קרבן העדה/כתובות/ז/א

קרבן העדה כתובות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו. אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו אלא בשביל מזונות ובגמר' פריך והא משועבד לה:

בכהנת. אשת כהן שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא יתחרט באחרונה יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

גמ' תמן תנינן. לעיל פ' אע"פ:

המדיר את אשתו מתשמיש המטה. בש"א שתי שבתות ובה"א שבת אחת:

וכא את מר הכין. והכא אתה אומר דימתין שלשים יום דקס"ד דבכלל נדרו אף הנאת תשמיש בכלל:

ומשני תמן. התם במדירה מגופו דחמר הנאת תשמישך עלי הוא דקאמרי ב"ה שבת אחת דחמיר לה:

ברם הכא. אבל כאן דקאמר מליהנות לו אין בכלל אלא הנאת נכסיו דגופו משועבד לה:

ופריך ויש אדם נודר שלא לפרוע חובו. בתמיה הרי אף לזונה משועבד לה ואין הנדר חל:

מכיון שהוא. מוכן לגרשה ולא יהיה לה מזונות ממנו ה"ל כמי שאין החוב מוטל עליו ומעכשיו חל הנדר:

ופריך ותהא יושבת וממתנת. ולמה יעמיד פרנס תמתין אם ימצא פתח לנדרו ישלם לה מזונות ואם יגרשנה יהא פטור שהרי משעת הנדר אין לה מזונות:

ומשני כמ"ד וכו'. אלא מתני' אתיא כמ"ד אין מזונות אשתו דאורייתא אלא מדרבנן וכיון דמדאורייתא אינו משועבד למזונות חל הנדר:

אין ב"ד פוסקין מזונות לאשה. שאין בעלה כאן בעיר:

מדמי. פירות שביעית שמכר הבעל דכיון דאינו משועבד לה אלא מדרבנן דהיינו תחת מעשה ידיה ה"ל כפורע שכר פועל מדמי שביעית דאסור כדתנן פ"ח דשביעית:

ופריך ויעשו אותה כפועל שאינו שוה פרוטה. שע"כ איירי בשאין מעשה ידיה מספיקין למזונותיה דאל"כ למה לפסוק לה מזונות תיזון ממעשה ידיה וכיון שכן הרי היא כפועל שאינו שוה פרוטה דודאי לא מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית:

ומשני הדא אמרה. זאת אומרת שאין עושין אותה כפועל שאינו שוה פרוטה דהא לפעמים היא עושה יותר מדמי מזונותיה והכל שלו:

יעמיד פרנס. שליח שיפרנסנה שאומר כל המפרנס אינו מפסיד:

ופריך ויעמיד פרנס. לעולם:

כהדא. דתנן בנדרים פ"ד המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל אומר לחנוני איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה הוא נותן לו ובא ונוטל ממנו:

ומשני רשות ביד האשה לומר. איני רוצה להתפרנס מאחר אלא מבעלי אבל עד שלשים צריכה לקבל מאחר כדמסיק שמא ימצא פתח לנדרו:

ופריך והא תנינן. לעיל פ' אע"פ:

המשרה. המפרנס את אשתו ע"י שליש לא יפחות וכו' הרי שהבעל יכול לפרנסה ע"י אחר:

ומשני כאן בשקיבלה עליה. לעיל בפ' אע"פ איירי בשקבלה עליה האשה מרצונה להתפרנס ע"י אחר:

ופריך אי בשלא קבלה עליה. איירי מתני' דהכא א"כ אפי' יום א' אינה צריכה להתפרנס ע"י אחר דודאי מיד זילא בה מילתא:

ומשני מגלגלת עמו וכו'. חכמים תקנו דבר זה שלא למהר בגירושין אולי ימצא פתח לנדרו:

במדירה ל' יום. הא דלא כפינן ליה להוציא דוקא בשלא הדירה אלא שלשים יום שאמר לא תיהנו ממני שלשים יום:

אבל במדירה לעולם. וה"ה בסתם דלעולם משמע מיד יוציא ויתן כתובה:

אית תניי תני. איכא תנאי דתנו במתני' המדיר את אשתו מליהנות לו שלשים יום יעמיד פרנס ואיכא דתני עד שלשים יום יעמיד פרנס:

ה"ג מ"ד שלשים יום מסייע לשמואל ומ"ד עד שלשים יום מסייע לרב. וה"פ למ"ד שלשים יום ה"פ דמתני' המדיר את אשתו מליהנות לו שלשים יום אז יעמיד פרנס אבל המדיר יותר משלשים יום יוציא מיד כשמואל ומ"ד עד שלשים יום אתיא אפי' כרב דה"ק המדיר את אשתו מליהנות לו לעולם עד שלשים יום יעמיד פרנס והגי' שלפנינו י"ל בדוחק:

יותר מכאן יוציא ויתן כתובה. דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא אבל יותר משלשים שמעי אינשי ואיכא זילותא:

בישראל. אם ישראל הוא שיכול לחזור גרושתו:

בכהנת פליגין. ת"ק ור"י במתני' דת"ק סובר שאין חילוק בין כהנת לישראל ור"י סובר דיש חילוק ביניהם שהוא מפרש הא דקאמר הת"ק יותר מכאן יוציא ויתן כתובה היינו בסוף שני חדשים בתחלת שלש. וליכא בין ת"ק לר"י אלא יום אחד בכהנת:

ותני פליג. טעמא דש"ס קאמר איכא ברייתא דפליגא אר' יוסי:

בסוף ג' דר"מ. והיינו ת"ק דר"י דתניא התם עד שלשים יום יעמיד פרנס ובכהנת סוף ג' הרי דת"ק מודה בכהנת א"נ דברי ר' יוסי הן וקאמר דאיכא תנא דפליג את"ק ור"י וקסבר בכהנת עד סוף ג':

הן דלא תניתא וכו' היכא דלא תנן במתני' דפליגי והיינו בכהנת שהרי לא הוזכרה כהנת בדברי הת"ק אתה עושה מחלוקת ביניהם:

אלא בישראל פליגי. כדמשמע פשטא דמתני' ה"ג ישנים יוציא ויתן כתובה בסוף שנים:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף