שלום אסתר/אסתר/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום אסתר אסתר ז

א

ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר י״ל כמה שינויים אשר יש בשתי המשתאות הללו כי אסתר במשתה האחד אמרה יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו וכשזימנה להם למשתה הב׳ אמרה אל המשתה אשר אעשה להם ולא אמר לו כראוי לה לאמר מפני כבוד המלך כמ״ש בתחלה ולא להשוות לרשע המן עם המלך. ועוד כי במשתה האחד אמר ויבא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר ובמשתה הב׳ אמר לשתות עם אסתר המלכה ועוד כי לעיל אמ׳ מהרו את המן והכא אמר ויבהילו. אמנם לפי שבמשתה הראשון המלך היה בכעס עם אסתר על אשר באה בלי רשות לפניו לולי שהק״בה נתנה לחן בעיניו ולכן לא רצתה להשוותם ולומר להם ולבטוח על הנס אף כי על האמת שניהם שוים באבד לישראל כמז״ל משל לבעל התל והחריץ ולזה אמרה בשפה רפה כמו שמורה מלת ותאמר. ואמרה אם על המלך טוב שלא יקנא וימלא חמה במה שאו׳ יבוא המלך והמן היום אל המשתה אף שלא עשיתי ביותר מדאי אלא הצריך לו. ודברה שלא לנכח ולא אמרה לך לפי שיהי׳ המלך נבוך על מי אמרה לו אם לו או להמן כי הכל מובן ממלת לו. אף כי כפי רוע פעולתנו היום לדבר איש את רעהו כן שלא לנכח בלשון כבוד אפשר כי לזה אמרה לו ולא לך וזה ח״ו שזאת היתה כונתה אלא כמ״ש כי לאל אנחנו אומרים אתה לך אלא כמ״ש. אמנם אחרי ראותה שנשאה חן בעיניו כעלות יינו בראשו ואמר לה מה שאלתך וכו׳ ומה בקשתך אז הוסיפה להתחבב עוד בעיניו בלשון פיוסים ותחנונים ואמרה אם מצאתי כלומר ודאי מצאתי כמו ואם מזבח אבנים ואם על המלך טוב וכו׳ שלא יקנא גם בזה שאומר יבא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה בידי לפניה׳ וגם פה לא אמרה לכם אלא דברה שלא לנכח שלא ירגיש שמשוה אותו עמו אלא אמרה להם ובטחה כי מתוך האהבה לא ירגיש שמשוהו וגם מהיותו שכור וגבר היין עליו אף שכונתה היתה לנגדו כמז״ל באיש צר ואויב א״ר אלעזר מלמד שהיתה מחוה כנגד אחשורוש בא מלאך וסטר ידה כלפי המן והמלך קם בחמתו עכ״ל. והכרח שלהם מדאמרה איש כי היה די במה שיאמ׳ צר ואויב מדאמר איש אינו אלא שהיתה מחוה כנגד המלך וכונתה לו׳ שעם היותו איש שר וחשוב היה צר ואויב לישראל אלא שהמלאך הושיט ידה לנגד המן ואמרה המן הרע הזה. ואם נדקדק נמצא ג׳ הכרחיות לרז״ל. א׳ אומרה איש. ב׳ היות מלת איש בשופר מהופך כמורה שהפכו פיה ולשונה וגם ידה לנגד המן ולא לאיש שהוא המלך. ג׳ אומרו הזה כמורה באצבע והוא מיותר כי אין המן אחר בעולם לומר שפרט ואמרה הזה. נמצינו למדין שכונתה לרמוז ששניהם היו באותה עצה אלא שהעקר היה המן וזאת היתה כונתה באומרה לו ו להם שלא לנכח כמ״ש. ולפי שחרה למלך על היותה מזמנת להמן עמו ובא המלך שלא ברצון אל המשתה אלא בעבור למלאת שאלת אסתר ולדעת איך יפול דבר עכ״א ויבא שמורה בע״כ כאז״ל בויבא עמלק אמנם במשתה הב׳ אף שבא בע״כ ג״כ שכן אמר ויבא עכ״ז התחזק והתאפק והושיבה בשולחן שתאכל עמם לדעת מה היתה כונתה במשתאות שעשתה ולזמן להמן עמו ובפרט לדעת זרעה כמז״ל שאמרה לו במשתה הא׳ למחר במשתה הב׳ אגלה לך מאי זה עם אנכי מה שלא גליתי את אזניך מיום שלוקחתי עד עתה ולכן בראשונה אמר מהרו לפי שלא היה בכעס עמו אמנם אחר שראה שזימנה המלכה להמן עמו פעמים וראה בחלומו מפלת המן וירד מעיניו שנאמר מהר קח את וכו׳ ע״כ כתיב ויבהילו וכו׳ זה הנר׳ לע״ד יצחק.

ג

ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך כלומר על השנות דברך אלי עתה כבראשונה ואמרת מה שאלתך וכו׳ ודאי ובאמת שמצאתי חן בעיניו לכן תנתן לי נפשי בשאלתי כשפחה אשר מצאה חן בעיני אדוניה שאינו כל כך שיצילנה מהמבקשים את נפשה ואם על המלך טוב שיראה לו שיגיע לו טוב מדברי בקשתי תנתן לי עמי בבקשה ובתחנונים וינצלו ממות להיותם עמי. וזהו שאמרה עליה תנתן לי נפשי בשאלה אמנם בעם אמרה בבקשה.

ד

כי נמכרנו אני ועמי אמר יצחק אמרה אסתר הבט וראה הרע הגדול הזה כי נמכרנו אני ועמי והלואי ישבע עינו באבדן מולדתי אלא תחלה מכר אותי ואח״כ עמי ז״ט אני ועמי . שמא תא׳ שנתנחם על שמכרנו ושנהיה בחיים ולא כן היה אלא תכלית עצתו היתה שישמידו אותנו כלומר שנהיה גוים משומדים. ואפ״ה לא יחייונו אלא שיהרגונו וז״א להרג . ואח״כ יקחו את ממונינו אשר בזה יפול לשון אבוד וז״א לאבד .

ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו כלו׳ היינו מודי׳ להיות עבדים לעבדים ושפחות לשפחות בתנאי שיחייונו ואם ימכרונו לעבדים ולפחותים ונבזים אל ירע בעינינו תחת אשר אנו חיים והחרשתי אע״פי שאין ראוי שהצר ישוה ויעשה חפצו במה שמזה בא נזק למלך להמית אותי באשר אנכי אשתו ולשעבד אומה א׳ תחת עבדים ונבזים. ואפ״ה כיון שאנחנו בחיים החרשתי א״עפי שאין לצר הצורר תועלת במה שיעשה הנזק הזה למלך. אבל בראותי מחשבתו הרעה להכריתנו מעל פני האדמה ולא שבעה ברעות נפשו על כן שמתי מגמת פני לגלות אליך ולשאול חיינו לבד. או אמרה לו מה יאמרו העולם הביטו וראו רשעת המלך שלא די שהרג לאשתו הא׳ אלא גם הרג לאשתו הב׳ ולכל זרעה וישאר הנזק והדופי ומום כזה למלך. ועכ״ז ראה רעת הצר הצורר הזה שא״עפי שרואה שלא די שאין מגיע תועלת למל׳ אלא נזק אינו חושש על כבודך כי אם להרוות ולמלא׳ תאות לבו.

ואמרה בנזק המלך סתם אפשר כי לפי שידעה שיותר ממה שהיה חפצו של המן לאבד את יש׳ היה חפצו של אחשורש כמז״ל לכן העלימה דבריה וארכבא אתרי רכשי. כענין דניאל שאמר מרי חלמא לערך וכענין יעקב אני בנך בכורך עשו. כן אסתר כונתה היתה לשמים ואמר׳ לא יגיע תועלת למלכו של עולם במה שיהרגו בניו גם לא ירויח הצר הצורר בהלחמו עם בניו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה ועל ראשו וזרעו יחול הנזק כי מלחמה לה׳ בעמלק.

ה

ויאמר המלך אחשורוש לאסתר למה שאמרת תנתן לי נפשי כא׳ הנשים בעלמא אין את בעיני אלא כ אסתר המלכה. א״כ מי ישוה לך ועלה בלבו שאהרוג אותך בעבורו כיון שאת חשובה בעיני כמלכה ועצמי ובשרי את. גם מי נכנס בדמיון עם עמך שאאבד אומה א׳ בעדו ולז״א ואי זה הוא אשר מלאו לבו שאעשה נזק כזה לעצמי ממש ומי הערים לעשות ברשע הדבר הזה.

ו

אמרה לו איש צר ואויב כלו׳ כיון שרואה עצמו במעלת איש שר וחשוב היא שעמדה לו להיות צר לי ולושתי ואויב לעמי. וזהו שאמרה המן הרע הזה כלומר מלומד הוא לעשות כן. מיד והמן נבעת מלפני המלך והמלכה כי זכרה לו עונו ראשון ושני ולז״א המלך והמלכה סתם לרמוז על חטאיו אשר חטא עם המלך פעמים והכל באשתו וזה סרחון ב׳. מיד.

ז

והמלך קם בחמתו כלו׳ היה לו קימה במה שיראו כל העולם שהרג המלך למי שבסבתו הרגו את ושתי ובקש גם עתה להרוג את אסתר. גם ממה שיראו העולם שאינו מקפח שכר שום עושה טוב כי למרדכי בעבור שהצילו מיד בגתן ותרש נתן לו מעלה וגדולה כמו שמוכיחים הכתובים ממנו ישמעו ולמדו השומעים להצילו ממות. א״כ למלך בעצמו היה לו קימה ויהיה לו קימה ונתנצלה אשתו ועִמה עַמה ומתוך היין נהרגה ושתי ומתוך היין נתנצלה אסתר ונהרג המן והקריב את ישראל לאביהם שבשמים ע״י היין כמ״ש לעיל.

אז והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר כלו׳ חשב להנצל בתת התנצלות לאסתר במה שהוא לא ידע כי היא היתה מעדת ישראל ולה נאות להיות מלכה כי אם היה מתגלה לו זה לא היה שם עצמו בענין זה. ואמר לה שתנתן לו נפשו בשאלתו ולא ירע בעינו על היותו הוא עבד היהודים וכל ממונו והונו יתן בעד נפשו.

והודיענו הכתו׳ כי היה לו אחד בפה ואחד בלב כי כל זה לא אמר אלא שראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך כי לאסתר היה לו צד התנצלות באמו׳ שלא היה יודע מאי זה עם היתה ובודאי שאין כונתו שתמות. אמנם בעיני המלך לא היה לו פה להשיב על אשר הרגו את ושתי בעבורו.

ח

ולזה אמר המלך סתם שגם בעיני המלך ה׳ כלתה אליו הרע׳ על אשר החטיא את ישראל במשתה ושתי כמז״ל וגם עתה בקש לאבד את ישראל ואח״כ מה כתיב והמלך והמן ישבו לשתות כן ע״י יין נבער מן העולם. ולז״א המלך מ״מה הק״בה קם בחמה לנגדו בעבור מה שעשה לישראל שהחטיאם בגנת הביתן כנודע מר״זל והמן חשב להנצל באמצעות אסתר כמדובר ולא ראה כי כלתה אליו הרעה מאת ה׳ ומה שחשב על ישרא׳ נגזר עליו וישראל נתנצלו בתשוב׳ גדולה שעשו ובזה נמחל להם בעון שעשו בגנת הביתן שנהנו מסעודת אותו רשע. וז״א והמלך שב ונתנחם מ עון גנת הביתן שחטאו באמצעות היין. וז״ א אל בית משתה היין וחזרה זוהמה ליושנה שכן באה הזוהמה והמות ע״י יין לולי שעמד להם זכות אסתר ומרדכי בני יעקב ויוסף אשר מטתם היתה שלימה והם היו כמוהם שלמים ובזכותם נפל המן בידם. וז״א והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה שהם מגזע זרע רחל שעמלק נופל בידה על כן והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה.

וכן כתבתי בביאורי לשיר השירים אשר קראתיו כתם פז בפסו׳ עיניך ברכות בחשבון רמז אל השכר הנתון מעמו ית׳ ב״בת כמו שהוה בלתי בעל תכלית. ועיניך רמז על ההשגחה וההשפעה כנודע והרמז על ההשגחה שמשגיח הב״ה על יראיו ועבדיו להשפיע עליהם ברכה עד בלי די להיותם מקוים אמונתו וחסדו מאתו ולזה פרט הכתוב על מי משגיח בעדם להשפיעם הלא המה שער בת רבים כלומ׳ הגדולים והאדירים אשר מעולם אנשי ה׳ בני אברהם. ויהיה לפי זה שער מלשון והזקנים אשר בשער ענינו אנשי העצה והמדע לשרת את ה׳ בעבורם ישמיע ה׳ לעולם ולמענם העולם עומד ושב אפו ית׳ ממנו אף אם ימצאון רעים בעולם. וז״א אפך היא ב׳ בת כמגדל הלבנון רמז אל גודל אפו ית׳ וע״כא דוד אל באפך תוכיחני וכו׳ לולי שצופה ומביט הב״ה פני הדולים ומשקים מימי התורה ובזכותם נצולים ומשכך חמתו ממנו ויהיה לפי זה מלת דמשק כמז״ל הוא דמשק אליעזר שהיה דולה ומשקה תורתו של אברהם לאחרים ומבואר הוא. כן הנה בזכות מרדכי ואסתר נצולו ישראל מאותה צרה וז״א על אופן ב׳ על המטה רמז אל הצער כענין ויתחזק ישראל וישב על המטה. וז״א אשר אסתר עליה וכיון שהיא היתה באותה צרה באמצעותה זכו לנס וכו׳. ויאמר המלך מ״מה לפמלייא שלו היעלה על דעת הרשע הזה לשים ריב ביני ובין צאני ומרכבתי עם בני ישראל הטוב בעיניכם מה שהערים לעשות שלא יאנסו את בני למען לא יחטאו באונס ויתמו שונאיהם של ישראל כמז״ל על אין אונס אין אנס כתי׳. ויאמר להם הגם לכבוש את המלכה עמי כלו׳ עלה בדעתו לכבוש ולשלוט עליהם בהחטיאם לי ורצה להנקם מהם על ידי ממש.

או הם דברי המלך אחשורוש ואמר לו היעלה בדעתך לכבוש את כעסי ע״י אסתר המלכה שאתה מתחנן לפניה בהיותי אני הנה בן מות אתה וזה סרחון ג׳. מיד ופני המן חפו היל״ל ולהמן חפו. מדאמ׳ ופני אינו אלא להודיע כי לשרו אשר הוא לו למחסה ולמסתור ולהמן ג״כ כלם חפו וספו תמו כענין ויגרש מפניך אויב למעלה ויאמר השמד למטה וכענין ויפקוד ה׳ וכו׳ זהו הנרצה ליצחק.

אמנם מבארי המגלה אמרו בשם הרמ״ע ז״ל וזה לשונם. הרמ״ע כתב הגם לכבוש אמר המלך לושתי חייבת בדין ואמרת שאין ראוי לעבור על עונה כי חטאה בפומבי כמ״ש לעיל במ״ש לא על המלך לבדו. כלו׳ לא כשהיה המלך לבדו ואין אחר עמו עותה כי אם על כל השרים ובפני כלם ובת מות היא כי פשעה בפרהסיא בך ובשרים. ואמרת שאף אם אני אמחול ואעבור על פשע אמרת שאין ראוי לשרים שימחלו עלבוני ועלבונם. עתה שאין איש עמנו בבית אלא אני והמלכה היעלה רעיונך עליך שתנצחני שאהרגנה מזה אני משיג שאין אתה חפץ בטובתי לכן ופני המן חפו ונכון.

אבל כפי הפשט אולי יאמ׳ כי המלך כאשר אמרה לו אסתר את הדבר הרע הזה תמה מב׳ צדדים. הא׳ בהיותו הוא המלך מי מלאו לבו לעשות כן לשום אדם או אומה שלא ברצוני כי להמן לא נתתי רשות אלא בעם הנמצא בהם הפגם שהוא אמר ישנו עם א׳ מפוזר ומפורד וכו׳ וביהודים אין בהם הפגם והדופי אשר אמ׳ לי. והב׳ גם אם יעלה בלבבי למלאת שאלתו הלא ראה אף ידע כי אסתר היתה מאותו עם. ולכ״א ויאמר המלך שתמה מצדו באומרו מי כדאי להרים ראש במלכותי לפני. ויאמר לאסתר המלכה כלומר מי בטח שיוכל לנצחני לנגוע בך ולא פחד לנפשו כי אסיר את ראשו מעליו. תכף מיד קם המלך בחמה ולא עמד שם גם לא הראה לו פנים אלא פנים זועפים למען לא יענה לו אדוני המלך הלא ידעת כי לא שמתי עצמי בדבר מה כי אם בפיך ובדברך ובלבבך שאמרת שאעשהו וסברת וקבלת להרע להם יותר ממני ומאת ה׳ היה שלא העיז הרשע ואמ׳ כי ממנו יצא הרשע והוא היה עמו בעצתו ומפחדו ואימתו לא שאל נפשו וחייו מאת המלך כי חמת מלך מלאכי מות. וראה כי כלתה אליו וע״כ ויבקש מאסתר שסוף סוף אשה היתה ושמא תתפתה ותתנחם בראותה שנכנע אליה והמלך להיותו שכור וגם בכעס לא הבין כי נפילת המן על המטה הוא להתחנן לה שתצילנו ממות ויאמר הגם וכו׳ ופני המן חפו שלא נתנו לו מקום לענות ולא לראות פני המלך פן ינצל כדרך העולם שהרואה פני המלך לא ימות כי כן הדת ודינא דמלכות׳ דינ׳.

ט

ויאמר חרבונא אליהו ז״ל גם הנה העץ מאי גם אלא אמ׳ לו אדוני המלך הבט אל רוע הלב אשר לרשע הזה כי לא היה כונתו ודעתו למלאת תאותו בהרוג לישראל ולאסתר אלא גם לך. הראיה כי למרדכי אשר הצילך ממות מידי בגתן ותרש בעבור זה בקש להמית לו ולזרעו ולכן עשה בביתו עץ גבוה למען ילעיגו ממנו בניו ובני ביתו וכל העולם. אז עשה המלך כאשר חשב כן יעשה לו והתליה אשר חשב לעשות למרדכי יחול עליו וז״א תלוהו עליו . מיד

י

ויתלו אותו על אשר עשה העץ בביתו בלי רשות המלך בהיות המלך קרוב אליו.

וחמת המלך שככה אולי הוא דבק אל מ״ש אח״כ ביום ההוא נתן וכו׳ כלו׳ אחר ששכך חמתו והיה בדעתו נתן לו ביתו ולא מחמת כעס ואונס כי אם ברצון.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.