שלמי נדרים/נדרים/מז/ב
שלמי נדרים 
נדרים מז ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א בית מאיר חתם סופר רש"ש שלמי נדרים |
בפי' הרא"ש (ריש ע"ב) קונם לבית זה שאתה נכנס כו' אבל לעיל בפ' אין בין המודר לא מפליג בין היכא דקאמר מודר שדך כו' ומיירי כגון דאמרינן בפרקין לבית זה שאתה נכנס בחיי ובמותי ולהכי פשיטא ליה כו' צ"ל ובפרקין מיירי כגון דאמר לבית זה כו' בחיי ובמותי ולהכי פשיטא ליה כו' וע' במחנה אפרים הל' נדרים סי' ל"א שכתב שדברי הרא"ש שבכאן סותרים למ"ש הוא בעצמו (בדף לד:) גבי ככרי עליך ונתנה לו במתנה שכתב שם דמיירי בדלא אמר ככרי זה דאלו אמר לו ככרי זה אפילו נתנו לאחר אסור וכאן כתב דמיירי דא"ל בחיי ובמותי וגם בס' קרבן נתנאל תמה כמו כן וכתב שע"כ צ"ל דהרא"ש מפרש שהאיבעיא דאבימי הוי סתמא בכל גווני בין באומר בחיי ובמותי בין לא אמר בחיי ובמותי רק קונם לבית זה וע"ז פשיט רבא דעכ"פ בחיי ובמותי מוכח שאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אבל אי לא אמר בחיי ובמותי לא איפשיטא וכיון דמספקא לן עבדינן לחומרא בנדרים דאיסור דאורייתא יעויי"ש:
שם ד"ה דלמא לכתחילה הוא דלא כו' הא דמיבעי לן אם חליפין אסורים היינו אם לכתחילה אסור להחליפן וליהנות מן הדמים כו' עכ"ל במשל"מ פ"ד מהל' אישות תמה ע"ז דהא פשיטא דכל איסורי הנאה אסור להחליפן וליהנות בדמיהן ולא הוי צריך תלמודא ללמוד דין זה מהא דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דהא מדאיצטריך רחמנא למישרי נבלה במכירה ש"מ דבשאר איסורין דאסירי בהנאה אסור לכתחילה. ועוד אי שרי להחליף א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ואמאי תנן שהגוזל פטור מן התשלומין וכבר נתבאר כל זה בדברי התוס' והר"ן עכ"ל וע' בביאורי הגר"א ז"ל בסי' תמ"ג סעי' ג'. והמעיין בחדושי הרשב"א כאן יראה שתמיהת המשל"מ אינו כ"כ תמוה. כי זה לשון הרשב"א על הא דאמרינן לוה ובע"ח באין ונפרעין קשיא לי דהיכי תיסק אדעתין דלוה לכתחילה והלא איסור הנאה לכ"ע אסור להחליפן כו' וכדדייקא ההיא דלא תאכל לא תאכלו דבפ' כ"ש ויש לי לומר דהיינו הא דקאמר ליה רבא דלמא לכתחילה הוא דלא ואע"ג דקאמר ליה בלשון דלמא פעמים שמזכיר התלמוד ענין מוכרח בלשון דלמא כו' יעויי"ש. ע"כ גם הרא"ש יפרש כן:
בהמפרש ד"ה ה"נ מיירי דלכתחלה לא ימכור ואם קידש בדמיהן כו' צ"ל דלכתחלה לא יקדש כן הגיה המשל"מ פ"ה מהל' אישות ד"ה ודע כו' וע' בס' המקנה בק"א סי' כ"ח סעי' ב' דמיקרי דמים לגבי דידיה כיון דבדיעבד מקודשת הוי דמים עי"ש: בר"נ ד"ה המקדש בערלה כו' ואמרינן ה"נ דלכתחילה הוא דלא כו' אבל אם עבר ונהנה דחליפין מותרין צ"ל דחליפי חליפין מותרים כן הגי' הגר"א ז"ל בביאורו לש"ע ע"ש ומ"ש הר"ן ולענין הלכה כו' דכיון דבכה"ג באיסור הנאה דעלמא ל"ל דחילופיהן כגידולין דמי אלא מדרבנן בעלמא כו' כו' אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' נדרים הרי חילופיהן וגידוליהן ספק לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו וחלופיהן עכ"ל לכאורה תמוה מאוד מאי דכלל גידוליהן בספק דהא בגידולין לא איבעי' להו כלל בגמ' ורק בחילופין מספקא ליה וכדמשמע לישנא דגמ' דקאמר או דלמא משום דחלופין כגידולין דמי אלמא דבגידולין פשיטא לו דאסור וכ"כ הרא"ש להדיא בד"ה או דלמא כו' וגדולין פשיטא כיון דיוצא מגוף האיסור אין חילוק בינו לבין חברו אמנם כבר נמצא תמי' זו בהשגות הראב"ד שהשיג על הרמב"ם בזה וכתב דגדולין אינם ספק אלא ודאי אסורין וע' בכ"מ והלחם משנה תירץ דלא אמרינן בגמ' דפשיטא ליה בגידולין אלא בגידולין דאין זרעו כלה דכיון דאין זרעו כלה ה"ל האיסור מעורב ודשיל"מ אפילו באלף לא בטיל אבל היכי דזרעו כלה דל"ש טעמא דהאיסור מעורב בהן אז ודאי שייך הך בעי' בגידולין כמו בחליפין ובאלו הגידולים כתב הרמב"ם ז"ל שהם ספק כמו בחליפין עכ"ל ועל מה שהקשה הראב"ד עוד אמאי הגדולין אסורים כו' הא קיי"ל זה וזה גורם מותר ומה שתירץ הכ"מ דקונמות דמי להקדש דחמיר טובא ואפשר דלא שרינן ביה זוז"ג שדא ביה נרגא הלח"מ דמי מחמרינן בהו יותר מע"א דקי"ל דזוז"ג מותר בע"א. ובגליון הגאון רש"א ביו"ד סי' רט"ז הקשה כן מדעתיה דנפשיה וכתב לתרץ ע"פ מה דאסבר הר"ן בע"ז דההיתר דזה וזה גורם הוא מטעם ביטול והכא ל"ש ביטול כמ"ש הש"ך שם בס"ק ג' מפני שהוא דבר שיש לו מתירין עכ' ותמהני שלא הזכיר זה משמיה דהרב בעל מגדל עוז שכתב כן לתרץ קושית הראב"ד וזה לשונו יש לי לומר דלא עדיף זוז"ג משיעורא דששים ושאר איסורי דרבנן וכי מעיינית בהו שפיר חד טעמא נינהו (כיון בזה למאי דאסבר הר"ן בע"ז) ואפ"ה בדבר שיש לו מתירין לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא אפילו בכ"ש אסור עכ"ל ולכאורה עדיין תיקשי דדבר שיש לו מתירין לא שייך אלא באומר קונם פירות עלי דביד הנודר ליתשיל על נדרו וכיון דמצוה לאתשולי על נדרי' הוי ליה דשיל"מ כדאי' לקמן (דף נט.) אבל במי שאוסר פירותיו על חברו דאין ביד המודר והנאסר לשאול עליו דהא הוא לא נדר איך מיקרי דבר שיש לו מתירין וע' בתשו' הגרע"א בסי' ס"ה בסופו שכבוד בנו הגאון רש"א העיר כגון זה על הש"ך בסי' רט"ז ס"ק ז' שכתב עמ"ש הש"ע וכן אם אמר קונם פירות האלו על פלוני אסור בחלופיהן וגידוליהן שכתב הש"ך בכל אופן שנתבאר כמו שאסר על עצמו וטען הרש"א דזהו נכון באומר קונם פירות אלו עלי דבידו לשאול על נדרו ולהתיר אבל באומר קונם פירות אלו על פלוני דאין ביד פלוני להתיר מהראוי דגם גידולין עצמן יהיו מותרים דעתה אינו דבר שיל"מ יעויי"ש אמנם על הרמב"ם ל"ק דאיהו לשיטתי' דסובר דהמדיר את חברו המדיר לוקה וכמו שהביא הר"ן ז"ל לעיל (דף טו.) וכיון שכן שחל על המדיר האיסור מקרי דשיל"מ משום דמצוה לאתשולי עליה וע' ברמב"ם פ"ד מהל' בכורים הלכה ט"ו הביאו המג"א סי' שי"ח ס"ק ה':
וע' בחק יעקב ס"ס תמ"ג כתב דגן שנתחמץ ועבר עליו הפסח ונזרע דגידוליו מותרים כמו בחליפין דחמץ דאינו תופס דמיו דחליפין כגדולין דמי ואע"ג דגידולי תרומה אסורין משום דלמא משהי לה ואתי לידי תקלה אבל בחמץ שעה"פ דרבנן לא גזרינן כולי האי בדבר שזרעו כלה עכ"ל ובס' מקור חיים השיג עליו וכתב דגידולי איסור הנאה לכ"ע אסור אף למאן דמתיר חליפין דכל דבר שאיסור הנאה גרם לו לבוא לעולם. כמו נטל כרכר וארג בו בגד או אפה פת באיסור הנאה וכן פרה שנתפטמה כל ימי' באיסור הנאה ואף שנתגדלה מהכרשינים הפרה ואין לך דבר שזרעו כלה יותר מזה ומכ"ש שנתגדלה מאיסור הנאה גופי' ומכש"כ באיסור הנאה שאפרן אסור וע"כ לא מסתפקא להו להש"ס רק אם לדמות חליפין לגידולין דחליפין לא גרמו להווית הדבר אבל גידולין שגרמו להווית הדבר לכ"ע אסור כו' עי"ש ולפע"ד דבר חק ליעקב ומשפטיו לישראל צודקים דהא דגן שנתחמץ ונזרע זרעו כלה וכפי שהסביר הר"ן בע"ז שכתבנו למעלה הוי זוז"ג וזוז"ג דמותר הוא מטעם ביטול וחד ענינא הוא עם ביטול וחמץ שעבר עליו הפסח ונתערב בטל הוא לדידן דפסקינן כר' שמעון דסובר דלא אסור אלא משום קנס וכי קניס ר"ש בעיניה אבל בתערובת לא וכדאיתא בפסחים (כט.):
בר"נ ד"ה הריני עליך חרם כו' ובגליל מיירי דסתם חרמים לבדק הבית עכ"ל. ע' ביו"ד רכ"ו ס"א בהג"ה בשנים שהיה להם ביחד מקום בביהכנ"ס [מקום רחב שיש בו דין חלוקה ש"ך ס"ק ואו] ואמר אחד לחברו חלקי יהא לך הקדש כוונתו לאוסרו עליו אבל אם אמר יהא הקדש ולא אמר לך לא כיון אלא שיהא הקדש לעניים ומותר חברו ליהנות ולישב עליו וכתב ע"ז הגר"א ז"ל בביאוריו דסתם הקדש בזה"ז לעניים כו' משא"כ ברישא בודאי דעתו לאסור דאל"כ הא הקדש לעניים מותר ומה הועיל וזה שאמרו במתניתין הריני עליך חרם אסור ולא חלקו בין יהודא לגליל כו' עכ"ל הנך רואה שלהרשב"א שממנו מקור דין זה שאינו מפרש כהר"ן וע' לעיל (דף יו"ד.) חרק חרף כו' הרי אלו כינויים לחרם מפרש שם ג"כ הר"ן דבגליל אפילו סתם אסור וביהודא דוקא במפרש כו' ושם במשנה הנוסחא הישנה האומר לחברו ובדפוסים חדשים הסגירו במוסגר תיבת לחברו אמנם לשיטת הרשב"א הנ"ל יש לקיים הגי' הישנה משום דהמשנה מיירי בכ"מ בין ביהודא בין בגליל ולהכי נקיט שאמר לחברו שאמר ח' לך נכסי ובודאי דעתו לח' בד"הב שאל"כ מה הועיל וכנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |