מגילת סתרים/אסתר/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת סתרים אסתר א

א

ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש. כולם הקשו דכ"מ שנאמר ויהי בימי הוא שרוצה לומר על סיפור אחר המעשה הזה היה בימי פלוני ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ אבל בהיות הסיפור מאיש ההוא בעצמו אין שייכות לומר שבימי פ' עשה אותו פ' בעצמו כזה וכזה. ונראה הכוונה כי אמרו בש"ס כ"מ שנאמר ויהי בימי אינו אלא צרה. והנה כ"מ שנאמר ויהי בימי נאמר הצרה תיכף בסמוך כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ולזה נראה שגם כאן סיפר סמוך לויהי בימי מהות הצרה במה שהוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש מחמת שאמרו בש"ס צדקת פזרונו בישראל צדק' עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבת האומות וכו' שעל ידי זה לא ימלא לב המלאכים להכרית הישראל אשר תחת ממשלתו כי יִקָרא מלכותא קטיעא וכיון שאחשורוש מלך מהודו ועד כוש וכל ישראל היו תחת מקומו' ממשלתו ולזה הי' הסיב' שמילא לבו לכלותם ואין לך צרה גדול' מזו:

הוא אחשורוש המולך. תיבת הוא קשה שלא היה לו לומר רק ויהי בימי אחשורוש המולך. והכוונה נראה דויהי בימי אינו אלא צרה ואחשורוש מלך מקודם ע"כ העולם ואח"כ נתקטן ולא מלך רק על קכ"ז מדינות ואמרו חז"ל שנקרא אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו והנה אם היו ישראל ג"כ באותן מדינות שנתקטן מלכותו מהם. אף אם ח"ו היה גזירת המן קיים היה המחנה ההוא לפליטה אך באמת כל ישראל נשארו תחת ממשלתו. וזהו אמרם הוא אחשורוש היינו אותו שהיה נקרא אחשורוש מחמת שהיה בימיו צרה על כל היהודים כשהיה מולך מהודו ועד כוש מחמת שהיה ישראל רשים בימיו אותו שם אחשורוש ראוין לו להיקרא נגד כל ישראל גם בשעה שנתקטן מלכותו על קכ"ז מדינות שלא נחסר מישראל אף א' שלא היה תחת ממשלתו וזה היה הסיבה שעלה במחשבתו לאבדן מחמת שראה שסילק הקב"ה צדקת פזרונו שאמרו חז"ל צדקה עשה הקב"ה כו' וכמש"ל ובאלשיך פי' שאמר הוא אחשורוש לומר אף שאבד קי"ג אפרכות לא נכנע לבו והוא בהוייתו כמקדם בשמחה:

ב

בימים ההם כשבת. צורך הנס של סיפור המשת' ומה שהי' בשושן נרא' שמספר גודל השנא' של אחשורוש ותחבולתיו היה רק לכלותם שהרי בחשבו שכבר כלה הזמן פקידה נתיישבה דעתו כמבואר בש"ס והטעם כי ידע שלא יכון מלכותו בקיום ישראל ורצה לכלות הקדושה מקרב הארץ ולהשרות הטומאה בארץ כדרך שעשו דור הפלגה כמ"ש האלשיך שם וכמו שאבאר וכל מחשבתו היה רק להחטיאם למען יוכל לכלותם כמו שפירשו המפרשים בקרא דוירעו אותנו המצרים שעשו אותנו רעים וחטאים ואח"כ ויענונו וכן עשה אחשורוש משתה והעמיד להם זונות נגד פניהם שיעשו בהם כרצונם ולאשר בשושן היה מרדכי וכל סנהדרין ולזאת שם פניו בשושן מקום הגדולים להחטיאם כי בנפול הראשים יפול העם והכתוב של כשבת הוא סימן תכפיות שתיכף כשבת על כסא מלכותו אשר בשושן עשה משתה לכל שרים של כל מדינה דהיינו כל השרים שהישראל תחת ממשלתם להתייעץ עמם איך לאבדם שממנו יראו וכן יעשו שרי הארצות על ישראל להחטיאם ולאבדם. ולכך נקר' שושן הבירה כי אחשורוש שכל מגמתו הי' להשמיד את ישראל בכדי להאביד ולסלק הקדושה מהארץ ולהשריש הטומאה בארץ כדרך שעשו דור הפלגה שביקשו לבנות עיר ומגדל מטעם שכתב האלשיך כי כמו שיש מקומות מוכנים להשראת קדושה כמו ירושלים ובהמ"ק כן יש מקומות להשראת הטומאה וביקשו דור הפלגה לבנות עיר במקום ירושלים ומגדל במקום בהמ"ק וכן אחשורוש רצה לעקור ישראל וממילא יוחסר מקום השראת קדושה ויהי' לו כח להשרות הטומא' בארץ ומצא מקום להשרא' טומא' שהוא שושן שהיה בו המן שהיה יונק מהס"ס ועשרה בנים שהיו יונקים מעשרה כתרין דמסאבותא. ובהיות שהמקדש קרוי בקדוש' בירה לכך קרוי ג"כ שושן הבירה בטומאה ולזה אמר בימים ההם כלו' בימים ההם שנתקטן מלכותו והיו לו להיו' נעצב והוא אדרבה עשה עשתה גדול מחמת שהיה אצלו ניחוש ולומר שהראו לו מן השמים שנתקטן מלכותו וכל ישראל נשארו תחת ממשלתו ורימזו לו בזה לאבדם ושמח בזה שמחה גדולה. ולזה אף בימים ההם כלומר אף שנתקטן מלכותו אשר מלך מקודם מהודו ועד כוש שהוא מסוף העולם ועד סופו ואח"כ לא מלך רק על קכ"ז מדינות והיה ראוי להיות נעצב עם כל זה כאשר נתיישבה דעתו שחשב בדעתו שלא יהיה שוב שום פקידה על ישראל כמו שאמרו בש"ס שחשב וטעה. וכאשר הוחלט בדעתו להושיב כסאו בשושן להחטיא ישראל ולאבדם עשה משתה גדול ההוא. וסיבת המשתה הגדול יתבאר בכתוב אח"כ:

ג

עשה משתה וגו' ושרי המדינות. ונראה שעשיית המשתה וקרותו לכל שרי המדינות טעמו לאשר שכל מחשבתו היה רק על ישראל להחטיאם ולהרע להם כאשר המשילו לזה חז"ל בש"ס לבעל החל ולבעל החריץ ולכך קרא לכל המדינות לפניו ליעץ עמהם על איבוד ישראל שהן מפוזרין תחת ממשלתו. ולזה עשה משתה על ישראל אח"כ שבעת ימים בעצת כולם להכשילם ביין משתיהו ובזנות כמאמר חז"ל. ושרי המדינות לפניו. מלת לפניו מיותר. ונראה כי הוי"ו של ושרי הוא וי"ו הסבה סבת המשתה שעשה היה בעבור שכל שרי המדינות היה עומדין לפניו בהכנעה רבה והסכימו לעצתו וחשב שבוודאי יקוים מחשבתו באיבוד ישראל:

ד

בהראותו את עושר. תמוה בכאן הרבה. א' מלת בהראותו קשה שהיה לו לכתוב ויראם את עושר כבוד מלכותו. ב' תיבת ימים רבים מיותר. ג' אומרו שמונים ומאת יום מפני מה לא צרפם לחדשים. ולתרץ נראה שהב' של בהראותו הוא ב' זמניית היינו בזמן שהראוהו מן השמים באצטגנינות שהעושר כבוד מלכות ויקר תפארת גדולתו יומשך ימים רבים. וימים שם המושאל על שנים כמבואר בש"ס כמו ימים תהיה גאולתו. וכל שרי המדינות ראו אצטגנינות הזה. ולכך משך זמן המשתה ק"פ יום ורומז באותו הק"פ יום כי המזלות שבחצי הגלגל הנראה לנו על הארץ ידוע לתוכנים שנחלק לק"פ מעלות ובהיות שכל המזלות שבאותן מעלות זרחו למולו בתוקף הזריחה רק לטוב לו ומחמת זה המשיך המשתה שמונים ומאת יום:

ה

ובמלואת הימים האלה וגו' לכל העם. היינו אחר שראה עצמו בתוקף ההצלחה חשב לבצע מעשהו להחטיא את ישראל ולאבדם ואמרו במדרש כי זה היה עיקר כוונתו להאכילם מפת בגו ויין משתיו ולהעמיד זונות נגד פניהם ושיעשו בהם כרצונם. וזהו אמרו לכל העם הנמצאים בשושן ולא אמר לכל העמים הנמצאים והיינו רק לישראל כי ישראל מכונים בשם עם. עם קדוש. וזהו שאמר למגדול ועד קטן ולא מקטן ועד גדול כמו שנאמר גבי דוד אצל המנין בצקלג אלא להורות בא כי עיקר כוונתו היה להחטיא הגדולים שבישראל וממילא הקטן יומשך אחריהם כמו בבנות מואב שהיה עיקב מחשבתם על הגדולים שבהם. וידוע שבכל מקום אשר נאמר מלך סתם מרומז ג"כ על הקב"ה והכוונה שהקב"ה ברחמים הושיב ג"כ כסאו בשושן עשה כן לשמור לכל הצדיקים אשר בתוכה מן החטא:

בחצר גינת ביתן. אלו השלשה מקומות קשה להבין מה צורך הסיפור בהן ובש"ס אמרו הראוי לחצר לחצר וכו' ג"כ קשה. וגם שם ביתן לא מצאנו בכתוב ואין לו פירוש. לכן נראה כי החצר היה לאכילה שהוצרך מקום גדול מאד להושיב שם עם רב כזה ולא היה אפשר לעשות מקום מקורה גדול כזה. גינה לטייל עם זונות מי שירצה. ביתן הן בתים קטנים כמו קיטונות והנו"ן של ביתן הוא להקטין כי ידוע בדקדוק כי אותיות האמנתי"ו הן להקטין. והן מקומות מוצנעים למי שהיה צריך לעשות איזה דבר צנוע כגון תשמיש ושינה ולשכוב עצמו או ליחד עצמו לאיזה דבר תאוה שבוש לעשות בפני רבים. וזהו שאמרו חז"ל הראוי לחצר לחצר היינו מה שראוי לעשות בחצר היה בחצר והראוי לעשות בגינה כגון טיול היה בגינה. (ובזה מיושב קושית התוספות במגילה שם עיין שם) ומה שלא הספיק החצר להדברים שהיו צריכין ולא היה אפשר לעשות בחצר כגון שהיו צריכין לטיול היה לזה גינה ולמה שלא הספיק הגינה כגון שיהיו צריכין לעשות איזה דבר צנוע היה לזה ביתן:

ו

חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן. צורך סיפור הנס זה להורות עוצם מחשבתו היה רק להחטיאם וע"כ עשה מקום ישיבתם מבוץ וארגמן שהוא משעטנז ועשה בגוונים כנגדן שיזון עיניהם בהנאת הגוונים לשכחם מלחשוב ביראת השם וגם כאשר ישאו עיניהם להסתכל בהגוונים שכנגדם יראו ג"כ בפני הזונות:

על גלילי כסף. כסף הוא מלשון תאוה אמר שהִרבָה דברים שגוללין כוסף ותאוה:

ועמודי שש על רצפת. ידוע שאת זה לעומת זה עשה אלקים וכשם שהיו צריכין משכן ואדנים וקלעים ועמודים להמשכת קדושה כן העושין טלמסאות להמשכות הטומאה צריכין דברים הממשיכין הטומא' וכן צריכין לבגדי' צבועים כמבאו' בפרדס ולזה עשה גם הוא רצפת בהט ושש במקו' עמודי' ואדני' וקלעי' להמשכ' הטומא':

ז

והשקות בכלי זהב. עיין במחיר יין שזה כינוי לנשים שנקרא' כלי:

וכלים מכלים שונים. שהחליף להם בכל פעם זונות אחרי' להרבות תאוות המשגל כי בהתחלף גופי הזונות נוסף התאוה:

ח

והשתיה כדת. אמרו חז"ל כדת של תורה. א' שרוצה שחטאם יהיה ברצון ע"כ הניח להם רצון שיכולין לשתות ג"כ על דת של תורה שמי שירצה אכילה ושתייה של כשרו' יוכל לנהוג בכשירות וגם שלא יהיה שכרות בסעודה שיהיה חטאם בדעת ולא מתוך שכרות:

כרצון איש ואיש. אמרו חז"ל כרצון מרדכי והמן. הגם כי המן עדיין לא נתגדל וגם לא שאלו את פי מרדכי רק מרדכי כינוי לצדיקים והמן כינוי לרשעי' ציווה שמי שירצה להיו' צדיק יכול לנהוג בצדקו והרשע כרשעתו כל אחד כרצונו:

ט

גם ושתי המלכה. אמרו בש"ס שניהם לדבר עבירה נתכוונו והיינו שכוונת שניהם להרבות ניאוף ולכך עשתה בית המלכות סמוך למשתה הזכרים שיזונו עיניהם מן הערוה:

י

ביום השביעי. הא שהזכיר שהיו ביום השביעי להודיע חסדי מקום כי אחשורוש עשה משתה שבעה ימים כדי שיחטאו ישר' כל ימות השבוע שלא יהיה להם אף יום אחד שיהיה נקי מחטא וביום השביעי שהיה בשבת כמו שאמרו בש"ס שלא יבצר מהיות חילול שבת במשתה וזה חטא היותר גדול העיר הקב"ה חסדיו והקדים רפואה למכה בהריגת ושתי ביום השביעי ולא זכר להחטיאם ביום ההוא:

כטוב לב המלך ביין אמר למהומן בזתא. על דרך רמז רימז הכתו' גודל חסדי הש"י ורחמיו אשר גמלנו ובעת ובעונה אשר הכעסנו לפניו ונתחייבנו ח"ו כליה רחמינו כרחם אב על בנים והורה לנו הכתוב כי ענין הבאת ושתי ולהציגה ערומה אין זה מדרך הטבע ואפי' שוטה שבשוטים לא יציג את אשתו ערומה לפני כל עולם אשר ישחקו עליו צעירים רק בסיבות שליחות מלאכי חבלה וידוע שיש עשרה כתרא דמסאבותא שלשה עליונות ושבע תחתונות שהמה שלוחים להרע ולזה כל אותן השבעה שחשיב כל שמותן הן שמות התואר ולזה כל השמות מורין על זה כי בזתא חרבונא מלשון ביזה וחורבן. בגתא ואבגתא. הוא מלשון גת שדורך הכל כגת עיין בספר מחיר יין. זתר. מלשון התרי' את הארץ שהולך ומתייר בארץ להעניש החיייבין. וכרכס. שידוע שמדה התחתונה מכונה בשם נקיבה המקבלת השפעה מכולם כן הוא בקדש כי את זה לעומת זה עשה אלקים. ולכך מכונה בשם כר וכסת כמבואר בס' מחיר יין והנה אף שהיו אנשים מ"מ נקראו בשמות התוארים אלו היות שלא עשו והסכימו על עצה נבערה כזו רק מכח הכוחות הטומאה שהיו שורה עליהם וכ"ז היה בחסד הבורא עלינו אשר הקדי' רפואה למכה עד שהסכימו לעצה נבערה הלזו:

יב

ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך. רמז שמיאונה לבא היה ג"כ בדבר המלך הקב"ה והקב"ה הביא הקצף עליה:

יג

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים. אותן שדנין העונש ע"פ העת והעונה ולא ע"פ דין הנמוסי הקבוע:

כי כן דבר המלך. אמר שכן דרך המלך לדין המורדים ע"פ משפט העת והעונה:

לפני כל יודעי דת ודין. אין הכונה שהביא המשפט לפניהם רק הכוונה שהאמירה ליודעי העתים היה לפני היודעים דת ודין ולפני הקרוב אליו שכולם היו עומדים בשעה שהביא משפטה יודעי העתים:

יד

והקרוב. ולא השיב רק ממוכן:

כרשנא. גם הם נאמרו בשמות התואר כמבואר בש"ס לרמז מה שאמרו חז"ל שהיה הכל בעצת הקב"ה כי לא היה אפשר להרים דגל ישראל עד שנעקר ושתי שהיא ממלכות נבוכדנאצר:

והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי לכל שרי המלך. והוא תמוה דלא כתיב מה שאמרו. וגם קשה מה שאמר לא על המלך לבדו עותה ושתי כי גם על כל השרים וזהו מרידה נגד המלך שהחשיב השרים יותר מהמלך ולזה נראה שהראה לו שמלכותו יהי' בטילה מכל וכל כי כשרואין אנשי המדינה שאין פקודת המלך שולט על המלכה ויראו שאין לו עליה תוקף המלוכה ייחסו הכל תוקף המלוכה אל המלכה וממילא כל השרים אשר ע"י נגמר פקודת המלך להעם ג"כ יוקח ממשלת השרים וינתן על נשותיהם השרות באמרם כמנהג בית המלך כן מנהג כל העולם ונשים ימשלו בכל וזה אמרו היום הזה תאמרנה (פי' יהיה אמור כמ"ש האב"ע):

שרות פרס ומדי. כשישמעו העולם את דבר המלכה וכי מושלת במלך לא ישמע בעולם שוב שרי פרס ומדי רק הכל יאמרו שרות פרס ומדי במקום אשר אמרו עד עכשיו שרי פרס ומדי כי הנשים ימשלו והעם לא יצייתו עוד לפקודת השרים רק לפקודת השרות. ועוד יש לפרש מלת תאמרנה היינו שהפקודות והאמירה יהיה רק על השרות ומה ששייר בעיניהם יעשו ויתבטל פקודת המלך והשרים:

יט

יצא דבר מלכות. ידוע מה שכתב האלש"ך והיוסף לקח ושאר המפרשים שמקודם היה דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ואמר ממוכן שמהיום והלאה יצא דבר מלכות מלפניו ועצתו יקום:

ויכתב בדתי פרס ומדי. שדין זה שדבר המלכות יהיה נחתך ע"פ המלך לבד יכתב בדתי פרס ומדי. ולדעתי נראה הכוונה שממוכן אמר שהמלך יגזור אומר שרק דבר המלכות יצא על כל העולם. שלא יהיה שום דין אחר שולט רק הדין מה שהמלך שופט וגוזר. וזה צורך הנס הוא כמו שאבאר בסמוך ועוד שמחמת זה היה יכול המלך לגזור בעצמו דין על המן לתלותו וכן לעשות דין שהיהודים ישלטו ואין מי שמוחה בידו:

אשר לא תבא ושתי. דיבר בלשון נקיה שמשפט שלה הוא שלא תבא עוד לפני המלך ומלכית' יתן לאחר' וממילא מובן שמשפט שלה הי' שתיהרג כדין הדיוט שמורד במלכות.

כ

ונשמע פתגם המלך כי רבה היא. שיהיה נשמע בעולם כי רבה היא פתגם המלך ורק עצתו תקום וממילא גם כל הנשים יתנו יקר לבעליהן בשמעם גזר דין של ושתי. ואמר כן לסלק מהמלך המורא דתאמרנה שרות פרס ומדי.

כא

ויעש המלך כדבר ממוכן. ולא אמר ויעש כן. להורות שעשה ככל דבר ממוכן שהרבה דברים אמר ממוכן שיצא דבר מלכו' מלפניו. ושיכתב בדתי פרס ומדי שהמלך בעצמו יכול לעשות דין ושושתי תיהרג ולהשמיע בכל העולם פתגם המלך כי רבה היא היינו שלא ישמע בעולם רק משפט המלך וכנ"ל:

כב

להיות כל איש שורר בביתו. ענין פקידה זו תמוה מאד. וגם הלשון מדבר כלשון עמו קשה. והש"ס יותר קשה. שאמרו אלמלא אגרות הראשונות לא היה נשאר ח"ו מישראל מאי האי דשדר לן אפי' קרחא בביתא וכו' והוא תמוה. ולכן נראה בכוונת אחשורוש שהיה ירא מחמת הריגת ושתי היקרה מחמת שהיא בת מלכים גדולים ובוודאי יש לה קרובים שרים ומלכים גדולים ואולי הם יקבצו חיל עצום להלחם נגדו לזאת החזיק בעצת ממוכן שלא יהיה בעולם רק דבר מלכות ולזה שלח בכל המדינו' להיות כל איש שורר בביתו ולמעט בא שלא יהיה שום שר או מלך ומושל על אדם אחר רק שיהיה כל איש שורר בביתו ולא בזולת ולא יהיה נשמע בעולם רק פתגם המלך:

ומדבר כלשון עמו. כי דרך כל מלך לכוף כל אנשי מדינתו ללמד עצמם לשונו למען יבינו תיכף הפקודה הנשלח ומחמת כי רצון אחשו' היה להכניע כל השרים והמלכיות גזר שיהיה אדרבה השר נכנע להעם שיהיה מוכרח לדבר בלשון עמו ובעת שיצטרך לאיזה דבר יהיה צריך לקבץ ראשי עמו ולדבר עמם בלשונם ובזה יכנע לב השרים שלא יהיה יכולין לקבץ חיילות ולהלחם נגדו שאף אם איזה מלך הוא קרוב של ושתי העם אינן קרובין לה ולא ישמעו לעצתו מחמת שאין ידו תקיפה עליהם ולזה שפיר אמרו בש"ס אלמלא איגרות הראשונות לא היה שריד וכו' כיון שכל האומות היו שונאי ישראל ועומדין עליהן לכלותן רק שיראין מאימת מלך והמלך גופיה ג"כ אינו יכול להורגם שלא יקראו אותו מלכות קטיעא כמבואר בש"ס ועתה שכל ישראל הופקרו להריגה בימי אחשורוש ונתבזו בעיני המלכים והשרים בוודאי היה מבקשין עלילות על ישראל והיה ממיתין אותן אף קודם הזמן כיון שלא היה יראין מהמלכות שנברא קטילא קטיל רק מחמת ששלח באיגרות הראשונות להיות כל איש שורר בביתו ומיעט מכל השרים הממשלה שלהם שלא יהיה שום אדם מושל על חבירו ולא יהיה לו שום רשות לעשות משפט בלא עצת המלך והיה יריאין לעשות שום משפט על ישראל. וזהו שאמרו מאי האי דשדר לן הלא נטל כל ממשלתינו והשווה אותנו להגדול שבשפלים שהרי אפילו קרחא בביתא וכו' וזהו צורך הנס שהיה יריאין לעשות משפט כל דהוא בישראל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.