שיח השדה/עירובין/ג/ב

שיח השדה עירובין ג ב

ורוב אמות קאמר. עי' מהרש"א שפי' רוב אמות היינו אמות מרובות אך ברש"י ד"ה ואב"א שכ' אלא בשאר אמות קאמר מבואר שלא פי' כן, ועיקר פי' מהרש"א ז"ל צ"ע דהא משך סוכה ד"א הוא כמו דופן עקומה ד"א ושמא להתירוץ רוב אמות קאמר לא חשיב תו משך סוכה רק גובהו, אמנם מד' התוס' אין הכרח לפירושו די"ל דחשבי דברי ב"ש וב"ה בתרתי דהא קתני תרתי שיעורי אמות ואכתי איכא רוב אמות ועוד דאיכא מה שהביא רע"א ז"ל בגליון הש"ס כאן (שו"מ זה ברש"ש) ולפי' מהרש"א ל"ק מה שהק' בגליון הש"ס כאן למה לא חשיב עבודת הכרם, וברשב"א וריטב"א ומאירי מבואר בהדיא דלא כפי' מהרש"א:

ורבא אר"נ כו'. ברז"ה השיג על הרי"ף שהשמיט דינא דרבא ויתכן דהרי"ף ס"ל כהרשב"א והמאירי דכל אמות דמבוי וסוכה עצבות ובהלכות כלאים לא מיירי וממילא לא הוצרך לפסוק דודאי סתמא במצומצמות מיירי ולא בשוחקות שהן יתירות חצי אצבע כמש"כ המאירי:

ריטב"א ד"ה ולקרחת. ואפי' לא נשאר כו'. חולק על הרשב"א בזה:

בא"ד. שיעור ב' טפחים כו'. מבואר דכדי יניקה צריך להרחיק אף כשיש גדר בינתים וצ"ל דהא דתנן ב"ב כ"ו א' זה סומך לגדר מכאן לאו דוקא א"נ לא מפרש לה לענין כלאים ע"ש בתוס' ועי' בפיה"מ לר"מ כלאים פ"ד מ"ג וצ"ע, והא דלקמן צ"ג א' זורע מעיקר מחיצה כו' נמי ל"ד וכן הא דבית שחציו מקורה דהתם נמי בהרחקת היניקה, ועי' במאירי צ"ג ב' ד"ה בית כו' אף בתוך ד' אמות כו' ואולי ס"ל כד' הריטב"א הנ"ל דצריך להרחיק שיעור יניקה רק ד"א א"צ אך מדבריו בסמוך ד"ה יש נ' דס"ל דא"צ להרחיק כלום וכ"נ מד' רש"י ד"ה עד עיקר:

בא"ד. והאי דאמרי' עבודת הגפן כו'. ר"ל דמיירי שיש ב' גפנים מכאן ומכאן ורוצה לזרוע ביניהם:

מאירי ד"ה היתה. לשלש רוחות. צ"ע הכונה ואמאי לא בעי הרחקה לכל ד' רוחות ומש"כ ט"ז על ט"ז לכאו' היינו לב"ש וצ"ע:

ד"ה דרך. כגפן יחידית. נ' דמ"מ דינו כגפן יחידית והיינו דלר"ש אין הטעם משום למעקר קאי כמ"ש רשב"ם ב"ב ק"ב ב' וכ"כ תוס' ב"ב ל"ז ב' ד"ה אינו והרא"ש בשטמ"ק שם דף פ"ב והר"מ והר"ש כלאים פ"ה מ"ב:

ב"ב פ"ב ב' ד"ה וזורע. מדרבנן וחשיבי כרם. נ' מדבריהם דמדרבנן מיהא צריך להרחיק ד"א אבל מדברי הרא"ש בשטמ"ק נ' דמדרבנן נמי א"צ להרחיק אלא ו' טפחים כגפן יחידית אלא דתחת הגפנים אסור מדרבנן:

ב"ב ל"ו ב' ברמ"ה ד"ה והא דאמר רבא. יחיד ורבים כו'. מבואר דאין הלכה כר"ש ובמאירי עירובין ג' ב' פסק כר"ש ואולי גריס כגי' השני' דמפיך דברי ר"ש וחכמים, מיהו יש לתמוה על הגי' השני' איך יתיישב סוגיא דב"ב ק"ב ב':

ב"ב פ"ב ב' ברמב"ן ד"ה עד ט"ז. דלהחמיר עליו וכו'. אין מובן ואולי ר"ל דמ"מ קרי לי' בתרוייהו ט"ז אמה דאינו אלא חומרא שמודדין בריוח ונ' דלא ס"ל כד' הרשב"א עירובין ג' ב' דהשוו מידותיהן בכלאים לעולם שוחקות אפי' לקולא אך אין זה מוכרח ועי' ריטב"א ומאירי שם שהביאו ב' דעות:

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף