שלמי נדרים/נדרים/כד/ב
שלמי נדרים 
נדרים כד ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
בר"ן ד"ה ולענין הלכה כו'. בסוף הדבור ואי הכי היכי פסקינן כראב"י אפי' מה דאמר בבתרייתא (צ"ל בברייתא וכן בכמה מקומות שבדבור זה יש להגי' כן) ה"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא כו'. עכ"ל. בחדושי הגאון רעק"א על המשניות כתב ע"ז ואין דבריו מאירין לי ולדעתי בל אוכל הבין היכן מצינו דפסק כראב"י דברייתא דלמא מימרא דרב הונא דפסק כראב"י קאי אמתניתין. כי המשנה היתה שגורה בפי הכל כמ"ש הר"ן בעצמו מקודם ובאמת בברייתא אין הלכה כמותו ואדרבה בהכי מיושב הסוגיא ביותר דמש"ה פשוט דפליגי רבנן אפי' אקמייתא (דהר"ן נדחק בזו הקושיא דלמא רב הונא קאי אברייתא) דע"כ קאי אמתניתין אבל אברייתא לא מכח סתמא דמתניתין דפ' קונם יין ומוכח שפיר דפליגי רבנן אף בקמייתא כו' ע"ש וע' בס' תפארת ירושלים מה שהשיב ע"ז:
במשנה. נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים. בש"ע סי' רל"ב סעי' ד' כשהעתיק בבא זו השמיט שני תיבות אלו "בדרך הזה" וכתב רק קונם ככר זה אם לא ראיתי כעולי מצרים וכתב שם הט"ז דמוכרח לגרוס בדרך הזה מדפריך בגמ' על קורת בית הבד ולא והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו לי' תליסר ארוותא תיבנא ובלע יתהון ולא פריך על כיוצאי מצרים. דהא אפשר שראה כמותן כדאיתא בא"ח סי' רכ"ד הרואה ששים רבוא מישראל ביחד כו' אלא על כרחך לומר שאמר בדרך הזה ומפורסם הוא שלא היו ס' רבוא באותו הדרך אבל לגירסת הש"ע קשה מהגמ' שזכרנו עכ"ל הט"ז ויש ליישב גירסת הש"ע ע"פ המבואר בירושלמי בכאן דקאמר והא לוליינוס מלכא כד נחית לתמן נחות עמי' מאה ועשרין ריבוון אלא אכן אנן קיימין בראי' אחת וכן יש לפרש כוונת הש"ע שאומר שראה בראי' אחת וע' בס' יד שאול סי' הנ"ל מ"ש בזה בגמ' ודלמא האי גברא קינא דשומשמני (נמלים) חזא ואסיק להון שמא עולי מצרים הא דלא פריך בפשוטו כיון דלא הזכיר בלשונו אנשים כעולי מצרים דלמא כוונתו באמת שראה נמלים כעולי מצרים כתב השיטה מקובצת דאין במשמע לשונו אלא ממין עולי מצרים שהם אנשים. רק דפריך דלמא אסיק להון שמא עולי מצרים היינו שקורא לנמלים עולי מצרים אבל אין לפרש שיאמר בלבי נתכוונתי לנמלים כיון דמשמעות לשונו מה שהוציא בשפתיו הוא לאנשים מה שחשב בלבו לאו כלום הוא דדברים שבלב אינן דברים. וע' ברמב"ם פ"ב מהל' שבועות מי שנשבע שלא אוכל היום ואח"כ אמר בלבי היה שלא אצא היום אינו לוקה ולא אמרינן דברים שבלב אינן דברים שאני התם שאומר בלבי הי' להוציא בשפתי שלא אצא היום ונכשלתי בפי שיצא מפי דבר שלא כרצוני להוציא ונתקל מילולי לומר שלא אוכל היום בכה"ג הוא דנאמן ע"ע וכן הוא מבואר בלשון הרמב"ם שם וז"ל. אני לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וטעה לשוני והוציא אכילה שלא היתה בלבי אינו לוקה ע"כ וע' לקמן (דף כח.) גבי נודרין להרגין כו' דאמר בלבו היום ואע"ג דקיי"ל דברים שבלב אינם דברים. לגבי אונסין שאני דבעינן התם דוקא שיש אונס הא בלא אונס לא יוכל לומר בלבי היה להוציא היום אלא שנכשלתי בלשוני דזה אינו דאדרבה התם במכוון רוצה להוציא בלשונו דבר שיהיה במשמע לעולם בכדי שיפטור מהגזלן ובכוונה מוציא בפיו לשון שיהי' משמעותי' לעולם כדכתב הר"ן שם. וע' במחנה אפרים הלכות נדרים סי' ה' שמדברי הרא"ש לעיל (דף ט"ז.) גבי רב אשי אמר שאוכל דשבועה שאי אוכל קאמר ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא מיקם לישנא הוא דאתקל לי' קמ"ל וכתב שם הרא"ש דהיה לו לומר שאוכל וגמגם בלשונו ואמר שאי אוכל ואי אמר הכי מהימנינן לי' קמ"ל כיון דהוציא בשפתיו ואמר שאי אוכל לא מהימנינן לי' במאי דקאמר בתר הכי. ומדברי הרא"ש הנ"ל משמע שלא כדברי הרמב"ם הנ"ל וע' בתוס' שבועות (דף כ.) ד"ה לישנא אתקיל לי' וע"ע בסוגי' דשבועות (דף כ"ו:) לבטא בשפתים ולא שגמר בלבו כו' ובתוס' שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |