שערי תשובה/שער ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי תשובה שער ג

השער השלישי

נבאר חומר המצות והאזהרות וחלוקי העונשים

א) מפני שהוזהר בעל התשובה לחפש דרכיו וכמה לו עונות וחטאות, ואחרי אשר תם חפש מחופש הוזהר לחקור גודל כל חטא מחטאיו, כמו שנאמר (איכה ג מ) נחפשה דרכינו ונחקורה, להודע עליו כל חטאתו אשר חטא כמה הגדיל לאשמה בה, כי יש אשמה עד לשמים גדולה, ויש רעה כנגד כמה חטאים גדולים שקולה, והתשובה הגדולה כפי היות גדולים חקרי לב באלה, כי לדעתו רב העון וגדלו נפשו ירעה לו, או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצה את עונם.

ב) ועוד תועיל חקירת עוצם העון לכסות כלימת פניו בשאלת המחילה, כענין שנאמר (עזרא ט ו) אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך, ולעטות בושה על נפשו לפני השם יתברך אחרי הבטחון בסליחתו, כענין שנאמר (יחזקאל טז סג) למען תזכרי ובושת וגו' בכפרי לך לכל אשר עשית, ולהיות לנגד עיניו גדולת חסד הכפרה כענין שנאמר (תהלים כו ג) כי חסדך לנגד עיני, והמשל בזה כי אם חטא העבד לאדוניו ובא להכנע לפניו אין נפשו אל העבד בלתי אחרי ידיעתו כובד פשעו, ואם ידמה בנפשו כי החטא נקל יגדל הקצף עליו, לכן יתחייב החוטא להכיר עוצם החטא וענשו כענין שנאמר (שמואל-א כו כא) הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד, על כן הוצרכנו ללמד לבני יהודה לתורה ולתעודה חומר העונשים לכל עון ולכל חטאת על כן על כל דברי ההקדמה הזאת, ועוד לתועלת נשגבה גדולה ובצורה, כי ראה ראיתי רוב העם חושבים על כמה פשעים כבדים כי הם קלים, ועל חייבי מיתות וכריתות כי הזהירות בהם יתרון הכשר או מדת חסידות ונכשלים מבלי משים ואין תוכחת, כענין שנאמר (ישעיה מח ח) גם מאז לא פתחה אזנך, על כן הוצרכנו להזהירם ולגלות אזנם על חומר עבירות רבות וכי יש במצות הקלות דרכים וצדדים רבים לכליון חרוץ ואבדן הנפש, ורבים מן הרשעים יעזבו דרכם כי ידעו האבדון וההפסד אשר בה בהגלות להם גודל החטא ואת אשר נגזר עליו, ונכשלים יאזרו חיל לכבוש תאותם כי איככה יוכלו וראו באבדן נפשם.

ג) והמשל בזה לאדם החפץ ללכת אל עיר ויאמרו לו כי הדרך משובשת בצנים ופחים ואבני נגף, ולצרכו אל המקום ההוא לא יחדל מלכת, והיה כי יאמרו אליו כי שחל בדרך ונמר שוקד עליו אז יכלה רגליו מן הדרך ההיא, על כן אמר שלמה ע"ה (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר להבין, פי' כשרון המעשה ועזיבת העבירות יקרא חכמה, כענין שנאמר (דברים ד ו) כי היא חכמתכם ובינתכם, ואחר שילמוד וידע המצות ומה הם העבירות צריך שילמוד גנות העבירות וההפסד והאבדון הנמצא בהן, להרחיק נפשו מהם ולהוכיח עצמו בזכרון העונשים וליסר זולתו, וזאת הידיעה תקרא מוסר, ולמוכיחים ינעם ללמוד לדעת זאת.

עתה נבאר מעלות חומר המצות ואזהרות וחלוק העונשים

ד) המדרגה הראשונה חומר דברי סופרים, נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי חכמים ולהזהר בגדריהם, שנאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, וגם כי הוזהרנו מן התורה לקיים עלינו להיות עושים ככל אשר יורונו אכן מצינו עשה מן התורה חמורה מדבריהם מפני שהוזכר עיקר הדבר בספר תורת האלהים מפורש וצוה השם יתברך עליו בפרט, ויש דרכים וצדדים ימצאון שם דברי סופרים חמורים מדברי תורה כאשר אמרו רז"ל (סנהדרין פח:) חומר בדברי סופרים מדברי תורה, שהאומר אין תפלין לעבור על ד"ת פטור, חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

ה) ועתה הלא לך לדעת מפני מה העובר על דברי חייבים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וזה פשר הדבר, כי העובר על דברי חכמים אשר מלאו לבו לעשות כן כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהין עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה ולא משך בעול גזרתה ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא, על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר ננתקה את מוסרותימו, ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי חכמים (דברים יז יב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו'.

ו) והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד, והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות.

ז) עוד אמרו רז"ל (עבודה זרה לה.) כי טובים דודיך מיין חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ואנחנו צריכים לפרש גם את זה, ידוע תדע כי יראת ה' יסוד המצות, שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, ובזה ירצה ה' את ברואיו, כמו שנאמר (תהלים קמז יא) רוצה ה' את יראיו, ותקנות חכמים וגדריהם יסוד לדרך היראה, כי יעשו גדר והרחקה פן תגע יד אדם באיסור התורה, כבעל השדה אשר יעשה גדר לשדהו מאשר יקר בעיניו כי ירא פן יכנסו בו בני אדם והיה למשלח שור ולמרמס שה, כענין שנאמר (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי-עשו משמרת למשמרתי (מועד קטן ה.), ורוב הזהירות והגדר והרחקה מן האיסור הלא זה מעיקרי המורא, והמרבה להזהר יגיע אל השכר הגדול, כענין שנאמר (תהלים יט יב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב, על כן אמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה כי גדריהם וגזרותם מעיקרי היראה, ומצות היראה שכר הרבה כנגד מצות רבות כי היא היסוד להם, והדוגמא לדבר כי הנזהר מהתיחד עם אשה מפחדו פן יכשל בעון וכאשר גזרו רז"ל (סנהדרין כא:) הלא זה מאשר זרח על נפשו אור יראת אלהים יתברך.

ח) והנה הקדמנו לך בשער היראה כי נתחייב האדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עקש ופתלתול ובין הישר הולך לתועלת נשגבה אשר הודענוך, והנה כי תראה אנשים זוללים מזלזלים בנטילת ידים, וישבו לאכול לחם ואינם מברכים לפני אכלם ואחר אכלם, וכהנה רבות דברי חכמים ותקנותם אשר פורצים גדרם, בזאת יבחנו, בזאת תדע ובחנת את דרכם כי הם רעים וחטאים לה' מאד ואחריתם עדי אובד, ועליהם אמרו כי העובר על דברי חכמים חייב מיתה, כי המעללים האלה לא יכריחם היצר עליהם ולא תתקפם תולדות החומר והתאוה הגשמית לחטוא בהם, אין זה כי אם רוע לב ופרוק עול שמים מעל צוארם, והנה הם ככל המון כת הזדים האומרים לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, גם הם רחוקים מדרך האמת, גם הכת אשר אינם נזהרים מגבינה של גויים ובשולי גויים כי יקלו דברי חכמים בעינם אע"פ שחוטאים למלא בטנם הנה בזו לדברי חכמים ושברו עול התורה והמורא, גם עליהם אמר העובר על דברי חכמים חייב מיתה כאשר ביארנו, והשנית כי אחרי שידעו כי עם הקודש נשמרים בכל אלה הבדל הבדילו עצמם מעל עמנו ופרשו מדרכי צבור, ואמרו רז"ל כי הפורשים מדרכי צבור יורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות, ודע כי העובר על דברי חכמים ענשו ביד בית דין להכות מכות מרדות כפי אשר עיני בית דין רואות ליסר ולענוש בעת ההיא, אם לפחות מארבעים או להוסיף להכותו על אלה.

ט) המדרגה השניה חומר מצות עשה, יסוד השכר ושורש הגמול חלף העבודה בקיום מצות עשה, כמו שנאמר (משלי יג יג) וירא מצוה הוא ישולם, ונאמר (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם וגו' בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, והעבודה היא במצות התלויות במעשה בין שאין בהן זולתי מצות עשה בין שיש עמהן לא תעשה, כגון שנאמר (דברים טו ז) לא תאמץ את לבבך וגו', ומצות העבודה תתבאר בשער העבודה בעזרת ה'.

אולם ימצא דרך בשכר הנזהר מעבור על מצות לא תעשה אשר השג ישיג לשכר עושה מצוה, כגון אם הזדמן דבר עבירה ליד האיש והתאוה תאוה לדבר ערוה וכבש יצרו, כי זה מעיקרי יראת השם יתברך, וכן מי שהזדמן לידו להתעשר באונאה ותרמית ואין רואה ואין יודע והתהלך בתומו ובור כפיו, שכרו על זה כזורע לצדקה וטורח במצוה, וכן כתוב (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, ואמרו רז"ל כיון שלא פעלו עולה בדרכיו הלכו, וכבר הקדמנו לך פירוש המקרא הזה, וכן אמרו רז"ל (מכות כג:) ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו ונצול ממנו, ועוד אמרו ליראי ה' ולחושבי שמו (מלאכי ג טז) זה הבא דבר עבירה לידו ונצול ממנו, גם השכר הזה עקרו ויסודו מצות עשה שכבש יצרו ביראת אלהים, כמו שנאמר (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא, ואמרו רבותינו ז"ל (אבות ב א) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.

והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה ויחלק עליהם עונשים ומשפטים ודת מה לעשות בהם, והעונשים מלקות ארבעים מיתה וכרת בידי שמים וארבע מיתות בית דין, ומתן שכר על כל מצוה לא נתפרש בתורה כדי שלא יחדלו לקיים המצות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה.

י) ומשלו על זה מענין המלך אשר אמר לעבדיו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד, ושכר אמר לתת להם, ולא הודיעם שכר כל אילן, כי חפץ המלך אשר לא יחסר כל בפרדסו על כן יטעהו רוב מינים נטעי נעמנים, ואילו ידעו עבדיו שכר נטיעת כל עץ מעצי הפרדס אז יתנו את כל עמלם בנצרי מטעיו אשר שכרם רב מן השאר להרבות השכר, כן ענין המצות, כי הואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצות להנחילם חיי עולם ולהיות כל המצות יחדיו לוית חן לראשם, כי בהשלים חק מלאכתם תהי משכורתם שלימה מעמו, הלא ידעת כי אמרו רז"ל (עבודה זרה יז:) כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה-אע"פ שאמרו תלמוד תורה כנגד כולם.

והמצוה הקלה שכרה גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר, הלא תראה במצות שלוח הקן שאין בה טורח ולא פיזור ממון נאמר עליה (דברים כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים, ואמרו רז"ל (חולין קמב.) רבי יעקב אומר אין לך מצוה קלה בתורה שאין תחיית המתים תלויה בה, שנאמר בשלוח הקן למען ייטב לך וגו', למען יטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך, ומה אם מצוה קלה שהיא בכאיסר אמרה תורה כך, מצות חמורות על אחת כמה וכמה.

יא) ועתה נדבר בענין עונש בטול מצות עשה, אמרו רז"ל (חולין קלב:) אם יזהירו את האיש לעשות סוכה או לולב ואינו עושה מכין אותי עד שתצא נפשו, ואמרו (ראש השנה יז.) כי האנשים אשר לא הניחו על ראשם תפלין מעולם הם הנקראים פושעי ישראל בגופן, וענשם חמור מן העובר פעם אחת על חייבי כריתות ומיתות בית דין, ואמרו כל שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן כגון שלא הניח תפלין מעולם ועוברי עבירה כגון עריות, ליום הדין יורדין לגיהנם ונידונין שם י"ב חודש, לאחר י"ב חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר (מלאכי ג כא)ועסותם רשעים כי יהיו אפר וגו', ואמרו מי שמקל בענין מצות עשה כמו המבזה חולו של מועד שיש בו מצות עשה, שנאמר (שמות כג טו) את חג המצות תשמור, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב, ויש על כל מצות עשה אזהרת לאו כוללת שנאמר (דברים יג א) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.

יב) וקיום מצות עשה נקרא יראת שמים כמו הזהירות במצות לא תעשה, שנאמר (ויקרא יט לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה', ונאמר (תהלים לד יב) יראת ה' אלמדכם ונאמר אחריו סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, למדנו מזה כי מי שאינו עוסק בעשיית הטוב ובקשת שלום הפר יראת שמים והוא מן הרשעים כי לא ירא אלהים, שנאמר (קהלת ח יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים.

יג) ויש במצות עשה מן החמורות שאין המון העם נזהרים בהם, כגון הזכרת שם שמים לבטלה, שנאמר (דברים י כ) את ה' אלהיך תירא, ואמרו רז"ל (תמורה ד.) הוזהרנו בזה שלא להזכיר שם שמים לבטלה, וכן גמילות חסדים שהיא מצות עשה שנאמר (שמות יח כ) והודעת להם את הדרך ילכו בה-זו גמילות חסדים (בבא מציעא ל:), ואמרו (סוכה מט:) גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שהצדקה לעניים וגמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, על כן אמרו (אבות א יח) על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, והנה הצדקה בממונו וגמילות חסדים בין בגופו בין בממונו, כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חבירו אם דל ואם עשיר, וזאת מן החמורות ומן העיקרים הנדרשים מן האדם, שנאמר (מיכה ו ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד, וכן מצוה להכנס לפנים משורת הדין, שנאמר (שמות יח כ) ואת המעשה אשר יעשון, ואמרו רז"ל (בבא מציעא ל:) זה לפנים משורת הדין, ויש בענין זה דרכים רבים אשר תהיה בהן המצוה הזאת מן החמורות הכל לפי ענין הדין, כמו שאמרו רז"ל (שם) לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא נכנסו לפנים משורת הדין.

יד) ויש אנשים רבים בהמון העם חושבים כי אין עיקר האבדון והפסד הנפש זולתי בעבירות שיש בהם מעשה, וכי אין אבדן נפש אל האיש אשר הוא טהור מחטוא במעשה ובדרך העבירות לא הלך וחדל מעשות מצות ומעשים טובים, על כן אנו חייבין להודיע תועי רוח בינה, כי אמרו ז"ל (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז) ויתר הקב"ה על ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון בטול תורה, ואמרו כשם ששכר תלמוד תורה גדול מכל המצות כך עונש המבטלה גדול מכל העבירות, ואמרו (סנהדרין צט.) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר (במדבר טו לא) נאמר על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, וכבר זכרנו לך כל אלה בשער התורה.

טו) ומצאנו בענין אנשי סדום שהיו רעים לה' מאד בכמה עלילות נשחתות כמו הגזל והחמס ועיוות הדין וגלוי עריות, ועם כל זה הזכיר הכתוב כי אבדו ונשמדו בעון בטול הצדקות, שנאמר (יחזקאל טז מט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה. ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (ישעיה כט יג-יד) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ונאמר (ירמיה יב א-ב) מדוע דרך רשעים צלחה וגו' קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, ונאמר (תהלים עג כו) כי הנה רחקיך יאבדו.

טז) ודע כי לפי גודל המצוה יגדל עונש מי שיחדל לעשותה אע"פ שאינו עושה מעשה בהפרתה, כמו שמצינו במצות הפסח ובמצות המילה שהם מצות עשה ויש בהן כרת.

יז) ודע כי המעלות העליונות נמסרו במצות עשה, כמו מעלת הבחירה שנאמר (דברים ל יט) ובחרת בחיים, ומעלות תלמוד תורה שנאמר (שם ו ז) ודברת בם, ומעלות לכת בדרכי ה' שנאמר (שם כח ט) והלכת בדרכיו, ומעלות התבונן בגדולת ה' שנאמר (שם ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים, ודוד אמר (תהלים יד ב) ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים, ומעלות זכרון חסדיו והתבונן בהם שנאמר (דברים ח ב) וזכרת את כל הדרך, ונאמר (שם פסוק ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, ודוד אמר (תהלים קז מג) ויתבוננו חסדי ה', ונאמר (שם כו ג) כי חסדך לנגד עיני, ומעלות הקדושה שנאמר (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים, ומעלות העבודה שנאמר (דברים י כ) אותו תעבוד, ומעלות היראה שנאמר (שם) את ה' אלהיך תירא, ומעלות האהבה שנאמר (שם ו ה) ואהבת את ה' אלהיך, ומעלות הדביקות שנאמר (שם י כ) ובו תדבק, לכל אחת מהנה כמה מדרגות כאשר יתבאר בעזרת ה', ובעבור המעלות האלה נברא האדם, שנאמר (ישעיה מג יז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, ומה תקות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועיקר עסקו בדברים שנברא בעבורם.

יח) והנה נתבאר בתורה עונש בטול המצוה, שנאמר (דברים כז כו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם, אמר לעשות אותם יורה כי זה נאמר על בטול מעשה המצות.

יט) ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל בכל מלאכת עבודת אדוניו, והפועל הנאמן יהיה מהיר במלאכתו וישגיח על מלאכת הפועלים חביריו ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים, ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון, כי חפצו ורצונו אשר תעשה מלאכת אדוניו בלא רמיה על כן יחזיק ידי עושי המלאכה, ואמרו רז"ל בספרי ארור אשר לא יקים-אדם שלמד ושנה ולימד לאחרים וקיים את התורה ויש בידו כח להחזיק ידי העוסק בתורה ובמצות ולא החזיק הרי היא בכלל ארור אשר לא יקים.

כ) ומן המצות החמורות שלא לדון בערכאות של גוים שנאמר (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם-לפניהם ולא לפני גוים, ופושעים יכשלו בה, וכבר הקדמנו לדבר על דרכי מות הנמצאים בעבירה הזאת.

כא) ועל בטול מורא אב ואם שהיא מצות עשה, שנאמר (דברים כז טז) ארור מקלה אביו ואמו, ענין מקלה שמזלזל בכבודם ומפר מוראם, כמו שאמרו רז"ל (קידושין לא:) איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט ג) איזהו מורא אב לא ישב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו.

כב) ומצות תפלין ומצות מזוזה מצות עשה הם והנן בכלל קבלת מלכות שמים כי על כן נכתבו בפרשת שמע ישראל, ותוכל להתבונן מזה על עונש המבטל המצות האלה כי הוא שובר עול מנתק מוסרות, וכבר הקדמנו לדבר על המצות האלה, ועל מצות ציצית אמרו רז"ל בספרי שהציצית מוספת קדושה, שנאמר (במדבר טו מ) למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם, וגם כי אין מצות ציצית זולתי על מי שיש לו בגד אשר לו ארבע כנפות ואם אין לו בגד כזה אינו חייב לקנותו, אף גם זאת אמרו רז"ל (מנחות מא.) כי ענוש יענש לעתות בצרה על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה לבעבור סבב פני דבר חיובה עליו ולקחת לו בגד שיש לו ארבע כנפות לעשות בו ציצית על כנפיו.

כג) ודע כי הירא את דבר ה' יחמיר וידקדק וישים נפשו בכפו על מצוה קלה כמו על החמורות, כי לא יבינו לאשר המצוה הזאת קלה לעומת החמורות אך יבינו לגדולת המזהיר עליה יתברך, ופקח עיניך היטב לראות כי העיקר הנכבד הזה נתבאר בתורה, כי נכתב על מצות הקימה מפני השיבה כמו שנכתב על מצות מורא אביו ואמו ושמירת השבת אני ה', ורבות מן המצות אשר הרבה מן העם הנמצאים בדור קצרי יד מעשותן הבאנום אל מקום זה יסוד לכל אחד בספר הזה, קחם נא אליך על לוח לבך.

כד) המדרגה השלישית לאו שניתק לעשה, אמרו רז"ל (מכות יז.) לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו, כגון לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו) שניתק לעשה שנאמר (שם פסוק ז) שלח תשלח, ואע"פ שלא היו לוקין בידי בית דין יש בהם שענשן חמור ונגע עד שמים משפטן נשא עד שחקים, כגון הגזל שנאמר (ויקרא יט יג) ולא תגזול, וניתק לעשה (שם ה כג) והשיב את הגזלה, ואמרו לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל, שנאמר (בראשית ו יג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ואע"פ שהערוה חמורה מן הגזל מדת עונש הגזל להקריב יום אידו ולהחיש עתידות לו, עוד אמרו סאה מלאה מעונות אין מקטרג בכולן כמו הגזל, ואמר שלמה ע"ה על אוצרות המרמה והאונאה (משלי כא ו) פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות, פירוש אוצרות המרמה והאונאה הבל נדף הם כי אחריתם לכליון, ועודם ברשותו צוררים הם לו ומבקשים נפש בעליהם ומסבבים למותו, כענין שאמר חבקוק ע"ה (חבקוק ב ט) הוי בוצע בצע רע לביתו וגו' כי אבן מקיר תזעק וגו', וגזל העני חייבין עליו מיתה בידי שמים שנאמר (משלי כב כב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, פירוש אל תגזל דל בעבור שהוא דל ואין עוזר לו, ואל תדכא עני בשער בהכלמה ובבזיון בשער כלומר ברבים, וכענין שנאמר (ישעיה ג טו) מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו, כי ה' יריב ריבם-אחר שאין להם סומך ומי שיטעון ויריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש-אחרי שהובאת אליו צעקת הדל לא יקח ממך ממון תחת הגזילה אשר גזלת, אבל ישל אלוה נפשך, ונאמר (איוב כז ח) כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו, ונאמר (משלי א יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח.

ומי שיצעיק ויצער אלמנה ויתום בין בגזל בין בעושק בין בהכלמה וכל מיני הצער חייב מיתה בידי שמים, וכן הדיינין שיש בידם להציל גזול מיד עושק ויתום לא ישפוטו, משפט מות להם שנאמר (שמות כב כא) כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו וחרה אפי והרגתי אהכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, פי' והיו נשיכם אלמנות כנגד עינוי האלמנה ובניכם יתומים כנגד עינוי היתום מידה כנגד מידה, והמצער כל איש מישראל אע"פ שלא נכתב בו העונשים האלה עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו, ואמרו רז"ל (בבא מציעא נח:) באונאת דברים הכתוב מדבר, והוא מענין הצער והמצוק מלשון (ישעיה מט כו) והאכלתי את מוניך את בשרם, ואמרו רז"ל (בבא מציעא נט.) כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, ובמקום שדבר הכתוב באונאת ממון הזכיר שם מקח וממכר, שנאמר (ויקרא כה יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ואמרו (בבא מציעא נח:) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו, זו נאמר בה ויראת מאלהיך (שם פסוק לו) וזו לא נאמר בה ויראת.

כה) והנשך והרבית יש בהם לא תעשה, שנאמר (ויקרא כה לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית, וניתק לעשה שנאמר (שם) וחי אחיך עמך, פי' אם לקחת מאתו נשך ותרבית השב תשיבם לאחיך למען יחיה עמך, וענשו חמור מאד כל זמן שלא תקן המעוות שאינו בא לתחיית המתים, שנאמר (יחזקאל יח יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, ופי' רז"ל על ענין תחיית המתים, כי אין הנותן כספו בנשך ותרבית חייב מיתה, ואמרו רז"ל כי מי שיש בידו עון הרבית אין מלאך מליץ מלמד עליו זכות וזהו שנאמר וחי בלשון שאלה ותמיהה, היש מליץ שיאמר כי דתו לחיות, כלם יענו ויאמרו לא יחיה.

כו) המדרגה הרביעית לאו שאין בו מעשה, אמרו רז"ל (סנהדרין סב:) לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו, ומפורש בדבריהם ז"ל כי לאו שאין בו מעשה חמור מן הלאו שניתק לעשה, ויש באזהרות לאו שאין בו מעשה אזהרות תלויות בלב, מהן בלשון, ומהן בקפיצת יד והמנע מן המעשה, וכן יש עבירות שאין בהן מעשה תלויות בחוש השמע ובחוש הראות, וראינו רבים מבני אדם שכחו רבות מהן, ויש אשר ידעו ואינם נזהרים בהן מפני שאינן תלויות במעשה, כי העבירות התלויות במעשה כמו אכילת החלב והדם והנבלה והטרפה אין הדבר קרוב להכשל בהן כמו העבירות הנעשות במחשבה ובלשון ובשבת מן המעשה, על כן ראיתי לזכור מקצתן להזכיר ולהזהיר אשר לא ידע להזהר, ולא באנו להאריך בהם זולתי לרמוז עליהן להיות לזכרון לשבי פשע.

כז) מן האזהרות התלויות בלב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח יא), ואמרו רז"ל (מכות יג: ועוד) כל מקום שנאמר השמר פן ואל הרי זה לא תעשה, הוזהרנו בזה לזכור את השם יתברך בכל עת, וחייב האדם להשתדל לקנות לנפשו תמיד ההנהגות המחויבות מן הזכירה, כמו היראה והצניעות וקישוט המחשבות וטכסיס המדות, כי זרע מקודש ישיגו כל הנהגה נאוה והמעטירה בעליה מזכירת השם יתברך, כמו שנאמר (ישעיה מה כה) בה' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל.

כח) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך (דברים ד ט), ואמרו רז"ל (מנחות צט:) כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בשני לאוין, יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם) ופן יסורו מלבבך-לא דיבר הכתוב אלא במי שיסירם מליבו על ידי שהוא בטל מן התורה ואינו הוגה בה תמיד.

כט) אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלהיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וגו' לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' (דברים ט ד), הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקתנו ויושר לבבנו, אבל נאמין ונדע עם לבבנו כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית לב יא) קטנתי מכל החסדים ומכל האמת.

ל) לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו טז), הוזהרנו בזה שלא יאמר אדם אנסה נא בעבודת הצדקה היצליח ה' דרכי ואבחן בכשרון המעשה אם כסף וזהב ירבה לי, והאיש הטוב לא נמצא בו רפיון ידים אם עמלו בחכמה ודעת וכשרון המעשה ולא צלחה דרכו בענין קנין כספו ובשאר טובת חפצי הגוף, ואמרו רז"ל (תענית ט.) כי במצות המעשרות בלבד הותרה הבחינה, שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת, ואמר שלמה ע"ה (משלי ג ט-יא) כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך וימלאו אסמיך שבע וגו' מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, פירוש אם לא יהיה לך כן להמלא אסמיך שבע בתתך מהונך ומראשית כל תבואתך לעבודת הצדקה אבל יאחזוך ימי עוני, אל תמאס מוסר ה' ודע כי גם זה לטובתך, כי את אשר יאהב ה' יוכיח להיטיב באחריתו להיות תמורת שכר העולם הזה ותחת כבודו שכר אמת והטוב הצפון העומד לעד לעולם.

לא) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא מהם (דברים ז יז).

לב) כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם (דברים כ א), הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה. כענין שנאמר (תהילים פה י) אך קרוב ליראיו ישעו, וכן כתוב (ישעיה נא יב) מי את ותראי מאנוש ימות.

לג) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז), הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים, כמו שאמרו רז"ל (פסחים ח:) שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן, וזהו פי' כי המשפט לאלהים הוא-שלא יבואכם נזק בסבתו.

לד) לבלתי רום לבבו מאחיו (דברים יז כ), הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת הגאוה ושלא יתגאה הגדול על הקטן אך היה יהיה שפל רוח, והגאוה מן העבירות החמורות המאבדות ומכלות הנפש, שנאמר (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב, ומה יועיל קנין כספו ורוב עשרו וגנזי מרומיו, והנה אחרי כי נתעב ונאלח גבהי תפארת גדולתו עמוקים משאול, ואל יתהלל חכם זולתי בעבודת השם יתברך וביראתו והבטחון בו ובאהבתו והדבקות בו, שנאמר (דברים י כא) הוא תהלתך והוא אלהיך, ונאמר (ירמיה ט כב) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי.

לה) נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו (דברים טו י), הוזהרנו בזה להרחיק מנפשנו צרות העין ולהיותנו טובי עין, כענין שנאמר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך, ולא די במתנת היד אשר נטע בנפשותינו מדת הנדיבות, על כן הזהיר ואמר ולא ירע לבבך אחר שאמר נתון תתן לו.

לו) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו ז), הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות ולנטוע בה נטעי נעמנים הם הרחמים והחסדים הנאמנים, כמו שכתוב (שם כח ט) והלכת בדרכיו, ובעבור כי מן האפשר שלא יקפוץ את ידו ויחון את העני ולא מדרך רחמנות, כענין שנאמר (משלי יב י) ורחמי רשעים אכזרי, על כן כתוב לא תאמץ את לבבך, ועונש האכזריות רע ומר כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת האל, ואמרו רז"ל (שבת קנא:) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך (דברים יג יח), כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים.

לז) ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו (דברים יג טז), הוזהרנו בזה שלא לחמול ולרחם על המחטיאים והמכשילים בני אדם, ואמרו רז"ל כל הנעשה רחמני על האכזרים לסוף נעשה אכזרי על הרחמנים.

לח) לא תקום ולא תטור את בני עמך (ויקרא יט יח), אמרו רז"ל (יומא כג.) איזו היא נקימה אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני את שלך, ואיזו היא נטירה אמר לו הריני משאילך ואיני כמותך שלא השאלתני, ואין העונש בזה על הדבור, אלא על נטירת הלב, ואמרו רז"ל (שם) כי אזהרת הנטירה על דבר שבממון, אבל על דברי גאוה ובוז ודרישת רעה מותר לשום הדברים על לבו, ואמרו רז"ל על זה (שם כב:) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, אבל אם יבקשו ממנו מחילה יעבור על מדותיו.

לט) לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט יז), הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה, והיא מידה מעוללת פשעים רבים ומסבבת כמה עלילות נשחתות, כמו לשון הרע שהוא שקול כנגד כמה חייבי מיתות בית דין כאשר יתבאר, וכמו דרישת רעה והשמחה לאיד וגרימת נזקים לחברים והליכת רכיל ונקימה ונטירה, ומאבדת טובה הרבה מן הנפש כאשר יתבאר בשער השנאה, וראה עד היכן הגיע עונש השנאה, כי אמרו רז"ל (יומא ט:) בית שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים מפני מה חרב מפני שנאת חינם שהיתה ביניהם.

מ) ונשמרת מכל דבר רע (דברים כג י), פירשו ז"ל (כתובות מו.) שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה, ואע"פ שאינו מהרהר כדי לעשות, ודבר הלמד מענינו שכתוב אחריו (שם פסוק יא) כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה.

מא) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר טו לט), הוזהרנו בזה שלא לחשוב לעשות עבירה וכל דבר פשע וחטא, כענין שנאמר (משלי כד ח) מחשב להרע, ושלא להרהר בדברי המינין פן יכשל וימשך אחריהם, ואשר ישיב אל לבו כי השם יתברך בוחן לב וחוקר כליות איך יעיז פניו לטמא לבו לדבר בליעל יצוק בו, ואמר שלמה ע"ה (שם פסוק ט) זמת אולת חטאת, עוד אמר (שם ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו וגו' לב חורש מחשבות און.

מב) לא תשא שמע שוא (שמות כג א), הוזהרנו בזה שלא לקבל לשון הרע, וכמו שאמר התרגום לא תקבל שמע דשקר.

מג) לא תחמוד בית רעך (שמות כ יד) ולא תתאוה בית רעך (דברים ה יח), הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם כל אשר לרענו גם כי נתן מכרם, והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד, ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו, אסור לפצור בו, כי זה כמו הכרח ואונס, והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון, אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת בלתי ידע כי נתון יתן לו בנפש חפצה ולא ידע לבבו בתתו לו.

מד) מן האזהרות התלויות בלשון, כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג טו), אמרו רז"ל כי בכלל האזהרה הזאת כי בהגותנו בתורת השם יתברך ובדברנו בתפלה לפניו יהיה מחננו קדוש ולא יראה בנו ערות דבר, לכן נצטוינו בזה להזכיר שם שמים בקדושה ולעסוק בדברי תורה ותפלה בקדושה ושלא להזכיר שם שמים ודברי תורה אם הוא ערום או אם יש אדם ערום כנגדו, וכן הוזהרנו שיהיה המקום בקי כמו שנאמר (שם פסוק יד) וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך, וכל שכן כי הוא מוזהר שלא להזכיר שם שמים אם אין ידיו נקיות, ואם נגעו ידיו בדבר הנמאס עליו ירחצם, וכענין שנאמר (תהלים כו ו) ארחץ בנקיון כפי, ובלכתו בדרך והוא מסתפק אם הדרך נקי אל יזכור שם שמים ואל ידבר בדברי תורה, ואם יש דבר שאינו נקי לאחריו בגון צואה או נבלה או מי משרה צריך שירחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלא עיניו, והזהירות בזה מדרכי יראת שמים שנאמר (מלאכי ג טז) ליראי ה' ולחושבי שמו, ואמרו רז"ל (ברכות כד:) כי דבר ה' בזה (במדבר טו לא) זה המדבר דברי תורה במבואות המטונפות, ואמרו רז"ל יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב כא) מפני כי חכמים מכבדים את התורה ועוסקים בה בקדושה, ואילו נתנה לטפשים היו מדברים בדברי תורה במבואות המטונפות.

מו) אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (שמות כב כז) לא תקלל חרש (ויקרא יט יד), הוזהרנו בזה שלא יקלל איש מישראל בשם ולא באחד מכל הכנויים, ומה שהוזכר בתורה אלהים לא תקלל ונשיא וחרש, כי בא להזהיר שלא לקלל השופט כאשר ירשיעהו בדין ולא את הנשיא כאשר יענוש אותו לשלחו ביד פשעו, והוצרך להזכיר החרש פן תאמר אין עונש בקללתו אחרי אשר איננו שומע ולא ישיגהו צער על קללתו, ובסוף פרשת משפטים נכתב אלהים לא תקלל לאמר שלא תקלל השופט את המשפטים האלה אבל השופט אשר לא כדת אותו תקלל, ואמרו רבותינו המקלל או חברו או את עצמו בשם לוקה וענשו בידי שמים רב מאד, שנאמר (דברים כח נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך והפלא ה' את מכותך וגו', ופירשו רז"ל (תמורה ג:) ענין הפסוק הזה על מי שמקלל את חברו או את עצמו בשם.

מז) ואסור לאדם שיאמר כן יושיעהו השם כאשר הדבר הזה דבר אמת והנה הוא כזב, כי הנה קלל את עצמו בשם, שמכלל הן אתה שומע לאו.

מח) יין ושכר אל תשת וגו' ולהורות את בני ישראל ולהבדיל בין הקדש ובין החול (ויקרא י ט), אמרו רז"ל (עירובין סד.) השותה רביעית יין אינו מזוג במים אל יורה, ואם שתה יותר מרביעית אע"פ שמזגו אל יורה.

מט) ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה יז), באונאת דברים הכתוב מדבר כאשר הקדמנו למעלה (אות כד), ואמרו רבותינו (בבא מציעא נח:) היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך, וזהו שנאמר (שמות כב כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו, לא תונה בדברים ולא תלחצנו בממון, ובכמה מקומות הזהירה התורה על אונאת הגר מפני אשר שכח עמו ובית אביו ובא לחסות תחת כנפי השכינה, כענין שנאמר (רות ב יא) ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת, ונאמר (שם פסוק יב) ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו, משל לצבי שבא לעדר ושם ירבץ עם הצאן ירעה, וחמל עליו בעל העדר כי עזב כר נרחב ויעמוד במקום צר.

נ) לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג ב), הוזהרנו בזה שלא לחזק ידי עוברי עבירה בדברים ושלא להתחבר אל המסכימים אל העול, וכענין שנאמר (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר.

נא) ואסור להתחבר אל הרשע בעסקי העולם, שנאמר (דבה"י-ב כ לז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך, ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע, שנאמר (משלי ג לא) אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו, ואמרו רז"ל באבות של רבי נתן (פ"ט) אל תתחבר לרשע אפילו לדבר מצוה, ורבו דרכי מות הנמצאים בחברת הרשעים וכבר גלינו על העון הזה וכובד ענשו.

נב) ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד) הוזהרנו בזה שלא להורות את בני ישראל אשר לא כדת ושלא כהלכה, ואמרו רז"ל (אבות א א) הוו מתונים בדין, ונמהרי לב להבין ולהורות לא יצילו את נפשם מתת מכשול לפני עור, וחטאתם כבדה מאד, כמו שנאמר (תהלים פב ה) לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ, ועוד אמרו (אבות ד יג) הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, ואמרו רז"ל (סוטה כב.) כי רבים חללים הפילה (משלי ז כו) זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה (שם) זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.

נג) עוד הוזהרנו מן המקרא הזה להשיא עצה הוגנת לאשר יועץ מבני עמנו ולא להכשילו בעצה נבערה, ולא ייעץ את חברו לפי דרכו.

נד) וחייב אדם לחשוב מחשבות להעלות עצות הגונות ומתוקנות לחברו, וזה אחד מעיקרי דרכי גמילות חסדים, שנאמר (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש.

נה) לא תלך רכיל בעמיך (ויקרא יט טז), אמרו רז"ל (כתובות מו.) כי בכלל האזהרה הזאת שלא להוציא שם רע על איש מבני עמנו, וענשו חמור בידי שמים כאשר יתבאר במדרגת חייבי מיתה, עוד אמרו רז"ל (שם) לא תלך רכיל בעמיך אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה.

נו) ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), לא יאמר אדם לחבירו שמור לי אצל עבודת כוכבים פלונית.

נז) ולא תחנם (דברים ז ב), פירשו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כ.) לא תתן להם חן, שאסור לאדם שיאמר כמה נאה גוי זה, עוד פירשו שלא לתת להם מתנת חינם.

נח) ולא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר יז ה), אמרו רז"ל (סנהדרין קי.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו, ומותר לספר לשון הרע על בעל המחלוקת, שנאמר (מלכים-א א כו) ולי אני עבדך ולצדוק הכהן וגו' לא קרא.

נט) מי שאינו מחזיק במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב ומושכי העון הרי הוא נענש מפשעיהם לכל חטאתם, ועובר בלאו שנאמר (ויקרא יט יז) ולא תשא עליו חטא, ונאמר (הושע י ט) מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה, פי' אם שם עמדו הדור הזה לא השיגה אותם בגבעה מלחמה לבער הרע כאשר השיגה מלחמה לבני הדור ההוא, שם עמדו כמו אם שם עמדו, וכן ועזב את אביו (בראשית מד כב) ואם עזב, ר"ל ממין חטא גבעה היתה חטאתם אכן הם היו טובים מאלה כי נקהלו ועמוד על נפשם לבער הרע, ונאמר (שופטים ה כג) אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרו ה' לעזרת ה' בגבורים, ונאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש, וכל מי שהוא לשם יתברך ימסור נפשו על קדושת השם, שנאמר (שמות לב כו) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ונאמר (במדבר כה ז) וירא פינחס וגו' ויקח רומח בידו, וחובה על כל ירא אף כי אוהב טהור לב להעיר קנאה כי יראה והנה יד שרים וסגנים במעל, שנאמר (עזרא ט ב) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה.

ס) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה מו), לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה אלא לרצונם ותועלתם, ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, אבל אדם שאינו נוהג כשורה מותר לצוותו לכל אשר יחפוץ.

סא) ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב לב), זה מחייבי כריתות כאשר יתבאר, ודע כי ההפסד והאבדון המצוי בנפשות המון העם הלא הוא על שפת לשון, כי הם מזכירים שם שמים לבטלה וגם מזכירים מבלי מורא, ועל ענין זה פירשו רז"ל מה שכתוב (ישעיה א ג) ישראל לא ידע, גם אינם מדקדקים בנקיות המקום ונקיון כפים, וחכמי ישראל היו מנדין ומשמתין המוציא שם שמים לבטלה והיו חושדים אותו על השבועה, ואמרו (נדרים ז:) השומע חברו שמזכיר שם שמים לבטלה צריך לנדותו, ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנדוי.

סב) ועל דברת בני האדם שאינם נזהרים בלשונם בכבוד תלמידי חכמים בין בפניהם בין שלא בפניהם נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא, וכן אבדון ארבע כתות הלא הוא בחטאת פימו דבר שפתימו הכל כמו שיתבאר בשער הזה, על כן כתוב (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון.

סג) והתבונן וראה עון הלשון וכובד פשעו כי המקלל אביו ואמו ענשו חמור מן המכה, כי משפט המקלל בסקילה שהיא החמורה במיתות בית דין והמכה משפטו בחנק.

סד) וגם רבים נוקשים ונלכדים בחללם החושים הנכבדים חוש הראות וחוש השמע, ונאמר על חוש הראות (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, הוזהרנו בזה שלא יסתכל אדם באשת איש ובשאר עריות פן יוקש בם.

סה) ומן העבירות התלויות בחוש הראות, רום עינים כי הוא מעולל מן הגאוה, שנאמר (תהלים קא ח) גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל.

סו) ומדברי רבותינו על חוש השמע, אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים שהם נכוים תחלה לאיברים (כתובות ה:), ועל המאזין לכל פה דובר נבלה נאמר (משלי כב יד) שוחה עמוקה פי זרות, ישיתו לב לכל אלה יראי אלהים בעלי תשובה להציל את נפשם מיד להבה, וכבר הקדמנו לך דברים נכבדים בענין הזה בשערי גדרי הזהירות.

סז) מן האזהרות התלויות בקפיצת יד והמונע מן המעשה, ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וגו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים טו ז), למדנו מזה כי הנמנע מהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם השמר פן, ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמטה אף כי בזמן שלא יפסיד חובו כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות, ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות דבר בליעל, ואמרו רז"ל (כתובות סח.) כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה, כתיב כאן פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ושם כתיב (שם יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, ואמרו רז"ל כי נקרא צר העין בליעל, וכן כתוב (שמואל-א כה כה) אל איש הבליעל הזה על נבל, על שהיה צר עין שאמר לעבדי דוד (שם פסוק יא) ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי וגו', ואמרו רז"ל (שבת סג.) גדול המלוה לעני יותר מן העושה צדקה.

סח) לא תעשוק את רעך (ויקרא יט יג), ואמר דוד ע"ה (תהלים לז כא) לוה רשע ולא ישלם, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר (ויקרא יט יג), ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש (דברים כד טו), ואמרו רז"ל (בבא מציעא קי:) שכיר יום גובה כל היום וכל הלילה שכיר לילה גובה כל הלילה וכל היום, אחד שכר הבהמה ואחד שכר האדם ואחד שכר הכלים עובר עליהן על בל תלין, קבלנות עובר עליו על בל תלין.

סט) לא תלין נבלתו על העץ (דברים כא כג), המלין את מתו עובר בלאו זולתי אם הלינו לכבודו.

ע) לא תוכל להתעלם (דברים כב ג), הוזהרנו בזה שלא להתרשל מהצלת ממון חברינו בין מטלטלין בין קרקעות, כמו שאמרו רז"ל (בבא מציעא לא.) וכן תעשה לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקעות, כגון אם היו מים שוטפים ובאים שם חייב לגדור בפניהם, אף כי הוזהרנו להשתדל בהצלת חברנו ולשית עצות לעזרתם בעת צרתם, וכן כתוב (ויקרא יט טז) לא תעמוד על דם רעך, ואמר שלמה (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, פי' אם יש לך כח להציל בעצה או בהשתדלות ואתה מראה את נפשך שאין בך יכולת יקצר כחך מדה כנגד מדה, ונאמר אחריו (שם פסוק יב) כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תוכן לבות הוא יבין ונוצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו, הנה המניעה מן ההצלה ושית עצות על העזר הקב"ה יחשוב לו כפעלו.

עא) וטוב ונכון מאד להיות בכל עיר לעיר מתנדבים בעם מן המשכילים להיות נכונים ומזומנים לכל דבר הצלה בהיות איש או אשה מישראל שרוים בצער, והנה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או שיו הנדחים להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו, עתה מה לעשות יקר וגדולה לבעליהם, וכן כתוב (ישעיה נח ז) ועניים מרודים תביא בית.

עב) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט יז), הוזהרנו בזה שלא נשא חטא בחטא חברינו בהמנענו מהוכיח אותם, ואם איש אחד יחטא בהגלות נגלות חטאו כל העדה יענשו עליו אם לא יוכיחוהו בשבט מוסרם, וכן כתוב (יהושע כב כ) הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו, ונאמר (דברים כט כח) והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואפילו אומות העולם אמרו (יונה א ז) ונדעה בשלמי הרעה הזאת-אף כי ישראל שהם ערבים זה בזה.

עג) ולהנצל מן העונש הזה נכון הדבר לבחור אנשי אמת ולחזות מכל העם אנשי חיל לתתם ראשי השגחה על כל שוק ומגרש משכנותם להשגיח על שכניהם ולהוכיחם על כל דבר פשע ולבער הרע.

עד) כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו (דברים כג כב), הנה יש עונש באיחור הנדרים והצדקות אע"פ שמשלם אותם אחרי כן, ואם נדר אדם לתת צדקה לעניים חייב לשלם אותו מיד, ואם מדרך השכחה יארע לו איחור הנדרים אף גם זאת ענוש יענש כי אחרי שהוא יודע שהשכחה מצויה באדם היה לו לזכור נדריו ולהעלותם על לבו תמיד לבלתי ישכחם, כענין שנאמר (משלי כ כה) מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר, על כן ענשו חמור על פשיעתו, שנאמר (קהלת ה ה) אל תדון את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, פי' אל תתן את פיך לחטיא וגו', למה תדור אם אינך זהיר בנדריך ותביא עליך אשם, וכבר הקדמנו לבאר המקרא הזה בשערי גדרי הזהירות, ואמר רז"ל (שבת לב:) בעון נדרים בנים מתים, שנאמר וחבל את מעשה ידיך, עוד יתפרש המקרא על ענין לשון הרע כי יענש על הפשיעה בו אע"פ שלא נתכוין לבזות חבירו.

והנה נצטוינו שלא לנדור נדרים שנאמר (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, ורבותינו דרשו מזה (נדרים עז:) שאם תדור יהיה בך חטא כי הנדר מכשול לפני הנודר פן יחל דברו או יאחר לשלם, אבל צדיק חונן ונותן מבלתי שידור, זולתי כאשר יקרא מן המצר כי אז ידור נדר, כענין שכתוב (בראשית כח כ) וידר יעקב נדר לאמר וגו', וכן בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ידרו נדרים לחזק ידים רפות.

עה) המדרגה החמישית לאו שיש בו מעשה, אמרו רבותינו ז"ל (מכות יג:) לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, והמלקות ארבעים חסר אחת, ואמרו רז"ל (סנהדרין י.) מלקות תחת מיתה עומדת, ואמרו (שם פא:) מי שלקה ושנה כונסין אותו לכיפה, וחובה על המוכיחים לחפש דרכי העם ולחקור ולדעת במה יכשלו ולהזהירם, כי יש אזהרות רבות אע"פ שהם שומרים מקצת האזהרה מבטלים הם מקצתם, כגון איסור מלאכה בשבת שהם שומרים שבת מחללו ברוב ויש מלאכות שאין מקצת העם נזהרים בהן לפי שאינן ידועות אצלם, ותלין אתם משוגתם תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם על כן תורות עברו ונענשו, כמו שנאמר (ישעיה כו י) יוחן רשע בל למד צדק, ויש פושעים יכשלו בם כי לא הורגלו בנעוריהם בית אביהם להזהר בהם ונחלו אבות ולא יישמעו לקול מורים, ואלה עושים בזדון.

עו) וכן כל העם נזהרים מדם הנפש ומדם התמצית, ומקצתם אינם נזהרים בהכשר המליחה להוציא הבשר מידי דמו כמשפט, וכהנה הנה רבות מאד מבלי הדעת ואין תוכחת, וכמו שנאמר (משלי כט יח) באין חזון יפרע עם.

עז) ויש אזהרות שאין מקצת ההמון שומרים עיקר האזהרות כמו החבלה וההכאה, שהמכה את חברו עובר בשני לאוין, שנאמר (דברים כה ג) ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף, ורבים עוברים על הלאוין האלה בהכאת נשותיהם, ואמרו רז"ל (סנהדרין נח:) כל המרים יד על חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב יג) ויאמר לרשע למה מכה רעך, למה הכית לא נאמר אלא תכה, ואיוב אמר (איוב לא כא) אם הניפותי על יתום ידי, ואמרו רז"ל (בסנהדרין שם) רב הונא קצץ יד המכה, אמר וזרוע רמה תשבר (איוב לח טו).

עח) וכן בהשחתת הזקן, שנאמר (ויקרא יט כז) ולא תשחית את פאת זקנך, והחטאים מניחים חוט השער, ועיקרי פרקי הפאות לא נדע מקומם איה והנם בנים משחיתים בעיקר הפאה, והקפת פאת הראש גם במספרים כעין תער.

עט) ויש אנשים לא נשמרו בבגד כלאים שעטנז, כי יתפרו בגד צמר בחוט הפשתים או יעשו מבגד פשתים שפה לפי בגד הצמר.

פ) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו (ויקרא יח)), כל קירוב בשר אסור כגון הנגיעה בידי אשת איש. ופירוש לגלות ערוה, כי הקריבה מביאה לידי ערוה. וכי תאמר בלבבך איפה נמצא בכתוב כי גדרה התורה גדר כי תאמר אשר אסרה מגע יד ליד להיות גדר לעבירה, נשיבך דבר הנה במצות הנזיר אשר עיקר נזירותו פן ישתה וישכח מחוקק או יתעהו רוח זנונים אוסרתו התורה מכל אשר יעשה מגפן היין, וכל זה לגדר הרחקה ממשתה היין, וכן אמרו רז"ל במדרש.

פא) ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט יד), אמרו רבותינו (מועד קטן יז.) כי הוזהרנו בזה לבלתי הכות אדם בנו הגדול פן תהיה לבן לפוקה ולמכשול לחטוא בלשונו ולהקלות אביו, וכן הוזהרנו בזה שלא לזמן כל מכשול עון לישראל וגם אל הגוי, שלא יתן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, גם לא יושיט אליו את אשר אסור לו ולא יכשילהו באחד מן הדברים שהוזהרו בני נח עליהם.

פב) לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (דברים כ יט), הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל גם לבנות לו מצור כל זמן שימצא מאילני סרק די סיפוקו, וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה, ואמרו רבותינו (בבא קמא צא:) המקרע על מתו יותר מדאי לוקה, וכל שכן המשבר כלים בחמתו כי שתים רעות עשה השחית ממון והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה, כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו, כענין שכתוב (משלי כט כב) ובעל חמה רב פשע, וכבר הקדמנו לך (שער א אות לח) מה שאמרו רז"ל (שבת קה:) אם ראית אדם שהוא משבר כלי בחמתו יהי בעיניך כאילו עובד עבודה זרה, שכך דרכו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עבוד אלהים אחרים.

ואמרו רז"ל (יבמות מד.) לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו, אף כי הוזהרנו שלא להשחית הגוף במסירתו לסכנות או בסיגוף הגוף לבלעו חנם בתענית מתוך צערו וכעסו או להתאבל על מתו יותר מדאי, אבל המתאונן והמתאבל על עונותיו עליו נאמר (ישעיה נז יח) דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו, ונאמר (בראשית ט ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ואמרו רז"ל (בבא קמא צא:) מיד נפשותיכם אדרוש את דמכם.

פג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל (ויקרא יט כג), הערלה נוהגת בחוצה לארץ ואסורה בהנאה, וכל אשר יאסר בהנאה אסור לתתו במתנה לגוי, וכרם רבעי אסור בהנאה בלא פדיון ואין פודין אותו עד שיבואו פירותיו לעונת המעשרות, ואימתי עונת המעשרות משנגמרו פירותיהן, כענין ששנו רבותינו ז"ל (מעשרות א ב ואילך) מאימתי הפירות חייבין במעשר.

פד) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה (בראשית לב לג), גיד הנשה אסור בהנאה, ואסור לתתו לעבדו ולשפחתו הכנענים, ואסור לשלוח ירך לכנעני וגיד הגשה בתוכה, ואסור ליתן גיד הנשה ושמנו לכלבו ולחתול שמזונותם עליו.

פה) לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא יט יא), אמרו רבותינו (בבא מציעא סא:) לא תגנובו על מנת למיקט, שלא יאמר אגנוב כלי פלוני כדי שיצטער ונקוט בפניו ויזהר בשמירת כליו ואחר כך אחזירנו לו, וכן אסור ליטול כלי מבית חברו דרך גנבה להשתמש בו ולהחזירו, ולא יגנוב את שלו מאחרי הגנב שלא יראה כגנב.

פו) לא תנחשו ולא תעוננו (ויקרא יט כו), לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך ואומר אות הוא כי לא יצליח דרכו וסר מן הדרך בעבור זה והדומה לענינים האלה, שלא ילך לקראת נחשים הן לעשות מעשה הן להמנע מן המעשה, לא תעוננו לשון עונות ושעות, שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת, ואין לשמוע אל דברי הוברי שמים, אבל יבטח ליבך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ, על כן כתוב על הענין הזה (דברים יח יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, למדנו מזה כי המעוננים והקוסמים נעדרים הבטחון, והעלילות הנשחתות ההן מעשה ארץ כנען, שנאמר (שם פסוק יד) כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך.

פז) לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט טו), הרי הוא אומר אחרי כן לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך, ומהו משפט האמור בתחלת המקרא, אמרו רז"ל הוא המדה והמשקל והמשורה מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשוקץ וחרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים כמעוות הדין, מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק השכינה ומפיל העם בחרב ומגלה אותם מארצם, [וכן נאמר (שם פסוק לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלהיכם], במדה זו מדת הארץ במשקל כמשמעו ובמשורה היא מדת הלח והיבש אבני צדק הם המשקולות ששוקלים כנגדם איפה היא מדת היבש דין זו מדת הלח, אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וגו', אני הבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור ואני נאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח כדי להטעות הבריות שאין מכירין בהן.

פח) לא תהיה לו כנושה (שמות כב כד), הוזהרנו בזה שלא לצער את הלוה, ולא יעבור המלוה לפניו ויודע שאין לו מה לפרוע כי הוא מציק לו ומרפה את רוחו בזה, ואמרו רז"ל הרי הוא כאילו דן אותו בשני דינין שנאמר (תהלים סו יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים, וראוי לעטות קנאה להוכיח המסתוללים בעמנו במקצת מקומות לאסור הלוה בזיקים גם כי לא יזדמן לו לפרוע.

פט) לא תשימון עליו נשך (שמות כב כד), אזהרה לעדים, שהמלוה והלוה והעדים עוברין בלא תעשה, על כן אמר לא תשימון לשון רבים אחר שאמר לא תהיה לו כנושה לפי שהוא אזהרה לעדים.

צ) כל מום לא יהיה בו (ויקרא כב כא), הוזהרנו בזה שלא להטיל מום בבכור אפילו בזמן הזה.

צא) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו (דברים כב י), הוזהרנו בזה שלא לחרוש ושלא לדוש בשני מינים כשהם מצומדים בעול או חבל, והוא הדין שלא להנהיגם כשהם מצומדים, וזה שהזכיר חרישה דבר הכתוב בהווה, ואפילו להנהיגם בקול אסור, ושתי פרידות זו בת סוסיא וזו בת חמורה שני מינים הן ואסור להנהיגן יחד, ואסור להנהיג הפרד עם הסוס או עם החמור.

צב) ואבן משכית לא תתנו בארצכם (ויקרא כו א), הוזהרנו בזה שלא להשתחוות על רצפת אבנים בבית הכנסת ובכל מקום חוץ לבית המקדש.

צג) אל תשקצו את נפשותיכם (ויקרא יא מג), הוזהרנו בזה שלא לאכול הדברים הנמאסים על הנפש, שלא יאכל דג או חגב עד שימות, וכן לא ישתה בקרן מקיזי הדם, והמשהה את נקביו עובר משום אל תשקצו את נפשותיכם.

צד) אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה (ויקרא יט כט), פירשו רבותינו כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא ימסור אדם בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין, ולא תזנה הארץ שאם אתה עושה כן הארץ מזנה ועושה פירותיה במקום אחר ולא בארצכם, וכן הוא אומר (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך, ולא הותרו פילגשים בלא כתובה ובלא קידושין אלא למלך שאימתו מוטלת על הבריות ולא יזנו אחרים עמה על כן ייחוד המלך על הפילגש כעין אישות, ואחר היתר הפילגשים למלך גזרו רבותינו על כלה בלא ברכה שתהא אסורה לבעלה כנדה.

צה) והנה ראית גודל עונש המייחד לו פנויה לזנות, כי נאמר על זה (ויקרא יט כט) ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה, והבא על הפנויה פעם אחת דרך מקרה לוקה מכת מרדות מדברי סופרים, מלבד המכשלה הגדולה והרעה אשר תמצא את הבאים אל הפנויה כי היא בושה לטבול מטומאת נדתה במי נהר או מקוה מים פן יגלה לרבים קול זנותה על כן תהיה בנדתה, טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה, עוד אמרו רבותינו (סנהדרין עו.) אל תחלל את בתך להזנותה הרי זו אזהרה שלא ישיא אדם את בתו לזקן.

צו) לא תאכלו כל נבלה (דברים יד כא), אמרו רז"ל (חולין לב.) כל שנפסלה בשחיטתה נבלה, ולמוכיחים יונעם העד בעם ויזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה להשלים חוקיה, ויבחרו להם בכל חוקיה שוחט ירא חטא כי עם רב מישראל תלוים עליו במצות השחיטה והבדיקה, וגם אמנה אמרו רז"ל (שם ג:) רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן, יש מקומות מבלי משים ואין תוכחת מצויים שם רבים מן העם הנמצאים אצל שחיטה בלתי מומחים בתושיה, ועוד ראינו במקצתם שערוריה כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוון את לבו במאד בבדיקתו, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים שלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב, מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדין כהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין.

צז) ושחד לא תקח (שמות כג ח), ואפילו על מנת לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, ואע"פ שהסכימו שני אנשים אשר להם הריב לתת לו שכר בשותפות כך אמרו רז"ל (כתובות קה.) הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, אבל רשאים ליתן לו שכר ההפסד אשר יפסיד באשר יפריעוהו ממעשיו אם ההפסד ניכר וקצוב וידוע לבני אדם, ובלבד שלא יתן אחד מהם בשכר ההפסד יותר מחבירו.

צח) אמרו רז"ל (כתובות קה:) ושחד לא תקח אפילו שחד דברים, שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא, ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו, ואם הקדים והעביר המנחה על פניו ולקח את מנחתו כבר נפסל השופט הזה לשפטו.

צט) כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וגו' (שמות יב טז), אמרו רבותינו (ביצה יב.) מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרה שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שהוא לצורך היום, כענין שאמרו מוציאין את הס"ת לרשות הרבים ביו"ט לקרוא בו ביום ההוא, אבל אסור להוציא לצורך חול זולתי לצורך יו"ט, ורבים מן העם חוטאים להוציא מפתח תיבתם לרשות הרבים ביו"ט גם כי אין בתוכה מכל מאכל אשר יאכל ביו"ט.

ק) ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב ה), אזהרה למעביר שער בית השחי ובית הערוה.

קא) ולא תשים דמים בביתך (דברים כב ח), אזהרה למעמיד כלב רע בתוך ביתו וסולם רעוע בתוך ביתו.

קב) לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (דברים טו יט), הבכור נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, ובכור שנתערב במאה או באלף אוסר את כולן בהנאה.

קג) לא תעשון כן לה' אלהיכם (דברים יב ד), אזהרה למוחק את השם.

קד) ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג), הוזהרנו בזה להתרחק מכל דרכי האמורי, ומהם הלחשים והקמיעים שאינן מן המומחה לרפואה.

קה) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כב יד), החדש אסור מן התורה גם בחוצה לארץ.

קו) כתבנו מקצת הדברים אשר שוגגים בהם רבים מבלי הדעת כי לא גלו עליהם את אזנם, ומקצת הדברים אשר ידעו כי אסורים ולא ידעו חומר האיסור, וזכרנו מהם למען לא ילין העם המשגה בהם, ישמע חכם ויוסיף לקח להזהיר את העם על הדברים אשר תקראנה אותם כאלה עליהם והמשכילים יזכירו וכזהר הרקיע יזהירו.

קז) המדרגה השישית מיתה בידי שמים, ההפרש אשר בין מיתה וכרת כי חיוב המיתה עליו לא על זרעו ובעונש הכרת הוא וזרעו נכרת, אולם אמרו רז"ל כי על ענין אחר ועל צד ינשא חומר המיתה בידי שמים מן הכרת, כי מי שהוא חייב מיתה בידי שמים עולה מות בחלוניו ובעלי חיים מקנה קנינו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה תרנגולתו רועה באשפה והיא מתה, וידבק המות בו עד כלותו אותו.

קח) וחייבי מיתה בידי שמים נסדרו במשנה מקצתם, כמו האוכל את הטבל והוא הדגן שלא נתקן בהפרשת תרומה ומעשרות ממנו, והמצוה הזאת נוהגת בארץ ישראל, וכגון כהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה.

קט) ויש בהם אשר בארו אותם רבותינו ז"ל בגמרא ובמדרשים, ורובם יש ללמוד אותם מן הפסוק, כגון המענה אלמנה ויתום, שנאמר (שמות כב כא) אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' וחרה אפי, ואמרו רז"ל אחד הצועק ואחד שאינו צועק, ר"ל כי נענש מענה אלמנה ויתום אחת דתו אם צעוק יצעק המתענה תחת ידו ואם החריש יחריש, אבל ממהרין ליפרע ממנו כאשר יצעק היתום אל השם יתברך.

קי) והגוזל את העני, שנאמר (משלי כב כב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש, וכבר בארנו זה במדרגה השלישית (לעיל אות כד), ואמרו רז"ל (בבא קמא קיט.) כי הגוזל את העני כאילו נוטל הימנו נשמתו, שנאמר (משלי א יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, פעמים שמקפח את פרנסתו אפילו בגזלה פחות משוה פרוטה, על כן דם יחשב לאיש ההוא דם שפך אם גזל ממנו שוה פרוטה.

קיא) והמוציא שם רע, שנאמר (במדבר יד לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', אמרו רז"ל (ערכין טו.) אם המוציא שם רע על הארץ ענשו במיתה המוציא שם רע על איש ישראל שנתחייב בתורה ובמצות על אחת כמה וכמה, ונאמר (דברים כב יט) וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע וגו', הנה לא הזכיר הכתוב חטאו על אשר היה מבקש נפש האשה ומסבב להמיתה בבית דין בעדי שקר אשר הביא על זנותה, והזכיר עון הוצאת שם רע כי הוא העון הגדול יותר מן המבקש נפש לספותה, כי צער הכלימה מר ממות, וכן אמרו רז"ל על הוצאת שם רע חייבו הכתוב מלקות וממון לא על דבר אשר בקש להמיתה, ואמרו רז"ל כי המוציא שם רע בדברי פגם משפחה אין לו כפרה עולמית, כי לא דיו במחילת החיים אשר המה חיים עדנה, כי סבב להחפיר ולהבאיש מולדתם אשר הולידו, ועוד אנחנו מוסיפים ביאור בזה בביאור חומר עון ד' כיתות.

קיב) והמשחק עם התינוקות ומנאף בין ביד בין ברגל חייב מיתה, ואמרו רז"ל (נידה יג.) כי ענשו כעונש דור המבול שהיו משחיתים דרכם, וכן העושה כמעשה ער ואונן דש מבפנים וזורה מבחוץ לאבד הזרע חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח י) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו, ונאמר על המוציאים את הזרע לבטלה (ישעיה נז ה) הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים וגו'.

קיג) ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חייב מיתה, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה, ואמרו רז"ל כי על זה נאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות, פי' משנאי משניאי, שהם גורמים לבריות לשנוא את התורה, ואמרו רז"ל (יומא פו.) בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו-אשרי אביו ואמו שלמדו לו תורה, אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר, ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות, ואיו מקחו ומתנו בשוק נאה, ואינו נושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרות עליו-אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לרבו ולאביו שלימדו לו תורה, אשרי בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו כ) ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.

קיד) אמרו רז"ל כל שיש בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה.

קטו) והחולק על ישיבתו של רבו חייב מיתה.

קטז) והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, ואמרו רז"ל (יומא נג.) לא מתו נדב ואביהו בהקריבם אש זרה על חטא ההקרבה כי כונתם היתה לשם מצוה, כי אמרו הנה כתוב בתורה (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח-אע"פ שיורדת האש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, אבל ענשם היה מפני שהורו הלכה בפני משה רבינו.

קיז) ואמרו רז"ל (אבות ה ח) דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית דין ועל פירות שביעית, ואמרו עוד (שם משנה ט) בארבעה פרקים הדבר מתרבה, ברביעית ובשביעית ובמוצאי שביעית ובמוצאי החג שבכל שנה, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבשישית, ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים, וראינו מזה כי יש מיתה בידי שמים על גזל מתנות עניים, ותדע ובחנת מזה חומר הנודר לצדקה ואינו משלם.

קיח) גם הקופץ ידו מאחיו האביון ומבשרו התעלם דומה לאלה, כי אחרי אשר נתחייב לתת הנה הוא כגוזל מתנותיו.

קיט) המדרגה השביעית חומר הכרת, העונות שחייב על זדונן כרת חייב השוגג בהם להביא חטאת, וכן אמרו רז"ל (כריתות ב.) כי אין אדם חייב להביא חטאת זולתי בדבר שענוש על זדונו כרת, והכרת שנכרת הוא וזרעו, כענין שנאמר (ויקרא כ כ) חטאם ישאו ערירים ימותו.

קכ) וחיוב הכרת על שני חלקים, החלק האחד שנכרתים מן העולם הזה, כגון הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו אחר שלוחיה או אחרי מות בעלה, וכן הבא על אשת אחי אביו ועל אשת אחי אמו, והאוכל חלב ודם והאוכל חמץ בפסח והעושה מלאכה ביום הכפורים ומי שלא עשה פסח והבא על הנדה.

קכא) והחלק השני שנכרתים מן העולם הזה והעולם הבא, כגון העובד ע"ז והעושה עבירות בפרהסיא והבוזה את התורה כגון המבזה את לומדיה ואוהבי השם יתברך והמפר ברית בשר, ואנו מבארים היטב ענין הכתות ההן (במדרגה האחת עשרה) [במדרגה העשירית].

קכב) ומי שנתחייב כרת פעמים שתאריך לו הזכות בעולם הזה שנים ושלשה דורות, ואיחור המות לרשעים לשלם שכרם בעולם הזה ולאבדם מן העולם הבא, שנאמר (דברים ז י) ומשלם לשנאיו וגו' לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, ומפורש הדבר בדברי דוד ע"ה (תהלים צב ז) איש בער וגו' בפרוח רשעים וגו', וכן אמר אסף ע"ה (שם עג ג) כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם וגו' עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, פי' כי הנקמה ברשעים באחריתם, כמו שנאמר (משלי כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך.

קכג) ואמרו רז"ל אמר ר' יאשיהו מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו מצות שישלם להם הקב"ה שכרם בעולם הזה, או שמא יצאו מהם בנים צדיקים, שכך מצינו שכאשר האריך פנים לאחז יצא ממנו חזקיה, וגם אמון יצא ממנו יאשיהו, וגם שמעי יצא ממנו מרדכי.

קכד) וענין הכרת קיצור השנים, כענין שנאמר (משלי י כז) ושנות רשעים תקצורנה, ויש בענין קיצור השנים הפרש בין מיתה לכרת, כי הכרת מות האדם קודם חמישים שנים והמיתה קודם ששים כמתי מדבר, ר"ל כי מי שנגזר עליו לחיות שבעים או שמונים שנה ונתחייב מיתה ימות פחות מבן ששים, אבל יש צדיקים שמספר ימיהם פחות מששים, כמו שאמרו (מועד קטן כח.) בן חמישים ושתים זו היא מיתתו של שמואל הרמתי, ונאמר (במדבר ד יח) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים, ודרשו רז"ל מזה הכרת קודם חמישים שנה, פי' המקרא אל תהיה נסיבה מאתכם להכרית שבט הקהתי מתוך עבודת הלוים, כי אם לא תשמרו אותם שלא יבואו לראות כבלע את הקודש יכרתו מתוך עבודת הלוים וימותו קודם חמשים, שנאמר (במדבר ח כה) ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה וגו'.

קכה) ויש בחייבי כריתות אשר גורם לזרעו מוקש רע ושחיתות לבד מאשר אחרית הזרע להכרית, והוא הבא על הנדה, וההוא יקרא זרע מרעים כי יהיה תיו העזות על מצחו בעוד בחיים חייתו, כמו שאמרו רז"ל עז פנים הלא הוא בן אשה נדה, ותהי עונות הבן על עצמות האב כי הוא עולל לנפשו להיות פושע מבטן, ואוי לרשע רע כי שחת לו והכרת תכרת נפשו ונפש אשתו וזרעו בליעל כלו נכרת.

והאשה הנה היא בנידת טומאתה גם אם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים כמשפט כל זמן שלא טבלה במקורי מים או מי נהר ומעיין אשר בו ארבעים סאה, גימטריא לדבר ההולכים לא"ט.

קכו) המדרגה השמינית ארבע מיתות בית דין והם סקילה שריפה הרג וחנק, והסקילה חמורה מן השריפה והשריפה מן ההרג שהוא בסייף וההרג מן החנק.

ומן העבירות שהם בסקילה, הבא על אשת אביו על הכלה ועל הזכר, ובעל אוב וידעוני, והמחלל את השבת, והמקלל אביו ואימו, והבא על נערה המאורסה, והמסית והמכשף ובן סורר ומורה, וחמורים מכולם המגדף והעובד עבודת גלולים.

קכז) בשריפה, הבא על אשה ובתה ועל בת אשתו ועל בת בנה ועל בת בתה ועל חמותו ועל אם חמותו ועל אם חמיו.

קכח) בסייף שנים, הרוצח ואנשי עיר הנדחת.

קכט) בחניקה, מכה אביו ואמו, וגונב נפש מבני ישראל, וזקן ממרה על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש.

קל) אמרו רז"ל (סנהדרין לז:) מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלו ד' מיתות בית דין, דין ד' מיתות לא בטלו, מי שחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שחייב הריגה ליסטים באים עליו, ומי שחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.

קלא) והבא על השפחה דומה לחייבי מיתות בית דין בשני דרכים, כי אמרו רז"ל (סנהדרין פא:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו כענין שכתוב (במדבר כה ח), והדבר הזה חמור מכל חייבי מיתות בית דין כי לא ימותו זולתי בעדים והתראה ועל פי סנהדרין, מה שאין כן זה.

קלב) ומלבד אלה כי חלל הרשע הנזכר את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, וכל בן נכר אשר יוליד יהיה לו לפח ולמוקש ולמזכיר העון, ישא האב בעון הבן ובה' בגד כי בנים זרים ילד.

קלג) עוד שנית יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו כי חטאו על מפלתו ישקוד ואחריתו יהיה נתלה על העץ בקדקוד, והנה ידמה בזה לחייבי מיתות בית דין לאחר חורבן הבית, כי מן השמים ישפטון שימותון במרדם שלא כמות כל האדם כאשר בארנו, וכן אמרו רז"ל כל הבועל את הארמית נתלה בקדקוד שנאמר (תהלים סח כב) אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו, פי' ימחץ קודקד בשער, כי יתלה בשערו, ונאמר (מלאכי ב יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב, ופי' רבותינו (סנהדרין פב.) ער בחכמים ועונה בתלמידים.

קלד) ואמרו רז"ל (אבות ה ח) חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה, חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם.

קלה) ומן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעד בעם עליהם ולשמור ארחות פריץ, במצות השבת, על אודות אבות מלאכות ותולדות, כי רבות מהנה נעלמו מעיני רבים אף אין מגיד אף אין משמיע.

קלז) והשלש עבירות הנזכרות הצד הקל שבהן ענשו חמור מכמה עבירות חמורות, וקראו רז"ל הצד הקל שבעבירה אבק עבירה, ואמרו (פסחים כה.) בכל מתרפאין מחולי שיש בו סכנת נפשות חוץ מעצי אשירה שאם יאמרו לו הבא עלין של אשירה והתרפא בהן ימות ואל יתרפא בהן, ואע"פ שאין הנהנה מעצי אשירה עובד עבודה זרה מפני שהוא אבק עבודה זרה ימות ואל יתרפא בהם, לפי שהוא כמחזק ידי עובדי האשירה פן יאמרו לו האשירה הצילתהו.

קלח) וכן לענין גלוי עריות, כגון שחשק באשת איש ואמרו לו אין לו רפואת תעלה עד שתעמוד לפניו ערומה או שתספר עמו, ימות ואל יפרוץ גדר איסור אשת איש (סנהדרין עה.), והכר מזה חומר המגע ביד אשת איש.

קלט) והנה אבק הרציחה הלבנת פנים, כי פניו יחוורו ונס מראה האודם ודומה אל הרציחה, וכן אמרו רז"ל (בבא מציעא נח:), והשנית כי צער ההלבנה מר ממות, על כן אמרו רז"ל (שם נט.) לעולם יפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, ולא אמרו כן בשאר עבירות חמורות, אכן דמו אבק הרציחה אל הרציחה וכמו שאמרו כי יהרג ולא ירצח ודומה לזה אמרו שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חבירו ברבים, ולמדו זה מענין תמר שנאמר (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה וגו', הנה כי אע"פ שהוציאוה לישרף לא גלתה כי היתה הרה מיהודה שלא להלבין פניו.

קמ) ועוד אמרו (בבא מציעא נח:) כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה שיורדין ואינן עולין, המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו והבא על אשת איש, הנה כי דמו המלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו בשגם הוא מלבין פניו אל הבא על אשת איש שהוא מן העבירות שיהרג עליהן ואל יעבור.

קמא) ועוד אמרו (בבא מציעא נט.) המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, ומה שלא אמרו כן על הרוצח שאין לו חלק לעוה"ב כי המלבין פני חבירו איננו מכיר גודל חטאו ואין נפשו מרה לו על עונו כמו הרוצח, על כן הוא רחוק מן התשובה.

קמב) ועל מצות שבת אמרו רז"ל שקולה שבת כנגד כל המצות, ואמרו רז"ל (חולין ה.) כי העובד עבודה זרה או המחלל שבת בפרהסיא הוא מומר לכל התורה כולה ושחיטתו נבלה ואוסר את היין במגעו.

קמג) המדרגה העשירית חומר העבירות אשר אין לעושיהן חלק לעולם הבא. היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך, שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, אכן נודע מן השכל כי המחלל את השם ובוזה דברו אבדה תקותו, כי לא רב לו אשר לא יקיים מה שנדרש ממנו מעיקר יצירתו לכבד את השם ולקדשו, אבל שלח ידיו לעשות התמורה וההפך ולחלל את שם קדשו, וכן כתוב (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, כי לא יכפר המות עליו ואין לו חלק לעולם הבא, על כן הזכיר בענין הזה עונה בה כי לא זכר כן בשאר כריתות, פירוש והנפש אשר תעשה ביד רמה, כגון העושה עבירות ידועות לבני אדם בפרהסיא, וכן הפורק עול מלכות שמים ואפילו בסתר כי גם הוא עושה ביד רמה, וענין הפורק עול כגון המומר לאכול נבילות או לאכול חלב ודם או לחלל יו"ט, ואע"פ שאינו עובד על שאר המצות, אחרי אשר הסיר מעליו עול אזהרה אחת כבר מרד בשם יתעלה, אמנם כי גם פעמים הצדיקים נכשלים בחטא אחד אבל אין זה בלתי על דרך מקרה בהתגבר עליו היצר, ונפשו מרה לו על הדבר ונזהר ממנו אחרי כן, אבל האומר בלבבו לפרוק מעליו עול אזהרה אחת כל עת אשר יתאוה לעבור, הוא הנקרא מומר לדבר אחד, וכבר הקדמנו לבאר זה בשער הראשון משערי התשובה (אות ו).

ואמרו ז"ל (עבודה זרה כו.) כי הרועים לא מעלין אותם מן הבור ולא מורידין אותם לבור, וענין הרועים אנשים ירעו בהמתם בשדות אחרים פורקים מעליהם עול אזהרת הגזל, וענינם כענין הכופר לאכול נבילות או לאחד משאר עבירות לתאבון, אבל האפיקורסין מורידין אותם לבור, והמומר לאכול נבילות להכעיס גם הוא בכלל האפיקורסין, וענין להכעיס שאיננו חוטא לתאות מאכל תאוה, כי גם בהיות לפניו בשר שחוט יקח מן הנבלה, כי הוא מורד ואינו מקבל על נפשו להשמר מאיסור נבלה.

קמד) הנה ביארנו ענין והנפש אשר תעשה ביד רמה, עתה נבאר כי דבר ה' בזה, אמרו רז"ל כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר זה האומר אין תורה מן השמים והמגלה פנים בתורה והמבזה תלמידי חכמים והמבזה את המועדות, כי אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב.

קמה) ופירוש המגלה פנים בתורה, האיש אשר העיז פניו לדבר על התורה דברים אשר לא כן ואומר חנם נכתבו בתורה אלה הפסוקים וספירות הענינים האלה, ומגאותו וגאונו אומר בליבו כי אחר שאין ידו משגת לבא עד תכונת טעם הדברים כי אין סתר למו, ונאמר (דברים לב מז) כי לא דבר ריק הוא מכם, ואמרו רז"ל אם ריק הוא מכם שאינכם יודעים לפרש טעם הדבר, וכן כל העוזב דבר אחד מדברי התורה ולא יודה עליו הנה זה מגלה פנים בתורה, כגון האומר מה הועילו אצלנו לומדי תורה, אם חכמו חכמו לנפשם ולא נחלה לנו בשכרם, והנה כחשו במה שכתוב בתורה (בראשית יח כו) ונשאתי לכל המקום בעבורם.

קמו) ועניין המבזה את המועדות שעושה מלאכה בחולו של מועד ובז אל העונש מפני שאין איסור מלאכת חולו של מועד מפורש בתורה, וזהו על דרך מומר לדבר אחד להכעיס אשר ביארנו כבר כי אין לו חלק לעוה"ב, ואמרו רז"ל (בכורות ל:) הרי שבא להתגייר ואמר הרי אני מקבל עלי כל התורה חוץ מדבר אחד מדברי סופרים אין מקבלין אותו.

אמרו רז"ל (מכות כג.) המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (שמות לד יח) את חג המצות תשמור וסמוך לו (שם פסוק יז) אלהי מסכה לא תעשה לך, ופירשו ז"ל (חגיגה יח.) את חג המצות תשמור-שלא תעשה מלאכה בכל חג המצות, והוזהרנו בזה על מלאכת חולו של מועד, ומה שכתוב ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון, כי יש מלאכות רבות שהן מותרות בחולו של מועד כמו שהן מפורשות בדבריהם ז"ל.

קמז) וזה שאמרו ז"ל כי המבזה ת"ח הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעוה"ב יש לדבר שרש בשכל ועיקר במחקר, והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת, אמר שלמה ע"ה (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון, ענין קלון איש קלון, פי' האיש הנקלה והנבל מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם, כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות ובכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים, כי בהתהדר החכמים ובתתם עליונים דבריהם נשמעים וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם, והשנית בראות בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרבה הדעת, ואמרו רז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, והשלישית רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה ויכירו מעלתה ויבא חשקה בלבבם ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם.

קמח) הנה אלה טעמים נכבדים חזקים כראי מוצק, ויש עוד טעם נכבד עולה על כולם ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות, כי הדבר ידוע אשר מדרכי קידוש השם יתברך להודיע בכל מבטא שפתים וכל אשר ירמזון עינים ובכל הנהגה ופועל ידים כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו-עבודת השי"ת ויראתו ותורתו כי זה כל האדם, ודבר זה כבוד השי"ת, והמבזים לתלמידי חכמים ויראתו מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההפך בהנהגתם, וכאילו אומרים אמור כי אין העבודה עיקר וכי שרש דבר נמצא מבלתי עבודת השי"ת והם מחללים את התורה, על כן יאבדו מתוך הקהל, ויכלו בפיהם כי הם עובדים את ה' מבלי עסק התורה הלא הדבר ידוע כי אין העבודה מתקיימת בלתי על ידי לומדי התורה אשר יהגו בה יומם ולילה, כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם, ובמקום שאין עוסקי תורה ירבו המכשולים וישר באדם אין, על כן יכבדו עבדי השם יתברך את חכמי התורה לכבוד השי"ת ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא.

ואחרי אשר התברר שהכל ברא השם יתברך לכבודו חייב האדם לשום ליבו בכל עת לכבד את ה' ולקדשו בכל דבריו ולרוממו להודות לו ולברכו תמיד, כמו שנאמר (תהלים לד ב) אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי, וכאשר יתיצב בתוך העם וידבר עם חביריו יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו לקדש את ה' בדבריו ולדבר בשבח עבודתו ותהילת יראתו ולשבח עבדיו ויראיו, ויזכה בזה בהגיון לבו ומבטא שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים זכות גדולה עד שמים, כי זה מעיקרי יצירת האדם, ונאמר (משלי כז כא) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, פירושו מעלות האדם לפי מה שיהלל, אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו ולגנות העבירות ולהבזות בעליהן מבלי מאוס ברע ובחור בטוב, ואם יתכן כי יש בידי עונות נסתרים אבל מאוהבי הצדק הוא ולו שרש בבחירה והוא מעדת מכבדי ה', והמשבח מעשים מגונים או מהלל רשעים הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת השי"ת.

קמט) עוד אמר שלמה ע"ה (משלי כה כו) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע אכול דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד, כי כאשר ירפש האדם את המעיין ברגליו ידלח מימיו לפי שעה אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה, כן הצדיק כאשר הוא מט לפני רשע לא תשפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה שבע יפול צדיק וקם וישוב לאיתנו וכבודו, אכול דבש הרבות לא טוב אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים כבוד החוקר, כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה ומלת הרבות נמשכת לחקר כבודם, כמשפט במקומות הרבים, והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים רבים וידועים, כי יש בכבודם חלול התורה והעבודה, והוא העון המכלה מנפש ועד בשר.

קנ) והשנית כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם.

קנא) והשלישית כי המתחברים להם אע"פ שאינם עושים כמעשיהם מקבלים פורעניות כיוצא בהם כאשר זכרנו כבר.

קנב) והרביעית כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת ומבטלים העבודה, ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחדי השפלת כבודם, כמו שכתוב (משלי יד א) בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח, ונאמר (שם יא יא) בברכת ישרים תרום קרת ובפי רשעים תהרס.

קנג) עוד אמרו רז"ל כי יש בכלל מה שכתוב כי דבר ה' בזה המדבר בדברי תורה במבואות המטונפות, וכל שאפשר לו לעמוק בתורה ואינו עוסק, והקורא בספרי מינין, ומה שכתוב ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר.

קנד) עוד שנינו (סנהדרין צ.) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים והאפיקורס, והזהירונו רז"ל במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה וכי היא אחת מעיקריה, ואחד מן המקומות שנתפרשה בהן תחיית המתים בתורה שנאמר (דברים לב לט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, ואמרו רז"ל (סנהדרין צא:) יכול מיתה באחד ותחיה באחד תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, כשם שהמחץ והרפואה באחד כך מיתה ותחיה באחד.

קנה) וענין האפיקורס פירשו בו ז"ל כי הוא האיש אשר איננו נוהג בדרך מורא והדר בתלמידי חכמים אע"פ שאינו מבזה אותם, כגון שהיא מכה חבירו בפני תלמיד חכם ולא שם כבוד לתורת החכם, כי אחרי שאין התורה הדורה בעיניו לנהוג בה דרך כבוד אין לו חלק לעוה"ב, כי גם זה במחללי התורה יחשב, על כן אמרו רז"ל (פסחים כב:) את ה' אלהיך תירא (דברים ו יג) לרבות תלמידי חכמים.

קנו) והשנית כי היראה מהם סבה ליראת שמים, כי בהיות דבריהם נשמעים מדרך יראתם הלא הם יורו וידריכו את העם ליראה את השם הנכבד והנורא, ונאמר (שמואל-א יב יח) ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל.

וכן בכלל האפיקורס האומר מה הועילו לנו הלומדים בלימודם, היש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, מעולם לא התירו לנו את כל עורב ולא אסרו לנו בני יונה, ואלה האנשים גם לא שמעו גם לא ידעו גם לא פתחה אזנם על התועלת הנמצאת בעסק התורה, ובעבור זאת עסק התורה שפל בעיניהם, והמה היו במורדי אור מעלתה ואין להם חלק לעוה"ב, על כן נתחייבנו ללמד לבני יהודה התועלות הנמצאות בעסק התורה וכתבנו מקצתם בשער התורה בע"ה למען יכספו הלבבות לתורה, ואשר אין כח בהם ללמוד ידעו הדר כבוד עסק התורה ויזכו בידיעתה ולא תאבד נפשם מן העוה"ב.

קנז) וכן בכלל האפיקורס הקורא לרבו בשמו, ואמרו (סנהדרין ק.) כי סיבת מה שנענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר (מלכים-ב ח ה) זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.

קנח) והנה עיקר כל העונשים הנזכרים במדרגה הזאת מפני חלול התורה, ואמרו רז"ל כי עון חלול גדול מכל העבירות, ולא יתכן להתכפר בתשובה ויסורין כאשר יתבאר בשער חלוקי הכפרה, ואמרו רז"ל (קידושין מ.) אין מאריכין בפורענות לעונש חלול השם אחד שוגג ואחד מזיד.

ועתה עמוד והתבונן גודל חיובנו לקדש את השם, כי עיקר מה שקדשנו השם יתברך בתורתו ובמצותיו והבדילנו להיות לו לעם כדי לקדשו וליראה ממנו, ראוי שיהיו מקדישיו קדושים, בשגם הכלים שעובדים בהם לפני השי"ת צריכים להיות קודש, כמו שנאמר (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם, שים לבך להבין כי הענין שאמרנו מפורש במקרא הזה, ונאמר (תהלים קיא ט) צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו, פי' בעבור כי קדוש ונורא שמו צוה לעולם בריתו וקדשנו במצותיו כדי לירוא ממנו, על כן כתוב אחריו (שם פסוק י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב וגו', וע"י קדושת המצות נחשב בהקדישנו את השם יתברך עם הקדושים העליונים שמקדישים ומעריצים אותו, כמו שנאמר (שם פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'.

קנט) עוד יש כיתות שאין להם חלק לעוה"ב, והם כת אויבי השי"ת, וכת המחבלים כרם השם, וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים, והנה אנחנו מציעים ענינם והראיות על ענשם מפורש בתורה, כי כת אויבי השם יאבדו מן העוה"ב שנאמר (דברים ו י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו, פי' משלם לשונאיו שכר המצות שהם עושים בעולם הזה להאבידם מן העוה"ב, ותרגומו ומשלם לשנאוהי טבן דאינון עבדין קדמיי בחייהון לאובדיהון, ואמר דוד (תהלים לז כ) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו, הזכיר על הרשעים לשון אבידה כי יאמר על הצער והגלות, כענין שנאמר (ישעיה כז יג) האובדים בארץ אשור והנדחים וגו', צאן אובדות היה עמי (ירמיה נ ו), תעיתי כשה אובד (תהלים קיט קעו), ויאמר על המות כענין שנאמר (שם פסוק צב) אבדתי בעניי, באבדן מולדתי (אסתר ה ו), והאבדתי את הנפש ההיא (ויקרא כג ל) ענינו הכרת מן העולם הזה, כי הרשעים יענשו בצרות ויסורין או במות וכן יענשו במשפט על מעשיהם בעוה"ב לקץ וזמן, אבל אויבי ה' המשילם לחלבי הכשבים ושמנם שהוא נתך באש וכלו בעשן, ולא המשילם לבשר הכרים כי יעשה גחלת וישאר האפר, על כן אמר כלו בעשן כלו כאשר חלבי הכרים כלים בעשן כך יכלו אויבי השם כי תכלה נפשם ותאבד מן העולם הבא, ונאמר (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי.

קס) וענין שונאי השם נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצות ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו, כאשר תאמר על האיש אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדוהו כי היא שונא את המלך, כל שכן אם הוציאו מחשבתם אל הפועל שהם מניאים את לב בני אדם מעסק התורה ומן המצות כי הם שונאי ה', וכן האנשים אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים ושונאים עטרת תפארתם או ירע לבבם אם עדיהם תאתה ובאה ממשלת הדור, וכן כתוב (שמואל-א ח ז) כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, וכל שכן אם יבקשו כבודם לכלימה או ישפילו וכן אם יאהבון כבוד הרשעים ומשלם על עפר, כי אלה באמת שונאי השם ואין רצונם בקיום עבודתו ולא יחפצו בהדרת קדש יראתו ואשר ירבון מאד עבדיו ויראיו.

קסא) וכן כת המחבלים כרם ה'-כמו מחטיאי הרבים, הנה הם שונאי השם, כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו כי הם שונאי המלך, ונאמר (ישעיה ה ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו, ונאמר (תהלים פג ד) על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, ונאמר (שם פ ו) כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרותו, ונאמר (שם ב ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, על כן אמרו רז"ל (ראש השנה יז.) כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם ונידונין שם לדורי דורות.

קסב) וכת הנותנים חתיתם בארץ חיים דבר עליהם יחזקאל ע"ה (יחזקאל לב כד) אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וגו' ותהי עונותם על עצמותם, למדנו מזה כי לא יכפר עליהם המות אכן עד עולם עונותם על עצמותם, ואמרו רז"ל (ראש השנה יז.) המינין והאפיקורסין ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ חיים כגון הפרנסים המטילים אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו, יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וגו'.

קסג) ועונש הנותנים חתיתם בארץ חיים מחמשה פנים, השנים מצד עצמו והשלשה מצד העם.

השנים שהם מצד עצמו, האחד כי האנוש רמה ותולעה וכן נקרא גם עוד בחיים חייתו, ולא דיו שלא ישח ולא ישפל כי ישתרר גם השתרר שלא לשם שמים, וגם במחשבת הגאוה מבלי השתרר נפסד האדם, שנאמר (משלי טז ה) תועבת ה' כל גבה לב.

קסד) והשני כי האדם חייב להכין מערכי לבו בכל עת להשכין בליבו אימה ויראה מעל פני השם יתברך, ועל הרשעים נאמר (ירמיה ה כד) ולוא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלהינו, והאיש הנותן חתיתו בארץ חיים שלא לשם שמים אין בליבו אימה מלפני השם ורוצה להטיל אימתו על בריותיו, ותחת שיש לו לערוך מחשבות להשכין אימת השם בלבו הוא עורך אותן להטיל אימת עצמו על עם השי"ת, ונאמר (שמואל-ב כג ג) מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, פירוש ראוי להיות מושל באדם-צדיק שהוא מושל יראת אלהים, כי אחרי שהוא ירא את השי"ת ראוי לעמו שייראו מלפניו.

קסה) והשלשה פנים שהם מצד העם, האחד כי הוא מצער את הצבור בהטלת אימתו, ונאמר (ויקרא כה יז) ולא תונו וגו', והוא על עניין הצער בדברים כאשר בארנו כבר (לעיל אות כד).

קסו) והשני כי כמה מכשולים באים בסבת הטלת אימה, כמו שאמרו רז"ל (גיטין ו:) לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש גבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל.

קסז) והשלישי כי עם הקדוש שהם עובדי השי"ת אין להם להכנע לבשר ודם אלא רק למלך ושריו, ואינו מן הראוי להיות מורא בשר ודם אחר עליהם אלא לשם שמים, שנאמר (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים-ולא עבדים לעבדים, ונאמר (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, לשון כהנים אדונים ושרים, וכמוהו ובני דוד כהנים היו (שמואל-ב ח יח).

קסח) ועתה נפרש ענין עונש הפורשים מדרכי צבור וכי הוא נכלל בענשי הכתות שהקדמנו, בהתאסף ראשי עם וקהלות הקדש לעבוד את השי"ת ומסכימים הסכמות להעמיד להם מצות, הנה הם מקדישים את השם יתגדל ויתקדש, שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ונאמר (תהלים מז י) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגיני ארץ מאד נעלה, נקראו ישראל עמים מפני שהם שנים עשר שבטים, כענין שנאמר (דברים לג יט) עמים הר יקראו, והם עם אחד לעבוד את השם, על כן אמר עם אלהי אברהם, והמלכים והשרים נקראו מגנים, מלשון (ישעיה כא ה) משחו מגן, פי' נדיבי עמים נאספו לעבוד את השם יתעלה כי מלכיהם ושריהם לאלהים שהם עבדיו ואמוניו, כענין שנאמר (תהלים פט יט) לה' מגננו ולקדוש ישראל מלכנו, מאד נעלה שהקב"ה מתעלה ומתהלל בעולמו באסיפתם ועבודתם, והאיש הפורש מדרכי הצבור הנה הוא כמקטרג על הסכמת עבודת השם וכיוצא מכלל המקדשים את השם ומראה עצמו כי לא יחפוץ להיות בסודם ולהכתב בכתבם, הנה הוא מחלל את העבודה, והוא בכלל הכיתות שזכרנו שהם בוזים דבר השם ואין להם חלק לעוה"ב, והשנית כי הם מניאים לב חלושי הדעות בפרישתם מדרכי הצבור והנם מן המחטיאים את הרבים.

קסט) עתה נפרש ענין כת עוזבי ה', ונאמר כי הם האנשים שאין עליהם עול יראת שמים והם מקיימין את המצות מצות אנשים מלומדה, וכאשר יתגבר היצר על האיש ההוא ועליו חלף רוח ויעבור ואשם לא יאנח ולא ידאג לחטאו, אכל ומחה פיהו והוא בעיניו כאילו לא פעל און, כענין שנאמר (תהלים לו ב) נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו.

קע) ויש מן הכת הרעה ההיא כי לא רב להם אשר לא לבשו חרדות כי חלפו חק ועדות אבל יהללו ויברכו נפשם במלאותם תאותם, והם המכעיסים והמנאצים לפני השם, שנאמר (תהלים י ג) כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה', ודבר ישעיה על אבדן הכת ההיא, שנאמר (ישעיה א כח) ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו, המשיל המורדים והחוטאים לבלי הנשבר שיש שארית, ואמר כי עוזבי השם יכלו שאין להם חלק לעוה"ב, כענין שנאמר (מלאכי ג יט) אשר לא יעזוב להם שרש וענף.

קעא) ואבדן הכתות הנזכרות בזמן שלא עשו תשובה, אבל אם שבו מדרכיהם הרעים נמלטה נפשם מן האבדון, כענין שנאמר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.

דברי עונות ארבע כתות.

קעב) אמרו רז"ל (סוטה מב.) ארבע כתות אין מקבלים פני השכינה, כת ליצנים כת שקרים כת חנפים כת מספרי לשון הרע, כת ליצנים דכתיב (הושע ז ה) משך ידו את לוצצים, כת שקרים דכתיב (תהלים קא ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, כת חנפים דכתיב (איוב יג טז) כי לא לפניו חנף יבוא, כת מספרי לשון הרע דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

קעג) עתה נאזין עד תכונת עניניהם ותכונת אופניהם להשכילך בינת מבחר עמקיהם, ונחלק אותם לחלקיהם ונחשוף סוף חומר ענשי עלילות נגעלות, ותשיג במערכי החלקים הרבה תועלות, כי אולי טרם עמדת על דברינו לא בחנת טוב טעם כובד פשע כל חלק מחלקיהם וחזות קשה וחומר העונש אשר בכל אחד מהם לא חזית, ואולי קצהו ראית וכולו לא ראית, וכל חלק אשר נסדר ראשון הוא חמור מן השני, ומתוך דברינו גם בחלקים הקלים אשר נזכיר תכיר בלהות צלמות ותדע כי אחריתם דרכי מות, ואולי מאז לא פתחה אזנך והיו כמו דרך ישר לפניך, ועתה כי נכתוב עליהם מרורותם תביא מגורתם ברעיוניך, גם יבואו חדרי רוחך המוסרים הנכונים בראותך כי אעידה לי עדים נאמנים השכל והמקראות ודברי חכמים וחידותם הנפלאות והיו לעד ולאות, ובזה האמת אליך יבחן ויערה עליך ממרום חן, ובערת המדות הרעות מקרבך ויתמך דברים נברים לבך.

קעד) וזה דבר כת לצים, נחלק הליצנות על חמשה חלקים.

החלק האחד איש לשון הנותן דופי בבני אדם, כענין שנאמר (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ונקרא לץ שנאמר (משלי כא כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, פי' שתי המדות הרעות שהם הזדון והגאוה נקבצו ונתחברו באדם הלץ, כי מבלי היות לו תועלת בדבר הוא גורם נזק עצום לחבריו אשר יבאיש את ריחם בעיני האדם, וזה תכלית הזדון יותר מן הגוזל והחומס שעושה להרבות לו ממון, וגם הוא יהיר, כי השפל והנכנע כאשר יכיר מגרעת עצמו ומומיו לא יתלוצץ על בני אדם, ואמרו רז"ל (תענית ח.) לעתיד לבא מתקבצות כל החיות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון, שנאמר (קהלת י יא) אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, וזה החלק גם הוא מחלקי כת מספרי לשון הרע.

קעה) החלק השני מי שלועג לבני אדם, כי יבוז להם בלבו לקוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן בכבוד ובשררה, או יבוז אותם לעניים ורישם, והגאוה הביאתהו אל המדה הזאת או רב השלוה והתענוג, כענין שנאמר (תהלים קכג ד) רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים, ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים, כענין שנאמר (ירמיה כ ז) כלה לועג לי, ואמר שלמה ע"ה (משלי יד כא) בז לרעהו חוטא, עוד נאמר (שם יא יב) בז לרעהו חסר לב, ונאמר (שם יז ה) לועג לרש חרף עושהו שמח לאיד לא ינקה, פי' לועג לרש הראה את נפשו כי תדמה אשר ההצלחות ביד בני אדם והשג ישיגון אותם בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ה יז) ואמרת לבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ונאמר (ישעיה י יג) כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי, ובעבור זה לועג לרש כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו, והנה חרף עושה הרש והעשיר, כי הכל מאת השם יתברך, כענין שנאמר (משלי כב ב) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה', ועל השמח לאיד אמר לא ינקה כי אע"פ שלא הזיק במעשה ולא בדבור לא ינקה, אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג לרש.

ומפני כי הליצנות בסיבת הגאוה שהיא הפך הענוה אמר שלמה ע"ה (שם ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, פי' אם ללצים באמת הלצים הלועגים לבני אדם, השם יתברך ילעג להם, כענין שנאמר (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק אדני ילעג למו, ולשון אם-לאמת הדבר, וכן כי אם יהיה לבער קין (במדבר כד כב), כי אם יש אחרית (משלי כג יח).

קעו) החלק השלישי מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות, ואין דעתו להבזות בעליהן אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם ומרחיק תוחלת הפעולות שיש תקוה לתועלותם, ועל זה נאמר (משלי יג יג) בז לדבר יחבל לו, ואמרו (אבות ד ג) אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר אין לו מקום, והלץ הזה הביאהו למידתו הרעה היותו חכם בעיניו, ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על מצות, כענין שנאמר (תהלים קיט נא) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי, והחלק השלישי הזה היא הכת שאינה מקבלת תוכחת, שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך, ונאמר (שם פסוק ז) יוסר לץ לוקח לו קלון, ונאמר (שם יט כה) לץ תכה ופתי יערים, והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר מפני שהמדה המביאה אל הלץ הזה מידת היות האדם חכם בעיניו, וכל כך משלה בו המדה הזאת עד שיתלוצץ לדעת זולתו, והיא המדה שאין לה תקוה, שנאמר (שם כו יב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.

קעז) החלק הרביעי הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר, האחת כי כל המרבה דברים מביא חטא, והשנית כי הוא בטל מדברי תורה, ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו כי בעתים ההם אשר הוא משחית יוכל להשיג הנעימות ולקנות חיי עולם אם יקבע העיתים המזומנים לתורה אשר הוא פנוי מהם ממלאכת[ו ועסקיו, אין זה כי אם בזות ליבו את המצות ואת שכר העולם הבא, ומלבד אשר אבד טובה הרבה ישא את עוונו, כי אשמת הביטול מן התורה בעת היכולת לעסוק בה אש היא עד אבדון תאכל, כאשר אמרו (סנהדרין צט.) כי דבר ה' בזה (במדבר טו לא) כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק כאשר הקדמנו לך (לעיל אות יד), ואמרו ז"ל ההולך למקום אשר אוספו שם אסיפה לשחוק זה הוא מושב לצים ועליו הוא אומר (תהילים א א) ובמושב לצים לא ישב, ונאמר אחריו (שם פסוק ב) כי אם בתורת ה' חפצו, למדת כי מושב לצים מביא לידי ביטול תורה, ואשר לא שת ליבו לעסוק בתורה בשעותיו הבטלות יתעשת לנפשו ולא יאבד ויתבודד בהן לחשוב על קיצו ולהבין לאחריתו ולחפש דרכיו לקנות מעלות הנפש ולהתקרב אל השם יתברך.

החלק החמישי המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו אך מדרך השמחים ללא דבר וללא חוק, ופעמים שגורם לזה משתה היין והשכרות, שנאמר (משלי כ א) לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, פירוש לץ איש היין הומה איש שכר כל שוגה בו לא יחכם, כמו ואני תפילה (תהילים קט ד) - איש תפילה, ור"ל כי משתה היין גורם לשלשה דברים רעים, האחד להיות האיש מתלוצץ, והשני להיות הומה ובעל דברים, ואמרו ז"ל כל המרבה דברים מביא לידי חטא, ונאמר (קהלת ה ב) וקול כסיל ברוב דברים, והשלישי כל שוגה בו לא יחכם, ודע כי לא יהיה מנהג הליצנות קבוע בנפש האדם עד שהוא פורק עול] שמים מעליו, על כן יענש לשאת עול היסורים מדה כנגד מדה, שנאמר (ישעיה כח כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם, ואמרו ז"ל (עבודה זרה יד:) כל המתלוצץ יסורים באים עליו שנאמר פן יחזקו מוסריכם, והחכמים היו מזהירים לתלמידיהם שלא להתלוצץ גם על דרך מקרה ועראי, ועל החלק הזה הוצרכו להזהיר כי רבים יכשלו בו על דרך מקרה.

קעח) וזה דבר כת שקרים, ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים.

החלק האחד איש כזב אשר תורה עזב וירע וישחית במענה פיו כמו המכחש בעמיתו בפקדון אי בתשומת יד או בשכר שכיר, שנאמר (ויקרא יט יא) ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, וכן העונה ברעהו עד שקר, ונאמר (שמות כ יג) לא תענה ברעך עד שקר, ומן החלק הזה כלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות, ונאמר (ויקרא כה יד) אל תונו איש את אחיו, ונאמר (תהלים נה יב) ולא ימיש מרחובה תוך ומרמה, ונקרא איש און ונקרא בליעל, והוא כבד עון בכתות הרשעים כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא, ומדות זה איש האון שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו כמו שנאמר (משלי ו יב) אדם בליעל איש און וגו' קורץ בעיניו וגו'.

קעט) החלק השני המשקר ואין בעצם השקר נזק והפסד לחברו אך יתכן בו לעשותו סבה אל הנזק ואל הרע, כמו המתעה את חברו שיאמין בו כי הוא אוהב וריע נאמן עמו, ומתכוין בזה כדי שיבטח בו ולא ישמר ממנו ויוכל להדיח עליו רעה, כענין שנאמר (ירמיה ט ז) בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו, ונאמר אחריו (פסוק ח) העל אלה לא אפקד בם נאם ה' אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי, ואלה שני החלקים ענשם על שני דברים, על השקר ועל הנזק הצרור בכנפיו, כי השקר מלבד צד הנזק הוא תועבת ה', שנאמר (משלי יב כב) תועבת ה' שפתי שקר, ונאמר (שם ו טז) שש הנה שנא ה' וגו' עינים רמות לשון שקר וגו' לב חורש מחשבות און, ונאמר (שם ח יג) ופי תהפוכות שנאתי, ונאמר (איוב טו טז) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה, ואף בשר ודם נתעב השקר להם.

קפ) החלק השלישי הבא בערמה ודברי מרמה למנוע טוב מבעליו להעביר הטובה אליו, לא לגזול מחברו דבר שהוא שלו ולא לחמסו, אבל יתן עינו בטובה העתידה לבא לידי חברו וצודה אותה לקחתה אליו בשקר מיליו, או יסבב בשקריו לו אשר יתן חברו לו מתת, ועיקר ענשו על השקר אכן יגדל עונש השקר כאשר יסבב ממנו הפסד לזולתו אע"פ שאין עיקר העונש על ההפסד כי לא הפסיד ממנו דבר שיזכה בו, כענין שאמרו רז"ל (סנהדרין צב.) כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (בראשית כז יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, ונאמר על עבודה זרה (ירמיה ו טו) הבל המה תעתועים, ואמרו רז"ל כאילו עובד ע"ז-הביאו הדמיון על קצהו אחד כי הוא נסתר בשקר ונעזר בשוא.

קפא) החלק הרביעי המשקר בספור הדברים אשר שמע ומחליף קצתם במתכון ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו, אבל כה משפטו מאהבתו שקר מדבר צדק סלה, ופעמים שהוא בודה מלבו סיפור הדברים כולו, והאיש הזה יקל ענשו מצד אחד על כי אין הפסד לאיש בשקריו ופחזותו, אבל גדול מאד ענשו בעוז פניו ואהבת השקר ויכבד עונו כי יאהבהו לבלי תועלת, ואמר שלמה ע"ה (משלי ו יט) יפיח כזבים עד שקר, פי' אם תראה אדם אשר יפיח כזבים בשיחתו וסיפור דבריו תדע כי תביאהו המדה הזאת להעיד שקר באחיו ולענות בו סרה אחרי אהבתו השקר, וזה החלק התירוהו לקיים מצות ודרישת טובה ושלום, ואמרו (כתובות יז א) כי מותר לשבח הכלה לפני החתן ולאמר שהיא נאה וחסודה אע"פ שאין כן, ואמרו (יבמות סה:) מותר לשנות בדברי שלום שנאמר (בראשית נ טז) אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'.

ויש אנשים יחליפו מקצת הדברים אשר שמעו בבלי דעת כי לא ישיתו לבם לחקור בעת שמעם, גם זאת מדה רעה, ואמר שלמה ע"ה (משלי כא כח) ואיש שומע לנצח ידבר, פי' איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו למען יספר אותם על נכון ולא ימצא בפיו לשון תרמית לנצח ידבר כי יאהבו בני אדם לשמוע דבריו ולא יאמרו לו לעולם למה תדבר עוד דבריך.

קפב) החלק החמישי האומר לחברו כי יטיב עמו ויתן לו מתת ועודנו מדבר עם לבבו ישיח שלא לתת, ונאמר (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, ופי' רז"ל שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב, ועוד אמרו דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה אם יחזור מדבריו, ובלבד שיהא אומר בפה וגומר בדעת.

קפג) החלק הששי המבטיח את חברו להיטיב עמו וישקר דבריו וישים לאל מלתו, כי אחרי אשר אמר להיטיב עמו בלשון הבטחה ובטח בו לב חברו אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר, והוא כאדם עבר ברית, שנאמר (צפניה ג יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אע"פ שלא הזכיר לשון הבטחה, ואמרו רבותינו (בבא מציעא מט.) כי יש בו משום מחוסרי אמנה כי לב חברו סומך עליו ובוטח בו אחרי שהמתנה מועטת כי נתון יתן לו, ואם איש עני הוא אע"פ שהמתנה מרובה אם יחזור בו רעתו רבה כי נדר נדר, ונאמר (במדבר ל ג) לא יחל דברו.

וכן מי שיתפאר בפני רבים לתת מתנה לאדם והנה הוא כמתהלל על נדיבתו בזה הנה זאת כמו הבטחה ולא נכון שישוב מדבריו אחרי שהתכבד והתהלל בדבר, כענין שכתוב (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר, פי' כמו שיצטערו בני אדם אחרי בוא סימני הגשם ולא בא הגשם כן ענין איש מתהלל במתת שקר, כי מה שהתהלל בדבר סימן קיום הדבר על כן יצטער האיש שהבטיחהו על המתנה כי הכזיב תוחלתו.

קפד) החלק השביעי מי שמתעה את חברו לאמר כי עשה עמו טובה או דיבר טוב עליו ולא עשה, אמרו רז"ל (חולין צד.) אסור לגנוב דעת הבריות, והנה החטא הזה חמור אצל חכמי ישראל יותר מגזל יען וביען כי שפת שקר אשמה רבה, ונתחייבנו על גדרי האמת כי הוא מיסודי הנפש.

קפה) החלק השמיני מי שמשתבח במעלות שאינן נמצאות בו, אמר שלמה ע"ה (משלי יז ז) לא נאוה לנבל שפת יתר אף כי לנדיב שפת שקר, פי' אין לנבל להתגאות ולהתנשא במעלת אבותיו כי אמרו במקרא שלמעלה מזה (שם פסוק ו) ותפארת בנים אבותם, אף כי אין לנדיב להתכבד בשקר ולאמר כה עשיתי ופזרתי ונתתי ולא כן עשה, וזה גנאי לכל אדם וכל שכן לנדיב, וגנה נדבותיו אשר עשה כי הלל נפשו על מה שלא עשה כי זאת תהיה לעדה כי לבו בכל צדקותיו אשר עשה אך לשם ולתהלה, ואמרו רז"ל כי מי שמכבדים אותו במדרגות הכבוד הראויות לתת למי שהוא יודע שתי מסכתות והוא אינו יודע זולתי אחת עליו שיאמר להם אחת לבדה אני יודע, כל שכן כי אסור לכזב ולהתפאר לאמר שמענו כאלה רבות.

קפו) החלק התשיעי בנים לא ישקרו בספור דברים אשר ישמעו והגדת מאורעות, אבל יחליפו דברים על אודות חפציהם מאין הפסד לאדם בדבר, אך ימצאו כמעט הנאה בשקרותם אע"פ שאינם מרויחים ממון בכך, ואמרו רבותינו כי גם זה אסור והוא שנאמר (ירמיה ט ד) למדו לשונם דבר שקר, אך אין ענשם כעונש המשקרים ללא דבר אשר זכרנו ענינם בחלק (החמישי) [הרביעי].

הנה אלה חלקי כת של שקרים וכבר הקדמנו לך עיקרים בדרכי איש אמונים וכי המה יסודות לנפש.

קפז) וזה דבר כת החנפים, ענין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים.

החלק הראשון החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עול בכף חברו וכי החזיק בתרמית או כי יחטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמר לא פעלת און, המעט ממנו עון הנמנע מן התוכחה שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא, ויוסיף לחטוא על אמרו לא חטאת, כענין שנאמר (ירמיה כג יד) וחזקו ידי מרעים, והנה זה ביד החנף האויל עון פלילי כי לא יקנא לאמת אבל יעזור אחרי השקר ויאמר לרע טוב וישים חשך לאור, גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים, האחד כי איננו נחם על רעתו, והשני כי ישנה באולתו ביום מחר כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו, מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא על צדקו מי אשר חטא לו, מלבד כי יענש על דבר שקר, שנאמר (תהלים ה ז) תאבד דוברי כזב, ונאמר (משלי יז טו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם, כל שכן אם העול אשר בכף רשע חברו גלוי לרבים כי באמור אליו החנף לפני בני אדם זך אתה בלי פשע חלל ובזה דת ודין.

קפח) וחייב האדם למסור עצמו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת, ואמרו רבותינו (סוטה מא:) על ענין אגריפס שהיה קורא בתורה וכשהגיע לפסוק זה (דברים יז טו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות ואמרו לו אחינו אתה באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה שחנפו לו לאגריפס, אף כי היושב על המשפט אין לו לפחד מאנוש ימות שנאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש, ויש בחלקי כת חנפים אשר בם החנף נספה ואבד בעון החנופה לבד כאשר יתבאר.

קפט) החלק השני החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו אע"פ שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא, ועל זה נאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע, כי לולא אשר עזב את התורה לא הלל העובר על דבריה ומפר מצותיה, וגם כי לא ישבח את את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב ואת הרע לא יזכור ועל כל פשעיו יכסה-צדיק יחשב אצל השומעים ויתנו לו יקר וירים ידו וגבר, וכבר הקדמנו (לעיל אות קמט-קנב) להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים, על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב, ונאמר (ישעיה נז יב) אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך, פירוש לא יועילוך מעשיך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט בערכי לעומתם רב פשעיך ומעשה תעתועיך, כי דברי עונותיך גברו מהם, וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טו:) כי מי שעונותיו מרובין מזכויותיו נכתב ונחתם למיתה, והרשעים נכרים הם בשיחתם והנהגתם כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא.

קצ) והנה הצדיקים יתעבו הרשע כמו שנאמר (משלי כט כו) תועבת צדיקים איש עול, ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה, אם תעב לא יתעבנו וגם קב לא יקבנו גם ברך לא יברכנו.

קצא) ויתכן כי יקר מקרה המשבח את הרשע מדרך פתיות, כי הפתי אומר לשבח טוב אם היו יהיה על דבר אמת ואם תהיה תמורתו, ומבלי הדעת שבח הוא את המתים, כי אמרו רבותינו (ברכות יח:) על הרשעים, רפאים יחשבו בחיים ומתים קרויים, שנאמר (קהלת ט ה) והמתים אינם יודעים מאומה, והשגגה הזאת עולה זדון כי לא יאהב העבד האדון אם יאהב משנאיו ויקרב רחוקיו, הלא להם לדעת מדרך הדעת כי כן, ונאמר (משלי ג לה) וכסילים מרים קלון, וכבר הקדמנו פירושו (לעיל אות קמז).

קצב) החלק השלישי החנף המשבח את הרשע בפניו, אף חכמתו עמדה לו כי לא ישבחנו בפני בני אדם פן יהיה למוקש, גם זה החנף גדול עונו כי החליק אליו בעיניו ולא ישוב מדרכו הרעה ולא ידאג לעווניו כי צדיק הוא בעיניו, וכל אשר אינו מעדת הצדיקים אם ישבחוהו יאמר בלבו אמנם ידעתי כי כן, כענין שנאמר (משלי יא ט) בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו, פי החנף משחית רעהו בפיו כי ישבחנו ויאמין לדברים ויקשה את רוחו ויראה את נפשו ביקר ולא יבין כי עופלה נפשו והמכשלה הזאת תחת ידו גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאותו, והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו, ובדעת צדיקים יחלצו-הצדיקים יחלצו בדעתם מנזקי החנף, כי אם ישבחנו לא ירום לבבו למען זאת, כמו שאמרו רבותינו (נידה ל:) אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה הוי בעיניך כרשע, ואמרו (אבות דר"נ כט א) אם יש עליך רעים מקצתם משבחים ומקצת מוכיחים אהב את המוכיחים ושנא את המשבחים, כי אלה לחיי עולם יביאוך ואלה ברעתך ישמחוך כי ישבחוך, ויתכן גם כן לפרש ובדעת צדיקים יחלצו-רעיהם, כי לא יחניפו להם אבל הוכח יוכיחו ויורו אותם בדרך בתעותם בתוהו לא דרך, ונאמר (משלי כו כח) ופה חלק יעשה מדחה, המשיל פה חלק לדרך חלקלקות, ואמר כי כאשר יפול האדם וידחה בלכתו בדרך חלקלקות כענין שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ וגו' ומלאך ה' דוחה יהי דרכם חשך וחלקלקות, כן יפול האדם וידחה בפה חלק והוא פה חנף, ועל הענין אשר בארנו אמר דוד ע"ה (שם יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, קלל פה חלק כי ישחית בו רעהו והלשון הקשה שהוא הפך החלק והוא לשון הרע.

ויש מן החנפים שמתכוונים להחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדו אותם וינשאום, ואמרו רבותינו כל המחניף לחבירו לשם כבוד לסוף נפטר ממנו בקלון.

קצג) החלק הרביעי המתחבר לרשע, ולא דיו אשר לא יוכיחהו בשבט פיו והרחק ירחיקהו אבל כמו חבר יקריבהו, ונאמר (דבה"י-ב כ לז) בהתחברך וגו' פרץ ה' את מעשיך, והצדיקים מאוס ימאסוהו את הרשע, כמו שנאמר (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס, ואמרו רז"ל (בבא קמא צב:) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, ואמרו (שם) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו, ואמרו (מגילה כח.) אסור להסתכל בדמות אדם רשע שנאמר (מלכים-ב ג יד) לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך, ואמרו (במגילה שם) כל המסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כז א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות-מפני שהסתכל בדמות עשיו אע"פ שלא היה מכיר מעבדיו כי היה עשיו מסתיר מעשיו כענין שנאמר (ישעיה כט טו) והיה במחשך מעשיהם, וכבר הקדמנו להודיעך באר היטב (עי' אות נא) כי רבו דרכי מות הנמצאים אל המתחבר לרשע.

קצד) החלק החמישי איש כי יאמינו בני אדם בדבריו וסמכו כל השומעים על דבריו, ויתכוון לנשא אחד העם או גואלו הקרוב אליו באהבתו אותו, ויאמר עליו כי הוא איש חכם והוא בן לא חכם, והיה לפוקה וצור מכשול כי יסמכו על הוראותיו ועל פיו יהיה כל ריב ויעות משפט ואת העולם יחריב, וכן כי יאמר על איש כי הוא נאמן רוח ולא הכירו אם הוא איש אמונים או בן לא אמון בו, ואולי ישמע השומע ויפקידהו על ביתו וכל יש לו יתן בידו וכחש בו לאמר לא ראיתיך, ואמרו רבותינו (סנהדרין ז:) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשרה, ובמקום ת"ח כאילו נטעה אצל מזבח, והיה מי שהקים לראש בימים מראשונים מי שאינו ראוי להורות וקראו עליו מקרא שכתוב (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו, ועתיד הקב"ה להפרע ממעמידיו שנאמר (שם פסוק כ) וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ.

קצה) החלק הששי מי שיש בידו למחות ואינו מוחה ואין בפיו תוכחות, ועל מעשה החטאים לא ילטוש עין ולא ישגיח ולא יהיה להם לאיש מוכיח, והנה נצטוינו לבער הרע מקרב עמנו שנאמר (דברים יג ו) ובערת הרע מקרבך, ואמרו רבותינו (שבת נד:) כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו, יש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו, יש בידו למחות בכל העולם ואינו מוחה נתפש על כל העולם, ונאמר (ויקרא כו לז) וכשלו איש באחיו, ודרשו בו ז"ל (סנהדרין כז:) איש בעון אחיו, ואמרו כל ישראל ערבים זה בזה.

קצו) החלק השביעי הרואה את אנשי מקומו עם קשה עורף ואומר בליבו אולי לא יקשיבו אם אדבר להם נכוחות ופי אמלא תוכחות, על כן יחשוך פיו, והנה עונו ישא כי לא נסה להוכיח ולהזהיר, אולי אם רוחם העיר יעורו משנת אולתם ולא תלין אתם משוגתם, ואמרו רז"ל (שבת נה.) בענין מה שכתוב (יחזקאל ט ד) והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים וגו', אמרה מדת הדין אף על פי שהללו צדיקים גמורים וקיימו את התורה היה להם למחות ולא מיחו, אמר הקדוש ברוך הוא גלוי וידוע לפני שאם היו מוחין לא היו מקבלים מהם, אמרה מדת הדין רבונו של עולם אם לפניך גלוי הם לא ידעו אם ישמעו העם לקולם ואם יחדלו, וצוה השם יתברך אחרי כן (שם פסוק ו) וממקדשי תחלו-והם הצדיקים המקודשים, כי נענשו על דבר שלא מיחו, ונאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.

ואם הדבר גלוי לכל וידוע ונבחן ונחקר כי החוטא שונא מוסר ולא ישמע לקול מוריו ומלמדיו לא יטה אזנו, על זה נאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך, ואמרו (יבמות סה:) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ואמרו (ביצה ל.) מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

קצז) החלק השמיני איש אשר ישמע את דברי בני אדם מדברים לשון הרע או כי ישמע כל פה דובר נבלה או יושב בסוד משחקים בוזים תורה ומצות, ויודע כי הם סרבים וסלונים ואם יוכיחם לא יקשיבו אל דבריו על כן ישים יד על פה, גם זה יענש כי לא יענה כסילים כאולתם פן יאמרו כי הוא כמו הם וכי הודה על דבריהם, אף כי יתחייב לענות ולגעור בהם לתת גודל לתורה ולמצות אשר בזו לעגו להם ויקנא לכבוד בקי וצדיק אשר ישיחו בו.

קצח) וזה אחד מן הדברים אשר יתחייב האדם לעזוב בעבורם חברת הרשע כי יענש בשמעו דבריהם הרעים וילאה לענותם, וזה הדבר מפורש בדברי שלמה שנאמר (משלי כד א) אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם כי שוד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה, ר"ל כי תשא עון בחטאתם כי תשמע דבריהם הרעים תמיד ותהיה כמחריש.

קצט) החלק התשיעי המכבד את הרשעים מדרך שלום אמנם לא ידבר טוב על הרשע ולא יתנהג בכבודו על דרך אשר יחשבו בני אדם כי יכבדנו מאשר יקר בעיניו נכבד, כי לא יחלוק לו כבוד זולתי כדרך שמכבדים בני האדם את העשירים מדרך סלסול ולתקות תועלת בעבור כי צלחה דרכם ולא מפני חין ערכם, ואף גם זאת יש חטא ואשמה בדבר הזה, כי אם הותר לכבד העשירים לא כן הרשעים, שנאמר (איוב מ יא) וראה כל גאה והשפילהו ראה כל גאה הכניעהו והדוך רשעים תחתם, אך החלק הזה הותר מדאגה מדבר פן יזיק הרשע ויגרום הפסד בזמן שיד הרשע תקיפה ושעתו חצופה ואין בידינו להכניעו ובחילנו להניעו, על כן הותר לכבדו כדרך שמכבדים בני האדם אנשי זרוע רמה מפחד ואימה בקימה והדור ודומה להם, אך לא ישבחנו ולא ידבר טוב עליו לבני אדם, וכן אמרו רז"ל (סוטה מא.) מותר להחניף את הרשעים בעוה"ז.

ר) וזה דבר כת מספרי לשון הרע.

אמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו:) כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, שנאמר (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, ועל כן חשבוהו כאילו כפר בעיקר כי הוא מסבב וגורם נזק גדול ורעה רבה לחביריו בהבאישו את ריחם בעיני העם או בשאר דרכי הפסד, ולא יתכן אשר יכין אדם לחבירו כלי משחית ונזק מר ממות מבלי שיועיל לעצמו בזה תועלת וריוח ממון בלתי אם לכד יצרו את נפשו ופרק עול שמים מעליו ונתק המוסרות, כמו שנאמר במזמור בבוא הזיפים ייאמרו לשאול וגו' (תהלים נד) כי זדים קמו עלי וגו' לא שמו אלהים לנגדם, ופירשו רז"ל ולא שמו אלהים לנגדם כי נתכוונו שיברך אותם שאול, כמו שאמר להם (שמואל-א כג כא) ברוכים אתם לה' כי חמלתם עלי, ולא שמו אלהים לנגדם שכתוב בתורתו (דברים כז כד) ארור מכה רעהו בסתר, ונאמר (קהלת י יא) ואין יתרון לבעל הלשון, ונאמר על דואג (תהלים נב ד) הוות תחשוב לשונך וגו' אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה, ופירשו במדרש תהלים מה יתרון לך ומה בצע כי ספרת לשון הרע הלא לממון לא היית אתה צריך אך עשרת כמו שנאמר עליו (שמואל-א כא ח) אביר הרועים אשר לשאול, אין זה כי אם אהבת את הרע מן הטוב ושקר מדבר צדק כי פרקת עולו, ונאמר (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו', ונאמר אחריו (שם פסוק לב) נואף אשה חסר לב וגו', ר"ל כי הוא רע מן הגנב שהוא צריך למלא נפשו כי ירעב, ואמרו רז"ל כי בעל לשון הרע משניהם רע, כי יחטא חטאה גדולה בלי הנאה, כמו שנאמר (תהלים קכ ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.

רא) והשנית על כן נחשב המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר לפי שאומר בלבבו כי שפתיו ברשותו ומפני שאין בה מעשה וכי הוא השליט על לשונו, וגמר בדעתו כי אין לו לכלוא את רוח שפתיו מדבר העולה על רוחו, וכי האברים המה לבדם אינם ברשותו לחטוא בהם, כענין שנאמר (תהלים יב ה) שפתינו אתנו מי אדון לנו, ולא יאמר איה אלוה עושי אשר כל תנועות יצירותיו נתונות הנה לו אחת מהנה לא נעדרה כלם לעשות רצונו משועבדות, רק אין דבר וארשת שפה ברשותנו, לא כן הרשעים החוטאים בשאר עבירות כי יודעים הם כי רע ומר עזבם את השם אך נמשכים אחר תאותם ויצרם המתגבר, וצר להם על זה, ואמרו רבותינו (ערכין טו:) שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות ואלו הן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, בעבודה זרה נאמר (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגלוי עריות נאמר (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים נאמר (שם ד יג) גדול עוני מנשוא, ואלו על לשון הרע נאמר (תהלים יב ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.

רב) והנה אנו צריכין לפרש לך היאך יתכן כי יהיה עון לשון הרע יותר על השלש האלה, הלוא על כל אחת מהן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין עד.) יהרג אדם ואל יעבור עליהן, ואמרו חמורה עבודה זרה שכל המודה בה ככופר בכל התורה, ואמרו (חולין ה.) כי המומר לעבודה זרה מומר לכל התורה כולה, וכאשר תשים לבך למאמרם ז"ל תמצא לו כמה שרשים וכמה פנים.

רג) האחד כי בעל הלשון הוא שונה באולתו, עשר פעמים ביום יכלים ויבאיש ויחפיר וידבר שפת יתר ויכה בסתר, ומי יתן קץ לענשו כי בעל הלשון לא ישים קנצי למילין, בשגם עבירה קלה כבדה מאד על השנות האולת פעמים רבות כאשר הקדמנו אף כי חטאה גדולה ורעה חולה, ואמרם ז"ל שקול לשון הרע כנגד שלש עבירות ר"ל כנגד עובר אותן לעת שיתקפו יצרו, לא כנגד היוצא מן הכלל לעבור עליהן בכל עת.

רד) והשני כי בעל הלשון תשובתו קשה אחרי אשר למד לשונו דבר שקר ופיו שלח ברעה, מרוב ההרגל איננו שליט ברוחו וכאילו לשונו גורם המחשבה, כענין שנאמר (תהלים נב ד) הוות תחשוב לשונך, ונאמר (קהלת י יב) ושפתות כסיל תבלענו, ונאמר (משלי יח ז) פי כסיל מחיתה לו, מחיתה לשון יראה ומגור, ור"ל כי הכסיל יירא ויגור מזעם לשונו פן יוקש בו כאשר יירא מאויבו כי אין שפתיו ברשותו.

רה) והשלישי בעל הלשון חטאו נקל בעיניו כי יאמר אך דבר שפתים הוא, ולא פנה אל נזקיו הרבים, על כן לא ישוב מדרכו הרעה, ואם שוב ישוב אין תשובתו שלמה כי לא יכיר גודל חטאו, כי התשובה השלימה להנקות מפשע רב כי יקד יקוד היגון בנפשו כיקוד אש.

רו) ואמר שלמה ע"ה (משלי כא כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, פי' הלץ אשר גבר זדונו להכות בלשונו בגאותו וגאונו ועברתו וחרונו, אל תאמר כי בלשונו לבד יכה ולא במעשה, כי ידוע תדע כי הוא עושה בעברת זדון, ר"ל כי אם לא יוכל להכות את אויביו בלשונו ויוכל הכות בו במעשה יכה בעברה ולא יחמול, כאשר אמרו רבותינו ז"ל בענין דואג כי כאשר צוה שאול להכות בכהנים וימאנו אנשיו להכותם אמר לדואג אתה הכית בלשון אתה תכה בחרב, שנאמר (שמואל-א כב יח) סוב אתה ופגע בכהנים.

רז) והרביעי אם ישוב בעל הלשון בתשובה צריך לבקש מחילה לאשר מוצק לו מזעם לשונו, והוא לא יזכור מספר כולם כי רבים מכאובים הכאיב וכמה נפשות הדאיב, גם רבים מאשר זכר כי אותם עכר והם לא ידעו כי הדיח עליהם את הרעה יתבייש להודיעם ולגלות אזנם על אשר גמלם רעה כי הוא מכה ואין מכתו ידועה, כענין שנאמר (תהילים קכ ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים, על כן נמשל לשון הרע לחץ כי המושך בקשת פעמים רבות ישלך חציו באדם ולא נודע מי הכהו.

רח) ועוד על ענין אחר נמשל לחץ כי שולף החרב אם נכמרו רחמיו על האדם בהתחננו אליו ישיב חרבו אל נדנה, לא כן זורק החץ כי אין בידו להשיבה, כן בעל לשון הרע אחר אשר יצא הדבר מפיו לא יוכל לתקן, ופעמים שידבר על פגם משפחה והזיק כל הדורות הבאים אחריו ולא תגיע עליו מחילה מזה, על כן אמרו רבותינו ז"ל כי המדבר בפגם משפחה אין לו כפרה עולמית.

והנה המשלח לשונו גם על הקדושים אשר בארץ המה ידבר, כי על מי לא עברה רעתו תמיד, וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין צ.) כי האפיקורס אין לו חלק לעלם הבא.

רט) והחמישי כי לשון הרע יביא את בעליו לתת את פיו לדבר על השם תועה, כמו שנאמר (תהילים עג ט) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, ואין בכל העבירות אשר ישיג ענשם לעונש המטיח דברים, ואמר רבותינו (ערכין טו.) עשר נסיונות נסו אבותינו ובכולם לא נתחתם גזר דינם אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד כה) אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וגו', ונאמר (דברים א לד) וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר, ונאמר (מלאכי ב יז) הוגעתם ה' בדבריכם, ואמר דוד ע"ה (תהלים נ טז-כ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך וגו' אם ראית גנב ותירץ עמו וגו' פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר, הנה למדת מזה כי אין התורה מגינה על בעלי לשון הרע ועל המלומד לגנוב ולנאוף, וכי אינם ראויים לעסוק בתורה, ואמרו רבותינו ז"ל דואג כיון שסיפר לשון הרע אף חכמתו לא עמדה לו ולא הגינה עליו תורתו, ומה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה כא.) עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור, על העובר עבירה דרך מקרה אמרו ולא על הפורק עול אזהרת העבירה מעליו.

ריא) והנה כת מספרי לשון הרע נחלק לששה חלקים.

החלק הראשון כאשר יתן מום באדם והמום לא יהיה בו, ופעמים כי תחת יופי יתן דופי, והנה זה ליבו (יקפץ פיו מידת) [יקבץ און ממדת] שתי הכתות הרעות, שהם כת שקרים וכת מספרי לשון הרע, והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע אולי הנה הוא שוא ודבר כזב, שנאמר (שמות כג א) לא תשא שמע שוא, ואמר שלמה ע"ה (משלי יז ד) מרע מקשיב על שפת און שקר מזין על לשון הוות, פי' שתי כתות מקבלות לשון הרע, האחת איש מרע ובעל זדון מלשון (ישעיה ט טז) כי כלו חנף ומרע, כי הוא חושד בכשרים ואוהב למצוא פגם ואשם על חברו וקלון על כבודו, והיה כשמעו כי יגיד עליו רעו לשון הרע זדון לבו השיאו להאמין כי הדברים כנים, והכת השנית איש שקר, גם הוא מאזין ומאמין על לשון הוות, כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר לא יחוש אם תקבל נפשו כזב ואם תשא שמע שוא, על כן ימהר לקבל לשון הרע, שקר מזין כמו איש שקר, וכן שבתך בתוך מרמה (ירמיה ט ה) בתוך אנשי מרמה, וכן ואני תפלה (תהלים קט ד) איש תפלה.

ריב) ודע כי כאשר יודה השומע על לשון הרע אחת דתו ומנת מדיו עם המספר לשון הרע, כי יאמר אמור הנה קבלו השומעים את הדבר ואות הוא כי הנה אמת הנה נכון, גם אם הטה אזן השומע והראה את נפשו כמקשיב קשב ומאמין לדברים ההם בפני בני אדם גם זה עוזר לרעה וגורם קלון לחבירו ומחזק ידי המביא את דבתו רעה אל הבריות, ואמר שלמה ע"ה (משלי כה כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר, פי' כאשר רוח צפון תפזר העבים ותמנע הגשם פנים נזעמים ימנעו לשון הרע, כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים יחדל קול המון גשם דבריו, אבל אם יראה כי השומע ישמע לו ישתה כמים עולה ולא יחשוך פיו משקריו והיה כזה יום מחר, כי שנה באולתו לספר תמיד לשון שקר ושב לשונו אחר גשם כזביו, תחולל מלשון חלילה, וכן לא יחל דברו (במדבר ל ג) לא יבטל, וכן אז הוחל לקרא (בראשית ד כו) אז נמנע.

ריג) עוד אמר שלמה ע"ה (משלי כו כח) לשון שקר ישנא דכיו, פי' האיש העניו ודכא ושפל רוח ישנא את לשון שקר לא יאבה לו ולא ישמע אליו, כי העניו חפץ ביקר הבריות וצר לו על בשתם וקלונם, וי"ו דכיו במקום ה"א השורש כוי"ו עניו, ויש מפרשים בעל לשון שקר ישנא מדכיו ומוכיחיו ולא יוסיף להביא אליהם דבת בני אדם רעה, והנה הוזהרנו במה שכתוב (שמות כג א) לא תשא שמע שוא שלא נאמין בלבנו ספור לשון הרע להחזיק במחשבתנו כי הדברים אמת להבזות בעינינו את מי שנאמרו עליו.

ריד) החלק השני המספר לשון הרע וירחק בו מדבר שקר, ואל זה כוונו באמרם כת מספרי לשון הרע-אע"פ שאינם מן הכת של שקרים, והנה אם יזכיר אדם לחבירו בינו לבין עצמו מעשה אבותיו הרעים הנה הוא עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא כה יז) ולא תונו איש את עמיתו-באונאת דברים דבר הכתוב כמו שהקדמנו (באות מט), ונאמר (יחזקאל יח כ) בן לא ישא בעון האב, ואם יכלימהו על מעשה אבותיו בפני אחרים על זה אמרו רבותינו (בבא מציעא נח.) כי המלבין פני חברו ברבים הוא מן היורדין לגיהנם ואינם עולין, ואם יספר ויודיע את תועבות אבותיו בפני בני אדם שלא בפניו להבאיש את ריחו ולהבזותו בעיני בני עמו על זה אמרו אשר כת מספרת לשון הרע אין מקבלין פני השכינה, וכן אם היה בעל תשובה והוא מספר עליו עונות ראשונים.

רטו) ודע כי אם יראה איש כי עבר חברו על דבר תורה בסתר והוא גלה על חטאותיו על שער בת רבים אשום אשם על זה, כי אולי החוטא ההוא שב מדרכו הרעה ויגוניו ברעיוניו ולב יודע מרת נפשו, ולא נכון לגלותם זולתי לחכם צנוע אשר לא יספר ליתר ההמון רק הרחק ירחיק מחברתו עד אשר יודע אליו כי שב מדרכו הרעה, ואם החוטא תלמיד חכם ואיש ירא חטא ראוי לחשוב עליו כי באמת עשה תשובה ואם יתקפו יצרו פעם אחרת נפשו מרה לו אחרי כן.

רטז) והמספר לשון הרע שתים הנה קוראותיו, הנזק והבושת אשר יגרום לחבירו, ובחירתו לחייב ולהרשיע את חביריו ושמחתו לאידם.

ועל צד אחד יגדל עון המספר לשון הרע על אמת מן המספר על דבר שקר, כי יאמין העם בספרו על חברו דברים כנים ויעלה באשו לפניהם ויהיה לבוז בעיניהם אחר אשר נחם על רעתו ונסלח לו מחטאותיו.

ריז) ואמר שלמה ע"ה (משלי יד ט) אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, פי' האויל יליץ חובה כי יחפש מומי בני אדם ואשמתם ויתן בהם דופי ולא ידבר לעולם בשבח ודבר טוב הנמצא בם, והמשל על זה כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך, ואמר אוילים יליץ לשון יחיד על כל אחד ואחד מן האוילים, כמו (בראשית מט כב) בנות צעדה עלי שור, ואמרו רבותינו (קידושין ע:) כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחו של עולם ודרכו לפסול בני אדם במומו, ובין ישרים רצון כי דרך הישרים לכסות על כל פשעים ולשבח האדם כי נמצא בו דבר טוב, וזכרו במוסר כי אדם אחד וחכם עברו על הנבלה אמר האדם כמה מוסרחת נבלה זו, אמר החכם כמה לבנים שיניה.

ואמר אחרי זה לב יודע מרת נפשו, וכל חכם יודע כי לא הביא שלמה בתוך המוסרים הנבחרים דברים אין בם מועיל, אבל בא הענין על דבר הפסוק הראשון להגיד רעת האויל המליץ אשם, כי יתכן שהחוטא שב מדרכו ונפשו מרה לו, ואין יודע מרת נפש האדם ולא שמחתו זולתו, והוא נשוא עון כי עיקר התשובה לפי מרירות הלב, על כן יחטא ואשם האויל המזכיר עונו.

ריח) ועלייך לדעת כי עונש האויל המליץ אשם איננו זולתי כי יתן דופי באיש ירא חטא אשר יתקפו יצרו ויעבור ואשם, כי מנהגו ודרכו להתחרט על חטאיו, וכל שכן אם נודע הדבר כי חזר בתשובה, אבל האיש אשר תדע ובחנת את דרכו בי אין פחד אלהים לנגד עיניו ותמיד יתיצב על דרך לא טוב, מצוה לספר בגנותו ולגלות על חטאותיו ולהבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם ולמען תגעל נפש השומעים את המעשים הרעים, ונאמר (משלי כט כו) תועבת צדיקים איש עול, ונאמר (שם ח יג) יראת ה' שנאת רע, ואמרו (סנהדרין נב.) רשע בן צדיק מותר לקרותו רשע בן רשע צדיק בן רשע מותר לקרותו צדיק בן צדיק.

והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד טובה ולצד הזכות אם האיש ההוא ירא אלהים נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה, ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות, כמו שאמרו רז"ל (שבת קכז:) הדן את חברו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והיא מצות עשה מן התורה שנאמר (ויקרא יט טו) בצדק תשפוט עמיתך, ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חובה, ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלהים בלבבו תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כא יב) משכיל צדיק וגו', וכבר הקדמתי לך פירושו.

ריט) ואמר שלמה ע"ה (משלי כד כח-כט) אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו, פי' לא הוצרך להזהיר לאמר אל תהי עד שקר, אבל אמר אל תהי עד חנם, כי אם נוקש רעך בחטא אל תעיד עליו ואל תגלה על חטאו חנם ללא תוכחת, כי האמנם אם גזל האדם או עשק את עמיתו חייב להעיד על זה כדי שישיב הגזלה אשר גזל על פי שנים עדים, ואם אין שם זולתי עד אחד שבועה תהיה בין שניהם, אבל אם ראה כי נכשל חבירו בדבר ערוה או באחת מן העבירות אין ראוי שיעיד על זה חנם ר"ל ללא תוכחת גם כי יש אתו עד שני להקים דבר, ואם החוטא ירא חטא ראוי לו לדבר על לבו כי באמת עשה תשובה, גם ראוי שיירא לנפשו ויאמר בלבו אחרי כי האיש ירא שמים ואולי זכיותיו מרובין מעונותיו ואמרו רבותינו כי האיש אשר זכיותיו מרובים מעונותיו הנה הוא מעדת צדיקים, אמנם אם החוטא הוא מן האוילים אשר משפטם לשנות באולתם טוב כי יגידו אל השופטים ליסרו להפרישו מן האיסור, אבל אם הוא עד אחד לא טוב היות האדם לבדו מעיד עדות חינם, כי עדותו חינם לפי שאין סומכין עליו, שנאמר (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש וגו', לכן מוציא שם רע יחשב, ומלת והפתית בשקל הכבד ר"ל כי בשפתיך אתה טוחן פניו בגלותך מסתר עונו.

ואמר אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, כי אם גלה על חטאיך לא תקום ולא תטור לעשות לו כאשר עשה לך, וזה מוסר נכבד ומעיקרי היראה.

ואם החוטא איש אשר איננו ירא מלפני האלהים, כמו הפורק מעליו עול מלכות שמים ואינו נזהר מעבירה אחת אשר כל שער עמו יודע כי היא עבירה, מותר להכלימו ולספר בגנותו, כך אמרו רבותינו (בבא מציעא נט.) ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה יז) עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו בדברים, ואשר לא שת לבו אל דבר ה' מותר להכלימו במעלליו ולהודיע תועבותיו ולשפוך בוז עליו, ועוד אמרו (יומא פו:) מפרסמין את החנפים מפני חלול השם, אבל הנכשל בחטא על דרך מקרה ורוב הימים דרכו להשתמר מעון אין לגלות על חטאו כאשר בארנו.

ויתכן לפרש אל תהי עד חנם בריעך להעיד עליו על עבירות אשר גם אתה חלית בהם כמוהו, על כן יקרא רעהו, ויורה על זה אומרו אחרי כן אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, כי אע"פ שהוא מצוה לפרסם את החטאים בנפשותם ואת החנפים, אבל החוטא אם לאיש כמוהו רשעו ולבן אדם חטאותיו אין לפרסמו, כי אין כונתו בגלותו מסתריו לטובה כי אם לשמוח לאיד, והשנית כי איך בוש לא יבוש להזכיר על זולתו דופי המעשים ההם והוא אוחז בהם, ונאמר (הושע א ד) ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, הנה כי אע"פ שעשה יהוא מצוה בהכריתו בית אחאב נשא עונו כי גם הוא היה רב פשע.

רכ) ואמרו רבותינו (פסחים קיג:) כי המעיד יחידי על חברו בדבר עבירה מלקין אותו מכת מרדות, אך יוכל לגלות הדבר בהצנע לרבו ולאיש סודו אם ידע כי יאמינו דבריו כדברי שני עדים, ואם יש עד שני עמו ישמעו השופטים דבריהם ליסר החוטא בהצנע ולא ילבינו פניו ברבים, כמו שנאמר (ויקרא יט יז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא.

רכא) ודע כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים יכול לספר הדברים לבני אדם גם היחיד אשר יראה יגיד כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת, והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בבית דין על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה, אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה.

רכב) החלק השלישי הולך רכיל, והוזהרנו על זה מן התורה שנאמר (ויקרא יט טז) לא תלך רכיל בעמיך, וגם זה נקרא לשון הרע והוא בכלל כת מספרי לשון הרע כמו שזכרו רז"ל על דואג האדומי שהיה בעל לשון הרע כי הגיד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, ונזק הרכילות חדל לספור כי אין מספר כי הוא מרבה שנאה בעולם ומכשיל את בני אדם לעבור על מה שכתוב בתורה (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, והנה העולם קיים על השלום, ומפני השנאה נמוגים ארץ וכל יושביה כאשר הקדמנו, ופעמים רבות יתן הרכיל חרב ביד חברו להרוג את רעהו, כמו שכתוב (יחזקאל כב ט) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, ונאמר (ירמיה ו כח) כלם סרי סוררים הולכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה, וקראו רבותינו את הרכילות לשון שלישי מפני שהוא הורג שלשה, האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, כמו שידעת מענין דואג שנטרד בסבת הרכילות ונהרגו הכהנים ונענש שאול אשר קבל את הרכילות.

רכג) ואמרו רז"ל (נידה סא.) על ענין הרכילות אע"פ שאסור לקבלו ולשנוא את חברו בגללו אבל אל יהי בז לדבר אך את נפשו שמור ויחוש לדברים, ואמרו רז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) דורו של שאול היו בהם דילטורין כמו דואג והזיפים ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונופלים, דורו של אחאב לא היו בהם דילטורין כמו שידעת מענין הנביאים שהיו מתחבאים מפני איזבל כמו שכתוב (מלכים-א יח כב) אני נותרתי נביא לה' לבדי, ועובדיה החביא מהם מאה נביאים ולא גלה אדם כי כי יש נביא בישראל זולתי אליהו, ועל ידי כן היו יורדין למלחמה ונוצחין אע"פ שהיה אחאב עובד עבודה זרה.

רכד) והמסכסך אחים ואוהבים ומביא שנאה ביניהם קשה מכל חלקי לשון הרע, שנאמר (משלי ו יט) ומשלח מדנים בין אחים, ואמרו רבותינו כי השביעית קשה מכולן כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא.

רכה) וחייב האדם להסתיר הסוד אשר יגלה אליו חברו דרך סתר אע"פ שאין בגלוי הסוד ההוא ענין רכילות, כי יש בגלוי הסוד נזק לבעליו וסבה להפר מחשבתו, כמו שנאמר (משלי טו כב) הפר מחשבות באין סוד, והשנית כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד, ואמר שלמה ע"ה (שם כ יט) גולה סוד הולך רכיל, ר"ל אם תראה איש שאיננו מושל ברוחו לשמור לשונו מגלוי הסוד אע"פ שאין במחשוף הסוד ההוא ענין רכילות בין אדם לחברו, תביאהו מדה הזאת להיות הולך רכיל שהוא מארבע כתות הרעות אחרי אשר אין שפתיו ברשותו לשמרן, עוד אמר (שם יא יג) הולך רכיל מגלה סוד, ר"ל אל תפקיד סודך למי שהולך רכיל, כי אחרי אשר איננו שומר שפתיו מן הרכילות אל תבטח עליו בהסתר סודך אע"פ שמסרת דבריך בידו דרך סוד וסתר.

והוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע, שנאמר (שמות כג א) לא תשא שמע שוא, ונאמר (משלי כט יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים, ופי' רז"ל כאשר המושל מקבל לה"ר ודברי רכילות יעשו משרתיו רשעים והולכי רכיל למצוא חן בעיני אדוניהם, והנה לאלה ג' החלקים אשר זכרנו כוונו בזכרם ז"ל כת מספר לשון הרע.

רכו) החלק הרביעי אבק לשון הרע, אמרו רבותינו (בבא בתרא קסה.) רוב העולם נכשלים בגזל ומיעוטם בעריות וכלם באבק לשון הרע, ואמרו כי ענין אבק לשון הרע כאשר יסבב האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע, ואמרו (ערכין טז.) לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי גנותו, והנה אנחנו צריכים לבאר המאמר הזה, כי ידוע הדבר כי מן המדות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקים, כמו שנאמר (משלי כה כז) וחקר כבודם כבוד, ואמרו על האויל שאינו מדבר בשבחו של עולם, אבל זאת תכונת הענין הזה, כי אין לספר בטובת האדם זולתי בד בבד, ר"ל כאשר ידבר איש אל רעהו ולא בקהל עם ובמושב רבים, עד אשר יוודע אליו כי אין במעמד ההוא שונא ומקנא לאיש אשר ידבר טוב עליו, ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לבני עמו ונודע אשר הוא אדם כשר ולא תמצא בו רעה ואשמה, גם על פי שונא ומקנא יש לשבחו כי לא יוכל לגנותו, ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא ותהי לשונו מוקש לנפשו.

רכז) עוד זכרו ז"ל על ענין לשון הרע ואמרו (ערכין טו:) הנה אם שאלה אשה משכנתה לחתות אש מיקוד, ותען ותאמר איה איפה גחלי אש כי אם בבית פלוני אשר תמיד יצלה בשר ויאכל, זה והדומה לו אבק לשון הרע, ונאמר (משלי כז יד) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, ופי' רבותינו (ערכין טז.) המקרא הזה על המשבח את חברו בשבח הבא לידי הפסד כענין האורח אשר יצא אל רחוב העיר ויקרא בקול גדול ויספר את אשר גמלו בעל הבית טובה כי טבח טבח והכין לאורח הבא אליו, ויהי בהשמע דבר האורח יתלקטו אנשים ריקים ויסורו אל בית בעל הבית, וחייב האדם לשמור פיו ולשונו שלא יחשד בדבריו ולא יתנו אותו כמספר לשון הרע, ואם יביא עצמו לידי החשד בזה הנה השחית מוסרו ויחשב לאיש הזה אבק לשון הרע.

רכח) ועתה השתונן בכליותיך לעמוד על עיקר הדבר הזה, הנה הקדמנו כי מותר לספר בגנות החוטא על חמס אשר בכפיו אם נודע הדבר כי לא עזב דרכו, כמו הגוזל והחומס או המזיק והמציק או המלבין פנים ומבאיש ומחפיר והמספר לשון הרע ולא השיב את הגזלה ולא שלם נזקו ולא בקש פני חברו להעביר את עונו, ואמנם המטיבים דרכם דבר ידברו בראשונה את החוטא אולי יוכלו הועיל בדרך תוכחה להשיבו מדרכו הרעה, ואם מאן ימאן אז יודיעו לרבים את דרכיו ומעלליו, ועתה כאשר יחפש אדם על מעשה חברו על דבר אשר הזיד על רעהו ויספר מעשהו לבני אדם ויגלה חובת החוטא ויגנה מעשהו מטענות רבות, הנה יחשד המספר בזה ויתן אותו כמספר לשון הרע, ויאמרו אמור גם אם אמת היה הדבר היה ראוי לגלות אזן החוטא למוסר בתהלה, ועל דבר אשר לא קדם לו תוכחות יחשדנו שומעו לאמר כי לא היה אומר כל אלה בפני חברו וכי הוא מחניף לו, כענין שנאמר (הושע ד ד) אך איש אל ירב ואל יוכח איש, ונהנה לדבר באשמת העם אשר בהעוותם ישמח ובקלונם יתכבד שלא בפניהם, ודומה לבעל לשון הרע ובו דבק מן האבק, ועוד יאמרו בני אדם אין הדברים כנים ומליבו הוא בודאם, ואם לא איפוא מדוע לא גלה על עונו בפניו ראשונה והעלים ממנו, על כן אמרו רבותינו (ערכין טו:) כל דבר אשר יאמר בפני בעליו אין בו דרך לשון הרע, ר"ל כי אם הקדים לחברו תוכחת מגולה על מעשהו ולא הקשיב על דבריו אחרי כן יוכל להודיע לבני אדם אשמת האיש ורוע מוסרו ולא יחשד כי יחפוץ לתת דופי בחברו, וכן אם המספר מוחזק לרבים כי לא ישא פני איש ואל אדם לא יכנה ואת כל אשר יאמר שלא בפני חברו אותו ידבר בפניו ולא יגור מפני איש, והוחזק גם כן בתוך עמו אשר לא ידבר רק אמת, אין לחשדו בדברו על אשמת אדם לחברו שלא בפניו, וכן זכרו בדבריהם ז"ל על הענין הזה ואמרו (שם) א"ר יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, ר"ל לא אמרתי דבר על אדם שלא בפניו וכבשתי אותו בהיותי בפניו, עוד אמרו (שם טז.) כל דבר אשר יאמר בפני שלשה אין בו דרך לשון הרע, ר"ל אחרי כי ברבים היו עמו בעת אשר ספר הדברים אכן נודע הדבר לחברו והנה זה כאילו אמר הדברים בפניו.

רכט) החלק החמישי נבלות הפה, אמרו רז"ל (שבת לג.) כל המנבל את פיו אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה, ואמר ישעיה (ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה, ובעבור זאת המנבל את פיו כבד עון ונתעב ונאלח כי עזב והניח הבושה והצניעות שהן המידות הידועות לזרע הקדש והלך על שבילי עזות פנים שהיא מדת הנבלים הרעים, והשנית כי חלל את קדש ישראל, שנאמר (דברים ד ו) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וזה נהג על דרך הסכלים הנמאסים המרוחקים מדרך השכל שכלו יפה אף נעים, ועלה באשם ותעל צחנתם, וכל חכם ונבון שקץ ישקצם ותעב יתעבם, והנה הוא מחלל כלי השכל אשר הוא יקר מכל כלי חמדה, שנאמר (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת, והשומע דבר נבלות הפה ענשו גדול כי לא יאטם אזנו ולא יבדל מתוך דוברי נבלה, ועליו יאמר (שם כב יד) שוחה עמוקה פי זרות זעום ה' יפול שם.

רל) ואמרו רבותינו (פסחים ג.) לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר (בראשית ז ח) ומן הבהמה אשר איננה טהורה, כי בעת ההיא היתה בהמה הטמאה מותרת באכילה אך לא היתה טהורה לקרבן, על כן נחשב לשון מגונה אם יגנה אדם הדברים אשר הם למאכל אדם, והנה חייב האדם להזהר שלא יוציא מפיו דבר מגונה גם כי יביאנו הנחתו לשון מגונה להאריך דבריו ולהרחיב מאמריו, וזה כמו גדר להזהר מנבלות הפה שהוא מן העבירות החמורות וגם גדר להזהר מספור לשון הרע ונתינת דופי בבריות, כמו שאמרו רז"ל על הרחקת הדבור בגנות-אפילו בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, ואמרו רבותינו כי אחד מן הכהנים אמר לפני רבן יוחנן בן זכאי הגיע לחלקי מלחם הפנים כשיעור זנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול, ועוד אמרו רבותינו כי חייב האדם לבחור בדבריו לשון כבוד ולהניח לשון שאינו של כבוד גם כי איננו מגונה בין בדברי התורה ובין בשיחת עסקי העולם ובלבד שלא יאריך דבריו בעבור זה בדברו בדברי תורה, כי חייב האדם לשנות לתלמידיו בדרך קצרה, וענין לשון כבוד הוא דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות והם שוקלים ומכירים איזה לשון כבוד ואי זה תמורתו, כמו שנאמר (איוב טו ה) ותבחר לשון ערומים, ונאמר (שם לג ג) ודעת שפתי ברור מללו, ונאמר (משלי י כ) כסף נבחר לשון צדיק.

רלא) החלק הששי נרגן, אמר שלמה ע"ה (משלי יח ח) דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן, פי' הנרגן הוא האיש אשר דרכו וחוקו להתאונן ולהתרעם וימצא תנואות על חברו תמיד על מעשיו ועל דבריו, ואע"פ שחברו בתומו מתהלך עמו ולא זד עליו בדבר, וידון כל דבר לחובה ולא לזכות וכל שגגה ישים לזדון, והנה יתן עצמו כמו עשוק והלום וכאילו כבד חטאת חברו עליו, והוא המכה וההולם כי דבריו יורדים חדרי בטן, כי מי שילין תלונות על חברו כאשר לא נגעו וכאשר עשה עמו רק טוב זה סער מתחולל על הלב, והנה הוא כיורה זיקים יורדים חדרי בטן, מלת כמתלהמים הפוכה כמו מתהלמים וכמו שמלה שלמה, מלשון (שם כג לה) הלמוני בל ידעתי, וכאילו אמר דברי נרגן כמתהלם, ואמרו מתלהמים לשון רבים כי נרגן כולל הנרגנים, כמו ובשר קדש יעברו מעליך (ירמיה יא טו), ויפרו ישע (ישעיה מה ח).

עוד אמר שלמה המלך ע"ה (משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף, ר"ל כי יפריד מעליו אוהב וריע כי לא יוכלון שאת חברתו, ואמרו רבותינו אל תרבה בתרעומת שלא תבא לידי חטא, ופעמים רבות הנרגן כפוי טובה, גם יחשבה לרעה וישיב רעה תחת טובה, ונאמר (שם יז יג) משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו, ופעמים יחשוב על חסדי ה' כי הם לנקם ושלם, כענין שנאמר (דברים א כז) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו וגו', על כן התרחק מדרך הנרגנים כי נתיבותיהם עקשו להם, כל דורך בה לא ידע שלום, ולדון לכף זכות למד לשונך והיה צדק אזור מתניך.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף