שיירי קרבן/כתובות/ז/א

שיירי קרבן כתובות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המדיר. כמאן דאמר אין מזונות אשה מדבר תורה. וקשה הא תנן בפ' בתרא דנדרים קונם שאיני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא כיון דמשעבדת ליה לאו כל כמינה דמפקע לשיעבודיה אע"ג הא דמעשה ידי אשה לבעלה אינו אלא מדרבנן וי"ל קסבר תנא דמתני' מעשה ידי אשה מדאורייתא לבעלה וכן סובר רשב"ל דאדם יכול לכוף לאשתו למעשה ידיה וכ"מ בבבלי פ' אע"פ דף נ"ח וגם בירושלמי נראה כן כמ"ש שם בקונט'. מיהו צ"ע דנראה דר' יוחנן פליג וקסבר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ש"מ דקסבר דמעשה ידיה מדרבנן ולדידיה תקשי מתני' דהכא ותוס' כתבו בד"ה המדיר וכו' פירש"י דאין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה משמע מתוך פי' שיש בלשון הזה איסור הנאת תשמיש וקשה דפריך בגמרא והא כיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה והתנן קונם שאיני עושה לפיך וכו' מגופא דמתני' ה"מ למפרך דלא מצי אסר עליה תשמיש משום דמשתעבד לה דאם היה נאסר יוציא ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה בשבת אחת. ומפ' ר"ת דליהנות לו לא משמע אלא הנאת מזונות ע"כ ובסוגיין מבואר דלא כר"ת דא"כ מאי פריך מפלוגתייהו דב"ש וב"ה אמתני' גם לפום סוגיין י"ל קושית תוס' דמתשמיש לא ה"מ למפרך דידע המקשה דאיכא לחלק דתשמיש שהוא משועבד לה מדאורייתא לא מצי להדירה לכך פריך ממעשה ידיה. ועי"ל דפלוגתייהו דב"ש וב"ה דוקא במדיר אשתו הנשואה אבל בארוסה לד"ה שלשים יום וניחא ליה לתנא למתני דינו בין בארוסה בין בנשואה ובזה י"ל גם קושייתם השניי' וז"ל ועוד כשמוקי לה בגמרא בשהדירה כשהיא ארוסה דאכתי לא משעבד לה א"כ מתשמיש נמי חל הנדר וליתני במתני' יוציא ויתן כתובה לב"ה שבת אחת ולב"ש ב' שבתות ע"כ ואין לתרץ כיון שארוסה אסורה לו כדאמרי' כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה א"כ לא חל הנדר כלל כמי שנשבע שלא יאכל נבלות וכו' דאין השבועה חלה כלל דדוקא באיסורי דאורייתא הוא דאמרי' הכי דכבר מושבע ועומד מהר סיני אבל באיסורי דרבנן השבועה חלה וכלה דאסורה לבעלה אינו אלא מדרבנן. גם באיסורי דאורייתא יש להסתפק אם אין הנדר חל עליהם. אך תוס' כתבו שם בד"ה שהגיע זמן וכו' דאיירי בשהדירה כשהגיע כבר הזמן ומיהו חל הנדר דלא אלמוה רבנן לשיעבודה דאשה כל זמן שלא משאת ומפקיע הקונם אותו שיעבוד ע"כ לפ"ז י"ל בשהגיע הזמן חל שיעבוד התשמיש מדאורייתא דהא כתבינן אגרת מרד על ארוסה ולא חל הנדר אתשמיש כלל וזה ברור. וראיתי להמהרש"א שהרגיש במקצת דברינו ע"ש:

כהדא דתני אין ב"ד וכו'. צריך לאתויי הך ברייתא דלכולהו תנאי לעיל בפ' אף על פי דמזונות דאורייתא ואף ראב"י יליף ליה. מק"ו מכסות. אך קשה לי אי איתא לק"ו דראב"י דאמר ומה דברים שאין בהם קיום נפש אינו רשאי לימנע דברים שיש בהן קיום נפש לא כ"ש איך אפשר לחלוק עליו דהא כסות מפורש בקרא וראיתי להרמב"ן בפי' התורה שכתב המלבושים של האשה בעלה חייב בהן מדבריהם והא דכתיב בקרא כסותה היינו כסות מטתה ושלש אלה בתשמיש איירי ע"ש שהאריך ומביאו הה"מ רפי"ב מה"א. ולפי דבריו מתורץ קושיתו. ואני תמה מהה"מ אחרי שהוא מודה לדברי הרמב"ן שהמזונות הוא מדבריהם איך פליג עליה במלבושים שהן מדאורייתא דהא מזונות איכא למילף ממלבושים בק"ו וכמ"ש בסמוך וצ"ע. ותוס' כתבו בפ' נערה דף מ"ח בד"ה ראב"י וכו' ותימא כיון דראב"י נמי סובר דמזונות דאורייתא הך ברייתא דתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה כמאן אתיא ע"כ ומסוגיין מבואר דאיכא מ"ד דפליג אכולהו תנאי וסובר דמזונות דרבנן ונראה דמפרש כולא קרא בתשמיש וכדעת הרמב"ן. ועמש"ל פ' אע"פ דף כ"ב וכו' בתוס' בד"ה מה:

ויעשה אותה כפועל וכו'. במעשרות פ"ג גרסי' ואשתו אין לו עליו מזונות כמ"ד אין מזונות לאשתו ד"ת כהדא דתני אין פוסקין וכו' ופי' הר"א שם אין פוסקין וכו' וה"נ במעשר כיון שאין פוסקין לה רק עמו אוכלת לא נראה כפריעת חוב וכמקח ואתיא אפי' למ"ד יש לה מזונות ד"ת וגרסי' או כהדא וכו'. ופריך ויעשה אותה כפועל שאין יפה למלאכתו ס"פ וחייב במעשר שפועל כזה אינו אוכל ד"ת וה"ל כמתנה ולרבנן דמתנה כמכר ה"ל כלוקח וכגמר מלאכה ע"כ. ומסוגיין מבואר שאין פירושו והגהתו מחוורין גם מה שפירש בקושית המקשה ויעשה אותה וכו' לא שייך כלל במעשר דלמה נעשו אותה כפועל שאינו ש"פ. גם מ"ש שפועל שאין יפה למלאכתו אינו אוכל ד"ת. לא ידעתי אנה מצא דין זה:

והתנינן המשרה את אשתו וכו'. נראה למ"ד לעיל פ' אע"פ דהמשרה את אשתו אוכלת עמו בלילי שבת היינו אכילה ממש לא פריך מידי דכיון דאוכלת עמו כל שבת ליכא זילותא משא"כ כאן וצ"ל דלמ"ד אוכלת היינו תשמיש פריך. והטור בא"ע סי' ע' פוסק כמ"ד אכילה ממש ואח"כ מסיק דמשמע בירושלמי שאינו יכול לפרנסה ע"י פרנס אא"כ מרצונה. וכ"פ הרמ"א בהגה שם סעיף ב' ע"ש ודבריהם תמוהים דלמ"ד אכילה ממש אפי' לא קיבלה עליה נמי וכמ"ש וצ"ע. והרא"ש תירץ הדירה שאני ע"ש:

מ"ד שלשים יום מסייע לרב וכר. בקונט' הגהתי בהיפך וכ"נ מדברי הרא"ה בחידושיו שפי' שם מ"ד ל' יום מסייע למ"ד דמתני' במפרש דוקא ע"ש. ונראה מדבריו שם שהיתה גירסתו. בירוש' כמו שהוא בבבלי דרב מוקי למתני' במדיר שלשים יום ושמואל מוקי לה במדירה לעולם:

יותר מיכן יוציא ויתן כתובה בסוף שניי'. וא"ת מאי דוחקיה לומר בסוף שניים ושלשה דאר"י בכהנות בתחלת שלשה הל"ל דאף שניים היינו בתחלת שניים וי"ל דא"כ צ"ל דפליגי בכהנות בחדש שלם הלכך שלא להרחיק פלוגתייהו קאמר דיותר מכאן היינו סוף שני חדשים וליכא בינייהו רק יום אחד ואפשר שכך היתה קבלה בידם דלא פליגי ת"ק ור"י רק ביום אחד. אך קשה לי בחדש השני מאי דינה אם להעמיד פרנס או אינו נותן לה כלום וצ"ע:

אלא בישראל פליגין. בבבלי גרסי' ר"י היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתא לאשמועינן רבא אמר חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו ע"כ. ולא ראיתי לפוסקים שחילקו בין אשת ישראל לכהן. ונראה שהן מפרשי' דאביי אמר בכהנת פליגי ורבא אמר חדש מלא וחדש חסר נמי א"ב. וכ"כ התי"ט. אבל דוחק בעיני לפרש כן דה"ל לאביי למימר כהנת איכא בינייהו ונלע"ד דה"פ אביי סבר דלא פליגי ת"ק ור"י אלא דר"י בא לפרש דברי ת"ק דבכהנת שני חדשים יקיים ורבא קאמר דפליגי ת"ק ור"י בחדש מלא וחדש חסר אבל אביי ורבא מודים דאף ת"ק מודה דבכהנת שני חדשים מעתה הבבלי והירוש' והתוספתא שוין בדין זה וצ"ע. וא"ת לאביי קשיא הא תנן ר"י אומר משמע דפליג את"ק וי"ל מצינו ביוצא בזה הרבה משניות דתנן הכי ולא פליגי וכמ"ש התי"ט בכ"מ. מיהו מהא דגרסי' בבבלי בפרקין דף ע"ב ע"ב הא גופא קשיא אמרת רגל א' יקיים וכו' אמר אביי סיפא אתאן לכהנת ור' יהודא היא. משמע דקסבר אביי דת"ק ור"י פליגי בכהנת. אך אינה ראיה כל כך די"ל דנקט ר"י כיון דאיהו הוסיף כהנת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף