שער המלך/איסורי ביאה/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ איסורי ביאה יב

א

אחד ז' עממין ואחד כל האומות באיסור זה כו'. הנה דעת רבינו לפסוק כר"ש דדריש טעמא דקרא ודריש כי יסיר לרבות כל המסירין וכן מבואר פרק האומר דס"ח ע"ב דאמרינן התם הניחא לר"ש דדריש טעמ' דקרא ופרש"י וז"ל וה"נ דריש טעמא דחתון משום כי יסיר ולא אצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר לן כי יסיר לרבות כל המסירין והר"ן ז"ל פי' בפי' הלכות הסוגיא באופן אחר וכתב וז"ל דדריש טעמא דקרא כו' וה"נ טעמא דקרא דריש דכיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא גמיר מיניה כל המסירין מאחרי המקום עכ"ל ומוהר"ש יפה ז"ל ס' בראשית דמ"ט הקשה על רש"י ז"ל אמאי לא פי' כפירוש הר"ן דמשמע הכי ריהטא דסוגיא טפי ולע"ד נראה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן מכח ההיא דאמרינן פרק המקבל דקט"ו דהיכא דמפרש טעמא בקרא אפילו ר"י מודה דדריש טעמא דקרא ואם כן מאי פריך הכא ובגמרא הניחא לר"ש אלא לרבנן כו' הא אפילו רבנן מודו הכא דדרשינן טעמא דקרא היכא דמפרש קרא טעמא בהדיא ואדרבא על הר"ן יש לתמוה מה יענה לקו' זו ואפשר ליישב לפי' הר"ן דתלמוד' הכי פריך דודאי קרא דלא תתחתן בז' אומות הוא דבהכי הוא דמיירי קרא אלא דלר"ש דדריש טעמא דקרא ועבדינן עיקר מהטעם ועקרינן קרא מפשטיה ה"נ כיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא א"כ מרבינן מיניה שאר אומות דשאר אומות נמי מסירין הם מאחרי המקום אמנם לרבנן דר"ש דלא עבדינן עיקר מהטעם ולא עקרינן קרא מפשטיה ה"נ הכא אע"ג דטעמ' דקרא איתיה בשאר אומות נמי אפי"ה לא עקרינן קרא מפשטיה ודוקא בז' אומות דכתיבי בהדיא הוא דאסרינן ומאי דקאמר בגמרא הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא לאו ממתני' דפרק המקבל הוא דמייתי דהתם לא מפרש קרא בהדיא טעמא ומשום הכי פליגי רבנן אלא מההיא דסנהדרין דפליגי ר"י ור"ש בלא ירבה לו נשים דר"י ס"ל דמרבה הוא ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו ור"ש ס"ל דאפי' א' ומסירה את לבו ה"ז לא ישאנה הרי דר"י ס"ל דא' ומסירה את לבו מותר אע"ג דקרא טעמא קא יהיב דלא ירבה לו נשים משום דלא יסיר לבבו וא"כ ה"ט נמי איתיה באחת ומסירה את לבו אפי"ה ס"ל לר"י דלא עקרינן קרא מפשטיה ודוקא לא ירבה לו נשים הוא דאזהר רחמנא וא"כ ה"נ אע"ג דטעמא דכי יסיר איתיה בשאר אומות נמי אפי"ה נימא דדוקא ז' אומות דכתיבי הוא דאזהר כך היה נראה ליישב פי' הר"ן אבל מה נעשה שהר"ן ז"ל בעצמו פי' דמאי דקאמר בגמ' הניחא לר"ש היינו ממתני' דהמקבל כפירוש רש"י ז"ל ואולי נאמר לדעת הר"ן דהא דפריך הכא בגמ' הניח' לר"ש כו' היינו משום דס"ל דרבנן דר"ש לא דרשי טעמא דקרא אפילו היכא דמפרש קרא בהדיא וכדס"ד התם בפרק המקבל אמנם למאי דמסיק התם דהיכא דמפרש טעמא בהדיא אפילו רבנן מודו לא תקשי לן קו' דהכא ולא צרכינן לומר דנפ"ל מקרא דכתיבא בהדיא ושוב ראיתי להרב ל"מ פ"ג מהלכות מלוה ולוה שכ"כ ליישב מה שהקשה על רבינו ז"ל דפסק שם כרבנן דר"ש דלא דרשי טעמא דקרא א"כ ע"כ צ"ל דנפ"ל דנכרית ולדה כמוה מקרא דכי תהיין כדאסיקנ' בסוגיא דידן וא"כ ע"כ דקרא דהאשה וילדיה איצטריך לדרשא דר"י דאמר האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד לא אמר כלום והולד כמותה כמ"ש בגמרא ואלו רבינו ז"ל בפ"ז מהלכ' עבדים פסק כרבנן דדבריו קיימין וניחא ליה להרב ז"ל שרבינו מפרש סוגיא דידן כפירוש הר"ן שכתבנו וס"ל דלפום מאי דמסיק התם דהיכא דמפרש קרא דרשי' טעמא תו לא צרכינן לשינויא דהכא יע"ש והרב ז"ל כתב פי' זה מסברא דנפשיה ולא ראה דברי הר"ן ז"ל הללו שפירש כן בהדיא ומה שהקשה הרב הנז' לפירוש זה דאם כן לר"ש דדריש טעמא דקרא לישתוק קרא מטעמא דכי יסיר ומסברא ידעינן טעמא כדקאמר התם בהמקבל גבי לא ירבה לו נשים נראה דלק"מ דקר' דכי יסיר אצטריך לאשמועי' דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בנך מן הגוי קרוי בנך ואדרב' לפרש"י שפי' דלר"ש דדריש טעמ' דקר' אייתר לן כי יסיר לרבות שאר מסירין קשה טובא דהא אצטריך לדר"י וכבר הוקשה לו כן למוהר"ש יפה ז"ל והניחו בצ"ע ואפשר שמכח קו' זו הצריכו להר"ן ז"ל לפרש כן: אך ק"ל דביבמות פ"ב דכ"ג פרכינן לר"י בר יאודה דס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו אינו חייב אלא א' האי בת אשת אביך מאי עביד ליה ומשנינן דמיבעי ליה למעוטי אחותו מנכרית והדר פרכינן ורבנן נכרית מנ"ל אר"י כו' אמר קרא כי יסיר כו' האי בז' אומות כתיב כי יסיר לרבות כל המסירין הניחא לר"ש כו' אלא לרבנן מנ"ל מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש היא והשתא כפי מ"ש הרב ז"ל דלמסקנא דפרק המקבל אפילו לרבנן דר"ש נפ"ל מכי יסיר דולדה כמוה משום דמפרש טעמא אם כן תקשי לן המסקנא דפרק המקבל לר"י ב"י קרא דבת אשת אביך מאי עביד ליה דלמעוטי נכרית לא אצטרך דהא נפ"ל מקרא דכי יסיר לכ"ע ובשלמא לפירש"י ניחא שפיר דר"י ב"י ס"ל כרבנן דר"ש דלא דרשי טעמא דקרא ולא נפ"ל מכי יסיר שאר אומות משום הכי אצטריך קרא דבת אשת אביך אבל לדברי הרב ל"מ ז"ל קשה ולעיקר קושית הרב ל"מ ז"ל על רבינו נראה ליישב ע"פ מ"ש ה"ה ז"ל פ"ד מהלכות נחלות על מ"ש רבינו ז"ל דישראל שבא על שפחתו ולדה כמוה לכל דבר ושלא כדעת הרי"ף ז"ל שכתב משם רבותיו דדוקא לשפחה דאחרים הוא דאמרינן ולדה כמוה דומיא דנכרית אבל שפחה דידיה לא וכתב ה"ה ז"ל שדברי רבינו ז"ל מבוארים במכילתא שכך שנינו שם רבי נתן אומר אין תלמוד לומר האשה וילדיה אלא להביא את הרב שבא על שפחתו שולדיה עבדים כמוה תלמוד לומר האשה וילדיה כו' יע"ש ואם כן איכא למימר שפיר דלעולם דשפחה נמי נפ"ל מקרא דכי תהיין אלא דאצטריך האשה וילדיה להביא את הרב שבא על שפחתו דלא נימא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ושחררה וכדר"ן ותלמודא דקאמר מיבעי ליה לכדתניא ה"נ דהו"מ למימר מיבעי ליה לכדר"ן אלא דחדא מנייהו נקט כנ"ל נכון ליישב דעת רבינו:
האמנם אכתי קו' דידן קיימא באנפין על הטור דבה' גביי' כתובה סי' צ"ג פסק באלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה כרבנן דר"ש וא"כ ע"כ צ"ל דנפ"ל דולדה כמוה בנכרית מכי תהיין לאיש וא"כ האשה וילדיה ע"כ אצטריך לדר"י ואלו הטור ז"ל פסק בי"ד סי' רס"ו כרבנן דר"י ולהטור ז"ל לא מצינן לומר דאצטריך לדר"ן שהרי בה' נחלות מבואר שדעתו ז"ל שלא כדעת רבינו וכן נמי לא מצינן למימר דס"ל כתיר' הרב ל"מ ז"ל שהרי בא"ה סי' ט"ז השיג הטור על רבינו ז"ל במ"ש דקרא דלא תתחתן מיירי אפי' בשאר אומות וכתב וז"ל ונ"ל שאינו אלא בז' אומות דלא קי"ל כר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואי כדעת הר"ב ל"מ ז"ל מאי ק"ל הא אפי' לרבנן דר"ש קרא דלא תתחתן מיירי אפי' בשאר אומות למסקנא דפ' המקבל ומהתימא על הרב ל"מ ז"ל איך לא השגיח בזה ליישב דעת הטור. ואולי נאמר שהטור ז"ל פוסק כר"י ב"י דאינו חייב על אחותו שהיא בת אשת אביו אלא אחד ונפ"ל דנכרית ולדה כמוה מקרא דבת אשת אביך ומקרא דכי תהיינה לאיש לא נפ"ל מידי דההוא אצטריך לאשמועינן דקדושין תופסין בחייבי לאוין וכדר"פ וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בשיט' כ"י למס' יבמות שכתב דהא דר"פ דדריש מקרא דכי תהיין דקדושין תופסין בחייבי לאוין פליגא אהך דרשא דשמעתין דלר"פ קרא לא מיירי אלא בחייבי לאוין ולהך דרשא דשמעתין מיירי אפי' בחייבי כריתות ומיתות ב"ד וכי תהיין דקאמר כל שיש בה הויה לאחריני קאמר יע"ש ודוק:

ב

ולא אסרה תורה אלא דרך חתנות אבל הבא על הגויה דרך זנות כו' מד"ס. הנה מסתמיות דברי רבי' ז"ל משמע דס"ל דבא על הגויה בין בפנויה בין באשת נכרי אין איסורו אלא מד"ס מדלא חילק וכן נראה ג"כ ממ"ש פ"ח מה' מלכים דין ג' וז"ל אין אשת יפ"ת מותרת אלא בשעת שביה בין בתולה בין א"א שאין אישות לגוי והדבר קשה דבפ"ק דקדושין דכ"א ע"ב מפקינן לה מקרא דכתיב אשת אפי' א"א ואיך כתב רבי' דה"ט מפני שאין אישות לגוי וכבר התוס' שם הקשו דל"ל קרא הא קי"ל דאין אישות לגוי ותירץ דמ"מ איכא עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו האמנם דעת רבינו ז"ל נראה דס"ל דאפי' איסור עשה אין בו וקרא דודבק באשתו בב"נ דאזהר אבל גבי ישראל אין אישות לגוי כלל וס"ל דמהך קרא דיפת תואר ילפינן בעלמא דאין אישות לגוי כלל וכ"כ הרב בחידושין שם גם דעת הרשב"א שם מבואר כדעת רבינו דאין אישות לגוי כלל ואפי' איסור עשה ליכא:
וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם בחידושיו הק' לדעת התוס' דס"ל דאיסור עשה איכא מדאמרי' פ"ד מיתות דף נ"ז כיוצא דיפת תואר מאי היא כי אתא רב דימי אמר ר"ח ב"נ שיחד שפחה לעבד ובא עליה נהרג עליה ועלה תני גוי בגוי וגוי בישראל אסור ישראל בגוי מותר ופירש"י דאפי' אשתו גמורה מותרת לו אלא דק"ק דאמאי נקט שפחה ולא א"א דמשמע דוקא שפחה דלא שייך בה עשה דאשת חברו דכבהמה חשיבה א"ד ז"ל ותמהני עליו דהתם בב"נ שיחד שפחה לעבדו ולקח ישראל בשביה מיירי כמ"ש רש"י שם וז"ל גוי שיחד שפחה לעבדו ולקח ישראל בשביה ובשביה אפי' א"א מותרת כנפ"ל מדכתיב אשת ומה שהקשה דאמאי נקט שפחה ולא א"א ל"ק כלל דרבותא אשמועינן דבן נח חייב עליה ולא נימא דכבהמה חשיבא וזה פשוט מיהו הא ק"ל טובא לדעת רבינו והרשב"א מהא דפרכינן התם דף נ"ט אהא דאמרינן התם ליכא מדעם דלישראל שרי ולגוי אסור ולא והרי יפת תואר ומשנינן התם משום דלאו בני כבוש נינהו והשתא אם איתא דישראל בגוי מותר אפי' בא"א אכתי תקשי ליה הרי א"א גוי' דלב"נ אסור ולישראל שרי וליכ' למימר דכיון דלישראל נמי אסור בא"א ישראל לא חשיב' כי האי מידי דלישראל נמי שרי ולגוי אסור כיון דלישראל במינן אסורי' דא"כ מאי פריך איפ' תואר הא יפת תואר מן ישראל בישראל אסירי ועיין בהרב ח"ה ובספר תורת חיים שם וראיתי למוהר"ש אלגאזי בס' לחם סתרים פרק אין מעמידין שהקשה למ"ש התוס' דבא"א גויה איכא איסור עשה דודבק באשתו וכ"כ הרא"ם ז"ל סדר תצא דהא ההוא קרא בב"נ כתי' ולא בישראל ותירץ דכיון דקי"ל נאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני ליש' נאמרה ולא לב"נ אם כן האי עשה דודבק באשתו לא נשנית בסיני דלך אמור להם לדבר שבמנין הוא דאתא וא"כ ודבק באשתו שדינן ליה דלישראל נאמר ואתי למימר באשתו ולא באשת חבירו ואפי' גויה יע"ש ותמהני עליו דא"כ ב"נ שבא על אשת חבירו לאחר מ"ת לא יהא חייב מיתה ובסנהדרין דע"א ע"ב אמרינן דב"נ שבא על אשת חבירו ונתגייר פטור הא לא נתגייר חייב וצ"ע:
מעשה חושב (רצד) בד"ה וראיתי למוהרימ"ט שם בחידושיו הקשה לדעת התוס' דס"ל דאיסור עשה איכא כו'. לק"מ דהא בשפחה שייחד לעבדו נהרג משום גזל ולא משום אשת איש דכבהמה חשיבא ואפי' בלי שבי' מותר לדעת רש"י דגזל נכרי מותר מה"ת:
(רצה) מיהו הא ק"ל טובא לדעת רבינו והרשב"א כו'. והשתא אם איתא דישראל בגוי מותר אפילו בא"א כו'. במחכ"ת לק"מ דרב דימי דקאמר בסנהדרין דף פ"ב דב"ד של חשמונאים גזרו דהבא על הנכרית חייב משום נשג"ז ע"כ ס"ל דמדאורייתא אין אפי' איסור עשה באשת נכרי דהא אמרת דהוא מגזירת ב"ד דחשמונאים בלבד ומכ"ש ר' אבין דס"ל דלא גזרו משום אישות דאין אישות לנכרי וא"כ מאי פריך הש"ס מיפת תואר היינו מרב דימי לעיל דף נ"ז והרי רב דימי ע"כ ס"ל דמה"ת עכ"פ אין לישראל איסור באשת נכרי ותקשי לך מי איכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסור: ועוד אני תמה ואומר ולטעמיך דבאמת להוכיח מזה כדעת התוס' דאיכא איסור עשה באשת אחרים הא גם להתוס' קשה קושיא זו דהרי כתבו בע"ז דף ל"ו ע"ב בד"ה משום כו' בשם הירושלמי דבן נח הבא על זונה קנאה וב"נ אחרים שבאו אח"כ עליה חייבים עליה משום א"א אבל ישראל אינו חייב בעשה אלא אבעולת בעל ואשתו גמורה ע"ש וא"כ נימא מי איכא מידי דב"נ שבא על אשה שנבעלה בזנות תחלה נהרג עליה ולישראל שרי לגמרי ואפי' עשה אין בה אע"כ צ"ל דזה אין לו ענין כלל להאי מי איכא מידי דקאמר הש"ס שם כיון דגם בסיני לא אשתרי האיסור דודבק באשתו ולא באשת חבירו דנאסר תחלה לב"נ כדי שנאמר מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור אלא דבסיני נתחדשה הלכה בפירוש האי ולא באשת חבירו דכל שלא נתקדשה באחד מג' דרכים לאו אשת חבירו מקריא ואי נבעלה בזנות דעלמא שריא דלגבי ישראל זנות לאו קנין הוא בין בישראלית שנבעלה לישראל ובין בנכרית לנכרי נמצא דאיסור אשת איש כדקאי לב"נ קאי אלא דנתחדשה הלכה לפרש מה היא אשת איש וכיון דנכרים לאו בני אישות נינהו דעליהן לא נתחדשה ההלכה תו לא מצי הש"ס למפרך והרי א"א דלנכרי אסור ולישראל שרי דהא א"א באמת לישראל נמי אסור במי ששייך אישות והא באשת אחרים דשרי היינו משום דלית להו אישות וכמו דאמרינן דלאו בני כיבוש נינהו ומה דנכרי חייב אאשת חבירו היינו משום דלדידהו ע"י ביאת זנות נמי נקראת אשת חבירו וכיון דאיסור א"א גופיה יש בישראל כמו בנכרי אלא דבפרטות יש חילוק ביניהן תו לא שייך למפרך מי איכא מידי כו' ודוק:
ונלע"ד ליישב סוגיא דקדושין דמרבינן גבי יפת תואר אשת אפי' א"א והא מוכח מסוגיא דסנהדרין דף פ"ב הנ"ל דבין לרב דימי ובין לר' אבין עכ"פ מדאורייתא אין אישות לנכרי (ושפיר כתב הרמב"ם והרשב"א כמ"ש המחבר ז"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' וא"ו ומטו בה משם הרמב"ן ועיין פ"ת סי' ט"ז ס"ק א') וא"כ האי אשת ל"ל ונ"ל משום דרב דימי בדף נ"ז קאמר דב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עליה ונהרג עלי' והיינו משום גזל עיין רש"י שם (והיינו ע"כ שלא ברשות העבד דהא צריך האי באשתו ולא באשת חבירו גבי ב"נ דנהרג עליה משום א"א וקשה אזהרה זו למה לי תיפוק לי' משום גזל וע"כ צ"ל דקרא אתא דאפי' ברשות הבעל נהרג עליה משום א"א אע"ג דבכה"ג משום גזל ליכא) וא"כ צריך גבי יפ"ת האי אשת לא מטעם אישות דהא לית לי' אישות אלא מטעם גזל דהא קיי"ל דגזל נכרי אסור וא"כ כמו דב"נ אסור בשפחת עבדו ואע"ג דלא שייך בי' אישות משום דכבהמה דמי מ"מ גזל יש בו ונהרג עליה ה"נ ס"ד דיפ"ת שיש לה בעל תאסר משום גזל משום הכי אצטריך האי אשת: אך באמת נתקשיתי בהבנת הסוגיא דסנהדרין דף נ"ז הנ"ל דקאמר התם לענין יפ"ת דנכרי בנכרי אסור וישראל שרי ומייתי הא דרב דימי דב"נ שיחד שפחה לעבדו כו'. ופירש"י דישראל לקחה בשביה מותרת לו ע"ש הא במלחמה ליתא משום גזל דשלל מותר ואפילו נכרי קונה את הישראל בשבי' כדילפינן מן וישב ממנו שבי וא"כ גם נכרי בישראל מותר ואיך קאמר דנכרי בישראל אסור וניהו דבאשת איש דישראל אסור אפי' לקח בשבי' מ"מ הא רב דימי קאי אשפחה שאין בה אישות ואע"ג דרש"י פירש שם האי דנכרי בישראל אסור היינו בשפחה כנענית שמסר לעבד עברי מ"מ הא מה דאסורה לנכרי אינו משום גזל אלא משום אישות דהא חרופה היא לעבד עברי ולא שייך לומר דזה מותר וזה אסור אלא באותו ענין עצמו: ודע דבחידושי הארכתי בפי' דברי רש"י אלו גם לא ידעתי לרב דימי דגזרו ב"ד דחשמונאים נשג"א איך אפשר לחייב באשה אחת משום שפחה ומשום א"א והא כיון דאיסור שפחה היא הרי היא כבהמה ואין בה אישות וזה ודאי מיירי ברשות הבעל דאל"ה תיפוק לי' דאסורה מה"ת משום גזל וא"כ אי אמר דחייב עלי' משום א"א תו א"א לחייבו משום שפחה ויש ליישב: ובחידושי כתבתי דאע"ג דבמלחמה ואכלת שלל אויביך כתיב ואין איסור גזל נמי ביפ"ת שיש לה בעל מ"מ י"ל דצריך האי אשת להיכא שאינה מעם זה אשר המלחמה עמו אלא שהיא אשת איש מעם אחר שנשבה תוך הנלחמים וגזל שלא שייך להן הא אסור מ"מ הרי לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומותרת ואין בה משום גזל ודוק:

כ

מצרי ב' שנשא מצרית ראשונה כו'. הנה רש"י ז"ל בקידושין פרק האומר דס"ז ע"א ד"ה מצרי ב' כ' וז"ל והא דאמרינן ביבמות להם הלך אחר פסולן היינו כו' דיש קדו' ויש עבירה ופ"ק דסוטה ד"ט ד"ה אשיא לבני כ' וז"ל שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה היה בן בני ב' מצד האם ואמרי' ביבמות להם הלך אחר פסולן כו' וצ"ע שדבריו סותרים שהרי במצרי שנשא מצרית כיון דיש קדושין ואין עבירה לא שייך לומר להם הלך אחר פסולן ואפי' למ"ד דס"ל דבנה ב' נפ"ל מאשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה ולא מקרא דלהם והיה נראה ליישב דס"ל לרש"י דלר' דוסא דבנה ב' הה"נ במצרי ראשון שנשא מצרית ב' דבנה ב' דאזלינן אחר הפגום שבשניהם וכמו שכן הוא דעת רבינו ז"ל וס"ל ז"ל דהא דנפ"ל לרבי דוסא מק' דאשר יולדו להם ולא מקרא דלהם הלך אחר פסולן היינו משום דאי לאו קרא דאשר יולדו מסתברא ודאי לומר דלהם לא נאמר אלא דוקא בישראל שנשא מצרית דיש קדושין ויש עבירה אבל מצרי שנשא מצרית כיון דיש קדושין ואין עבירה לבית אבותם קרינן ביה בישראל וכמ"ש רש"י ז"ל אמנם לבתר דכתיב אשר יולדו להם דגלי לן קרא דאע"ג דיש קידושין ואין עבירה לא קרינן ביה לבית אבותם ולבית אבותם דוקא לישראל נאמר אית לן למימר דכי כתיב להם אכלהו כתיב ואפי' מצרי שנשא מצרית גזירת הכתוב היא דהלך אחר פסולן אלא דזה לא יתכן לפי מ"ש ה"ה ז"ל שם שדעת רש"י דלרבי דוסא מצרי א' שנשא מצרית ב' הולד ג' דשדינן ליה בתר האם אפי' להקל וכן נראה ג"כ ממ"ש בפרק עשרה יוחסין דע"ח ע"א ד"ה מצרי ראשון שנשא מצרית א' כו' משמע דס"ל דלר"ד דקי"ל כותיה מצרי א' שנשא מצרית ב' הולד ג' ומשו"ה הוכרח לפרש דמיירי שנשא מצרית א' וכיון שכן הדק"ל וצריך עיון: ומוהרש"ך ז"ל ח"א דל"ג הקשה לדעת רבינו ז"ל מההיא דפרק הערל דקאמר אמר ר"י מנימין גר מצרי הי' כו' ואמר אני מצרי א' ונשאתי מצרי א' אשי' לבני מצרית ב' כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל ואם איתא דלא שדינן ליה בתר האם להקל למאי אצטריך למנימין לומר אם נשא מצרית א' או ב' בשלמא לפרש"י ניחא דה"ק אני ראשון וטעיתי שנשאתי מצרית ראשון שאם נושא הייתי מצרית ב' היה בני ראוי לבא בקהל עכשיו אשיא לבני כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דלפי' רש"י ז"ל נמי תקשי לרבב"ח דס"ל דבנה ג' דאזלינן בתר האב ולדידיה מצרי ראשון שנשא מצרית ב' הולד ב' א"כ למאי אצטריך מנימין לו' נשאתי מצרית א' א"ו דמהא ליכא למידק דאיכ' למימר דה"ק שנשא מצרית כדי לטהר זרעו ולאפוקי מממזר' מיהו מההי' דאמרי' התם טעמא דכתיב אשר יולדו הא בעלמ' בתר האב שדי' ליה והאמר רבא נכרית מעוברת כו' לכאורה ק' לדעת רבינו דס"ל דמאשר יולדו נפ"ל דבעינן ג' לאב ולבן דא"א ללידה בלא אב ואם כמ"ש ה"ה דא"כ מנ"ל לתלמודא דבעלמא בתר אבוה שדי' ליה אדרבא נימא איפכא דבעלמא בתר האם שדינן ליה ואשר יולדו איצטרך דלא ניזל בתר האם גרידא אלא בעינן ג' לאב ולאם בשלמ' לדעת רש"י דס"ל דמאשר יולדו נפ"ל דשדינן לי' בתר האם לגמרי ניחא שפיר ויש ליישב דמאי דפריך בגמ' טעמא דכתיב אשר יולדו כו' לאו מדאצטריך אשר יולדו הוא דפריך דודאי איכא למימר דאצטריך לאשמועינן דלא שדי' לי' בתר האם לגמרי אלא למאי דמצינו התם לההיא דאמר ר"י הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בולד' מתכפר והיינו משום דסביר לי' דעובר לאו ירך אמו והכא שאני דכתיב אשר יולדו אהא הוא דפרכינן הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה דהיינו ההוא דהפריש חטאת מעוברת וה"נ הוה מצי לאקשויי מההיא דר"י גרידא אלא משום דה"מ למימר דרבא דאמר נכרית מעוברת כו' כאידך דר"י דקאמר בנה שני דעובר ירך אמו והדר ביה ר"י מההיא אבל השתא דמתרצי' להו לתרווייהו פריך שפיר כמ"ש הרשב"א ז"ל שם בחידושיו ולישנא דתלמודא דייקא שפיר לפי זה דקאמר הא בעלמא כו' ולא קאמר טעמא דכתיב אשר יולדו הא לא"ה בתר אבוה שדינן לה אלא משמע דמדאצטריך אשר יולדו ל"ק ליה וכמ"ש ונר' להביא ראיה לדעת רבינו ז"ל מההיא דריש פרק יש מותרות דאמרי' התם מתקיף לה ר"פ אם איתא להא דרב דימי כו' ליתני מצרי ב' שנשא ב' מצריות אחת ראשונה וא' שניה כו' והשתא לדעת רש"י ז"ל קשה טובא דאמאי קאמר ליתני מצרי ב' ואפילו מצרי א' נמי משכחת לה והוי לי' למימר ליתני מצרי סתם אלא משמע כדעת רבינו ז"ל דלר"ד מצרי א' שנשא מצרית ב' הולד ב' ומשום הכי לא משכחת לה אלא במצרי ב' וזו ראיה נכונה ועיין מ"ש פ"ב מה' גנבה ודוק: ודע דבפ' האומר דס"ז ע"ב פרכינן התם אלא כ"מ דסיפא לאתויי מאי וראיתי להרב החידושין שם הקשה וז"ל וא"ת נימא לאתויי יש' שנשא מצרית דיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפסול כדאמרינן ביבמות וי"ל דלא קרינן יש עבירה אלא חייבי לאוין אבל לא חייבי עשה ומצרי ואדומי חייבי עשה נינהו עכ"ד ויש לדקדק עליו דאכתי תקשי ליה דאמאי ל"ק לאתויי עמוני ומואבי שנשא ישראלי' דחייבי לאוין נינהו וקרינן ביה יש עבירה וכן ראיתי להרב ח"ה ז"ל שהקשה כן משם תוס' ישנים והנר' ליישב דבריו ע"פ מ"ש פרק הערל דע"ח ואצטריך למכתב להם הכא ואצטרך למיכתב לו גבי ממזר דאי כתב רחמנא הכא משום דבא מטפה פסולה אבל ממזר דבא מטפה כשירה אימא לא ואי כתב רחמנא גבי ממזר משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם אבל הכא אימא לא צריכא יע"ש וא"כ משום הכי ל"ק ליה להרב החידושין דלימא דכל מקום לאתויי עמוני ומואבי משום דכיון דתנא ממזרת ונתינה עמוני ומואבי בכלל הם דאיסורן איסור עולם אבל ממצרי ב' ק"ל שפיר דלא נפ"ל מממזרת ונתינה דאין איסורן איסור עולם והראיה דאצטריך קרא להכי כנ"ל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.