אר״נ גמרי קידושי ראשון א״ר זירא כותיה דידי מסתברא דכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא חופשה יומתו ונדחית ראיה זו שם. והנראה מדברי רבינו שהוא פוסק כדברי האומר מקודשת שזו היא שפחה חרופה האמורה בתורה ופי' מקודשת אבל אינה כאשת איש שהרי אין בה מיתה וזה פשוט וכשנשתחררה דעתו לפי הנראה כמ״ד גמרי קידושי ראשון וא״כ הוא יש לתמוה היאך כתב בא אחר וקידשה אחר שנשתחררה הרי זו ספק קידושין לשניהם דהא משמע דלמ״ד דגמרי קידושי ראשון כיון שנשתחררה נעשית אשת איש גמורה ומומתין על ידה וכמו שנזכר בסוגיא. על כן נ״ל בדעת רבינו שהוא פוסק בדין זה כשנשתחררה וחזרה ונתקדשה לאחר שהוא ספק והביאו לזה מה שאמרו שם למעלה מזה א״ר חסדא נתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מה נפשך אי קידושין דראובן קידושין קידושי דשמעון לאו קידושין אי קידושי דשמעון קידושין קידושי דראובן לאו קידושין. וממימרא זו נראה דרב חסדא מספקא ליה אי אלו קידושין משניהם חלין וכבר כתב רבינו מימרא זו סוף פ״ו מהלכות יבום וחליצה וא״כ מ״ש ואינו צריך לקדשה קידושין אחרים אינו מפני שיהו הראשונים קידושין גמורים אלא כל שבא עליה אחרי כן ביאתו עושה אותה אשת איש גמורה והרי זו כקטנה וכמו שכתבתי למעלה בפ' זה בדעת רבינו בדין הקטנה ומ״מ יש בקצת ספרי רבינו בא אחר וקדשה ואח״כ נשתחררה אבל ממ״ש סוף פ״ו מהל' יבום נראה שהנוסחא הראשונה עיקר. ויש בהשגות בזה דברים ובכלל דברי יתבארו דבריהם:

יז

ואי זו שפחה האמורה בתורה. משנה בכריתות הובאה שם פרק השולח (גיטין מ"ג):

ומי שחציו עבד וכו'. בעיא דלא איפשטא שם בפרק השולח:

יח

שכור שקידש קידושיו קידושין ואע״פ וכו'. ברייתא בעירובין פרק הדר (עירובין דף ס"ה) שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה. עוד שם לא שאנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום ע״כ. ומפני שהוא בעריות החמורות ע״כ כתב רבינו ומתיישבין בדבר זה:

יט

המקדש בפחות מפרוטה וכו'. משנה שם בהאיש מקדש (דף מ"ו):

קידשה באוכל או בכלי וכו'. בקידושין פ"ק (שם י"ב) אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חיישינן שמא ש"פ במדי ושם מבואר דקידושי ספק הן ופסק רבינו כמימרא זו וכן מבואר בהלכות. וכן דעת קצת הגאונים והרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב הרשב"א דמשמע שאפילו ידוע שש"פ בודאי במדי אינן אלא קידושי ספק שאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו וכן מורה לשון רבינו וכן נראה מדברי התוספות וכ"כ הרמב"ן ז"ל:

יראה לי שאם קידש וכו'. זו סברת רבינו בטעם נכון וכתב עליו הרמב"ן ז"ל והדברים נראים ומתקבלים ויש חולקים:

כ

המקדש אשה בפחות מש"פ וכו'. משנה בהאיש מקדש דף נ') קרוב ללשון רבינו:

כא

המקדש את האשה בכסף וכו'. בגיטין פרק הזורק (גיטין דף ע"ז) מתבאר במשנה ואף על פי שבגט בעינן שתהיה עומדת בצד חצרה כנזכר פרק חמישי מהלכות גירושין זהו דוקא בגט מפני שחוב הוא לה כמו שכתב רבינו שם וכן מתבאר במציעא (דף י"א) כנזכר בהלכות בפרק הזורק:

היתה עומדת ברשות הבעל וכו'. שם מתבאר במשנה:

היתה עומדת ברשות של שניהם וזרק לה קידושין וכו'. זה לא נתבאר שם לענין גירושין אבל יצא לרבינו מהבעיא שהיא פירקא קמא דקידושין (דף ח') וכבר נזכרה בפרק זה והיא על הברייתא ששנו שם אמרה לו תנהו על גבי הסלע אינה מקודשת ואם היה סלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו ופירושה שאף על פי שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה כנזכר פרק רביעי מהלכות מכירה בקידושין יש לחוש שמא הוה משאיל לה זכותו כיון שכבר יש לה חלק בהם. ונראה דבגירושין אינה מתגרשת ברשות של שניהם ואפילו ספק מגורשת אינה ויש לדקדק בזה ויתבאר שם בהלכות גירושין:

כב

היו עומדין ברה"ר וכו' עד סוף הפרק. מבואר בהזורק (גיטין ע"א) בהיקש הקידושין לגירושין ובהלכות גירושין יתבאר דעת רבינו באלו הדינין ופירושו בגמרא ומה שהשוה רבינו כאן ובגירושין רשות שאינו של שניהם לרה"ר הוא מפני שהן מוקשין לענין מכירה כדאיתא בהמוכר את הספינה והקשו שם ובהרבה מקומות מגט למקח וממכר בענין הרשויות:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף