רש"י/אסתר/ז

רש"י ‏ אסתר ז

ג

תנתן לי נפשי. שלא אהרג בשלושה עשר באדר שגזרת גזירת הריגה על עמי ומולדתי:

ועמי. ינתן לי בבקשתי שלא יהרגו, ואם תאמר מה איכפת לך, כי איככה אוכל וראיתי וגו':

ד

כי אין הצר שווה בנזק המלך. איננו חושש בנזק המלך שאילו רדף אח הנאתך היה לו לומר מכור אותם לעבדים ולשפחות וקבל הממון או החיה אותם להיות לך לעבדים הם וזרעם:

ה

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה. כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר ב' פעמים אינו אלא למדרש, ומדרשו של זה: בתחלה היה מדבר עמה על ידי שליח, עכשיו שיודע שהיא ממשפחת מלכים היא, דבר עמה הוא בעצמו:

ז

כי כלתה. נגמרה הרעה והשנאה והנקמה:

ח

והמן נפל. המלאך דחפו:

על המטה אשר אסתר עליה. דרכן היה לישב בסעודה על צדן על גבי המטות, כמו שאמר בראש הספר: מטות זהב וכסף לבני המשתה:

הגם לכבוש. לשון תימה הוא, לכבוש לאנוס בחוזקה, כמו (במדבר לב) ונכבשה הארץ:

ט

גם הנה העץ. גם רעה אחרת עשה, שהכין עץ לתלות אוהבו של מלך שהציל המלך מסם המות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף