שיטה מקובצת/נדרים/כד/א

שיטה מקובצת נדרים כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קונם שאיני נהנה לך בקונם הנאתי. אם אי אתה (נותן) נוטל לבנך. בחתנו קאמר אורחא דמילתא. שלא על פי חכם. אינו צריך שאלה דדברים שבלב דמוכחי נינהו. יכול הוא שיאמר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי. להראות שאתה מכבדני שהרי לא לריוח נתכוין כיון שלא נתן לו כי אם לבנו. זהו כבודי יותר לשנא מתנות ולפרנס את בני בעצמי. שיט"ה:

הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם וכו'. ככתוב בהר"ן ז"ל. ואין זה כאומר הריני כאילו התקבלתי כההיא דסיפא אלא טפי עדיף דהתם אינו מתקיים לגמרי הנדר על אותו דעת שנדר שהוא נדר על דעת שיתן לו ממש מפני שהיה צריך להרוחה והא לא איצטריך והוא מוחל אותם חביות וחטים שהתנה עליהם כאילו קבלם ומשום הכי פליג בה ר' מאיר. אבל בהא מודה ר' מאיר לפי שעיקר הנדר לא היה מעיקרו אלא על דעת כן ממש שיתכבד זה על ידי מתנתו והרי הוא נתכבד על ידי כך יותר כשרצה ליתן ולא קבל כן נראה לי. אבל בתוס' אמרו דהכא רגילות הוא שיאמר הריני כאילו התקבלתי מפני שזהו כבודי והילכך הויא התרה חשובה ומשום הכי לא פליג בה ר' מאיר. אבל בסיפא שרוצה ליתנו לו בדוקא הוא נודר ואין רגילות לומר הריני כאילו התקבלתי ומשום הכי פליג בה ר' מאיר. ומיהו בירושלמי אמרינן דחלוק היה ר' מאיר ככתוב בהר"ן ז"ל:

ואומר לו הריני כאילו התקבלתי. ומסתברא דדוקא כשהיו הבנים סמוכים וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וכן נמי אם אמרו הבנים הרי אנו כאילו התקבלנו כשסמוכין על שלחן אביהם לא אמרו כלום דאיהו להרווחה דידיה לצורך הבנים איכוין דאכתי אצטריך לה. ועוד נראה דדוקא בקיום מעשה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. ואי קשיא לך אי טעמא דמילתא משום הפוכי מטרתא וכאילו קבל והחזיר אם כן לגבי גיטין נמי אם אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה מחולין ליך דאסיקנא התם דאינו יכול למחול משום דלצערה קא מכוין והא לא ציערה מכל מקום תיפוק ליה שהרי אחר קבלתו יכול הוא להחזירם לה. לא היא דמכל מקום הרי נתכון הוא שתצטער היא בנתינתם. הרשב"א ז"ל:

וחלה הוא המזומן. או שחלה בנו של מזומן. או שעכבו נהר למזומן. פירוש. וז"ל הרי"ץ ז"ל: וחלה הוא המודר או בנו של מודר אף על פי שלא חלה המדיר. נדרי אונסין הוו דאמרינן במקום אונס לא נתכוון (להתיר) להדיר. עד כאן.

ורב אשי השיבו בהא מודה ר' אליעזר בן יעקב דמי סברת דאדריה מזמנא לזמינא. שהמזמן פתח בנדר להדיר המזומן אם לא יאכל אצלו דאז ודאי הוי זרוזין. לא דאדריה זמינא למזמנא. שהמזומן פתח ואמר למזמן הזמינני אצלך והדירני מנכסיך אם לא אוכל אצלך. ואין לפרש דאדריה זמינא למזמינא שהפצירו לידור קונם שלא אהנה ממך אם לא תאכל אצלי דלמה לי טעמא משום דק"ל מזמנה דתיפוק לי משום דאמר ליה לאו כלבא אנא וכו'. שיט"ה. וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל: אלא מתניתין דאדריה זמינא למזמינא. כלומר המזומן בקש מן המזמן שיזמינהו לסעוד עמו אמר ליה לא מזומנת לי פירוש בתמיהה כלומר וכי לא תזמן אותי לאכול עמך ואמר ליה המזמן אין ואדריה המזומן ואמר לו הרי נכסי אסורין עליך אם לא תזמן אותי וחלה הוא או שחלה בנו. הרי אלו נדרי אונסין ולא חל הנדר הא לא חלה נדר הוי דכי האי גונא ודאי לאו לזרוזי עבד אלא נדר גמור הוא. ולא מצי לשנויי דמזמן הוא שאמר לא אהנה משלך אם לא תאכל עמי והוי נדר ממש ומטעם דלאו כלבא אנא דלא שייך למימר הכי אלא היכא דמפציר בו ליקח מתנה מרובה דנראה ודאי שקבל ממנו הנאות הרבה ועל ידי כך הוא רוצה שיקבל חברו גם כן ממנו שלא יהא ככלב שנהנה ואינו מהנה. אבל במזמינו לאכול עמו הנאה מועטת היא ואדם נותנה אפילו למי שלא הקדים לו טובה. עד כאן.

וכתב הרי"ץ ז"ל: ונראין הדברים דלא הוי זירוזין אלא נדר ממש כיון דלא סמך עליו והדירו אחר כן. ועוד דקא בעי מידו ואילו רישא דמתניתין לא בעי מיניה מידי. ומכל מקום אם אירע לו אונס מותר דאדעתא דאונס לא הדירו. והר"ם ז"ל הביאה פרק ח' ואליבא דרבנן. עד כאן.

נדרי זירוזין וכו'. יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב האומר לחברו קונם שאני נהנה לך. פירוש קונם יהא לי מה שאני נהנה משלך אם אי אתה מתארח עמי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס של חמין. פירוש שהיה להם דבר זה אכילת קבע וטיפת צונן שאני טועם לך נקט תלמודא בגמרא באכילת עראי. והלה הקפיד כנגדו. כלומר חבירו הוא מסרב ואומר שלא יתארח עמו ולא יאכל עמו. אף אלו נדרי זירוזין הם. פירוש ולא נאסר המזמין בנכסי המזומן שלא נתכון המזמין לאיסור אלא להפציר ולזרז את חברו שיאכל עמו כדאמרינן בנודרין על מקח וממכר שאין כונתם אלא לזירוז בעלמא ולא לאיסור. ולא הודו לו חכמים. פירוש דסבירא להו דודאי ניחא ליה דליחול נדרא אי לא אכיל בהדיה מטעמא דמפרש בגמרא דאמר ליה מזמין למזומן לאו כלבא אנא דאת קא מהנית לי ואנא לא קא מהנינא לך. ור' אליעזר סבר דלא שייך האי טעמא אלא כשהוא מזמינו למתנה מרובה. הרנב"י ז"ל.

וזה לשון הפירוש: והלה הקפיד כנגדו. ונדר שלא לאכול עמו והכי עיקר דהכי מפרש בברייתא. ואית דמפרשי שלא אבה לשמוע אבל לא נדר. ואית דגרסי והלה הקפיד כנגדו כלומר ששמע לדבריו בשעת הנדר ואחר כך חזר בו. עד כאן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף