שואל ומשיב/ה/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן יז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי בעיר אחת חדשה שבנו להם בהכ"נ מפואר ורצו לנדב איזה יחידי סגולה כוס כסף עם יין בכל שבת קדש בבהכ"נ אם מנהג טוב הוא או לא. הנה מה זה תשאל לשמי הדבר מבואר בסי' רס"ט ובב"י האריך בזה ובש"ע דיותר טוב להנהיג שלא לקדש בבהכנ"ס וכן מנהג א"י. אמנם יען כי המנהג במדינתינו לקדש בבהכנ"ס אמרתי ליישב מנהגן של ישראל. והנה מקור המחלוקת נובע מהא דאמרו בפסחים דף ק"א אותם בני אדם שקדשו בבהכ"נ רב אמר ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו וכו' ושמואל למה לי' לקדושי בבהכנ"ס לאפוקי אורחים דאכלו ושתו בבהכ"נ ולפ"ז במקום דאין אורחין האוכלים ושותים בבהכ"נ אינו ראוי לקדש לשמואל וכוותי' קי"ל והרא"ש שם האריך בזה והביא בשם רבינו יונה ז"ל דכתב דאינו ברכה לבטלה כיון דהא דאין קידוש אלא במקום סעודה אינו רק מדרבנן ואסמכוה אקרא וקראת לשבת עונג ועיקר הקידוש מן התורה וכו' ולכך מקדשין כדי להוציא את מי שא"י והרא"ש דחה דבריו דהלשון לא משמע כדבריו וגם למה לא קאמר דלשמואל מקדשין כדי להוציא את מי שאינו בקי. והנה בחידושי להלכות שבת סי' רע"ג כתבתי בזה כמה דרכים. אך כעת נ"ל דהנה באמת צריך להבין דאיך יוציא אחרים דהרי בר"ה דף כ"ט אמרו כל הברכות כולן אם יצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם יצא אינו מוציא בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת יין של קידוש היום מהו כיון דחובה היא מפיק או דלמא ברכה לאו חובה ת"ש דאמר ר"א כי הוינן בי ר"פ הוה מקדש לן וכי הוה אתי אריסא מדברא הוה מקדש להו. וצ"ל דהא דלא מבעיא על קידוש היום גופא דזה פשיטא דאף דלהנאה באה כיון דחובה הוא ודאי מפיק דהקידוש מחוייב אף בלא יין והיין אינו רק דרבנן ורק על הברכת יין מבעיא להו כיון דבא על הנאה וע"ז פשיט להו כיון דעכ"פ משום חובה באה אף שיש בתוכו הנאה מ"מ מצי מפיק ועיין ברש"י וצ"ל דמה דפשיט מר"פ היינו ששם בירך ברכת היין ג"כ לאריסי'. וראיתי ברא"ש שכתב בהא דאמרו לרב למה מקדש בביתו להוציא את ב"ב וכתב הרא"ש אף שכבר יצא ידי קידוש מצי מפיק להו אף דאמרו בר"ה חוץ מברכת היין כיון דהאי ברכת בפה"ג לקידוש היום הוא כקידוש דמי וחובה היא ומפיק. ותמהני דלא מפיו אנו חיים דזה מבואר בבעיית הש"ס הנ"ל ופשיטתו. ומעתה יקשה לשמואל איך מפיק לאורחים (דאם נימא כמ"ש רבינו יונה ז"ל דעיקר הקידוש הוא בפ"ע וא"כ היה יוצא מן התורה אף בלי סעודה כל שהזכיר קידוש היום והיאך יכול להוציא אורחים) ול"ש לומר כיון דעכ"פ בא בשביל קידוש היום א"כ הו"ל דבר שבחובה ומצי מפיק דהא לשמואל דס"ל דאין קידוש רק במקום סעודה ועיקר הקידוש על הכוס נתקן בשביל סעודה ומטעם דבמקום עונג שם תהא קריאה וא"כ עיקרו בא בשביל דבר שבהנאה ופשיטא דלא יכול להוציא (וע' ט"ז סי' ער"ג ס"ק ג') דכל שאינו במקום סעודה שוב לאו דבר שבחובה הוא וא"ל כיון דאין קידוש רק במקום סעודה שוב לא יצא המקדש ויכול להוציא אחרים דז"א דבכה"ג שהוא יברך בביתו וא"כ איך יכול לקדש לאחרים בדבר שעיקרו להנאה דהא אין קידוש אלא במקום סעודה וע"כ משום סעודה הוא בא דהרי כבר קידשו בתפלה וצ"ל כיון דמן התורה הקידוש הוא ענין בפ"ע ואינו שייך לסעודה רק דמדרבנן אסמכוה על הסעודה וכמ"ש רבינו יונה ולכך שייך שפיר לומר דמה"ת בא בשביל חובה ומפיק וא"ל כיון דמדרבנן אסמכוה על הסעודה הו"ל כדבר שעיקרו להנאה דפשיטא דבשביל זה לא יתעקר החיוב דאורייתא ושפיר אמרו לאפוקי אורחים דאכלו ושתו בבה"כ:

ומעתה שוב לא הי' יכול לומר להוציא את שאינו בקי דבאמת צריך להבין דאכתי איך יוציא האורחים דניהו דמן התורה צריך לקדש וכמ"ש רבינו יונה הא זה הקידוש כבר יצא ע"י התפלה וכמ"ש המג"א סי' ער"א ס"ק א' וצ"ל כיון דרבנן תקנו לקדש שנית ואסמכוה על הסעודה א"כ לא נתכוין לצאת בקידוש של התפלה ושפיר יכול להוציא אחרים דאף שאסמכוה על הסעודה עיקרו דבר שבחובה היא ולפ"ז זהו דוקא כשמוציא ידי אורחים דאכלו ושתו בב"כ וא"כ נתקיים תקנת חז"ל דהקידוש היא במקום סעודה אבל אם מוציא מי שאינו בקי קשה ממנ"פ כיון דהקידוש אינו במקום סעודה שוב לא יכול להוציא דממנ"פ בזה כבר יצא בתפלה וע"כ צ"ל דחז"ל תקנו קידוש על הכוס במקום הסעודה וכיון שעיקרו בא בשביל הסעודה איך מוציא אחרים דא"ל דעיקר הקידוש ל"ש ע"ז דז"א דעיקר הקידוש כבר יצאו בתפלה דאף שאינם בקיאים כבר הוציאם הש"ץ וז"ב. ומעתה מיושבים היטב דברי רבינו יונה הנ"ל דבש"ס לא הי' יכול לומר דנתקן בשביל מי שאינו בקי דהי' קשה כנ"ל דממנ"פ או שיצא בתפלה מן התורה ומדרבנן שוב נתקן במקום סעודה וא"י להוציא דעיקרו לא בא בשביל דבר שבחובה אבל אחר שכבר נתקן משום אורחים וכיון שהקידוש כבר נתקן ונעשה חובה שוב שפיר יוכל להוציא מי שאינו בקי דדבר שבחובה מצי מפיק וא"ל דהא נתקנה במקום סעודה דז"א דפשיטא דהתיקון דרבנן לא יעקור החיוב דאורייתא ולא רצו לצאת בתפלה דבשלמא אם עיקר התקנה שבב"ה לא הי' רק לשאינו בקי שפיר הוה דבר שאינו שבחובה אבל כל שכבר נתקן שוב הו"ל דבר שבחובה ומצי מפיק וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף. עוד י"ל בישוב הקושיא הנ"ל על רבינו יונה דהנה במה שהקשיתי לעיל דאיך מצי מפיק ידי אורחים דאכלו ושתו בב"כ כיון דאין קידוש אלא במקום סעודה א"כ עיקרו בשביל הנאה בא א"כ לא לתהני ולא לברך יש ליישב כיון דזה גופא הטילו עליו חובה לקדש במקום סעודה א"כ לא דבר שבהנאה גרידא מקרי דבשלמא אם אין חיוב לאכול כ"א שרוצה מעצמו לאכול שפיר מקרי דבר שבהנאה אבל כל שהטילו עליו חיוב עונג ולקדש במקום סעודה א"כ זה גופא חיוב הוא א"כ מכ"ש גוף הקידוש כל דחייב להתענג ולקדש מקרי דבר שבחובה וז"ב. ומעתה זה כשמקיים עכ"פ חיוב חז"ל לקדש במקום סעודה כגון באורחים אבל להוציא את מי שאינו בקי דכל הטעם הוא כמ"ש רבינו יונה דהקידוש הוא ענין בפ"ע ורבנן אסמכוהו על הסעודה שוב ל"צ שיהיה במקום סעודה בזה יקשה כיון דעכ"פ גוף הקידוש לא תקנו חז"ל רק בשביל הסעודה ובפרט לפמ"ש לעיל דמה"ת יצא בתפלה וא"כ איך מוציא אחרים וא"ל דזה גופא מקרי דבר שבחובה לקיים מצות חז"ל לקדש במקום סעודה דז"א דהא אינו מקיים המצוה דבאמת כעת אינו במקום הסעודה ולכך הוצרכו בש"ס לומר דלשמואל עיקר הקידוש נתקן בשביל אורחים. ומעתה אחר שתקנו חז"ל ושמו לחוב שיקדשו בבהכ"נ א"כ עכ"פ עשה דבר שבחובה וכל שהוא חובה שוב יוכלו להוציא גם מי שאינו בקי וז"ב ודו"ק כי נכון הוא ודברי רבינו יונה מוכרחין עתה נעתיק עצמינו לדעת הר"נ גאון שרצה לחלק דע"כ לא אמר שמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה רק בשאין דעתו לאכול במקום אחר אבל כשהיה דעתו מתחלה לאכול במקום אחר שרי והביא ראיה מהירושלמי דאמר מי שסוכתו עריבה עליו בליל יו"ט אחרון מקדש בביתו ואוכל בסוכתו אלא שהקשה ע"ז דבש"ס דילן אמרו דלשמואל נתקן הקידוש בשביל אורחים א"כ משמע דל"מ תנאי וע"כ אמר דגם הירושלמי לא מיירי רק ממקום למקום באותו בית עיין בהרא"ש ובתוס' שם ד"ה ידי קידוש ובמהרש"א שם:

והנה לכאורה י"ל דבר חדש דבאמת היכא שמתנה מתחלה מועיל ורק דוקא אם היה יכול לאכול במקום הקידוש רק שלא רצה לאכול שפיר מקרי קידוש במקום סעודה אף שאוכל במקום אחר דעכ"פ היה ראוי לאכול באותו מקום והוה כעין ראוי לבילה אבל במקום שלא היה ראוי לאכול שם במקום הקידוש א"כ ל"א דתנאי מועיל. ובזה מיושב היטב מה שהקשו מהא דאמרו בש"ס דילן דלשמואל הקידוש הוא בשביל אורחים משום דבאמת בבה"כ אסור לאכול רק לאורחים דזה נקרא מדוחק וכמ"ש הרמב"ן הובא בב"י בסי' קנ"א ובט"ז שם ס"ק א' וא"כ לכך הוצרך לומר דאתי לאפוקי ידי אורחים דלאחרים אינו ראוי כלל. אמנם באמת התוס' אזלי לשיטתייהו דפירשו בהא דאמרי לאפוקי אורחים היינו בחדרים הסמוכים לבהכ"נ ולא התירו גם לאורחים לאכול בבית זה ועיין בסי' קנ"א סעיף וא"ו דכן קי"ל דאף דבהכ"נ של בבל על תנאי הן עשויות מ"מ לא הותר רק בחורבנו ולא בישובו וא"כ שוב גם לאורחים לא מקרי סמוך לסעודה דאינם ראויים לאכול במקום הקידוש ואפ"ה יצאו ה"ה לשאר אנשים ואף דלפמ"ש המ"א סי' רע"ג ס"ק י"ג יש לדחות ע"ש היטב ודו"ק. עכ"פ י"ל דלא משמע להו לתוס' לחלק בכך. ובזה יש ליישב דלכך לא דחו התוס' סברא זו דמועיל תנאי ממה דא"ל רבה טעימו מידי ולמה להו לטעום מידי ולא הי' מתנים שיאכלו שם ועיין במרדכי ומהרש"א משום דלפמ"ש י"ל דבכה"ג דבעינן ראוי לבילה ולכך הוצרך להרשות להם לטעום מידי דאל"כ לא מקרי ראוי לאכול במקום הקידוש דמאין יקחו שם שאינו ביתם ולכך הוצרך להרשותם ודו"ק ולכך דחו מדשמואל וכמ"ש ולכך אסקו התוס' דרק ממקום למקום באותו בית הוא דמועיל תנאי לשמואל ולרב ע"כ א"צ תנאי כלל. ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שהקשה דא"כ למה הוצרך רב בירושלמי לומר מי שעריבה עליו סוכתו ת"ל דאף מבית לבית מותר לדידיה ולפמ"ש י"ל דבאמת רב ס"ל דעכ"פ צריך שיהיה ראוי לאכול וס"ל דבאמת דגם בישובן בבה"כ של בבל שע"ת הם עשויות מועיל תנאי לאכול שם ולכך מועיל קידוש בב"כ. ומעתה לכך הוצרך לומר מי שסוכתו עריבה עליו דהרי באמת בלילי יו"ט אחרון אמרינן דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וא"כ לא יוכל לאכול בביתו דצריך לאכול מספק בסוכה וא"כ שוב אינו ראוי לאכול שם ולכך צריך תנאי. ויתכן יותר די"ל דרב ס"ל דניהו דלא בעי קידוש במקום סעודה והיינו דאמרינן דבמקום שאוכל הוה כאילו גם הקידוש היה שם אבל עכ"פ בעינן שיהיה ראוי לקדש שם ולפ"ז שם בלילי יו"ט אחרון דאמר רב שם בירושלמי דצריך לפסול סוכתו בשמיני דאל"כ נראה כמוסיף וריב"ל ס"ל דצריך לקדש בתוך ביתו וא"כ כשלא פסל סוכתו עכ"פ היה צריך לקדש בתוך ביתו ושוב לא היה יכול להיות הקידוש במקום סעודה א"כ מהראוי לפסול וע"ז קאמר מי שסוכתו עריבה עליו דהנה הרא"ש כתב בסוכה בהא דאמרו מיתב יתבינן אף דבלולב אינו נוטל בשמיני אף בלא ברכה ומטעם דלא יהיה נראה כמוסיף כ' הרא"ש דשם אם יטול יהא נראה כמוסיף דאל"כ למה נוטל אבל כאן הרואה יאמר שבשביל שעריבה עליו סוכתו לכך יושב שם ע"ש ולפ"ז בדקדוק גדול אמר רב מי שסוכתו עריבה עליו דבכה"ג לא מחזי כמוסיף א"כ ראוי שיקדש שם אף דלא פיחת סוכתו וא"כ לכך יכול לקדש בתוך ביתו ולאכול בסוכתו ודו"ק היטב כי חריף הוא מאד. ובזה י"ל הא דאמר בירושלמי שם אמר ר"מ אתיא דשמואל כר"ח ודר' אושעיא כריב"ל והיינו דלריב"ל דצריך לקדש בתוך ביתו דאל"כ מחזי כמוסיף ולא ס"ל כש"ס דילן דאמרו סתם דמיתב יתבינן וכסברת הרא"ש א"כ לא מועיל קידוש בביתו בלילי יו"ט אחרון דהא הקידוש אינו ראוי להיות במקום הסעודה וכנ"ל:

ובזה מיושב קושית הקרבן עדה שם דלמה נדחקו התוס' והרא"ש והר"ן ליישב הירושלמי ע"פ ש"ס דילן דבירושלמי אמר ר"א דלא פליגי רב ושמואל והרי ר' מני אמר דפליגי וא"כ דלמא קיי"ל כר' מני דפליגי ולכך פסקינן כשמואל ולפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרינן דפליגי רק לפי סברת ריב"ל דס"ל דצריך לקדש בביתו אבל לפי מה דאמרו בש"ס דילן סתמא דמיתב יתבינן וכסברת הרא"ש שוב היה מקום לומר דלא פליגי רב ושמואל וכנ"ל ודו"ק כי הדברים נאמרים בהשכל ע"ד הפלפול. ולפ"ז לדידן שוב י"ל דשמואל מודה דכל דמתנה בפירוש שיהיה ע"מ לאכול בביתו דמודה שמואל וסמכינן על דעת הרמב"ן ודעימיה דדוקא אורחים מותרים ולא שאר בני אדם וניהו דאין לנו אורחים כיון דאורחים ראויים לאכול שם שוב הו"ל קידוש במקום סעודה אם הי' שם אורחים הואיל ואי מקלעי אורחים. ובזה י"ל מה דהוכיח המרדכי דמבית לסוכה חשוב מפינה לפינה וכן פסק הרמ"א בסי' ער"ג ס"א והוכיח כן מהירושלמי הנ"ל דמי שסוכתו עריבה עליו דל"ל דעתו לכך ת"ל דחשוב מקומו ממש ע"ש בתוס' ומרדכי פע"פ. ולפמ"ש י"ל דש"ה דסוכתו אינו ראוי שישב בה ושפיר חשוב הפסק ויש להאריך בזה. ובאמת שלפענ"ד לפי שיטת התוס' דאורחים לא הי' אוכלים בבית זה א"כ מוכח דאף מחדר לחדר חשוב מקום סעודה דאל"כ היאך יצא וא"ל כיון דהם שומעים אף שהמקדש אינו במקום הסעודה לא אכפת לן וכמבואר בסימן ער"ג ס"ו ובמג"א ס"ק י"ג דאכתי מוכח ממ"ש התוס' בדף ק' דמסתמא היה מבני עיר מקדש להאורחים ות"ל דאף אם האורחים קדשו אכתי הי' צריך שיהיה דעתו לכך דאל"כ הו"ל מחדר לחדר וע"כ דכל כוונתו דבאותו בית ל"ח הפסק ודו"ק היטב. ובאמת בגוף קושית הר"נ גאון והתוס' דלמה לא משני הש"ס דלשמואל לכך מקדשין בבהכ"נ משום שדעתם לאכול במקום אחר. לא זכיתי להבין דאכתי מקשה הש"ס ניהו דמועיל הקידוש אבל לאיזה צורך הי' מקדשים דאותם הבעה"ב יכולין לקדש בביתם בפ"ע וע"ז משני משום אורחים שאין להם יין לקדש מיהו י"ל דגם בבעה"ב שבעיר משכחת לה אותם שאין להם יין ומקדש להם הש"ץ בבהכ"נ אבל אכתי יקשה דבעה"ב היאך יוצאין וע"כ צריך לקדש להם בפת ובשכר וכדומה א"כ קדשו להם בעצמם ולא יצטרכו לסמוך ע"ד שיאכלו בביתם. אבל אכתי י"ל דנ"מ לאותם הבעה"ב שאין להם ב"ב וכמ"ש התוס' אליבא דרב ודו"ק. והנה יהיה איך שיהיה עכ"פ ביארתי דיש מקום להקל בין לשיטת ר"נ גאון בין לשיטת רבינו יונה ז"ל שלא יהיה ברכה לבטלה. איברא דגוף דברי הרר"י הנ"ל לכאורה צ"ב דמ"ש דניהו דאין קידוש אלא במקום סעודה מ"מ מה"ת אין לקידוש שייכות לסעודה א"כ יכולים להוציא לשאינו בקי וקשה טובא כיון דעכ"פ מדרבנן אסמכוהו לקידוש במקום סעודה וא"כ כל שעשה שלא כפי תיקון חז"ל לא יצא וכמ"ש הט"ז בסימן רע"א ס"ק י"ט באורך דכל שטעה וסבר שהיה יין ונמצא חומץ אף דקידוש על היין אינו רק דרבנן כל שלא עשה כפי תיקון חז"ל לא יצא וכמ"ש בפסקי מהרא"י סי' ל"ב ובמ"א שם ס"ק ל"ב וביתר ביאור הוא בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תל"ז ע"ש. ולפ"ז כל שלא קיים הקידוש במקום סעודה הרי לא עשה כפי תיקון חז"ל ול"מ קידוש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. אמנם נראה דע"כ לא כתבו הפסקי מהרא"י וכל האחרונים רק במקום שצריך קידוש וא"כ כל שלא קיים כפי תיקון חז"ל לא קיים אבל כאן שכתב רבינו יונה דלא הוה ברכה לבטלה הקידוש דניהו דאין כאן אורחים מוציאין את שאינו בקי וא"כ עכ"פ הועילו דמה"ת סגי בזה וניהו דמדרבנן צריך קידוש במקום סעודה עכ"פ ברכה לבטלה אין כאן וז"ב. ובזה מיושב קושית הרא"ש דלכך לא אמר בש"ס דהתקנה הי' בשביל שאינו בקי דז"א דלתקן התקנה בשביל שאינו בקי ולא יהיה יוצא כפי תיקון חז"ל ורק אחר שכבר תקנו לקדש שוב שפיר כתב רבינו יונה דלא הוה ברכה לבטלה דעכ"פ מוציא השאינו בקי וז"ב:

ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס פע"פ שמואל לטעמיה דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה והדבר תמוה דלמה לא אמר תיכף הטעם של שמואל כך. ולפמ"ש א"ש דעיקר התקנה היא דלכך צריך לקדש בשביל אורחים ולא בשביל שאינו בקי לזה אמר דשמואל לשיטתו דס"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה וא"כ לא יצא עכ"פ מדרבנן ודו"ק ועיין בשב יעקב שהסכים ג"כ שיש לקדש וסמך ג"כ על מ"ש הר"ן דכל שכבר תקנו חז"ל התקנה לא זזה ממקומה ועיין מ"א סי' ו' ס"ק ז' מ"ש בזה בשם בע"ה. והנה לכאורה הי' ק"ל לשיטת הגאונים בסי' רע"ג דאם שתה כוס יין שחייב עליו ברכה מקרי קידוש במקום סעודה וא"כ אמאי אמר שמואל דלא יצאו ידי קידוש ומפרש טעמא משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ולמה לא ישתה אחד כשיעור והי' במקום סעודה והי' יוצאין רבים דא"צ שיטעמו כלם ומצאתי בב"ח שהרגיש בזה לדידן שנתלבט הטור למצוא תקנה לקדש ולמה לא אמרו לעשות כן והניח בקושיא. אמנם נראה דהנה בדף ק"ו ע"ב נחלקו רב יוסף ור"נ אליבא דשמואל דר"י ס"ל משמי' דשמואל דטעם אינו מבדיל ומקדש והקשו התוס' דא"כ למה אמרו דידי יין יצאו א"כ היאך חוזרין ומקדשין בביתם וכתבו דלא מקרי טעם דלא טעמו אלא מכוס של ברכה וביאור הדברים דבאמת לשמואל אף ששתו כל שלא יצאו ידי קידוש לא מקרי טעימה דלא טעמו לכוונת שתיה רק לשתות כוס של ברכה ולפ"ז אם נימא דיוצאין ידי קידוש במקום סעודה ודאי לא יוכלו להוציא ב"ב אח"כ ושם י"ל דאזלינן אליבא דר"י דס"ל לשמואל דטעם אינו מקדש ולכך אצטריך ליה לשמואל לומר דלאפוקי אורחים הוא דמקדשין בבהכ"נ. אך לפענ"ד נראה דגם אליבא דידן דקי"ל טעם מקדש מ"מ דוקא טעם אבל לא באופן שיצאו קידוש במקום סעודה דזה ודאי לא מקרי טעימה ועט"ז סי' קכ"ז ס"ק ז' ובפרט היכא דצריך לצאת ידי סעודה דודאי יצא ידי קידוש וא"כ לא יוכל להוציא אחרים ומיושב קושית הט"ז:

והנה הטור בסי' רס"ט הביא דברי ר' נטרונאי שמקדשין בבהכ"נ אע"פ שאין אוכלין אעפ"י שאין קידוש אלא במקום סעודה אפ"ה מקדשין בה מפני שהטעמת יין של קידוש של שבת רפואה היא ומה שטועמין כל הציבור לא שחובה היא לטעום אלא שחובה לשמוע קידוש בלבד וכיון ששמעו הציבור הקידוש יצאו י"ח וא"צ לטעום וזה שמקדש ונותן לציבור משום רפואה ליתן על עיניהם דאמרינן פסיעה גסה נוטלת וכו' ומהדרי לה בקידושא דבי שמשי הלכך כיון דאיכא מן הציבור דלית להו יין תקנו לקדש בבהכ"נ על היין משום רפואה והטור תמה עליו תמיהות גדולות והב"י נדחק בזה והט"ז נדחק ג"כ (וגם כל הסוגיא דע"פ דף ק"א נגד דברי הט"ז) ולפענ"ד נראה דהנה הרר"י בס"פ כ"מ הקשה דהיאך מהדרי לה בקידושא דבי שמשי הא אף ע"ג העין אסור לתת מפני שהוא דרך רפואה והב"י תמה ע"ז דהא ע"ג עין מותר כל דלא עמיץ ופותח וכתבתי בזה בגליון הש"ע סי' שכ"ח דכיון דכל הטעם דמותר ע"ג העין משום שאינו נראה אלא כרוחץ ולפ"ז כל דעושה לשם רפואה אסור וכיון דמהדר לי' בקידושא דבי שמשי א"כ עושה בשביל רפואה ואסור ועמ"א סי' שכ"ח ס"ק כ"ב וכן ראיתי בגליון הד"ת שם שכפי הנראה כוון לזה. ולפ"ז צ"ב על רב נטרונאי שכתב דעיקר הקידוש בבהכ"נ הוא משום רפואה א"כ שוב אסור. אך נראה כיון דע"י טעימה יש רפואה כמ"ש ר"נ וזה פשיטא דלא נאסר טעימה ול"ש בזה רפואה דמה שאדם אוכל ושותה זה ודאי ל"ש לגזור אם עושה לרפואה וא"כ שוב מה שנותנין אח"כ ע"ג עינים ל"ש דעושה משום רפואה דכל שקדש על היין וטעם אחד ומכ"ש כשטעמו כלם יש להם רפואה ול"צ לאהדורי על עינים א"כ מה שעושין אח"כ ע"ג העין לא מחזי לרפואה דכבר נתרפאו ע"י טעימת אחד מהם וא"כ ל"ש ברכה לבטלה דכל דהוא לצורך רפואה לא הוה ברכה לבטלה וא"ל דיקדש בביתו ויהיה לו רפואה דהא יש רבים מאנשים שאין להם יין וא"כ לכך תקנו שיקדש בבהכ"נ דאז יהיה לרפואה לכל מי שישמע הקידוש ושוב לא הוה ברכה לבטלה דכל שצורך רפואה התירו ולית בזה משום ברכה לבטלה כנלפענ"ד ברור בכוונת ר"נ ומיושב כל קושיות הטור והט"ז ודו"ק ועשו"ת הרשב"א ח"א סי' ל"ז ושם תמצא דברי ר"נ שהביא הטור והב"י והט"ז לא ראו דברי הרשב"א ע"ש ותמצא:

והנה הרשב"א שם ובסי' שכ"ג כתב דלכך מטעמינן לקטן ולא חשו דלמא אתי למסרך משום דלאו קביעותא היא דזימנין דאיכא אורחין ולא מטעמינן לינוקא ושאלני תלמודיי ני' דא"כ בזה"ז דליכא אורחין בבהכ"נ שוב שייך לאסור משום דלמא אתי למסרך והשבתי דבאמת מה דמקדשי האידנא בבהכ"נ אף דליכא אורחין כתב הרשב"א שם דכיון דכבר נתקנה משום אורחין שוב לא נתבטל האידנא אף דליכא אורחין ולפ"ז כיון דלענין קידוש בבהכ"נ כל דהי' אורחין לא גזרי דלמא אתי למסרך והי' מותר ליתן לתינוק דלא הוה קביעותא א"כ ממילא כיון דלא גזרו על קידוש דלמא אתי למסרך שוב גם האידנא דליכא אורחין לא נאסר דהרי גוף הקידוש אינו רק משום דכל דאתקן אתקן והרי בעת שנתקן הי' מותר ליתן לתינוק ודו"ק היטב. והא דאמרו בעירובין מ"ם דחשו' בקידוש על הכוס בעיוה"כ משום דדלמא אתי למסרך משום דשם הוה מלתא דקביעותא דרק לתנוקות מותר ולא לאורחים ודו"ק. והנה לפענ"ד בבהכ"נ שלנו דיש בה מקום דירה לשמש אפשר דהוה כמו אורחין והי' מותר שהשמש יקדש בבהכ"נ ויכול לאכול בביתו על סמך זה ואם ירצה לקדש לב"ב שלא שמעו מצי לקדש להם ועמ"א סי' רס"ט ס"ק א' ב' וצ"ע וערש"י ור"ן בפרק ואלו קשרים דף קי"ג ע"ב גבי מהדר להו בקידושא דבי שמשי שפירשו דמי ששותה מהקידוש זה רפואה והמ"א רמזו סי' ער"א ס"ק כ"ג וזה ראיה למ"ש בפירוש ר"נ ודו"ק:

והנה בשנת תרי"א כשלמדתי עם תלמודיי ני' טוש"ע הלכות שבת סי' ער"ג הוספתי אמרים לפמ"ש בש"ס דילן בסוכה דף מ"ו מ"ז דרב ס"ל שמיני לברכה ושביעי לסוכה ולל"ק היינו דברוכי מברכינן ולל"ב עכ"פ מיתב יתבינן והנה הב"י כתב בסי' תרפ"ח דיש שאין אוכלין בלילה בסוכה ומשום דצריכין לקדש ולהזכיר זמן וזה סותר לישיבת סוכה ולכך אין יושבין בלילה בסוכה וסוברין דהא דאמרו מיתב יתבינן היינו ביום ע"ש ובמג"א שם ולפ"ז שם דהי' ליל אחרון וא"כ לא הי' ראוי שיקדש שם דהקידוש סותר להישיבה ולכך הי' מקדש בביתו והתנה ע"מ שיהיה אוכל בסוכה ואף לרב דס"ל דיש קידוש אף שלא במקום סעודה היינו בראוי לאכול במקום שקידש או שראוי לקדש במקום שאוכל אבל בזה דצריך שיאכל בסוכה והקידוש הוא סותר להישיבה בסעודה ולכך צריך להתנות. ובזה מיושב קושית מהרש"א דלמה נקט מי שעריבה לו סוכתו ולפמ"ש באמת לרב לא הי' צריך להתנות כלל רק בסוכה דאינו ראוי שיהיה הקידוש והסעודה במקום אחד ולכך שפיר צריך להתנות ודו"ק היטב. ובדרך לימוד הישיבה אמרתי לפמ"ש המרדכי והובא במ"א שם ס"ק ב' דלכך מבית לסוכה ל"ח הפסק מחיצות הסוכה דאין המחיצה עשוי' לשם תשמיש רק לשם מצות סוכה ע"ש ולפ"ז צ"ב דהרי אמרו בסוכה דף ז' דמגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לשבת והרי בסוכה כיון דצריך המחיצות לשם מצות סוכה שוב הוה מחיצה לענין שיהיה הפסק לענין קידוש במקום סעודה. אך באמת בסוכה דף ז' מחלק שם בין שבת דעלמא לשבת דסוכה ע"ש וא"כ המרדכי מיירי מבית לסוכה בכל השנה א"כ שוב הוה רק לשם מצות סוכה כשיהיה סוכה אבל בשאר השנה לא מקרי הפסק ולפ"ז בסוכה בימות הסוכה שוב הוה הפסק מגו דחשוב דופן ולפ"ז בליל אחרון אם נימא דמיתב יתבינן א"כ יושב לשם מצות סוכה הוה הפסק גם לענין קידוש. אמנם זה כשיושב בשביל מצות סוכה אבל לרב דפוסל מקום ד' על ד' ולא ישב שם רק שעריבה לו הסוכה לשבת שם שוב לא הוה הפסק וז"ש מי שעריבה לו סוכתו ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובמ"ש י"ל בהא דכתבו הגאונים דאם שתה כוס שצריך ברכה אחרונה יצא ידי קידוש במקום סעודה וע"ז תמהו הב"ח והט"ז דא"כ נפל כל דין קידוש במקום סעודה בבירא דהרי צריך לשתות כשיעור לענין קידוש שיצא ידי קידוש וכתב האהע"ז דזה אינו קושיא דהא בקידוש יוצא אם שותה מלא לוגמיו ולענין ברכה אחרונה צריך שיעור רביעית. ולפמ"ש א"ש דברכה אחרונה של קידוש כיון דמלא לוגמיו חשוב שיעור לענין קידוש ממילא חשוב שיעור חשוב גם ברכה אחרונה צריך לברך ע"ז דהרי אחשביה וא"כ יפה הקשו הב"ח והט"ז דע"כ צריך שישתה כוס אחר מלבד הקידוש. ובגוף הוכחת האהע"ז מהא דאמרו דידי קידוש לא יצא דאם נימא דמיירי דשתה כשיעור ברכה אחרונה שוב צריך לחזור למקומו וא"כ שוב לא מקרי שינוי מקום. אתמהה דמלבד די"ל דשם אותן ששמעו בבהכ"נ לא שתו כלל רק שאחד טעם והשאר יוצאים בשמיעה וא"כ לא מוכח כלל ויכול להיות דאותו שטעם שתה כשיעור והאחרים לא שתו כלל וא"כ לכך ידי קידוש לא יצאו אבל ר"י דס"ל דידי יין יצאו וע"כ דס"ל אף במקום דלא שתו כשיעור מ"מ יצאו ידי יין ושפיר הקשה הא תנינא דשינוי מקום צריך לברך דא"ל דהא טעון ברכה במקומה דז"א דהרי לא שתו כלל האחרים רק דיצאו ידי יין במה ששתה זה ובירך ובלא"ה זה טעות דכל שיצאו ידי קידוש במלוא לוגמיו שוב צריך לברך ברכה אחרונה וכמ"ש ודו"ק היטב.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף