מראה הפנים/כתובות/ז/א

מראה הפנים כתובות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המדיר. כמ"ד אין מזונות האשה מדבר תורה. פלוגתא היא לעיל פ"ה הלכה ז' ע"ש ומשמע מהכא דלמ"ד מזונות האשה דאורייתא אין הנדר חל ושמעינן מיניה דאין אדם יכול להפקיע ממונו מבעל חובו ע"י נדר דהא קי"ל כמ"ד בשלהי בבא בתרא דשיעבודא דאורייתא וא"כ אין הלוה יכול לאסור למלוה נכסיו המשועבדין לחובו ועיין בתוספות פרק אע"פ דף נ"ט ד"ה קונמות שהקשו א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מב"ח ע"י קונם ותירצו דאלמוה רבנן לשיעבודא דב"ח כו' וכן נמי אלמוה רבנן לשיעבודא דאשה כמו לשיעבודא דבעל וע"ש ודבריהם אזלי אפי' למ"ד מזונות האשה דרבנן אפ"ה אלמוה רבנן לשיעבודה וכמו דפירשי הכא בריש פרקין ועיין בד"ה שהגיע זמן ולא נישאו דמפרשי לכולא סוגיא למ"ד מזונות דרבנן ולא כשיטת רש"י ז"ל ואפ"ה צריכין לאוקמי מתני' באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך ובמספקת לדברים גדולים ולא לקטנים כדמוקי לה בבבלי א"נ בהדירה כשהיא ארוסה כו' משום דאלמוה רבנן לשיעבודא דאשה אחר שנשאת ועיין שם בסוגיא. והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אישות הלכה כ"ג כתב המדיר את אשתו מליהנות לו כו' ממתינין לו שלשים יום כו' ע"ש דלא הצריך שיאמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך כאוקמתא דהבבלי וכטעמא הכא נמי לא מצינן למימר דהרי הוא ז"ל פוסק בפרק עשירי כמ"ד מזונות האשה מד"ת ועיין בהר"ן ז"ל שנתן טעם לדבריו משום דקיי"ל הלכה כרבי יוחנן בן נורי בפי"א דנדרים דקונמות מפקיעין מידי שיעבוד וכל הסוגיא דבבלי ריש פירקין לא אזלא אלא אליבא דת"ק דהתם דס"ל קונם שאיני עושה לפיך א"צ להפר דס"ל קונמות אין מפקיעין מידי שיעבוד אבל לריב"ן לא קשה מידי ולא צריכא לכל הני אוקמתא והא דקאמר בפרק אע"פ לריב"ן אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דוקא לשיעבודא דבעל הוא דאלמוה רבנן משום דאל"כ יצטרך לגרש בע"כ והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אבל שיעבודא דאשה לא אלמוה רבנן דאמאי צריכי לאלומי הא ביפר או יוציא ויתן כתובה סגי שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה ע"כ תוכן דברי הר"ן ולדבריו מצינו לומר לדעת הרמב"ם דיכול הלוה לאסור נכסיו על המלוה בקונם דלא אלמוה רבנן אלא לשיעבודא דבעל ולא לשיעבודא דאשה אע"פ שהיא מדאורייתא לדעתו ז"ל וכן בשיעבודא דמלוה ועיין בהר"ן פרק אע"פ דכתב שם נמי על היש שרצו ללמוד מההיא דהכא דאין הלוה יכול לאסור נכסיו על המלוה וכתב ומיהו אפשר דבירושלמי לא ס"ל דקונמות כקדושת הגוף דמיין להפקיע מידי שיעבוד אבל למסקנת הבבלי כו' כדלעיל מצי ליה לוה למיסרינהו לנכסיו עליה דמלוה וסיים שם ומיהו נראין הדברים דמשמתינן ליה עד דמתשיל אנדרא ועיין בפ"ד דנדרים מ"ש מזה:

בשקיבלה עליה עיין לעיל פ"ה הלכה י"א שכתבתי שאין דעת הרמב"ם ז"ל כן אלא ברצון הבעל תלוי להשרות לה ע"י שליש ושאני הכא בהדירה דמצי אמרה זילא בי מילתא אבל שלא על ידי נדר לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף