אור שמח/איסורי ביאה/יב

אור שמח ‏ איסורי ביאה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

י

אבל ישראל הבא על עו"ג כו' ה"ז כו' מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כו':

הנה על שיטת רבינו דהלכה כפי לישנא קמא דרבא דבגיותן אית להו חתנות, קשה לי בשמועה דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד [בימים הקדמונים] דמקשו אביי ורבא על הא דאמרו הגדילו יכולין למחות מכתובה וקנס דיהבינן להו דאזלה ואכלה בגיותה, ואיך לא מקשו הא אם ימחו הלא אשתכח דגוים הן והבא עליהן עובר בלאו דלא תתחתן בם ואיך לא חיישי ללאו הכתוב בתורה, אם לא דנדחוק לומר דכשהן תחת בעליהן ודאי לא חיישינן שמא ימחו, רק כתובה תקנו דלכי נפקא מבעלה יהא לה כתובה וזה מצוי כשאינה תחת בעלה תמחה ותחזור מגיורתה וזה דחוק, או משום דלממון קיי"ל דאין הולכין בממון בתר רובא להוציא ממון מחזקתו חייש טפי אף שאינו מצוי, ומצאתי להקדמונים בשיטה שהרגישו בזה והלכו בדרכים כאלו יעו"ש, ובאמת אף אם נאמר דרק בגיורתן אית להו חתנות, ג"כ קשה הא הוי כבפרהסיא וקנאין פוגעין בו [בזמן הבית] ואיך לא חייש שמא תמחה. אולם לפי דעת רבינו דהיא נהרגת [בזמן הבית], א"כ לא תחזור ותמחה דהלא אז תהרג מחמת שבא עליה ישראל, אך א"כ מאי מקשו אביי ורבא הלא לא תמחה משום זה דתהרג משום שבא עליה ישראל. ואם נאמר דרבינו סבר דזה לא הוי רק בפרהסיא וכמו בנות מדין בעצת בלעם דהיה בפרהסיא ואז תהרג אם בא עליה ישראל יהיה שפיר קושית רבא מקנס דאין כאן עשרה מישראל רק עדים לבד וא"כ חייש שמא תמחה, אבל בדאביי דמקשה מכתובה הלא אז היה בפרהסיא דהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה ואפ"ה חייש שמא תמחה, קשה לכאורה. אמנם רבינו לא אמר רק אם בא בזדון לא כן הכא דבא בהיתירא דהיה סבור שלא תמחה ונמצאת גיורת למפרע דזכות הוא לה ועדיפא טפי משוגג. הגם דרבא סובר בפרק ד' מיתות גבי בהמה דקלון לחוד נהרגת דפשיט מבן ט' הבא על הבהמה ולדידיה אפשר גם בעו"ג נידונית אם בא עליה ישראל, ולפ"ז הו"מ לומר גבי כתובה כיון דבפרהסיא הוי תו אם תמחה ויתבטל גירותה למפרע תהרג [בזמן הסנהדרין] לכן לא חייש שמא תמחה ולכך לא פריך מכתובה. אמנם הגמרא אמר טעמא אחרינא. אולם הדבר פשוט, דרבינו כתב בפ"י מהלכות מלכים דכשימחה הוא כגר תושב בלבד ובגר תושב ודאי אינה נהרגת הגיורת אם בא עליה הישראל וזה ברור. וטעם דבריו שלאחר שמחו הרי הן כגרי תושב משום דבגר תושב אמרו לשיטת רבינו בפ"ז מהלכות מלכים דכופין אותן לקיים שבע מצות ולקבל אותן עליהן [בימים הקדמונים], וכיון דאיתא ע"י כפיה ובפרט בהנך דלא שייך טעם דברי רבינו בהלכות גירושין סוף פרק ב', לכן מועיל קבלה דקטנים הואיל ואיתא בע"כ, ולא שייך על זה שימחו, רק על גירות דמצד זכיה מועיל מחאה דילהו וכמו בכל זכות בצווח מעיקרא ודוק:

ומה שכתב רבינו דבגר תושב אין קנאים פוגעין אם בא ישראל על בתו (ובפהמ"ש דייק מדכתיב ובעל בת אצל נכר כו'), קצת סעד מהא דאיכא דאמרי בע"ז (דף ס"ד) אליבא דר"ש דשרי יינו בשתיה, ואם הוי בנותיו כבנות עו"ג דקנאים פוגעין בהם איך נגרע בזה דיינן משום בנותיהן, ופוק חזי באגדת חלק גבי בנות פעור ועדיין לא נאסר יינו של עו"ג עיי"ש, לזה מסתברא דקיל לגבי קנאים פוגעין בהן בפרהסיא. ולפ"ז א"ש הא דמפלפל אם גייר שלמה לבת פרעה, ותיפוק ליה הא הוה בפרהסיא, ובזה ניחא דהואי גר תושב שקבלה ז' מצות ופשוט:

יט

מצרי ואדומי כו' ודור שלישי מותר:

הנה בירושלמי פרק הערל בעי עבדים מהו שיעלה להן דורות, היך עבידא גר עבד עמוני שנשא לגיורת שפחה מצרית, לאחר שלשה דורות נתגיירו אין תימר עבדים עלו להן דורות מותרין מיד אין תימר לא עלו להם דורות זכרים אסורים איסור עולם ונקבות מותרות לאחר שלשה דורות. פירוש דאם עלו להן דורות הנקבות מותרות מיד, ואם לא עלו להם דורות, הנקבות אסורות עד לאחר שלשה דורות, והא דאמר דהזכרים אסורים איסור עולם בעי עיונא דהא שפחה ולדה כמותה וכאן מאי איכפת לן שהאב עבד עמוני, כיון דולדה כמותה אינו מתיחס אחרי אביו כלל. אולם נראה נא בעמוני שנשא מצרית בגיותו איך הדין בולד הנולד. ובבבלי אמר ר' יוחנן באומות הלך אחר הזכר, נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם, ומפרש מאי באומות הלך אחר הזכר לענין הלאו דלא תחיה כל נשמה. וצריך להבין אמאי לא מפרש כדמפרש הא דנתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם לענין מצרי שנשא עמונית בעודו בגיותו, ועל כרחין דלענין זה הוי ולדה כמותה דאין אב לעו"ג, ורק לענין ל"ת כל נשמה הלך אחר הזכר:

אבל מה נעשה שבירושלמי פרק הערל הלכה ג' מייתי הך דא"ר יוחנן עממין זה בזה עד שלא נתגיירו זכרים אסורים איסור עולם ונקבותיהן מותרות מיד, נתגיירו זכרים אסורים איסור עולם ונקבותיהן מותרות לאחר שלשה דורות, חזינא דהלך אחר הזכר ואם עמוני נשא מצרית הנקבה מותרות מיד. ולפ"ז צריך בינה בשפחה שנשאת לעבד ומהם אחד מצרי ואחד עמוני, וילדו בת ונשתחררה מהו, מי אזיל הולד בתר הזכר והוי עמונית ומותרת מיד, או אזיל בתר הפגום והוי מצרית ואסורה עד שלש דורות, וכן אם העבד מצרי אם נימא דאם ילדו זכרים אינם אסורים רק עד שלשה דורות אע"ג דהשפחה עמונית. ולדברי הירושלמי בהא דאומות הלך אחר הזכר דלענין פסולי יוחסין קא מיירי, א"כ כמו דגוי עמוני שנשא מצרית הולד שנולד אם היא נקבה מותרת מיד ולא אמרינן דולדה כמותה, כן בשפחה ועבד הלך אחר הזכר, וטפי חזינא לר' אליעזר בסוף פרק האומר בקדושין גבי ממזר שנשא שפחה דהולד עבד וממזר, ואם ישא ממזר נכרית הוי הולד עו"ג גמור אף לר"א. אולם מדברי הירושלמי בפרק אלמנה לכ"ג ה"ז דמוקי בעו"ג פסול ועבד פסול והיינו כר' אליעזר דסבר הולד עבד וממזר כן הולד מן הנכרית עו"ג וממזר וא"כ הבת שנשאת לפסול הזה וילדה הולד הוי ממזר כאביו, ועד כאן לא מכשיר רב רק בעו"ג ועבד הבא על בת ישראל דמאיסור זה לא נעשה הולד ממזר, משום דלא תפסי קדושין לכו"ע כמבואר טעמו בירושלמי קדושין סוף פ' האומר, יהיה איך שיהיה גבי עבד ושפחה צ"ע למאי דומה לפי המתבאר מהירושלמי דיש חילוק בפסולי יוחסין בין עו"ג לגר:

והנראה דגם בעבד ושפחה כן הוא, דאם מונין בהן דורות, חזינא דלענין יוחסין הוי כמו נתגיירו דהלך אחר הפגום, כן הכא הלך אחר הפגום, דכמו דחשיבי כנתגיירו לענין מנין הדורות, כן לענין הלך אחר הפגום, ואם אין מונין בהם דורות דהוי לענין מנין הדורות כמו בגיותן, גם לזה הוי כמו באומות דהלך אחר הזכר, אע"ג דמקרא דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה נפקא לן דולדה כמותה, כן נפקא לן דבעו"ג אין בנך קרוי בנו אלא בנה, ואפ"ה ע"כ זה דוקא בעו"ג שילדה מישראל הא באומות הלך אחר הזכר, כן הא דנפ"ל בשפחה דולדה כמותה הוא דוקא בולדה מישראל אף ע"ג דשפחה אין לו חייס לעבד וכדאמר בפרק הפרה חמרתא מעברתא אזיקתא מינך, והולד שייך לאדון השפחה לא לאדון העבד, ועבדים לאו בני נחלה נינהו אף ע"ג דנכרי יורש את אביו דבר תורה כדאמר בנזיר בריש פ' הכותים [עיי"ש בשיטה] בכ"ז לענין יוחסין דמי לעו"ג, ואם נימא דלא עלו להן דורות הוי כעו"ג שעדיין הן בגיותן ואזלינן אחר הזכר והעבד הא הוי עמוני, לכן הנקבות מותרת מיד והזכרים אסורים איסור עולם, ואם נימא דעלו להן דורות והוי כמו נתגיירו אז הלך אחר הפגום והזכרים אסורים לעולם והנקיבות אינן מותרות אלא לאחר ג' דורות. ולפ"ז הגירסא שלפנינו עיקר, אין תימר עבדים עלו להן דורות, הזכרים אסורים איסור עולם ונקיבות מותרות לאחר שלשה דורות שהיו בעבדותן אבל אין תימר דלא עלו להן דורות הלך אחר הזכר והנקבה הראשונה היינו בת העבד העמוני אעפ"י שאמה שפחה מצרית מותרת ולא בעי שלשה דורות, ודיקא נמי דזה כוונת הירושלמי, דאם רק לענין מנין הדורות בעי הו"ל למינקט בעייתו בעבד מצרי שנשא שפחה מצרית, ומדנקט בעמוני שנשא מצרית ע"כ כוונתו לכלול גם זה אם הוי כמו נתגיירו והלך אחר הפגום או הוה כמו באומות והלך אחר הזכר, והא תליא בהא דאם מונין להם דורות דמתחלת ביאתו לגירות מונין הדורות. הארכתי בזה לפי שלא ראיתי לקדמונים שידברו בזה:

אולם מסוגית הבבלי מוכח דבשפחה ועו"ג הולד כמותה ולכך לא מפרש הך דבאומות הלך אחר הזכר רק לענין ל"ת כל נשמה ועיין רש"י שכתב באומות בשבע אומות וכו' הלך אחר הזכרים, ודוקא ר' אליעזר דס"ל דממזר שנשא שפחה הולד עבד וממזר וסבר דאע"ג דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה אתא לו אפקיה דהלך אחר הפגום, לדידיה אפשר בעמוני שבא על מצרית דהולד עבד דאמו שפחה הוי ועמוני כאביו דהלך אחר הפגום, ולענין הבעיא דאם מונין לעבדים דורות נראה לפשוט מהא דאמר בבבלי אי לאו דאר"י דמצרית אסורה לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד דמצרי שלישי איך יכול להיות דמצרי ראשון אסור במצרית יעו"ש. ולפ"ז אם נאמר דעבדים מונין להם דורות משכחת שפיר בעבדים, שעבד שהוא מצרי נשא שפחה מצרית והיה כן ג' דורות והדור הג' נשתחרר ומותר לבוא בקהל, אבל אם נימא בזה דבשפחה הוי ולדה כמותה, א"כ שפיר מקשה דהא בהך קרא כתיב דור שלישי יבוא להם, ודריש מלהם דהלך אחר הפגום ואם אביו עמוני אסור לעולם, ובשפחה אעפ"י שהעבד הוי עמוני הלא הולד כמותה, וע"כ דבגרים גמורים משתעי קרא, וא"כ איך יכול ליטהר, אבל לפי המתבאר מירושלמי דאם מונין דורות הוי כמו נתגיירו דהלך אחר הפגום, קשה דלוקמי קרא דדור שלישי יבא להם בעבדים ויש ליישב ודוק:

ולכאורה איכא למיפשט הבעיא דירושלמי מקראי דדברי הימים א' ב'. ולא היה לששן בנים כי אם בנות ולששן עבד מצרי ושמו ירחע ויתן ששן את בתו לירחע עבדו לאשה ותלד לו את עתי כו', וא"כ היו כל הנשואין באיסור והשני היה באיסור, ובפרט למאן דאמר דכל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר, א"כ היו כולם ממזרים, ועל כרחין דעבדים עלו להן דורות והיה העבד ששן מצרי דור שלישי ומותר לבוא בקהל לכשנשתחרר ועיין מפרש שם ודוק:

ומה שרציתי לומר דמשמעות הבבלי מורה דלא כהירושלמי, מלשון רבינו שכתב כאן זה הכלל באומות הלך אחר הזכר מוכח דקאי גם לענין פסולי יוחסין, וכן כתבו במפורש הטור והשו"ע סימן ד' ס"ז. ולבי אומר לי שבדברי רבינו נפל ט"ס וצ"ל עו"ג עמוני שנשא מצרית הולד עמוני עו"ג מצרי שנשא עמונית הולד מצרי זה הכלל באומות הלך אחר הזכר, דלפי הגירסא שלפנינו א"כ הא דנקיט הולד עמוני על זכר לחודיה קאי, והא דמסיים הולד מצרי על נקבה קאי, והו"ל בשניהן דהזכר עמוני והנקבה מצרית, וברור דצ"ל עו"ג, ולפלא על המגיד שקיים הגירסא הישנה, והאמת יורה דרכו ודוק:

והנני לבאר דברי הירושלמי פרק הערל על הא דאמר ר"ש קו"ח ומה במקום שאסר הזכרים איסור עולם, התיר הנקבות מיד, מקום שלא אסר הזכרים אלא עד ג' דורות אינו דין שנתיר הנקבות מיד. א"ל אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה, א"ל מקרא אני אומר, ע"ז בעי מה היה להן להשיב ר' אבהו כו' הרי בת בנו ובת בתו ה"ה אסורים עד שלש דורות אחד זכרים ואחד נקיבות כו' אמר ר"ל בעי משיבין דבר שהוא ממזר על דבר שאינו ממזר (וכן הוא בבבלי יעו"ש) ר"ח כו' משיבין דבר שהוא כרת על דבר שאינו כרת, א"ל לא כי הלכה אני אומר כו' ר' יעקב ב"א בשם ר"י דור אחד עשר שבממזר כר"ש כשר ולא דרש עשירי. ופירושו, דמש"ה הוי התשובה תשובה מעליא לולא קרא וההלכה, משום דאיכא למימר ממזר יוכיח שאין איסורו איסור עולם רק עד עשרה דורות, ואפ"ה אסורים אחד זכרים ואחד נקיבות ולא מצית למימר תו אין משיבין דבר שהוא בכרת, דבממזר שנשא בת ישראל ליכא כרת [וכן בבבלי] וכן ליכא למיפרך משיבין דבר שהוא ממזר על דבר שאינו ממזר, דתמן אמר שפיר דבת בנו ובת בתו חמור טפי שכן אם בא על בת בנו והוליד ממנה הולד ממזר, משא"כ בעמוני ומצרי שאם באו על בת ישראל אין הולד ממזר, אלמא דהאיסור קיל ולכך נתיר בהן הנקבות מיד, אבל כאן בממזר מה שעושה ממזר הוא אינו מצד האיסור דאיסורו אינו רק חייבי לאוין, רק שמוליד בדומה לו ובתר אבא אזיל ברא, וכמו דאיהו הוה ממזר, כן מה שמוליד ממזר, וכן בעמוני ומצרי דולדיהן כמותן אם אביו עמוני הולד עמוני ולא שייך זה בקולא וחומרא, וא"כ יש לומר ממזר יוכיח שאין איסורו איסור עולם ואפ"ה עשה בהן נקיבות כזכרים דמום זר כתיב ואחד זכר ואחד נקבה במשמע, ולא דריש עשירי היינו גז"ש דעשירי עשירי מן עמוני דבהו כתיב עד עולם, וכמו דדריש בספרי וזה אמיתת כוונת הירושלמי לרגיל בו ומעמיק בשמועתו ודוק:

כב

מי שנתגייר משבעה עממין כו' ויהושע גזר עליהם כו':

הקדמונים נחלקו בזה, ורבינו סמך על הני שמועות דאין מעמידין דפריך בנותיהן דאורייתא נינהו דכתיב לא תתחתן בם, הרי דהא דכתיב לא תתחתן בם קאי בהיותן עו"ג ולא בשנתגיירו, וכן בקדושין סוף פ' האומר עו"ג דכתיב ל"ת בם לא יהא לך חיתון בהם, ותוספות הגיהו בזה. והא דאמר בסוף פ"ק דכתובות על ברייתא דאיזהו אלמנת עיסה כל שאין בה משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי כו' ופריך מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא, התם שיגרא דלישנא דעיקרו קאי על עבד וממזר דפוסלין בביאתן אלמנותיהן דבר תורה, ואדרבא דמשם מוכחא, דמקשה מ"ש חלל מהני, ולכאורה קשה דרבינו כתב פ"ה מהלכות שחיטה דמשום זה חוששין לספק דרוסה ולא מוקמינן אחזקה כמו כל ספיקי טריפות, מפני שאין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה דכתיב ובשר בשדה טריפה לכן החמירו לאסור הספיקות בדרוסה יעו"ש. ולפי זה נאמר דאלמנת עיסה דהוי ספק ספיקא החמירו בהנך המפורשין בתורה דעבד דפוסל בביאתו בת כהן קרא כתיב ואשה כי תהיה אלמנה וגרושה פרט לעבד שאין לו בה אלמנות וגירושין כו' וממזר ונתין דמכי תהיה לאיש זר נפקא לן דפוסלין בביאתן לכן החמירו לאסור אלמנות ספיקן דאיתחזק בהאי משפחה ספק נתין או ספק ממזר כו' אבל אשת חלל דמה דנפסלה מכהונה אין זה מפורש בתורה רק נפ"ל מהא דאיתקוש זרעו לו, ואף בחללה מאיסורי כהונה אמרו פרק עשרה יוחסין דף ע"ז איזהו חללה שעיקרה מד"ת ואין צריכין לפרש מד"ס כל שנולדה מאיסורי כהונה דסתם חלל הוא ולד שנולד מפסולה לכהונה דכתיב ולא יחלל זרעו כו' עכ"ל רש"י. הרי דמה דכהן אם בא על אלמנה הוא מד"ס שנעשית חללה, וכש"כ הא דחלל פוסל בביאתו דמהיקשא דאיתקש זרעו לו ידענא, דמה הוא מחלל אף זרעו מחלל שאין זה מפורש בתורה, ולכן הקיל בעיסה שנתערבב ספק חלל לישא אלמנתו ומאי מקשה. אמנם לשיטת רבינו דנתינה הוי מדבריהם א"ש, דמכש"כ מקשה דמה בנתערב נתין החמירו כש"כ בנתערב חלל דפוסל דבר תורה, וזה סעד חזק לשיטת רבינו. והא דלא חשיב עמוני ומואבי ומצרי ואדומי, משום דבזה פליגי תנאי אם פוסלין בביאתן בפרק אלמנה לכה"ג ס"ט, ולא מיירי בפלוגתא. ור"ת מחק אלמנת מהגירסא ומפרש דלענין בן ובת יעו"ש ונדחקו בתוספות הא דלא חשיב עמוני כו' יעו"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.