שלום אסתר/אסתר/ח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


שלום אסתר TriangleArrow-Left.png אסתר TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
חכמי צרפת
רלב"ג


אלשיך
בית הלוי
מגילת סתרים
מלבי"ם
מנחת שי
שלום אסתר
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

ב[edit]

בו ביום נתן הטבעת למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן משום ואכלת את שלל אויביך. ואו׳ על בית המן שלא נאמר שהוא כמו בית פרעה בית דוד אלא השליטו על כל אשר בביתו ולהנקם מאשתו ובנותיו כתאותו ולקיים והתנחלתם אותם לעולם בהם תעבודו.

ה[edit]

ותאמר אם על המלך טוב הכתוב מסורס. אם על המלך טוב שימשך למלך תועלת מזה וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו לא מצד יופיי אלא מצד שהדב׳ שאני מבקשת ממך הוא דבר כשר והגון וכבודו והודו אנכי אדרוש מעמו. יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן ואמרה כן להורותנו כי החטא תלוי על צואר המן אשר חשב לעשות ליהודי׳ מה שלא עלה בלב המלך לעשות ועשתה עצמה כמי שלא ידעה כי שניהם שוים לרעה. ואמרה לו אתה אמרת סתם והעם לעשות בו כטוב בעיניך והוא פי׳ וכתב לאבד את כל היהודים. א״כ יכתב לבטל אותה מחשבה אשר חשב והעלים ממך המלך.

ו[edit]

ואמרה כי איככה אוכל למען לא ישיב לה המלך באשר את אשתי אל תיראי אין לך התיחסות עמהם ומה לך אם תתקיים הגזרה. לז״א איככה אוכל להתאפ׳ לראות באבדן מולדתי כיון שיצאתי מהם כענין עד עשרה דרי לא תבזה ארמאה באפיה.

ז[edit]

אמר יצחק מה שהזכיר שמו עתה בפי׳ ויאמר המלך אחשורוש הכונה כפי מה שכתבתי במה שאז״ל בתנחומא בפסוק דלעיל ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר כל מקום שנ׳ ויאמר ויאמר אינו אלא להדרש ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה אמר לה אם זה הוא מוטב ואם לאו אמרי לי שהוא הוא. רבי אבין אמר עד שלא הכיר בה שהיתה יהודית שדבר עמה ע״י תורגמן כיון דאמרה ליה בת מלכים אנא ומשאול קא אתינא מיד ויאמר לאסתר המלכה עכ״ל. וקשה דנראה זה מערכה על הדרוש לומר שבעבור שאומר ויאמר ויאמר שבתחלה על ידי תורגמן ועכשו מפיו אליה מדבר שנ״ל לומר חילוק זה כיון שבכל הדברות ובכל האמירות או׳ ויאמר לה המלך שמשמע בודאי שהיה מדבר עמה בלי אמצעי. ב׳ למה נדד האחרון מסברת הראשון. עוד מה כונת הא׳ באמרו אם הוא זה מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא. בשלמא אם הוא זה מוטב ניחא אמנם אם אינו הוא למה תאמר שהוא הוא. אכן א״ל כי צדקו גם מתקו דבריהם בראותם שבכל הדברו׳ ובכל הקריאו׳ שדבר המל׳ עם אסתר עד כה לא נזכר שם המלך בפי׳ עד פה ועוד כפל ויאמר ויאמר כי ויאמר ראשון בא בלי גזרה לז״א הראשו׳ כי ויאמ׳ הראשון דבק אל מי הוא זה ולפי זה אפשר שאמר לה באשר אני המלך אחשורוש שמי לא יירא ויפחד ממני ויש לאל ידי לנקום נקמתך לכן אל חכחדי ממני אם זה שאמרת שמכר אתכם אם הוא זה אשר לפני מוטב ואני אהרגנו. וחזר ואמר ויאמר לאסתר דבק אל גזרת ואי זה הוא. אמר לה אפילו שאינו זה אמרי לי שזה הוא ואל תחוס עינך עליו כי אני ידעתי את רע מדותיו וממנו ודאי יצאה הפרצ׳ וכל זה דבר המל׳ לנגדו כי עלה עשן באפו מחמת היין וקנא על שקראתו פעמים עמו לבא אל המשתה ועקצתו ונעקץ. א״ל ר׳ אבין למה דחקת עצמך מכח הכפל לומר שאמר לה המלך שאפילו שאין לו מגע יד בדבר שתאמר שהוא הוא. אין טעם הכפל אלא שעד עתה היה מדבר עמה ע״י תורגמן ועתה שהכירה דבר עמה פה אל פה ועל כן בכל הענין העלים הכותב שם המלך לרמוז שהיה מדבר על ידי סרסור אמנם עתה בפעם הזאת שדבר עמה פנים אל פני׳ מרוב אהבתו עמה שהכירה שהיתה בת שאול דבר עמה פעם אחר פעם וע״כ נזכר שמו בפי׳. והוא עד״ש בשם הרי״ט ז״ל בפסו׳ תאו׳ לבו נתת לו במז״ל הב״ה מתאוה לתפילתן של צדיקים שמשתעשע בדברם עמו וכענין את בנך את יחידך אשר אהבת וכו׳ ובודאי שקנתה והרויחה מעלה גדולה שהיה מדבר עמה המל׳ פה אל פה. וכענין ששמעתי מהחכם השלם הר׳ חנניה ן׳ יקר נר״ו בפסו׳ מה אהבתי תורתך. שמעתי ממנו שאמ׳ החכם שיתרון הלומד מן המתפלל הוא כי הלומד המלך דובר עמו והמתפל׳ הוא דובר עם המלך ומבואר הוא כי הקורא בתורה היא מדברת עמו ומדריכתו בדרך ישרה ואומ׳ לו דיני הנהגתו באלהיו אמנם המתפלל הוא שואל מאת המלך שיתן לו צורכי ביתו וכל הצריך לו. ועכ״א מה אהבתי תורתך בעבור שכל היום שאני קורא בה היא מדברת עמי ומדריכתני בדרך ישרה וז״א היא שיחתי. וכן שמעתי על כי עדותיך שיחה לי. אמנם לע״ד יצחק א״ל כפי זה עם מז״ל בפסו׳ נפש עמל עמלה לו נפש עמל לו לא נאמר אלא עמלה לו מלמד שהתורה בעצמה עמלה לו ומבקשת מלפניו ית׳ שיגלה לו סתרי תורה ולז״א דוד מה אהבתי תורתך בעבור שכל היום היא מדברת בעדי ומלצת עלי לזכות ומבקשת מלפניך שתגלה לי סתרי תורה וז״א היא שיחתי. אמנם שמעתי דרך אחר יותר נכון והוא ע״ד שאז״ל בפסוק דדיך ירווך בכל עת למה נמשלה התורה לשדים לומר מה השדים בכל יום ויום שיונק התינוק יערב לו יותר אף התורה כן והוא הפך מש״ה הוקר רגלך מבית רעך והוא המשל הדיוט שאו׳ ויינמי אדיזיאו אי גולירמיאש אה פוליאו לז״א כי היה אוהב התורה בכל עת ובכל רגע אפי׳ שכל היום וכל הלילה יהגה בה וז״א כל היום היא שיחתי. ועל דרך זה שמעתי בשם הרי״ט ז״ל בפסוק ונתתי משכני בתוככם שאומר ה״בה עם שאהיה תמיד מצוי עמכם אשר זה הוא סבת הגעילה לרוב ההתמדה ולרוב היותי דבק עמכם כמשל שאומרים מונגה קונבירשאשייון ראמו די מינושפרישיו עכ״ז ולא תגעל נפשי אתכם מרוב אהבתי אתכם בית ישראל ובזה הותר הקושי׳ שאחר שאמ׳ שיתן משכנו בתוכם פשי׳ שלא יגעל נפשו אותם. אף שאומרי׳ דרך אחרת לתרץ הקושיא והוא על דרך אני לדודי ועלי תשוקתו. כלומר מהראוי הוא שכיון שאני החלק בענין חלקי ה׳ והוא הכל קו היושר הוא שאני אשוב אליו כי כל דבר ישוב אל שרשו החלק אל הכל כענין כשזורקין החיצים והאבנים למעלה אל הארץ ישובו וכנר כשתכבה יעלה לשמים הלהבת באמצעות העשן ועכ״ז ראה גודל כחו ית׳ כי מתנהג עמי בהפך ועלי תשוקתו וז״א ונתתי משכני והוא השראת שכינתי ביניכם כמז״ל נתאוה הב״ה לעשות דירה בתחתונים ולא מפני זה תגעל נפשי אשר בקרבכם לכם ותצא מכם להדבק החלק שהוא הנשמה בכל שהיא שכינתי יען כי יותר טוב עומדת בכם עמלה בתורה ובמצות ואוכלת מפרי ידיה וכמו שמצינו בנפשו של משה שהיתה מתקשה לצאת ושני הדרכים כלם שוים וטובים וכפי דרכו ז״ל יאמר שאפילו הנפש הבהמית לא תגעל אתכם מרוב השתעשעותה בכם. וכמ״ש בספ׳ הזוהר בפסו׳ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים בשרתו שאפילו נפשו הבהמית תתעדן בג״ע וכענין זה כתבתי במ״ש ז״ל לצדיק גמור אין עבירה בא לידו שנא׳ נפש כי תחטא בשגגה. ידוע הוא מ״ש ז״ל בספ׳ הזוהר כי הנשמה הטהורה טרם שיחטא האדם מסלקה הב״ה ממנו וכשהוא חוטא הוא בנפש הבהמית ועכ״א כי לצדיק גמור אין עבירה לא קטנה ולא גדולה בא לידו כי הב״ה בעזרתו כענין צופה רשע לצדיק אמנם מי שאין בו אלא נפש חוטא והוא הרשע שנא׳ נפש שהוא הרשע שיש לו הנפש הבהמית תחלת חטאו הוא בשגגה כמז״ל בפסו׳ הוי מושכי העון בתחלה כחוט של בוביא וכו׳ וז״א כי תחטא בשגגה אמנם אם נעלים הבדל שבין נפש לנשמה יאמר מי שהוא צדיק גמור שבאו לידו פעם ופעמים עבירות ועונות ולא חטא שוב אינו חוטא כמא׳ ז״ל בפסו׳ רגלי חסדיו ישמור לז״א כי כיון שעמד בנסיונו והשיג למדרג׳ היות צדיק גמור שוב אין עבירה לא קטנה ולא גדולה באה לידו ואם תבא לידו איזו עברה קטנה תהיה כשגגה היוצאה מלפני השליט. ובעל המאמ׳ דקדק זה מן הכפל דהיינו תחטא היינו בשגגה אלא שהכונה מי שכלו נפש שכלו נפשיי ולא נטה אל החומר כי אם על צד ההכרח אל יעלה על דעתך שיחטא ואם יחטא חטא קטן כי אין צדיק בארץ וכו׳ יהיה בשוגג.

נחזור לעניננו כי לזה נזכר פה שם המלך אחשורוש בפי׳ שדבר עמה פה אל פה ואמ׳ לה מרוב אהבהו אותה הנה ביתו נתתי לך ואותו תלו וכו׳ עד הנה דברי יצחק. אמנם הם אמרו כי ענה המלך ויאמר לה למה שאמרת כי איככה אוכל אל תפחדי וז״א ויאמר המלך אחשורוש אל תראי מזה כי כל מה שחשב על ראשו נפל את ביתו נתתי לך ואותו תלו על העץ מי ישמע זה שלא יירא ויפחד מלפשוט ידו ביהודים. מה לעשות עוד להם ולא עשיתי.

ח[edit]

מעתה ואתם בעצמכם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשמי וחתמו בטבעתי כי לפי ש כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך אין להשיב ע״כ לא שלח להשיבם אלא גזר שיכתבו אחרות. וז״א ויקראו סופרי המלך.

אפשר שמרדכי לא שלח ספרים להמון העם כאשר שלח המן אבל נתחכם בספרי׳ האלו להניח הראשונות ועכ״ז תהיה תשועה גדולה לישראל. וזה שהמן כתב לכל שרי המדינות שיכריזו בכל מקו׳ אשר ידם מגעת להרוג לכל היהודים ולהמון העם כתב שיקומו על היהודים ויהרגום. ומרדכי כתב ואמר דעו לכם כי בעבור שאמ׳ המן שימשך למלך נזק גדול בהניח אתכם חיים במלכותו ע״כ כתב המלך לאבד לשונאי ישראל ועוד כי לא פירש למלך אי זה עם היה מבקש לאבד ולכן כאשר הוגד למלך שעל היהודים היתה כונתו אמר לו המלך איך עלה בלבו להורגם ולא השגיח שאסתר המלכה היתה מזרע היהודים וגם המלכה תכנס בכלל הדת כי סוף סוף יהודית היתה ואיך יתכן שיגזור המלך עליה ועל מולדתה להורגם. ולכן צוה כי ביום י״ג לחדש אדר שהוא יום המזומן להרוג אותם שכל השרים יעמדו עליהם להצילם.

וי״ל למה לא קבעו פורים ביום י״ג שאז היה עקר הנס וההצלה ויש לו׳ שאנו מחוייבים ללכת בדרכיו ית׳ והנה מצינו כשנטבעו המצריים בקשו מלאכי השרת לו׳ שירה אמר הב״ה מעשי ידי טבועים בים ואתם אומרים שירה הנה שלא יחפוץ ה׳ במפלתם של רשעים ולזה לא קבעו שמחה ביום מפלת האויבים כי אם ביום מנוחת ישראל כי לתכלית זה אנו שמחים.

נחזור למ״ש כי נוסח הכתב אשר שלח מרדכי אל שרי המדינות הנוסח ההוא שלח אל היהודים לפי שיעמדו על נפשם להנצל מאויביהם ולהנקם מהקמים עליהם ומהצרים אותם ולכן לא שלח כתב להמון העם לפי שיהיו בטוחים המון העם והצרים להצר לישרא׳ ולא ידעו כי כלתה אליהם הרעה מאת המלך. ועוד כתב להם בתוך הכתב שהכתב הזה מנגדת לכתב המן באופן האמור מבלי השיב את הספרים הראשונות. כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב. אבל מה שכתב לגדולים היה שיתקיימו ספרי המן שיקומו הצרים לאבד ליהודים ובקומם לפרוץ הארץ יקומו השרים ועבדי המלך ויצילום ויניחו ליהודים לעשות בהם כרצונם באופן שיתקיימו הראשונות והאחרונות. ואז יתנו דת זה גלוי לכל העמים שידעו כי כן צוה המלך שיכתבו לכל השרים שיעזרו ליהודים ובזה אין ספק שינצלו ישראל מצרתם ביום ההוא זהו מה שעולה מגמגומי הפסוקים ומאמרי רז״ל תזל כטל אמרתם לעזרת הדרוש האמור.

אמנם יש מי שאמ׳ כי כתב מרדכי היה אומר המן קשר ומרד במלך שהמלך גזר שהיהודים ינקמו מאויביהם והוא כתב שהאויבים יהרגו ליהודים וע״כ נהרג הוא ובניו וזר הוא.

טו[edit]

ומרדכי יצא וכו׳ בא לספר שהב״ה ישלם לאוהביו גמולם כי בזכות שקרע מרדכי את בגדיו כאשר ידע כל אשר נעשה נתן לו שכרו שהלבישוהו בלבוש מלכות תכלת וחור שהם שני צבעים חלוקים כנראה שהיה לבוש משני בגדים בזכות שקרע מלבושו לשנים. וכנגד מה ששם שק ואפר על ראשו נתן לו הש״ית עטרת זהב גדולה שמונחת במקום שמניחים האפר כענין לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. וכנגד הצעקה גדולה ומרה זכה לתכריך בוץ . כענין ומעטה תהלה תחת רוח נכא׳. וכנגד והעיר שושן נבוכה אמ׳ והעיר שושן צהלה ושמחה . ושאר הכתובים כבר פירשנום.

יז[edit]

ואמר ורבים מעמי הארץ כנגד מ״ש ושק ואפר יוצע לרבים. וענין היהידות היה שהם אמרו בלבבם אם ימיתונו נודה לדתם ונמיר דתינו ובזה נתנצל לכן בעת הישועה כל אותם הרבים שהיה בהם דעות זרות ונפסדות להיות כשאר עמי הארץ עתה היו מתיהדים ומאמינים בה׳ ובתורתו.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.