שערי תשובה/אורח חיים/תעג

שערי תשובה אורח חיים תעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) בשבת, עבה"ט ובאיגרות הרמ"ז סי' י"ג כתב וז"ל ועל ענין העסק וסיפור ביציאת מצרים פשיטא לי דאסור אם האדם יחיד בלי שמירה עכ"ל והוא תמוה שהוא נגד הש"ע סי' ער"ה ואפשר דלא קאי על סיפור ההגדה רק שהוא רוצה לספר וצ"ע

(ב) צלויה עבה"ט ומ"ש ואם שכח כו' הוא מל' הה"י בשם מהר"י ובמג"א כתב שיצלנו בלילה ויאכל ביו"ט הראשון ר"ל שלא יצניענו לצורך הסדר הב' אלא יצלה בליל ב' ג"כ ויאכלו שחרית אבל ל' זה באותו לילה מגומגם דהא בלילה אסור לאכול צלי ונראה קצת מל' זה כמ"ש בשו"ת בית יהודה שאין לאכול צלי גם ביום ולילי פסחים לרבותא דמקום שנהגו לאכול הוא כו' וא"כ שיעור דבריו כך הוא שאין לצלות בלילה אא"כ דעתו לאכול באותו לילה ביום ר"ל כיון דבעלמא הדין שאין היתר כ"א כשיבשל לאכול מזה באותו לילה וביום וכיון דבפסח אסור לאכול צלי בלילה וביום שוב אין רשאי לצלות כלל (וע' לקמן באשל אברהם העתיק בשם הבית יהודה להיפך ואגב שיטפא רהיט וחזי מ"ש בבית יהודה בשם המג"א וסבר שהם דברי בעל הספר) אך במדינתינו לא ראיתי ולא שמעתי לנהוג חומרא זו אלא נוהגים כמשמעות המג"א דביום מותר וע' לקמן סי' תע"ו וע' בכנ"י סי' ך"ג שבשנת תפ"ז חל ע"פ בשבת ודרש בשבת הגדול שלפניו שהזרוע יהיה צלויה בע"ש כי במוצאי שבת אסור לצלות שאין אוכלין צלי בלילי פסחים ע"ש ולפי מ"ש המג"א שפיר יכול לצלות במ"ש ע"ד לאוכלו ביום ואפשר דס"ל דלכתחלה אין לצלות בלילה על סמך שיאכל ביום המחרת אם לא שיש צורך בדבר לעשות כך ולא זולת ואף להמג"א דוקא אם שכח יעשה כן אבל לא לכתחלה ולכן כשחל ע"פ בשבת יש להזכיר לצלות בע"ש ובדיעבד יכול לצלות במ"ש ע"ד לאוכלו למחר:

(ג) חזרת, עבה"ט ועיין בפמ"א ח"ב סי' ק"י דמ"ש בש"ע דאין יוצאים בכמושים היינו בשאר ירקות של מין מרור אבל בתמכא שקורין קריין שאנו רואין בחוש אע"פ ששרו כמה ימים עומד בטעמו ובחריפתו כו' וע' בשו"ת בית אפרים סי' מ"ג דאע"ג דודאי ע"י הכבישה מתבטל החריפות קצת אך כיון שעכ"פ לא הפיג החריפות ועודנו חריף הרבה ס"ל דיוצאין בו ומ"מ אין להקל כיון שפותרין תמכא קריין ומתני' אמרה לא כבושים ובשעת הדחק יש להקל כיון דבלא"ה הח"י מיקל בכבוש במים ואף שהאחרונים חלקו עליו מ"מ בקריין יש לצרף סברת הפמ"א וע"ש שרבים וגדולים נוהגים לצאת ידי חובת מרור בקריין מלול ושחוק כיון שעינינו רואות שעדיין הוא חריף מאוד אם לא כשעומד מגולה זמן ארוך שמפיג טעמו שהחריפות יוצא ונהפך מר למתוק ודאי דאין יוצאין בו כלל ע"ש והמחמיר יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים בפרט בדורות הללו חלושי המזג שקלח שהוא חריף מאוד מזיק הרבה וגם כי הוא חומרא דאתי לידי קולא שעי"ז ימעט באכילתה כל מה דאפשר וזימנין דלית ביה כזית וע' בשו"ת ח"צ שהביא הבה"ט שכתב כמ"ש וע"ש בתשובה שכתב שאף החרידים על דבר ה' ואוכלים מן הקריין במקום שהחזרת שהוא לטוגא סאלאט מצוי אף שהוא עודנו קטן מאוד קורא אני על הקריין סכנה ואין בו מצוה ע"ש:

(ד) בידו עבה"ט וכתב באור החיים פ' בהעלותך גר יכול לו' כל סדר ההגדה עבדים היינו כו' והביאו בבר"י ומ"ש בנוסח מן הזבחים דבמ"ש י"ל להיפך ע' בכנ"י ס"ס ך"ד דבשנת תפ"ז היה פסח במ"ש ודרש בשבת הגדול שלא לשנות הנוסח שאנו מתפללים שנזכה לאכול פסחים כשיבנה בהמ"ק והיינו כשלא יחול בשבת ואף אם לפי הקביעות לשנה הבאה יחול בשבת אין בכך כלום שאז יקדש עפ"י הראיה ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף