מגילת סתרים/אסתר/ח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מגילת סתרים TriangleArrow-Left.png אסתר TriangleArrow-Left.png ח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
חכמי צרפת
רלב"ג


אלשיך
בית הלוי
מגילת סתרים
מלבי"ם
מנחת שי
שלום אסתר
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"


דפים מקושרים

יא[edit]

להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל. גם בכאן יקשה השלשה לשונות. וגם מה זה פתשגן הכתב. ולבא אל הענין נאמר כי אובד נאמר על ב' ענינים. א'. על רשעים גמורים שהן אבודין מעוה"ב כמו שנאמר ובאו האובדים מארץ אשור וכמש"ל בשם המעשה ה' וגם נאמר על עניים שהן מעונים ומסובלים בצער עד שהן כאבודים מעוה"ז כדכתיב תנו שכר לאובד וגו'. והנה המן לא הספיק עצמו בלקיחת ממונם להפקיר שללם של ישראל רק לכלותם או להעביר דתם כי הי' יודע כי כל זמן שישראל קיימין לא יכון הוא ומלכותו ועדיין תקותם קיימת וכוונתו הי' במה שאמר לאבדם היינו לאבד דתם ולזה פי' בפתשגן להשמיד דתם דהיינו להרוג או לאבד דתו וכמש"ל אבל אסתר ומרדכי לא היו יכולין לבקש הריגת כולם. ואמר להשמיד להרוג דהיינו להשמיד הצרים דהיינו העמלקים בהריגה או באיבוד ממונם להכניעם תחתיהם וטפם ונשיהם לבוז להם לעשות בהם כרצונם וגו'. ולזה פי' תיבת לאבדם הנכתב בכתב המלך על היהודים לומר שעי"ז יאבדו דתם מרצונם ע"י שהפקיר להם נשיהם ובנותיהם וממונם של הצרים ושום אדם לא יעמיד בפניהם ויהיו שולטים על כולם כעצת בלעם. ומרדכי ואסתר לא חשו לזה כי ידעו שלא יהיה נפקד מהם איש לרע ח"ו כי כבר פסקה זוהמתן ע"י התשובה הגדולה שעשו וקבלת התורה ברצון וכמש"ל. עוד נראה פי' אחר על הא דהקשו המפרשים בהא דאמר אחשורוש כתבו על היהודים כטוב בעיניכם וגו'. כי כתב אשר נכתב וגו'. דכיון שאין להשיב איך שינה. לכן נראה לפענ"ד דלמעלה בגוף הדת שהי' כתוב להיות עתידים ליום הזה ג"כ היו כתוב להיות היהודים עתידים ליום הזה. רק מאחר שהכתוב שלמעלה בשילוח הספרים שכתב המן לפתשגן כתוב להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וגו'. פתשגן הכתב להינתן דת בכל המדינה גלוי לכל העמים להיות עתידים ליום הזה וגו'. השמיט במגילה תיבת היהודים שבלא"ה נמשך תיבת היהודים הכתוב למעלה גם על כתוב הזה כמ"ש המדקדקים שיש תיבות החסרות במקרא מחמת שהן נסתרות בכח התיבות הקודמות במקרא וזהו שנקרא שמושך עצמו ואחר עמו כמו כי לא לנצח ישכח אביון ותקות ענוים תאבד לעד דהוי כאילו נכתב ותקות ענוים אל תאבד לעד. וכן והנה שאול בא אחר הבקר שפירושו אחר ביאת הבקר ובא לומר כי המן פי' בספרים שהוא להשמיד היהודים לזה שנאמר בגוף הכתב להיות עתידים. והיינו היהודים. והכוונה כי עיקר מחשבת המן הי' שלא ישאר שום יהודי בכל העולם. ותחת מלכות אחשורוש לא הי' רק קכ"ז מדינות. רק היהודים לא הי' רק תחת מלכותו כדכתיב בכל מדינות מלכותך וכמש"ל. והנה המן היה ירא אולי ביום י"ג אדר לא יהיו כולם בביתם שיסעו למלכות אחרת לסחורה או לשאר צורך. וממילא לא יהרגו כולם ולכך לא פרסם מה שיהי' ביום זה בהדת שניתן שיהיה גלוי לכל העמים. רק הכריז בגוף הדת שיהי' גלוי לכל העמים שהיהודים מחויבים להיות כולם עתידים לעמוד ביום ההוא בביתם בלי שום שיור שלא יסע אחד למקום אחר רק שיהיו מוכנים בביתם על יום י"ג אדר וביום הזה יוכרז להם טעם הדבר מה שנגזר עליהם שיהי' עתידים ליום הזה. ובהספרים ששלח המן להשרים פירש להם שהוא כדי להרוג היהודים וליטול ממונם ולאבדם. ומ"מ אף שהדת כתוב בסתם הי' אבל גדול ליהודים שהיו יודעין בעצמן שלא לחנם נצטוו שיהיו כולם בביתם ושלא לטובתם הוא כי היו יודעין משנאת אחשורוש להם. ולזה אמר אחשורוש על שלוח הספרים השניים. שלעקור כתב הדת אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך שיהיו עתידים ליום הזה אי אפשר שאין להשיב רק שתוכלו לכתוב על היהודים כטוב בעיניכם. דהיינו לפרש מה שנגזר בגוף כתב הדת שנחתם בטבעת המלך שיהי' עתידים היהודים ליום הזה שהוא בשביל איזה טובה שצריכין לעשות להם כגון לצוות להם שילכו כולם לא"י לשוב למקומם לבנות בית הבחיר' או שאר איזה טובה שיוטב בעיני מרדכי ואסתר ויען כי הם ידעו כי א"א בנין בית הבחיר' בלתי מחיית זרע עמלק פירשו הם שיהיו היהודים עתידים ליום הזה להינקם מאויביהם דהיינו זרע עמלק שיראו כולם במחיית זרע עמלק כאשר נצטוו:

טו[edit]

והעיר שושן צהלה ושמח'. ראוי לשים לב בהא דאמר ליהודים היתה אורה. א"כ מאן היו בעיר שושן שנאמר עליהם רק צהלה ושמחה. וגם בהא דכתיב ובכל מקום אשר דבר המלך וגו' כתיב שמח' וששון ליהודים משת' ויום טוב כי'. שמפסיק בתיבת יהודים בין שמח' וששון למשתה ויו"ט. והנה מקודם נבאר החילוק שבין שמות המשותפים על לשון שמחה שהן. שמחה. חדוה. ששון. צהלה. עלז. עלץ. גילה. ונרא' ששמח' הוא שמחת הלב והנאת הנפש והשכל. וששון היא משוש האברים כמו שנאמר בתהילים שש אנכי כמוצא שלל רב. חדוה וה לשון שמח' כמו שאמרו חז"ל ויהי הוא לשון צרה והיה לשון שמחה. וכמו שנאמר באבילות אבל יחיד עשי לך. כך בשמחה כשרוצה לומר שמחת יחיד אומר לשון חדוה והוא מורכב משני תיבות כמו חַד וָה. עלז נאמר כשהשמח' רב כ"כ עד שמחמת השמחה אין מקום בלב להחזיקו וכמ"ש הרמב"ם שלפעמים השמחה רבה עד שאין לה מקום בלב כלל עד שנחלש וכמעט פרח רוחו ממנו. ועלץ הוא מלשון אלץ. והוא מלשון דוחק כי אותיות אחה"ע מתחלפין וכן אותיות זסשר"ץ. דיצה הוא מלשון דץ בי' מידי היינו שהאהבה תקוע בלב כ"כ עד שלא יזוז ממנו. גילה הוא שהשמח' מגולה כל כך עד שהכל רואין כגון שמח' בריקודין ומחולות. והנ' בשושן שהי' עיר מלוכ' ומקום מושב המלך והשרים לא היו יכולין לעשות שמח' בריקודין ומחולות בעיני המלך והשרים שלא יגרמו קנא' וכעין שאמר בגיטין בחורבן שהמלך ראה שהרבו שמח' בנרות חזר עליה' לכך לא הי' ניכר בהם רק צהלת פנים ושמחת הלב לכך נאמר צהל' ושמח':

טז[edit]

ליהודים הית' אור' ושמח'. בש"ס אמרו קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני. ודרשו חז"ל יהודי שמרדכי מוכתר בנימוסין היה. והכוונ' שהי' מוכתר במצות. היוצא מזה כי יהודים נקראים מוכתרי' במצות. והנה מרדכי נחשב בש"ס ממ"ח נביאים. וגם מהסנהדרין היה שם כמו שנאמר ורצוי לרוב אחיו ואין השכינה שורה מתוך עצבות. ונסתמו ממנו מעינות החכמה בשעת צרה והגזירה. וכאשר נשלח ישועה מהקב"ה חזרה ההשפעה נביאות למקומה ונפתחו מעינות החכמה ובעוד שלא הי' השכינה שורה הי' חשכת השכל. וכאשר נפתחו האירו מעינות השכל. וע"ז נאמר ליהודים (היינו לאותן שהיו מוכתרים בנימוסן שהם נקראין יהודים כמש"ל) היתה אורה ושמחה אור השכל והנבואה ושמחת הלב. ששון הוא משוש האברים. ויקר. הוא שכולם היו מתכבדים את היהודים והמצות הי' ליקר ואפי' בעיני האומות. דכשהשכינה שורה נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא וגו'. ולפ"ז א"ש. מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים וכו' כלומר לאותן שהיו מוכתרים בנימוסם כמו מרדכי הי' שמחת השם ומשוש האברים בהילול ושבח להקב"ה ולהמון העם הי' משתה ויו"ט ולכך מחלק בתיבת ליהודים בין שמחה וששון למשתה ויו"ט: ובמס' מגילה אמרו חז"ל ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר: אורה זו תורה כו' ושמחה זו יו"ט וששון זו מילה. ויקר זו תפילין. והוא תמוה דאטו לא היו נימולים קודם הנס. וכן קשה על כולם. ועוד כיון שחשב תורה הרי כל המצות בכלל. לכן נראה בכוונתם דהנה בסנהדרן דף כ"ד אמרו במחשכים הושיבני זה למודה של בבל ופי' רש"י שלמודם היו מסופק בידם. לזה אמר שבשעת הנס היה תוקף השפעת הש"י וניתן להם השגה גדולה. והתורה היה אורה שהוא היפך החשך. ואמר ושמחה זו יו"ט. כי בתוקף הגלות נאמר (איכה א׳:ז׳) שחקו על משבתיה ופירש"י שביתות חגה ושבתה ובעת שהאומות שוחקין נאמר גם היא נאנחה. וכמ"ש בפירושי לאיכה ע"ש. משא"כ אחר הנס נאמר ושמחה זו יו"ט. וששון זו מילה. כי בעירובין דף י"ט אמרו שאברהם יושב על פתחו של גהינם ומעלה ישראל מגהינם. וכשנהנו מסעודתו של אחשורוש העמיד להם זונות ונכשלו בעון זה ונעשו כאילו אינם נמולים. ובצרת המן ששבו לאל בכל לבם נתכפר להם עון זה וחזרו להיות נמולים. ולכך אמר וששון זו מילה. ויקר זו תפילין כי בתפילין נאמר (ביחזקאל) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. דכשישראל עושין רצונו של מקום המצות הן לכבוד ולתפארת בין האומות אבל ח"ו כשאין עושין רצונו של מקום המצות הן בזוין כמו שפרשתי בפירושי לאיכה בקרא דכל מכבדיה היזילוה. ולכך אמר שאחר התשובה שעשו ישראל בימי המן נהפכו התפילין להיות ליקר ולתפארת:

יז[edit]

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.