חכמי צרפת/אסתר/ז

חכמי צרפת אסתר ז

פרשה ז'

ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני וגו' ותען אסתר המלכה ותאמר תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, אתה אומר אם אשאל עד חצי המלכות שתתן איני שואלת לא חצי המלכות ולא עשירית המלכות ולא אחד ממאה אלא שאלה קטנה אנכי שואלת מאתך שתינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו, כי נמסרנו אני ועמי.

ואלו לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי, שהרי לא קצרה ידך מפדות וכח יש בך להציל אבל אחר ההרג אין מלך בשר ודם שיכול להשיב את הנפש אל ההרוג. כי אין הצר שוה וגו'. בדבר זה שנמכר לעבדים ולשפחות אין הצר שוה להזיק את המלך שכשירגיש המלך ישיב הממכר ועובר, שתיבת כי נותן טעם לדבר. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא ואיזה הוא, אשתי אמר לה לפיכך כתוב בפסוק ויאמר ויאמר שתי פעמים אמירה ראשונה אמר לה מי הוא זה, ואף כשתאמר צריך אני לשאול עליו איזה הוא היכן הוא, אם ישנו בכל מדינות מלכותי יכולני לשלוח אחריו ולקחתי אותו משם ואם אינו במלכותי מה אני יכול לעשות וזה היא אמירה שנייה ששאלה איזה הוא באיזה מקום הוא. ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה, בתשובה אחת השיבה לו על שתי אמירות, על אמירה ראשונה ששאל לה מי הוא זה השיבה אותו המן הרע, ועל אמירה שניי' שאמר לה איזה הוא בקרוב או ברחוק השיבה אותו לא מעבר לים הוא ולא בקצה הארץ הוא אלא המן הרע הזה: [ר' יוס'.]

נבעת, נבהל כמו בעותי אלקי יערכוני: [ר' שמ'.] והמלך קם בחמתו ממשתה היין, לא הספיק לגמור הסעודה מפני חמתו שבערה בו. [ר' יוס'.]

לבקש, רחמים. על נפשו כי כלתה שהרי נגמרה אליו הרעה מאת המלך על אשר קם בחמתו ממשתה היין והמן נופל לבקש רחמים והצלה מאסתר: [ר' שמ']. ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה, עם כעס שהכעסתני באת לכבוש את המלכה עמי בבית. חפו, בושה וכלימה. גם הנה העץ אשר עשה המן, פתר' עוד לבד רעות הללו עשה רעה אחרת שעשה עץ לתלות את מרדכי אשר דבר טוב על המלך.

וחמת המלך שככה, אותה חימה שקם בה ממשתה היין שככה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף