שיח השדה/ברכות/טו/א
ע"כ ל"ק ר' יוסי לא יצא אלא גבי ק"ש דאורייתא אבל גבי תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא. וכ' בחי' רעק"א ק"ל מה הוצרך להאריך בזה ואיך ס"ד דלר' יוסי חרש המדבר ואינו שומע שתרם כיון דלא השמיע לאזנו יהי' אף בדיעבד אין תרו"ת והא במתני' דתרומות (פ"א מ"ו) קתני דאלם שתרם תרו"ת הרי דבדלא בירך כלל ג"כ תרו"ת וא"כ מאי שיאטי' דינא דלא השמיע לאזנו כאן וכי גרע מלא בירך כלל עכ"ל.
והנה דבגמ' יש כאן ל' מיותר וברכה דרבנן ולאו בברכה תליא מילתא. ונראה דתרתי מילי קאמר חדא דברכה דרבנן ולהכי כאן יוצא אף בלא השמיע לאזנו ועוד אפי' הוי ברכה דאורייתא לאו בברכה תליא מילתא דבדלא בירך כלל נמי תרו"ת. ונ"מ בטעם הראשון דברכה דרבנן כמש"כ המאירי בשמעתין דאם אחרים שמעו הברכה אם יצאו או צריכין לחזור ולברך וע"ז קאמר דכיון דברכה דרבנן יצאו האחרים אף שלא השמיע לאזנו.
אמנם בתוס' הרא"ש מצאתי וז"ל אבל תרומה משום ברכה וברכה דרבנן דאי עבד ש"ד אבל אי הויא ברכת תרומה דאורייתא משמע דתרומתו אינה תרומה דהברכה מעכבת ההפרשה אע"ג דברכות אינן מעכבות היינו משום דהוין מדרבנן אבל אי הויין דאורייתא מעכבות ולא הויא הפרשה עכ"ל וזה דלא כנ"ל דאפי' הויא דאורייתא אין מעכב, ונ' לדרך הרא"ש ז"ל מתפרש הגמ' אבל הכא ברכה דרבנן ולהכי לא בברכה תליא מילתא, אבל היותר קשה מלק' בשמעתין אלא הא דתני כו' אי ר' יוסי האמר דיעבד נמי לא ותימא אמאי דיעבד לא מהני לר' יוסי מי גרע מלא בירך כלל ובתוס' משמע לכאו' דלר' יוסי תקנו רבנן דלא מהני דיעבד כמו בק"ש כעין דאורייתא וכ"מ לכאו' בחי' הריטב"א מגילה (י"ט ב'). אבל הוא תמוה אמאי גרע מלא בירך כלל. ואין לומר דבאמת ר' יוסי חולק גם על לא בירך כלל דמה ענין זה למחלוקתם דהכא דלא השמיע לאזנו ומנ"ל הא.
ע"כ נ' בעז"ה דבודאי אין כל ספק דבדיעבד תרו"ת [וכ"מ בשטמ"ק כאן] וכל השאלה כאן אם יצא יד"ח בברכה ונ"מ לאחרים ששמעו אם יצאו או צריכין לחזור לברך כנ"ל וראיית הגמ' דמתני' ריש תרומות קתני ה' לא יתרומו ואם תרמו אין תרו"ת חש"ו וכו' ובמ"ב קתני חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרו"ת ובמ"ו קתני ה' לא יתרומו ואם תרמו תרו"ת וקשה אמאי לא עריב ותני להו חרש המדבר ואין שומע בהדי סיפא [ועי' ירושלמי דפירקין ותי"ט] ולהכי ס"ל לגמ' דלא דמי דבהני ה' דסיפא לא יצא כלל ידי הברכה ומ"מ תרו"ת דהברכה אין מעכבת אבל בהא דהכא אם תרם תרו"ת ויצא ידי הברכה ואחרים השומעין א"צ לחזור ולברך ולהכי לא עריב להו וזהו דקאמר הגמ' דזהו דוקא משום דהברכה של תרומה דרבנן ולכן פריך אח"כ אי לר' יוסי לא יצא נמי הברכה אבל פשיטא דתרו"ת ובלא זה הסוגיא תמוהה מאד ודו"ק:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |