שלמי נדרים/נדרים/מז/א
שלמי נדרים 
נדרים מז א
בר"ן ד"ה קונם לבית זה כו' והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין אם מכרן לאחר ה"נ חמור ביתך מבית זה לענין נפילה כו' ואי אמר ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקולא דנפילה והכי איתא בירושלמי ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך [או] משום זה נפל ובני הא לית הוא [וכצ"ל וכן הוא בחידושי הרשב"א וכן העתיק הב"י בסי' רט"ז.] נשמעינא מן הדא. האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני כו' ונפל היורשים חייבים לבנותו בית זה ונפל אין היורשין חייבים לבנותו וכתב הב"י שם תמיהא לי טובא היכי פשיט דנשמעינא לה מן הדא דש"ה דאמר בית זה אבל היכי דאמר ביתך זה אימא דמשום ביתך אתה תופסו וע"ש שמיישב דהאומר תנו בית חתנות לבני ממילא משמע דמבתים דידיה קאמר ולא מבתים דאינשי אחריני וא"כ כשאומר בית זה הוי כאומר בית שלי זה ודמי לאומר לביתך זה שאני נכנס וכי היכי דהתם אתה תופסו משום זה ה"נ אתה תופסו משום זה להקל עכ"ל בקצרה וכ"מ בריטב"א שעם הלכות הרמב"ן ז"ל אלא שחסר שם בדפוס תי' שלי וז"ל ואמרינן נשמיענה מן הדא כו' פי' והיה לו באותה שעה בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו וכיון דכך הרי הוא כאלו אמר בית [שלי או ביתי] זה וקתני שאם נפל אין היורשים חייבים לבנותו דכמותו שהוא עכשיו משמע ולענין נדרים נמי כי אמר ביתי זה או ביתך זה ונפל מותר בו דפנים חדשות יש כאן עכ"ל אלא שעדיין קשה היכי פשיט איסורא מממונא דהא באמת יש לומר דהוי ספק אי תפוס לשון ראשון דביתך או תפוס לשון אחרון דזה קאמר ליה וקיי"ל ספק ממונא לקולא וספק איסורא לחומרא וא"כ מאי פשיט ליה מהא דאין היורשים חייבים לבנותו דהתם להוציא מיד היורשים אזלינן לקולא ומספיקא אין מוציאין מיד היורשים אבל הכא גבי נדרים דהוי ספק איסורא יש לנו להחמיר מספק וסתם נדרים להחמיר וכבר עמד ע"ז בס' ידות נדרים סי' הנ"ל ס"ק יו"ד ותי' ע"פ דברי הריטב"א שהביא הש"ך בח"מ סי' רנ"ג סעי' כ"ט בהג"ה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |