פני משה/כתובות/ז/א

פני משה כתובות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו. שהדירה ליהנות מנכסיו דאלו מתשמיש אין הנדר חל משום דמשועבד לה כדאמר בגמרא אלא דוקא באומר הנאת תשמישך עלי לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו:

יעמיד לה פרנס. שיפרנסנה ובאומר כל הזן אינו מפסיד דאלו שליח לא מצי משוי דשלוחו של אדם כמותו:

יותר מיכן יוציא ויתן כתובה. דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא טפי משלשים יום שמעי אינשי ואיכא זילותא:

בישראל. אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:

ובכוהנת. אשת כהן ואם יגרשנה לא יוכל להחזירה יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

גמ' תמן תנינן. בפרק אע"פ המדיר את אשתו מתשמיש המטה שבת אחת יוציא ויתן כתובה והכא את אמר הכין דתמתין שלשים יום:

ומשני תמן במדירה מגופו. ואינה יכולה לסבול יותר משבת אחת אבל הכא במדירה מנכסיו מיירי כדפרישית במתני' דבלשון הזה אינו חל אלא על הנכסים ותמתין עד שלשים יום:

ויש אדם נודר שלא לפרוע חובו. והיאך הנדר חל על מזונותיה הא מחויב הוא לפרנסה:

מכיון שהוא עתיד לגרשה. כלומר כיון שבידו הוא לגרשה ויתן לה כתובתה ושוב אינו חייב במזונותיה כמי שאין בידו חוב דמי שהרי יכול לפטור עצמו מחוב זה והילכך חל הנדר:

ותהא יושבת וממתנת. אי דטעמא משום שיכול לפטור עצמו ממזונותיה א"כ אמאי ממתנת עד שלשים יום ותו לא תהא יושבת וממתנת עד שיגרשנה או שיעלה לה מזונות לעולם ע"י פרנס:

כמ"ד. כלו' אלא דטעמא לאו מש"ה אלא דאתייא כמ"ד מזונות האשה מדבריהן הוא וחל הנדר אפילו אינו רוצה לזונה ורבנן הוא דתיקנו שיעמיד לה פרנס שלשים יום שמא ימצא פתח לנדרו ותו לא כדלקמן כהדא דתני בתוספתא:

אין ב"ד פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית. משום דמיחזי כפריעת חוב:

אבל ניזונת היא אצל בעלה בשביעית. משום דאין משועבד לה מד"ת ואין כאן משום אין פורעין חוב מדמי שביעית כדתנן פ"ז דשביעית דהוי כסחורה ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ואפ"ה לכתחילה אין פוסקין:

ויעשו. כלומר אם אין מזונות האשה מדבר תורה א"כ יעשו אותה כפועל שאין בפעולתו שוה פרוטה דרשאי לפורעו מדמי שביעית ואמאי אין פוסקין לה בתחילה אפילו בפני עצמה:

הדא אמרה שאין עושין אותה וכו'. דשאני פועל בפחות משוה פרוטה דלאו ממון הוא אבל אשה הואיל ומזונותיה חובה עליו מתקנת חכמים הילכך אין פוסקין בתחילה מזונותיה בפני עצמה אלא ניזונת עם בעלה דבכה"ג מותר הואיל ואין חובה עליו מן התורה:

ויעמיד פרנס. לעולם ואמאי קתני אחר שלשים יום יוציא ויתן כתובה:

כהדא. כלומר ומאי שנא מזה דשנינו פ"ד דנדרים איש פלוני מודר ממני הנייה יעמיד פרנס כדתנן התם הולך אצל חנווני ואומר לו איש פלוני מודר ממני וכו' והוא נותן לו ואח"כ נוטל שכר מזה:

ומשני רשות ביד האשה לומר. גנאי הואלי ואי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי הילכך אחר ל' יום יוציא ויתן כתובה:

והתנינן. לעיל פרק אע"פ המשרה את אשתו ע"י שליש אלמא רשות ביד בעלה לפרנסה ע"י אחר:

כאן. מתני' דהתם בשקבלה עליה מרצונה:

אי בשלא קבלה עליה. מתני' דהכא אפי' יום אחד לא יעמיד פרנס אלא יוציא מיד:

מגלגלת עמו. רוצה היא בכך להתגלגל עמו וליזון ע"י פרנס שלשים יום שמא בין כך ימצא פתח לנדרו:

שמואל אמר. הא דקתני במתני' שלשים יום יעמיד פרנס דוקא במפרש ומדירה לשלשים יום דסמכה דעתה להתגלגל עמו אבל במדירה לעולם כופין אותו מיד להוציא ויתן כתובה ובבבלי גריס פלוגתייהו איפכא לשמואל אפילו בסתם ולרב במפרש דוקא:

ואפילו במדירה לעולם. רוצה היא להמתין שלשים יום אולי ימצא פתח לנדרו:

אית תניי תני. במתני' שלשים יום ואית תני עד שלשים יום:

מ"ד שלשים מסייע לרב. דשלשים יום אלמטה קאי וה"ק המדיר את אשתו מליהנות לו לעולם שלשים יום יעמיד פרנס:

ומ"ד עד שלשים מסייע לשמואל. והמדיר את אשתו עד ל' יום קאמר ובכה"ג יעמיד פרנס:

ה"ג בדברי ר' יוסי בכהנת פליגין יותר מכאן וכו' בתחילת שנים רבי יהודה אומר וכו' בתחילת שנים ובכהנת וכו' בתחילת שלש ובדברי ר' מנא גרסינן ר' יודה אומר כו' בסוף שנים ובכהנת וכו' ועל פלוגתא דמתני' קאי וה"פ ר' יוסי אומר בכהנת פליגין משום דקשיא ליה דהא ת"ק נמי קאמר שלשים יום ומאי אתא ר' יודה לאשמעינן בישראל חדש אחד יקיים והילכך קאמר דבאמת בישראל לא פליגי ועיקר משום פלוגתא דכהנת קתני ומפרש ר' יוסי דהא דקאמר ר' יודה שנים ושלשה לאו אחר שנים ושלשה קאמר אלא הכל אתחילת חדש קאי אלא דשמעי' לת"ק דקאמר יותר מכאן יוציא ויתן כתובה והיינו בתחילת שנים אחר שלשים יום ולא מחלק בין אשת ישראל לאשת כהן וקא"ל ר' יהודה באשת ישראל מודינא לך חדש אחד יקיים תחילת שנים יוציא ויתן כתובה אבל בכהנת שנים יקיים תחילת שלש יוציא ויתן כתובה:

ותני פליג בסוף שלשה דברי ר"מ. כלומר דבתוספתא קתני הכי ובכהנת שלשה חדשים דברי ר"מ ולר' יוסי מפרשינן דר"מ פליג אדר' יודה דהרי שלשה חדשים קאמר ומשמע בסוף שלשה הוא דיוציא לר"מ ורבי יודה בתחילת שלשה קאמר וג' מחלוקת בדבר לת"ק בין ישראל בין כהנת מתחילת שנים יוציא ולר"י כהנת בתחיל' שלשה ולר"מ בסוף שלשה:

אמר ליה ר' מנא הן דלא תניתא פליגא. מה שלא שנינו מחלוקת בין ר"מ לר"י את עביד לה פלוגתא חדשה בתמיה:

אלא בישראל פליגין. כלומר ת"ק ור"י במתני' פליגי אף בישראל וניחא ליה לר' מנא לפרש דפליגי אף בישראל מכיון דחזינן דפליגי במתני' מלמיעבד פלוגתא חדשה בין ר"מ לר' יודה בכהנת והילכך מפרש ר' מנא דברי ר' יודה דעל סוף חדש קאי ולת"ק יותר מיכאן יוציא ויתן כתובה בתחיל' שנים ופליג עליה ר' יודה בישראל נמי וקאמר ושנים יוציא ויתן כתובה בסוף ב' ובכהנ' בסוף ג':

ותני כן בסוף ג' ד"ה. כלומר השתא מה ששנינו בתוספתא ובכהנ' שלשה תדשים דמשמע בסוף שלשה דברי הכל היא כלומר בין ר"מ בין ר"י מודים בה וליכא אלא פלוגתא דמתני':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף