טעמא דקרא/אסתר/ז

טעמא דקרא אסתר ז

ה

מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. שאל ג' דברים, א' מי הוא זה היינו כיון שכבר ידוע שכל מי שנגע ביהודים קבל עונשו כמו שהאריך במדרש שאחשורוש ידע מכל זה וא"כ מי הוא זה שלא מתיירא שיענש מן השמים וכמ"ש במדרש פ"ז שאמרו החכמים לאחשורוש מי הוא זה שרוצה להכשילך בדבר זה כו' ע"ש, ב' ואי זה הוא כלומר מאיזה מקום הוא כי הרי היהודים מפוזרים בכל העולם ובכל מקום יש להם גם אוהבים וידידים ואיך לא נתיירא שינקמו בו, ג' אשר מלאו לבו לעשות כן אכזריות כזו להמית אומה שלמה בלא שום סיבה [ואע"פ שהוא עצמו הסכים לזה עשה עצמו כאילו אינו יודע]. וע"ז ענתה לו איש צר ואויב המן הרע הזה שזה ג' תשובות על ג' השאלות, דמה שהתפלא איך לא נתיירא מדין שמים ע"ז ענתה לו איש צר ואחז"ל (מדרש פנ"א וילקוט) צר לעליונים כלומר שכוונתו דווקא להכעיס להקב"ה כי זרע עמלק הוא מלחמה לה' כמו שאחז"ל, ועל מה שתמה למה לא נתיירא מאוהבי ישראל ע"ז אמרה שהוא אויב היינו שהוא עמלקי שהן אויבי ישראל מדור דור ומחמת שנאתו עשה כן, ומה שהתפלא אשר מלאו לבו לעשות אכזריות ורשע כזה אמרה המן הרע הזה היינו שהוא אוהב את הרע ואת האכזריות וזה כל ההנאה שלו.

מי הוא זה ואי זה הוא. הנה המן הי' יכול להשיב כלום עשיתי דבר שלא מדעתך הלא אתה הסכמת על הכל אלא שמן השמים הי' שהמן נבעת ולא הי' יכול לענות מיד ובינתיים יצא המלך בחמתו אל גנת הביתן והמן לא הי' יכול להספיק להתנצל בפניו ומפני אסתר נתיירא מאד שבפני' לא הי' לו תירוץ למה פיתה את המלך לזה ולכן עמד לבקש מאסתר שתמחול לו, וכשנכנס המלך וראה שנופל על המטה וא"ל הגם לכבוש וגו' הי' יכול להשיב האמת שהוא רק מבקש מאסתר שתמחול לו אלא שהי' מן השמים שמיד שהדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו כמש"כ הא"ע שהעבדים כיסו מיד את פניו כמו שהי' המנהג על מי שהמלך כועס וממילא לא הי' יכול להשיב ולהתנצל ונשארה חמת המלך בוערת עליו להשחית, ולכן מיד שאמר חרבונה גם הנה העץ וגו' לא חקר המלך הרבה וצוה מיד תלוהו עליו.

מי הוא זה ואי זה הוא. הנה המן בודאי לא כיון לאסתר כי לא ידע כלל ולא עלה בדעתו שהיא מישראל ואחשורוש הסכים לו לאבדם וא"כ מה רוצה מהמן. וי"ל דאחשורוש לא אמר את כל כי בודאי יש יוצאין מן הכלל שצריך להחיותם אבל המן הוסיף תיבת כל את כל היהודים וזה שאמרה שעשה כאן רמאות שיהרגו גם אותה כי גם היא נכללת בכל וז"ש כי נמכרנו אני ועמי וכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב.

ו

והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן. ובמגילה ט"ז א' דאזל ואשכח למלאכי השרת דאידמו לי' לגברי וקא עקרי לאילני דבוסתנא וא"ל מאי עובדייכו א"ל דפקדינן המן. נראה דלא הראו לו שקר רק באמת כן הי' שבאותו לילה שלח המן את אנשיו ועקרו עץ מגינת הביתן לתלות את מרדכי עליו כדאי' בהדיא באגדת אסתר (דף כ"ג) קצץ ארז מגינת הביתן שארכו נ' אמה כו' רק הראו לו בגלוי מה שעשו בלילה בסתר.

ט

ויאמר חרבונה. כתיב בה' אבל לעיל בפ"א פסוק י' כתיב חרבונא בא', וי"ל דמבואר באה"ע סי' קכ"ט סל"ד דכל שם שהוא בלה"ק כותבין בה' בסוף וכל שם שהוא בלעז כותבין בא', והנה חרבונה הי' ממונה על חורבונות כמ"ש בתרגום (וצ"ל שם חרבונה אחרבי') וכשמינהו המלך על חורבונות קראו חרבונא בא' כמנהג פרס, וכשזכה להחריב המן וביתו ע"י עצתו נתעלה להקרא בלה"ק וזהו וגם חרבונה זכור לטוב שהזכירו הפסוק לטוב.

גם הנה העץ אשר עשה וגו' עומד בבית המן גבוה חמשים אמה. לכאו' הו"ל לכתוב גם הנה העץ וגו' גבוה חמשים אמה עומד בבית המן, וגם הו"ל למכתב בחצר המן ולא בביתו. וי"ל שרמז בזה מ"ש בילקוט הי' המן מבקש קורה של נ' אמה ולא מצאה אלא בתוך ביתו כו' החריב אכסדרה שלו ונטלה משם, וזהו עומד שהי' עומד בבית המן שביתו גבוה נ' אמה ומשם נטלו ואמר כן להראות גודל שנאתו שהחריב לביתו כדי לתלות למרדכי.

י

ויתלו את המן. נראה שהמן הי' בן צ"ה כשנתלה כמנין המן, תדע שהרי מרדכי מיושבי לשכת הגזית הי' כמ"ש במגילה י"ג ב' ואמרי' בסנהדרין פ"ח ב' דיושבי לשכת הגזית מתחלה ממנים אותו דיין לעירו ואח"כ לב"ד של כ"ג של הר הבית ואח"כ לב"ד שבעזרה ואח"כ ללשכת הגזית וא"כ מרדכי כשגלה הי' לכה"פ בן ט"ו כי פחות מבן י"ג אין ראוי לדון עי' חו"מ סי' ז' ס"ג וכיון שכבר הי' בג' בתי דינים בודאי הי' לכה"פ לערך בן ט"ו בגלות יכני' שגלה אז, ומבואר במגילה י"א ב' דמגלות יכני' עד ב' לאחשורוש הי' ע' שנה א"כ הי' מרדכי אז בן פ"ה ומעשה דהמן הי' בשנת י"ב לאחשורוש א"כ הי' מרדכי אז בן צ"ה [ועוד ראי' שהרי מרדכי לקח את אסתר לו לבת מיד כשנולדה כמ"ש במגילה י"ד א' וא"כ הי' לערך בן ט"ו לכה"פ דשייך לומר לו לבת, ואסתר כשנלקחה לאחשורוש היתה בת ע"ה כמ"ש בב"ר פל"ט י"ג וא"כ הי' מרדכי אז בשנת ז' לאחשורוש בן צ' וא"כ בשנת י"ב הי' בן צ"ה], והמן הי' ג"כ באותו גיל שהרי אמרו באסת"ר פ"י סי' ד' שהמן א"ל למרדכי קום רכוב הדין סוסיא א"ל לית בי כח דאנא סב א"ל המן ולית אנא גבר סב א"ל ולא את הוא דגרמת לנפשך ואי מרדכי הי' זקן ממנו מאי קאמר ולית אנא גבר סב וע"כ שהי' באותו גיל (ועמש"כ לעיל ד"ה ויקח המן את הלבוש, הא').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)