שלמי נדרים/נדרים/כד/א
שלמי נדרים 
נדרים כד א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' כד גמ' ת"ש האומר לחברו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור א' של חטים כו' ר"מ אומר עד שיתן וחכ"א אף זה יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי טעמא דאמר הריני כו' הא לא"ה נדר הוי מני כו' אלא ש"מ פליגי רבנן עלי' הא דאצטריך לפשוט מדברי חכמים מדיוקא. דיש מאן דפליג על ראב"י ולא פשיט בפשיטות מדר"מ דחזינן בהדי' דפליג וסובר עד שיתן ולא ס"ל דנדרי זירוזין הוי יתכן לפרש ע"פ מ"ש בדבור הקודם. דהא דמספקא להגמ' אף אם פליגי רבנן עלי' אם הלכתא כוותי' דראב"י או לא הוא משום דאע"ג דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דכלל זה אינו אלא במקום דיחיד פליג עלי' אבל אם רבים פליגי עלי' אפשר דלא קיי"ל כוותי'. ובזה מדוייק לשון הגמ' לעיל פליגי רבנן עלי' או לא לכן רצה למיפשט מהך ברייתא דלא לבד ר"מ פליג על ראב"י אלא אפי' החכמים דר"מ פליגי על ראב"י עוד י"ל משום דבת"ש הראשון קונם שאני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור א' של חטים כו' אינו מוזכר שם דר"מ פליג עלי' והוצרך להוכיח מדיוקא טעמא דזהו כבודי כו' נקיט נמי הכי בת"ש השני וע' בר"נ הביא מירושלמי דר"מ דפליג באידך בתרייתא (ובר"ן הגי' שלפנינו באידך ברייתא הוא ט"ס וצ"ל בתרייתא דהא מתניתין היא לקמן ס"פ קונם) דמייתינן בסמוך פליג נמי בהא וע' בתוס' שם ס"פ קונם כתבו דברישא מודה ר"מ דרגילות הוא שיאמר זהו כבודי והיתרא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי וחדוש הוא שזה נגד הירושלמי שהביא הר"ן וע' בטור סי' רל"ב ובב"י שם שגירסת הרא"ש בירושלמי אינו כגי' הר"ן:
שם ת"ש נדרי אונסין הדירו חברו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו הרי אלו נדרי אונסין הא לא"ה נדר הוי מני כו' אלא לאו רבנן הוא ופליגי הגרע"א בחדושי תוספתו על משניות הקשה לפי מ"ש הר"ן לעיל (כג:) שאם היו מוכר ולוקח מעמידין דבריהם שבדוקא נדרו ולא לזרז חייל נדרייהו. א"כ מאי פשיט מהכא נימא דהכא מיירי במעמיד דבריו
שבדוקא נדר ולא לזרז ונשאר בצ"ע גם בס' ידות נדרים ביד שאול עמד ע"ז והוא ז"ל תירץ דהרי בנדרי אונסין בעינן דוקא אונסא דלא שכיח או דשכיח ולא שכיח אבל באונס דשכיח הוי נדר משום דה"ל לאתנויי ולאסיק אדעתי' דאם יארע אונס כזה לא יהיה נדר ולכן מקשה דמ"מ אף באונסא דשכיח דאין להתיר מטעם אונס משום דה"ל לאתנויי מ"מ יש להתיר מטעם נדרי זירוזין היינו אחרי שאירע עכ"פ אונס שוב יש לומר דאדעתא דהכי שיארע אונס אפי' אונס דשכיח לא נדרתי בדוקא אלא לזרז ואף שהוא מעמיד דבריו ואומר שבדוקא נדר ולא לזרז היינו אם לא יהי' שום אונס אז יהי' כוונתו בדוקא אבל אם יארע שום אונס אפי' דשכיחא בודאי לא יהי' כוונתו בדוקא אלא לזרז וע' בס' תפארת ירושלים על משניות מ"ש בזה ובהגהת הרש"ש ובס' קרן אורה כתב שבירושלמי בעי מעיקרא לאוקמי מתניתין דנדרי אונסין כר"מ אבל לחכמים דר"מ אפי' לא חלה נמי שיכול להתיר ולומר כלום אמרת אלא בשביל כבודי זהו כבודי ולבסוף משני דאתיא אפי' כחכמים ומיירי במפרש ואומר מפני כבודי וע"ש באורך מ"ש שם:
בר"נ ד"ה מי סברת דאדרי' מזמנא לזמינא זמינא אדרי' למזמנא כלומר לבקשת המזומן נדר המזמן כו' נדר זה עליך כלומר אסור נכסיך או נכסי על עצמך אם לא תעשה כן ונדר המזמן כו' כו' הא לא"ה נדרא הוי דליכא למימר לזרוזי אכוון שהרי לא הי' צריך לזרז אותו דאדרבה הוא בקש ממנו שיזמיננו עכ"ל. לפי הנוסחא שלפנינו משמע שהמזמן אסר ע"ע נכסיו או נכסי המזומן אם לא יזמיננו וא"כ קשה למה הוצרך הר"ן לפרש בסיום דבריו שהרי לא הי' צריך לזרז אותו כיון שהמזומן בקש מתחלה ממנו שיזמיננו. הא בלא"ה ל"ל לזרוזי מכוון לפי פי' הראשון שפי' הר"ן לעיל בד"ה משום דא"ל לאו כלבא אנא כו' דהיכי שהמזמן אוסר ע"ע נכסי המזומן איכא למימר דדוקא קאמר שאינו רוצה ליהנות ממנו אלא א"כ יקבל ג"כ ממנו הנאה ואינו מחלק לפי פי' זה בין מתנה מרובה למתנה מועטת. וא"כ כיון שמפרש דהמזמן אסר ע"ע נכסי המזומן בהכי הוי סגי למימר דלא הוי נ"ז ובעינן דוקא חלה שפטור מטעם נדרי אונסין ובשיטה מקובצת ראיתי שכתב וז"ל דאדרי' זמינא למזמנא שהמזומן פתח ואמר למזמן הזמינני אצלך והדירני מנכסיך אם לא אוכל אצלך ואין לפרש דאדרי' זמינא למזמנא שהפצירו לידור (פי' שהמזמן ידור) קונם שלא אהנה ממך אם לא תאכל אצלי דל"ל טעמא משום דא"ל מזמנא תיפוק לי' משום דא"ל לאו כלבא אנא עכ"ל לכן כנים אנחנו שכפי הנוסחא שלפנינו בר"ן דמשמע שהמזומן בקש מהמזמן שהמזמן יאסר ע"ע נכסיו או נכסי המזומן יקשה ל"ל טעמא משום דלא הי' צריך לזרז אותו משום דבקש ממנו שיזמיננו תיפוק לי' דלא הוי נדרי זרוזין משום דהדרך הוא להקפיד משום דלאו כלבא אנא וראיתי בהגהות הרש"ש שהגי' שנתחלפו התיבות וכצ"ל לבקשת המזמן נדר המזומן כו' וכן לקמן נדר זה עליך כלומר אסור נכסיך או נכסי ע"ע אם לא תעשה כן ונדר המזומן ע"ש ולפי הגהתו ופירושו שהמזומן נדר צריכים לפרש לשון הגמ' דזמינא אדרי' למזמנא היינו שהמזומן התחיל לבקש ממנו שיזמיננו ואח"כ אמר המזמן למזומן נדר זה עליך נדור שתאכל אצלי ואם לא תאכל תאסור נכסיך עליך או נכסי על עצמך ודוחק גדול הוא לפרש לשון דזמינא אדרי' למזמנא באופן זה דכפי פשוטו של לשון משמע דהמזמן יהי' באיסור נדר ובפי' הרא"ש ד"ה זמינא הוא דאדרי' למזמנא כו' וא"ל המזומן למזמן מודרני מנכסיך אם לא אוכל אצלך כו' צ"ל הדירני מנכסיך וכן הוא בלשון הטור בסי' רל"ב ומשמע שכן היה גירסתו בדברי הרא"ש [וע"ל (ד' כ"א.) בהמפרש ד"ה וחלה הוא המדיר ובמ"ש שם] וגם לפי' הטור והרא"ש צריך לדחוק ולפרש דזמינא אדרי' למזמנא שהוא בקש להמזמן שידירנו מנכסיו אם לא יאכל ממנו בכדי שבזה יהי' לו טעם להתנצל וליפטר מאיש אחר שבקש ג"כ אותו שיסעוד אצלו:
תוס' ד"ה יתר על כן כו' לכן נראה כו' והשתא לא שייך טעמא דלאו כלבא אנא ואשמועינן דאע"ג דפירש לו פת חמה וכוס חמין דמקפיד הוא טפי וסד"א כו' כצ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |