שלמי נדרים/נדרים/מו/ב
שלמי נדרים 
נדרים מו ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
בר"ן ד"ה אבל יש בו דין חלוקה כו'. וכתב הרשב"א ז"ל דל"מ קודם חלוקה דאסורים אלא אפי' לאחר חלוקה כו' וכ"ת מ"מ הא קיי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן כו' ליתא דאפילו לקחה ממנו אסור כדאמרינן לעיל גבי ככרי עליך כו' עכ"ל. במחנה אפרים (הל' גביית חוב סי' ג') דחה ראיה זו דשאני התם גבי ככרי עליך דאסר עליו הככר אע"פ שאינו נהנה מן המדיר אבל הכא לא אסר עליו החצר אלא הנאתו והשתא שלוקח הימנו אינו נהנה מחברו כלום וכ"ת כיון דהשותפים אסרו זה ע"ז אינם יכולים ליקח זה מזה כלום וכדתנן שאיני נהנה לישראל והם לי יהנה לאומות שאני הכא כיון דמעיקרא של שניהם היה בשוה ל"ש לומר הנאת לוקח או הנאת מוכר כו' יעויי"ש. והרש"ש בהגהותיו תמה מדנפשי' על ראיית הרשב"א וכיון לבעל מחנה־אפרים:
בא"ד. אבל הרמב"ם ז"ל כתב היו שניהם שותפין בחצר אם יש בה דין חלוקה הרי אלו אסורין ליכנס בה עד שיחלוקו כו' אלמא ס"ל ז"ל דלאחר חלוקה שרי ונ"ל בטעמו ז"ל כו' דאנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל א' מהן לאסרה ע"ח בענין שתהא נאסרת עליו לאחר חלוקה כו' עכ"ל בסברה זו יישב הגאון בעל מקור חיים בספרו (סי' תמ"ח ס"ק א') קושיית הגאון בעל שאגת אריה (סי' פ"ט) שהקשה בהא דסנהדרין (דף קיב.) דאמרינן התם עיסה חצי' של עיר הנדחת וחציה של ישראל מותרת דעיסה כמאן דפליגא דמי והקשה דהא קיי"ל דבדאוריית' אין ברירה אבל לפי סברת הר"ן כאן ניחא דשאני התם דאנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל לאסור עליו דמה לי שאסרו בנדר או שאסרו מחמת מעשה שלו משום דבר אחר כיון שהתנה עמו דנגד דבר שנאסר ע"י יהיה כאינו שלו לגמרי וכתב עוד שם דאפילו לדעת הרשב"א דאוסר אחר חלוקה מטעם דאין ברירה מ"מ שם בעיר הנדחת דגמר דינם של הב"ד אוסרתה לב ב"ד מתנה עליהן שלא יהיה אסור רק מה שיבורר שהוא שלו בשעת שריפה ואין דינו של ב"ד על חלק חברו וחולק עוד שזהו דוקא בדבר יבש אבל בדבר לח שהוא מתערב ונבלל א"א להתנות דאפי' אם מתנין כך א"א שלא יהא נבלל ומתערב. ובס' ערוך לנר מהגאון מוהרי"ע עטלינגער על מס' סנהדרין (שם) כתב ליישב קושיית הגאון בעל שאגת אריה הנ"ל ג"כ קרוב לתירוצו של בעל מק"ח ובשינוי קצת וז"ל בקצרה דגבי עיסה דאפשר למיפלגה בלישה אמרינן דהב"ד לא גמרו דין רק על חצי של עיר הנדחת לאחר שתחלק העיסה ותתברר חלקה ולא שייך בזה ברירה דקודם שנחלקה אין כאן איסור כלל וע"ש במ"ש ליישב בזה הא דהוצרך לומר שם בהמה של שותפין עם אנשי עיה"נ דאסורה משום דכמאן דלא פליגא דמי ואמאי לא סגי' בטעמא משום דינקי מהדדי כמו דאמרינן גבי תחומין (ביצה דף לז:) ע"ש באורך ולא היה לפניו ס' מקור חיים הנ"ל דאלו הוי שמיעא ליה היה מזכירו:
שם ד"ה ה"ד דשרי כו'. ור"ת תירץ כו' אבל הכא גבי קונמות כו' ה"מ בקונם כללי כעין הקדש אבל בקונם פרטי כיון דל"ד להקדש אלמוה רבנן לשעבודא דאידך דלא ליפקע כו' בס' מחנה אפרים (הל' גביית חוב סי' ג') כתב וז"ל ונראה דכ"ז אינו אלא לשיטת ר"ת דס"ל דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד אבל לדידן דאית לן דאין קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד נראה דהוי איפכא דבקונם כללי כיון דאין בו קדושת הגוף שהרי יש לו פדיון וכדאי' בפ"ד דנדרים (דף לה) אינו מפקיע מידי שעבוד אלא בקונם פרטי שאין לו פדיון והוי קדושת הגוף וכ"מ ע"פ פרש"י והר"ן והרא"ש בפ' בתרא דנדרים עכ"ל. ולפ"ז אינו מדוקדק כ"כ מ"ש הר"ן בסוף העמוד ואני כבר כתבתי במשנתינו דאפילו קונם פרטי מצי משכיר לאסור עליו דמלשון אפי' משמע ומכ"ש בקונם כללי וז"א וע' בקצות־החושן (סי' קי"ז סק"ה):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |