כף החיים/אורח חיים/תעג

כף החיים ‏ אורח חיים תעג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מוזגין לו כוס ראשון וכו'. והכוסות צריכין שטיפה והדחה דכוס של ברכה הן. דרשות מהרי"ל סדר האגדה. רוקח סי' רפ"ג. וכ"כ מהרי"ב בשם מהרא"י והב"ד ד"מ בסי' תפ"ו או' ב' וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' יו"ד. וכתב שם ח"א דאם הם נקיים א"צ שטיפה והדחה בין כוס לכוס אלא סגי בשטיפת כוס הראשון עכ"ל ומיהו עיין לעיל סי' קפ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' ד' שכתבנו דלפי דעת הזוה"ק והתיקו' דכוס של ברה"מ צריך הדחה ושטיפה אפי' אם הוא נקי יעו"ש. ומ"מ טוב שיהיה לו כלי מלא מים סמוך לשלחן כדי לשטוף ולהדיח הכוסות בין כוס לכוס. סה"מ. תו' חיים על ח"א שם או' ל"ד. ועיין עוד לקמן או' קמ"ב וסי' תע"ט או' א'.

ב

ב) שם. מוזגין לו כוס ראשון וכו'. עיין לעיל סי' תע"ב או' נ"ע ולקמן סי' תע"ד או' ב'.

ג

ג) שם. ומקדש עליו וכו'. וקודם קידוש י"ל נוסח זה. לשם יחוד קבה"ו (ו"ה יאהדונ"י ) בדחילו ורחימו ( י"ה יאההויה"ה ) ורחימו ודחילו ( איההיוה"ה ) ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים ( יהוה ) בשם כל ישראל ובשם כל נפש רוח ונשמה חיה יחידה המתיחסים אל שורשי נר"ן חיתינו יתידתנו ומלבושיהם והקרובים אליהם והנלוים להם שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה ומכל פרטי אבי"ע דכי פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע הנה אנחנו באים לקיים בעה"י כל המצות הנוהגות בלילה הזה שהיא ליל פסח ליל א' של חג המצות והם מצות קידוש היום על כוס ראשון של יין. ומצות רחיצת ידים ראשונה משום טיבול כרפס. ואכילת כרפס ומ"ע של סיפור יציאת מצרים כמש"ה והגדת לבנך ביום ההוא וכו' ומצות ברכת הגאולה על כוס שני של יין. ונט"י שניה עבור הסעודה. וברכת נט"י. וברכת המוציא ואכילת מצה. ומ"ע של אכילת מצה כמש"ה בערב תאכלו מצות. ומצות אכילת מרור כדי לזכור שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים וגם לטבלו בחרוסת זכר לטיט. וכריכת מצה ומרור ביחד כסברת הלל הזקן. ואכילת אפיקומן זכר לקרבן פסח. ורחיצת ידים של מים אחרונים. ומ"ע של בהמ"ז. וגם לאומרא על כוס ג' של יין. ומצות קריאת ההלל ושתיית כוס ד' של יין. לתקן את שורש כל מצות אלו במקום עליון ע"י ההוא טמיר ונעלם. ויהי נועם וכו'.

ד

ד) שם. ומקדש עליו. ועיין לעיל סי' תע"ב או' נ"א שכתבנו דכוס א' הוא כנגד חכמה דבינה יעו"ש ובכוס א' יכוין כי הכוס עצמו הוא גי' אלהים אמנם תכוין לבחי' תמורתו (ר"ל כי לה"י דאלהים מתחלפות באותיות הקודמות להם כד"ט וא"ם אין מתחלפות) שהוא שם אכדט"ם וה' אצבעות יד ימינך הם כנגד ה' אותיות אכדט"ם. והיין שבתוך הכוס ג"כ רומז לשם אכדט"ם כי היין גי' ע' ואם תחברהו עם ה' אצבעות האוחזות בו הרי ע"ה כמנין אכדט"ם עם הכולל. ובהוי"ה של ברכת הקידוש תכוין לשם ע"ב שהוא בחי' חכמה.

ד) וכוס שני הוא בחי' בינה דבינה ותכוין בו לשם אכדע"ם בהתחלקו לב' א"ם ג"ל (ר"ל כי כד"ע גי' ג"ל) ובהו"ה דברכת אשר גאלנו יכוין לשם ס"ג שהוא בחי' בינה.

ד) ושני כוסות האחרונים הם בבחי' חו"ג שבדעת ולכן בין ג' וד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. וכוס א' הוא בבחי' חסדים שבדעת ויכוין לשם אכדע"ם בחשבונו שהוא גי' ע"ד ועם הכולל ע"ה שהוא ג"פ יב"ק (ר"ל ג"פ הוי"ה אלהי"ם שכל א' גי' יב"ק) ולשם מ"ה שהוא בחי' חסדים שבדעת. וכוס האחרון הוא בבחי' גבורות שבדעת ויכוין לשם אכדע"ם בבחי' חשבונו שהוא בגי' ע"ד ולשם ב"ן שהוא בבחי' גבורות שבדעת. ואמנם אתה תחבר יחד ב' הכוו' בכוס ראשו' ואח"כ תחזור לכוין שניהם בכוס שני כמבואר כ"ז בשער הכוו' ובע"ח פ"ב ופ"ג יעו"ש.

ה

ה) שם. ומקדש עליו. יקדש מעומד. סדה"י. ואין אנחנו נוהגין כן אם לא שחל פסח בשבת משום ויכלו. כנה"ג בהגה"ע וכ"כ בספרו פסח מעובין או' ר"ח. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל כל הקידושין צ"ל מעומד בין של שבת בין של יו"ט כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ס"ב יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ב או' א' וכתב שם ומתחיל אלה מועדי ה' וכו' אם חל בחול יעו"ש. ור"ל אבל אם חל בשבת קודם הכל יאמר יום הששי ויכלו וכו'. ואח"כ אלה מועדי ה' וכו' ואח"כ סברי מרנן. ואח"כ ברכת היין וברכת קידוש היום ושהחיינו. וקודם הכל י"ל מזמור לדוד ה' רועי וכו' כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ס"ג יעו"ש.

ה) ודע שאין קידוש יו"ט ד"ת כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ו' יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תע"ב או' פ"ג.

ו

ו) שם. ומברך שהחיינו וכו'. ובזה נפטר שאין מברכין שהחיינו על המצה. מהר"י מולכו בתשו' כ"י. ברב"י או' א' ולכן כשאומר שהחיינו על הקידוש יכוין לפטור מצות אכילת מצה. ועיין לקמן סי' תרמ"ג סעי' א'

ז

ז) והא דלא מברך ברגל הטוב והמטיב ה"ט שאין טובה זו משותפת עם חבירו ודמי לירדו גשמים ואין לו שדה בשותפות דק"ל סי' רכ"א דאיני מברך. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ק"א. ברכ"י או' ב' והלק"ט ח"א סי' נ"ח כתב דבמקום הטוב והמטיב התקינו התפילית ובקידוש אתה בחרתנו וכו' ואין לך הטבה גדולה מזו יעו"ש.

ח

ח) שם. ומברך שהחיינו וכו'. ואינו מברך שעשה נסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור. וכ"כ בס' הפרדס כ"י לרש"י ז"ל והביאו שה"ל כ"י. וכ"כ הרוקח סי' רפ"ג והרשב"ץ במאמר חמץ. והב"ד המחב"ר או' א' ובדרשות מהרי"ל סדר אגדה כתב משום דמצוה הכתובה בתורה היא ואין מברכין שעשה נסים אלא אמציה דרבנן כגון חנוכה ופורים יעו"ש. ור"ע כתב הטעם משום דיום ישועה הוא ועדיף מנסים. מט"מ סי' תרי"ט. פרישה או' ב' א"ר או' ד'.

ט

ט) שם. ומברך שהחיינו וכו'. ואם לא בירך בליל ראשון מברך כל שבעה. וה"ה בכל יו"ט. עירובין מ' ע"ב. ונ"ל דאפי' בירך בראשונה ולא בירך ביו"ט שני של גליות מברך כל שבעה. מ"א סק"א. ומיהו המו"ק והנה"ש או' א' מגמגמין בזה וסיים שם הנה"ש ומ"מ כבר הורה זקן. וכ"כ ח"ו או' א' כדברי מ"א הנז' א"ר או' ג' חק יוסף או' א' ר"ז או' ב'.

י

י) ואם לא נזכר עד שמיני של פסח בחו"ל כתב הא"א או' א' דצ"ע די"ל דבקיאין בקביעא דירחא וא"א זמן יעו"ש. אבל הר"ז שם כתב דיכול לברך עד סוף יו"ט האחרון של גליות. וכ"כ מ"ב או' א'.

יא

יא) וכתב שם ח"י דה"ה בשמיני עצרת אם לא אמר זמן יש לו תשלומין כל שבעה. אבל הא"ר בסי' תצ"ד או' ד' הקשה ע"ז וכתב הא"א בסי' זה או' א' די"ל ספק ברכות להקל. וכן הסכים מ"ב שם.

יב

יב) ואם שכח לומר זמן ליל ראשון ובליל שני אמר זמן א"צ שוב לומר זמן מכח לילה ראשונה להשלמה דאם יום ראשון קודש א"כ השלים הזמן ביום שני ואם יום שני קודש הא אמר זמן. ח"י שם. א"ר שם. ר"ז שם.

יג

יג) שם. ומברך שהחיינו וכו'. ואם שכח לברך קודם השתיה יברך אח"כ מיד שנזכר ואפי' נזכר למחר ביום יברך ואפי' באמצע השוק. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין באו' שאח"ז.

יד

יד) ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס. כ"כ השה"ג על הרי"ף ס"פ בכל מערבין בשם הריא"ז. והוא מגמ' עירובין מ' ע"ב שאמר והלכתא זמן אומרו אפי' בשוק. ופי' שם ר"ח אפי' בשוק ולא צריך כוס. וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם. וכ"כ ח"י או' א' חק יוסף או' א'.

טו

טו) ואם שכח לומר קידוש בלילה דינו כדלעיל סי' רע"א סעי' ח' כ"כ העו"ש לקמן ססי' תפ"ה. וכ"כ ח"י סי' זה או' א' א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ג' דהיינו שלמחר ביום יברך בפה"ג ואח"כ יברך ברכת הקידוש אשר בחר בנו וכו' ר"ז שם. ועיין בדברינו לשם בסי' רע"א סעי' ח' בס"ד.

טז

טז) אבל אם לא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. מ"א סי' תפ"ה. ח"י או' הנז' א"ר שם. ר"ז שם.

טז) ודע דאם לא אמר הגדה עד לאחר חצות יאמר אח"כ הגדה ויאכל מצה בלא ברכת אכילת מצה דמידי ספק לא נפקא אי הלכה כראב"ע או לא (עיין לקמן סי' תע"ז או' ט' ואו' יו"ד) וד' כוסות ישתה בברכה אחת על כולן וברכה אחרונה לבסוף. א"א או' ה' דה"ח או' ג'. ונראה דמ"ש בברכה אחת על כולן היינו אם לא הפסיק ביניהן בבהמ"ז אבל אם הפסיק ביניהן בבהמ"ז מברך ברכה אחת על כוס ראשון וברכה אחת על כוס בהמ"ז דבהמ"ז הוי הפסק לענין ברכת היין כמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' א' יעו"ש.

יז

טוב) שם. ואם חל בשבת וכו'. ומותר לומר ההגדה בספר אף שהוא ביחידות ולא חיישינן שמא יטה כמ"ש לעיל סי' רע"ה סעי' ט' ודלא כדעת מהרי"ו סי' קצ"ג דאוסר. ח"י או' ג' ומיהו דעת חק יוסף או' ג' להחמיר כדברי מהרי"ו משום דהאידנא איכא דלא ידע כלל לא בהבטה ולא באמירה יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

יח

חי) שם ואם חל במו"ש אומר יקנה"ז. פי' יין דהיינו ברכת היין. קידוש. נר דהיינו ברכת מאורי האש. הבדלה זמן. ומה שאין מברכין על הבשמים כתבו התו' בפסחים ק"ב ע"ב ד"ה רב משום דשמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים יעו"ש. וכ"כ שם הרא"ש. ועיין עוד מ"ש לעיל סי' רצ"ז או' א'.

יט

יט) שם. אומר יקנה"ז. ומה שנהגו העולם להוסיף ולומר בסדר הבדלה ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך עיין בתו' פסחים ק"ד ע"א ד"ה בעי שכתבו ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חולו של מועד דשרי דבר האבוד ובשבת אסור הבדלת (והרד"א גרס והבדלת) וקדשת את עמך בקדושתך שתי הבדלית הן בין כהנים ללוים ובין לוים לישראלים והוי מעין חתימה דבין קודש לקודש וסך הכל הן ז' הבדלות יעו"ש. וכ"כ הרא"ש והמרדכי והב"ד ב"י. וכ"כ הרד"א בסדר הגדה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' ע' ומיהו מ"ש שם הרד"א ואת יום השביעי זהו יו"ט אחרון וכו' עיין מה שהשיג עליו המחב"ר או' ב' יעו"ש.

כ

ך) שם. אומר יקנה"ז. וכתב מהרי"ו בדרשותיו יש נוהגין לעמוד בשעת הבדלה וכן בכל שאר ימות השנה אבל בס' מט"מ סי' תרי"ח חלק עליו וכתב דבמו"ש שחל בו יו"ט יש להבדיל מיושב כמו בקידוש יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ד' ר"ז או' ח' אמנם היפ"ל ח"ב או' ב' כתב דהמנהג שלנו בשגם הוא דבשאר ימות השנה מבדילים מיושב אם חל ליל יו"ט בליל מו"ש אומרים יקנה"ז הכל בעמידה יעו"ש. ור"ל דהגם בשאר ימות השנה אומרים הבדלה מיושב כדברי הש"ע סי' רצ"ו סעי' ו' יעו"ש כשחל יו"ט בליל מו"ש ונוהגים לקדש מעומד כפי דברי האר"י ז"ל וכמ"ש לעיל או' ה' אומרים כל יקנה"ז בעמידה.

כא

כא) שם. ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים וכו'. וכ"כ הלבוש דלא יפסיק בהגדה. ומיהו מ"ש ח"י או' ה' על דברי הלבוש הנז' דלא ראה זה בשום פוסק הרי הוא במלחמות פ' ע"פ שחולק על בעל המאור וס"ל שלא התירו אלא בין כוס לכוס אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה יעו"ש. וכ"כ הר"ן שם. מיהו דעת התו' בפסחים ק"ג ע"ב ד"ה רב אשי נראה כדעת בעל המאור דמותר לשתות באמצע הגדה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א. אבל הגר"א הסכים כדברי המלחמות והר"ן דכיון שהתחיל ההגדה אסר לשתות יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ד' ועיין עוד לקמן סעי' ג'.

כב

כב) שם. ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה וכו'. ואפי' נזכר קודם שהתחיל ההגדה לא יבדיל עד אחר ההגדה דכיון דהבדלה צריך על הכוס למה ישתה כוס אחר שלא לצורך דאע"ג דבין ראשון לשני הרשות בידו לשתות כמה כוסות מדינא דגמ' מ"מ ראוי ליזהר שלא לשתות כמ"ש לקמן סעי' ג' כדי שלא ישתכר הילכך ימתין עד אחר גאל ישראל ואז יעשה שתי קדושות בכוס אחד. אבל אם נזכר קודם אכילת כרפס יבדיל תחלה ואח"כ יאכל כרפס דק"ל אסור לאכול קודם שיבדיל כדלעיל סי' רצ"ט וה"ה אם נזכר קודם אכילת כזית מצה או מרור שיבדיל תחלה ואח"כ יאכל. שו"ג או' ד' מיהו הר"ז או' ז' כתב דאפי' נזכר מיד לאחר ששתה כוס ראשון של קידוש קודם שיאכל הירקות לא ימזוג מיד כוס ב' להבדיל עליו שלא יהא מוסיף על הכוסות יעו"ש. ונראה דדעת השו"ג שכתב להבדיל קודם אכילת ירקות הוא לפי דברי הש"ע לקמן סי' תע"ד שכתב שאין מברכין בפה"ג כ"א על כוס של קידוש ועל כוס ברהמ"ז וא"כ כיון דאין מברכין עליו בפה"ג לא הוי כמוסיף על הכוס ודברי הר"ז לפי מ"ש מור"ם ז"ל שם דמברכין על כל כוס וכוס וא"כ כיון שצריך לברך עליו בפה"ג הוי כמוסיף על הכוסות וע"כ צריך להמתין עד לאחר גאל ישראל ומה אוכל כרפס קודם הבדלה היכא דלא אפשר שרי וכמ"ש לעיל סי' רצ"ו סעי' ג' יעו"ש. ומ"מ נראה דאם תיכף לטעימת הכוס נזכר שלא הבדיל יש להבדיל עליו ואח"כ ישתה הכוס או רובו. ואם נזכר בעודו שותה אלא שכבר שתה רביעית או רובו יש לחזור ולמלאותו ולהבדיל עליו דכיון שנזכר בעודו שותה הרי לא סילק עצמו מהיין וא"צ לברך על כוס זה אפי' לנוהגין לברך על כל כוס כוס וא"כ כיון שא"צ ברכה לפניו ואינו שותהו בהסיבה לא הוי כמוסיף על הכוסות ושרי לכ"ע. ועיין לעיל סי' תע"ב או' מ"ח.

כג

כג) שם. ואח"כ יבדיל. ואם נזכר באמצע סעודתו שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס ואם היה דעתו לשתות יין תוך הסעודה אינו מברך בפה"ג ואם לא היה דעתו צריך לברך ולא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא"כ יהיה כמוסיף על הכוסות ואין לומר שיאמר הבדלה והלל על כוס א' דאין אומרין ב' קדושות על כוס א' דדוקא קידוש והבדלה שרי דשניהם ענין א' הוא כדאיתא בפסחים דגם בהבדלה אמרינן המבדיל בין קודש לקודש. מ"א סק"ב ח"י או' ו' חק יוסף או' ו' ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ג' מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' קע"ד או' י"א.

כד

כד) וה"ה אם נזכר מיד לאחר ששתה כוס ב' צריך למזוג מיד כוס ג' ויבדיל עליו ולא יברך עליו בפה"ג אלא א"כ שבשעה שבירך על כוס שני היה דעתו שלא לשתות עוד יין בתוך הסעודה ולא קודם הסעודה. ר"ז שם.

כה

כה) ואם לא נזכר עד לאחר גמר הסעודה דהיינו לאחר שאכל אפיקומן לא יבדיל על הכוס קודם בהמ"ז שלא יהא כמוסיף על הכוסות שחכמים תיקנו ב' כוסות אחר הסעודה והוא ישתה ג' משא"כ באמצע שלא תיקנו כלום אין כאן הוספה אלא ימתין עד לאחר בהמ"ז שאז יאמר ברכת הנר והבדלה וישתה הכוס של בהמ"ז. ר"ז שם. וה"ה אם נזכר תוך בהמ"ז שלא הבדיל מברך בהמ"ז והבדלה על כוס אחד. מחה"ש סק"ב. מ"ב שם.

כו

כו) ואם שכח להבדיל עד אחר בהמ"ז אומר הלל והבדלה על כוס אחד דהא א"א בענין אחר כמ"ש סי' רצ"ו סעי' ג' מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. ואה לא נזכר עד לאחר ששתה כוס ד' יבדיל על כוס ה' כיון שא"א בענין אחר. ר"ז שם מ"ב שם.

כז

כז) שם הגה. ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש. ר"ל אף לנוהגין בכל השנה ליטול ידיו לסעודה קודם קידוש ולדידהו הקידוש לא חשיב הפסק בין נטילה לסעודה הואיל והוא מצרכי סעודה וכמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ב מ"מ בליל פסח שמפסיקין הרבה אחר הקידוש באמירת הגדה ובתוך כך מסיח דעתו משמירת ידיו לכ"ע אין לעשות כן ואפי' ליטול כדי שלא יצטרך לחזור וליטול ידיו אחר הקידוש לאכילת כרפס ג"כ אינו נכון. ר"ז או' ד' מ"ב או ו'.

כח

כח) שם. הגה ואין ליטול ידיו וכו'. וכן הסכים הט"ז סק"א וכתב והוא מנהג פשוט שאין נוטלין אלא עד טיבולה ראשון יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' ד א"ר או' א' חק יוסף או' ז' ח"א שם. וכ"כ באו' הקודם בשם האחרונים ועיין עוד לעיל סי' רע"א או' ע"ט.

כט

כט) שם. בהגה. יטול מעט. כתב מעט כדי לחוש להטעם שהביא בד"מ או' י"א דאין ליטול ידים קודם קידוש דמיחזי שסובר שקידוש צריך נטילה וע"כ לא יטול נטילה גמורה. מ"ב או' ז'.

ל

ל) שם בהגה. אבל אין לברך וכו'. ר"ל אפי' אם יטול נטילה גמורה יזהר עכ"פ שלא יברך ענט"י דנטילה זו אינה עולה לו לצורך אכילה כנז' ונמצא דהוי ברכה לבטלה. מ"ב או' ח' ועיין לקמן סעי' ו'.

לא

לא) שם. בהגה ובעל הבית לא ימזוג וכו'. אם אפשר לו. לבוש. ר"ז או' א' מ"ב או א' וא"כ אם חפץ למזוג בידו כדי לכוון כוונת המזיגה כמ"ש לעיל סי' תע"ב או' נ"ט הוי כלא אפשר.

לב

לב) גם הסימנים יאמר בפה דהיינו קודם קידוש יאמר קדש. וקודם הרחיצה הראשונה יאמר ורחץ. וכן כל הסדר כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. יסוה"ש. פת"ע או' א' ועיין בפע"ח פ"ז מ"ש סודות בזה יעו"ש.

לג

לג) [סעיף ב'] שותה בהסיבה. ואם שכח ולא היסב עיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד.

לד

לד) שם. ואינו מברך אחריו. על הגפן כי סומך על מה שיברך בסוף בהמ"ז. ט"ז סק"ב. ואפי' שתה רביעית ויותר בין שהוא יין בין שהוא שאר משקין שהם חמר מדינה לפי שהכוס של קידוש הוא מצרכי הסעודה והרי הוא כדברים הבאים מחמת הסעודה שא"צ ברכה לאחריהם לפי שהם טפלים לסעודה ונפטרים בבהמ"ז שלאחר הסעודה. ועוד (הא שהוצרך לכתוב עוד טעם אחר עיין לעיל סי' קע"ד או' י"ב ודוק) שהוא נפטר בברכה אחרונה שיברך אחר כוס רביעי ואעפ"י ששוהה הרבה בינתיים אין בכך כלום. ר"ז או' יו"ד. ועיין לעיל סי' קע"ד סעי' ד' וסי' ער"ב סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' תע"ד.

לה

לה) [סעיף ג'] אם ירצה לשתות כמה כוסות וכו'. בין לשתות בין א' לב' או לאחר כוס שני וכ"ש בתוך הסעודה אבל בין ג' לד' לא ישתה כמ"ש לקמן סי' תע"ט ועיין לעיל או' כ"א.

לו

לו) שם. הרשות בידו. ולפי מ"ש הרב לקמן סי' תע"ד בהגה דמנהגינו לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס דלא כדעת הרא"ש א"כ הא דמותר לשתות בין הכוסות היינו דוקא אם מים דעתו עליו בענין שא"צ לברך עליו בפה"ג דאל"כ הוי כמוסיף על הכוסות כמ"ש הטור בשם הר"מ מרוטנבורג וכן מסקנת הב"ח אף לדעת הרא"ש יעו"ש. ח"י או' יו"ד. ר"ז או' י"ב. מ"ב או' י"ג.

לז

לז) שם. ומ"מ ראוי ליזהר וכו'. והוא לחוש לדעת הכלבו שהביא בב"י דהא דשרינן לשתות בין הכוסות היינו בין כוס שני לכוס ג' דהוא סמוך לאכילה או בתוך האכילה דאז אינו משכר אבל לא בין ראשון לשני כדי שלא ישתכר וכו'.

לח

לח) שם. ומ"מ ראוי ליזהר וכו'. וכ"ה המנהג. ד"מ או' ה' מ"ב או' י"ד.

לט

טל) שם. אם לא לצורך גדול. כגון ששכח ולא הבדיל ולא נזכר עד ששתה כוס ראשון או כגון שבני מעיו כבדים עליו ורוצה לשתות עוד כדי לגרר תאות המאכל ויאכל מצה לתיאבון וכדומה. ועיין לעיל או' כ"ב.

מ

מ) שם. כדי שלא ישתכר וכו'. ולפ"ז משמע דשאר משקין שאינם משכרין מותר לשתות. ח"י או' י"א. א"ר או' ט' שו"ג או' ח' ר"ז או' י"ג. מ"ב או' ט"ז. מיהו החמ"מ כתב דאפי' אינו משכר אסור לשתות יעו"ש.

מא

מא) שם. כדי שלא ישתכר וכו'. ומה"ע נמי שמעינן שראוי להזהר שלא לשתות כל צרכו בתוך הסעודה בשתי לילות כדי שלא ישתכר וימנע מלאכול אפיקומין ולומר בהמ"ז והלל או שלא יוכל לשתות שתי כוסות אחרונות כ"א בדוחק ובצער כמ"ש המפה לקמן סי' תע"ו סעי' א' בהגה יעו"ש. שו"ג שם.

מב

מב) [סעיף ד'] מביאין לפני בעה"ב וכו'. משמע אבל לשאר בני הבית א"צ להניח לפניהם כסדר הזה אלא בהגיע שעת אכילה הוא יחלק לכולם והכי איפסיקא הלכתא בפסחים קט"ו ע"ב. וכ"כ הטור. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' יו"ד. וכ"כ האחרונים.

מג

מג) שם. שיש בה שלש מצות. שנים ללחם משנה כמו שאר יו"ט ואחד לפורסה חציה לאפיקימן וחציה ללחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה וכמ"ש לקמן רסי' תע"ה יעו"ש.

מד

מד) שם. שיש בה שלוש מצות, כ"כ הטור והוא מדברי התו' והרא"ש כמ"ש הטור בסי' תע"ה. וכ"כ הטור שם בשם רב עמרם. וכ"כ המרדכי בסדר של פסח וכ"כ הרוקח בסי' רפ"ג. וכ"כ הכלבו. וכ"כ בדרשות מהרי"ל סדר ההגדה. מיהו הרי"ף בפ' ע"פ כתב שא"צ אלא שני מצות אחת פורסה לשנים ומכרך על חציה המוציא ועל אכילת מצה וחציה השני לאפיקומן והשלימה לכריכה. והביאו הטור שם בסי' תע"ה וכתב שכ"כ קצת הגאונים. וכ"כ הרמב"ם פ"ח דין ו' וכ"ה דעת המ"מ שם. וכן הסכים בביאורי הגר"א אמנם הב"י בסי' זה כתב והעולם נוהגים כדעת התו' והרא"ש ולכן פסק כן בש"ע. וכ"ה דעת האחרונים. וכ"כ בתיקונים תיקון ס"ט ד"ה ועוד ותוסף ללדת וכו' ולקבל ג' טיפין אלין תקינו תלת מצות בפסח יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ג ע"ב ודף פ"ז ע"ג דמצה העליונה והאמצעית הם כנגד חכמה ובינה דמצד אבא והמצה והתחתונה היא כנגד הדעת דמצד אבא יעו"ש. וכ"כ בפע"ח פ"ג יעו"ש. ולקמן נבאר סודם בס"ד,

מה

מה) שם. וחרוסת. כדי לטבל בו המרור כמ"ש לקמן סי' תע"ה סעי' א' יעו"ש.

מו

מו) שם. וכרפס. והוא מין ירק שנקרא כן ובל"א קורין אותו איפי"ך כמ"ש בדרשות מהרי"ל סדר ההגדה. וכ"כ ח"י או' י"ב. ר"ז או' ט"ז.

מז

מז) שם. או ירק אחר. דהיינו שנאכל ח"י ומבושל שמברכין עליו בפה"א כדלעיל סי' ר"ה. ח"י שם. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

מח

מח) שם. או ירק אחר. ובלבד שלא יהיה מהירקות שיוצאין בהן י"ח מרור שאם יאכל עכשיו מהן איך יחזור ויברך אח"כ בתוך הסעודה על אכילת מרור. עו"ש או' ג' ר"ז או' ט"ז. ועיין לקמן סי' תע"ה סעי' ב'.

מט

מט) שם. או ירק אחר. ונוהגין ליקח כרפס משום דכרפס למפרע ס' פרך ר"ל ס' רבוא עבדו בפרך במצרים דרשות מהרי"ל שם. מ"א סק"ד. ח"י או' י"ב. ר"ז שם. ובשער הכוו' דף פ"ג ע"א כתב דמילת כרפס הוא גי' ש"ס והוא שם אלהים במילוי יודי"ן שהוא ש' וכשתמלאנה במילואה שי"ן יהיה בגי' כרפס והוא הקטנות א' דמוח חכמה שבנצח דאימא ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת (ר"ל שם אלהים במילוי ההי"ן דבינה ובמילוי אלפין האלף בציור יו"י בחסדים דדעת והאלף בציור יו"ד בגבורות דדעת כנודע) דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח חכמה וכו' וסיים ובזה תבין כי לקיחת הכרפס בליל פסח אינה בהזדמן כמ"ש הפו' שלוקח ירק אחר במקומו אם ירצה ואין הענין כן כי דברי חכמים ומנהגם תורה היא וצריך לדייק ולהזהר לאכול דוקא כרפס ולא ירק אחר עכ"ל.

נ

נ) שם הגה. וחומץ או מי מלח. ואם חל בשבת יכין המי מלח קודם שבת ולא יעשה בשבת כמ"ש סי' שכ"א סעי' ב' ואם לא עשה קודם שבת ואין לו חומץ יש לעשות מי מלח מעט וכמ"ש שם בסי' שכ"א. ט"ז סק"ג. ח"י או' י"ג חק יוסף או' י"א. ר"ז או' י"ט. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

נא

נא) שם הגה. וחומץ או מלח. או בשאר מיני טבולין. ואם אין לו יטבלנו בחרוסת. פר"ח סעי' ו' ר"ז או' י"ד. ומיהו מ"ש או בשאר מיני טיבולין היינו שיש עליהן שם משקה שצריך נט"י למטבל בהם. ועיין לעיל סי' קנ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם או' כ"ו ואו' כ"ט ודוק.

נב

בנ) שם בהגה. או מי מלח. ולאחר שאכל הירק מותר לסלק הירק ומי המלח מהקערה. מ"א סק"ה. חק יוסף או' י"א. ר"ז או' כ"ה. אמנם לפי מה שנכתוב לקמן שאלו הדברים שמניחים בקערה יש בהם רמז לאורות עליונים א"כ יש להשאיר קצת כרפס בקערה אף לאחר האכילה כדי שיהיה הסדר שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ב. אבל מי מלח יכול להסירו כיון שאינו מכלל הסדר כמבואר לקמן או' ח"ן.

נג

גנ) שם. אחד זכר לפסח דכשהיה בהמ"ק קיים היו מביאין לפניו גופו של פסח כמ"ש בפסחים קי"ד ע"א.

נד

דנ) שם. ואחד זכר לחגיגה. ואפי' אם חל פסח במו"ש שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאין דוחה שבת אפ"ה מביאין שני תבשילין כיון שאינו אלא לזכר בעלמא הכי מסיק הטור כמ"ש הב"ח וכתב וכן נהגו. וכ"מ מסתמיות הש"ע, וכ"כ העו"ש או' ג' פר"ח. ח"י או' י"ד. א"ר או' יו"ד. ר"ז או' כ"ג. מ"ב או' כ"ב.

נה

הנ) שם. ואחד זכר לחגיגה. ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן. רוקח סי' רפ"ג. ח"י או' ט"ו. ור"ל זכר למשה ולאהרן שעל ידם נעשו הנסים ויצאנו ממצרים.

נו

ונ) שם. ונהגו בבשר וביצה וכו'. כ"כ הכלבו סי' ן' בשם הירוש' שהמנהג לקחת זרוע וביצה כלומר בעא רחמנה למפרק יתנא בדרעא מרממא. וכתב עוד מביאין לפניו שני תבשילין אחד צלי ואחד מבושל הצלי זכר לפסח והמבושל זכר לחגיגה. ומנהגינו לעשות הצלי מזרוע הבהמה זכר לזרוע נטויה. ואין צולין אותו בשפוד רק על הגחלים לפי שהוא זכר לפסח ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רמון וכו' ואם נחזור אחר שפוד של רמון יהיה טורח גדול. והמבושל עושין מביצה זכר לאבילית בהמ"ק וי"א מפני שהיא קלה להתבשל עכ"ד. והב"ד ב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע. ועיין לקמן סי' תע"ו סעי' ב' בהגה.

נז

זנ) שם. ונהגו בבשר וביצה וכו'. הא שכתב ונהגו לפי שבפסחים קי"ד ע"ב איכא למ"ד סילקא וארוזא ואיכא למ"ד דג וביצה שעליו. ואיכא למ"ד שני מיני בשר וכ"פ הרמב"ם פ"ח כמ"ד שני מיני בשר והב"ד ב"י יעו"ש. וכ"כ הטור דשני תבשילין מאיזה מין שירצה אלא שכתב ונהגו בבשר וביצה ונהגו ליקח זרוע רמז לו בזרוע נטויה עכ"ל ונ"מ כיון דאינו אלא מנהג בבשר וביצה דלעת הצורך יש להקל ע"פ דינה דגמ' וכתב שם הרשב"ם בשם ר"ח דשני מיני בשר צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד חגיגה מיהו דעת התו' שם שניהם מבושלים יעו"ש. ועיין לקמן או' ס"ח.

נח

חנ) שם הגה. ויסדר הקערה לפניו וכו'. וסדר הקערה בשם האר"י ז"ל מועתק מע"ח וז"ל סדר סידור הקערה ליל פסח תקח הג' מצות מצה שמורה ותניח הכהן למעלה והלוי למטה ממנו והישראל למטה ממנו והם ג' בחינות חב"ד דאבא עלאה. אח"כ תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה ותניח על הג' מצות (ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה) והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך והביצה הרומזת לגבורה בצד שמאל שלך. ומרור הרומז לתפארת באמצע כי תפארת מכריע בין חסד וגבורה. והחרוסת בצד ימין תחת הזרוע בקו ימין והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להיד תנוח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו האמצעי לעשות בו אח"כ כורך והוא נגד היסוד והקערה בעצמה הכוללת כולם נגד המלכות הרי עשר ספירות דחכמה ואל ישנה מזה הסדר ואשרי למי שמכוין להנ"ל עכ"ל. פע"ח פ"ב. י"א בהגה"ט. מו"ב אי' ר"ו. אלא שמ"ש שם המו"ב ג' מצות כח"ב ט"ס הוא וצ"ל חב"ד כמבואר בשער הכיו' דג' מצות הם בחי' חב"ד וכאשר נבאר סודם לקמן בס"ד. ולפ"ז אין להניח המי מלח אלא חוץ הקערה וכן הכוסות של יין כדי שלא להוסיף ולא לגרוע מסדר הנז' עד לאחר אכילת מצה ומרור.

נט

טנ) שם בהגה. למעלה מן הכל. פי' סמוך לו. מ"א סק"ו. אבל לא זע"ז ממש. א"א. או' ו'.

ס

ס) שם, והבשר נהגו שיהיה זרוע. וכתב הר"ן פ' ע"פ דעצם בלא בשר לא מיקרי תבשיל לכן צריך שיהא מעט בשר סרוך עליו. ד"מ או' ח' מ"א סק"ז. חק יוסף או' י"ג ר"ז או' כ"ב. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם. א"א או' ז' ודע דשני פרקים מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד כף הירך נקראים זרוע כמבואר ביו"ד סי' ס"א סעי' ב' לגבי מתנות כהונה יעו"ש. וא"כ ה"ה לכאן איזה פרק שירצה מב' פרקים הנז' יקח כי אין הפרש ושניהם בכלל זרוע. ועוד דע כי המנהג שאין לשבר עצם הזרוע אלא יהיה שלם זכר לפסח ועצם לא תשברו בו.

סא

סא) שם. ונהגו שהבשר יהיה צלי וכו'. ורש"ל כתב לנהוג דיבשל חתיכת בשר ויחלקה למסובין וכ"כ הב"ח ושל"ה. והב"ד מ"א סק"ח. אבל הט"ז סק"ד כתב שהבשר שמניחין לזכר אין אוכלין אותו אז כי אינו אלא משום זכר לפסח יעו"ש. וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג דאסור לאכלו בין בלילה הראשון בין בלילה השני כיון שהוא זכר לפסח ואפי' במקום שנהגו לאכול צלי יעו"ש. וכ"כ ח"י או' י"ז. ר"ז או' כ"א וכ"כ הפר"ח דאין ראוי לאוכלו בלילה משום דמיחזי כאוכל קדשים בחוץ כיון שהפרישו זכר לקרבן פסח ולפיכך אין לאוכלו עד למחר יעו"ש. וכתב המש"ז או' ד' דאף אם הבשר מבושל כל שזכר לפסח אין אוכלין בלילה אלא למחר אם ירצה כיעו"ש. אבל הביצה אוכלין משום שיש בה עוד טעם אחר זכר לאבילות בהמ"ק. ט"ז שם. ח"י שם. מש"ז שם. ר"ז שם. ועיין לקמן או' ס"ט.

סב

סב) שם. שיהיה צלי על הגחלים, זכר לפסח כמ"ש לעיל או' נ"ו. וגם הפסח אם צלאו ע"ג גחלים שפיר דמי כמ"ש הרמב"ם בה' ק"פ פ"ח דין יו"ד. מש"ז או' ד' ר"ז או' כ"א. מ"ב או' כ"ט.

סג

סג) שם. שיהיה צלי וכו'. וכתב מהרי"ו בדרשותיו שצריך לצלות הזרוע והביצה מבע"י דהואיל שאינו אוכלו ביו"ט אסור לצלותו ביו"ט. ונראה דאם רוצה לאכלו ביו"ט ראשון ולעשות אחרות לליל יו"ט שני הרשות בידו ואז יוכל לצלות אף ביו"ט הואיל שאוכלו באותו יום. ד"מ או' יו"ד. וכ"כ מ"א סק"ח. ח"י או' י"ז. ר"ז שם. מ"ב או' ל"ב. ומאן דלא אכל צלי אף ביום אסור לצלותו בליל יו"ט. בית יהודה סי' נ"א. ברכ"י או' ד'. ומיהו בס' בן א"ח פ' צו או' ל' כתב דאם שכח מותר לצלותו בליל פסח אע"ג דאין אוכלין צלי גם ביום ראשון וכמ"ש בספרו מקבציאל אמנם הס' הנז' אינו מצוי כדי לעיין בו ולראות ראיותיו ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ט"ז ומ"מ כיון דצלי אינו אלא מנהג כמ"ש לעיל או' ז"ן ודעת האחרונים אין להתיר כ"א בראוי לאוכלו באותו היום א"כ להנוהגים שלא לאכול צלי גם ביום ושכח לצלותו מבע"י יש להניח במקומו בשר מבושל שראוי לאוכלו באותו היום לכ"ע. ועיין לקמן סי' תע"ו או' ב'.

סד

סד) שם. והביצה תהיה מבושלת. וצריכין להזהר בכל ביצים ששולקין בקדרה בפסח שירחצו תחלה במים צוננים בתוך כלי אחד בפ"ע מפני כי אצלנו אלו המוכרים את הביצים קונים אותם מן הערביים והם מניחים אותם עם הקמחים שלהם ונדבק על קליפתם קמח לכך ירחצום היטב תחלה כי חמץ בפסח במשהו. בן א"ח שם. ואם בשלו בצים וחטה ביניהם ל"מ בפסח דאוסר אף בע"פ עד הלילה אם אין ס' כנגד החטים והם אינם קלופות אסורות. מש"ז או' ד'.

סה

סה) אם הניחו אפר בקדרה ששלקו בה הביצים ונמצא שם ביצה שיש בה אפרוח או ביצה שיש בה דם בחלמון כתב הרב עדות ביהוסף סאמון ז"ל סי' מ"ב דמותרים הביצים הכשרים משום דהאפר ניתן טעם לפגם בבשר כמ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' צ"ה סעי' ד' וכתב הרב הנז' דכן נוהגין במערב כשיש חופה או מילה ששולקין הרבה ביצים לחלק לבני אדם ניתנים אפר בתוך המים ששולקין בהם הביצים ואז כשנמצאת בין הביצים ביצה שיש בה דם או אפרוח מתירים שאר הביצים שהרי מה שפלטה הביצה היה טעם פגום ע"י האפר הנבלע בה יעו"ש. והגם שהט"ז והש"כ שם הניחו דברי הש"ע בצ"ע עיין בברכ"י שם או' ד' שהביא כמה פו' דסברי כדעת הש"ע וכן הסכים הוא ז"ל לענין הלכה כדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ בסי' ק"ז או' ד' בשם הגה כ"י מרבני המערב דאם נתן אפר על הביצים בקדרה מותר לכ"ע ואפי' לכתחלה עכ"ל. וכ"כ הער"ה שם או' א' וכ"כ בס' זבחי צדק על יו"ד סי' צ"ה או' ל"ז דכן נוהגין במדינתם דבכל פעם ששולקים הרבה ביצים ביחד מניחים אפר בתוך המים כדי שאם ימצא באחד מהם דם או אפרוח שאר הביצים מותרים וכתב שכן מורים ובאים בכל יום יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' בחקותי או' י"ב שכן מנהג עי"ת בגדאד יע"א. וכתב וגם לפי המנהג צריך להניח האפר בתוך המים שירתיח על האש קודם שיניחו הביצים וגם צריך להניח אפר הרבה שיהיה טעמו ניכר במים אלא שסיים אע"ג דאין למחות ביד הנוהגין היתר שומר נפשו יחוש בזה ותע"ב יעו"ש.

סו

סו) שם. והביצה תהיה מבושלת. שהיא זכר לחגיגה וחגיגה א"צ צלי וכחכמים דפליגי אבן תימא וכמבואר בפסחים ע' ע"א וכ"פ הרמב"ם בה' ק"פ פ"י דין י"ב.

סז

סז) שם הגה. וה"ה צלויה. שהחגיגה דינה כשלמים כמ"ש הרמב"ם שם והשלמים נאכלים בכל מאכל בין צלי בין מבושל כמ"ש פ' איזהו מקומן.

סח

סח) שם בהגה. וכן נוהגין בעירנו. דחוששין לסברת הפו' כבן תימא. עיין תו' פסחים קי"ד ע"ב ד"ה שני וקט"ז ע"א ד"ה כולו צלי.

סט

סט) שם בהגה. וכן נוהגין וכו'. והט"ז כתב דהביצה תהיה מבושלת דוקא לפי שאין אוכלין צלי בלילי פסח יעו"ש. אבל המש"ז כתב דלפי מ"ש הרב בהגה דנוהגין לצלות אף הביצה רשאי לאכול הביצה בלילה אף צלי יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"א דהביצה עושין בין צלויה בין מבושל ואוכלין אותה בתוך הסעודה כמ"ש בסי' תע"ו יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' ו' ובענין הסדר או' י"ב דביצים צלויות מותר לאכול וכן מסיק הט"ז בעצמו ססי' תע"ו דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג יעו"ש. וא"כ כל אחד יעשה כמנהגו.

ע

ע) [סעיף ה'] אלו ירקות שיוצאין בהם וכו'. והטעם דלא סגי באיזה דבר מר יהיה מה שיהיה כיון דאינו אלא לזכר שמררו המצריים וכו' משום דאיתקש למצה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו מה מצה גידולי קרקע אף מרור גידולי קרקע ומה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים. פסחים ט"ל ע"א. והגם דמרור בזה"ז דרבנן כמ"ש בפסחים קט"ו ע"א מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. והטעם שתיקנו אכילת מרור גם בזה"ז עיין בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת הגדול.

עא

עא) שם. שיוצאין בהם י"ח. וכשם שאין יוצאין במצה גזולה וכמ"ש בסי' תנ"ד סעי' ד' כך אין יוצאין במרור גזול וע"כ יש לזהר שלא יעקור ישראל בעצמו המרור מקרקע של נכרי אף שהוא נותן לו רשות דסתם עכו"ם גוזלי ארעתא נינהו ועל קרקע אין שייך יאוש וכדלקמן בסי' תרמ"ט סעי' א' בהגה אלא יעקור העכו"ם בעצמו ושייך אז ע"ז שם יאוש ואח"כ יקנה הישראל ממנו דהוי עי"ז יאוש ושינוי רשות. מ"ב או' ל"ג והוא מצד חומרא לצאת אליבא דכ"ע כי יש פלוגתא בזה אם זה חשוב כקרקע או כתלוש עיין מ"א ס"ק י"ד וא"ר או' י"ז ובח"מ סי' צ"ה סעי' ב' ובאחרונים שם ודוק. ועוד עיין לעיל סי' תנ"ד או' כ"ט ולקמן סי' תרמ"ט סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

עב

עב) שם. חזרת עולשין וכו'. לפי שלאו כל אדם בקי בהן ובשמותיהן וגם הלשון משתנה לפי המדינות ואין כל הירקות מצויין בכ"מ על כן אמרתי להעתיק כאן כל הפי' של אלו הירקות כפי מה שמצאתי בפו' כדי שכל אחד כפי לשונו ומדינתו יבין הדבר על בוריו. חזרח פי' בש"ס בפסחים דהוא חסא ופירש"י לטוגא והערוך לטוקא ובהגמ"י לקטוקא או לטוך. ובלבוש כתב שהוא מה שאנו קורין במדינות אלו זערזיך. ובס' א"ז כתב בשם מצאתי כתוב שהשיג על הלבוש בזה רק שהוא הנקרא בל"א לאטוך ובלשון רומי לקטוקה ובספרי רפואות ימצא ממנה ז' מינים ואין ענין כלל לזערזיך המצוי במדינות אלו עכ"ל. ובברכות פ' הרואה גבי בר הדיא מפשר חלמין עיף עסקיך כחסא פירש"י שהוא כפול ועב ושמעתי מלועז אחד שבארץ לועז שבמדינות חמות מצוי אצלם חזרת בימי ניסן והוא כפול ועב כמו מה שאנו קורין במדינות אלו היו"פ שלטי"ן בל"א ואוכלין אותו זה המין למרור. ועיין בב"י שכתב מצוה בחזרת אעפ"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות ע"כ. ועי"ש פ' הרואה גבי בר הדיא דאמר לרבא מריר עסקך כחסא וצ"ל דמ"מ יש בו מרירות קצת. ובערוך כתב דחזרת גליון הוא חסא מרא. ובאגודה כתב וז"ל אם לא נמצא לטיגא יקח מטריטך עכ"ל. עולשין בגמ' הינדב"י ופירש"י קרישפל"א והערוך פי' עולשין דמישטקי ובלט"ז סינצינ"י וי"א כיספינ"ו עכ"ל. ובש"ל כתב מצאתי שהוא אסחרול"א וי"א בלע"ז דאמטיק"א אנדיבי"א וכ"כ הרע"ב שהוא אנדיבי"א והוא מצוי אצלנו שמבשלין אותו ואוכלין אותו עם צוק"ר וחומץ לבטל המרירות ובהגמ"י כתב שהוא קרבי"ל והוא ג"כ מצוי אצלינו אך במהרי"ל כתב כיון שבסידורים כתב ליקח קרב"ל לטיבול ראשון משמע דאינו יוצא בו י"ח מרור. ותמכא פירש"י מרובייא ובערוך קרדוויי"א מריי"ו והאחרונים כתבו שהוא מה שקורין בל"א קרי"ן או מערטי"ך וכ"כ התי"ט ועי"ש במה שהשיג על הרע"ב שם וכן נתפשט המנהג במדינות אלו ליקח הקרי"ן למרור ומברכין על העלין והקלח נוטלין לכריכה. חרחבינה איתא בש"ס אציותא דדיקלא ופירש"י מידל"א וברוקח אגרורי"ן מרור בש"ס מררייתא ופירש"י אמורופיי"ל תפורץ ובאגודה שהוא ווערמוט"א דהיינו לענה. ח"י או' ח"י. ועיין בתשו' ח"צ סי' קי"ט שכתב שהחזרת השנוי במשנתינו ובלשון חכמים חסא שמצוה לחזור עליו הוא הירק הנקרא בלשון אשכנז סאלא"ט ובלשון ספרד סאלאט"א ושם העצם שלו הוא לטוגא בכל הלשונות ששמעתי בתוגרמא ואיטליא ואשכנז וספרד ופורטוגאל ובספרי הרפואות והטבע וקורין אותו לאטוגא סאלאט ואין בו שום ספק ופקפוק בעולם ויש לו הסימנים האמורים בגמ' שרף ופניו מכסיפין ותחלתו רך וסופו קשה ותחלתו מתוק וסופו מר כלענה. ומפני שבארצות אשכנז ופולונייא שהם קרות אינו מצוי בזמן הפסח לא הורגלו לקחתו לחובת מצות מרור או מפני שלא היו בקיאין בטיב פתרון שמות הירקות כאנשי ארצות הקרובות לא"י ובבל לא ידעו מה הוא. ולקחו הקרי"ן שהוא תמכא לפ"ד מקצת חכמים. ונפק מיניה חורבא כי הן רבים עתה ע"ה שאינם אוכלים אפי' כחצי זית מחמת חורפיה ושהוא מזיק באכילתו חי ומבטלים מצות מרור ואף החרדים אל דבר ה' ואוכלים כזית מהקרי"ן מסתכנים בו וכו' וכל אשר נגע אלקים בקרבו יקיים מצוה כתיקנה ויקנה הלאטוגא סאלאט לשם מצות מרור אף אם הוא ביוקר עכ"ל. וכ"כ הלבוש דנוהגין לחזור אחר חסא אפי' לקנותו בדמים יקרים דשמא סימנא מילתא הוא כלומר לרמוז דחס רחמנא עלן. ועיין עוד לקמן או' ץ'.

עג

עג) שם. הגה פירוש מיני עשבים מרים. אכולהו קאי ומשום שאין אנו יודעין בבירור איזה הם בלשוננו לכך כתב בדרך כלל אכולהו שהם מינים מרים. מ"ב או' ל"ד. והסי' שלהם אמרו ז"ל בפסחים ט"ל ע"א כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. ופירש"י שרף. כשסוחטין אותו במקום חתוכו יוצא ממנו שרף לבן כחלב וקורין לייטו"ן. ופניו מכסיפין. אינו ירוק מאד ככרתי אלא פלדש עכ"ל וכ"כ הר"ן וכ"כ הריא"ז הב"ד השה"ג פ' כל שעה. וכתב שם הראי"ז והוא שראוי למאכל אדם.

עד

עד) שם. מרור. הוא ג"כ מין ירק מר ובמשנה שם קראו אותו מרור ובגמ' שם קראו אותו מרירתא. והוא ע"ש שהוא מר ביותר כיעו"ש. ועיין לעיל או' ע"ב מ"ש עוד בו.

עה

עה) שם. ויוצאין בעלין שלהן ובקלחן. וראיתי הרבה אנשים שלוקחין בשעת אכילת מרור את הירק שלו ובשעת הכריכה נוטלין הקלח ואין לזה טעם וריח דיש ליקח הירק גם בשעת הכריכה כי יוכל לאכול בטוב כזית ממנו (ר"ל כי במדינתם נוהגין לאכול תמכא שהוא הקרי"ן והוא מר ביותר כמ"ש לעיל או' ע"ב יעו"ש) כי אינו מצער כ"כ כמו הקלח שיש לו כח יותר. ט"ז סק"ה. מיהו המ"א ס"ק י"ב כתב הטעם למנהג העולם משום דקאמר ויוצאין בקלח שלהם אלמא דעלין עדיפא לכן נועלין העלין לברכה ומיהו צריך ליטול כזית כמ"ש סי' תס"ו ומפני שאין העלין הרבה כ"כ לכן נוטלין הקלח לכריכה מיהו אם רוצה ליטול העלין לכריכה הרשות בידו עכ"ל. ומיהו במקום שיש חשש שאין העלין נבדקין יפה מן התולעים אדרבא יותר טוב לאכול הקלח בין בברכה בין בכריכה כמ"ש לקמן או' ץ' יעו"ש.

עו

עו) שם. אבל לא בשורש. פי' השרשים הקטנים המתפצלים לכאן ולכאן אבל השורש הגדול שבו עומד הירק הוא בכלל קלח. ט"ז שם בשם מהרי"ו. וכן הסכים המ"א שם מיהו אחר זה כתב מהרי"ו שם בסי' קצ"ג אם יקח מערטי"ך (והוא קרי"ן כמ"ש לעיל או' ע"ב) יקח מה שהוא למעלה מן הקרקע כגון העלין והסמוך לו אבל לא מה שלמטה מן הקרקע דהוי שורש עכ"ל והביאו מ"א שם וכ"ה דעת א"ר או' י"ג אלא שכתב דבשעת הדחק יש להקל יעו"ש וכ"כ הר"ז או' כ"ח דיותר טוב ליטול העלין והקלח היוצא חוץ לקרקע לפי שי"א שמה שהוא טמון בקרקע הוא נקרא שורש אבל העיקר כסברא הראשונה עכ"ל.

עז

עז) שם. אלא א"כ הם לחים. דעלין יבשים הרי הם כעפרא בעלמא אבל קלח מתוך שהוא שב אינו מתייבש שיפסיד טעמו. רש"י פסחים ט"ל ע"ב וכ"כ הר"ן.

עח

עח) שם. אלא א"כ הם לחים. ומז"ה אומר שיוצאין בהם כמושין ולי נראה שהעלין צריכין שיהיו לחים ולא כמושין והקחלים אפי' כמושין. ריא"ז הב"ד השה"ג פ' כל שעה. כנה"ג בהגה"ט. וכתב שם הכנה"ג דמה שסיים הריא"ז והקלחים אפי' כמושין אינו מדוקדק דהשתא ביבשין יוצאין בכמושין לא כ"ש. וכ"כ ח"י או' י"ט דבעלין אפי' אין יבישים לגמרי רק כמושין אינם יוצאין בהם יעו"ש. וכ"ה דעת המ"א ס"ק י"ג אלא שמצויין בטעות כמ"ש ח"י שם וא"ר או' י"ד. וכ"כ הר"ז או' כ"ט אבל לא כבושים. ומיהו הא"ר שם כתב דלדינא צ"ע מדהשמיטו הרי"ף והרמב"ם ושאר פו' דין דכמושין אלמא דס"ל דיוצאין אף בעלין כמושין וכ"מ מהש"ס דילן וכן דעת הש"ג וכ"פ הראב"ן דף ע"ג עכ"ל. וכן הסכים הפר"ח ומה שהקשו עליו כבר הליץ בעדו הברכ"י או' ז' יעו"ש. וכ"ה דעת נתיב חיים שבגליון הש"ע יעו"ש. נמצא דדין זה בפלוגתא שנייא וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר.

עט

עט) שם. אבל לא כבושים. פירש"י בחומץ. ונ"ל דאזיל לשיטתיה כמ"ש הב"י ביו"ד רסי' ק"ה בשמו אבל אנן קול דדבר השרוי במים מעל"ע הוי כבוש והוי כמבושל וא"כ אה שרה המרור במים מעל"ע אין יוצאין בו דנתבטל מרירתו. מ"א ס"ק י"ד. וכ"כ העו"ש או' ד' מיהו ח"י או' ך' כתב דמנהגן של ישראל תורה היא ששורין אותו כדי שיהא העלין לחין ולא כמושין כמ"ש באו' הקודם ויש להם על מה שיסמכו יעו"ש. אבל דעת חק יוסף או' ח"י כדברי מ"א שלא לשרות מעל"ע אפי' במים יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ד שאין להקל בשרייה מעל"ע ובפרט שכל האחרונים אסרו בפי' וכ"מ בסי' תקס"ז סעי' ה' ומ"ש ח"י מנהג של ישראל תורה ששורין וכו' קשה הא לזה סגי בפחות מעל"ע וסיים ומ"מ בשעת הדחק יש לסמוך להקל כשנשרה דיעבד מעל"ע במים עכ"ל וכ"ה המחב"ר או' ג' דלענין הלכה ודאי לכתחלה יש לחוש לדעת המ"א ודעמיה שלא תהיין הירקות במים מעל"ע יעו"ש.

פ

פ) ולפ"ז יש ליזהר בע"פ שחל בשבת שקונין ירקות מע"ש ואם לא יניחום במים יכמושו ואם יניחום במים הו"ל כבושים ואפי' לא יהיו כולם תוך המים איכא למ"ד ביו"ד סי' ק"ה סעי' א' בהגה דע"י הכבישה שלמטה מפעפע למעלה הילכך יש לנהוג לגלגלם במטפחת שרויה במים, נה"ש או' ו' ועיין לקמן או' צ"א.

פא

פא) ועיין יו"ד סי' ק"ה סע" א' אם שרה כ"ג שעות וסלקוהו ממים ואח"כ שרו עוד כ"ג לא הוי כמבושל יעו"ש וצריך כ"ד שעות רצופין וה"ה כאן יש תקנה א"א או' י"ד. והוא ע"פ מ"ש בספרו מש"ז שם או' א' יעו"ש אמנם בס' זבחי צדק שם או' ה' ובסי' ס"ט או' קע"ב הביא פלוגתא בזה אלא שהעלה כדעת המתירים כי רבים הם יעו"ש וא"כ כ"ש כאן דיש להקל בכה"ג כיון דבלא"ה איכא פלוגתא אי הוי כבוש במים מעל"ע כמ"ש לעיל או' ע"ט יעו"ש.

פב

פב) גם למ"ד דכבוש במים מעל"ע אין יוצאין בו מ"מ בתמכא שהוא קרי"ן אף אם הוא שרוי במים מעל"ע יוצאין בו. פמ"א ח"ב סי' ק"י. ברכ"י או' ט' מחה"ש ס"ק י"ד שע"ת או' י"א ומ"מ טוב להוציאו מן המים תוך מעל"ע ויחזור וישרנו שם דכשאינו שרוי במים כ"ד שעות רצופים אינו נקרא כבוש לד"ה. ר"ז או' כ"ט. ועיין לקמן או' צ"ב.

פג

פג) ואם הוא כבוש בתוך ציר או חומץ אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה ש"ע יו"ד סי' ק"ה סעי' א' וכ"כ הר"ז באו' הנז' דאם נשהה בציר או בחומץ חזק ושהה שם בכדי שאם היו נותנים הציר והחומץ ע"ג האור היו מתחילין להרתיח אין יוצאין בו עכ"ד. וזהו השיעור ה"ד לענין דיעבד אבל לכתחלה ודאי דאין ליתנו בתוך ציר או חומץ אפי' רגע אחד.

פד

פד) שם. ולא שלוקים וכו'. אע"ג דרש"י ותו' פירשו דשלוק יותר מדאי מ"מ רבינו הרוקח סי' תמ"ה פירש האי שלוק שליקה מועטת ויש להחמיר אף בשליקה מועטת. מחב"ר או' ד'.

פה

פה) שם. ולא מבושלים. שכבר נשתנה טעמן ע"י הכבישה והבישול. לבוש.

פו

פו) שם. וכולם מצטרפין וכו'. ר"ל כל החמשה מינין. דסד"א כיון דאמרירותא קפדינן טעמא דחד מבטל בחבריה קמ"ל דכיון דיש לכולם טעם מרירות מצטרפין. הר"ן.

פז

פז) שם. מצטרפין לכזית וכו'. שהוא כמו חצי ביצת תרנגולת וצריך שיעור זה בשלימות מלבד ריוח שבין העלין וכדאיתא לקמן סי' תפ"ו ויש ליזהר בזה דאל"כ הוי ברכה לבטלה כיון שמברך על האכילה ואכילה בכזית משמע. ומי שהוא חולה או איסתניס מותר ליקח לו מאיזה מין מרור שערב עליו ביותר ואם א"א לו כלל עכ"פ יאכל מעט או ילעוס בפיו לזכר טעם מרירות בלא ברכה וראוי לדחוק עצמו בכל יכלתו אף אם יכאב עליו לקיים המצות חז"ל. ח"י או' כ"א. חק יוסף או' י"ט. ר"ז או' ל"א. ומיהו יכול לאכול מעט מעט ובלבד שלא ישהה מתחלת אכילת כזית עד סופה בכדי אכילת פרס כמ"ש לקמן סי' תע"ה סעי' ו' יעו"ש ושיעור כזית ית' לקמן סי' תפ"ו יעו"ש.

פח

חפ) ואם כשיאכל כזית ממנו יחלה יום או יומים בכה"ג א"צ הבריא להביא עצמו לידי מדה זו ואיסורא נמי איכא לחבול בעצמו. תשו' בשמים ראש סי' צ"ד יעו"ש ועיין לעיל סי' תע"ב או' ס"ט.

פט

טפ) שם. מצטרפין לכזית וכו'. עיין בתשו' כתב סופר סי' פ"ו שכתב דבעינן כזית בין לאכילה ובין לכריכה ואם אין לו אלא כזית מצומצם יאכלנו כולו בפעם ראשון ולא יאכל כלל בכריכה ואם אין לו אלא כזית בלילה הראשונה יאכלנו כולו בליל ראשון ולא יניח החצי לשני יעו"ש. ועיין לקמן סי' תע"ה או' ל'.

צ

צ) שם. ועיקר המצוה בחזרת. ואעפ"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות כ"כ כמו בשאר המינים מ"מ קים להו לרז"ל שידעו לדבר בלשה"ק יותר ממנו שעיקר שם מרור הכתוב בתורה חונה עליו תחלה ועוד שתחלתו מתוק וסופו מר זכר לוימררו את חייהם בפרך תחלה בפה רך ואח"כ בפרך. לבוש. וכתב ב"י בשם סמ"ק דטוב לחזר אחריו ואפי' לקנותו בדמים יקרים. וכ"כ הלבוש. ח"י או' כ"ב. ר"ז או' ל' והיינו עד שליש במצוה ע"ד שנת' בסי' תרנ"ו לגבי אתרוג יעו"ש. ח"י שם. ר"ז שם. ומיהו עיין כנה"ג ביו"ד סי' פ"ד בהגב"י אי' ב"ן שכתב ובמקומות הללו הרחש מצוי הרבה בחזרת וצריך בדיקה יפה מפני שהתולעים הם דקים וקטנים וכמראה החזרת עצמו ומקדם היה מנהגו שלא לאוכלם אלא בבדיקה ועתה מקרוב משך ידו מהם מכל וכל שלא לאוכלם יעו"ש. וכ"כ שם באו' ס"ב וכתב שם שמפני זה אינו אוכל כ"א הקלח שלהם יעו"ש. וא"כ היכא שמצוי בו תולעים הרבה ויש חשש שאינו נבדק יפה או שיודע באנשי ביתו שאינם חרדים כ"כ לבדוק ולעיין היטב במיתון וישוב הדעת פעמים שלש לא יאכל כ"א הקלחים בין בברכה בין בכריכה. וכ"כ בתשו' חת"ס סי' קל"ב מי שאין לו אנשים בעלי יראה לבדוק השאלאטע מתולעים קטנים שנמצאו בהם מוטב ליקח התמכא שקורין קרי"ן יעו"ש.

צא

צא) וכן העולשין שקורן אינדידיי"א (ובלשון ערבי הינדבא) יש בתוכו תולעים דקים והיודעים בדבר מושכים את ידיהם ממנה. כנה"ג שם בשם ס' הזכרונות דכ"ג ע"ב. וא"צ להאריך בזה כי ידוע כל הירקות נמצאים בהם תולעים דקים ושומר נפשו ירחק מהם אם לא ע"י בדיקא מעלייא וישוב הדעת מרובה. וכשחל ע"פ בשבת צריך לבדוק אותם מע"ש כי אין שבת מכין ליו"ט כנודע אלא שצריך אח"כ לכרוך אותם במטפחת ולהניח אותם במקום טוב בענין שלא יבא עליהם נמלים או מרחש האדמה ויש נוהגים שחוזרים לראותם במו"ש שמא בא עליהם איזה דבר ועיין לעיל או' ף'.

צב

צב) ועיין בשו"ת בית אפרים סי' מ"ג שכתב שרבים וגדולים נוהגים לצאת י"ח מרור בקרי"ן מלול ושחוק כיון שעינינו רואות שעדיין הוא חריף מאד אם לא כשעומד מגולה זמן ארוך שמפיג טעמו שהחריפות יוצא ונהפך מר למתוק ודאי דאין יוצאין בו כלל יעו"ש. והב"ד השע"ת או' י"א. וכ"כ ישי"ע או' ב' כי כן מנהגם למלול הקרי"ן כדי שאז יכול לאכול כזית ממנו והשיג על מי שפקפק בזה יעו"ש. וכן בתשו' שמלת בנימין דף ל"ה חלק על מי שכתב דאין יוצאין בפירורין וכתב דאדרבא עיקר דרך אכילתו הוא בפירור ויש בו טעם מרור יעו"ש. וכן השיג עליו בנ"א שאלה ל"ב וכתב שכן נהג הגר"א רק שהקפיד שלא ימלול עד אחר ערבית שלא יפיג טעמו ועו"ש. וכ"כ בספרו ח"א כלל ק"ל או' ג' יעו"ש. וכ"כ מגן האלף או' ב' דנכון לגרור התמכא שאז יכולין לצאת בריוח עם הכזית וכן נהגו בבית הגאון המנוח בעל נוב"י עכ"ל. ועיין לעיל או' פ"ב.

צג

צג) שם הגה. ואם אין לו אחד מאלו הירקות. ר"ל מאלו חמשה מינים השנויין במשנה. ד"מ או' ו'.

צד

צד) שם. בהגה יקח לענה או שאר ירק מר. ומ"מ אף שא"א בענין אחר עכ"פ אין לברך רק על אלו המינים דקא חשיב במתני' כיון דקתני אלו ירקות וכן משמעות כל הפו' דדוקא אלו וכן הסכמת הש"ך והמ"א. ח"י או' כ"ד. א"ר או' י"ז. חק יוסף או' כ"א. א"א או' ט"ו. ר"ז או' ל"א. ומ"מ יש לחזר אחר ירק שיש לו שרף ופניו מכסיפין כמ"ש לעיל או' ע"ג יעו"ש.

צה

צה) וכתב א"ר או' י"ד דע"פ שחל בשבת מותר ליתן החזרת במים בשבת דהא ק"ל סי' שכ"א סעי' י"א מותר להשקות התלוש כדי שלא יכמוש אף דמיירי שם שראויין לאכילה ביומו וחזרת אין אוכלין בע"פ דזה אינו מדינא אלא יש שנהגו בסי' תע"א ועוד הא נהגו לטלטלו וק"ל בסי' שכ"א דבטלטול תליא השקאה עכ"ל אמנם הא"א שם הניח דברי הא"ר הנז' בצ"ע וע"כ יש לנהוג לגלגלם מע"ש במטפחת שרויה במים כמ"ש לעיל או' ף' יעו"ש. ומ"ש עוד הא"ר הא נהגו לטלטלו וכו' נראה ה"ד אם ראוי ליתן מהם לקטנים אבל אם אין נותנים מהם לקטנים מחמת שהם ביוקר וחס עליהם או משום שהם מרים וחס על הקטנים שלא יזוקו אז נעשה מקצה ואסור לטלטלם בשבת וכמ"ש לעיל סי' תע"א או' כ"ד וסי' ש"ח או' מ"ב לענין מצה יעו"ש.

צו

צו) שם. בהגה וחרוסת יעשם עב וכו'. וכשחל י"ד בשבת עושה החרוסת יום ו' שהוא יום י"ג ואם ירצה לעשות במו"ש שהוא יו"ט הרשות בידו דאמר בפ' ע"פ דקי"ד חרוסת מצוה ואינו מכשירי מצוה. השתא תבלין נידוכין חרוסת שהוא מצוה מיבעא. רוקח סי' רס"ז. הנה מ"ש דהחרוסת מצוה היינו זכר לטיט ולדם כמ"ש הרב והוא כדעת הרא"ש פ' ע"פ וכ"פ הרמב"ם בספר היד והטור סי' תע"ה ואפ"ה אין מברכין עליה לפי שבטל לגבי מרור כמ"ש הטור בסי' תע"ה ודלא כמשמעות הרמב"ם בפי' המשניות. ח"י או' כ"ה. וכ"כ הב"ח בסי' תע"ה דלא ק"ל הכי כהרמב"ם וגם שהוא עצמו חזר בו בחיבורו שהרי בפ"ז פסק כר"א בר' צדוק ואעפ"י כן לא כתב לברך על החרוסת עכ"ל. וכ"נ דעת הש"ע בסי' תע"ה שלא כתב לברך עליו. וכ"ה דעת האחרונים.

צז

צז) שם בהגה. ואח"כ נותנין בו מעט חומץ וכו'. ואם חל בשבת יתן בו המשקה מע"ש. אגודה. ואם שכח יש לעשות ע"י שינוי דהיינו שיתן המשקה תחלה תוך הכלי ואח"כ ישים בו החרוסת כמבואר לעיל סי' שכ"א סעי' ט"ז יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' כ"ו. א"ר או' ח"י. חק יוסף או' כ"ב. ר"ז או' ל"ד. ודוקא ברך אבל בעב לא מהני שינוי מחה"ש. א"א או' ט"ז. ועיין בדברינו לשם או' קי"ג ואו' קי"ז.

צח

צח) ועי"ש בט"ז סק"י דאוסר ליתן טחינת מצה אפויה לערבו עם יין או מי דבש בשבת אפי' ע"י שינוי ואין דבריו מוכרחים גם העולם אין נזהרין בזה. ח"י שם. וכ"ה דעת האחרונים להתיר כמ"ש בדברינו לשם או' צ"ג יעו"ש.

צט

צט) שם בהגה. כגון תפוחים וכו'. תחת התפוח עוררתיך. כפלח הרמון רקתך. התאנה חנטה פגיה. אמרתי אעלה בתמר. אגוז אל גנת אגוז ירדתי. ושקדים על שם ששקד הקב"ה על הקץ. תו' פסחים קט"ז ע"א ד"ה צריך בשם תשו' הגאונים. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ל"ב. והכלבו סי' ן' הוסיף וענבים זכר לגפגים סמדר נתנו ריח. והב"ד היפ"ל ח"ב או' ז' וכתב שם. שעיקר המצוה הוא התפוח כדמשמע שם בגמ' מאי מצוה ר"ל אמר זכר לתפוח יעו"ש. ומנהג האר"י ז"ל להניח בחרוסת ג' מיני תבלין שבלת נרד ובערבי נק' סינבו"ל ובושש"י וזינגיבל"י וקאניל"ה הנקרא קומו"ן וז' מיני פירות והם ענבים ותאנים ורמונים ותמרים ואגוזים ותפוחים ופירא"ש אבל האשכנזים נוהגין לשום עיקר החרוסת מג' דברים אלו ואלו הם היותר מוכרחים והם ר"ת אב"ן בלשון אשכנז והם אגוזים ותפוחים ופירא"ש כי בל"א ר"ת ג' פירות אלו הם נוטריקון אב"ן ונותנין סי' לדבר ובחרוסת אב"ן למלאת. שער הכוו' דף פ"ג ע"ד הגהת מהרש"ו ז"ל, אלא שכתוב שם בשם הגהת א"מ שזה אינו ע"פ הסוד רק ע"פ מנהג האשכנזים יעו"ש.

ק

ק) וכיצד עושין אותו לוקחין תמרים או גרוגרות או צמוקין וכיוצא בהן ודורסין אותן ונותנין לתוכן חומץ ומתבלין אותן בתבלין כמו טיט בתבן ומביאין אותו על השלחן בליל פסח. הרמב"ם פ"ז דין י"א. כלבו שם. והרע"ם בפי' המשנה פ' ע"פ כתב וז"ל וחרוסת שעושין מתאנים ולוזים בטנים ושקדים וכמה מיני פירות ומשימין בה תפוחין ודכין הכל במדוכה ומערבין בחומץ ונותנין עליה תבלין קנה וקנמון כעין פתילות דקות ארוכות זכר לקש וצריך שתהיה עבה זכר לטיט עכ"ל ומיהו כל אחד יעשה כמנהגו כי לפום דינא אינו מעכב וכמ"ש באר שאח"ז.

קא

קא) שם בהגה. כגון תפוחין וכו'. ומעיקר הדין יכול לעשותו אפי' מירקות ולרככו אפי' במים ושאר משקין אבל עכ"פ צריך ליתן בתוכו דבר שיש בו קיוהא כגון תפוחין או יין וחומץ זכר לשעבוד שהיו משתעבדין בישראל עד שהיו שיניהם קיהות. ר"ז או' ל"ב.

קב

קב) שם בהגה. כגון תפוחים ותאנים וכו'. עיין לעיל סי' תס"ז סעי' ח' בהגה אם מותר לאכול בפסח תאנים וענבים יבשים ושאר פירות יבשים ובדברינו לשם בס"ד.

קג

קג) שם בהגה. כגון קנמון וזנגביל הדומין לתבן וכו'. וכתב המרדכי בשם הרוקח לכך משימין בחרוסת קנה קנמון וזנגביל לפי שא"א לדוכן היטב שלא יהא בהם חוטין קשין וזהו זכר לטיט שהיה תבן מעורב בו. ב"י. ובדרשות מהרי"ל סדר האגדה כתב חרוסת זכר לטיט ועליו יהיו מונחים קידה וקנמון ושאר בשמים מחותכין ארוכין זכר לתבן עכ"ל.

קד

קד) [סעיף ו'] נוטל ידיו וכו'. דכל שטיבולו במשקה צריך נטילה כמ"ש לעיל סי' קנ"ח סעי' ד' יעו"ש. ומכאן יש תוכחת מגולה לאותן שאין נזהרין בכל השנה ליטול קודם שיאכל דבר שטיבולו במשקה דמה נשתנה הלילה הזה מכל הימים שבשנה ואם בא לטהר עצמו טפי בלילה הזה הו"ל להזהר עכ"פ בעשי"ת שנזהריה הכל לאכול פת ישראל דוקא אלא ודאי שאין כאן אלא חסרון זהירות ואין מדקדקים להשוות מדותיהם. ט"ז סק"ז. והל"ח פכ"ה כתב דהעולם נוהגין שלא ליטול ויש להם על מה שיסמכו שהתו' סוברין כן עכ"ל. וזהו דעת מהר"ם מרוטנבורק שהביא הטור כאן וכ"כ מ"א לעיל סי' קנ"ח. והא דנוטלין בליל זה הוא כאחד משאר שינויים שעושין בליל זה כדי שישאלו. ח"י או' כ"ח. ועיין לעיל סי' קנ"ח או' כ"ה מ"ש בזה בשם האחרונים.

קה

קה) שם. לצורך טיבול ראשון. כדי לעשות שינוי בשביל התינוקות שישאלו כי זה הוא שינוי שטובלין קודם סעודה מה שאין דרך לעשות כן בשאר הימים. טור. וכן פירש"י ורשב"ם בפסחים קי"ד ע"א והב"ד ב"י.

קו

קו) שם. ולא יברך וכו'. בטור הביא פלוגתא בזה אם יברך על נטילה זו כי לדעת מהר"ם מרוטנבורק והעיטור שהאידנא א"צ נטילה לדבר שטיבולו במשקה וע"כ א"צ לברך ולדעת הגאונים והר' שמעיה בשם רש"י צריך לברך וכתב ב"י כיון דפלוגתא היא אם צריך נטילה טוב שלא לברך ולכן פסק כאן בש"ע שלא לברך. וכ"פ לעיל בסי' קנ"ח סעי' ד' וכ"פ בד"מ או' י"ב. וכ"פ הב"ח. ט"ז סק"ז. א"ר או' כ"ג. פר"ח. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ד' קיצור ש"ע סי' קי"ט או' ג' בן א"ח פ' צו או' ל"א. ומסתמא משמע דצריך ליזהר בדיני נט"י למשקה ככל דיני נט"י לפת אלא רק שאין לברך על נט"י למשקה משום סב"ל כ"כ לעיל סי' קנ"ח או' י"ג יעו"ש. וכ"כ ח"א או' הנז' והגם דדעת הלבוש והגר"א לברך כבר כתבנו לעיל סי' ח"י או' ז' דסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל יעו"ש. ואעפ"י שכתב הלבוש וכן נתפשט המנהג, וק"ל במקום מנהג לא אמרינן סב"ל מ"מ הא כל רבני אשכנז הנז' כתבו שלא לברך, משמע דאין זה מנהג פשוט בכל המקומות. ועוד הא י"א דעל פחות מכזית א"צ נטילה כלל כמ"ש לעיל סי' קנ"ח אר ך' יעו"ש והכא צריך לאכול פחות מכזית כמ"ש בש"ע וע"כ ודאי דאין להכניס עצמו בסב"ל בנידון זה ובפרט כי כ"ה דעת הש"ע וכמה האחרונים,

קז

קז) ואם שכח ובירך בנטילה זו עיין בס' חיים לראש דף מ"ד ע"א או' ב' שכתב משם הר' יוסף עליכם ז"ל דלא יעשה היסח הדעת ועלתה לו בשביל נטילה שניה לסעודה ואין בסיפור וההגדה הפסק וכו' אבל הרב ויגד יעקב דכ"ט או' א' והרב זכרנו לחיים דף ז"ך או' ד' חלקו עליו והעלו דצריך ליטול פ"ב בברכה יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ה או' ה' וכתב להכריע וכדי שלא לבטל תקנת חכמים ליטול בליל פסח ב' פעמים שיטול שנית בלא ברכה שהרי ברכות אינם מעכבות ודי במה שבירך בראשונה אקב"ו שגם היא מצות חכמים ועולה לכאן ולכאן עכ"ל אמנם לפי מ"ש באר הקודם שדעת כמה גאונים לברך וכ"ה דעת הלבוש והגר"א וגם הב"י לא כתב אלא שטוב שלא לברך ומשמע דאינו אלא רק לכתחלה, א"כ זה שכבר בירך הרי יוצא למ"ד א"כ שטיבול משקה צריך ברכה ואינו ענין לנט"י שניה של סעודה כיון שלא כיון לה. וא"כ למה יבטל תקנת חז"ל שתקנו לברך ענ"י לסעודה. ועוד כיון שלא כיון כ"א לאכילת כרפס ואכל כרפס הרי נגמרה מצות הנטילה דכ"ע ידעי דבלילה הזה צריך ליטול ב' פעמים ומאחר שנגמרה מצותה והסיח דעתו מהן איך תעלה הברכה לנט"י של סעודה וע"כ נראה דא"צ ליזהר מלהסיח דעתו מהן כדי לחזור וליטול שנית לסעודה ולברך וליכא חשש ספק ברכות אלא אדרבא אם לא יברך הרי ביטל תקנת חז"ל. ועיין עוד מזה בדברינו לקמן רסי' תע"ה.

קח

קח) שם. ולא יברך וכו'. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה וזהו רחיצה רחץ י"ה ר"ל תכה יו"ד בה"י ויהיה בגי' רחץ עם ב' אותיות י"ה והוא משורש י"ה דמילוי ע"ב. ורחיצה הב' גם היא בסוד י"ה ע"ד הנז' אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהוי"ה דס"ג וגם הוא בהכאה יו"ד פעמים ה"י כנ"ל. שער הכוו' דף פ"ז ע"ב וע"ג. וזהו חוץ מכוו' הנטילה שכתבנו לעיל סי' קס"ב או' ב' יעו"ש. וכוונת הכרפס כבר כתבנו לעיל או' מ"ט קחנו משם.

קט

קט) שם. יקח מהכרפס פחות מכזית. כ"כ הטור דא"צ כזית והוא מדברי הרא"ש פ' ע"פ שכתב כיון דאין מזכירין עליהם אכילה א"צ כזית. וכ"כ בתשו' הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' נ"ב והגמ"י פ"ח דכיון דטיבול זה אינו אלא להתמיה התינוקות בכל דהו סגי ובתשו' מהרי"ל סי' כ"ה כתב כיון דאיכא פלוגתא אי צריך לומר אחריו בנ"ר ע"כ אני אוכל פחות מכזית לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכמ"ש כ"ז בב"י יעו"ש. והפלוגתא היא דלר"י מברך אחר הטיבול בנ"ר ולרשב"ם א"צ לברך כמ"ש בטור וב"י יעו"ש. וכתב הב"ח דמחלוקת זו לענין בנ"ר לא נמצא במחברים בפירוש אלא שהטור מפרש מדעתו דממה שנחלקו רשב"ם ור"י בברכת בפה"א שעל המרור דלרשב"ם א"צ לברך בפה"א לפי שנפטר בבפה"א שבירך על הירקות בטיבול ראשון ור"י חולק וסובר דלא נפטר באותה ברכה משום דאגדתא והלילא הוי הפסק טובא אלא טעמו של דבר לפי שהמרור נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שברכת הלחם פוטרתו וכמ"ש התו' והרא"ש בפ' ע"פ נמשך ממחלוקתם זו דנחלקו נמי לענין בנ"ר דלר"י דהוי הפסק באגדתא והלילא ממילא צריך לברך אחר טיבול ראשון בנ"ר שאין בהמ"ז פוטרת מה שאכל כבר קודם סעודה והפסיק באגדתא והלילא בין אכילה לסעודה. ולרשב"ם א"צ לברך דמאחר דאגדתא והלילא לא הוי הפסק כל עיקר שהרי ברכת בפה"א שבירך על הירקות בטיבול ראשון פוטר ג"כ טיבול שני מברכת בפה"א א"כ ממילא נמי ודאי בהמ"ז שלאחר הסעודה שפוטר טיבול שני מברכה שלאחריו פוטר ג"כ טיבול ראשון מברכה שלאחריו יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ח. ומיהו מ"ש שם הב"ח דהרוצה לצאת י"ח כל הגאונים יאכל בטיבול א' כזית שלם וכו' כתב עליו ח"י או' כ"ט דעדיין לא יצא לדעת הסמ"ג וע"כ כתב דהעיקר כהסכמת רוב ראשונים דאין לברך כלל יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ח"י לענין הלכה יש לחוש לב' הסברות ולכן לא יאכל מהירקות כזית שלם שלא יצטרך לברך אחריו בנ"ר לפי סברא האחרונה ואם אירע שאכל כזית לא יברך בנ"ר שלא יברך לבטלה לפי סברא הראשונה ואם אירע שבירך בנ"ר וכן אם אין לו אלא ירקות שברכתן שהכל כשהן חיים אעפ"כ לא יברך בפה"א על המרור שלא יברך לבטלה לפי סברא הב' עכ"ל. וכ"ה דעת הש"ע והאחרונים דאף אם אירע ואכל כזית לא יברך אחריו בנ"ר כמ"ש לקמן או' קט"ז.

קי

קי) שם יקח מהכרפס פחות מכזית. וה"ה לשאר מיני ירקות שאינם ממין מרור. פר"ח. ור"ל דאף למי שאין לו כרפס שלוקח שאר ירקות לטיבול ראשון חוץ ממין המרור כמ"ש לעיל סעי' ד' ובדברינו לשם או' מ"ח ג"כ יקח פחות מכזית לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

קיא

קיא) שם. ומטבילו בחומץ ומברך וכו'. משמע דהטיבול קודם לברכה כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לאכילה וכ"כ לקמן סי' תע"ה גבי מרור וז"ל יקח כזית מרור וישקענו כולו בחרוסת ויברך על א"מ עכ"ל דמשמע דטיבול החרוסת קודם לברכה מט"י סוף סי' זה. ועי"ש שתמה על דברי מהרי"ל שהביא מ"א ס"ק י"ט שכתב לברך קודם הטיבול וסיים איך שיהיה אין לנו לעשות אלא כנראה מהש"ע יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תע"ה או' כ"ד.

קיב

קיב) שם. ומטבילן בחומץ. וה"ה במי מלח או בשאר מיני טיבולין שיש עליהם שם משקה כמ"ש לעיל סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם או' נ"א.

קיג

קיג) שם. ומברך בפה"א. ומכוין בברכה זו לפטור את המרור שאוכל אח"כ. ואם שכח ולא כיון אפ"ה לא יברך על המרור בפה"א משום סב"ל כמ"ש לעיל או' ק"ט ולקמן סי' תע"ה סעי' א' יעו"ש.

קיד

קיד) שם. ומברך בפה"א ואוכל. וא"צ להיסב באכילת כרפס שה"ל סי' ס"ד. צידה לדרך פי"א. מט"מ סי' תרכ"ה. ברכ"י או' י"ד. וכ"כ בס' חקת הפסח משם ר' יונה ז"ל. וכ"כ בס' זבח פסח דף ב' ע"ג באו' כרפס או' ז' כס"א או' ד' אבל הרד"א בסדר אגדה כתב דצריך היסבה. וכ"ה דעת המאמ"ר או' ד' יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קי"ט או' ג'. אמנם הכס"א שם כתב על דברי הרד"א הנז' דאין אנו נוהגין כן אלא לאוכלו בלא הסיבה וכתב וכן עיקר. וכ"פ הרב בן א"ח פ' צו או' ל"ב וכתב שכן נוהגין לאוכלו בלא הסיבה יעו"ש וא"כ נהרא נהרא ופשטיה.

קטו

קטו) שם. ומברך בפה"א וכו'. ואם גדלו הירק בכלי הבית כמו שנוהגין שנוטעין בצלים בכלי בבית אזי לא יברך בפה"א רק שהכל. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ה' וכ"כ חקת הפסח או' א' על שם הר' מנוח דהזורע ירקות בעציץ שאינו נקוב לא יברך עליהם בפה"א דלא מקריא אדמה אלא שהקשה עליו מדתנן אכל טבל אין מזמנין עליו ופי' בגמ' (ברכות מ"ז ע"ב) בטבל טבול דרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב יעו"ש ור"ל דמשמע מהגמ' דאם היה מתוקן היו מזמנין עליו ואעפ"י שנזרע בעציץ שאינו נקוב אבל נראה דאין כ"כ קושיא די"ל דמיירי לענין צירוף לזימון ולא לענין ברכה דהא אפי' אכל ירק מצטרף וכמ"ש שם בדף מ"ח ופסקו הש"ע סי' קצ"ז סעי' ב' יעו"ש. ובענין ירקות הגדילים במדבר בלתי זריעה עיין לעיל סי' ר"ד סעי' א' ובדברינו לשם או' טו"ב.

קטז

קטז) שם. ואינו מברך אחריו. פי' כשאכל כזית. מט"י. מאמ"ר או' ג' ביאורי הגר"א. וכ"כ המ"א ס"ק ח"י דאם אירע שאכל כזית לא יברך ברכה אחרונה. וכ"כ ח"י או' כ"ט. חק יוסף או' כ"ד. ר"ז או' ח"י. והגם דיש פו' שכתבו דאם אכל כזית מברך אחריו כבר כתבנו לעיל סי' ח"י או' ז' דסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל יעו"ש וא"כ כ"ש הכא דדעת הש"ע וכמה אחרונים שלא לברך דאין לברך ומיהו הרוצה לצאת ידי ספק יש להרהר הברכה בלבו ואין חשש בזה משום ברכה לבטלה וכמ"ש לעיל סי' קפ"ה או' ה' יעו"ש.

קיז

קיז) שם. ויקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים. כ"כ הרא"ש והמרדכי פ' ע"פ וכ"כ בהגמ"י פ"ח בסדר מהר"ם ושכן פי' ראבי"ה ודלא כמ"ש בסמ"ג וברוקח סי' רפ"ג דבוצע העליונה שהיא הראשונה משום דאין מעבירין על המצות דאדרבא המצוה הראשונה שהוא לברך ברכת המוציא היא הראשונה אבל לבצוע המצה לשתים לעשותה פרוסה משום דכתיב לחם עוני אין בזה מצוה כ"כ. ומה שאין בוצעין השלישית היינו נמי משום דאין מעבירין על המצות שהרי אותה שבוצעין צריך לברך עליה על אכילת מצה תחלה ואח"כ עושין הכריכה באותה שנשארה ולפיכך במצה הראשונה עושין מצוה הראשונה והיא ברכת המוציא ובשנייה עושין מצוה שנייה שהיא ברכת על אכילת מצה ובשלישית מצוה שלישית שהיא הכריכה. ב"ח. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ג ע"ב וז"ל הנה נת' בענין גדלות ב' כי מצה הראשונה היא הוי"ה דע"ב מוח חכמה והב' היא הוי"ה דס"ג והוא מוח בינה ולסיבה זו המצה הא' אינה נחלקת ונפרסת לב' פרוסות כי היא נגד החכמה הנקרא אות יו"ד והיא אות אחת שלימה אבל המצה הב' נחלקת ונפרסת לב' פרוסות כנודע חציה לאכילת מצה וחציה לאפיקומן לפי שהבינה נקראת או' ה' והיא נחלקת לציור ב' אותיות ד' על ו' ולכן נפרסת לב' פרוסות שהם סוד זו"ן וכו' וחציה הא' שצורתה ו' מניחין לאפיקומן וחציה הב' שצורתה ד' שהיא כנגד נוקבא אנו מחברין אותה עם החכמה שהיא מצה הא' השלימה ומברכין עליהם המוציא ואכילת מצה המוציא כנגד השלימה ואכילת מצה כנגד הפרוסה ועל זו הפרוסה הב' שהיא כנגד או' ד' של הה"א אנו אומרים הא לחמא עניא וכמאז"ל מה דרכו של עני בפרוסה וכו' עכ"ל. וכ"כ בדף פ"ז ע"ג יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"א פ"ג. וד"ל כי ד' כוסות הם כנגד חב"ד דבינה הנקראת אימא כמ"ש לעיל סי' תע"ב או' נ"א יעו"ש וג' מצות הם כנגד חב"ד דחכמה הנקרא אבא ולכן כשמסדר הג' מצות להניחם בקערה וכן כשאוכל יכוין כי מצה העליונה היא כנגד חכמה דחכמה והב' בינה דחכמה והג' כנגד דעת דחכמה ור"ל חו"ג דדעת דחכמה וכ"ז בבחי' החיצוניות כמ"ש בע"ח שער מ' דרוש ב' כי כל בחי' מצות מעשיות וברכותיהם כמו ציצית ותפילין ואכילת מצה וסוכה ולולב וכיוצא בהם כולם הם בחיציניות העולמות וכל מצוה שהוא בדיבור לבד כמו תפלה הוא בפנימיות יעו"ש. וע"כ בתפלת ערבית דליל פסח נתקן בחי' הפנימיות דהיינו שנכנסין בחי' חב"ד דבינה וחב"ד דחכמה הנקראים או"א בכל בחי' חכמה דזו"ן משא"כ בשאר שבתות ויו"ט שנכנסין במדרגות לאט לאט וע"כ נשתנה הלילה הזה ולילה כיום יאיר וגומרין בו את ההלל בברכה כמ"ש לקמן סי' תפ"ז סעי' ד' יעו"ש. ועיין בסה"ק שו"ת באר מים חיים שכתבתי שם בחי' סדר כוו' התפלה דחול ושבת יעו"ש.

קיח

קיח) וכתב עו"ש בשער הכוו' דף פ"ג ע"ב כוונה אחרת בג' המצות שהם כנגד ג' שמות אלהים ואות ה' דאלהים דחכמה ציורה ד"י ושל הבינה ד"ו ושל הדעת ג' ווי"ן יעו"ש. וכתב הב"ד סי' רנ"ז בשם כתבי האר"י ז"ל לצייר צורות ה"א בג' ציורים במצית ד"י ד"ו ג' ווי"ן וכתב דיש לכתוב ההין הנז' בעיסה עצמה בחקיקה בלי שום צבע והאריך בזה יעו"ש. והב"ד הברכ"י סי' תע"ה או' ז' וכתב עליו וז"ל וכבר כתבנו לעיל סי' ת"ס או' ג' וסי' ש"מ או' ד' דאין כוונת האר"י זצ"ל לצייר האותיות בפועל כאשר יראה המדקדק בלשון הזהב ושוב מצאתי שכ"כ הרב המקובל גדול בדורו מהר"ר יעקב צמח זלה"ה עש"ב עכ"ל. ודברי הברכ"י הנז' כבר כתבנו אותם במקומם סי' ש"מ או' ל"ב וסי' ש"ס או' ל"ה יעו"ש. וכ"כ שם בשער הכוו' הגהה בשם א"מ וז"ל אל תחשוב שפירושו לצייר עליהם האותיות ממש שזה אסור ואפשר דהוי כמוחק השם ומוחק ביו"ט כמ"ש בעל המפה ז"ל אלא פי' הציור בכוונה עכ"ל וכ"מ מדברי מהרח"ו ז"ל ריש שער ההקדמות שכתב דדבר פשוט הוא כי אין למעלה לא אות ולא נקודה אלא כל אות ואות מורה על אור פרטי עליון יע"ש. וא"כ מי שעושה צורות האותיות על המצות מגרעות נתן שנראה כאלו הם אותיות ממש ועושה צורתן אלא רק בכוונה לבד כי הם רומזים אל אורות עליונים וע"כ כשבוצע מצה האמצעית לא יעשה צורת דל"ת ווא"ו. אלא רק בכוונה לבד, ומ"מ אם נעשו בהם צורת אותיות אין לאסור לשברם בשבת ויו"ט משום מוחק אם הם מהמצה עצמה יען כי רבו המתירין כמ"ש לעיל סי' ש"מ או' ל"א וסי' ת"ס או' ל"ה יעו"ש. ועיון עוד לקמן סי', תע"ה סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

קיט

קיט) שם. ויבצענה לשתים. ומה שבוצעין אותה קודם שיקרא האגדה כבר כתב בכלבו הטעם כדי שיאמר עליה הא לחמא עניא דמה דרכו של עני בפרוסה. ובדברי הר"ן בשם ר' האי גאון משמע דהטעם הוא משום דהא דאמרינן הכל מודים דבפסח מניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע ה"ד כשהביאו לפניו פרוסה אבל אם הביאו לפניו שלמה אין לנו לפורסה לכתחלה ולפיכך מקדימין לפורסה קודם האגדה כדי שבשעת ברכת המוציא ימצאנה כשהיא פרוסה. וכ"כ המ"מ בשם אחרים. אבל הרמב"ם כתב שפורסים אותה בשעה שמברך המוציא ולא נהגו עכשיו כמותו. ב"ח.

קכ

קך) שם. ויבצענה לשתים. ביד ולא בסכין כדרך שהעני עושה. א"א או' ך'. ועוד משום לא תניף עליהם ברזל כיון שמברכין עליה על אכילת מצה.

קכא

קכא) שם. ויתן חציה לאחד וכו'. נראה דהטעם הוא שמא יאכלו הכל בתוך הסעודה ולא יהיה לו עוד מצה משומרת באחרונה. ב"ח. ובביאורי הגר"א כתב כדי ששתי אכילות שאוכל לשם מצה יהא בפרוסה. ועוד נראה הטעם דהואיל ואתעבד בחצי הראשון מצוה חדא שהיא אכילת מצה נעביד בחצי השני מצוה אחריתי שהוא זכר לקרבן פסח.

קכב

קכב) שם. ויתן חציה לאחד וכו'. ואת החלק הגדול יניח לאפיקומן. דרשות מהרי"ל ה' האגדה. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ב"ח. עו"ש או' ה' מ"א ס"ק כ"א. ח"י או' ל' א"ר או' כ"ח. חק יוסף או' כ"ו. ר"ז או' ל"ה. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ו' וכ"כ בס' פע"ח שער כ"א פ"ד דצריך לבצוע חלק אחד יוחר גדול מן הב' הגדול נגד ו' והקטן ננד ד' כי מספר ו' יותר על מספר ד' ואותו של ו' הוא של אפיקומן יעו"ש. ועיין לעיל או' קי"ז.

קכג

קכג) שם. ונותנין אותה תחת המפה. זכר למשארותם צרורות בשמלותם. טור. ויש נוהגין להשים האפיקומן צרור במפה על כתפיהם זכר ליציאת מצרים. ח"י או' ל"א. חק יוסף או' כ"ז. ר"ז או' ל"ה. ורש"ל בתשו' הנז' כתב ראוי לכורכה במטפחת ולהניח בין הכר והכסת וכשרוצה לאכול יוציאה כמו שהיא בתוך המפה וישלשל לאחוריו וילך כמו ד' אמות ויאמר כך היו אבותינו הולכים משארותם צרורות בשמלותם. והב"ד א"ר שם. ובפסח מעובין סי' שט"ו כתב וז"ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ"ל והב"ד ח"י סי' תע"ז או' א' וכתב ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה עכ"ל וא"כ כל אחד יעשה כמנהגו כיון דדברים אלו אינם כ"א מצד מנהג. ומנהגינו לכרוך אותו במפה ולקשרו בכתף התינוק ואח"כ אומרים הא לחמא עניא וכו' ואח"כ הולך התינוק ודופק על הדלת ואומרים לו מי אתה ואומר ישראל ומאין באתה ואומר ממצרים ולאן אתה הולך ואומר לירושלים ומה אתה נושא ואומר מצה ואח"כ בא לפני המסובים וקורא מה נשתנה וכו' ואח"כ מתחיל הגדול ואומר עבדים וכו' ונשאר קשור בכתפו עד שמגיעין לאכילת האפיקומן ואך אם ישן התינוק קודם לזה אז לוקחים אותו בעודו כרוך במפה ומניחים אותו בין הכר לכסת עד שמגיעין לאכילת האפיקומן,

קכד

קכד) שם. תחת המפה. ויהיו נזהרין שיכרוך האפיקומן במטפחת שלא כובסו בקראך-מעל כי הכרים מכובסים בקראך מעל כנהוג. ח"א שם. מ"ב או' נ"ט. ועיין לעיל סי' תע"ב סעי' ג' ובדברינו לשם או' ל"ב ול"ד.

קכה

קכה) שם. ישים בין שתי השלימות, כדי שיפגע בשלימה תחלה כשיבא לברך ברכת המוציא שממנה יש לבצוע המוציא. טור. לבוש. ועיין לקמן רסי' תע"ה.

קכו

קכו) שם. ויגביה הקערה וכו'. על כל מה שעליה. רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ח"י או' ל"א. ר"ז או' ל"ו. מ"ב או' ס' ונוהגין שכל בני ביתו מגביהון הקערה ולפעמים שאשתו נדה ואז מתביישת או שבאים לידי שחוק ולכן יותר נכון שלעולם לא תגביה אשה הקערה כמו שנוהגין כמה גדולים. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או ז'. ובפסח מעובין סי' רמ"ה כתב ונכון להגביה הקערה בידו אחת והמצה בידו האחרת ויאמר הא לחמא וכו' והב"ד ח"י שם. א"ר או' כ"ח. ובדרשות מהרי"ל ה' האגדה כתב בשם מהר"ש דהטוב והיישר להגביה המצות לחודייהו. ומדברי שער הכוו' שכתבנו לעיל או' קי"ז משמע שא"צ להגביה רק הפרוסה ולומר עליה הא לחמא עניא יעו"ש וכ"כ השו"ג או' ל"ד דמנהגם להגביה המצה הפרוסה על שם מה דרכו של עני בפרוסה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ג. וא"כ כל מנהג יש לו סמך ורק במקום שנוהגין להגביה רק הפרוסה האשה לא תגביה עם האנשים רק תתפוס בקערה אשר בה שאר המצות ותאמר הא לחמא עניא.

קכז

קכז) שם ויאמר הא לחמא וכו'. בקול רם. רש"ל בתשו' הנז' ח"י או' ל"ב. והיינו כל ההגדה ואפי' אם הוא יחידי. יפ"ל ח"ב או' יו"ד.

קכח

קכח) שם. ויאמר הא לחמא וכו'. כתב מהר"א מפראג דאין לשבש ולומר כהא לחמא או הא כלחמא אלא הא לחמא ע"ש המקרא למען יראו את הלחם וכו' ד"מ או' י"ז. וכ"כ מט"מ סי' תר"ל. פי' דיש שאין רוצין לומר הא לחמא משום דאין זה אותו הלחם ממש שאכלו ישראל ולכן מביא ראיה דכתיב בקרא למען יראו את הלחם וכו' והרי אין זה הלחם שאכלו שהרי אותו שאכלו כבר אכלוהו אלא דוגמת הלחם ה"נ דוגמת הלחם. ומיהו אין זה ראיה דהתם לקח צנצנת מן א"כ שייך שפיר לומר זה הלחם אשר האכלתי דהא נשתייר מזמן ההוא אבל הכא אנו אופין מצות חדשות ואין שייך לומר הא לחמא וכו' לכן האומר הא כלחמא או כהא לחמא לא הפסיד. מ"א ס"ק כ"ו. א"ר או' כ"ט. חק יוסף או' ל' ר"ז או' ל"ז. ועיין לקמן או' קל"ב.

קכט

קכט) שם. ויאמר הא לחמא וכו'. שמעתי מהמקובלים דעד"ה נכון לומר הא לחמא הא בצירי. מחב"ר או' ו' וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ג. וכתב שם בן א"ח דמנהגינו לכפול פסקא זו ג"פ.

קל

קל) שם. ויאמר הא לחמא וכו'. הטעם שלא תיקנו לברך על ההגדה לפי שאינה אלא סיפור דברים. ויש נותנים טעם אחר לפי שזו היא מצוה שאין לה קצבה שאפי' בדיבור בעלמא בסיפור יצ"מ יוצאין אלא שכל המרבה ה"ז משובח. או"ח דף ף' ע"א או' ח"י. מט"מ סי' תרל"ג. והרד"א בסדר הגדה בשם הרי"ף כתב הטעם לפי כי במה שאומר בתחלה בקידוש זכר ליציאת מצרים יצא. וכ"כ הפר"ח.

קלא

קלא) ונקראת הגדה ע"ש והגדת לבנך וכו' ועוד מפני שמגיד בה ענין יצ"מ והנסים ונפלאות שעשה עמנו הקב"ה באותו זמן. הרד"א שם. ונוסח ההגדה הלא הם כתובים בהרמב"ם פ"ח מן הא לחמא וכו' עד גאל ישראל יעו"ש

קלב

קלב) שם. ויאמר הא לחמא וכו'. פי' כזה היה לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. ומה שנהגו לאומרו בלשון ארמית לפי שכולם היו מדברים בלשון ארמית ואין ע"ה מבינים לשה"ק. ועוד כדי שלא יבינו מה"ש שאנו מתפארים בכל זה ויקטרגו עלינו ויזכירו עונותינו שאין אנו ראויין להגאל שאין מה"ש מכירין לשון ארמית כמ"ש בקדיש. וא"ת מהו די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כי ויאפו את הבצק לא היה אלא אחר יצ"מ ופי' ה"ר יוסף האזובי בשם בן עזרא שהיה שבוי בהודו והיו מאכילין אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ והטעם מפני שהוא קשה ואינו מתעכל במהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן היו המצריים עושין לישראל. הרד"א שם.

קלב) וכתב בפסח מעובין סי' רמ"ט דאנשי מעשה נוהגין לפתוח הפתח כשאומרין כל דכפין דאם הפתח סגור איך יבואו עכ"ל. והראב"ן כתב דקאי אבני ביתו ולא אאחרים שיבואו. ח"י או' ל"ג. א"א או' כ"ד. כל דצריך יתי ויפסח פי' שאין לו צרכי הפסח כגון חרוסת ומרור וכדומה יבא ויעשה סדר הפסח. אברנאל על הגדה. א"א שם.

קלג

קלג) שם. ויאמר הא לחמא וכו'. ולא ידבר שום שיחת חולין משהתחיל הקידוש עד גמר ההלל כי הכל יחוד גמור ואין להפסיק בינתיים. לב דוד פרק ל' מל"ח סי' ד' או' י"ד. וכ"כ בשל"ה דף קמ"ב ע"א שראוי לאדם להיותו נזהר שלא ידבר בלילה הזה שום שיחה משיחת חולין ויזהיר בני ביתו על זה יעו"ש.

קלד

קלד) שם הגה. ויאמר בלשון וכו'. ר"ל מהא לחמא ואילך דהוא התחלת הגדה. מ"ב או' ס"ב. וכדי לקיים בזה מצות והגדת לבגך וכו'.

קלה

קלה) שם בהגה. כדי שיבינו הנשים וכו'. משמע דבשמיעה סגי וא"צ דוקא לספר בפיו. וכ"כ הרא"ם ח"א סי' מ"א. עו"ש או' ה'. ודוקא בשמיעה אבל בהרהור אינו יוצא כמ"ש לקמן או' קל"ט.

קלו

קלו) שם בהגה. כדי שיבינו הנשים וכו'. שהרי גם הנשים חייבות במצות הנוהגות באותו הלילה ובאמירת הגדה כמ"ש לעיל סי' תע"ב סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השלחן ותשמע כל הגדה ואם צריכה לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש ולכשיגיע לר' גמליאל אומר כל שלא אמר וכו' תכנס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא. ונוהגין שקוראין אותה שתשמע עשר מכות שהביא על המצריים כדי להגיד לה כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ז' מ"ב או' ס"ד.

קלז

קלז) וכתב רי"ו סומא פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצות ומ"מ חייב בכל מדרבנן וכו' אמנם מרן ז"ל בב"י תמה עליו וכתב דלא פטרו מכל המצות אלא ר' יהודה בפ' החובל (קמ"א פ"ז ע"א) ולית הלכתא כוותיה יעו"ש. וכ"כ בפסח מעובין או' רע"ג. וכן הסכים הפר"ח דסומא חייב מה"ת ומוציא אחרים י"ח. וכ"כ ח"י או' ט"ל. מש"ז או' ט' ר"ז או' נ"ב. ועיין ברכ"י או' ט"ז מ"ש על דברי רי"ו הנז' ובדברינו לעיל סי' נ"ג או' ס"ה יעו"ש.

קלח

קלח) גר יכול לומר כל סדר ההגדה ועבדים היינו וכו' הרב מהר"ח ן' עטר בס' אור החיים פ' בהעלותך ברכ"י או' טו"ב. שע"ת או' כ"ז.

קלט

קלט) ואין אדם יוצא י"ח זכירת יצ"מ בהרהור. שאגת אריה סי' י"ג. מחב"ר סי' ס"א או' ו' ש"ץ דף צ"ד ריש ע"ב. יפ"ל ח"ב בסי' זה או' יו"ד. וכ"כ חקת הפסח או' ב' בשם כמה פו' מיהו בתשו' בשמים ראש סי' רע"ג לחלק יצא דזכירת יצ"מ של כל הימים מדאו' סגי בלב אבל בליל פסח דכתיב והגדת צ"ל בפה יעו"ש. והב"ד חקת הפסח שם.

קמ

קמ) שם. ואז יצוה להסירם וכו'. ועכשיו לא נהגו להסירם משום דאין היכר לתינוקות בזה דיודעים שאלו הדברים לא ניתנו על השלחן לצורך אכילה. מ"א ס"ק כ"ה ר"ז או' ל"ח. וקצת נוהגין לומר שיסיר הקערה אעפ"י שאין מסירין. ח"י או' ל"ג. א"א או' כ"ה.

קמא

קמא) שם. כדי שיראו התינוקות וישאלו. ויאמרו להם שאין רשאין לאכול עד שיספרו ביצ"מ ולכן אין ליתן שום מצה על השלחן עד אחר הסדר. מהרי"ל. מ"א ס"ק כ"ו. ומ"ש אין ליתן שום מצה וכו' ר"ל לבד ג' מצות המונחים בקערה קודם הגדה. א"א או' כ"ו.

קמב

קמב) [סעיף ז'] מוזגין לו מיד וכו'. ולא ישטפם. רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ב"ח כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' ו' ח"י או' ל"ד. א"ר או' ל"ב. חק יוסף או' ל"א. ר"ז או' ט"ל וכתב שם הטעם שהרי שטפו והדיחו קודם קידוש. וכ"כ מ"ב או' ס"ח. ועיין לעיל או' א'.

קמג

קמג) שם. מוזגין לו מיד וכו'. ר"ל שלא ימתין במזיגת הכוס עד ללפיכך שאז צריך לאחוז הכוס בידו אלא מיד שמסיר הקערה מעל השלחן מוזג. מ"ב או' ס"ז.

קמד

קמד) שם. מוזגין לו מיד וכו'. משמע דדוקא לבעה"ב אבל לשאר המסובין א"צ למזוג מיד אלא עד לפיכך כי אז צריך להגביה כל אחד כוסו בידו כמ"ש לקמן.

קמה

קמה) שם. מוזגין לו מיד וכו'. יין צמוקין נמי אם רגיל למזוג ימזוג. הרדב"ז ח"א סי' תע"ט. ברכ"י או' ח"י. ועיין לעיל סי' תע"ב או' נ"ח ונ"ט.

קמו

קמו) שם. ואפי' ת"ח שואלין זה לזה וכו'. ואין השני צ"ל מה נשתנה. ר"ז או' מ'.

קמז

קמז) שם. מה נשתנה וכו'. וצריך שיאמר שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפי' פעם אחת והלילה הזה ב' פעמים ואין לומר שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל. טור. וטעמא משום דא"כ משמע דבלילה הזה אנו חייבין לטבל ב"פ וליתא דטיבול ראשון אינו חובה ואין עושין אותו אלא כדי שישאלו התינוקות. ב"י. ט"ז סק"ט. מ"א ס"ק כ"ז. ר"ז או' מ"א. מיהו בדרשות מהרי"ל ה' הגדה כתב שגם יכולין לומר אין אנו חייבין לטבל אכן הא"ר או' ל"ג הקשה עליו יעו"ש. וע"כ אין לזוז מדברי הטור והאחרונים.

קמח

קמח) שם. מה נשתנה וכו'. ואומר אותו בניגון יפה לשבח לאדון הכל ואם ע"פ בשבת ממהרין בכל מילי לאכול אפיקומן קידם חצות ושלא ישנו התינוקות דהא צריכין אז לשהות תוך הלילה טרם מתחילין בקידוש. דרשות מהרי"ל שם. ח"י או' ל"ה.

קמט

קמט) שם. וכשמתחיל עבדים וכו' מחזיר הקערה וכו'. כדי שתהא לפניו בשעת ההגדה כדאמרינן לחם עוני שעונין עליו דברים. לבוש. עו"ש או' ו' ועיין לקמן או' קס"ט.

קנ

קנ) שם. וכשמתחיל עבדים וכו'. כדאמרינן בפסחים קט"ז ע"א מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות. רב אמר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו. ושמואל אמר עבדים היינו. וכתבו הרי"ף והרא"ש והשתא עבדינן כתרווייהו, וכ"ה בנוסח ההגדה אשר בהרמב"ם פ"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' קנ"ג.

קנא

קנא) שם. וקורא כל ההגדה וכו'. ואין לומר ההגדה בהסיבה רק באימה וביראה. של"ה דף קמ"ב ע"ב ח"י או' ל"ה. א"ר או' ל"ד. א"א או' כ"ט. ר"ז או מ"ח ועיין לעיל או' קל"ג.

קנב

קנב) שם. וקורא כל ההגדה וכו'. וכתב בזוה"ק פ' בא דף מ' ע"ב וז"ל פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין. הכי אוקימנא כל ב"נ דאשתעי ביצ"מ ובההוא סיפור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא דהאי איהו ב"נ דחדי במריה. וקב"ה חדי בההוא סיפור. ביה שעתא כניש קב"ה לכל פמלייא דיליה ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדאן בפורקני כדין כלהו מתכנשין ואתיין ומתחברין בהדייהו דישראל ושמעו ספירא דשבחא דקא חדאן בחדוא דפורקנא דמריהון כדין אתיין ואודן ליה לקב"ה על כל אינון נסין וגבורן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוא דפורקנא דמריהון. כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא. וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למריהון כמלכא דאתוסף חילא גבירתא כד משבחין גבורתיה ואודן ליה וכולהו דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כלהו ובג"כ אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר עכ"ל. ועיין בסה"ק בית יעקב דרוש עה"ת פ' בא על פסוק ליל שמורים וכו' שכתבנו שם דכל האורות שנתגלו בליל פסח ביצ"מ הם מתגלים בכל שנה ושנה ולכן מרגיש אדם בעצמו בליל פסח שיש לו הארה ושמחה יותר משאר לילי יו"ט ושבת יעו"ש.

קנג

קנג) שם. וקורא כל ההגדה. ועיקר נוסח ההגדה שתיקנו חכמים חובה על הכל היא מתחילת עבדים היינו עד ה"ז משובח ואח"כ מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו וכו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין וכו' מצה זו וכו' מרור זה וכו' בכל דור ודור וכו' ואותנו הוציא משם וכו' לפיכך וכו' עד בא"י גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות ראשונים. ר"ז או' מ"ג. ועיין לעיל או' ק"ן.

קנג) בנוסח הגדה. ברוך שומר הבטחתו נפל טעות בהרבה דפוסים שנאמר ויאמר לאברהם וצ"ל ויאמר לאברם בלא ה"א כי אז היה נקרא אברם ככתוב שם ובד"א חדש הוגה וכתב שם מחשב וראוי להיות חשב כמ"ש הרד"א וכ"כ אברבנאל ז"ל. מש"ז או' ט'.

קנד

קנד) תפוס שאינו יודע אמירת הגדה יקרא בחומש כל פרשיות של יציאת מצרים. ב"ח סי' ת"ס. ח"י או' ט"ל. א"ר או' ל"ד. מש"ז סי' תע"ד. ועיין לקמן סי' תע"ד או' ו'.

קנה

קנה) שם. וקורא כל ההגדה. וכשיאמר היא שעמדה לאבותינו וכו' יאחז הכוס בידו ויכסה הפת עד מצילנו מידם. של"ה דף קמ"ב ע"ב. מ"א ס"ק כ"ז. ח"י או' ל"ד. א"ר או' ל"א. חק יוסף או' ל"ב. ר"ז או' מ"ד.

קנו

קנו) שם. וקורא כל ההגדה. וצ"ל וְנֶאֱמַר לפניו שירה חדשה הללויה דקאי על גאולת מצרים שעברה וגם י"א דהלל אמרו משה וישראל כדאיתא פ' ע"פ. רש"ל בתשו' סי' פ"ח. ב"ח. של"ה. מ"א שם. ט"ז סק"ט עו"ש או' ו'. ח"י או' ל"ה. א"ר שם. חק יוסף או' ל"ו. ר"ז או' מ"ו, וזהו לפי גירסת התו' בפסחים ט"ז ע"ב אמנם הנוסחה שם במשנה ונאמר לפניו הללויה. וכ"ה הנוסח בהרי"ף והרא"ש שם. וכ"ה בהרמב"ם פ"ח. וכ"כ הטור ולבוש וכ"כ הדרישה סוף או' ח' דצ"ל ונאמר בחולם ומצורף עם הלל דבתריה. וכ"ה דעת הרשב"ץ בפי' ההגדה יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ט"ו.

קנז

קנז) שם. וכשיגיע למצה זו וכו'. ויש שנושקין אותה כדי לחבב המציה בעיניהם. ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ז' ועיין לקמן סי' תע"ה או' ט'.

קנח

קנח) שם. וכן כשיגיע למרור זה. אבל כשאומר פסח שהיו אבותינו אוכלין לא יגביה התבשיל שנראה כאלו הקדישו לכך. טור. עו"ש. או' ו' מ"א ס"ק כ"ז ח"י או' ל"ו. ד"ז או' מ"ה. ח"א שם. ומ"מ יסתכל בו. מהרי"ו סי' קצ"ג. ב"ח כנה"ג בהגה"ט. עו"ש שם. ח"י שם. א"ר או' ל"ו. א"א או' כ"ז. ומה שהקדים רבן גמליאל פסח למרור אעפ"י שהמרור הוא רמז לשעבוד שהיה תחלה ואח"כ הפסח עיין מ"ש בזה בסה"ק עדות ביעקב דרוש ג' לשבת הגדול יעו"ש.

קנט

קנט) שם. וכן כשיגיע למרור זה. סומא כשמגיע למצה זו ולמרור זה אין לומר זה אלא מצה שאנחנו אוכלין. ח"י או' ט"ל. מש"ז או' ט'.

קס

קס) שם. וכשמגיע ללפיכך וכו'. בענין ברכת ההלל איכא פלוגתא דרבוותא ריצב"א היה מברך עליו ב"פ אחת קודם אכילה ואחת אחר אכילה וכן היה נוהג מהר"מ מרוטנבורק וכ"כ רב האי ורב צמח ורב עמרם. אבל הרי"צ גיאת וראבי"ה כתבו שאין לברך עליו כלל לפי שחולקים אותו לשנים לפני הסעודה ולאחריה וא"כ האיך יברכו כיון שפוסקים באמצע וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל. וכן ראוי לעשות בכל דבר שיש ספק בברכתו שאין לברך דברכות אינם מעכבות. טור. וכ"כ ב"י שמנהג כל העולם שלא לברך על ההלל שאומר על שלחנו. וכ"כ הב"ח. אבל בסוף ההלל המנהג לחתום בא"י מלך מהולל בתשבחות כמ"ש לקמן סי' ת"פ והטעם ית' בדברינו לשם בס"ד.

קסא

קסא) ומה שחולקין ההלל חלק א' לפני הסעודה וח"ב לאחריה לפי שחלק אחד מדבר מענין יצי"מ ולכן אנו אומרין אותו עם ההגדה על כוס ב' שכולו ענין יצי"מ אבל ח"ב מדבר בגאולות העתידות ולכן אנו סומכין אותו לשפוך חמתך. סדה"י. נהורא השלם. ושל"ה ורב יעב"ץ כתבו הטעם כדי להדר גם כוס ב' בשירה. והב"ד תו' חיים על ח"א כלל ק"ל או' ל"א. ומה שקורין הלל זה מיושב עיין הטעם בדברינו לעיל סי' תכ"ב או' ג"ן. ובענין הלל שאומרין אחר תחלת ערבית ית' לקמן ססי' תפ"ז בס"ד.

קסב

קסב) שם. עד שחותם גאל ושראל. וצ"ל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שצריך להקדים זבח דהיינו חגיגה קו"פ שהוא נאכל על השבע. טור. וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג דכשבא פסח במו"ש אז יאמר מן הפסחים ומן הזבחים דאין חגיגה קריבה בשבת ובליל שני יאמר מן הזבחים ומן הפסחים דחגיגה נאכל קודם הפסח עכ"ד. והב"ד הב"ח והט"ז סק"ע. עו"ש או' ו'. מ"א סק"ל. א"ר או' ל"ו. אמנם הכנה"ג בהגה"ט כתב דמנהג אבותינו ואנחנו אחריהם שלא לשנות. וכ"כ בשכנה"ג הגה"ט או' ו' וכ"כ בספרו פסח מעובין או' רס"א. והביאו חק יוסף או' ל"ג. והגם שח"י או' מ' כתב דהסכמת אחרינים כמהרי"ו עיין בתשו' כנ"י ססי' כ"ג שכתב דבשנת תפ"ז היה פסח במו"ש ודרש בשבת הגדול שלא לשנות הנוסח שאנו מתפללים שנזכה לאכול פסחים כשיבנה בהמ"ק והיינו כשלא יחול בשבת ואף אם לפי הקביעות לשנה הבאה יחול בשבת אין בכך כלום שאז יקדשו עפ"י הראייה יעו"ש. והב"ד שע"ת או' כ"ז. ר"ז או' מ"ט.

קסג

קסג) שם. הגה ונוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבעו לרמוז על מה שנאמר אצבע אלהים היא ודלא כמ"ש בהגמ"נ דיש לזרוק בזרת קטן. ד"מ או' ח"י א"ר או' ל"ה. ובילקוט פ' וארא מביא מפרקי ר"א פמ"ח שבקמיצה הכה הקב"ה למצרים וע"ז נאמר אצבע אלהים היא וא"כ יש לזרוק בקמיצה. מ"א ס"ק כ"ח. מיהו ח"י או' ל"ז הסכום כדברי הד"מ לזרוק באצבע. וכן הסכים חק יוסף או' ל"ד. והרב צמח כתב שמעתי מחכם א' בשם הרח"ו ז"ל שבהגיע לכל א' מעשר מכות היה שופך מעט מן הכוס עצמו ולא כיש נוהגין לטבול אצבעו בכוס. ואפשר שהטעם לרמוז שהמכות יצאו ממלכות הנקראת כוס של ברכה כנודע מדרוש הרב זלה"ה עכ"ל. פע"ח שער כ"א פ"ז. וכ"כ מ"ח פי"א או' א' והב"ד הר"ז או' נ"א. וכ"כ הרב שבח פסח בדיני קדש או' ו' ובדיני מגיד או' י"ב שהעיקר לעשות השפיכות בכוס עצמו ולא באצבע יעו"ש. והב"ד היפ"ל ח"ב או' י"ב יעו"ש. וכוונת העשר מכות עיין בפע"ח ומ"ח שם ובשער הפסוקים פ' וארא יעו"ש.

קסד

קסד) וישפכנו לתוך כלי שבור הרומז אל הקלי' הנקרא ארור. מ"ח שם או' ב' וכ"כ בסידור נהורא השלם.

קסה

קסה) שם בהגה לזרוק מעט מן הכוס וכו'. משמע דא"צ לזרוק כ"א מעט והשאר ישלים עליו לכוס שני וכ"מ מדברי א"י או' ל"ז. וכ"כ מ"ח שם או' ט"ז שהיין הנשאר מהשפיכה אין לזרקו אלא אדרבא יוסיף עליו יין אחר סיד גבורות חדשים יעו"ש. מיהו יש נוהגין לשפוך את כל יין שבכוס ואח"כ שוטפין הכוס מטעם שלא לשתות מה שנזכר שם המכות וכמ"ש ח"י שם בשם פסח מעובין סי' רס"א יעו"ש. ויש נוהגין להביא כוס אחר לשפיכה כדי שאותו כוס שמזג קידם אמירת מה נשתנה יאמר עליו כל סיפור יצ"מ ואח"כ ישתהו לכוס שני. וא"כ כל מנהג יש לו על מה לסמוך.

קסו

קסו) שם בהגה. דצ"ך עד"ש באח"ב. מה שחלקן בלשון הזה לפי שדצ"ך הם מכות הארץ ועד"ש מכות מקריות באח"ב מכות האויר ושתף מכת בכורות עמהן לפי שאין לה זוג. ד"א לפי שבס' תהלים לא נמנו כסדר הזה ותאמר אין מוקדם ומאוחר בתורה ע"כ בא להודיענו כי כן היו כסדר הכתובים בתורה. ד"א דצ"ך נעשה ע"י אהרן שהמים והארץ לא לקו ע"י משה. עד"ש ע"י משה. באח"ב ע"י הקב"ה שארבע מכות אלו אין אדם יכול לעשותן אלא הקב"ה בכבודו. ובירושלמי אומר שכך היו כתובים במטה וזהו אשר תעשה בו את האותות ואמרינן בתנחומא שהמטה של סנפרינון היה וכתוב בו דצ"ך עד"ש באח"ב. רד"א. ומ"ש בתנחומא כ"ה ג"כ במד"ר פ' וארא.

קסז

קסז) שם בהגה. הכל ט"ז פעמים. כנגד חרבו של הקב"ה שנקרא יוה"ך והוא מלאך ממונה על הנקמה ד"מ או' ח"י. מ"א ס"ק כ"ט. ור"ל י"ו ה"ך והכה. מחה"ש. והוא שם היוצא מס"ת כ"י מלאכי"ו יצו"ה ל"ך כנודע. ועיין בתיקונים תיקון ל"ז שכתב דחרבו של הקב"ה יש לו ט"ז פיות כנגד מילה ופריעה ומציצה וי"ג בריתות שנכרתו עליה יעו"ש ר"ל י"ג פעמים ברית כתוב בפרשיות מילה שניתנה לאברהם בפ' לך לך. ור"ל ע"י זכות מצות מילה שיש בה ט"ז בחי' חרב של ט"ז פיות עושה נקמה בשונאיהם מדה כנגד מדה.

קסח

קסח) שם בהגה. הכל ט"ז פעמים. ויכוין בעודו שופך שהקב"ה יצילנו מכל המכות האלה. סה"מ. תו' חיים על ח"א כלל ק"ל או' כ"ח.

קסט

קסט) שם בהגה. ויהיה הפת מגולה וכו'. והוא מטעם שכתבנו לעיל או' קמ"ט שנקרא לחם עוני שעונין עליו דברים ולכך נוהגין לגלות המצה שיענה עליה את כל דברי האגדה. לבוש.

קע

קע) שם בהגה. עד לפיכך וכר מיהו כשאומר היא שעמדה וכו'. שאוחז הכוס בידו צריך לכסות הפת עד שיגמור הפסקא ויניח הכוס מידו ואח"כ חוזר לגלותו כמ"ש לעיל או' קנ"ה יעו"ש.

קעא

קעא) שם בהגה, שאוחז הכוס בידו. עד סיום ברכת אשר גאלנו. טור. לבוש. ר"ז או' מ"ד.

קעב

קעב) שם בהגה. שאוחז הכוס בידו. כדי לומר שירה על היין. טור בשם מדרש שוחר טוב. לבוש.

קעג

קעג) שם בהגה. ואז יכסה הפת. שלא יראה הפת בושתו. ב"י בשם האגור. לבוש. מ"א סק"ל. ועיין לעיל סי' ער"א סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---