שיירי קרבן/גיטין/ז/ג

שיירי קרבן גיטין ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ורבותינו אמרו ה"ז גט. עיין פי' בקונטרס וכ"ה בבלי ס"פ דף ע"ו ע"ב. וקשה כיון דטעמא דרבותינו משום דזמנו של שטר מוכיח עליו אם כן מתני' באומר זה גיטיך אם מתי נמי בשכתוב בו זמן איירי דגט שאין בו זמן פסול כדתנן לעיל פרק ב' ומפורש בבבלי שם דשטר שאין בו זמן פסול. אם כן ה"ל לבבלי למימר אמתני' דהכי דרבותינו התירו ויש לומר רבותינו התירו על פי מעשה כנראה מסוגיא דס"פ לכך מייתי לה התם וה"ה בהך דהכא נמי התירו:

ב"ד חולק עליו. בבבלי מסכת ע"ז דף ל"ז ע"א אמרי' אמר ר"י הנשיא אמש התרנו את השמן אמר לו ר' שמלאי בימינו תתיר אף את הפת אמר ליה אם כן קרו לן בית דין שריא שהיתרנו שמן והאומר הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש התרנו האשה דהוי גט ואם נתיר גם הפת יקראו לן ב"ד שריא. וקשה הא בבבלי פ"ג דנדה דף כ"ט גרסי' תניא רבותינו העידו הנדל צריך צורת פנים אם כן ה"ל שלשה והדרא קושיא לדוכתא ויקראו בית דין שריא וליכא לשנויי כדשנינן הכא דהא קחשיב התם גיטין דהוה חד היתירא וא"ל קסבר הבבלי דסנדל לאו היתירא מיקריא אלא שהעידו מעולם לא אמרו חכמים דסנדל שאין בו צורת פנים טמא דאם כן איך חשיב גיטין בחדא דהא אינהו כבדי דדינא הכי כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו ואמר ליה ר"י לא קאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכתב אבל בעל פה לא ואינהו התירו אפי' בעל פה דהא אמרי' בבבלי בסוגיין ומי מספקא ליה אי אר"י בעל פה הא רבותינו התירו. ש"מ דרבותינו לא חידשו דבר אלא אמרו הלכתא כר"י ויש לומר הנך דפליגי ארבותינו סברי דלא התיר ר"י בעל פה ואינהו קאמרי דשרי אפי' בעל פה וה"ל היתר ממה שסברו החולקים אבל בסנדל שהעידו לאו הוראה הוא כלל אלא מה ששמעו העידו. והרשב"א דף ע"ו ב' ומסתברא רב כתב בגט מיומא דנן לאפוקי מדר"י לשופרא בעלמא דהא ר"ה תלמידיה דרב הוה וממאי דפסק רב כר"י הוא דיליף מיהו גבי הרי זה גיטיך אם מתי דחולצת אלמא רב ודאי כר"י סבירא ליה עיין שם. ולא ידעתי מאי ראיה מייתי מדר"ה הא ר"ה קאמר דחולצת היינו משום דמספקא ליה אי הלכה כר"י בעל פה או אין הלכה דהכי משמע מסקנא דשמעתתא ללישנא קמא בסוגיין והיינו כסברת ר"י שכ' שם ואף על גב דללישנא בתרא משמע דלר"ה אפי' בעל פה מהני מכל מקום ליכא להוכיח מהתם דר"ה כר"י סבירא ליה בבעל פה דהא מפורש אר"ה ולדברי ר"י חולצת ויש לומר דליה לא סבירא ליה וצ"ע. ומ"ש הרשב"א שם בשם הרמב"ן דלית הלכתא כר"י דכר' יוחנן קיימא לן דאמר חלוקין עליו חביריו על ר"י הנשיא ע"ש. בגירסא שלפנינו במס' ע"ז ליתא לדר"י וכ"ה בסוגיין. אבל בגיטין איתא הכי משמיה דר"י. ואם תאמר אס"ד דחלוקין חביריו על ר"י הנשיא אם כן מאי פריך בסוגיין בבבלי אר"ה מרבותינו. דלמא ר"ה כחביריו סבירא ליה ויש לומר ר"י הנשיא וחביריו לא פליגי אלא אי הלכה כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אי אין הלכה כמותו. וכיון דקאמר הש"ס דר"ה כר"י סבירא ליה אם כן אפי' בעל פה דהא ר"י אף בעל פה קאמר כדשמעינן מרבותינו. ומ"ש תוס' דף ע"ו ע"ב בד"ה ולא וכו' דלא כהרמב"ן דר' יוחנן גופיה יכול לסבור כר' יוסי ע"ש. קשה כיון דרבים פליגי עליה ודאי דלית הלכתא כוותיה וכן משמע בסוגיין. ומש"ע או שמא דוקא הכא דבעל פה לא סבר כר' יוסי. קשה הא כבר הוכחנו בסמוך דאי אפשר לומר כן כדדייק סוגיא דפ' התקבל וצ"ע. ועמ"ש לקמן בסמוך בתוס' בד"ה חברייא וכו':

אני אומר נסים נעשו לו וחי'. בבבלי דף ע"ו מיבעיא ליה אי לאלתר התירו דהא לא אתי או דלמא לאחר י"ב חדש התירו דהא אקיים ליה תנאיה. וכ' תוס' ואם תאמר לאלתר מה יש לחוש דהא ודאי יקיים התנאי כיון דמת ויש לומר דאיכא למגזר אטו לא מת וכו' ע"ש. והדבר דחוק דלשון הגמ' משמע דחששא הוא מחמת התנאי ולא מחמת גזרה. ועוד גזרה זו שיתמהו העולם למה התירו דאם כן אם שלח לה גט חדש נמי נאסור אלא ודאי דקלא אית ליה ה"נ המיתה אית ליה קול. ואני תמה שנעלם מהם דברי הירו' דהחשש הוא שמא נעשו לו ניסים וחי'. והא דלא חיישינן כן בכל הנשים שבעולם דמשהעידו שמת בעליהן מותרות להנשא י"ל מדהתנה אם לא אבא עד י"ב חדש משמע דידוע לו שיבא על ידי ניסים וצ"ע:

מתיבין רבותינו לרבנן. עי' בקונטרס. מיהו בבבלי בסוגיין אמר אביי אם משמע שתי לשונות אמר מהיום משמע מעכשיו לא אמר מהיום כאלו אמר בפירוש לא יהא גט אלא לאחר מיתה. אלא דקשיא לי כיון דמשמע נמי לשון מעכשיו מידי ספיקא לא נפיק ותהא חולצת מיהת ויש ליישב:

מתיב ר' לרבנן. עיין בקונטרס. וקשה הא רבותינו לא התירו מטעם אם אלא דסברו זמנו של שטר מוכיח עליו וכמ"ש. ואף די"ל דלית להו מהיום עיקר וכ"מ בבבלי בסוגיין דאמרי' לא ר' יוסי אית ליה דר' מ"מ לאו מטעם דאמר אם התירו. וע"ק הא מהיום ולאחר מיתה טעמא אחרינא אית ביה משום דמספקא לן דלמא חזרה הוא דהוי וכמ"ש במתני'. לכך נ"ל דה"ג תמן מחלפין מתיב ר' לרבנן וכו' אלא בגין דאמר אם והא רישא דרישא דאמר אם ואתון אמרין אינו גט. וה"פ ר' דייק דמהיום ולאחר מיתה הוי גט דאמאי נפסלו אי משום דאמר מהיום הא תנן מציעתא מהיום אם מתי ה"ז גט וא"ת לכך קאמר מציעתא דכשר משום דאמר אם דמשמע מעכשיו דא"כ קשיא רישא דרישא דתנן זה גיטיך אם מתי לא אמר כלום. אלא ודאי מהיום עיקר וה"ה מהיום ולאחר מיתה ה"ז גט. והיינו דקאמר דתמן מחלפין דפריך תחלה גם מאם. ויותר נ"ל לקיים הגירסא דתמן מחלפין קאי אהא דאמר בשם ר"י ועמש"ל בתוס' בד"ה ע"מ וכו':

ע"מ אם מתי או ע"מ לאחר מיתה. וא"ת פשיטא דע"מ אם מתי הוא דאי לאחר מיתה א"כ מתני' אמאן תרמייה דתנן מהיום אם מתי ה"ז גט וי"ל שאני הכא דאמר מפורש אם מתי ולא אמר ע"מ ור' יוחנן לא קאמר אלא דמתני' אפי' כר' אתיא דלא פליגי אלא באומר מהיום ע"מ ומיבעיא לר"ז אי פליגי באומר מהיום ע"מ שאמות דלר' ה"ל כאומר מהיום אם מתי וה"ז גט ולרבנן גט ואינו גט או דלמא לר' ה"ל כאומר מהיום ולאחר מיתה ולר' גט ואינו גט ולרבנן אינו כלום ופשיט ר' יסא דה"ל כאומר ע"מ אם מתי. ולפמ"ש נראה הא דאמרי' בבבלי בפרקין דף ע"ד ע"ב ולרב יהודה דאמר בע"מ פליגי אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה לפלוגי בעל מנת ה"ק לפלגי במהיום ע"מ שאמות. ושמעינן תרתי דלר' ע"מ כמעכשיו דמי ורבנן פליגי בע"מ ופשיטא במהיום ולאחר מיתה דהא ספיקא דע"מ אינו אלא אי הוה כמעכשיו או כלאחר מיתה ומשני דאיצטרך לאשמועינן משום כח דהיתירא דר' דאפי' במהיום ולאחר מיתה הוי גט דסד"א דוקא בע"מ פליג דהוי כמעכשיו אבל בלאחר מיתה אינו גט וא"ת אי הוי פליגי במהיום ע"מ שאמות סד"א לרבנן מהיום ולאחר מיתה חזרה הוי ולא אמרי דגט ואינו גט אלא בע"מ דמספקא להו במעכשיו או לאחר מיתה ויש לומר אין להרחיק פלוגתייהו דר' ורבנן דלר' לאחר מיתה הוי גט ולרבנן נאמר דחזרה הוא. וכ"ש לר' יוחנן דמטעם גזרה דמהיום אם מתי הוי גט כמפורש בקידושין פ' האומר מסברא אמרי' גט ואינו גט. מאי קאמרת היא גופא לא שמעינן מפלוגתא דע"מ דלר' מהיום ולאחר מיתה הוי גט א"כ היינו דקמשני דאיצטרך לאשמועינן כח דהיתירא דר'. וה"ה החומרא לרבנן דגט ואינו גט אלא דלרבנן אשמועינן גם בע"מ כחה דאיסורא. ובמ"ש מיושב מה דקשיא לתו' שם בד"ה אדמפלגי וכו' ע"ש. ולפמ"ש בקונ' פליגי הבבלי והירושל' דלהבבלי לר' יוחנן פליגי במהיום ולאחר מיתה והוינו כר' בא בשם רב שסמוך ולהירושלמי סובר ר' יוחנן דבע"מ פליגי. ונ"ל היינו דקאמר תמן מחלפין ר"ל בבבל מחלפין וקאמרי דמהיום ולאחר מיתה נמי פליגי אבל כאן אמרי' דדוקא בע"מ פליגין מיהו בבבלי דף ע"ד מפורש איפכא ועמש"ל בתוס' בד"ה מתיב וכו':

חברייא בשם ר' יוחנן אינה אוסרתה וכו'. בין לחברייא בין לר' זעירא בגט מודה ר' יוסי דאינו גט. והרשב"א כ' סוף פרקין בד"ה לא נחלקו וכו'. הרמב"ם כ' שאינו גט כלל לאומר שמתיבמת נראה שמפרש לאפוקי מדר"י שאינו גט וכר' יוחנן דאמר לא הודו לו כל סיעתו ולומר שחלוקין עליו חביריו לגבי גיטין שאינה מתגרשת דבר תורה וצ"ע ע"כ. ודאי מהא דלא הודו לו כל סיעתו אין ראיה דמתיבמת די"ל מ"מ ספק הוי וכמ"ש הרשב"ם שם וכמש"ל בסמוך בתוס' בד"ה ב"ד וכו'. אבל נ"ל דראיית הרמב"ם מסוגיין דאמר ר' יוחנן דבגיטין אינו אוסרתה וממילא שמעי' דמתיבמת. ועמש"ל בתוס' בד"ה ב"ד וכו'. והא דאר"י לכך תיקנו זמן בגיטין גזרה שמא יתפה על בת אחותו ליכא לאוכוחי מידי דהא אי הוי גט ליכא למיחש למידי:

כל עמא מודיי אמירתו. לגבוה כמסירה להדיוט. נראה דהכא איירי בשלא קנו מידו דבקנו מידו הכל מודים דאינו יכול לחזור בו אפילו בשחרור והפקר דלאחר ל' יום ודאי תנאה הוא. וכן מפורש בבבלי כתובות דף פ"ב. ועיין בתוס' שם. ובירו' קידושין פ"ג תלוש מן הקרקע וכו'. ובהקדש לכ"ע קני אפי' לא קנו מידו. ודוקא באומר מעכשיו אבל אי לא אמר מעכשיו לא דלא מהני אמירה דהקדש במקום דמסירה בהדיוט לא מהני וזו היא דעת הרשב"א שכ' הר"ן בפי' נדרים דף ל' ע"א. ונראה דהחולקים שם סוברים ה"ה אפי' לא קאמר מעכשיו נמי מהני בהקדש דה"ל כמסירה דמעכשיו ונקט ליה במעכשיו איידי דאחריני. ומ"ש הר"ן שם בשם הרשב"א פלוגתא היא בירו' ע"כ לא מצאתי בגי' שלפנינו בנדרים. ואפשר כוונתו לירו' פ"ג דקידושין הלכה א דגרסי' א"ר אבהו א"ר יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך ל' יום ה"ז מכורה והקדישה הקדש. ושם גרסי' ר' אבהו בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' יום מכרה תוך ל' אינה מכורה הקדישה לא קדוש. ש"מ דפליגי. אך קשה הא תרווייהו ר' אבהו בשם ר"י אמרן. והיה נ"ל לומר מימרא הראשונה בדלא אמר מעכשיו וסיפא בדאמר מעכשיו. וכ"נ מסוגיא דהתם דגרסי' אמימרא קמיית' ר' בון בר תיי' בעא קומי ר"ז תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והכא את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר והכא באומר לאחר ל' יום לפ"ז אין ראיה כלל משם וצ"ל דגי' הרשב"א במימרא שניה דאמורא אחר אמרה בשם ר"י ותרוייהו בדלא אמר מעכשיו איירי מיהו פשטא דסוגייא לא משמע הכי אלא כמ"ש קמייתא בדלא אמר מעכשיו ובתרייתא בדאמר מעכשיו וצ"ע. ומ"ש תוס' כתובות דף פ"ו בד"ה האומר וכו' וקשה היכי וכו'. נראה לי דל"ק דע"כ איבעיא דרב"ח היא לרב דמעכשיו ולאחר יום ספק הוא לענין קידושין וכמו שכתב בסמוך וה"ה בגירושין אבל בפרה אף רב מודה דתנאה הוי הגוף מעכשיו והפירות לאחר שלשים יום כמפורש בסוגיין והבן כי נכון הוא. וא"ת למאי דמוקמינן סוגיין דהכא בדאמר מעכשיו אם כן מאי קמיבעיא ליה בסמוך אף קידושין כן הא תנן רפ"ג דקידושין הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה תוך ל' יום מקודשת ואינה מקודשת והיינו עד לאחר ל' יום דאז חיילו קידושי ראשון ופקעי קידושי שני ויש לומר הא פליגי בה רב ושמואל כמפורש פרק ג' דקידושין בבבלי ולרב אינה מקודשת לעולם ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף