פני משה/גיטין/ז/ג

פני משה גיטין ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' זה גיטיך אם מתי. משמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:

מחולי זה. משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

מהיום אם מתי. דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר מהיום כמאן דאמר לה לאחר מיתה דמי:

מהיום ולאחר מיתתי. מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:

חולצת. שמא אינו גט ולא מתייבמת שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימ' עלי' באיסור כרת:

גמ' ורבותינו אמרו ה"ז גט. דס"ל כרבי יוסי דלקמן דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וה"נ אע"ג דלא אמר מהיום זמנו של גט מוכיח עליו דמהיום הוא וה"ז גט:

בגיטין. בההיא דלקמן אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב אינו גט ותני עלה בתוספתא פ"ה ורבותינו התירו לה לינשא ומשום האי טעמא דאמרן:

בשמן. בפ"ב דע"ז רבי יהודה הנשיא ובית דינו התירו בשמן של עכו"ם:

ובסנדל. בפ"ג דנדה המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה ופליגי התם איזהו סנדל וקאמר שם בהאי תלמודא נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם הא לאו הכי טהורה:

ויקראו לו ב"ד שרייא. שהרי התיר ג' דברים וכל ב"ד המתיר ג' דברים נקרא ב"ד שריא כדאמרי' בע"ז דקרו ליה ליוסי בן יועזר יוסף שריא שהתיר ג' דברים איל קמצא דכן כו':

אמר ר' יודן. שאני הכא שלא הסכימו עמו שבית דינו חלוק עליו בגיטין:

מהו שתהא מותרת לינשא. מיד ואהא דהתירו רבותינו בגיטין קאי בהאי אם לא באתי כו' כדפרישית ובעי אם מותרת לינשא מיד ששמעו בו שמת או לא:

מותרת לינשא. מיד שהרי ודאי לא יבא עוד ונתקיים התנאי. אסורה לינשא. בתוך י"ב חדש שאני אומר אפשר נעשו לו ניסים וחיה וצריכה להמתין עד לאחר י"ב חדש ולא יבא שאז נתקיים התנאי ותנשא:

רבנין ורבותינו. נושאין ומתנין ומקשין אלו לאלו:

התיבין רבנין לרביתינו גרסינן. וה"פ לשיטתא דהאי תלמודא למה אתון אמרין באם מתי הרי זה גט:

בגין דאמר אם. כלומר שאתם סוברים דאם מתי כמעכשיו דמי וא"כ קשה והא סיפא דרישא דהיינו מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה"ז גט ומשמע דוקא באמר מהיום הא אם מתי לחוד כלאחר מיתה הוא והיינו דקאמרי ואתון אמרין אינו גט כלומר הא אתם מודים בזה דאם מתי לחודיה לאו כלום הוא:

אלא בגין דאמר מהיום. סיומא דמילתא היא כלומר ודאי הא דקתצי במציעתא ה"ז גט טעמא דקאמר מהיום:

אוף אנן כן אית לן מהיום עיקר. כלומר וא"כ הרי לך דעיקרא דמילתא בשביל שאמר מהיום וכן אנחנו סוברים וברישא דלא אמר מהיום אינו גט:

מתיב רבי דהיינו רבותינו לרבנין. ומסיפא דסיפא דמתני' מותיב להו ואיפכא דייק:

למה אתון אמרין אינו גט. במהיום ולאחר מיתה דקתני אינו גט:

בגין דאמר מהיום. דקסבר מהיום כלאחר מיתה כלומר מהיום יתחיל ולא יגמור עד לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה וכדלקמן וא"כ קשה והא רישא דסיפא והיינו נמי מציעתא דקתני מהיום אם מתי ה"ז גט וא"כ הא אתון אמרין במהיום דלאו כלאחר מיתה הוא אלא ודאי טעמא בגין דאמר מר אם מתי ומשום הכי אמרינן ודאי דעתו היה מעכשיו דאי מהיום ולאחר מיתה קאמר למה ליה למימר אם מתי וא"כ ש"מ דאם מתי הוא עיקר:

אוף אנא אית לי אם עיקר. וא"כ ברישא באם מתי לחוד נמי ה"ז גט דכמעכשיו דמי:

תמן מחלפין. כלומר דהכא משמע דרבי ס"ל מהיום כלאחר מיתה ורבנן נמי מודו ליה בהא והילכך מקשי להו מסיפא טעמא דאמר נמי אם כדפרישי' אבל התם בבבל מחלפין שיטתייהו דר' ורבנן כדמפרש ואזיל ולא קשיא מידי:

דברי ר' תמן דהוא רבנן דהכא. דהתם קאמר אליבא דרבי במהיום ולאחר מיתה ה"ז גט דכיון שאמר מהיום כמי שאמר על מנת דמי דתנאה הוי ואע"פ שאמר נמי לאחר מיתה הוי כאומר על מנת אם מתי כדמפרש ליה ר' יסא לר' זעירא והשתא לא קשיא להו לרבנן מסיפא דמתני' דבאמת פליגי עלה וס"ל דמהיום ולאחר מיתה ה"ז גט דתנאה הוי ולא מספקא להו בחזרה כלל:

דברי ר' הכא דהוא רבנין דתמן. ר' בא קאי לתרץ קושי' דרבנן לרבי דאקשו ליה לעיל ממציעתא דמהיום עיקר וקאמר רבי ס"ל כרבנן דתמן דמהיום לאו כלום הוא דכלאחר מיתה משמע כדפרישית לעיל מהיום יתחיל כו' וא"כ ע"כ אם עיקר הוא:

תמן תנינן. פ' יש נוחלין:

צריך שיכתוב מהיום. יהא קנוי לו גוף הקרקע ולאחר מיתה אף הפירות דאי לאו הכי לא נתן לו כלום דאין מתנה לאחר מיתה:

רבי יוסי אמר אינו צריך. לכתוב מהיום כדמפרש טעמא דזמנו של שטר מוכיח עליו דאי לאו דהקנה לו גוף הקרקע מהיום למה כתב הזמן בשטר מתנה:

חסר כאן בספרי הדפוס והגהתי כמו שהוא בפרק יש נוחלין:

מהיום ולאחר מיתה מתנתו מתנה מהיום ולאחר מיתה אינו גט. כלומר ששאל לו מאי שנא דבמתנה כ"ע מודים אם כתב לו מהיום ולאחר מיתה דהוי מתנה ומ"ש בגט דתנן במתני' מהיום ולאחר מיתה אינו גט:

חברייא אמרין בשם ר' יוחנן אינה איסרטה. כלומר דחברייא אמרי דכן השיב לו ר' יוחנן לא זו הדרך של גט במתנה:

רבי זעירא. אמר כן השיב לו אינה כגיטין אינה כמתנה כלומר לא כגיטין המתנה ולא המתנה כגט והיינו הך ובלישנא בעלמא פליגי ומפרש ר' אילא טעמא:

מתנה גמורה היא. לגוף הקרקע ולאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות כל זמן שהוא קיים ושייכא בה שפיר לומר דלאחר מיתה שיורא הוי ולא חזרה:

ובגיטין. אבל בגט מכיון שכתב בה מהיום גט כרות וגמור הוא וא"כ לאיזה דבר כתב בה לאחר מיתה על כרחך לשייר לו גופה וא"כ חזרה הויא דלא שייך בגט שיורא:

ר' בון. הקשה קומי ר' אילא אלמה לא שייך שיורא בגט אימא לשייר לו מעשה ידיה כתב לה כן שאע"פ שתנשא לאחר מעשה ידיה יהיה שלי:

לא מצינו כו'. אלא ודאי דחזרה היא:

מקלס ליה. היה משבחו וקוראו מביני ומקיימי התורה הוא זה שהוטב טעמו בעיניו:

אף בגט שיחרור כן. אפלוגתא דרבי ורבנן דלעיל קאי דשייכא פלוגתייהו גם בגט שיחרור אם אמר לו ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר ל' יום:

על דעתיה דרבי. והוא רבי דתמן דקאמר לעיל דמהיום ולאחר מיתה תנאה הוי דהאומר מהיום כאומר על מנת הוא וה"נ ה"ז גט:

ע"ד דרבנין. דמספקא להו אם חורה הויא או לא כדפרישית במתניתין וה"נ אינו גט שיחרור:

אף בהבקר כן. כלו' בהבקר נמי לא שייך שיורא שאי אפשר שתהא גוף הקרקע מופקרת ופירות לבעלים:

אף בהקדש כן. לשון בעיא היא אם פליגי בהקדש נמי באומ' ה"ז הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום וקאמר דלא היא דבהקדש לא שייך חזרה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכ"ע מודים בה:

אף בקידושין כן. אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך ל' יום אם כגיטין דמיא ופליגי בה או כהקדש דמיא:

אשכח. מצינו ברייתא בהדיא דתני לרבי דמקודשת קידושין גמורין לראשון דתנאה הויא ומדקאמר רבי אומר ש"מ דפליגי בה רבנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף