חכמי צרפת/אסתר/א
|
אלשיך
|
דברים שמספר למטה הוקרה בימיו
הוא אחשורוש. כשהזכיר שמו מגיד לנו על מה מלך.
המולך מהודו ועד כוש. הודו וכוש מרוחקים זה מזה וביניהם שבע ועשרים ומאה מדינה: [ר' יוס'.] ורבי' יוס'[1] אומר למה מודיע לנו שמלך בשבע ועשרים ומאה מדינה לפי שעתיד לומר בענין וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל שבע ועשרים וגו' וקדם ולימדך שמלך בשבע ועשרים ומאה מדינה.
בימים ההם. זהו ויהי בימי שלמעלה[2] מה שנעשה בימיו.
אשר בשושן הבירה. ראשית ממלכתו ועיר מלוכה היתה לו על כן עשה בה עסקי מלכותו וממשלתו ויסד בה כסא מלכותו: [ר' שמ'.] בשנת שלש למלכו. פתר' כאשר חזקה הממלכה בידו היא שנת שלש למלכו עשה משתה וגו' ששנה ראשונה ושנייה היתה הממלכה רפה ככל מלך ומלך שרפה ורך במלכותו כשמשוח תחילה. [ר' יוס'.]
הפרתמים, שלטונים שלהם היו קורין פרתמים.
בהראותו את עושר וגו'. אלו כלי כסף וכלי זהב כמו שמפרש למטה והשקות בכלי זהב וכלים וגו'.
ואת יקר תפארת גדולתו, כפל מלה: [ר' יוסי.]
שמונים ומאת יום, עשה משתה לחשבון ימים הללו והם שמונים ומאת יום.
ובמלאות כאשר נשתלמו ונתמלאו ימים האלו.
למגדול ועד קטן, לכולם מגדולם ועד קטנם:[ר' שמ'.]
בחצר גינת ביתן, שלשתם דבוקים זה בזה בחצר של גינת המלך ושלך ביתן המלך כי החצר היתה בין הגינה ובין הבית ומנהג המלך הי' לטייל מזה לזה וזהו שנאמר למטה והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן אל בית המן וגו'.
גינת הביתן, גינה של ביתן שיש לך כמה גנות ופרדסין שהן בשדה וגינה זאת היתה בפנים אצל החצר.
ביתן לשון פנים[3] כמו מבית ומחוץ תצפנו, ועל שם שהי' החצר אחורי הבית קרוי ביתן.
בחצר, שם היתה משתה היין שבעת ימים.
חור כרפס ותכלת, יריעות הפרוסות סביב החצר קורטינ"ש היו עשויות ממיני צבעונין הללו. אחוז, מרוקם. בחבלי בוץ, במטווה של פשתן. וארגמן, שש משזר מתרגמ' בוץ שזיר. גלילי, כמו גלילי זהב גולות הכותרות, ענין אופן המה. ועמודי שש, עמודים של אבני שיש, על הגלילים ועל העמודים היו היריעות פרוסות.
מיטות זהב וכסף, שהיו אוכלין בהסיבה על המיטות כמנהג הקדמונים. על רצפת בהט ושש, הרצפה מלמטה תחת כפות רגליהם היתה מאבנים יקרות הללו בהט ושש ושייש.
והשקות בכלי זהב, משרתי הסעודה היו זריזים ומוכנים להשקות בכלי זהב. ואם תאמר בכל סעודה היו שותים בכלי זהב לכך נאמר וכלים מכלים שונים שבכל סעודה היו מביאין להשקותם בכלים משתנים לשבח אשר כמותן לא נראו עוד בסעודה והראשונים מאוצרים באוצרות המלך ובכל סעודה וסעודה האחרונים מוטבים מן הראשונים.
ויין מלכות רב כיד וגו נשתנה סעודה זו לשבח משאר סעודות ששאר סעודות בעל סעודה מביא בתחילה יין בינוני ולקינוח הסעודה מביא יין משובח וכאן יין מלכות רב כל הסעודה לא היו שותים כי אם יין מלכות ולשובע: [ר' יוס'.]
והשתיה כדת אין אונס, טעמו למטה[4] אין מכריח אותם ממצות המלך לשתות שלא כדת לפי שבשאר סעודות מלך עושה סעודה ובמשתה היין מביאין כוס גדול לכל אחד ואחד ומצוים שישתה כל אחד ואחד כל הכוס בפעם אחת באהבת המלך וכאן השתי' כדת אין אונס אין אדם כופהו לשתות שלא במדה.
כי כן יסד המלך וגו', פי' כי יעץ המלך על כל גדולי ביתו על כל שרי הנצבים אצל המלך על הסעודה לשר המשקים ושר האופים ושר הטבחים שלא יכריחו שום אדם לשתות שלא כדת מפני שחיל פרס ומדי והפרתמים ושרי המדינות קרואים שם ואם ישתו שלא במידה ישתכרו[5] ויהרגו זה את זה ותתבלבל הסעודה וכל זמן שהיתה השתי' כדת לא אירע דבר תקלה בסעודה אבל ביום השביעי כטוב לב המלך ביין שתה שלא במידה ואמר בשכרותו להביא את ושתי המלכה להראות יפי' שדבר גנאי הוא אפי' להדיוט להראות יופי אשתו לרבים וכל שכן למלך: [ר' יוס'.]
גם ושתי המלכה וגו' בית המלכות, משתה המלך הי' בחצר ומשתה המלכה בבית המלכות וכן דרך ארץ שלא יהיו ביחד אנשים ונשים.
ביום השביעי, של משתה שהוא יום האחרון. כטוב, כמו שמחים וטובי לב (מ"א). ביין, שהיה שמח ושתוי יין ולא שלח הפרתמים ושרי המדינות להביא המלכה כדי להראות את יופי' כי אם סריסיו ומשרתיו וזהו שנאמר אמר למהומן בזתא חרבונא וגו' שבעת הסריסים וגו' להביא את ושתי המלכה.
כי טובת מראה היא, יפת מראה כמו טוב רואי, ותרא אותו כי טוב הוא: [ר' שמ'.]
ותמאן המלכה ושתי לבא, שגנאי הוא לכל אשה חשובה שתראה יופי' לרבים שכל כבודה בת מלך פנימה: [ר' יוס'.]
בדבר המלך, בשביל דבר המלך. אשר ביד הסריסים, לפי שביד הסריסים: [ר' שמ'.]
ויקצף המלך מאד, והי' לו להאריך בקצפו עד שיפיג יינו מעליו אלא שחמתו בערה בו וחמתו כפפתו ולא הי' יכול להתאפק: [ר' יוס'.]
ויאמר המלך, וישאל המלך את החכמים. יודעי העתים, יודעי בינה לעתים בכל עת ועת שיקרה דבר שצריך עצה ושאלה יודעים ליתן עצה ושאלה מה לעשות: [ר' יוס'.]
כי כן דבר המלך, כי כן מנהגו להועץ עם יועציו וחכמיו: [ר' שמ'.]
והקרוב אליו, שרואים את פניו הם כרשנא שתר וגו'. היושבים ראשונה במלכות, כאשר המלך יושב על כסא מלכותו הללו שבעה שרים יושבים לפניו בשורה ראשונה. כדת מה לעשות, מוסב על ויאמר המלך ששאל אותם כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש אשר שלח אלי' לבא ביד הסריסים ולא באה: [ר' יוס'.]
ויאמר ממוכן, אחד מן השרים אשר למלך. לפני המלך והשרים, אל המלך לא נאמר כי אם לפני המלך שאין דרך ארץ לדבר פה אל פה כי אם אל השרים אשר לפני המלך והמלך משים לבו ומטה אזנו אל דבריו כענין שנאמר (בראשית מא י) פרעה קצף על עבדיו ויתן אותי, קצפת ונתת לא נאמר על כן יבין המבין כי לא דבר אל המלך פה אל פה, וגם מזה תוכל להבין שלא דבר אל המלך פה אל פה שכך אומר לא על המלך לבדו ולא אמר לבדך: [ר' שמ'.]
לא על המלך לבדו עותה ושתי וגו', בנוהג שבעולם מלכה מכעסת את המלך בינו לבינה מאחר שאינה פירצה וחורבה יוצאה ממנה לעולם כדי הוא אותו הקצף שישקיט ואותה החימה שתישכך אבל כאן לא על המלך לבדו עוותה ושתי שביזתה אותו כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך שלא היו במשתה. כי יצא דבר המלכה על כל הנשים, פתר' שהרי מיאון שמיאנה ושתי בדבר המלך שלא באה וביזתה אותו יצא ויגרום על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן של נשים שיהיו מנשאות קל וחומר באמרם המלך אחשורוש צוה להביא את אשתו לפניו ולא באה כל שכן אני מה אני מקיימת דבר בעלי שהוא הדיוט. והיום הזה תאמרנה וגו' שהם כאן מזומנות לסעודה. אשר שמעו את דבר המלכה, שלא עשתה את דבר המלך מהן יצא היום בזיון לכל שרי המלך ומחר יצא על כל הנשים הרחוקות אשר בכל מדינות המלך להבזות בעליהן בעיניהן. וכדי בזיון וקצף, כדי הוא בזיון זה שיקצף המלך עלי' וחמתו בערה בו ואל יתמהו חיל פרס ומדי אם קצף המלך וחמתו בערה בו.
אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו, פתר' יצא גזירת מלכות מלפניו ואותה גזירה תכתב בדתי פרס ומדי. ולא יעבור, גזירה זה לא תיבטל שאם יבא מחר שום אדם לפייס את המלך על ושתי לא תעבור גזירה זו ולא יועיל שום פיוס, ומה היא הגזירה שיגזור עלי' אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש, שכשם שמיאנה לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים כן לא תבוא עוד לפניו וכל האומר שקצוה[6] משפט מות טועה הוא בפשוטו של מקרא שאם הרגוה מה צורך לכתוב דבר זה בדתי פרס ומדי שלא תיבטל לאחר שנהרגה דבר זה אין להשיב מפני שום פיוס אשר תבוא ותמלוך. משיבין על דברי אגדה: [ר' יוס'.]
ומלכותה יתן המלך, וכתר מלכותה יתן המלך לחברתה אשר תבוא ותמלוך תחתיה.
כי רבה היא, מלכות ממשלות מדינות מדינות ועל כן יש לו לגלות המעשה מאד: [ר' שמ'.]
וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וגו', כנגד שאמר למעלה כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן עכשיו כשיתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה יווסרו[7] כל הנשים ויתנו יקר לבעליהן. למגדול ועד קטן, פתר' מאשת גדול ועד אשת קטן שלא תשא אשת קטן קל וחומר מאשת המלך שהוא גדול שלא תאמר המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה וכל שכן אני: [ר' יוס'.]
כדבר ממוכן, נתרצה לשמוע לו ליתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה.
אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם, כמה מדינות יש בעם אומה אחת ואין להם לכל האומה רק לשון אחד שגורה בפיהם אשר ישמע איש שפת רעהו, וכל בני המדינה ומדינה בודים מלבם אותו הכתב שלהם שאין בני המדינה זו מכירים כתב מדינה אחרת אשר אצלם וגם בכל זאת אין כותבין כי אם לשון אחת ואם הי' כתב אחד לאומה אחת ולא יבינו כולם כי אם מדינה אחת ועל כן לכל מדינה של עם אחד לכל אחת כתב שלה ולכל עם ואומה לשון אחד. שורר בביתו, שר ושופט בביתו. ומדבר כלשון עמו. שאם לקח אשה מאומה אחרת ולשון אחרת תלך היא אחר לשונו ותדבר כלשון בעלה אבל הבעל לא ילך אחרי' ללמוד ולדבר כלשונה.
שורר, אינו לשון גזית (?): [ר' שמ'.] אבל ר' יוס' הוציאו לאור, להיות כל איש שורר בביתו, אפי' הדיוט יהא שר ושופט על אשתו ולא אשתו שוררת עליו כאשר עשתה ושתי שמיאנה בדבר המלך והעבירוה מן המלכות וניוסרו כל הנשים ולא תעשינה כאשר היא עשתה ויתנו יקר לבעליהן. ומדבר כלשון עמו, השליח המוליך את הספרים מדבר כלשון עם שהוא שלוח שם: