שונה הלכות/אורח חיים/תעג

שונה הלכות ‏ אורח חיים תעג

סימן תעג
דיני כוס ראשון וסדר הפסח עד כוס שני

סעיף א

א (קדש) מוזגין לו כוס ראשון לקדש עליו ובעה"ב לא ימזוג בעצמו רק אחר ימזוג לו אם אפשר לו שהוא דרך חירות (ס"א וסק"ט).

ב אין ליטול ידיו כלל קודם קידוש ואף הנוהגין כל השנה ליטול ידיהם לסעודה קודם קידוש אין לעשות כן בליל פסח ואפי' ליטול ידיו כדי שלא יצטרך לחזור וליטול ידיו אחר הקידוש לאכילת כרפס ג"כ אינו נכון ואם אין ידיו נקיות יטול מעט ולא נטילה גמורה [דמחזי שסובר שקידוש טעון נטילה] ואפי' נטל נטילה גמורה לא יברך עלי' דהוי ברכה לבטלה שאין הנטילה עולה לו לאכילה (ס"א וסק"ו ז' ח').

ג קודם שיקדש יכוין שרוצה לקיים מצות קידוש וגם מצות ד' כוסות שכוס של קידוש הוא אחד מארבעה כוסות ויש נוהגין לומר הריני מוכן ומזומן לקדש ולקיים מצות ד' כוסות רק שצריכין ליזהר שלא יאמרו זה לאחר קידוש שהרי בירך על הכוס בפה"ג אלא דוקא קודם קידוש (סק"א).

ד מקדש על הכוס ומברך שהחיינו קודם השתי' ואם חל בשבת אומר ויכולו (ס"א וסק"א) ואם שכח לקדש בלילה דינו כנ"ל סי' רע"א דין כ' (סק"ד) וחותם מקדש ישראל והזמנים ואם חתם מקדש ישראל לבד לא יצא (סי' תפ"ז סק"ב) ואם שנים רוצים לקדש יחד עיין לעיל סי' רע"א דין י"ב.

ה אם לא בירך שהחיינו קודם השתי' מברך אח"כ אימתי שיזכור ביום א' ואפי' באמצע השוק דהזמן ארגל קאי ואם נזכר בליל ב' בחו"ל לאחר שקידש היום יפטור עצמו בשהחיינו שיברך על הכוס לאחר הקידוש ואם שכח לברך שהחיינו בקידוש ליל ב' [אפי' אם בירך כבר בליל ראשון, ויש מפקפקין בזה וצ"ע למעשה (וע"ל סי' תרמ"ג בה"ל ד"ה ואח"כ וצע"ק)] חייב לברך אימתי שנזכר בכל החג דהיינו עד סוף יו"ט האחרון של גליות וכן ה"ה בשאר יו"ט. חייב לברך עד סוף יו"ט אבל לא אחר יו"ט אפי' בעצרת (סק"א ושה"צ).

ו אם חל במוצאי שבת אומר יקנה"ז דהיינו בתחלה ברכת היין וקידוש ונר דהיינו ברכת בורא מאורי האש והבדלה וזמן ואין מברכין על הבשמים בכל מוצ"ש ליו"ט ואומרים הבדלה זו מיושב כמו הקידוש (ס"א וסק"ג ואם אין לן יין עיין לקמן סי' תפ"ג דין ג').

ז ואם שכח להבדיל אם נזכר לפני שאכל הכרפס ולא הי' בדעתו לשתות יין בין הכוסות צ"ע אם יאכל הכרפס לפני הבדלה או שיבדיל מקודם ואם נזכר אחר שאכל הכרפס אם הי' בדעתו בשעת ברכת כוס ראשון לשתות בין הכוסות יבדיל על כוס אחר ולא יברך בפה"ג אבל אם לא הי' בדעתו לשתות שאם יבדיל יצטרך לברך בפה"ג אפשר דאסור להבדיל שם וכ"ש אם נזכר אחר שכבר התחיל ההגדה שאז אסור להפסיק בשתי' באמצע ההגדה [וע"ז לא מהני דעתו] ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואח"כ יברך בפה"ג על הכוס השני וגם ברכת הנר והבדלה של יו"ט ושותהו. ואם נזכר באמצע סעודתו שלא הבדיל חייב להפסיק תיכף מסעודתו ולהבדיל ולא יברך עליו ברכת בפה"ג שברכת כוס שני ששתה לפני האכילה פוטרתו אא"כ לא הי' בדעתו אז לשתות בתוך האכילה שאז צריך לברך עליו גם ברכת בפה"ג וכן אם נזכר מיד לאחר ששתה כוס השני צריך למזוג מיד עוד כוס ויבדיל עליו ולא יברך עליו בפה"ג אא"כ לא הי' דעתו לשתות אז בתוך הסעודה. ואם נזכר תוך ברהמ"ז שלא הבדיל מברך ברהמ"ז והבדלה על כוס אחד וכן אם לא נזכר עד לאחר ששתה כוס של ברהמ"ז ימתין עד לאחר גמר הלל והגדה ואז יבדיל על הכוס הד' ואם לא נזכר עד לאחר ששתה כוס ד' יבדיל על כוס ה' וצריך לברך עליו גם בפה"ג שהרי כבר הסיח דעתו משתי' (ס"א וסק"ד ה' ובה"ל ד"ה עד ושה"צ).

סעיף ב

ח שותה בהסיבה [ואם שכח ולא היסב עיין לעיל סי' תע"ב דין י"ב] ואינו מברך אחריו על הגפן וכו' ואפי' שתה רביעית שהרי יברך ברהמ"ז בסוף וגם ברכה אחרונה אחר כוס ד' ועיין לקמן סי' תע"ד דין ג' (ס"ב וסקי"א).

סעיף ג

ט אם ירצה לשתות כמה כוסות בין כוס ראשון לשני או לאחר כוס שני הרשות בידו (ואם הוא מין יין אחר ע"ל סי' תע"ד דין ב') וכ"ש בתוך אכילה [אבל בין ג' לד' אסור כדלקמן סי' תע"ט דין ד'] מיהו למנהגינו שמברכין על כל כוס וכוס אין לשתות בכל גווני אא"כ הי' דעתו בשעת ברכה לפטור על כל מה שיביאו לו אח"כ לשתות או שהי' היין לפניו דממילא נפטר כ"ז שלא חשב בהדיא שלא לשתות [דאל"ה יצטרך לברך עליו בפה"ג ומחזי כמוסיף על הכוסות] ואולי בין כוס א' לב' כיון שאין הדרך לשתות לא מהני מה שהיין לפניו וצריך שיהא בדעתו בהדיא לשתות (וע"ל סי' תע"ב דין י"ב), ומ"מ ראוי ליזהר שלא לשתות בין ראשון לשני אם לא לצורך גדול שיש מחמירין בזה כדי שלא ישתכר וימנע מלעשות הסדר וקריאת ההגדה וכן מנהגינו ודוקא יין או שאר משקה המשכר אבל משקה שאין משכר מותר לשתות בין הכוסות (ס"ג וסקי"ב י"ג י"ד ט"ו ט"ז ושה"צ). וכ"ז דוקא לפני שהתחיל ההגדה אבל אם מזג הכוס והכין עצמו לאמירת הגדה וכ"ש אם התחיל ההגדה אינו רשאי להפסיק באמצע (בה"ל ד"ה הרשות).

סעיף ד

י מביאין לפני בעה"ב הקערה אבל לפני שאר בני ביתו א"צ להניח כסדר הזה אלא כולן נוטלין משל בעה"ב ואפי' במקומות שיש שלחן קטן לפני כל אחד ואחד וכ"ש במקומינו שכולן יושבין על שלחן אחד (ס"ד וסקי"ז).

יא ובקערה יש בה שלש מצות [שתים בשביל לחם משנה כשאר יו"ט ואחת בשביל יחץ] ומרור וחרוסת [כדי לטבול בו את המרור] וכרפס או ירק אחר [ויתבאר לקמן] וחומץ או מי מלח [לטבול בהן הכרפס והירק] ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ואם חל ע"פ בשבת י"א דא"צ ליקח רק תבשיל אחד דחגיגה אין דוחה שבת וי"א דאעפ"כ צריך לעשות שני תבשילין דלא פלוג רבנן וכן נוהגין (ס"ד וסקי"ח י"ט כ"א כ"ב).

יב מצות מרור בזה"ז שאין לנו קרבן פסח אינו אלא מדרבנן וכשם שאין יוצאין במצה גזולה כך אין יוצאין במרור גזול (וע"ל סי' תנ"ד דין י"ד) ולכן יש ליזהר שלא יעקור ישראל בעצמו המרור מקרקע של גוי אף שנותן לו רשות דסתם גוים גוזלי קרקע הם ועל קרקע אין שייך יאוש אלא יעקור הגוי בעצמו ושייך אז ע"ז שם יאוש ואח"כ יקנה הישראל ממנו דהוי עי"ז יאוש ושינוי רשות (סקל"ג).

סעיף ה

יג אלו ירקות שיוצאין בהן ידי מצות מרור חזרת עולשין תמכא חרחבינא מרור וכל אלו הם מיני עשבים מרים שאין אנו יודעים בבירור איזה הם בלשונינו חוץ מחזרת שהוא מה שאנו קורין שאלאטי"ן ותמכא שהוא חריי"ן בלשונינו (ס"ה וסקל"ג ל"ד).

יד ועיקר המצוה בחזרת שטבע חזרת שתחלתה מתוק וסופה מר והוא זכר לשעבוד מצרים שהי' תחלתו רך וסופו קשה (ס"ה וסקמ"ב) אבל אין יוצאין בה בעודו מתוק עד שיתמרר אך בסופו הוא מר כלענה וצריך ליקח קודם שיתמרר כ"כ (חזו"א או"ח סי' קכ"ד בהערות לדף ל"ט א'), ואם אין לו חזרת יחזור אחר ראשון ראשון כפי הסדר שהם שנויים (ס"ה]]).

טו אפי' אם החזרת ביוקר קצת משאר מרור ג"כ נכון להדר אחריו אכן במין שאלאטי"ן שהוא חזרת מצוי מאד בימי פסח תולעים קטנים שאינם ניכרים לחלושי עין ולכן מי שאין לו אנשים מיוחדים בעלי יראה שיבדקנו כראוי טוב יותר ליקח תמכא שקורין חריי"ן. אף שהוא שלישי לפי הסדר כי חלילה להכשל בלאו משום קיום עשה דרבנן ובפרט שאפשר לקיים שניהם ע"י התמכא (סקמ"ב).

טז מי שהוא חולה או איסטניס מותר לו ליקח מאיזה מין שערב עליו ביותר וגם יאכל הכזית מעט מעט בכדי שיעור אכילת פרס דמעיקר הדין יוצא בזה כדלקמן סי' תע"ה דין י"ג ואף דמצוה מן המובחר לאכלו כשהוא מרוסק בבת אחת כמבואר שם מ"מ באדם חלוש בודאי נכון לעשות כן ואם גם זה א"א לו מפני בריאותו עכ"פ יאכל מעט או ילעוס בפיו לזכר טעם מרירות אך לא יברך ע"ז אבל אם אינו נוגע לו לבריאותו ראוי לו לדחוק עצמו בכל יכולתו אף שקשה לו כדי לקיים מצות חז"ל (סקמ"ג ושה"צ).

יז במדינתנו שאין שאר המינין מצויין נוהגין לאכל תמכא שקורין חריי"ן ויש ליזהר שלא לאכול אותו כשהוא שלם שכמעט הוא סכנה ואין בו מצוה שמחמת חריפותו הוא מזיק גדול ולכן צריך לפררו על רי"ב אייז"ן (וע"ל סי' תנ"א דין מ"ב) ולהעמידו כך מגולה ואז מפיג חריפותו והגר"א הנהיג שלא לפרר אותו קודם ביאתו מביהכ"נ כדי שלא יפיג הטעם דאז אינו יוצא בו אלא יפרר אותו אחר ביאתו ויכסנו עד התחלת הסדר ואז יפזר אותו על קערה ועי"ז יפיג חריפותו ואז ימעך אותו וישער שיהי' כזית ויכול לאכלו בטוב (סקל"ו ועיין לקמן סי' תק"ד דין ו' איך טוחנין החריי"ן ביו"ט).

יח ויוצאין במינים אלו בין בעלין שלהן ובין בקלחן שהוא שורש הגדול שבו עומד הירק אבל לא בשרשים קטנים המתפצלים לכאן ולכאן בתחתיתו או בצדדיו, אלא שבעלין אין יוצאין אא"כ הם לחים דיבשים אין בהם טעם מרור אבל בקלחין מתוך שהוא עב אפי' הוא יבש אין מפסיד טעמו, ועלין כמושין י"א שיוצאין בהן ויש שמחמירין אפי' בכמושין, ויכול לצאת בעלין אפי' לכתחלה וראיתי כמה אנשים חלושים שדוחקין עצמן לקיים מצות מרור בקלחין ולא אדע למה לא יקחו העלין למצוה ואולי מפני שמצוי בהן יבשין וכמושין אבל אם הם לחים אין להחמיר בזה כלל וכלל (ס"ה וסקל"ז ל"ח).

יט ובין בעלין ובין בקלח אם בישלן בין מעט בין הרבה אין יוצאין בהן וכן כבושים דהיינו ששראן במים מעל"ע וי"א דדווקא אם כבשן בחומץ ולכן לכתחלה יש ליזהר שלא לשרות החריי"ן במים מעל"ע ובדיעבד יש לסמוך להקל כשאין לו אחרים מיהו בעלין אין להקל דאפשר דבהו יוצא טעם מרור ע"י כבישה מעל"ע במים (ס"ה וסקל"ח ל"ט).

כ כל חמשת מיני מרור הנ"ל מצטרפים לכזית שהוא השיעור שלהן והוא כחצי ביצה וע"ל סי' תפ"ו ואם מקיים המצוה בעלין יראה לדחוק אותם ביחד דהריוח שבין העלים לא מצטרפי לכזית דאל"כ אינו מקיים בזה מצות מרור וגם הוי ברכה לבטלה (ס"ה וסק"מ מ"א).

כא אם אין לו אחד מחמשה הירקות הנ"ל יקח שאר ירק מר שיש להם הסימנים המוזכרים בש"ס לענין מרור שיהי' ראוי לאכילה וכשחותכין אותו יוצא במקום חיתוכו מוהל לבן כחלב ועלה שלו אינו ירוק מאד כעלי הבצלים ושארי ירקות אלא נוטה קצת ללובן ומ"מ לענין ברכה לא יברך עליהם מפני שאין אנו בקיאין כ"כ בסימנים אלו ואם גם זה אין לו יקח לענה אף שאין יוצא בזה כלל שהוא מין אילן ומרור צריך מין ירק דוקא מ"מ יקח לזכר בעלמא או שאר ירק מר (ס"ה וסקמ"ד מ"ו ובה"ל ד"ה יקח).

כב החרוסת יעשה מעי"ט ואם שכח מותר לעשותו ביו"ט ועושין החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל בשה"ש כגון תפוחים תאנים אגוזים רמונים שקדים ונותנין עליו תבלין שאין נידוכין היטב והן ארוכין כגון קנמון וזנגבי"ל הדומין לתבן שהיו מגבלין בו הטיט [וי"א שלא ידוך את התבלין ויהיו ארוכין] (ס"ה וסקמ"ז מ"ט נ' ושה"צ).

כג ויעשה החרוסת עב זכר לטיט ואח"כ נותנין בו מעט חומץ של יין או יין אדום [כדי לרכך אותו] זכר לדם ואם חל בשבת יתן בו המשקה מע"ש ואם שכח יעשנו רכה ולא יטרוף בכף אלא באצבע כמו שנתבאר לעיל סי' שכ"א דין ל"ו וע"ש (ס"ה וסקמ"ח).

כד כרפס הוא מין ירק והוא תקנת חכמים כדי להתמיה את התינוקות שיראו שינוי שאוכלין הירקות בטיבול שאין דרך לאכלם קודם הסעודה בכל ימות השנה וישאלו על שינוי זה שאמירת ההגדה מצותה לאומרה דרך תשובה על שאלות ששאלוהו שנא' כי ישאלך בנך וגו' ואמרת לבנך עבדים היינו וגו', ובחרו לכתחלה במין זה שהוא נוטריקון ס' פרך כלומר ס' רבוא עבדו עבודת פרך ואם אין לו יקח ירק אחר מאיזה מין שהוא אך לכתחלה טוב שיקח מאותו המין שמברכין עליו אותה הברכה שמברכין על המרור כדי שיפטור בזה מרור שאוכל בתוך הסעודה אבל לא יקח לזה אחד מחמשת מיני מרור כי אחר שמילא כרסו ממרור איך יברך אח"כ על אכילת מרור ואם אין לו מינים אחרים ע"ל סי' תע"ה דין ט"ז (ס"ד וסקי"ט כ' כ"א).

כה אם חל בשבת יעשה המי מלח קודם שבת ולא יעשה בשבת כנ"ל סי' שכ"א דין י' ואם לא עשה קודם שבת ואין לו חומץ לטבול בהן יש לעשות מי מלח מעט כמו שנתבאר שם (סקכ"א וע"ל דין ל"ב שכ' שאפשר לטבול ביין).

כו שני תבשילין נהגו בבשר וביצה וכ"ש אם רוצה לעשות שני מיני בשר א' צלי וא' מבושל דשפיר דמי וי"א דמה שבחרו בביעא כלומר בעי רחמנא למפרק יתנא וי"א שהביצה זכר לאבילות ביהמ"ק שאין אנו יכולין להקריב קרבן פסח (ס"ד וסקכ"ג).

כז והבשר נהגו שיהי' זרוע ע"ש זרוע נטוי' שהראה הקב"ה במצרים וצריך שיהא מעט בשר על הזרוע שהוא זכר לבשר קרבן פסח ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם ונהגו שהבשר יהי' צלי ולא מבושל זכר לקרבן פסח אבל א"צ לצלותו על השפוד וסגי שיצלהו על הגחלים והביצה תהי' מבושלת או צלוי' שהוא זכר לחגיגה שבאה בין צלי בין מבושלת [וכתב הרמ"א שבעירנו נוהגין לצלות הביצה] (ס"ד וסקכ"ז כ"ח כ"ט ל' ל"א ל"ב).

כח ויכול לאכול הביצה בלילה אף אם היא צלוי' שאין איסור צלי בביצה (וע"ל סי' תע"ו דין א') אבל הזרוע אסור לאכול בלילה שאין אוכלין בשר צלי בלילה שנראה כאוכל קדשים בחוץ כדלקמן סי' תע"ו דין ב' ולפ"ז אסור לצלות הזרוע בלילה אלא מבעו"י דמסתמא דעתו להניחו לצורך סדר השני ולא לאכלו אא"כ דעתו לאכלו למחר באותו היום ולכן אם שכח וצלאו בלילה יזהר לאכלו מחר בבקר ואם דעתו שלא לאכול הביצה עד ליל ב' גם הביצה אסור לצלותה בלילה אלא מבעו"י (סקל"ב ושה"צ).

כט וכתב בח"א רע עלי המעשה שזורקין הזרוע והוא ביזוי מצוה ומצוה להניחו ביו"ט שני בבקר לתוך הצלי שצולין ליו"ט ואוכלין אותו (סקל"ב).

ל ויסדר הקערה בענין שלא יצטרך לעבור על המצות לדלג עליהם דהיינו הכרפס יהי' סמוך לו מן הכל והחומץ סמוך לו יותר מן המצה והמצות מן המרור והחרוסת הם יהיו קרובים אליו מן הבשר והביצה וי"א שאין להקפיד על בשר וביצה אם יצטרך לדלג עליהן וגם על מרור וחרוסת אפשר דאין שייך אין מעבירין ועי' באחרונים סדר הקערה של האריז"ל (ס"ד וסקכ"ד כ"ה כ"ו).

סעיף ו

לא (ורחץ) נוטל ידיו לצורך טיבול ראשון ולא יברך על הנטילה כדין דבר שטיבולו במשקה שצריך נטילה בלי ברכה כנ"ל סי' קנ"ח דין י"ד [ולפ"ד הגר"א צריך לברך על הנטילה אם אוכל כזית] (ס"ו וסקנ"א נ"ב ושה"צ וע"ל סי' קנ"ח דין ט"ו) ואפי' אותן שאין נוהגין כל השנה ליטול ידיהן לדבר שטיבולו במשקה היום יטלו (שה"צ).

לב (כרפס) ויקח מהכרפס פחות מכזית [לפי שבכזית יש ספק בברכה אחרונה אם יברך אותה או לא] ומטבלו בחומץ או ביין או במי מלח [אבל לא בחרוסת כי חרוסת אינו אלא לטיבול שני של המרור] ומברך בורא פרי האדמה ויכוין לפטור בברכה זו גם המרור שיאכל אח"כ ואוכל ואינו מברך אחריו אפי' אם אכל כזית שברהמ"ז פוטרו בדיעבד ודעת הגר"א דצריך לברך ברכה אחרונה אם אכל כזית (ס"ו וסקנ"ג נ"ד נ"ה נ"ו ובה"ל ד"ה ואינו).

לג (יחץ) יקח מצה האמצעית ויבצענה לשתים לקיים מצות אכילת מצה ואפיקומן על הפרוסה שקראה הכתוב לחם עוני ודרכו של עני בפרוסה ויתן חציה לאחד מהמסובין לשמרה לאפיקומן וטוב שאותו חלק יהי' יותר גדול ונותנין אותה תחת המפה זכר למש"כ משארותם צרורות בשמלותם ויש שנותנין אותה על כתפיהם זכר ליציאת מצרים [ויש ליזהר שיכרוך האפיקומן במפה שלא כיבסו בקראכמע"ל כי הכרים מסתמא מכובסין בקראכמע"ל] וחצי' השני ישים בין שתי השלמות (ס"ו וסקי"ח נ"ז נ"ח נ"ט).

לד (מגיד) קודם הגדה יכוין או יאמר שרוצה לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים (סק"א).

לה ומותר לומר ההגדה בספר אם חל בשבת אף שהוא יחידי ולא חיישינן שמא יטה כמו שנתבאר בסי' ער"ה דין ו' ע"ש (סק"ב).

לו יגביה הקערה שיש בה המצות עם כל מה שעליה וא"צ להסיר התבשילין ויאמר בקול רם הא לחמא עניא [וי"א כהא לחמא] עד מה נשתנה ואז יצוה להסירם מעל השלחן ולהניחם בסוף השלחן כאילו כבר אכלו כדי שיראו התינוקות וישאלו למה מסלקין המצות המוכנות לאכילה ויאמר להם שאין רשאין לאכול עד שיספר ביציאת מצרים ואם השלחן קטן יסירם לגמרי מעל השלחן כי בלא זה ליכא שינוי לתינוק, ואין ליתן שום מצה על השלחן עד זמן הסעודה (ס"ו וסק"ס ס"א ס"ה ס"ו).

סעיף ז

לז ומיד שמסיר הקערה מעל השלחן מוזגין לו כוס שני כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה ועי"ז יתעורר לשאול יתר השאלות והתמיהות שרואה בלילה ההוא, והכוס א"צ שטיפה והדחה שכבר שטפו מקודם (ס"ז וסקס"ז ס"ח ס"ט).

לח אם אין חכמה בבן אביו מלמדו לשאול ואם אין לו בן אשתו שואלתו ואפי' ת"ח שואלין זה את זה ואם לאו הוא שואל את עצמו מה נשתנה וכו' וכשהבן או האשה שואלת או ת"ח שאחד שואל לחברו א"צ הנשאל לומר מה נשתנה אלא מתחיל עבדים (ס"ז וסק"ע ועיין לקמן סי' תע"ב דין ב').

לט וכשמתחיל עבדים היינו לפרעה מחזיר הקערה שבה המצות לפניו וקורא כל ההגדה ויהי' המצה מגולה בשעה שאומר ההגדה דכתיב לחם עוני שעונין עליו דברים (ס"ז וסקע"ו).

מ אין לומר ההגדה בהסיבה רק באימה ויראה, ויאמר כל ההגדה [מהא לחמא ואילך שהוא התחלת ההגדה] בלשון שמבינים הנשים והקטנים ויקיים בזה מה שאמר הכתוב והגדת לבנך וגו' או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדר"י כל ההגדה בלשון לעז כדי שיבינו הנשים והקטנים שגם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה כנ"ל סי' תע"ב דין כ"ב, ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השלחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל (ס"ו וסקס"ב ס"ג ס"ד ע"א).

מא כשיאמר הפיסקא והיא שעמדה לאבותינו ולנו עד הקב"ה מצילנו מידם יאחז הכוס בידו ואז יכסה המצות כשאוחז הכוס בידו שלא יראה בושתו כנ"ל סי' רע"א דין י"ג (סקע"ג ע"ח).

מב נוהגין לזרוק מעט מן הכוס באצבע שני' שנקרא אצבע [וי"א בקמיצה] כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן וכן כשמזכיר המכות דצ"ך עד"ש באח"ב בכלל ובפרט הכל ט"ז פעמים כנגד אותיות י"ו משמו של הקב"ה שהכה את פרעה ואם הוא איסטניס ואם יזרוק באצבעו יהי' נמאס בעיניו אח"כ לשתות הנותר מהכוס לא יזרוק באצבעו אלא ישפוך מהכוס (ס"ז וסקע"ד ע"ה ושה"צ).

מג כשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין שתחבב המצוה עליהם ויש להגביה מצה הפרוסה שהיא כלחם עוני וכן כשיגיע למרור זה יגביה המרור אבל כשיגיע לפסח שהיו אבותינו וגו' לא יאחז בידו הבשר שהוא זכר לפסח דהוי כמגביה קדשים בחוץ שנראה מזה שהקדישו לפסח (ס"ז וסקע"ב).

מד כשמגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל כדי לומר שירה על היין וכשאוחז הכוס בידו יכסה הפת כנ"ל דין מ"א (ס"ז וסקע"ז ע"ח).

מה כשיאמר ונאמר לפניו שירה חדשה צ"ל ונאמר בניקוד סגול תחת הנו"ן ותחת האל"ף שהוא לשון עבר דקאי על גאולת מצרים (סקע"א).

מו צריך לומר ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים דהחגיגה נאכלת תחלה וי"א דכשחל פסח במוצ"ש י"ל באותה לילה מן הפסחים ומן הזבחים שאין חגיגת י"ד דוחה שבת ובכנ"י כתב שאין מדקדקין בכך דהא קאי אשנה הבאה ואז לא יהי' במוצ"ש (סקע"ב ושה"צ).

מז אם שכח לומר ההגדה בלילה אין לו תשלומין כלל דכתיב בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך (סק"ד).

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף