שב יעקב/א/א
|
|
שאלה האיך יש לנהוג במה שכתב הטור (או"ח סימן א) והשו"ע (שם סעיף ב) המשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות המשמורות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה כו', במה נחשב הוא הלילה אי מתחילת צאת הכוכבים עד עלות השחר בקיץ ובחורף יהיו שוין או כמו שכתב הזוהר בריש ויקהל (קצה:) וז"ל דלתלת סטר אתפליג הלילה בתריסר שעתי' דהוי רשימן וכו' ואי אתוספין שעתין בלילה אינון שעתין דמתוספין דיממא אינון ולא אתחשיב ללילה בר תריסן דאינון דילי' כו'. וכן לא ידעו ולא יבינו לחשוב חצות לילה בקיץ ובחורף כי אם יחשוב הלילה מתחילת צאת הכוכבים עד עלות השחר הוי חצות לילה תמיד באמצע לילה בקיץ ובחורף שוין משא"כ לדעת הזוהר שחשב רק י"ב שעות ללילה והמותר' ליום אינו מכוון חצות לילה ממש באמצע, רק בחורף איזה זמן קודם האמצע לילה ובקיץ איזה זמן אחר אמצע לילה, כמו שכתב בשערי ציון בתחילת ספרו לנהוג כדעת הזוהר וכתב לפי זה זמן חצות בקיץ סמוך לאור היום. או אם יש להכריע כדעת השלישי לחשוב בענין זה תמיד יום ולילה שוין ונחשב תחילת הלילה לענין חצות תמיד ו' שעות אחר חצות היום שהחמה הוא בראש כל אדם. יורנו באיזה דרך ישכון אור:
הוכחה מהש"ס דלעולם מחשבין הלילה לענין משמורת מצאת הכוכבים עד עלות השחר
תשובה הנה לענין המשמורות מוכח מפשטא דש"ס דריש ברכות דחשבינן הלילה מן צאת הכוכבים ממש עד עלות עלות השחר דאיתא התם דף ג' (ע"א) רבי אליעזר אומר ג' משמורות הוי הלילה כו' וסימן לדבר משמור ראשונה חמור נוער וכו' ופריך מה קחשיב אי תחילת משמור קא חשיב משמור ראשונה סימניא למה לי אורתא, אי סוף משמור קחשיב משמור אחרונה סימניא למה לי יממא היא. ואי כדעת דחושבין בקיץ וחורף יום ולילה שוין לא קשיא אי תחילות משמור כו' אורתא הוא, הלא לדידהו חושבין לתחילת הלילה גם בקיץ ו' שעות אחר חצות ועדין היום גדול וצריכא סימני' וכן בסוף הלילה, והוא הדין בחורף ההתחלה והסוף הכל בלילה הוא וצריכא סימני'. וגם אי אפשר לומר כדעת הזוהר דחשיב רק י"ב שעות הלילה לתלת סטרי דהיינו משמור' והמותר' ליום א"כ צריכי סימני לסוף המשמור'. ומכ"ש לפי המתרץ דמשני דנ"מ לבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דאשה כו' ליקום ולקרי כו' ש"מ דבכלות משמר אחרון יום ממש הוא דהוא זמן ק"ש ולא כהזוהר שכתב דעדין לילה רק שנחשביה ליום. והפוסקים כללא כיילי שבכל מקום שדברי הקבלה סותרים דברי הגמרא הולכין אחר דברי הגמרא:
א"כ פשוט הוא מי שרוצה לכוון המשמורות צריך לחשוב הלילה מתחילת צאת הכוכבים עד עלות השחר לג' משמורות הן בקיץ והן בחורף כמשמעות הש"ס:
הוכחה מש"ס דגם לענין חצות מחשבין הלילה כמו באשמורות
וגם לענין חצות מוכח ע"פ הש"ס הנ"ל דחשבינן כמו לענין המשמור' כיון דפליגי תנאי התם אי ג' משמור' הוי הלילה או ד' והוכיח ריב"ל ד' משמורו' משום דכתב א' אומר חצות לילה אקום גו' וכתב א' אומר קדמו עיני אשמור' הא כיצד ד' משמור' כו' ואי נאמר דלענין חצות דעת הגמר' כדעת הזוהר הנ"ל לא הוי חצות לסוף ב' אשמורו' וכן לפי שנוי' דרב אשי אינו מכוון לסוף משמר וחצי:
ולפ"ז לענין משמור' יש לנהוג כדברי הגמ' אף שהוא נגד הזוהר אך אותן בני עלי' שמכווני' לעמוד בחצות ע"פ דברי הזוהר שמפליג מאוד במעלות העומדי' בחצות. הואיל דמאן דעביד הא עביד ע"פ הזוהר נכון נמי לילך אחריו בזמן החצות:
משווה ומכוון דעת הש"ס עם דעת הזוהר דלא כדעת שערי ציון
אך לדעתי יש לכוון דעת הזוהר עם תלמודא דידן דדעת שניהם שוין דחצות לילה הוא מכוון באמצע הלילה בין בקיץ ובין בחורף שוין ולא כדעת שערי ציון הנ"ל:
רק הא דמחלק הזוהר הלילה לג' משמרו' לא חשיב מן צ"ה רק חשיב י"ב שעות אמצעות ו' שעות קודם חצות ו' שעו' אחר חצות והא דכתב ואי אתוספו' שעתי' בלילה אינון דמתוספי' דיממא אינון אין הפי' על מה דמתוספין בסוף הלילה לבד כמו שהבין שערי ציון. רק דמתוספין על י"ב אמצעו' דלילה בין בתחילה ובין בסוף. דמהיכי תיתי לפרש על סוף הלילה יותר מתחילת הלילה דאי משום דכתיב אח"כ משרייא קדמאי בד' שעתי' קמיית' דשרותא דלילה כו' אדרבה יותר הוי מוכח ממאי דכתב אח"כ משרייא תליתאי ב"ד שעתי' בתריית' עד דסליק נהורא דצפרא א"ו פשטי דזוהר איירי היכא דיום ולילה שוין וע"ד זה הולך וסובב תמיד יחושב נמי בלילו' ארוכו' רק י"ב שעו' אמצעו' משום דחשיב לענין זה יום ולילה שוין כל א' י"ב שעו' כמו שאנו חושבין לענין מולדו' ותקופו':
וראי' לדבר ממה דאיתא בריש ברכות (ג:) אמר ר"ש חסידא כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ומנשבת כו' ומיד היה עומד כו', ופירש רש"י בד"ה כינור כו' דאמר מר ד' רוחות מנשבות בכל יום ו' שעות ראשונות של יום מנשבות רוח מזרחית מהלוך החמה. ו' שעות אחרונות רוח דרומית ובתחילת הלילה רוח מערבית ובחצות רוח צפוני' עכ"ל. וע"כ צ"ל מה דכתב רש"י ו' שעות ראשונים של יום מנשבות רוח מזרחית מהלוך החמה לאו דווקא שהרוחות הולכין כמו שהחמה הולכות בזמן שהחמה הולכות במזרח מנשב רוח מזרחית וכמו כן לשאר ג' רוחות דא"כ הוי רוח צפונית מתחיל לנשב בקיץ בתחילת הלילה כדאיתא בפרק כיצד מעברין דף נ"ו (ע"א) חמה יוצאות ביום ארוך ושוקעות ביום ארוך זה הוא פני צפון חמה יוצאות ביום קצר כו' זה פני דרום תקופת ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנא' הולך אל דרום וסובב אל צפון רו' וכן הוא בפ' ב' דב"ב ד' ך"ה דדרש על הקרא דהולך אל דרום כנ"ל וכן מוכח בר"ה ד' ך"ג גבי לפני החמה או לאחר החמה לפי פי' רש"י וא"כ אי הולכין הרוחו' כמו החמה לעולם לא מכוון שמתחיל לנשב רוח צפוני' בחצי הלילה. אלא ע"כ צ"ל דמאי שכתב רש"י מהלוך חמה קאי רק על הסדר ההילוך של הרוחות כמו סדר ההילוך החמה ולא על הזמן רק כמו שהחמה הולכות מזרח דרום מערב צפון בזה הסדר הולכין כמו הרוחו' נמצא כמו שהי' בתחילת בריאו' עולם שהי' בניסן שיום ולילה שוין מתחיל רוח מזרחית לנשב ו' שעות עד חצי היו' ורוח דרומית ו' שעו' עד הלילה ורוח מערבי' עד חצות ובחצות מתחיל רוח צפונית לנשב כן הולכו' הרוחו' תמידין כסדרן עד שתמיד מכוון רוח צפוני' לנשב בחצות הלילה ממש כיון שע"כ כל רוח הולך זמן ו' שעות בשוה כמו רוח אחרת א"כ ע"כ י"ב שעות אחר חצות היום שהחמה בראש כל אדם מתחיל רוח צפונית לנשב בין בקיץ ובין בחורף ואי אפשר לומר כמו שהבין השערי ציון דבלילו' ארוכו' חשבינן שש שעו' מתחילת הלילה שהוא רק ה' שעות אחר חצות היום או פחות שעדיין יש לילך לרוח דרומית שהתחיל מחצות היו' עוד שעה אחת בלילה או יותר וע"כ רוח מערבית מנשב עד שעה ו' או יותר בלילה ואח"כ מתחיל רוח צפוני' לנשב והאיך אפשר לומר דששה שעות אחר התחלות הלילה בלילות ארוכות הוא חצות.
השגה על מ"ש בס' אלי' זוטא
ומכ"ש שא"א לומר כדעת שהבין בס' אלי' זוטא דאפי' בקיץ בלילות קצרות חשבינן שש שעות לענין זה מתחילת הלילה. אלא ע"כ צ"ל דחצות הוא ממש באמצע הלילה בין בקיץ ובין בחורף שוין כיון דתליא בהתחלות רוח צפונית כמו ד"א ר"ש חסידא דהוא וודאי רשב"י וגם בזוהר גופא כתב בכל מקום דזמן חצות כד אתער רוח צפונית בפ' ויקהל הנ"ל ובפ' ויחי ובהרבה מקומו' והיינו משום דבזמן דהתחיל רוח צפונית לנשב היה עת רצון כדאיתא ביבמות וכמו שכתבתי לחשוב לענין הרוחות הנ"ל כן חושבין לענין תקופות:
ובזה מיושב קושי' ר"י בתוס' בפ' כיצד מעברין ד' נ"ו ע"א ד"א שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רבעי היום או בתחילת הלילה כו' ואין בין תקופה לתקופה וכו' וכתבו התוס' וקשה לר"י דאם יש לעולם בין ביום קצר ובין ביום ארוך י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה היינו שעות זמניות א"כ אין התקופות שוין כו' ואם נאמר שהשעות לעולם שוות וביום ארוך ובלילה ארוכה יש י"ח שעות ובלילה קצרה ו' שעות או להיפך לא משכחת הא דאמרת אין תקופת ניסן נופלת כו' עכ"ל. ולפי חשבון הנ"ל לא ק' מידי דלעולם חשבינן לענין זה השעות שוין וא"כ זמן התקופות שוין לעולם ומה שהקשו דלא משכחת לי' הא דאמרתי דאין התקופו' ניסן נופלת אלא בד' רבעי יום או בתחילת היום כו' ואין תקופת תמוז נופלת אלא או בא' ומחצה כו' לק"מ כיון דחשבינן לענין זה יום ולילה שוין דאפי' בתקופו' תמוז חשבינן תחילת הלילה לענין זה ו' שעות אחר חצות היום ובתקופו' טבת נמי ו' שעות אחר חצות היו' ומזמן זה חושבין השעו' בלילה א"ש הכל רק אפשר התו' לא ירדו לפרש הכי משום דמפרשו מה דא' שמואל או בתחילת היום או הלילה הוא ממש יום וממש לילה היינו משיאיר ע"ה הוי יום ומצאת הכוכבים הוי לילה לענין זה וע"ד זה חושבין כל השעו' לענין שאר תקופות כי מהיכי תיתי לומר דבלילי טבת ו' שעות אחר חצות הלילה הוי יום ועדיין חשיכת לילה אבל אחר שהאיר ענינו דברי הזוהר הנ"ל דכתב השעו' דמתוספין דיממא אינון אף שעדיין לילה וה"ה איפכא ביום ארוך.
והיינו משום דחצות לילה תלי' בהילוך הרוחות א"כ ה"ה לענין תקופו' יש לפרש דברי שמואל הכי דתחילו' הלילה הוי תמיד ו' שעות אחר חצות היום ותחילות היום ו' שעות אחר חצות לילה בין ביום ארוך ובין ביום קצר ואף שעדיין לילה חושבין ליום כמו דחשיב הזוהר וכן איפכא.
וכן כתב בלבוש א"ח וז"ל לפי מה שקבלו מן הסכנות בין רגע תקופה לתקופה לכאורה נראה שנמסר לנו על תקופת השות ויש להקפיד עליו אף שהעולם אינם נזהרי' אלא במספר השעו' מתחילת הלילה אבל עיקר ההקפדה ראוי להיו' על השעו' שכתבתי עכ"ל:
לענין קפידא בתקופה מחשבין שעות השוות ולא מתחילת הלילה ממש
וכן יש להורו' דעיקר ההקפדה בתקופה על השעות דיום ולילה שוין כי מה שהעולם נזהר במספר השעות בתחילת הלילה נ"ל משום דכך משמעות התוס' דפ' כיצד מעברין שהבאתי לעיל משום דלישנא מש"ס בתחילה הלילה והיו' נ"ל ממש דעדיין לא נגלה בזמניהם דברי הזוהר הנ"ל דחושב י"ב ללילה ושעו' דמתוספין דיממא אינון. אבל אנן ראינו שהזוהר חושב אחר י"ב שעות הלילה ליום. והיינו משום דחושב חצות לילה בשעה שמתחיל רוח צפונית לנשב י"ב שעות אחר חצות היום ובלילה ארוכה י"ב שעות אמצעי' ללילה והשעו' דמתוספין בין בתחילה ובין בסופה דיממא אינון וה"ה לענין תקופה:
בעל נפש יחמיר על עצמו לחשוב מן התחלת הלילה ולא כתשובות צמח צדק
ולא כתשובות צמח צדק דכתב דיש להורות לאחרים להקפיד לענין תקופה חשבון השעות מתחילת הלילה או תחילת היום ממש רק להחמיר לעצמו להקפיד נמי על השעות השוות. ולפע"ד איפכא מסתברא להורו' עכ"פ להקפיד על השעו' השוות. ובעל נפש יכול להחמיר לעצמו להקפיד נמי על מנהג הקדמון. וכל זה דווקא לענין חשבון חצות דתלי' בהתחלו' רוח צפונית דאז מתעורר דרומית כדאית' בזוהר גם בש"ס דיבמות הנ"ל דאותו שעה עת רצון הוא. וכמו כן לענין חשבון התקופה דתלי' נמי במהלך החמה בד' תקופת השנה כפי שנקבע בתחילת ברייתא שהיום והלילה שווין משא"כ לענין זמן תפילה וק"ש להכנסת שבת תלוי' הכל בזמן יום ולילה ממש כמ"ש בתשו' מהרי"ל (סי' קנ"ב):
תירוץ על קושיית ספר דרך חכמה
ובזה מיושב מה שהקשה בס' דרך חכמה דף מ"ו על דברי שערי ציון לענין חצות בשם הזוהר איך אנו מתפללים מנחה בקיץ תוך שש שעות קודם חצות לילה. גם למה אינו אסור במלאכה בקיץ בע"ש כמה שעות קודם לילה עכ"ל וכתב עליו בס' אלי' זוטא דלא הבין שערי ציון דאף בקיץ מתחיל הלילה מלילה ממש כו'.
ולפע"ד לא כיוון יפה בכוונת הזוהר התם בקיץ חושב הזוהר תחילת הלילה שש שעות קודם חצות ממש כמו שהוכחנו לעיל. וקושיית דרך חכמה ל"ק מידי דלענין שבת ותפילת מנחה וודאי כ"ע מודים דחשבינן יום ולילה ממש כמו דהוכיח בתשובו' מהרי"ל הנ"ל והשעות שעו' זמניות וביום וליל' קצר חשבינן י"ב שעות קטנים וביום ולילה ארוך חשבינן י"ב גדולות וזה מוכח מש"ס דברכות שהבאתי לעיל דא' ר"א דזמן ק"ש מזמן צאת הכוכבים עד סוף האשמורה הראשונה ופריך ולימא עד ד' שעו'. והנה מאי קושי' דאי הוי אמר עד ד' שעות הוי בקיץ יותר ממשמר א' ובחורף פחות ממשמר כיון דמוכח עכ"פ דחשבינן ג' משמורות דבש"ס מתחילת צאת הכוכבים עד עלות השחר בין בקיץ ובין בחורף אצ"ל ע"כ דפשוט הוא דכל שעות לענין תפילות וק"ש שעות זמניות וחשבינן היום ולילה תמיד לי"ב שעות דהיינו דבלילה ויום ארוך י"ב גדולות ובלילה ויום קצר י"ב שעו' קטנות:
עכ"פ בהא נחתי ובהא סלקי דחשבינן חצות הלילה בין לדעת הגמ' ובין לדעת הזוהר משעה שהתחיל לנשב רוח צפונית דהוא ממש בחצי הלילה י"ב שעות אחר חצות היום שהחמה בראש כל אדם בקיץ ובחורף יהי' אבל לענין המשמורות נכון הדבר לעשות כפי דעת הש"ס דחשבינן תמיד הלילה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר וה' ינחינו בדרך אמת ליעקב הק' כהן מפראג: