רידב"ז/כתובות/ז/א

רידב"ז כתובות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ויש אדם נודר שלא לפרוע את חובו אר"י ב"ח מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובתה ולמעט ממזונותיה כמי שאין בו חוב. כבר מפורש בחיבורי מגדל דוד הפירוש דהוא כמו סברת השואל בהרשב"א ז"ל מובא בש"ך ז"ל סי' ע"ב לענין שנים שהלוו לעכו"ם ואין בנכסי העכו"ם כדי לזה ולזה טען שמעון קרן והרבית שהרווחת אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הריבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא נתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן חיוב הקרן חייב עצמו בכל הריבית שעלה מעותיו ובהדיא שנינו פרק הנושא גבי בת אשתו והיא ניזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבע"ח אע"פ שהמזונות דבר יום נתרבה והטענה ג"כ שאמרת כיון דיכול לפורעו בכל עת ולסלקו משיעבודו נמצא שלא חל אלא בו ביום מההיא נמי שמעינן דליתא כלל דהא הפקחים היו כותבין כ"ז שאת עמי ואילו גירש את אשתו נמחל שיעבודו עכ"ל ז"ל עיי"ש וזהו מפורש בירושלמי ממש סברת השואל לפיכך חל הנדר משום דאין עליו השתא חוב המזונות דמחר דהא יכול לסלק הגט והכתובה ולפטור ממזונותיה נמצא דבכל יום הוא נתרבה וכמו שיכול לסלק הקרן ולא יהי' הריבית כן יכול לסלק הגט והכתובה ולא יהיה חיוב מזונות ע"כ חל עכשיו הנדר כיון דעדיין לא נתחייב על מזונות דיום מחר כמו באוקימתא בבבלי דמשני דנדרה כשהיא ארוסה ונישאת עיי"ש [ומה דקשה מהמשנה דפקחין שהביא הרשב"א ז"ל הנ"ל כבר הארכתי בחיבורי מגדל דוד הנ"ל בע"ה] וע"ז פריך ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה וא"ל יעלה לה מזונות פי' כמו שמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ס"א בעושה שטר לחבירו כל מה שיתברר שילוה אח"כ ממנו ישלם לו נשתעבד משעה הראשונה עיין בסמ"ע ז"ל שם ובתומים ז"ל שם דהוי כשטר אמנה ע"ש ע"כ פריך כיון דלא גירש ונתברר שחייב לה א"כ לא חל הנדר מעיקרא הן דלענין משועבדים ולענין בע"ח מוקדם פשיטא דהלקוחות קודמין דהא עדיין לא נשתעבד לה [כדכתב הרשב"א ז"ל] אף כשלא גירשה נתברר הדבר למפרע שנשתעבד לה מ"מ הם היו מותרין לקנות כי מאין להם לדעת שלמחר לא יגרש וישתעבד למפרע בשלמא התם בסי' ס"א הנ"ל מברר הרא"ש ז"ל הטעם דלפיכך גובה מלקוחות משום דלהלקוחות לא היה להם לקנות משום דהיה להם להתיירא שמא כבר לוה בחשאי וכבר נשתעבד כי זה לא ידעו לעולם מתי ילוה עיי"ש משא"כ הכא אין להם לדעת מה יהיה יום מחר ע"כ לענין גבית לקוחות לא מהני מה שנתברר אח"כ על למפרע דהא הם לא ידעו מה יהיה למחר אבל לענין חלות הנדר שפיר קשיא דהא כיון דלא גירשה נתברר שמשועבד לה ע"פ הדין מעיקרא וא"כ אין הנדר חל וע"כ משני כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת ודו"ק:

כמ"ד אין מזונות האשה מד"ת כהדא דתני אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית כו' ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ כו'. פי' משום דאין מזונות האשה חוב על בעלה מה"ת ומעשה ידיה משום איבה ז"א אלא דמעשה ידיה עיקר ומזונות הוא מדרבנן בתורת פירעון על המעשה ידיה וע"כ אין פוסקין לה מזונות משביעית משום דחשיב כפריעת חוב אבל אם היה מזונות מה"ת ומזונות עיקר ומעשה ידיה משום איבה א"כ לא היה המזונות בתורת פירעון אלא בתורת חוב והחוב בשעת שנת השביעית הוא הככר לחם של שביעית גופי' שיש לבעלה הככר הזה גופיה הוא חייב לה ולפ"ז לא היה חשיב פריעת חוב כיון דהחוב הוא ככר של שביעית גופי' כדאיתא במס' מע"ש פ"ק ה"ח ע"ש אבל אי מזונות הוא מדרבנן ומעשה ידיה עיקר הוי מזונות שתיקנו חכמים בתורת פירעון על המעשה ידיה ע"כ אין פורעין חוב מדמי שביעית. ופריך הגמרא על ההיא ברייתא ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ פי' דנהי דמעשה ידיה עיקר מ"מ למה אין פוסקין מזונות משביעית ואמאי לא נימא דהא דקבעו חכמים מזונות לאשה כנגד המעשה ידיה הוא לאו דקבעו בתורת פירעון על המעשה ידיה ז"א אלא דקבעו חוב כנגד חוב דהיא חייבת לו מעשה ידיה וקבעו חוב על הבעל מזונות והוי חוב כנגד חוב וכמו בפועל שמשעבד עצמו למלאכתו קבעה לו התורה מזונות והוא לא בתורת פירעון על מעשה ידיו דהא אוכל פועל אפילו יתר על שכרו דהא פועל אפילו שאינו יפה שו"פ נמי אוכל אלמא דהמזונות שלו לאו בתורת פירעון אלא בתורת חוב וא"כ ה"נ במזונות אשה דמדרבנן דילמא קבעו חכמים המזונות חוב ולא בתורת פירעון ע"ז מסיק הדא אמרה שלא עשו אותה כפועל שאינו יפה שו"פ אלא עשו אותה בתורת פירעון. ועיין בדברינו במס' דמאי פ"ג ובמס' מעשרות פ"ג שם מבואר היטב כל הסוגיא:

ר' יוסי אומר בכהנת פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בסוף שנים וכו' עד סוף הסוגיא. פי' המפרשים ז"ל קשה להבין והק"ע ז"ל מגיה בסוף דברי ר"מ גבי שנים יוציא בתחלת שנים מגיה סוף שנים והפ"מ ז"ל מגיה הרבה ומהפך הגירסות ונראה לפענ"ד דמתפרש בפשיטות בלא שום שינוי גירסא וה"פ עפ"מ דגרסינן בתוספתא עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים דברי ר"מ ר"י אומר בישראל חודש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ע"כ והנה בכהנת לר"מ פשיטא דהוא סוף ג' חדשים דהא תני עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים משמע דג' חדשים יעמיד פרנס וגרסינן במכלתין דף ע"א ר"י היינו ת"ק אמר אביי כהנת אתא לאשמעינן רבא אמר חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו ע"ש בתוס' ז"ל ובמס' סנהדרין דף י"א ע"א בתוס' ז"ל ע"ש והנה לאביי דמפרש כהנת אתא לאשמעינן משום דס"ל דע"כ לא פליגי בתרתי רק בחדא ע"כ לאביי פליגי בכהנת ולרבא פליגי בישראל בחודש מלא וחסר אבל בכהנת לא פליגי וה"נ פליגי בזה ר' יוסי ור' מנא וסבירא להו תרווייהו דלא פליגי רק בחדא או ברישא או בסיפא או בישראלית או בכהנת וע"כ דבכהנת לכו"ע דלר"מ דהוא הת"ק הוא בסוף ג' כדאיתא בהדיא בתוספתא עד ל' יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים הרי מפורש דבכהנת מעמיד פרנס ג' חדשים ע"כ דר' יהודא דפליג בכהנת הוא דס"ל דלא בעינן ג' חדשים וזמנו דר' יהודא זמן קצר הוא מן הת"ק וע"כ דס"ל בכהנת דשלשה יוציא ויתן כתובה הוא בתחלת שלש וא"כ הו"א דפליגי בתרתי בין בישראל בין בכהנת ע"כ מפרש ר"י דהת"ק דס"ל יותר מכאן יוציא ויתן כתובה הוא בסוף ב' חדשים ופרנס מעמיד ל' יום ובסוף ב' חדשים יוציא ויתן כתובה וה"נ ר' יהודה ס"ל בישראל חודש אחד יקיים ובסוף שנים יוציא ויתן כתובה א"כ ליכא פלוגתא בין ת"ק ר"י בישראל דליכא למימר הא נ"מ בין ת"ק ור"י בישראל ג"כ דהא ת"ק קאמר ל' יום ור"י קאמר חודש א"כ נ"מ בין חודש מלא וחודש חסר דהא לכו"ע חודש דרבנן הוא כ"ט יום עיין בתוס' ז"ל דף ע"א ד"ה ר"י ובתוס' ז"ל במס' סנהדרין ע"ש בדף י"א א"כ היה נ"מ בין ת"ק ור"י בישראל ג"כ ע"כ מפרש דהת"ק ס"ל ל' יום רק להעמדת פרנס אבל להוציא ס"ל ג"כ דהוא בסוף שנים א"כ אין כאן שום פלוגתא בין ת"ק ור"י בענין ישראל אלא בכהנת פליגין דת"ק ס"ל בכהנת סוף שלשה דהוא ר"מ בתוספתא דהוא הת"ק ור"י ס"ל בכהנת תחלת שלשה יוציא ויתן כתובה והיינו דמסיק ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בתחלת שלש ותנא פליג בסוף שלשה דר"מ פי' דר"י קאמר בתחלת שלש ותנא פליג וס"ל בסוף שלשה דר"מ ומצינו דר"מ הת"ק פליג בכהנת ואי לאו דמצינו בתוספתא מפורש דר"מ ס"ל בכהנת סוף ג' לא היה בידינו לעשות פלוגתא בין ת"ק ור"י בכהנת אחרי שהת"ק לא מיירי כלל בכהנת במשנתינו והיינו אומרים אדרבה דלהת"ק שוין כהנת וישראל אבל מדמצינו בתוספתא דר"מ ס"ל בסוף שלשה בכהנת א"כ ר"י ס"ל בתחלת שלשה ואיכא פלוגתא בכהנת ע"ז א"ל ר' מנא מה דלא תניתא פליגין את עביד ליה פליגין אלא בישראל פליגין יותר מכאן יוציא ויתן כתובה בתחלת שנים ר' יהודה אומר בישראל חודש אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בתחלת שנים וא"כ איכא בינייהו בין ל' יום לבין חודש חודש מלא וחודש חסר איכא בינייהו ובכהנת שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה בסוף ג' ותני כן בסוף ג' ד"ה פי' דהא תנינן כן בתוספתא דהת"ק ס"ל בישראל עד שלשים יום ובכהנת סוף ג' ור"י פליג וס"ל בישראל חודש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ותו לא מידי א"כ ע"כ דבכהנת לא פליגי כלל רק בישראל אבל בכהנת בסוף ג' ד"ה א"כ קשה מה דלא תניתא פליגין את עביד ליה פליגין דהא בתוספתא מצינו בפירוש אדרבה דהת"ק מיירי מישראל ומכהנת ור"י מיירי רק בישראל א"כ כל עיקר מחלוקתם הוא בישראל אבל בכהנת סוף ג' ד"ה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף