גאון יעקב/עירובין/ג/ב
והיכל גופי' חללו עשרים. ואינך אמרי לך כיון דמדינ' חללו עשרים ומקצתו למעלה דפסול זימנין דמשתקיל וקיימא למעלה מחלל עשרים או שמא יתן למעלה מחלל עשרים הרי ימעט דלא ליהוי יותר מפתחו של היכל:
אף למטה חללה עשרה. זאת אומרת מבוי שגבוה עשרה ונתן קורה בפתחו למטה מעשרה אע"פ שהקורה משלימתו לעשרה ומקרקעו עד שפת הקורה שלמעלה עשרה פסולה ולא תימא הואיל ובהדי קורה איכא עשרה וכל דסתים לה טפי עדיף אלא אמרינן קורה אין כאן מחיצה אין כאן מחיצה אין כאן דהא גבוה ג' מארעא וגדיים בקעי בה קורה אין כאן דקורה הכירא דפתחא והכא הא ליכא יו"ד חלל מארע' עד שפתה דלמטה. וכדאמרו בפירקין בקורה מכוסה קורה אין כאן וכו' אמר הר"י אלפסי כיצד ממעטו נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה כי היכי דהוי חללי' עשרים דאמרינן מקצת קורה כו' ואסיקנא רבא אמר כו' חלל מבוי תנן עשרים אמה מדקאמר רבינו דהוי חללי' עשרים וקאמר ואסיקנא חלל עשרים מכלל דמעשרים ולמטה דקאמר לאו דליהוי עובי קורה בתוך עשרים. אלא ה"ק מבוי שמחיצותי' גבוהות מך' אם בא להכשירו בקורה כיצד ממעט חלל פתחו נותן עליו קורה משפת כ' או למטה הימנו שיניחנו או בשפת כ' ועובי' למעלה מך' או יניחנה למטה מך' וקאמר מקום הקורה מתחיל משפת כ' וכל למטה הימנו. ורב פפא נמי הו"מ מוקים לברייתא בהכי. אלא דניחא לי' לאוקמי דקמ"ל למטה כלמעלה וטפי ניחא לן למימר אשתביש ספרי ואימא משפת עשרים ולמעלה כדאוקמא רב פפא לברייתא:
אמת סוכה וכו'. פירש"י ורב נחמן מדקאמר הכא קטנות כו' ש"מ הכא חומרא כו' דאי לא לחומרא כו' הא לא תנן כו' לא תימא רבינו אדרב נחמן קאמר דספוקי מספקא לי' אמות דמתניתין ומתניתא מאי ניהו ועבוד לחומרא. דהא אמרינן בשמעתין דאביי כרשב"ג ורשב"ג אמר אמת כלאים באמה בת ששה ואמת סוכה ואמת מבוי באמה בת חמשה אלא רבינו אתנאי דמתני' קאמר מדלא תני בהדיא שיעורו מכלל דאזלינן בכ"מ לחומרא ולא איצטריך להו למיתני':
בין כרם לגדר אין שם כו' לא יביא זרע לשם ואפי' סמוך לגדר ויש שם י"א אמה דדחיקא מכרם טובא משום דד"א מרחיק כדי עבודתו פשו להו שבע דל מיני' הנך ד"א דלהכי גדר דאפקורי מפקר להו לדוושא וא"נ זרע להו לא חשיבי הואיל ואורחי' לאפקרינהו ולא מצטרפי אפי' אמה מיני' לד"א דכדי שדה דלא ליבטיל לגבי כרם וכי בצרת להנך ד"א דלהכי גדר ליכא ד"א לכדי שדה ובטיל לגבי כרם היו שם יב"א נותן לו כדי עבודתו ד"א וזורע את המותר. ואפי' עד הגדר דמפקרי לי' אינשי לדוושא הואיל ואיכא שיעור שדה לבר מד"א דדוושא תו לא בטילי הנך ד"א דדוושא לגבי כרם:
והא איכא רצופין דלקולא. בתוספ' הא איכא גדר שנפרץ כו' וי"ל דרוב אמות קאמר. וקשיא הא השתא דאמר כרבנן לא ס"ל רוב אמות אלא לאידך שינויא דאפי' כר"ש אתיא. והריטב"א אמר והא בגפנים מועטין דכי ליתניהו לאמצעיים ליכא שתים כנגד שתים אפי' רבנן מודו ופריך לה דמהאי קושיא הדר ואמר אבע"א רוב אמות קאמר ותדע דהאיכא גדר שנפרץ דלקולא אלא בשינויא בתרא איפרקי כולהו דרוב אמות קאמר. ולהריטב"א כי אמר ואבע"א רוב אמות קאמר א"נ כרבנן נמי רוב אמות קאמר והדר משינויא קמא. מיהא קשיא מאי רובא איכא הא גדר שנפרץ ורצופים תרי דבת ה' טפחים וקרחת ומחול תרי דבת שש טפחים וכן לרבנן דתוס' קשיא לר"ש. וניחא דאיכא עוד מתנייתא דבת ששה טפחים כמה עבודת הכרם ד"א וכן כרם הנטוע שש עשרה אמות דזורע אותה ותלמודין לא חש לאיתויי לכולהי ולדעתן מהא דגדר שנפרץ לא קשיא דרב נחמן אמת כלאים קאמר הא דאיתנייא בכלאים לחודי' אבל פירצת יו"ד אמות הא לאו בכלאים לחודי' איתנייא אלא בכ"מ דבעינן כותל מבטל לי' פירצה יו"ד אמות ובכלל אמת מבוי הוא דבת חמשה הוא לגובה ולפירצתו וה"ה בכ"מ דתנן פירצה דיו"ד אמות:
ברצופין לר"ש ולרבנן היכא דלא אשתייר שתים כנגד שתים איתחזיא בכרם כי האי ואיכא בין שורה לשורה ד"א באמה בת חמשה דאזלינן לחומרא ואמרי' בי' הוי כרם. אי ארחיק מהאי כרם ד"א כדי עבודה באמה בת חמשה סגיא דבשאר כרמין צריך באמה בת ששה לחומרא אימא בבת ששה כדי עבודה ורצופין בבת חמשה הוי כרם לחומרא אימא בת חמשה כדי עבודה. אבל הרחקה דהאי כרם ד"א באמה בת חמשה ממ"נ מהניא אי כדי עבודה בבת חמשה הא ארחיק כדי עבודה ואי כדי עבודה בבת ששה הא הא לאו כרם הוא: ובני מ"ו אלי' שיחי' אמר כיון דאמרי רבנן דאפי' בבת חמשה הוי כרם תו לא פליג בין האי כרם לכולהי כרמין וצריך הרחקה ד"א בבת ששה דלא לית' למישרי הרחקה בבת חמשה בכרם גמור ויפה אמר:
רבא אמר וכו' אלא הללו שוחקות כו'. הרז"ה והרמב"ם והרא"ש אמרי לרבא נמי באמת סוכה ומבוי היכא דשוחקות לחומרא מדדינן בשוחקות וכן בכלאים היכא דעצבות לחומרא אמרינן עצבות ואמת סוכה ומבוי דאמרי עצבות רוב אמות אמרו וכן באמת כלאים ולדידהו לא תיקשי מידי שוחקות ועצבות אלא בטפחים הוא דאתמר וכדאמר רש"י והרמב"ם שוחקות בריוח מעט בין אצבע לאצבע ועצבות דמהדק לאצבעות להדדי והאיכא בסוכה ומבוי בטפחים טובא דשוחקות לחומרא מבוי גבוה י"ט וקורה טפח ולחי גבהו י"ט וד"ט לאביי בגבוה מך' ולרב יוסף בפחות מי"ט ורחבה ד"י. דרבא לא קאמר אלא בהנך דאתמר בהו אמות רוב אמות בטפחים עצבות אבל בהנך דאתמר בהו טפחים לא קמיירי והרשב"א (עבודת הקודש שער א' ג') אמר כל אמות שאמרו במבוי יראה לי שהן דחוקות מצומצמות וכו' וכן אמר הריטב"א תירץ הרז"ה לרבא נמי משנינן רוב אמות קאמר אבל יש שתירצו דלרבא ודאי לא אמרינן רוב אמות קאמר ושיהא בכ"א מהן מקצת שוחקות ומקצת עצבות אלא כולן שוות כל שבכלאים שוחקות לעולם ואפי' להקל וכל שבסוכה ומבוי עצבות ואפי' להקל דאזלי' בתר רובא ורובא הוי לחומרא כיון שבכולן בת וי"ו ואין החילוק ביניהן אלא בין שוחקות לעצבות לא חששו למיעוטא והיינו דהרשב"א ומסתברא אפי' להנך רבוותאי ע"כ לא קאמרי אלא בהנך דאתמר בהו אמות דאזלינן בתר רובא אבל בהנך דאתמר בהו טפחים דכ"ע דאזלינן לחומרא ואמרינן שוחקות דבטפחים רובן דשוחקות לחומרא:
והא דאמר הרשב"א ויש מגדולי המורים שאמרו שלא מצומצמות במבוי אלא להחמיר ולא להקל כיצד גובה כ' ורוחב עשרה מצומצמות גובה עשרה ואורך מבוי ארבע אמות שוחקות בגובה עשרה לדידי' נמי שוחקות (דטפחים אתמר בי' ולא אמות) אלא משום אורך מבוי נקיט נמי לגובה וקאמר דלהך לישנא בכולן להחמיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |