שלום אסתר/אסתר/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום אסתר אסתר א

א

ויהי בימי נודע הוא כי המלך המולך בירושת אביו בודאי כי המדינות הקרובות ייראו ממנו יותר ממה שייראו ויפחדו המדינות הרחוקות אמנם אם לא בא לו המלוכה והממשלה בקנין כי אם בכחו ובגבורתו שהלך אל מדינה א׳ ולכדה ונטה אל מדינה אחרת וכבשה אז ודאי כל המדינות הקרובות והרחוקות יפחדו ממנו כולם כא׳ בשוה ויעשו מאמרו ויקימו דברו תכף ומיד מפני הדר גאונו בקומו לערוץ הארץ. והנה רז״ל אמרו שמלך בזרוע וזה דקדקו באומרו הוא אחשורוש המלך כי מלך עליהם בע״כ ולא בא לו בירושה אלא על צד התוקף וההכרח כענין אומ׳ כשבת המלך וכולי אשר זה היה בשנת שלש למלכו שלא נתיישב בכסא המלוכה עד ג׳ שנים לפי שנצחם בעל כרחם ובדרך זה יבא על נכון או׳ מ הדו ועד כוש כי כמו שהדו וכוש קרובים לו בערך היראה והפחד אשר היו יראים ממנו כן היו יראי׳ ממנו קכ״ז מדינות וזה הוראת היות הנס גדול שגם הרחוקים ממנו יגורו כמפני חרב ויעשו כל מה שיגזור עליהם:

ג

וספר הכתוב כי עשה המלך משתה גדול להודיענו גודל הנס כי כיון שהיו אוכלי לחמו בודאי שלא יקומו עליו כמז״ל בפסוק אמר אויב ארדוף אשיג שבטח לנצחם כיון שהיו עבדיו אוכלי לחמו לא יעיזו פניהם להלחם עמו הראיה כי ישראל היוצאים ממצרים מזויינים יצאו ועכ״ז פחדו בראותם שרדפו אחריהם לפי שהיו אדוניהם ואכלו לחמם ע״כ לא היה להם לב להלחם עמהם אף שהיו באים להורגם וא״כ איפה גם פה לא יקומו השרים לעזרת ישראל להצילם מידו מפני שאכלו לחמו כענין אם רעב שונאך האכילהו לחם כלו׳ האויב והשונא לא יטו אל הבצע כי אם כאשר אין לו למלא בטנו ועל כן כאשר יאכילהו וישקהו לא די שלא יגזלוהו ויהרגהו אלא יאהבהו כענין האמור בפסוק נתת שמחה בלבי מעת שגזרת למעלה שדגנם ותרושם ירבה וזה לסבות רבות. א׳ האמורה כי כאשר ישבעו וילינו לא יטו אחרי הבצע. ב׳ שהם עמלים בדגנם לעצמי ולמחיתי ואני בשלום עמהם מצד היותי קונה מהם את דגנם. הג׳ כי בזה אני מכיר אהבתו ית׳ עמי ולהפך עמהם כי משלם לשונאיו אל פניו להאבידו גם כן הכא בודאי שלא יקשרו עליו מצד אכלם בפיהם כמו שאמרנו:

ד

ואמר ימים רבים וחזר ופרטם שמנים ומאת יום אבל הוא ע״ד רבים קמים עלי רבים בקומה רבים בחכמה. ורצה בזה לשבח גדולת המלך כי עשה המשתה בימי הקיץ שהם ימים גדולים ועכ״ז נמשך שמנים ומאת יום:

ה

ועשה המשתה במקום שמח משמח האוכלים שם. בחצר גנת ביתן המלך אשר בודאי לא ימצא מקום יותר טוב ממנו:

ו

ועתה מבאר גדלו ורוב עשרו. ואמר חור כרפס . והשקות בכלי זהב אשר לגבי העושר כי רב הוא אמר חור כרפס ולגבי המשתה אמ׳ והשקות בכלי זהב. או העושר היה כי במקום אשר עשה המשתה בחצר גנת ביתן שם עשה לנוי וליופי בית דירה מחור כרפס:

ז

והשקות י״ל למה לא הזכיר כלי המאכל כמו שהזכיר כלי השתיה גם י״ל אמאי אינו מוזכר האכילה כמו שמוזכר השתיה וי״ל שלא הזכיר אלא השתיה אשר באמצעו׳ היין נהרגה ושתי ולהוראת הנס נכתב השתיה כי תחת ושתי נכנסה אסתר ומטעם זה נזכרו כלי השתיה שהיו כלי בית המקדש כמז״ל שלקחם נ״נ ועל ראש בת בנו נזרקה חמתו ית׳. או לפי שהשתיה הוא דבר של כבוד אם ישקם בכלים נאים ויפים ע״כ נזכרו מה שאין ראוי שיזכרו כלי המאכל שהוא דבר של גנאי ואינם עשויים לכבוד כי אחרי כלות המאכל נשארים נמאסים וכעורים מה שלא יפול המיאוס בכלי השתיה:

ואמר וכלים מכלים שונים אפשר שהיה השינוי כי תוכיות הכלי והוא מה שבפנים היו משונים משאר כלי המלכים או יאמר שמציאות צורת הכלים הללו ודמותם לא נמצא בעולם ד״מ שהיה הכלי עשוי כדמות נשר וכיוצא:

ולפי שלא תעלה על דעתך כי מאין היות לו יינות משובחים על כן הורה כחו ומעלתו בכליו למען לא יורגש רוע היין בהיותם עסוקים בראותם יופי הכלים ודמותם לז״א ויין מלכות רב כיד המלך כמז״ל:

ח

וא״ת אמת הוא ויציב שהכלים והיין שוים במעלתם אכן לא כל אדם ישתה מאותו יין ובאותם הכלים לז״א והשתיה כדת אין אונס גזר שלא ימתין הקטן לגדול לשתות אם יש לו צמא כי הרשות נתונה לשתות כל א׳ בזמן שירצה ומאי זה יין שתאוה נפשו ובכלי שיחפוץ יושיט ידו ויקחנו וישתה ולא יתבייש כי כן צוה המלך לשרים ולגדולי׳ שימחלו על כבודם לעשות כרצון איש ואיש :

ט

ואת״ל כי לכל זה לא זכו אלא האנשים ולא הנשים לז״א גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים ואמ׳ גם ללמדנו יתרון מעלה משתה הנשי׳ על האנשי׳ בתוספת טובה הן בכלים ויינות וסלתות ושמנים. ולמען לא יתעה התועה לאמר כי מטעם זה נגזר עליה שתמות על עשותה המשתה שלא מדעתו לכן אמר בית המלכות אשר למלך אחשורוש כי במאמרו וברצונו עשתה משתה נשים:

וי״א כי טעם והשקות בכלי זהב כו׳ חור כרפס כו׳ להביא את ושתי כו׳ שרצה להורות להם כי ג׳ דברי׳ אשר מאריכי׳ ימיו של אדם כולן איתנהו ביה. דירה נאה חור כרפס . כלים נאים והשקות בכלי זהב . אשה נאה להביא את ושתי להראות העמים והשרים את יופיה :

י

ביום השביעי י״ל למה לא שלח בעדה כי אם ביום הז׳ אמנם לפי שבשאר הימים לבו בל עמו עד מלאת ימי המשתה כי לא ידע אם יוכל לצאת מידי פיפיות הבריו׳ במאכליו ומשתיו ע״כ כאשר גמר המשתה ביום הז׳ שלא היה לבו טרוד בענין הסעודה איך יצא ויעלה שלח להביא לפניו אל יפת העין:

יא

ותמאן בדברו לאמר אין. לג׳ סבות א׳ שהיתה עם הנשים ואין כבודה לצאת מעמהן. הב׳ שלא היה לה הקדמת ידיעה ב׳ או ג׳ ימים קודם להתקשט עצמה אכן פתאום בעלות יינו שלח להביאה. ג׳ ששלח בעבורה עם הסריסים אשר לו היה נאה ללכת להביאה ולא עם פחותים ונבזים בערכה. ואעפ״י שכונתו לא היה אלא להורות שהיה לו אשה נאה וזה שלימות ומעלת האשה היפה לבא כאשר היא עומדת מבלי קישוט כי משם ידעו ויבינו מה יהיה גודל יופיה כשתתקשט:

יב

ועכ״ז הודיע הכתו׳ גדולת אותו רשע כי לא הרגה מיד ושפך חרון אפו עליה אלא וחמתו בערה בו ובקרבו ולא רצה להמיתה כי אם בדין ולזה ס׳ ל׳ ויאמר המלך לחכמים :

או יאמ׳ עכ״ז שהיו לה טענות חזקות למיאונה עלה עשן באפו על אשר יצא הדבר מפיו שתבא ולא באה ולז״א וחמתו בערה בו בשבילו על שלא באה על פיו כי גלתה דעתה שלא היתה מחשיבו לכלום. ולע״ד יצחק לא נתמלא חימה אלא על אשר אמרה כי הוא יבא לרגלה למענה וז״א בו כי אם אמור תאמר שישלח למענה שרים רבים ונכבדים מאלה לא היה מתכעס ובביאורי לאחשורוש שקראתיו מר דרור הארכתי ע״כ.

יג

אז ויאמר המלך לחכמים במטו מכם כי עם שהשעה והעת והמזל מכריח שתמות עכ״ז עשה תעשו עמי חסד שתניחו המשפט שישפטוהו יודעי דת ודין אתם בעצתכם גוזרני עליכם שתקריבו דינה לפני כל יודעי דת ודין. או יאמר להפך שגזר המלך על ה חכמים יודעי העתים והשעו׳ שהם יראו תחלה אם מיתתה כפי המערכה ואם יראו שאין השעה כנגדה אז יוצג ויעמוד משפטה ודינה לפני יודעי דת ודין. ומלת לפני כמו ותפת לפנים אהיה ונדרשת לפניה ולאחריה.

או אפשר שגזר שלא ידינו דינה על קו הדין ויקוב הדין את ההר אלא גזר עליהם שידינו ויקרבו הדין אל המיצוע כיון שהוא דבר המלך וז״א כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין . והקרב לדין וזה טעם סמיכות והקרב אליו.

או אפשר שהוא נתינת טעם למה לא דן דינה כאשר יראה בעיניו לז״א כי חק ומנהג ונימוס קדום כי דבר המלך לא ידינהו המלך כי אם יודעי דת ודין. או אפשר שאמר המלך לחכמי׳ כי עם שזה דבר הנוגע לו ומי יגע בה ונקה אשר מחק המוסר לו יאתה לדון דינה למען לא יקרה להם נזק כאשר היה כמבואר לפנים עכ״ז אני גוזר ואומר שתעמוד משפטה לפני כל יודעי דת ודין :

יד

והקרב. אמר יצחק מה שלא אמר והקרובים הוא שבא ללמדנו שלא היו שוים כי כל אחד קרוב יותר מחבירו עם המלך ולהם פשר הדין ניתן כי היו קרובים אל המלך וידינו הדין על מתכונתו כתאותו ורצונו של המלך ובסתר ויהיה סוד ביניהם ולא תגלה חרפתה בקהל עכ״ז מרוב כעסו עמה גזר המלך כי לעת כזאת יעברו על כבודם וידון דינה בפני כל יודעי דת ודין בפומבי:

טו

ומאת ה׳ היתה זאת לשאול כדת מה לעשות ולא אמר כדין כי הדין והשכל נותן שאינה בת מות כי היתה בת מלכי׳ ועם הנשים בשולחן ולבא ערומה לפני האנשים כא׳ הנבלות לא יצדק לכן אמר כדת מה לעשות כלו׳ מה הוא הדת והנימוס בדבר המלכים כשקרה דבר כזה ולא יחשיבו את דברו

טז

אז כאשר רא׳ המן דבר המלך נחוץ מהם למען לא יחששו לכבודה אז ענה המן עם היותו קטן שבהם לנגדה טרם שינחם המלך וישוב מדברו ומאמרו בעוד חמתו בקרבו ויען ויאמ׳ ממוכן לא על המלך לבדו עותה כלומר אתה חושב כי להיותנו קרובים אליך נחוס על כבודה לבך לא כן ידמה כי אין גם בשלום עמה שיבקש אהבתה והצלתה כי לא עשתה מעשה שנגע במלך לבדו כי גם על כבוד כולם עותה לז״א ויאמר ממוכן לא על המלך בהיותו הוא והיא לבד בסתר עותה למען תחשוב שאנחנו נסתיר חרפתה כי היא עותה לך בפני כל השרים כן ראוי שתגלה חרפתה בפני כולם כאשר אמרת לפני כל יודעי דת ודין וגם אנחנו נהיה בקטרוג עליה ונחוס על עלבונך ולפי זה מלת לבדו נאה כי היתכן שהמלך מחל על כבודו והוא יבקש וישאל כבוד השרים:

או אפשר לומ׳ עוד לע״ד יצחק כי לפי שממוכן ראה שהמלך מבקש להצילה ממה שאמר כדת מה לעשות במלכה ושתי כלומר ששם לפניהם בחינות רבות להצילה. א׳ היותה מלכה. ב׳ היותה ושתי מזרע מלכים. ג׳ כי אם לא עשתה מאמרו עם היותו מלך הוא על ששלח להביאה ביד הסריסים שאין כבודה לבא עמם. ד׳ כי לא שלחתי למענה עם סריסיה או סריסי אלא ביד הסריסים הנמצאים לפני מסריסי השרים אשר באו עם נשותיהם. תחת ארבע סבות הללו לאו בת עונשי׳ היא. עכ״ז תראו אף תחזו אם יש לה אשם בדבר זה. אז תפס המן בדברו שאמר איך עלתה על לבה והוציאה בפיה שאני אלך להביאה כמו שאמרתי לעיל אצל וחמתו בערה בו על כן קפץ ואמר לא על המלך לבדו טרם שיענו החכמים יודעי העתים או יודעי דת ודין ויאמר לא על המלך לבדו עותה כלומ׳ בקוראך עבד קטן ממזבלי אורות הסוסים כמז״ל. לא בכבודך נגע כי אם על כל השרים איך שמו עליהם למלך למי שהוא עבד ומטעם זה אין ראוי שישים המלך מגמת פניו שום טענה להצילה אף אם השרי׳ יעברו על כבודם וימחלו לך דע לך כי יצא דבר זה שאמרה המלכה על כל הנשים ויבזו את בעליהן לפניה׳ לעיניהם ותאמרנה מה אתם ומה מלככם כי הוא עבד ואתם עבדים לו ומזה לא ימשך תועלת אחר כי אם שיקומו עליך ויהרגוך לכן המת אותה ובזה תנצל ממות.

יז

וז״א כי יצא דבר המלכה כלו׳ יתפרס׳ בעולם ובפרט בפי הנשים דבר שדברה המלכה וקראה לך עבד והיא נעשתה שרה וחשובה וז״א דבר המלכה ולא אמר דבר ושתי כו׳ כי דבר המלכה יבא על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן כי תאמרנה להם המלך אחשורוש עם היותו מלך אמר להביא את ושתי המלכה להתפאר בה ולא באה כלו׳ והיא לא רצתה לבא ולכבדו מטעם שהוא עבד אנחנו איך נכבד אתכם שאתם עבדי העבד:

יח

שמא תאמר שתהיה להן סבלנות לבלתי יצא מפיהן הדבר האמור עד עומדן בבתיהן וארצותיהן לז״א והיום הזה כלו׳ ביום זה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה כלו׳ שקראה לך עבד והיא עלתה למעלה ראש כמלכה בת מלכים וזו החרפ׳ והבזיון אשר שמעו והבינו יאמרו לכל שרי המלך כמ״ש וכדי בזיון זה לעורר עליך מלחמות רבות עד כלותך מהעולם וז״א וקצף :

יט

לכן אם ירצה המלך טובו וחייו ולשמור נפשו אל יחשיבנה כבת מלכים אלא כאחד הנבלות וז״א אם על המלך טוב כלו׳ אם ירצה המלך להיות מלך ולקנות טוב ושלמות זה בקנין צריך ש יצא דבר מלכות מלפניו ואל ידינה כמלכה ויכתב בדתי פרס ומדי כל המעשה אשר עשתה ולא יעבור המלך וימחול על כבודו. אשר לא תבוא ושתי כא׳ הנשים לפני המלך אלא גזור עליה שתבוא עכ״פ לפניך ושם לפניה לעיניה יתן המלך מלכותה לרעותה הטובה ממנה כלו׳ למי שמעלתה ושלימות׳ באה מצדה ולא מצד זרעה ומשפחתה כענין הלצה שאומרי׳ בפסוק הלך ילך ובכה נושא וכו׳ וע״ז ונשמע פתגם כו׳ ואז וכל הנשים יתנו יקר כו׳ :

כא

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים כי ראו שדבריו צודקות ובדעת דבר אז עם היות שממוכן קטן שבשרים ויחיד בפני רבים והיה מהראוי שיחקור וידע המלך מפי חכמיו ויודעיו אם יאמרו כלם כמוהו ויסכימו כעצתו עכ״ז הודיענו הכתוב כי עשה המלך כדבר ממוכן ולא פנה אל השרים האחרים כמדובר זה דעתי יצחק.

אמנם מבארי המגלה אמרו דרך אחר על מה בטח הרשע הזה להשיב אל המלך קודם שיגלו חבריו היותר קרובים אל המלך דעתם בדין זה ואמרו כי אלו הז׳ ראי פני המלך היו יושבים ראשונה במלכות קודם שימלוך עליהם ולכן כיון שמתחלה היו שרים וחשובים ע״כ בטח במלך שלא יקפיד בזה עכ״ל. ואני אומר כי לזה ענה ואמר לו אדוננו המלך אתה אמרת כי בטוב ההתבוננות יתבונן שהמלכה לא מרדה בצד מה יען שלחת למענה ביד הסריסי׳ ולכן שאלת כדת מה לעשות אשיבך ואומר לך כי לא על המלך לבדו עותה כשמיאנה ולא באה כי על השרים עותה על אשר לא עשתה מאמרך כי כבודך כבודם וראוי להם לחוב על כבודך ועל כן קם ואמר דבר זה שם בפני כולם למען לא יבקשו לה זכות מאחריו וז״א ויאמ׳ ממוכן לפני המלך והשרים אשר יספיק במה שיאמר ויאמ׳ ממוכן תמות כי יצא וכו׳ ממה שהאריך הכתו׳ דברי׳ לכאור׳ לבלי צורך אינו אלא להודיענו כי שם פניו הרשע הזה לנגדה ויאמר למלך אתה חושב כי לא עותה וחטאה ושתי אלא לך לבדך לא כן הוא כי במרוד בך מרדה על כל השרים ועל כל העמים וחייבים כלם כא׳ לדרוש כבודו ועלבונו. כי יצא דבר המלכה כו׳ להבזות בעליהן שתאמרנה להם למה לא חששתם בכבוד מלככם ומה היא גדולת מלך זה כי גזר להביא לפניו את ושתי ולא באה ועשתה כרצונה והצליחה והיום הזה בעצמו תאמרנה את דבר המלכה לכל שרי המלך כי אפילו לנשים הגיע עלבון המלך וחששו על כבודו לכן אם על המלך טוב. ע״כ אמנם הם אמרו כפי דרכם כי להיותו שר וחשוב לפני מלך מלך עליהם ע״כ השיב ואמר אתה נתת התנצלות על מיאונה על אשר שלחת בעדה ביד הסריסים והשרים אין ראוי שישגיחו אל זה כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן ולא יאמרו טעם מיאונה על ששלח להביאה ביד הסריסים אלא יאמרו המלך אחשורוש שלח להביאה ולא באה ולא יזכרו סבת עכובה מלבא ואין צריך לומר כי בהאריך הזמן עליה לבעליהן יספרו ויעלימו מעיניהן סבות עכובה אלא והיום הזה כלו׳ בזה היום הן בעודן הנה תאמרנה ולא באה וכו׳.

ובשם הרי״ט ז״ל אומ׳ כי היום בעצמו הוא מה שתאמרנה הלא זכרתם יום פלו׳ שלא החשיבה המלכה למלך וכו׳. או יהיה גזרת כתוב והיום הזה מ״ש בסופו וכדי בזיון שתאמרנה להם כדי לכם הבזיון והחרפה הזאת ששלח וכו׳. אם על המלך טוב כלו׳ שורת הדין נותן להמיתה ככל אשר אמרתי מבלי שנשקיף לשאול עצה ממך אמנם בחק המוסר ויראתך עלינו שאלנו ממך רשות וז״א אם על המלך טוב ויראה בעיניו טוב הדבר אשר אמרתי יצא דבר מלכות מלפניו ולא תקרא עוד מלכה כי אם ושתי כלו׳ כיון שלא באה בכבודה כמלכה לפניו תבא עתה כא׳ מן השוק וז״א ולא יעבור רשעותה ורוע פעולותיה שלא לבא אלא שתבא בבזיון ובקלון ולזה קראה ושתי ולא מלכה. ואחרי היותה לפניך מלכותה כלו׳ שם המלכות אשר היא לא זכתה שתקרא מלכה כמ״ש יתן המלך וישים שם זה לרעותה הטובה ממנה שתהיה טובה מצד ראותה מה שנעש׳ לושתי

או ולא יעבור ישוב אל מ״ש ויכתב בדתי פרס ולא יעבור הכותב כי אם כה יאמר הרגו את ושתי על אשר שלח לה המלך שתבא ולא באה ולא יסיים ויאמר ביד הסריסים אלא סתם ולא באה וז״א ולא יעבור אשר לא תבא. או יאמר אפילו שירבו עליה מתחננים לבקש על נפשה מלפניך אל יכנסו דבריהם באזניך אפי׳ שתבא לפניך ולזה יש ב יעבור אתנח ו אשר לא תבוא הוא ד״א כלו׳ ויכתב רשעתה וענשה ולא יעברו דברי אחור מצד המתחננים. ומ״ש שתבוא לפניך גם עתה שמע בקולי איעצ׳ אשר לא תבוא עוד לפניך אלא ומלכותה יתן המלך לרעות׳ אשר תהיה טובה יותר ממנה ואולי כיון בעצה זו שלא תבוא לפניו לפי שלא יביט אל יופיה ויכמרו רחמיו עליה אלא אמ׳ לו ומלכותה יתן המלך לא׳ מהעומדות לפניה ולמדה ממנה דרכי צרכי המלוכה וז״א הטובה ממנה .

ונשמע פתגם וכו׳ כי רבה היא כי משמש כמו אעפ״י כלו׳ ישמע בכל מלכותו אע״פי שהמלכו׳ גדולה ודחוק הוא כי מלת רבה יחזור אל כוללו׳ ארצות המלכות או יחזור כי רבה היא אל הפתגם כלו׳ ישמע הפתגם בכל המלכות לפי שלא היתה ראויה שתמות ועכ״ז המיתוה לזאת הסבה ישמע הפתגם או כי רבה ישוב לושתי וה״פ ונשמע פתג׳ המלך ומאמרו לא ישוב אחור כי רבה היא המלכה ועכ״ז נהרג׳ בעבו׳ שמרדה ומזה ודאי ימשך כי כל הנשים יתנו יקר לבעליהן כי כאשר תשתרר האשה על בעלה מפני שהיא בת מלכים אף הוא ישיב לה הטובה את מושתי ועל אשר לא שמעה בקול המלך נהרגה:

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים בעבור שהעצה כוללת לכולם וקבל המלך מאמרו אבל לא בסדר שאמר שהוא אמר ומלכותה יתן ואחר שיקח אחרת ונשמע פתגם והמלך עשה להפך כי בתחלה שלח ספרים להיות כל איש שורר בביתו ואחר הדברים האלה גזר שיבקשו לו נערות ולכן אמר כדבר ולא אמר דבר וכו׳:

כב

וישלח ספרים אל כל מדינות המלך ממה שעשתה ושתי ואת אשר נגזר עליה למען יהיה כל איש שורר בביתו אבל לא שכתב שיהיה כל איש שורר בביתו כי אין כבודו זה הכרוז כי מי הוא זה ואי זה הוא אשר אינו שורר בביתו ועם זה למ״ד להיות תשמש במקום בעבור ואו׳ ששלח האגרות ועם זה ימשך שיהיה כל איש שורר כו׳:

ואמר ומדבר כלשון עמו לפי שמנהג בבל והארצות האלה הוא להיות הנשים מכסות בשרן מכף רגל ועד ראש ובארץ כוש והודו נוהגות הנשים ללכת חשופי שת ערות הארצות האמורו׳ ועל כן כיון שושתי היתה מבבל לא רצתה לשנות מנהגה הטוב בעיני אלים ואדם ע״כ גזר שהאשה תנהג כמנהג לשון עמו לכל דבר שיאמ׳ לה בעלה ולא תעשה כלשון עמה ויהיה תבת ומדבר כמו ורעו כבשים כדברם.

ומה ששלח אל כל מדינה ומדינה ככתב׳ לפי שלא ימשך קצת נזק למלך שיצטרכו כולם לדע׳ לשון המלך וילמדו כולם לשונו ויהיו כולם שפה אח׳ ודברים אחדים ועם זה שימשך לו קצת קלון שיאמרו שאין לו שלטון וממשל׳ אלא על לשון א׳ לבד ע״כ כתב אל כל מדינה ומדינ׳ ככתבה למען לא ישנו את לשונם וזה הפי׳ זר בעיני כי אחשורוש מלך בכיפה ומי יאמר לו מה תעשה למען יבוש כמו שאמרו מבארי המגלה.

אמנם לדעתי יצחק יבואר כל הכתוב בדקדוק קטן והוא שהי׳ ל״ל וישלח ספרים אל כל מדינות מלכותו מאי המלך אכן אפשר כי כיון שראה המן שישרו דבריו ומועצותיו כדת נתונות מיד הוא שלח ספרים אל כל מדינות המלך כי בניו היו סופרי המלך וע״כ להודיע גודל בניו שהיו יודעים לכתוב שבעים לשון גזר עליהם שיכתבו אל כל מדינה ומדינה ככתבה. ואל כוללות עם ועם כלשונו ומה שיכתוב בתוכן הוא להיות כל איש שורר בתוך ביתו כי אם אמור יאמר לה שתעמוש ערומה לפניו לא תמאן אמנם בחוץ לא תשמע אליו לצאת כן ערומה. ומדבר כלשון עמו שימשול באשתו שתלמוד לשונו ע״כ:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.