שואל ומשיב/ה/טז

שואל ומשיב ‏ ה טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן טז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

במה שכתבת שמ"כ שש"ב הגאון בעל נוב"י ז"ל רצה לסמוך על עדות קטן לענין עגונא דאתתא אף שאינו מעיד ומטעם שהי' רגלים לדבר שנודע שאחד מת במעזבוז וכיון שנודע שאחד מת א"כ ממילא הקטן נאמן כל שיש רגלים לדבר. ושאלת אם יש לסמוך עליו בזה דדבר חדש הוא שיהיה הקטן נאמן היכא שיש רגלים לדבר ולא מוזכר כלל בשום מקום. הנה גם אנכי תמהתי מאד ע"ז וחפשתי בספריו נוב"י מהד"ק ומהד"ב וכמדומני שלא הזכיר זאת כלל. אמנם יגעתי ומצאתי בשו"ת ארבעה טורי אבן להגאון מוהר"א אבד"ק אמשטרדם שם בסי' ט"ז הביא בנו הגאון מוהר"מ ז"ל חתן אא"ז הח"ץ ז"ל בשם הגאון בעל נוב"י כדברים האלו והגאון הביא ראיה מהא דמבואר דרופא עכו"ם נאמן להעיד באשה שנתרפאת ברואה דם מ"ת ומטעם שרגלים לדבר שנתרפאית מכח שפסק ווסתה כמ"ש בסי' קפ"ז ביו"ד ועכו"ם הוא גרע מקטן ואפ"ה נאמן ברגלים לדבר מכ"ש שקטן נאמן אם רגלים לדבר. ובאמת שראייתו תמוה מאד דמלבד דשם הוא לענין רואה דם מ"ת דאינו רק חומרא דרבנן ומה ענינו לחומר א"א שהוא דאורייתא אף גם דהכי בזה בלבד סמכינן על רופא עכו"ם וגדולה מזו מצינו לענין יוה"כ סמכינן על רופא עכו"ם וגם לענין שבת וכ"ת ש"ה דהו"ל ספק פקוח נפש מ"מ גם מצד הסברא י"ל דלכך ראוי שיהיה נאמן כיון דהוא אומן לא מרע לאומנתו וגם רגלים לדבר שהועילו לה הרפואות אבל לא נאמן מתורת עדות דאין עדות לעכו"ם וע"כ לא אאמין שיצא דבר זה מפיו אבל תא חזי מאן גברא רבא דמסהיד עליו. והנה הגאון מהר"מ הנ"ל תמה עליו דאשתמיט ליה ש"ס ערוך בב"ק דף קי"ד דאמרו שם דקטן ואשה נאמנים לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך הש"ס שם אשה וקטן בני עדות נינהו ומשני דמיירי שהי' הבעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסל"ת ואמרו מכאן יצא נחיל זה ופירש"י בעלים מרדפין דרגלים לדבר דשלו הוא והרי אף דשם איכא רגלים לדבר אפ"ה בעי שיהיה הקטן מסלפ"ת וא"כ כל דאינו מועיל עדותו לאח"ז אף במסלפ"ת מה יועיל הצירוף דרגלים לדבר ע"ש. ובאמת שהיא תמי' גדולה ומקויימת על הגאון. אך לפענ"ד נראה דאין משם ראיה דש"ה דבאמת אם לא היה מסל"ת והוה חיישינן שמא אומר הוא במתכוין לשקר וא"כ ממילא מה רגלים לדבר שהבעלים מרדפין דלמא באמת לאו בעלים הוא ורק שהוא פיתה את הקטן שיאמר כן וא"כ לכך צריך שיהיה מסלפ"ת ובזה כל שהבעלים מרדפין שוב איכא רגלים לדבר שהוא אמת אבל כל שיש רגלים לדבר שניכר לב"ד ולכל העולם שהוא כן בזה י"ל דאף הקטן נאמן בלא מסלפ"ת וז"ב:

ובזה מיושב היטב מה שהקשה ביש"ש שם בהא דאמר ר"א דאין מסלפ"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד והקשה הש"ס והרי נחיל של דבורים והקשה היש"ש דאמאי לא משני דשאני נחיל דהבעלים מרדפין ע"ש. ולפמ"ש א"ש דאם נימא דבשאר דברים גם מסלפ"ת אינו נאמן ומטעם דגם בזה חיישינן שמא מערים ואומר מסלפ"ת וכדומה וא"כ שוב מה מועיל מה שהבעלים מרדפין דלמא באמת לאו בעלים הוא וגם בזה מערים וע"כ דמסלפ"ת נאמן ושפיר הוה בעלים מרדפין רגלים לדבר. ובזה מיושב מה דמשני הש"ס שאני נחיל דקנין דרבנן הוא ותמה בשו"ת מהרשד"ם בטאהע"ז סי' קס"ה הובא בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סימן ק"ג דאדרבא מפני שאין לו קנין חזק בזה רק מדרבנן מהראוי שלא יהי' נאמנים אשה וקטן בזה ולפמ"ש א"ש כיון שהבעלים מרדפין ואיכא רגלים לדבר לכך האמינו בקנין דרבנן כי גם האחר אין לו רק קנין דרבנן בזה ובדרבנן נאמנים האשה וקטן ובלא"ה אין ראייתו ראייה לפמ"ש בשו"ת מהרי"ק סי' קכ"א דאף אחר השאלה מקרי מסלפ"ת כדמוקי לה הש"ס כאן בשהבעלים מרדפין ואפ"ה מקרי מסלפ"ת כל דלא שאלו אותן אף שהם נתעוררו ע"י שאלה ע"ש וא"כ ע"כ הם מוכרחים להיות מסלפ"ת עכ"פ דאל"כ בודאי לא היה מועיל רדיפת הבעלים ולא היה מקרי רגלים לדבר דלמא אחר ששמע רדיפת הבעלים שמע מהאשה והקטן הנ"ל זאת או שפיתם לומר כן כיון שלא הגידו מסלפ"ת וגם לפמ"ש היש"ש בב"ק דעיקר רדיפת הבעלים אינו רק לגלות שלא נתייאש דאל"כ הו"א דנתייאש ע"ש א"כ ל"מ רגלים לדבר שהוא שלו רק שלא נתייאש ע"ש שביאר כן בהדיא שיטת רש"י וא"כ אין ראיה מכאן. ובחידושי אמרתי ראיה לשיטת אא"ז היש"ש שכל האחרונים תמהו עליו ועיין בעבוה"ג סימן פ"ו ובשער אפרים שם דהנה הרי"ף השמיט הך אוקימתא דהבעלים מרדפין אחריהם וכבר תמה בזה המהרשד"ם שם ובשע"א האריך בזה. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין ל"ל רדיפת הבעלים והא שמואל בעצמו אמר שם דבתרומה דרבנן מסל"ת נאמן וא"כ כאן כיון דקנין דרבנן הוא נאמן הוא במסלפ"ת וכבר הקשו כן מהרא"ש סי' רכ"א. אך נראה דעיקר רדיפת בעלים הוא להורות שלא נתייאשו ולפ"ז כיון דאמרו שם במשנה וכן נחיל של דבורים אם נתייאשו ופירשו בש"ס דה"א כיון דקנין דרבנן הוא ודאי נתייאשו קמ"ל אם נתייאשו אין ע"ש וכיון דהרי"ף הביא המשנה דאף בזה בעינן ודאי נתייאש א"כ ממילא א"צ לאוקמי ברדיפת הבעלים דכ"ז דלא נודע דמייאש לא אמרינן דסתמא מייאש ודו"ק. ויש ליישב בזה הרבה הערות שהאריך בשע"א שם ואכ"מ. עכ"פ אין מכאן הוכחה לסתור דינו של הנוב"י אבל קשה לדברי הנוב"י א"כ מצינו שבועת העדות בקטן וכגון במקום שיש רגלים לדבר וגם בהא דאמרו בכתובות דף י"ח ע"ב בעדים שאמרו קטנים היינו יש להקשות כיון דיש שטר אין לך רגלים לדבר יותר מזה למה יפסלו כשהי' קטנים. ואולי לענין ממון ודאי יודה הנוב"י שאינו מועיל ומטעם שאכתוב בסמוך:

אר בגוף דינו של הנוב"י לפענ"ד א"א לאמרו דקטן אינו נאמן אף ברגלים לדבר ותדע דאין לך רגלים לדבר יותר מסוטה אחר קינוי וסתירה ולא מצינו שיהיה הקטן נאמן לומר שזינתה אחר קינוי וסתירה ועיין ברמב"ם פ"א מסוטה ובטור וש"ע אהע"ז סי' קע"ח וע"כ דקטן אין לו דין עד ואינו בגדר עד וגם בהא דאמרו בכתובות דף כ"ח דנאמן הקטן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו ואחד מהם זכור הייתי בפלונית שיצאת בהינומא ומפרש הש"ס כיון דרוב נשים בתולות נשאות גילוי מלתא בעלמא היא וקשה א"כ יהיה נאמן גם בקטנו כיון דרגלים לדבר דעכ"פ רוב הוה כרגלים לדבר וע"כ דאינו נאמן ועיין ברמב"ם בפירוש המשנה ופי"ד מעדות דהוסיף עוד טעם הואיל וכתובה אינו רק מדבריהם וע"כ נאמן ברגלים לדבר והלח"מ הקשה שם דאדרבא הואיל דהחיוב אינו רק מדבריהם מהראוי שלא יועיל אותו עדות שראה בקטנו. ולפענ"ד סמך הרמב"ם על הא דאמרו בב"ק הואיל וקנין דרבנן הוא הקטן נאמן ואף דשם צריך רדיפת בעלים ומסל"ת כאן דיש רוב המנוהו רבנן בדרבנן וכל בדבריהם אף להוציא נתנו לו נאמנות וז"ב מאד לדעתי. עכ"פ מוכח דלא כסברת הנוב"י. ואולי שאני ממון מאיסורא דבממון לא אזלינן בתר רוב ובעינן שני עדים כשרים וא"כ ממילא נסתרה ראיית הגאון מהר"ם שם והוא בעצמו רוצה לחלק בין איסור לממון אלא שכתב שאיסור חמור מממון כמ"ש בב"מ דף ק' ע"ב וכוונתו להא דאמרו שם מי מדמות איסורא לממונא אבל התוס' הרגישו שם בזה ע"ש מ"ש בזה וגם בדבריהם האריכו האחרונים ועיין בפ"י שם ובבאר יעקב חלק או"ח שהאריך הרבה בהכלל הלז. עכ"פ גוף סברת הנוב"י יש לדחות וכבר כתבתי דראיית הנוב"י אינו ראי' וראיתי להגאון מהר"ם ז"ל שכתב סברת הנוב"י דקטן עדיף מנכרי יש לדחות דהרי דעת רבינו יקיר ז"ל והובא בהג"א פ"ק דגיטין ובב"י חו"מ סי' ל"ד דנכרי שמוחזק שאינו שקרן כשר לעדות וקטן ודאי פסול. הנה מלבד דזו דעה נדחית אף גם זה ברור דנכרי ודאי מגרע גרע מקטן לכל מילי דקטן אתי לכלל גדלות ואינו מחוסר מעשה רק זמן וזמן ממילא קאתי אבל נכרי צריך מעשה להתגייר. ומה שדעת רבינו יקיר להאמין לנכרי הוא בד"מ משום דלא אברי סהדי אלא לשקרי וחיישינן בנכרי שמא משקר וכיון שהוא מוחזק שאינו משקר נאמן וקטן באמת לא חשדינן למשקר רק שאין לו לב להבין כ"כ ולכך ברגלים לדבר ודאי מסתבר טפי להאמין לקטן מנכרי. ומ"ש מוהר"מ ז"ל דראיית הנוב"י ממה דקטן נאמן בגדלו מה שראה בקטנו ונכרי אינו נאמן הוא משום דנכרי לא דייק משא"כ בקטן וכדאמרו בכתובות דף כ"ח ע"ב ולעולם י"ל דנכרי עדיף מקטן. הנה מאד תמהני דמשם הוא יכול להוכיח דלא כשיטת רבינו יקיר הנ"ל דהרי לדבריו כיון שבאמת נתגייר כעת א"כ מה אכפת לן דלא דק בעת ההוא כיון דגם בעת ההוא היה כשר אם היינו מוחזקין בו שהוא כשר ואינו משקר וכיון שכעת נתגייר בודאי היה מהראוי להאמין בו וכבר נתקשיתי בזה זה זמן רב על רבינו יקיר. וישבתי עפ"י דברי התו"י בכריתות דף י"ב שכתב שצריך שיתכוין לשם עדות בעת ראותו ע"ש וכל דלא דק בעת נכרותו דלא ידע אם נחזיקו לכשר שוב לא נתכוין להעיד אבל כל הפוסקים לא הזכירו שיטת התו"י הלז ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' כ"ה. עכ"פ מצד הסברא י"ל דקטן ודאי עדיף מנכרי. ומה שהקשה מהר"מ הנ"ל על רבינו יקיר מהא דאמרו בנדה דף נ' ויש שכשר להעיד ואינו כשר לרון ואמאי לא קאמר לאתויי נכרי דכשר להעיד ואינו כשר לדון ת"ל שכבר הרגשתי בו וזכיתי לכוין לדעתו. ומה שהקשה מהר"מ עוד שם דלמה לא קאמר לאתויי בן י"ג שכשר להעיד ופסול לדון עד י"ח כמבואר בחו"מ סי' ז' תמהני שכבר הרגיש הסמ"ע שם בזה ע"ש. ומ"ש המהר"מ שם בשם הגאון מוהר"י הורוויץ ז"ל להוכיח מדברי התוס' בב"מ דף ק"כ ע"ב ד"ה מי שכתבו דתרי יב"ש הוא רק חשש דרבנן ומה"ת ל"ח לתרי יב"ש וא"כ בזה נאמן הקטן כיון דאינו רק חשש דרבנן וכתב שגם בתירוצם הראשון מדמו לי' התוס' למשאל"ס שאינו רק מדרבנן וע"ז תמה דמה ענינו למשאל"ס ששם אם נשאת לא תצא משא"כ בחשש דתרי יב"ש ע"ש שהאריך. הנה מאד תמהני דמה זו ראיה דבשלמא בחשש משאל"ס דיש רוב לכך אם נשאת לא תצא משא"כ בחשש דתרי יב"ש דאין כאן רוב כל שחשו חז"ל מדרבנן ע"ז גם אם נשאת תצא דאלמוהו לגזירתם ומה לנו להרבות בראיות כיון דעכ"פ לתירוצם השני כתבו בפירוש דאינו רק דרבנן ומטעם זה הי' מקום לדון על גוף ראיית מהר"י הורוויץ הנ"ל דניהו דאינו רק חשש דרבנן מ"מ אין נאמן הקטן דאף דקטן נאמן בדרבנן היינו משום דבדרבנן המנוהו לקטן וזה דוקא כשנודע שאין כאן רק איסור דרבנן אבל כאן הספק היא ספק של תורה ורק דמה"ת ל"ח לתרי יב"ש אבל כל שחשו חז"ל לתרי יב"ש שוב אין הקטן נאמן להוציא מזה הספק דהספק הוא של תורה וז"ב. אלא שאין לפני גוף דבריו ואולי טעם אחר יש לו על שהאמין לקטן. עכ"פ קושית מוהר"מ ודאי ל"ק. ומה שהקשה עוד לדברי התוס' דתרי יב"ש אינו רק חששא דרבנן א"כ אמאי קאמר הש"ס בחולין דף צ"ו תדע דטביעת עין עדיף מסימנים דאילו אתו בי תרי ואמרו פלוני דהאי סימנא והאי סימנא קטל נפשא לא קטלינן ואמאי לא נהרוג אותו הא אין כאן חשש מן התורה ובודאי זה הוא ההורג והרי מבואר בסי' י"ז סי"ט דאם אמרו סימנים בצורתו וגופו אין כאן רק חשש דרבנן לתרי יב"ש וא"כ מן התורה היינו הורגין אותו וע"כ דהחשש היא מן התורה ע"ש שנתעצם בקושיא זו. ולפענ"ד אין כאן התחלה לקושיא זו דודאי לא עדיף החשש הנ"ל מאילו היה רוב גמור דעכ"פ איכא חשש שמא אחר הוא והרי גם רוב פלפלו בסנהדרין דף ס"ט אם אזלינן בתר רובא בד"נ ואף דאזלינן בתר רוב אבל כאן אין כאן רוב גמור ואף אם נימא דרוב גמור הוא מ"מ כיון דאין העדים מכירין את הרוצח כ"א שאומרים שהרוצח הי' לו כך סימנים פשיטא דאין הורגין אותו דהרי קי"ל דרוצח שנתערב באחרים דפטור משום שאין גומרין דינו של אדם רק בפניו ע"ש בסנהדרין דף ע"ט וגם בד"מ דעת הכנה"ג בחו"מ סי' כ"ח דאם העדים אין מכירין אותו לא יוכלו להעיד ע"ש ובתומים סי' כ"ח ומכ"ש בד"נ וא"כ כל דיש חשש לתרי יב"ש שוב לא יוכלו להכיר אותו ואין גומרין דינו שלא בפניו וז"ב לדעתי ובזה יש ליישב קושיית התוס' שם שהקשו דהא מצינו שקטלינן עפ"י סימנים דהרי משיאין את האשה עפ"י סימנים ואילו נשאת לאחר וזינתה קטלינן לה ע"ש שנדחקו בתירוצם. ולפמ"ש א"ש דבאמת שם דמשיאין עפ"י סימנין וסמכינן דזה נהרג או מת א"כ נוכל להרוג אח"כ אותה האשה עפ"י ט"ע שזו היא האשה ורק עפ"י סימנים אין הורגין דכל דאין מכירין מי ומי הרוצח לא סמכינן ע"ז דהו"ל גומרין דינו שלא בפניו:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו שם דאיך מחזירין שט"ח עפ"י סימנים והרי אי אתו סהדי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן מיניה. ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך להבין למה לא נפיק ממונא עפ"י סימני הגוף הלוה דמשום חשש תרי יב"ש כבר כתבו התוס' בב"מ דף כ' דל"ח בממון. וע"כ צ"ל דמכאן ראייה למ"ש הכנה"ג דגם בד"מ צריך להכיר את הבע"ד וכל שאינו מכירו הוה כשלא בפניו ולפ"ז גם בסימנים כל שאין מכירין אותו מקרי שלא בפניו ולפ"ז זהו בסימני גופו אבל סימנים שבשטר שפיר מחזירין וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה הנודע ביהודה מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"א דאמאי השמיט הרמב"ם הדין דע"י סימנים לא קטלינן נפש ע"ש שרצה לחדש בזה ענינים חדשים ולפמ"ש א"ש די"ל דכיון דאין מכירין פניו שוב הו"ל כשלא בפניו וזה כבר הביא הדין דרוצח שנתערב באחרים דפטור בשביל זה וה"ה בזה ולפ"ז י"ל דאף בסימן מובהק לא קטלינן דכל דאינו מכיר בפניו ממש רק עפ"י הסימן הו"ל כשלא בפניו ודו"ק היטב כי הוא דבר לפלא ת"ל עכ"פ דברי התוס' מיושבים היטב כמ"ש וגם לפמ"ש הנוב"י בטעם דלא קטלינן משום דהו"ל התראת ספק ע"ש ג"כ מיושב קושית המהר"מ הנ"ל. אמנם בגוף דינו של הנוב"י הנ"ל לענין קטן אם נאמן ברגלים לדבר תמהני דהדבר מבואר בש"ע יו"ד סימן א' ס"ה לענין שחיטה דאין הקטן נאמן אף שיודע הלכות שחיטה ויודע לאמן ידיו ומטעם שאין הקטן נאמן כמ"ש הש"ך שם ס"ק כ"ז בשם הרא"ה והרי אין לך רגלים לדבר יותר מזה שראינו שנשחט יפה ועיין בט"ז ס"ק י"ד ט"ו וגם יש לו רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שהרי מומחה הוא ואפ"ה אינו נאמן וזה ראיה ברורה לפענ"ד ועיין בשו"ת זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' ס"ה בסופו ממרוצת דבריו ניכר ועקימת שפתיו הוה מעשה רבה שאף שיש רגלים לדבר אין הקטן נאמן ע"ש היטב ודו"ק:

והנה בן גיסי החריף מוה' יצחק אהרן נ"י שאל על דברת הפר"ח סימן ס"ט דאף דאתחזיק איסורא כל שהוא בדרבנן נאמן עכו"ם והב"א מהך דנחיל אף שזה מוחזק וע"ז שאל הא נחיל אינו רק גזל דרבנן. ולק"מ דאדרבא בשביל זה חזקתו של זה התוקף בו גדול יותר ואפ"ה מועיל הקטן והא דמשני דנחיל קנין דרבנן הוא כמ"ש לעיל דשניהם אין להם חזקה רק מדרבנן ודו"ק. והנה במח"א הלכות עדות סי' ט"ו כתב דאחד שנתחייב שבועת היסת והי' לו ע"א שמסייעו לפטור רק שהעד היה תחלתו בפסלות וסופו בכשרות דכשר להעיד כמו שכשר הקטן בדרבנן להעיד בגודלו מה שראה בקטנו ודבריו תמוהים לפענ"ד דשאני קטן שבא לכלל עדות משא"כ בשאר פסול וכמ"ש בהגהת אשר"י ספ"ב דכתובות לענין קרובים ואף דר"ד ור"מ שם כתבו דק"ו הוא מה קטן דהו"ל תחלתו בפסול לכל עדות שבתורה ואפ"ה כשר בדרבנן מכ"ש בקרובים באמת לא קי"ל כן כמבואר סימן מ"ו סי"ט בשם הר"ן וריב"ש ואף דהרשב"א מכשיר לפענ"ד שאני קיום שטרות דאינו רק דרבנן דמה"ת לא חשידי לזייף והשטר אינו נקרא מוציא דמה"ט מקיימין עדי השטר שלא בפני בע"ד משא"כ בשאר עדות ועיין בכתובות דף כ"ח דאמרו כל דאינו מוציא ממון נאמנים והיינו בשטר דהשטר לא מקרי מוציא ועיין תוס' חולין דף צ"ו ובשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י' אבל לא בשאר עדות ומה דהוצרכו בכתובה לומר הטעם משום דהוה רוב היינו משום דמיירי אף שאין כתובה בידה ואינה גובה רק מתנאי ב"ד וצ"ע בזה. ובלא"ה נראה לפי שיטת התו"י בכריתות דעדים צריכין שיכוונו לשם עדות א"כ כל שהיה תחלתו בפסול הרי לא כוונו להעיד ופסול ולפ"ז בקטן דאמרו בכתובות שם דדייק ומחלקו בין נכרי ועבד דלא דייקי א"כ שפיר נאמן בדרבנן ועש"ך חו"מ סי' ל"ה ס"ק ז' ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף