שב יעקב/א/ב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אותן שנוהגים לומר פרשת קרבנות בכל יום אם יאמרו פרשת חטאת ואשם נמי יום אחר יום כיפור. לפי מ"ש הב"י טעמיה של הטור דפסק דיאמר יה"ר וכו' נמי אחר אשם משום דאית' במסכת כריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם בכל יום אמרו עליו על בבא בן בוטא שהי' מתנדב אשם תלוי בכל יום כו' אע"ג דהלכה כחכמים כיון דבבא בן בוטא עבד בי' עובדא כי אמר יה"ר שפיר דמי עכ"ל. לפ"ז הלא סיימו שם במתני' הנ"ל חוץ מיום א' אחר י"כ כו' אומרים לו המתן עד שתכנס לספק א"כ כיון דאפילו בבא בן בוטא גופא לא עביד בי' עובדא ביום שאחר י"כ וודאי א"ל יה"ר.
גם במסכת הנ"ל (דף ו' ע"א) פריך בפשיטות וניתני נמי חוץ ממי שעבר עליו י"כ שאין מביא אשם תלוי. ואפילו הפרשה גופא דאשם אין לאומרה כיון דאין חשש ספק באותו יום אין שייך לומר דיאמר מספק דלא יהא כקורא בתורה כמו שלא תקנו לומר בערב יום כיפור מזמור לתודה ולא אמרינן דהוי כקורא בתורה. ותמיהא לי שלא הזכירו שום פוסק דעכ"פ אין לומר אחר אשם יה"ר באותו יום כיון דהוי כמו חולין בעזרה. כמ"ש בלבוש טעם זה שאין לומר יה"ר אחר חטאת כיון דאינו בא בנדבה הוי כמו שהביא חולין בעזרה. וכמו כן כתב הט"ז שאין לומר ונשלמה פרים שפתינו מהאי טעמא. א"כ הל"ל שלא יאמר באותו יום שאחר יום הכיפור יה"ר כנ"ל. ואין לומר דוקא בזמן שבית המקדש קיים הוי שעיר המשתלח שמכפר בוודאי. דזה אינו כדמוכח ממ"ש הברטנורה בסוף יומא וז"ל ומסקנא דמלתא בגמ' שאם הזיד בעשה כו' וכל זה בזמן שאין שעיר המשתלח וכו'. משמע אפילו בזמן שאין שעיר המשתלח י"כ מכפר:
אך הפרשיות גופא של חטאת ואשם יש לצדד שיאמרו כיון דאיתא חייבי חטאות ואשם וודאי שעבר עליהן י"כ חייבים להביא לאחר יה"כ. אשמות תלויין פטורי'. א"כ י"ל הפרשה מפני הספק אולי חייב אשם וודאי ואם לאו הוי כקורא בתורה. משא"כ יה"ר כו' על אשם לדעת הטור לא יאמר כלל ביום שאחר יה"כ. אך לדעת מהרש"ל שיאמר אם אני חייב אשם יה"ר כו' יכול לומר אפילו אחר יה"כ ולא הוי תפילת שוא כי אולי הי' חייב אדם וודאי שצריך להביא אחר יה"כ. אף דגבי חטאת אינו נכון לומר אפי' בלשון ספק כיון דלא בא בנדבה כלל לא שייך לומר אם אינו חייב יהי' נדבה כמי שהשיג עליו בט"ז א"כ יום שאחר יה"כ שגם האשם אינו בא בנדבה הוי כמו חטאת. מ"מ יש לסמוך בזה על מ"ש ב"י בשם מהרי"א לפי שאשם בא בנדבה כמו דאית' בנדרים דהחסידי' הראשונים הי' מנדרים בנזיר כדי להביא קרבן:
ובס' מגן אברהם (סי' א ס"ק יא) כתב ע"ז מה מאוד נפלאתי על הגאונים שהרי בנדרים (י.) אמרו שהי' מתנדבי' בנזיר כדי להביא קרבן חטאת וא"כ בחטאת הל"ל ולא באשם כו' והביא שם יישוב בשם הרב ר"י מק"ק פוזנן ע"ש שכתב עליו דלא משמע כן בנדרים שפירש המפרש כו' ש"מ שהיו מתכפרים בחטאת זו כו' עכ"ל:
קושיה על מג"א
ולא אוכל לירד לסוף דעתו דהרי תוך כדי דיבור השיג על הב"ח וז"ל וקשי' לי שהרי תלמוד ערוך הוא בשבת (דף ע"א ע"ב) דחטאת בעי ידיעה בתחילה דכתיב או הודע כו' עכ"ל. א"כ הוא עצמו סובר דחטאת אינו בא אא"כ ידע בתחילה שחטא וודאי והאיך כתב לעיל דהחסידים היו מביאים עצמם לנזירות כדי להביא חטאת שיתכפר בזה אגב אם חטאו איזה חטא שחייבים עליהם חטאת הלא לא מהני להתכפר כיון שלא הי' להם ידיעה אין החטאת מתכפר:
ואין ליישב דעתו דזה וודאי אם אין ידוע לו שחטא אסור לו להביא חטאת בשביל ספק. אבל אם צריך להביא חטאת בלא"ה שאינו עושה איסור בהבאתו כמו הכא דצריך להביא חטאת בשביל נזירות מתכפר נמי מעבירות של חטאת שאין ידוע לו. זה אינו כדמוכח התם בשבת (דף ע"א ע"ב) ברש"י ד"ה למאן דאמר אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה מביא קרן וחומש ויביא איל ויאמר אם וודאי מעלתי כו' אלמא לא בעי ידיעה בתחילה באשם וודאי קודם הבאת כפרתו דהא לא אתיידע ליה ומכפר עליה כו' עכ"ל. משמע אבל אי בעי ידיעה מתחילה לא הוי מכפר אף דהתם אינו עושה איסור בהבאתו דבלא"ה צריך להביא איל לאשם תלוי נמצא ממ"נ עושה שפיר ואפ"ה לא הוי מכפר אי הוי צריך ידיעה מתחילה דגזירת הכתוב הוא וא"כ בחטאת דכ"ע מודה דצריך ידיעה בתחילה וודאי אינו מועיל כלום על חטא שאינו ידוע אף דצריך להביא בלא"ה וצ"ע להבין דברי מ"א בזה:
ישוב קושית מגן אברהם על הגאונים
ובזה יש ליישב גוף הקושי' שהפליא עצמו מ"א על הגאונים הנ"ל דאף דחסידי' הראשוני' הי' מתנדבים בנזירות כפירש"י וז"ל שהיו מתייראין שלא יעשו שום חטא ורוצים להביא קרבן להתכפר עליהן לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן כו' מה הי' עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאי' קרבן חטאת כי אם על חטא ממש כו' ע"ש. א"ל בשביל הא יה"ר אחר קרבן חטאת משום דלא מהני לי' כיון דבעי ידיעה מתחילה ולא שייך קרבן חטאת לזה. משא"כ אשם דלא בעי ידיעה בתחילה אף דאין הלכה כבבא בן בוטא דמתנדב אשם תלוי בכל יום אם שבא לידו ספק חטאת מ"מ כיון שהביאו אשם נזירות מכפר נמי אגב על שאר עבירות שחייבי' עליהם אשם כפרה גמורה הואיל דלא בעי ידיעה בתחילה:
ישוב קושיית המ"א על הר"י מפוזנן
ומה שהקשה על הרב ר"י מפוזנן מהמפרש בנדרים (י. ד"ה לפי) שכתב שהי' מתייראין שלא יעשו שום חטא ורוצים להביא קרבן להתכפר עליהן. לק"מ דאף שאינו מכפר כפרה גמורה על מי שאין לו ידיעה תחילה מ"מ מכפר עליו אגב בכופיא ואם אינו עושה כולה עושה מרובה דהלא לא גרע מחייבי עשה דאיתא בזבחים דחטאת מכפר על חייבי עשה בכופיא אף דחטאת אין שייך כלל לחייבי עשה מכ"ש על ל"ת.
אבל אין לומר שיהא חשוב ומקובל כאילו הקרבתי חטאת כיון שאינו מכפר כפרה גמורה. ואפשר דגם הוא לא הקשה על הרב הנ"ל רק משום דמשמע מלשונו דאין חטאת נזיר מכפר על חטא כלל ואפי' מכופיא לא. עכ"פ יש ליישב בזה דעת מהרי"א וב"י מקושיא ראשונה של בעל מ"א. א"כ לדעת מהרי"א יכול לומר יה"ר אאשם אפי' יום אחר יום כיפור. אך לפי מה דמיישב בס' עולת תמיד דעת מהרי"א דראייתו הוא דהוכיחו מש"ס דנדרים דהלכה כבבא בן בוטא דמתנדב אשם תלוי בכל יום מדקאמר דחסידים הראשונים היו מתאווים להביא חטאת כיון שאין הקב"ה הביא תקלה כו' ולא היו מתאווים להביא אשם אלא וודאי אשם בא בנדבה כו'. א"כ כיון דאפילו לדעת מהרי"א הטעם בשביל דאשם תלוי בא בנדבה א"כ אין לומר יה"ר למחרת יוה"כ (כיון דבבא בן בוטא גופא לא היה מתנדב יום שאחר יה"כ).
סתירה למה שמיישב בס' עולת תמיד דעת מהרי"א
אך לענ"ד אין זה הוכחה כיון דמפרש בש"ס הטעם דמתאווים להביא חטאת משום דלא היה בא לידם שום חטא שהיו חייבים חטאת כיון דאין הקב"ה מביא תקלה על ידן. א"כ אפשר דקרבן אשם תלוי היה בא לידם היינו שבא לידם ספק חטא שחייבים עליו אשם תלוי ובאמת יכול להיות שלא חטאו הואיל שאין הקב"ה מביא תקלה על ידן כגון שהי' מונח לפניהם שומן וחלב ואכלו א' מהן ואין ידוע להם איזה שאכלו ובאמת אכלו שומן שלא בא תקלה על ידן. עכ"פ אין רשאין לסמוך על זה שלא להביא אשם תלוי כדינו וא"כ אשם תלוי אפשר שבא לידן לכך לא הי' מתאווים. משא"כ חטאת דאינו חייב עד שידע בוודאי שחטא. נמצא עדיין אין הכרע הא דמתאווין להביא חטאת דוקא ולא אשם אם טעמייהו משום דאשם בא בנדבה או משום טעמי' דידי' ולעולם אשם לא בא בנדבה. בכן לצאת לכל הדיעות יש לומר אחר אשם בכל השנה בדרך ספק אם אני חייב אשם. חוץ מיום שאחר יום הכיפורים.
יישוב בג' אופנים על מ"ש הטור לומר תחילה פ' עולה קודם פ' חטאת
ואגב אבא ליישב מה דנשאל בעל מ"א אמאי כתב הטור לומר עולה ואח"כ חטאת הלא קיי"ל בפ' י' דזבחים דחטאת קודמת לעולה כו' וכ"כ רש"י בפ' כי תזריע ע"כ והאריך ביישובו.
ולע"ד לק"מ משלשה טעמי' חדא כיון. דפי' בש"ס ורש"י דלמקראה היינו לענין קריאה בתורה עולה קודם. נמצא אפשר דגם זה הוי בכלל קריאת התורה אף דאמר אח"כ יהא חשוב ומקובל כו' עכ"פ כיון דקורא בתורה קודם שיאמר יה"ר אסור להקדים קריאת חטאת ובפרט כיון דחטאת אינו בא בנדבה צריך עכ"פ להתנות אם אינו חייב חטאת דיהא כקורא בתורה דלמא האמת אינו רק כקורא בתורה. משא"כ אי אמר עולה תחילה אינו עושה איסור עכ"פ כיון דהשתא הוי רק קורא בתורה דלענין זה עולה תחילה אף דאמר אח"כ יה"ר כו' כאילו הקרבתי עולה מה דהוי הוי. דבדיעבד עולה לרצון אף דהקדים עולה לחטאת. זאת ועוד אחרת דאין איסור בהקרבת עולה קודם לחטאת רק במי שחייב על דבר א' א' לעולה וא' לחטאת כמו יולדת ומצורע או אפי' בשני דברים אם כבר נשחטו שניהם ועומדים לזרוק דמם או דם חטאת קודם וכן פירש"י (דף פ"ט א' ד"ה דם חטאת כו') אבל מי שהוא חייב חטאת ואין חטאתו לפניו וודאי יכול להקריב עולת נדבה או עולת חובה שחייב על חטא אחר. וגם כאן הוי כמו שהחטאת עדיין לא נשחט שהרי עדיין לא קרא הפרשה דשם נאמר ושחט אותה לחטאת דהוי במקום שחיטה ודוק:
ועוד שלישי' נ"ל כיון דאית' התם בזבחי' דם חטאת קודם לעולה ואברי עולה קודם לאימורי חטאת ומבעי' התם בש"ס דם חטא' ואברי עולה איזה מהן קודמ' וכן איפכא אימורי חטאת ודם עולה ומסיק התם איזה מהן שירצה יקדים וכן פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות תמידין ומוספין. ולפ"ז דפ' עולה שהוא ומן הצאן כו' וכן בפ' החטאת שם נאמר זריקתן והקרבת אימורי' ואיברי' על האש הכל בפרשה אחד וא"כ בכל יש מעלה אחד להקדי' ויכול וודאי להקדים איזה שירצה כנ"ל וראוי עכ"פ להקרי' עולה כיון דעכפ בקריאתו עולה קודם.
וה' יתן אמת ליעקב ה"ק כהן מפארג חונה פה ק"ק ורנקנורט יע"א: